לא להציל,להפיל את הפתח.ישראל האולמרטית הפכה לישות תומכת טרור

[ידיעות אחרונו]

לא להציל, להפיל

יעדיו של אבו-מאזן ה"מערבי" זהים לאלה של ממשלת החמאס. ישראל האולמרטית הפכה לישות תומכת טרור

עדכון אחרון: 14.01.07, 08:13

המדיניות המוצהרת של הצמד אולמרט-לבני, וכמוה גם השיח התקשורתי השולט, מתבססים על ההנחה שיש לתמוך ברשות הפלסטינית בראשות מחמוד עבאס (אבו-מאזן) ולמנוע את נפילתו של האיש "המתון", גם אם הדבר מחייב מחירים גבוהים ובלתי סבירים מצד ישראל. בהקשר זה נאמר לנו שוב ושוב שיש לחזק את מעמדו של האיש ושזהו אינטרס ישראלי. האמנם? בדיון הציבורי בארץ לא מושמע ערעור על הנחה זו, ולא נשאלות שאלות מתבקשות, ולו לצורך בדיקה מעמיקה של הנושא: כיצד יועיל לנו חיזוקו של האיש באמצעות כספים, כוחות, נשק, מחוות ונשיקות? ובהקשר הרחב יותר: כיצד תועיל התבטלות ישראל כדי לחזק את "הציר הסוני המתון" נגד האיסלאם השיעי הגואה?


ישראל האולמרטית מתעלמת מתוצאות הבחירות (הדמוקרטיות יחסית) הפלסטיניות, שבהן אמרו הבוחרים שרצונם בשלטון החמאס; ממשיכה בהבלגה בלתי מוסרית, אף שיותר ממאה קסאמים כבר נחתו על שדרות וסביבתה במסגרת "הפסקת האש"; ממשיכה בקו האוסלואידי של חימוש האויב; מבזה את מערכת המשפט שלה בנכונותה לשחרר רוצחים שפוטים, בראשם ככל הנראה גם ברגותי; שוקלת להעניק מחוות לאויב בדמות שחרור אסירים אפילו ללא ההתניה של שחרור גלעד שליט, כלומר: ויתור על השבוי; מתנדבת להסיר מחסומים, שאם אין צורך בהם לא היה צריך להציבם מלכתחילה, ואם יש צורך ביטחוני בהם - החיזור הגורלי אחרי מחמוד עבאס אינו מבטל צורך זה; מזרימה כספים לרשות (עבאס) המאפשרים לרשות (הנייה) לגרוע סכום זהה מהתקציב האזרחי ולהעבירו להמשך מימון הלחימה. במלים אחרות: ישראל האולמרטית הפכה לישות תומכת טרור.


מנגד, מחמוד עבאס כלל אינו מסתיר את יעדיו. למרות הופעתו המעונבת ו"המערבית", יעדיו זהים לאלה של ממשלת החמאס, שהיא הממשלה הנבחרת של ערביי יש"ע. השבוע, ביום השנה ה-42 לייסוד ארגון פתח (כלומר, ארגון הטרור שנוסד לפני מלחמת ששת הימים, לפני היות "כיבוש" ו"שטחים"), הכריז יו"ר הארגון שידחה כל הצעה להקים מדינה פלסטינית בגבולות זמניים, ואף אמר שיפסול אפשרות כזו גם אם חמאס יסכים לה. שוב ושוב הוא חוזר על תביעתו לגבי ירושלים ולגבי החזרת פליטים לתוך ישראל. היכן מתינותו?


כאשר ישראל הרשמית מהמרת - כבר 13 שנים - על הסוס הלא-נכון, קשה לצפות ש"הקהילייה הבינלאומית" לא תאמץ הנחות שגויות אלו. כאותו מהמר סדרתי בקזינו ובבורסה, גם ישראל הרשמית ממשיכה להשקיע עוד ועוד במניה שצפויה רק לרדת. וכאילו אין די בכך, ראש ממשלת קדימה ושרת החוץ שלו, החותרת לרשתו, מכריזים שוב ושוב על דבקותם ב"חזון" שתי מדינות לשני עמים, שאינו אלא מתכון לחיסול ישראל. ובקרוב, בלחץ השמאל ואפילו בניגוד ללחץ האמריקני, שבמקרה זה פועל בכיוון ההגיוני - נשמע שוב ושוב מדוע יש לתת לבשאר אסד את הגולן כדי שיסווה זמנית את תמיכתו בחמאס ובחיזבאללה.


ההימור על הסוס הלא-נכון בולט גם בהתייחסות הישראלית לשלטונו של סניורה החלש בלבנון, כאשר את מחיר חיזוקו נתבעת לשלם דווקא
ישראל: העלמת עין מהתחמשותו ומהתבצרותו של חיזבאללה, הגבלות על טיסות ביון בשמי לבנון, ועוד. וכמובן, למרות החלטת האו"ם 1701, שסיימה את המלחמה השנייה בלבנון - שבויי צה"ל נותרו בידי החיזבאללה. ערב המלחמה האחרונה היו לחיזבאללה 12 אלף רקטות. גם לאחר ירי של 4,000 מהן לתוככי ישראל, יש היום בידי הארגון כ-20 אלף רקטות. מכאן: תהליך חימוש האויב נמשך ומתעצם, תוך כדי העלמת עין מצד ישראל של אולמרט-לבני ומצד החיילים האירופים, שבאו כדי לכפות על ישראל את הפסקת האש.



ישראל ניצבת בפני בעיות קיומיות קשות. לא ניתן להתמודד איתן ללא ניתוח מפוכח של המציאות ושל הנחות היסוד העומדות בבסיסה. ניתוח כזה יכול להוביל למסקנה שאת אבו-מאזן יש להפיל במקום להציל. לפחות אז נדע שמולנו ניצב אויב, ולא נשלה את עצמנו כפי שהדברים קורים כבר 13 שנים לפחות.



ד"ר רון בריימן נמנה עם חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי



פרסום ראשון: 13.01.07, 23:48



http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3351695,00.html