הנחתום המעיד על עיסתו, ביניש: לא דבק רבב במערכת המשפט

[אורח]

בייניש: לא דבק רבב במערכת המשפט
נשיאת העליון בייניש: מערכת המשפט הישראלית אמינה, ולא הוטל בה רבב מעולם. קיימת סכנה ממעורבות התקשורת בשיח המשפטי.
שמעון כהן


נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, נשאה היום דברים בכנס הנשיא החמישי של המכון לדמוקרטיה, כנס העוסק בדמוקרטיה בישראל.

בייניש האריכה דברים בדבר חשיבותה וייחודה של מערכת המשפט בישראל, תוך קביעה שמדובר במערכת שלא דבק בה רבב, ובתום דבריה הטיחה ביקורת במי שמזה שנתיים מנסה לערער את יציבותה של מערכת המשפט תוך קיום דיון פומבי ציבורי מעל גבי התקשורת. על פניהם נשמעו הדברים כדברי ביקורת חוזרים על התנהלותו של שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, המבקש לדבריה למזער את כוחו של בית המשפט.

בייניש הביעה בפתח דבריה אמון במערכת המשפט הישראלית שעמדה למבחן ארוך שנים על אף שנולדה אל תוך מערכת מקוטבת וחסרת מסורת משפטית של מדינה קולטת עליה. "השיטה הדמוקרטית שעליה בנוי המשטר בישראל היא איתנה ותשרוד את המשברים שבפניהם היא עומדת. הדמוקרטיה בישראל צעירה יחסית, היא התפתחה על רקע מיוחד של המציאות הישראלית, ובמציאות זו אכן אורבות לה סכנות לא מעטות. אף על פי כן יש יסוד מוצק להאמין כי הדמוקרטיה שלנו, אשר התגברה על מכשולים ומהמורות במציאות קשה והגיעה להישגים מרשימים, תתגבר גם על תופעות שלכאורה נראות כסודקות באיתנותה".

"אחד ההישגים החשובים של הדמוקרטיה הישראלית הינה יצירת שיטת משפט מקורית, והקמת מערכת אכיפת חוק ומערכת שיפוטית עצמאית, בלתי תלויה וא-פוליטית, שיש בה הן מבחינה מוסדית והן מבחינה ערכית, ערובות להגנה על הדמוקרטיה; לפיכך כיבודה וחיזוקה של המערכת השיפוטית הוא תנאי חיוני להמשך קיומה של הדמוקרטיה בישראל", קבעה בייניש.

"ההגנה על הערכים הדמוקרטיים המעוגנים בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל ובחוקי היסוד שחוקקה הכנסת, מופקדת במידה רבה בידי בית המשפט העליון". (בייניש)

על ייחודה של מערכת המשפט בראשית שנותיה של המדינה אמרה בייניש: "היה זה מלכתחילה בית המשפט העליון שהכיר בפסיקתו בזכויות היסוד של האדם בישראל ונתן ביטוי יישומי לערכי הדמוקרטיה המהותית. בעיצומה של מציאות ביטחונית וכלכלית קשה, במדינה שהתמודדה עם בעיות קיומיות, ובתנאים שחייבו את הצבת האינטרסים המוגנים של הקולקטיב מעל לכל. כבר אז היה זה בית המשפט העליון שהכיר בחופש העיסוק, בחופש הביטוי, בזכות ההתאגדות, בחופש הדת ובחופש מדת. במדינה שהתמודדה עם מלחמות עם קשיים מבית ומחוץ, במדינה שקלטה אלפי עולים ופליטים ניצולי שואה, התפתח משטר דמוקרטי נאור שהמדינה וזרועותיה המחוקקת והמבצעת קיימו ומקיימים עד היום".

לדבריה "ההגנה על הערכים הדמוקרטיים המעוגנים בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל ובחוקי היסוד שחוקקה הכנסת, מופקדת במידה רבה בידי בית המשפט העליון. בית המשפט הוא הזרוע השלטונית העומדת על משמר שלטון החוק, הנותנת ביטוי לעקרונות ולערכים שנועדו לשמר את המסגרת המשותפת לחברה בישראל. לבית המשפט תפקיד משמעותי במימוש השאיפה לבנות ולקיים כאן חברה המכבדת את ערך השוויון, חברה שמאמינה באדם, שמכבדת את זכויותיו וחירויותיו, חברה השואפת לשמירת חוק ולטוהר מידות בקרב יחידיה ובמוסדות השלטון שלה".

עוד ציינה בייניש בדבריה כי "אנו מקיימים את הערכים הדמוקרטיים בתנאים של לחימה בטרור המחייבת נקיטה באמצעים הפוגעים בזכויות אדם ועלינו למצוא את נקודת האיזון ההולמת בין אינטרס הציבור לבין ההגנה על הזכויות".

