איך תשפיע גלאט-ברקוביץ` על זרימת המידע לעיתונות?

[גלובס]

איך תשפיע גלאט-ברקוביץ` על זרימת המידע לעיתונות?
שלום קיטל, אמנון דנקנר ועורך דין בר-נתן מסבירים מדוע מערכת המשפט בישראל עדיין מפגרת ומצרה את צעדי העיתונות. כמובן שהמפסיד הגדול הוא, כמו תמיד, הציבור
יעל גאוני 1:28 4/2/07

האם חשיפת גלאט-ברקוביץ` כמקור המידע שהביא לחשיפת פרשת סיריל קרן, והעמדתה לדין פלילי, מעיבה על היכולת של עיתונאים לשמור על מקורותיהם? ואיך אמור החוק במדינת דמוקרטית לשמור חופש המידע וגילויו לציבור?
השבוע הגישה הפרקליטה הבכירה לשעבר בפרקליטות מחוז מרכז, ליאורה גלאט-ברקוביץ`, תביעה לבית המשפט המחוזי בת"א בסך 2.5 מיליון שקל נגד עיתון "הארץ", שחשף את הפרשה. גלאט-ברקוביץ` תובעת את העיתון על התרשלות, לדבריה, שהביאה בסופו של דבר לחשיפת זהותה.

שלום מודעה


קיטל, המנכ"ל היוצא של חדשות ערוץ 2, חושב שבאופן כללי המערכת המשפטית מכבדת את החיסיון העיתונאי מתוך ידיעה שכל ניסיון להפר זאת אינו טוב לעיתונות. "במדינה דמוקרטית צריך לתת לתקשורת לעשות את עבודתה בלי שהיא תהווה כלי בתוך תהליך עשיית הצדק. לכן אני לא מתלהב מהמהירות שבה המשטרה מבקשת לקחת חומרי גלם מרשתות הטלוויזיה, אני לא מתלהב מהמהירות שבה מוציאים צווי איסור פרסום ואני לא מתלהב ממה שקרה בפרשה של גלאט-ברקוביץ`", הוא אומר.

לדבריו, "צריך לתת לעיתונאים לעשות עבודתם ועל שלטונות החוק אסור לעשות את עבודתם דרך חדירה לחסינות של התקשורת, שצריכה להישאר בצד במשחק הזה". קיטל לא חושב שפרשת גלאט-ברקוביץ` תשפיע בקבלת הדלפות. "אין יום שבו אין לנו הדלפות. ההנחיה שלי לכתבים שלי היא להגן בתוקף על המקורות ולא לחשוף אותם ואני אגן עליהם בחירוף נפש אם מישהו ירצה לחשוף אותם".

על המקרים בהם יש צו של בית משפט לחשוף מקורות אומר קיטל כי, "אם יש צו אנו מכבדים את החוק, אך לחוק פרשנויות שונות ואפשר גם להגיע לתוצאה אחרת ואנו נלחמים על שמירת החיסיון. גם המשטרה, גם בתי המשפט וגם הפרקליטות צריכים להיות זהירים בשימוש בכלי הזה. בסופו של דבר חשיפת מקור עלולה להוביל למצב שלא תהיה חשיפת מידע וכולנו יודעים שעיקר המידע החשוב בה מהדלפות. זה נשמת אפה של העיתונות והעיתונות היא נשמת אפה של הדמוקרטיה".

גם אמנון דנקנר, הערוך הראשי של "מעריב", מאמין שפרשת גלאט-ברקוביץ` לא תפגע בסופו של דבר, פגיעה אנושה בכל הקשור למקורות המידע של העיתונאים: "ההדלפה לא תיעלם ממקצוענו. יש ללמוד לקח ולהיות מאוד זהירים עם המקורות, ולא, לא בגלל הפרשה הזו אלא בגלל שזו המצווה הראשונה במקצוע שלנו - שמור על המקור".

דנקנר אומר כי במעריב ניתחו את המקרה והופקו לקחים. "קיבלנו החלטה שאנו לא מוסרים חומר חי, קרי חומר גלם, שעד כמה שאני מבין זו הייתה הבעיה במקרה של גלאט-ברקוביץ`, ובנוסף לשמור על משנה זהירות".

"בוודאי שזה לא מוסיף בריאות, שמקור טוען שקופח מטה לחמו ונהרסו חייו כתוצאה מזה שהוא מסר חומר לעיתון. בזמנו, הבעתי את התנגדותי במאמר ב`מעריב` להגשת כתב האישום נגד גלאט-ברקוביץ` למרות שלא הייתי מאושר ממה שעשתה. האמנתי שבמקרה הזה היועץ המשפטי לממשלה היה צריך לאזן את האינטרסים: בעניין הפיטורים - היא צריכה לעמוד לדין בבית דין משמעתי שכן היא לא יכלה להמשיך לעבוד בפרקליטות אחרי שהתברר שמעלה באמונם של אנשי הפרקליטות, אך הגשת כתב אישום פלילי נגדה אינו נכון, לדעתי.

