כך גונבת המדינה קרקעות של קורבנות השואה בחסות בגץ והפרקליטות

[מתוך עזריאל]

מלאימים קרקעות של קורבנות שואה - שבתאי עזריאל, 16.4.07




מלאימים קרקעות של קורבנות שואה



קרקעות של קורבנות שואה חוייבו במיסים שנתיים, שנופחו באופן מלאכותי. כך, באופן שיטתי, הועברו ומועברות קרקעות לרשות המדינה וכביכול הכל חוקי. אף אחד מהגורמים המעורבים, לא נענה לבטל את החובות. היועץ המשפטי לממשלה בסיוע בג"ץ, מנעו התערבות. מצמרר!!

שבתאי עזריאל, 16.4.07, יום השואה



מבוא - מס רכוש מהו?

עד לשנת 2000, הוטל בישראל "מס רכוש" על קרקעות פרטיות המיועדות לבנייה. המס הוטל מדי שנה בשנה על 120,000 בעלי קרקעות בנימוק שהמס כביכול מהווה "גורם מדרבן" לבנות, אך האוצר חייב במס גם קרקעות שהבנייה נאסרה על ידי הרשויות.

למשל, המזבלה של עיריית נתניה הוקמה על קרקעות פרטיות שחוייבו במס מדי שנה בשנה. כך גם קרקעות מתחת לקונוס האווירי של שדה דב, מתחת לקווי מתח גבוה, מעל צינורות אנרגיה ומים, לצידי כבישים, קרקעות שלא תוכננו ועוד, וזה היה מצבן של כ- 95% מהקרקעות הפרטיות. החיוב היה בגובה 2.5% משווי הנכס והגיע לעשרות ואף מאות אלפי שקלים לשנה למשפחה, ובמקרים רבים אף יותר מההכנסה השנתית של הנישום. ועדה ציבורית קבעה שהבעלים מחזיקים בקרקע עשרות שנים ומדובר בקשישים, אלמנות ויתומים, מרביתם בני המעמד הבינוני והנמוך.

בחוק הוכלל סעיף 45 המפורסם, ולפיו שר האוצר רשאי לפטור ממס קרקעות שהניצול הכלכלי שלהן הוגבל ועיון בדברי ימי הכנסת, מעיד שהמחוקקים, אכן התכוונו לכך, אך שרי האוצר לדורותיהם מעולם לא הסכימו להפעילו. בצר להם, אזרחים שבו ועתרו לבג"ץ להפעיל את סעיף הפטור לקרקעות מוקפאות, אך לשווא.

שופטי הבג"ץ, מי שייצגו בעברם את המדינה, חזרו ואימצו את עמדת האוצר: "דירבון הבנייה הוא מטרה משנית בלבד ואילו המטרה העיקרית היא גביית המס". יצויין שאפילו בתיכון לומדים שמיסים אינם מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לחלוקת העושר בחברה ולהשגת יעדים כלכליים.

בשנת 1996 הוקמה עמותת "נפגעי מס רכוש" (נמר) במטרה לבטל את מס הרכוש. מס זה כונה "מס גזל", "אות קין בספר החוקים", "המס המעוות ביותר בישראל" וכיוצ"ב, אך נודע בעיקר כמס שמטרתו להלאים קרקעות פרטיות. החמור הוא שמס זה אף שימש כלי למדינת ישראל להלאים קרקעות של קורבנות שואה, ותופעה זו נמשכת גם היום.



שומות מס פיקטיוויות

פרט לכך שהמס עצמו היה בלתי הגיוני, גם השומות היו מופרזות. דוח מבקר המדינה 46 אישר, שהשומות לא תואמות את שווי הקרקע, דהיינו "שיטת מצליח". בשנים 99`-97`, השומות לא קטנו למרות קריסת שוק הנדל"ן, וגביית הייתר מוערכת בכ- 300 מיליון שקלים בשנה. שרי האוצר מרידור, נאמן ושוחט, סרבו למנוע את התופעה ובג"ץ העניק לשיטה לגיטימיות, כשסרב להורות להוציא שומות אמת והיפנה את הנישומים - ביניהם קשישים ומוגבלים - לוועדות ערר (בג"ץ 6537/97).