על מעורבות בית המשפט בהוויה הישראלית אמרה בייניש כי "אין עניין המנסר בחלל המציאות הישראלית, שאינו מגיע לפתחו של בית המשפט, ובמדינה רווית מתחים פוליטיים גם עניינים שהדיון בהם בעל אופי משפטי מובהק יש להם השלכות פוליטיות המציבות את בית המשפט בנקודת חיכוך עם זרועות הממשל האחרות. כך בסוגיות הכרוכות בהגנה על זכויות אדם או עניינים הנוגעים לשמירה על החוק ועל שלטון החוק במוסדות השלטון".

עם זאת קבעה כי "בית המשפט מעצם תפקידו השיפוטי שומר על הריחוק ועל הניתוק מהזירה ומפעיל אמות מידה שאינן פופולאריות".
בייניש התייחסה לסקרים האחרונים המעידים על ירידה במעמד בית המשפט בעיני הציבור בישראל. "עתה אנו מתבשרים על ממצאים של ירידת אמון הציבור בבתי המשפט וזאת כתהליך אשר מחברי הדו"ח רואים בו מגמה מתמשכת. אין ספק שהתופעה שעל עצם מהותה וקיומה הינה חלק מירידה כללית באמון במוסדות השלטון". עם זאת ציינה כי לטעמה "לב ליבו של הסקר אינו תיאור המצב האובייקטיבי של מוסדות השלטון ולא מצבה של הדמוקרטיה אלא הוא עוסק ב"נראות" של הדמוקרטיה כיצד היא נתפסת בעיני הציבור, אותו ציבור שעל כתפיו היא נשענת".
"אני מתקשה לקבל את נתוני הסקר כתמונת מצב אובייקטיבית להבדיל מהשאלה איך הדמוקרטיה ומוסדותיה נתפסים בעיני הציבור, ובוודאי שלא כך המצב ביחס לאמון בבית המשפט העליון". (לא מקבלת את סקרי אבדן אמון הציבור במערכת. בייניש)


"אני מתקשה לקבל את נתוני הסקר כתמונת מצב אובייקטיבית להבדיל מהשאלה איך הדמוקרטיה ומוסדותיה נתפסים בעיני הציבור, ובוודאי שלא כך המצב ביחס לאמון בבית המשפט העליון, שאינו יכול להימדד באותן אמות מידה בהן נמדד האמון ביתר מוסדות השלטון".

בייניש קובעת כי "אכן אנו חיים בתקופה של אובדן אמון. נשברו כלים רבים ונלקח מהציבור בישראל אותו אמון שנבע בעבר מהאמונה ב"צדקת הדרך". המחלוקות והשסעים הפוליטיים, בצד השקיפות והחשיפה – החיובית מעיקרה – של תופעות שחלקן כנראה היו כבר בעבר ולא ידענו על קיומן וחלקן לא היו כלל בעבר, השפיעו על נקודות המבט של הציבור. הטענות הנוגעות לתופעות של שחיתות שלטונית, אי סדרים, אי תקינות, כשלים וירידה בשירות לציבור ברמת הרווחה, כשלים ביורוקרטיים, אובדן ההילה של גופים נערצים כצה"ל, כל אלה שחקו את אמון הציבור בכל מוסדות השלטון וגופי המדינה".

מציינת השופטת בייניש כי "כשמתערער האמון במוסדות השלטון, זוהי תופעה הגוררת עימה תגובות שרשרת. האדם שאיבד את ביטחונו, בשליחי הציבור מטעמו, בנציגיו בכנסת, בממשלה או במוסדות שלטוניים – עלול להניח שאין הבדל, ואם חלילה חדרה שחיתות למוסדות השלטון למה להאמין שיש אישים או מוסדות הנקיים מכך; האווירה הכללית מקימה אווירה חשדנית, מטילה ספק ומערערת אמון בנושאי התפקידים באופן המקרין על כל המוסדות. אנו בעידן של ספקנות. תם עידן התמימות".

"לאלה יש להוסיף את התלות של הציבור במידע הזורם מהתקשורת, שכן אין הציבור נגיש למקורות המידע עצמם והתקשורת מעצם טיבה גם חושפת, גם תורמת מידע וגם ביקורתית וזה תפקידה החיובי; אך היא גם לא פעם מונעת מאינטרסים, תומכת בבעלי עניין אלה ואחרים, ועושה שימוש ביצירת דעת קהל, כשהציבור נותר ללא כלי ביקורת ביחס למידע הזורם אליו ממקורות שונים ומתקשה להעריך את רצינותו ומידת האובייקטיביות שלו".