"האינטרס של זכות הציבור לדעת, של חשיבותה של ההדלפה כמכשיר עיתונאי שמשרת את הזכות הזו, היה צריך להיות לנגד עיניו של היועץ המשפטי לממשלה, אך דעתי לא התקבלה. היועץ שגה שהוא לא לקח בחשבון את תוספת הנזק שנגרמה למוסד ההדלפה על ידי הכתמתו בכתם פלילי. ומוסד ההדלפה הוא מוסד חשוב מאוד".

באופן לא מפתיע, גם עו"ד צבי בר-נתן ממשרד זליגמן ושות`, המייצג את גלאט-ברקוביץ` יחד עם עו"ד רקפת פלד, מאמין כי העיתונות היא הכלי היעיל ביותר, יותר מהמשטרה ויותר מכל המערכות הקיימות, להבאת מידע הכולל חשיפות של שחיתויות שלטוניות לידיעת הציבור.

בר-נתן: הבעיה היא בחוק

"הבסיס הוא שכולנו מסכימים שעיתונות חוקרת משרתת בצורה הכי יעילה גם את חופש הביטוי וגם את האינטרס שלנו האזרחים בחשיפת שחיתויות שלטוניות", אומר בר-נתן ל"גלובס", "גם לעיתונאים מוכשרים ככל שיהיו אין את היכולת להגיע למאית מהידיעות שמתפרסמות בעיתונות אלמלא הייתה להם רשת של סוכנים, אנשים שעובדים במערכת הצבאית, השלטונית, בבתי חולים וכו`. רוב העיתונאים ניזונים מאותם סוכנים שהם מקורות המידע שלהם שנותנים להם לפחות את הליד הראשון, שבלעדיו לא ניתן יהיה לחשוף כלום".

מערכת היחסים בין העיתונאים למקורות המידע שלהם, על-פי בר-נתן היא עדינה ביותר ואם תופר, או לא תהיה הוגנת, לא תתקיים, דבר שיביא לטענתו, לפגיעה בדמוקרטיה. בר-נתן מתייחס גם לחוק הקיים היום בעניין ואומר כי "המצב בישראל הוא מצב מפגר באופן יחסי. היום יש הכרה של בתי המשפט בכך שיש לאפשר לעיתונאים לשמור על מקורותיהם. בית משפט לא יחייב עיתונאי לחשוף את מקורותיו, אלא במידה ויש חקירת משטרה. במדינות אחרות כמו צרפת, שוודיה וספרד, החיסיון העיתונאי מוגן בחקיקה והעיתונאים לא צריכים להתחנן בפני בית המשפט לשמור על חיסיון מקורותיהם. המצב בישראל היום הוא שהמשטרה הופכת את העיתונאים בעל כורכם לסוכנים שלה", טוען בר-נתן.

למרות שבר-נתן מייצג את גלאט-ברקוביץ` בתביעה כנגד העיתונות, לדבריו, "העיתונאים במדינת ישראל נמצאים במצב בלתי נסבל. הם מאולצים למסור את מקורותיהם ואם הם רוצים לעמוד באתיקה העיתונאית שלהם הם לוקחים על עצמם סיכון שהם עשויים להיענש. במובן זה אין חוק בישראל שמגן על עיתונאי לעומת מדינות אחרות. התביעה שלנו קוראת לבית המשפט לא רק להגדיר מהן הזכויות של העיתונאים כלפי המקורות שלהם, אלא גם את חובותיהם כלפיהם, דבר שיביא ליתר אמון של המקורות בעיתונאים ויעודד אותם לחשוף ולמסור מידע. בסופו של דבר, העיתונאים והציבור ייצאו נשכרים מכך". בר-נתן מאמין כי למקורות צריכים להינתן זכויות, "ברגע שזה יקרה העיתונאים יזכו ליותר מקורות".

המצב הנוכחי, לפיו אין הגנה בחקיקה על מקורות מידע, מביא לטענת בר-נתן למצב בו לא מעט פעמים מקורות מחליטים לסגת. לדבריו, "כעורך הדין של עיתון מעריב למעלה מ-10 שנים, אני יכול להגיד שמספר הפעמים שמקורות בעלי מידע חשוב וטוב נסוגו מתוך חשש, הוא רב מאוד. מי שמפסיד מזה, הם העיתונאים שאין להם סקופים, העיתונים שמוכרים פחות ובגדול - הציבור".


http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000178742