מייסד גוגל בראיון נדיר,יהודי בן 33 שהוריו נמלטו מרוסיה

[גלובס]

סרגיי ברין, ממייסדי גוגל, בראיון נדיר: "הודיתי לאבי על כך שהחליט לקחת אותנו לארה"ב"
חייו של סרגיי ברין, המייסד הכל יכול של גוגל, היו יכולים להיראות לגמרי אחרת אם משפחתו לא היתה נמלטת מברית המועצות האנטישמית * הראיון המלא - ביום חמישי במגזין G
מארק מאלסיד 19:15 15/5/07
קשה לעמוד במדויק על הרגע שבו הפכה גוגל ( 460.21 -0.34% )
לתופעה אמיתית. אמצעי מדידה מסורתיים כמו הופעת אורח בשער המגזין "טיים" או כתבת פרופיל בתוכנית "60 דקות" הופכים לבלתי רלבנטיים בעולם מהיר התנועה של האינטרנט. אבל אין כל ספק בנוגע לתאריך שבו החלה וול סטריט לקחת ברצינות את החברה המוזרה מקליפורניה. התאריך הוא 29 באפריל, 2004, כאשר גוגל החלה באופן רשמי למלא את הניירת לקראת הנפקת המניות הראשונה.
שני מודעה


דברים היממו את עולם ההשקעות באותו יום. הדבר הראשון היה נתוני ההכנסות והרווחים המדהימים של החברה, שעד אז נשמרו בסוד. אף אחד לא חלם שמודעות הטקסט העדינות שגוגל מיקמה לצד תוצאות החיפוש - שרבים מגולשי האינטרנט כלל לא מזהים כמודעות - יכולות להיות כה רווחיות.

הדבר השני היה "מכתב המייסדים" הלא שגרתי שסרגיי ברין ולארי פייג` צירפו למסמכים שהגישו למשקיעים, שהחל בהצהרה שלפיה גוגל היא "לא חברה קונבנציונלית" ואין לה כל כוונה להפוך לאחת כזאת.

"זה מטריף את הדעת"

ההמשך ידוע. נסיקתה של גוגל לא עצרה, עד שלאחרונה עקפה ענקיות כמו קוקה קולה, ג`רנל אלקטריק ומיקרוסופט בדרך להפיכתה למותג מספר 1 בעולם. אולם, על מנת להבין את המנגנון הלא קונבנציונלי הזה של גוגל, יש לנסות ולפענח את המנגנון שגורם למייסדיה לפעול, ובפרט את זה של ברין, יהודי בן 33 בלבד, שמשפחתו נמלטה מברית המועצות בשנת 1979 לאחר שחוותה אנטישמיות.

אביו מיכאל, 59, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת מרילנד, ואמו אגניה, 58, מדענית מחקר במרכז לטיסות חלל על שם גודארד בנאס"א, אדיבים ועממיים ומעט המומים עדיין מההצלחה המסחררת של בנם.

"זה מטריף את הדעת", מתפארת אמו. היא מדברת לאט, אנגלית במבטא רוסי עדין, עד שדיבורה הופך למהיר כשהיא מתחרה בבעלה. "קשה להבין את זה, באמת. הוא היה ילד מוכשר מאוד במתמטיקה ובמחשבים, אבל לא יכולנו לדמיין את זה", היא אומרת. מיכאל, במבטא המעודן יותר שלו, מוסיף במעשיות אופיינית כי "גוגל חסכה יותר זמן ליותר אנשים מכל דבר אחר בעולם".

ותודה להוריי

בקיץ 1990, כמה שבועות לפני יום הולדתו ה-17 של סרגיי, מיכאל הוביל קבוצה של תלמידי תיכון מוכשרים במתמטיקה לתוכנית חילופי סטודנטים בת שבועיים בברית המועצות.

הוא החליט להביא עמו את המשפחה, למרות אי הנעימות הכרוכה בקבלת הפנים שלה יכולים היו לצפות מהרשויות. זו היתה ההזדמנות לבקר קרובי משפחה שעדיין גרו במוסקבה, כולל הסבתא של סרגיי מצד אמו, שכמו מיכאל היא דוקטור למתמטיקה.