ועדות הערר שאליהן הופנה הנישום, פעלו כמחלקה במס רכוש, בידיעת כל הגורמים. האגף שלט על מינויי שופטיו, קיים את הדיונים במשרדיו, סיפק להם תה ושירותי מינהלה, יצר תלות כלכלית של השופטים בפקידיו ובעת מתן ההחלטות בוועדות, היו הנישומים מוצאים מהאולם וחברי הוועדה היו נותרים עם הפקיד. פסק-דין בבג"ץ 7152/97, הורה לקבוע קריטריונים למינוי חברי ועדות, באופן שיימנעו ניגודי העניינים, אך לישכת היועמ"ש הודיעה לי בכתב (!) על סירוב לקיימו. כנגד כך, פניתי בבג"ץ נוסף (6895/99) ואת הפרק הזה לא מלמדים באוניברסיטאות. לאחר שהוצא צו על תנאי, הדיון נפתח מחדש ובסוף נקבעו קריטריונים שאילצו עשרות חברי ועדות ערר להתפטר.



קרקעות של קורבנות שואה

מצב זה, מילכד ומוטט כלכלית עשרות אלפי משפחות, שנרדפו כ"סרבני מס", אך הנקודה המרכזית ברשימה זו הוא גורלן של קרקעות קורבנות השואה שנוהלו על ידי האפוטרופוס הכללי. ובכן, בקרב פעילי נמר, התעורר זעזוע עמוק כשהתגלה שאותה המדיניות של גביית מיסים חלה גם על קרקעות של קורבנות שואה שנוהלו על ידי האפוטרופוס הכללי, ולהלן הסיפור:

לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הסתובבו בעולם שליחים ומכרו קרקעות ליהודים בגולה, "על הנייר". הרכישה התבצעה גם מתוך מניעים ציוניים של גאולת קרקעות. במהלך המלחמה, רוכשים רבים ניספו בשואה וקרקעותיהם נותרו בארץ, ממתינות ליורשים.

לאחר קום המדינה, הועברו הקרקעות לניהול האפוטרופוס הכללי, מתוקף חוק האפוטרופוס הכללי. לפי טענת האפוטרופוס, בכתבה עיתונאית, חלק מקרקעות אלה מצוי ברשות הקרן הקיימת לישראל.

היורשים, לא תמיד אותרו. לפעמים, הם כלל לא ידעו. חלקם, לא ידעו כיצד ואיך לאתר את הקרקעות, שעליהם עברו במשפחה שמועות מפה לאוזן. האיתור מסובך, בעיקר עקב הסיבה כי בימים ההם לא היו מספרי זיהוי. הנכסים נרשמו רק על פי שמות ולא תמיד נותרו מסמכים, כך, שקרקעות אלה, עומדות לעיתים שנים ללא דורשים וללא בעלים, וכאן התגלתה חמדנותו של האוצר במלוא כיעורה.

הקרקעות, העומדות ללא דורש, חוייבו במס רכוש ככל קרקע, שהוא המס היחיד במדינת ישראל, הרודף גם את מי שמצויים בבית מנוחתם. אגף מס רכוש, היה מעביר לאפוטרופוס הכללי רשימת קרקעות ללא בעלים, שהחוב עליהן תפח ודורש את חלקו. כך אגב, גילה לעיתים האפוטרופוס את קיומן. נמר לא הצליחה לברר במדוייק את השיקולים המנחים את האפוטרופוס כיצד לנהוג בקרקעות אלה, אך כנראה שלאחר פרק זמן מסויים, הן עוברות לרשות מינהל מקרקעי ישראל או נמכרות מנימוקים שונים.

לעתים, כאשר מתגלים יורשים, הם נדרשים ראשית לשלם את החוב למס רכוש. לנמר לא היה מידע, כמה נותר לאחר מכן משווי הקרקע, אם בכלל. בהתחשב בחישוב שלעיל.

