הר עמשא: הר עמשא הינו חלק מהקיבוצים בהתהוות שאיפשרו את ההונאה במיליארדים של התנועה הקיבוצית בכספי מדינה.

 

 

 

 

המאמר להלן מתאר כיצד למעלה מעשרים שנה נמנע מ-הר עמשא ומישובים נוספים להתפתח לישובים של ממש ממניעים אפלים של שחיתות.

לפרטים נוספים על הר עמשא הינך מוזמן לבקר בפורום של תושבי הר עמשא.


כאשר התפוצצה בשנות השמונים בועת הבורסה בפרצופם של הקיבוצים, תרו מנהיגי התנועה אחר מקורות מימון חדשים, ספקולטיביים פחות באופיים, לשם כך הגו את רעיון "הקיבוץ בהתהוות" גוף רפאים אשר תפקידו לרכז תחתיו נכסים מניבים ודרכם להזרים מיליארדי שקלים (במצטבר במשך כ-18 שנה) לכיסה של התנועה ומנגנוניה הרעבים.

לצורך מימוש הרעיון נדרש שיתוף פעולתו המלא של רשם האגודות השיתופיות לקומבינה לא חוקית זו. מינויו של עו"ד אורי זליגמן לפני כ- 20 שנה לתפקיד אפשר לתנועה הקיבוצית ליישם את התרגיל המשפטי. זליגמן פעל בידיעה ברורה וצלולה באשר להשלכותיו של העוקץ המשפטי שאישר ובהתאם גיבה, מאז ועד היום.

הפרשה מתחילה בשנת 1988, בשנה זו מעבירה התנועה הקיבוצית בעזרת פרוטוקולי אסיפה כללית פיקטיביים למעלה מ- 10 קיבוצים (הנמצאים בהקמה) לסיווג של "קיבוץ בהתהוות". סיווג זה אינו מוכר כלל בחוק הישראלי עד עצם היום הזה. סיווג אשר קיבל כאמור גושפנקא וגיבוי משפטי מלא מצד זליגמן, בחוסר סמכות, תוך הפרה בוטה באמון ובסמכויות אשר הפקיד בידיו המחוקק.

יש לומר, שרשם האגודות הנ"ל הנו מינוי פוליטי של השר לשעבר מר' פסח גרופר, וביניהם קירבה משפחתית. תפקידו הרם של רשם האגודות מקנה לו בפועל מעמד של שופט-על אשר בסמכותו לחלוש על התנהלותם של כלל האגודות השיתופיות במדינת ישראל: קיבוצים, מושבים, יישובים קהילתיים, קואופרטיבים (קו-אופ, אגד) איגודי אגודות וכד'. תחת שרביטו המפוקפק של זה כשליש מהכלכלה במשק הישראלי. חשוב לציין, שמכלל הסמכויות הרחבות אשר הוענקו לו, מעולם לו ניתנה לו הסמכות להגדיר סיווג חדש של אגודות. בהיעדר כול מנגנון ביקורת התרגל הנ"ל לפעול כמעין דיקטטורה שיפוטית ואוטוריטטיבית בכל הנוגע לאגודות שיתופיות (ראה בין היתר דבריו של בני גאון על זילגמן בספרו "הספר השני" ).


דוגמא להתנהלותו השערורייתית של משרד הרשם: פרוטוקול מס' 414 מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות שהתקיימה ביום שני י"ד באייר התשס"ה (23 במאי 2005)

"....
היו"ר שאול יהלום:

מי זה רשם האגודות השיתופיות?

אהוד אמיתי:

עורך-הדין אורי זליגמן. כבר קרוב ל- 20 שנה הוא בתפקיד.

היו"ר שאול יהלום:

שיהיה בריא, זה עוד יותר גרוע.

ג'ודי, תואילי בבקשה לנסח מכתב לעורך-דין אורי זליגמן שהתברר בישיבה שאותם אנשים המתמנים למפרקים או לחוקרים אינם נבחרים במכרז. אני חושב שהדבר ראוי לתיקון, ואני מבקש את תגובתו..."
http://www.knesset.gov.il/protocols/_/html/avoda/2005-05-23-01.html