לעומת כל אלה בייניש עצמה דווקא מלאה באמון למוסדות השלטון בישראל. "כשלעצמי אני סבורה שאין מקום לאובדן האמון המוסדי באף אחד ממוסדות השלטון". באשר למערכת המשפט, כאמור, מרעיפה בייניש שבחים ואומרת: "כאשר מדובר במערכת השיפוט בכללה אנו זכאים להרים ראש ולומר בביטחה, יש לנו מערכת משפט אמינה, שלא הוטל בה רבב מעולם, היא מצטיינת ברמה מקצועית גבוהה וביושרה של שופטיה. היא כמובן, אינה מושלמת. יש ליקויים הטעונים שיפור בתפקוד בכל הנוגע לצורך להתאימה מבחינה ניהולית ליעדיה ולמטרותיה, ולהתמודדות עם העומס הרב המוטל על כתפיה, אך זו מערכת העומדת במבחן האולטימטיבי של מערכת שיפוט במדינה דמוקרטית – והוא מבחן אי התלות והעצמאות".

לדבריה "אין על שופטי ישראל מרות זולת מרות הדין וערכי הצדק והמשפט. בפסיקתו מבטא בית המשפט את הערכים המשותפים של החברה בה הוא פועל, והוא קשוב לה ולצרכיה".

בייניש קובעת עוד כי "המערכת השיפוטית היא א-פוליטית ומקצועית ועליה להישאר כזו. שיטת בחירת השופטים, תפיסת התפקיד השיפוטי ותודעת השליחות של שופטי ישראל, היא הערובה לכך שמערכת השיפוט תקיים את ייעודה בהגנה על החוק, באכיפת החוק על פי אמות מידה שוויוניות ללא מורא ובלא להכיר פנים".

"כאשר מדובר במערכת השיפוט בכללה אנו זכאים להרים ראש ולומר בביטחה, יש לנו מערכת משפט אמינה, שלא הוטל בה רבב מעולם, היא מצטיינת ברמה מקצועית גבוהה וביושרה של שופטיה". (בייניש מרוצה)

בשלב זה עברה בייניש למתח בצמרת מערכת המשפט המלווה את התקופה האחרונה. "שנתיים קשות עברו על מערכת המשפט בכלל ועל בית המשפט העליון בפרט. התמודדנו עם ניסיונות בלתי פוסקים לפגיעה במעמד בית המשפט להורדת קרנו ולערעור אמון הציבור בשופטיו. הכרסום המכוון במעמד בית המשפט התבטא בהעלאת הצעות שונות להגבלת סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק, לביטול ההתפתחות שהיתה בפסיקתו ב-30 השנים האחרונות ובדרישה להחזיר את גלגל ההתפתחות השיפוטית עשרות שנים לאחור. תהליך זה לווה גם במאבק מתוקשר ופוגעני שאין לבטל את תוצאות השפעתו על הציבור הרחב. אף על פי כן, ביודענו כל אלה אנו נוכחים כל פעם מחדש שגם בעידן ערעור האמון והחשדנות כלפי כל מוסדות השלטון, בית המשפט עדיין זוכה לאמון הרב ביותר מבין מוסדות השלטון".

בעיני בייניש "פוטנציאל הסיכון למעמדו ולתפקידו של בית המשפט כיום נעוץ בעיקר בשניים. האחד, השימוש האינטנסיבי שנעשה כיום בידי מעצבי דעת קהל, להפוך את הדיון המשפטי שמקומו בין כותלי בית המשפט לדיון ציבורי ובלתי מקצועי במגמה להשפיע על ההליך השיפוטי. בכך נפרצו כל הגבולות. אנשי תקשורת, יחצ"נים והחמור מכל עורכי דין מטעם הצדדים ומטעם העדים, בוחרים היום לנהל את המשפטים מעל מרקע הטלוויזיה, בעיתונות ובזירות ציבוריות; עלול להיות בכך לא רק רצון להשיג דעת קהל אוהדת, אלא גם להשפיע על בתי המשפט ועל טוהר ההליך השיפוטי. מתופעה זו יש להימנע".

"גורם הסיכון הנוסף האורב לפתחנו הינו החשש מפני כרסום וזלזול של הרשויות בפסיקתו של בית המשפט העליון. לצערנו, אנו נתקלים ברטוריקה העלולה להוביל למחדלים בכל הנוגע לקיום צווים שיפוטיים; החשש הוא מפני יצירת דה לגיטימציה מצד זרועות השלטון לפסיקתו של בית המשפט העליון. אל לנו לשכוח כי הליכי האיזון והבלימה הדמוקרטיים באים לידי ביטוי בכיבוד ההדדי של הרשויות, וכי המחסום בפני אנרכיה הוא החוק והמשפט. זלזול בדין שפסיקת בית המשפט היא חלק ממנו, עלול לכרסם באושיות המשטר הדמוקרטי. בעבר ידענו כי כיבוד צווים שיפוטיים הוא מובן מאליו, גם כאשר הפסיקה אינה לרוחה של הרשות. לצערי אין היום ביטחון בכך שלא נעמוד בקרוב בפני מדרון חלקלק שעלול להתבטא חלילה באי כיבוד צווים שיפוטיים. אין לי אלא להביע תקווה שהחשש הזה לא יהפוך למציאות".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/177601