היו מי שטענו, בעיקר אנשי האוצר אך גם האפוטרופוס הכללי, כאילו אין כל הבדל לגבי מיסוי קרקעות המוטל על בעלים חיים או על נפטרים, אך זוהי טענה חמורה ומתמיהה משני טעמים:

א. כל עוד הקרקע אינה ניתנת לייזום ובנייה, הבעלים החי, יוכל להשתחרר מהמס אם ימכרינה או ייזום תוכניות בנייה. המת, אינו מסוגל וכך הקרקע שלו תופרש בסופו של דבר במלואה כמיסים למדינה.

ב. יש לזכור ששומות מס רכוש, הן פיקטיוויות וחסרות כל קשר לשווי האמיתי של הקרקע. האפוטרופוס הכללי, אינו נוהג לחלוק על השומה וכך עולה, כי קרקעות אלה נישומות לעיתים בשווי גבוה בהרבה מערכן האמיתי. טרף קל.



פניתי לגורמים שונים ומאומה לא תוקן
היועץ המשפטי לממשלה, בסיוע בג"ץ, מנעו התערבות והפריעו לפעילות

משהתבררו הדברים, פניתי כיו"ר עמותת נמר לגורמים שונים. תחילה, נעשו הפניות בדיסקרטיות מרובה ובחששות גדולים, אך משלא היו לכך כל תגובות שהן, אף לא אחת, הורחב מעגל המכותבים ועדיין ללא הועיל. בשלבים כלשהם, התרשמתי שהדבר לא רק שאינו מפריע לאיש אלא שאני מפריע לאוצר בגילויים שלי. השיא הגיע בעת שאליקים רובינשטיין, כיועץ משפטי לממשלה אירגן באוגוסט 99` כינוס בלשכתו לגופים המטפלים בנכסים של קורבנות שואה.

פניתי לרובינשטיין בדרישה להשתתף בכינוס, כמי שפועל באופן ציבורי להשבת קרקעות לקורבנות שואה, אך הפנייה סורבה בנימוק… שהכינוס מיועד לרכוש קורבנות שואה המצוי בחו"ל. מיהרתי לעתור לבג"ץ (5780/99) להורות לרובינשטיין לשתף אותנו בכינוס, אך השופטת דורנר סירבה להוציא צו ביניים ולמעשה טירפדה את בקשת העתירה ונותרתי בחוץ.

מאז פניתי מספר פעמים לגורמים נוספים לבטל את חובות המס הרובצים על קרקעות ונכסים של קורבנות שואה, ולא הצלחתי לגרום לשינוי כלשהו.

היום הוא יום השואה. אני מבקש מכל מי שמעיין ברשימה זו - בין אם זה יום השואה ובין אם זה כל יום אחר - לשלוח קישור מהמאמר לכל חבר כנסת ולבקש את תגובתו.




עוד תיאורים: כיצד מס רכוש רדף נישומים כיצד רשות המסים רודפת שלא כחוק חייבי מס

קישור לעצומה למען זכויות ניצולי שואה http://www.kavud.info/


http://www.azriel.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=337

[יוסי אגמון]

כדי להבין את הנושא, קיראו באתר זה: "מינוי כונסי נכסים והתעשרות שופטים ומקורבים שלא ביושר."

תפסתי כנופית מישפטנים "המארגנת" לחבריה נדל`ן במחירים זולים מאד מאד
ום אירגון מראש של תוצאות כינוס הנכסים עם חבריהם המישפטנים בבתי המשפט...: חשדות חד משמעיים לעושק, מירמה ועוד...!

במקרה הם הגיעו אלי- מנוסה עם ידע של שנים רבות בתחום!

בידינו רשימה גדולה מאד של מישפטנים עם בעלות גלויה ו/או סמויה, על נכסים רבים מאד...: כולל אהרון ברק + 17 בתים + עוד...!

" המקור לשחיתות במערכת המשפט" - נפוליון בונפרטה

[א.]

AMAZING

[אורח]