סרגיי, אז נער על סף הכניסה לקולג`, הבין במהירה כיצד חייו יכולים היו להיראות אילולא נקטו הוריו בצעד האמיץ ועזבו את האימפריה הסובייטית. בביקור הוא יכול היה לראות את העתיד החלול שהיה יכול להיות שלו. ביום השני של הטיול, כאשר הקבוצה טיילה בבית הבראה באזור כפרי ליד מוסקבה, סרגיי לקח את אביו הצידה ואמר לו: "תודה שלקחת את כולנו לארה"ב".

"ההתמרדות שלי, אני חושב, נבעה מהעובדה שנולדתי במוסקבה, וזה משהו שהמשיך איתי לבגרות", אומר סרגיי ברין בראיון מיוחד לגיליון "G40" - 40 המנהלים הצעירים המובילים בישראל שעדיין לא עברו את גיל 40 - שיתפרסם ביום חמישי במגזין "G".

בחנות לכעכים, ברחוב שבו נמצא הקמפוס במרילנד שבו לימד במשך 25 שנה מערכות דינמיות וסטטיסטיקה, מיכאל ברין מדבר על האפליה שגרמה לו להוציא את משפחתו מרוסיה.

הזהות היהודית

מיכאל מסביר כיצד נאלץ לנטוש את חלומו להיות אסטרונום אפילו לפני שהגיע לקולג`. אנטישמיות לא היתה קיימת באופן רשמי בברית המועצות, אבל במציאות ראשי המפלגה הקומוניסטית חסמו בפני יהודים את הגישה למשרות מקצועיות בכירות בכך שאסרו עליהם את הכניסה לאוניברסיטאות. במיוחד סולקו יהודים מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת מוסקבה היוקרתית, משום שהמנהיגים הסובייטים לא נתנו בהם את אמונם בנוגע למחקר הטילים הגרעיניים. למרבה צערו של מיכאל, אסטרונומיה נפלה תחת סמכותה של המחלקה לפיזיקה.

"אני יודע כבר זמן רב שאבי לא הצליח להשיג לעצמו את הקריירה שבה רצה", אומר סרגיי, אבל כילד היתה לו מודעות קלושה בלבד לסיבות שבעטיין רצתה המשפחה שלו לעזוב את המולדת רוסיה. לדבריו, הוא אסף את הפרטים הכעורים של האנטישמיות שעמה התמודדו רק שנים מאוחר יותר.

למרות זאת, הוא חש מגיל צעיר את כל הדברים שהוא לא: הוא לא היה רוסי, הוא לא התקבל בברכה במדינה שלו, והוא לא יקבל הזדמנות שווה להתקדם בבתי הספר שבהם למד.

קושי נוסף להבנתו את זהותו היהודית נעוץ בעובדה שתחת המשטר הסובייטי, האתיאיסטי לכאורה, היו מעט מודלים דתיים או תרבותיים שקשורים ביהודים. הוא ידע רק מה הוא לא.

סיפורם של הברינים מספק רמז למקורות האינסטינקטים היזמיים של סרגיי. ההורים שלו, אקדמאים שניהם, מכחישים כל קשר לעיצוב הפיקחות העסקית של בנם. "הוא לא למד את זה מאיתנו, זה בטח לא התחום שלנו", מבהיר מיכאל.

ועדיין, המוכנות של סרגיי לקחת סיכון, החוש שלו שאומר לו במי אפשר לבטוח ומי יכול לעזור, החזון שלו שמאפשר לו לראות משהו טוב יותר באופק והנחישות שלו במרדף אחר אותו דבר - תכונות האופי האלה ניכרות בדברים רבים שעשה מיכאל כדי להערים על המערכת, לעבוד קשה כפליים כדי לזכות בדוקטורט, ואז לעזוב את ברית המועצות.


http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000212077&fid=59 8