בעזרתו הנדיבה של רשם האגודות, הפכו קיבוצים חיים ל"קיבוצים בהתהוות" המהווים למעשה חברות קש ריקות מתוכן התיישבותי, ואשר באמצעותם מנוהלים נכסים מניבים בשווי מאות מיליוני שקלים בנוסף לתקציבים שוטפים שהוזרמו ומוזרמים מדי חודש לאותם הקיבוצים (תקציבי מועצה, סוכנות, משרד החקלאות, משרד התמ"ת וכו').
בכדי לאפשר את התנהלותה של הקומבינה לאורך עשרות שנים, היה צורך להציג מיצגי שווא של יישובים מאוכלסים הנמצאים כביכול בקליטה מתמדת. מה עושים? מביאים מתיישבים תמימים (בשאיפה צעירים) המאמינים שהגיעו לקיבוץ לכל דבר. עם הזמן, מגלים הללו שהם מהווים לא יותר מאשר קישוט דקורטיבי, בורג במנגנוניי ההונאה. אין להם זכויות כלשהן, הם אינם חברים, ואין להם זכות להתערב בהתנהלותו הכלכלית הקלוקלת של קיבוצם ובניצול משאביו אשר ניתנו למטרות אחרות ע"י המדינה והסוכנות היהודית.
בפועל מנוהל 'קיבוץ בהתהוות' ע"י נציג התק"מ, משקי תק"מ ו- "ניר שיתופי". היישוב הופך למעשה ל"קרוסלת קליטה". כנגד המתיישבים אשר אינם מבינים את הרמזים ומתעקשים להישאר במקום מופעלות שיטות פשיסטיות לפי מיטב מסורת התנועה: דה-לגיטימציה, הכפשות, הטרדות, טענות לאי-התאמה, תפירת תיקים, איומים, מניעת פרנסה, אפליית ילדים ועוד... כיד הדמיון. מרביתם נכנעים בסופו של דבר לדורסנות המופעלת כלפיהם ונסים כל עוד נפשם בם.
יחד עם זאת, מתי מעט מתושבי 'קיבוץ בהתהוות' זוכים לייחס מועדף, כאשר מוכנים הם לשתף פעולה עם התנועה המיישבת בחיסול היישוב. זאת, אין צורך לומר, על חשבונם של המתיישבים הנותרים (עיין ערך קאפו –מלה"ע השנייה).

לסיכום, "קיבוצים בהתהוות" נותרו במשך למעלה מ-20 שנה בהקמה, כאשר כל נכסיהם ותקציביהם נבזזים, נשדדים ונסחטים על חשבונם של משלם המסים בארץ והתורם היקר מהתפוצה.

המקרה הקיצוני ביותר מתרחש ב'קיבוץ בהתהוות' הר-עמשא, השוכן בקו התפר שבדרום הר חברון.
שם הפליא לעשות הרשם זליגמן, ולאחר שהתק"מ סיים לשדוד את קופת היישוב עד תום, ולהותיר חובות ענק לסוכנות, בחר מר זליגמן שלא לפרק (בניגוד לחוק!!!) את האגודה הגוססת המכילה גוף-חבר אחד(!). במקום זאת, מסר הוא את האגודה לידיה של תנועה מיישבת אחרת, הפעם "האיחוד החקלאי". בניגוד גמור לסמכויותיו, הגדיל זליגמן לעשות וקבע את האיחוד החקלאי והחטיבה להתיישבות של הסוכנות כ'חברים זמניים'.

בנוסף לאמצעי הייצור של היישוב ולבתי התושבים המעטים, קיבל האיחוד החקלאי הבטחה מזליגמן לסייע בהפשרתם של היתרי בנייה ביישוב, פעולה הכרוכה מן הסתם בגביית עמלות שמנות ממכירת מגרשים לכל דורש בעלות של כ- 100,000$ לחצי דונם + בית.
בהיותו רעב למשכורות פקידיו, המשיך ה"איחוד החקלאי", ביתר שאת ובהתלהבות את מסורת הביזה של התק"מ, והצליח תוך שלוש שנים בלבד לרוקן את היישוב מ-80% מכלל תושביו, תוך שהוא ממשיך בניסיונותיו לגרש את שארית הפליטה - משפחות בודדות הנאחזות כנגד כל הסיכויים במקום (6 משפחות וארבעה רווקים).
תקציבי המועצה האזורית "תמר" מופנים בקביעות (בהוראת האיחוד החקלאי כמובן) למימון תביעות פינוי ומכתבי הטרדה לתושבים, היישר לכיסיהם התפוחים של שמנת עורכי הדין היושבת בתל אביב.

סוף דבר - בשעה זו ובמשך כל שעות היממה, יום אחר יום, ממשיכים לזרום מאות אלפי שקלים לכיסם של פקידוני "ההתיישבות האובדת", וזאת על חשבון התעצמותה ההתיישבותית והביטחונית של מדינת ישראל, וכן, גם על חשבונו של משלם המסים הקטן.


ובבנין הארץ ננוחם


אסמכתאות:

 

 

 

חזרה לעמוד הראשי