אולמרט, הירשזון, שחיתות - שום דבר לא מפתיע

[דה מרקר]

אולמרט, הירשזון, שחיתות - שום דבר לא מפתיע


09:34 | 21.3.2007 גיא רולניק


תגיות: קדימה, אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, שחיתות




בדיוק היום לפני שנה נתן כאן גיא רולניק תחזית על סוג האנשים שתפסו את הגה השלטון. שווה קריאה חוזרת



24.3.2006


לבנימין נתניהו אין הרבה חברים. גם החברים שיש לנתניהו שבעו ממנו בעיקר אכזבות; הוא מרוכז רק בעצמו, הוא קר, טכני, עשוי מקרטון, הוא שוכח אותך במהירות, הוא מפנה לך גב - נתניהו הוא איש שמרוכז רק במטרה אחת, ומה שמחוץ לפוקוס לא קיים בעבורו.

אנחנו הולכים להתגעגע לנתניהו - האיש שלא היו לו חברים. משום שאם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, אזי השלטון הכלכלי במדינת ישראל הולך לעבור בעוד שבוע לחבורה של אנשים שהאידיאולוגיה הכלכלית היחידה שלהם מתרכזת בדאגה לחברים.
נתניהו נתפש בציבור הרחב כאיש של האליטות, של החברים העשירים, של הברונפמנים, הלאודרים; פרשנים פוליטיים, חברתיים וכלכליים מספרים לנו שבתקופתו של נתניהו, העשירים התעשרו והעניים נהפכו לעניים יותר ויותר.

זה סיפור מצוין, אבל הקשר שלו למציאות קלוש: רבים מעשירי המשק שונאים את נתניהו, מחוברים לאולמרט ומעדיפים את עמיר פרץ.

נתניהו, האיש עם האנגלית המצוינת, הסיגר, הבית בקיסריה - אוהב החיים הטובים - היה שר האוצר הגרוע ביותר שקיבלו המשפחות העשירות במשק.

נתניהו היה האיש אשר מינה את יוסי בכר למנכ"ל האוצר ונתן לו גיבוי טוטלי לפרק את הבנקים ממוקד הכוח הגדול ביותר שלהם - השליטה בשוק ההון.

נתניהו היה האיש אשר מינה את ד"ר ירון זליכה, החשב הכללי במשרד האוצר, ונתן לו גיבוי טוטלי כאשר זליכה, חמום המוח, לא הפסיק להתעמת ולהתכתש עם המיליארדרים הישראלים.

נתניהו היה האיש אשר ברגע האמת גילו כל המיליארדרים שהקיפו אותו והתחברו אליו בעשור האחרון שהוא מחויב רק לעצמו.


---------------------------------------------------------------------- ----------
את אהוד אולמרט אנחנו מכירים: היו"רים, המנכ"לים והבעלים של החברות מתים עליו. "הוא חבר, הוא חבר, הוא חבר", הם אומרים לנו שוב ושוב. אפשר לסמוך עליו
---------------------------------------------------------------------- ----------


נתניהו היה שר האוצר הראשון במדינת ישראל שהאמין בשוק החופשי ובתחרות. המיליארדרים והמנכ"לים הישראלים, שרוממות השוק החופשי בפיהם, לא באמת מאמינים בתחרות או רוצים בה: הם רוצים לגרוף רווחים מונופוליסטיים; הם רוצים מכרזים ממשלתיים; הם רוצים ממונה על ההגבלים חלש; מפקח על הבנקים מסורס; מנכ"ל אוצר מתחשב וחשב כללי באוצר שאפשר לעשות איתו דילים פרטניים. הם רוצים - והם בדרך כלל מקבלים.

נתניהו נכשל, כמו קודמיו, בקיצוצים האכזריים בקצבאות לזקנים, לחלשים ולנכים. הקיצוץ בתקציב הממשלה היה הכרחי, אבל הסכין היה צריך להיות מונף על עשירי הסקטור הציבורי ושבעיו - ורבים המה.

אבל אלה הקיצוצים של נתניהו שהצילו את המשק מהתרסקות ומאפשרים עכשיו לכל הפוליטיקאים לאמץ הבטחות חברתיות.

נתניהו ברח מהמערכה, הביבי קפץ ממנו, הוא פעל בפזיזות ושילם מחיר אישי כבד; הוא יכול היה לחזור להיות ראש הממשלה ועכשיו הוא בדרך לאופוזיציה.

אבל הוא לא יהיה היחיד שישלם מחיר כלכלי.

בשנה הקרובה ימשיך המשק ליהנות מפירות המהלכים של נתניהו, מהרוח הגבית של הכלכלה העולמית, הערבויות והסיוע האמריקאיים. אבל האסטרטגיה הכלכלית של מדינת ישראל בסכנה: את הגה השלטון הכלכלי תתפוס חבורת מפא"יניקים בהקשר הכלכלי של הביטוי, שהערך העליון אצלה הוא להימנע מעימותים ולעזור לחברים.

את אהוד אולמרט אנחנו מכירים: היו"רים, המנכ"לים והבעלים של החברות מתים עליו. "הוא חבר, הוא חבר, הוא חבר", הם אומרים לנו שוב ושוב. אפשר לסמוך עליו. נוחי סומך עליו, מוזי סומך עליו, איתן סומך עליו; כולם סומכים עליו - הוא לעולם לא יאכזב אותם.

לא פחות מפחיד הוא המועמד של אולמרט לשר האוצר: אברהם הירשזון - עסקן פוליטי נעדר אסטרטגיה כלכלית, שיודע לדלג בין הטיפות ולהתחבר למוקדי הכוח הנכונים בזמן הנכון.

אם יתמנה הירשזון לשר האוצר - אנחנו עשויים לקבל שידור חוזר של שרון ובניו: הפעם זה יהיה הירשזון ובנו עופר - פיננסייר כושל השקוע בחובות של עשרות מיליוני שקלים למערכת הבנקאות.

והיכן שנמצא הירשזון, יהיה כמובן מיקי צולר - מאכער שנע כבר עשר שנים באזור הדמדומים שבין ההון לשלטון, בין ההירשזון לשוק ההון; איש אינו יודע למפות את האינטרסים שלו בסקטור העסקי, ואת מנופי הלחץ שלו בסקטור הציבורי.

ויש כמובן גם את רענן דינור - יד ימינו של אולמרט - בולשביק כלכלי שרוצה יותר ויותר מעורבות ממשלתית במשק.

הלוואי שנתבדה; מי ייתן שאולמרט יהפוך את עורו ויפנה גב לחבריו; מי ייתן ובמשרד האוצר יישב שר אוצר עם אידיאולוגיה כלכלית ברורה ואסטרטגיה ארוכת טווח.

מי ייתן ובמשרד ראש הממשלה לא יישבו רק נציגי העשירים, שרק רוצים לצבור יותר ויותר כוח לפני שייצאו לסקטור העסקי "לעשות לביתם", אלא כאלה שמודאגים, חרדים ומחויבים לבית של כולנו - לדמותו של המשק הישראלי בעידן שבו פשתה השחיתות, היטשטשו הנורמות ואבדה הבושה.



guy.rolnik@themarker.com

http://law.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=gr200870321_45457 711