Haaretz אורח
|
פורסם: ראשון 13.08.06 7:06 נושא ההודעה: אולמרט מרוצה |
|
|
אולמרט מרוצה
מאת אלוף בן
החלטת האו"ם
ראש הממשלה, אהוד אולמרט, יצא מרוצה מהחלטת מועצת הביטחון 1701 על סיום המלחמה בלבנון, שמשקפת לדעתו את היעדים שקבעה הממשלה. שמעון פרס, שהתנדב אתמול לשמש כשופרו של אולמרט, הפליג בשבחים: "ההחלטה נותנת גיבוי מלא לישראל, וחיזבאללה, שהתחיל את המערכה במלוא העוצמה, מסיים אותה כשכל העולם נגדו".
מה חשוב לאולמרט? ראשית, שהאשמה בפרוץ המלחמה מוטלת על חיזבאללה, ואין בהחלטה ביקורת על ההרס שגרמה ישראל בלבנון. שנית, שצבא לבנון יתפרס בדרום, מתוגבר בכוח בינלאומי.
שלישית, שצה"ל ייסוג מלבנון רק בבוא הכוח הבינלאומי. רביעית, שממשלת ביירות תצטרך מעתה לקחת אחריות לנעשה בשטחה. חמישית, שיוטל אמברגו בינלאומי על אספקת נשק לחיזבאללה, עם פיקוח במעברי הגבול. ושישית, שישראל לא נדרשת בינתיים לסגת מחוות שבעא.
בעיני ראש הממשלה, חיזבאללה איבד את כוחו, מעמדו ותשתיתו. נותרה לו יכולת ירי "שיורית" של רקטות, שלא יוכל לממש. לאולמרט אין ספק שההחלטה לצאת למלחמה היתה נכונה. ישראל לא יזמה אותה, אבל ההתמודדות עם האיום מצפון היתה חיונית בעיתוי הנוכחי. עוד שנתיים-שלוש, חיזבאללה היה מתחזק ומתחמש עוד יותר.
לא רק אולמרט מבסוט. גם שרת החוץ, ציפי לבני, שחשבה שאפשר היה לסיים את המלחמה הרבה יותר מוקדם ובמצב מדיני טוב יותר. לדעתה, ההחלטה שהתקבלה טובה לישראל יותר מהטיוטה הקודמת מלפני שמונה ימים. אז דובר על תהליך מסורבל, וישראל נדרשה לשלם בנסיגה מחוות שבעא תמורת הכוח הבינלאומי. עכשיו הופרדו שתי הסוגיות. שר הביטחון, עמיר פרץ, חושב שההסדר החדש בדרום לבנון טוב יותר לישראל מהמצב בטרם המלחמה.
ישראל זיגזגה בימים האחרונים בשאלת סמכות הכוח הבינלאומי. בתחילה דרשה שהוא יפעל לפי פרק 7 למגילת האו"ם, הפרק "עם השיניים", ויוכל לירות על מפירי הפסקת האש. במשרד החוץ תמכו בגישה הזאת. צה"ל הזהיר מבומרנג: כוח בינלאומי חזק מדי יוכל לפעול גם נגד ישראל, במקרה שתטוס מעל לבנון, או תגיב לירי מעבר לגבול.
יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, שיכנע את אולמרט שפרק 7 מסוכן לישראל. השגריר לשעבר באו"ם הזהיר מתקדים בעייתי: היום יחילו את פרק 7 בלבנון, ומחר גם בשטחים. הפשרה שהושגה, בסופו של דבר, היתה שכוח יוניפי"ל יתוגבר והמנדט שלו ישודרג, אבל לפי פרק 6 שתוקפו הצהרתי בלבד. כדי להרבות רושם, הועתקו לתוך ההחלטה החדשה כמה ניסוחים האופייניים להחלטות אוכפות של פרק 7, אבל בלי המנדט הנוקשה.
מה חסר בהחלטה מבחינת ישראל? קודם כל, שאין בה התייחסות רצינית לפירוק חיזבאללה מנשקו. בישראל מניחים שהארגון יורחק מגדר הגבול, יתקשה לפעול בשטח שיתמלא ביחידות צבא לבנון ויוניפי"ל, ושהאמברגו יגביל את חימושו מחדש. אולי כך יהיה, אבל ספק אם הכוח הבינלאומי יישאר לנצח בגודלו המתוגבר, ואם צבא לבנון יפעל ברצינות נגד חיזבאללה. המשמעות היא שישראל קנתה שקט לכמה שנים, לא יותר, אם לא יחול שינוי עמוק ביחסיה עם לבנון.
ההחלטה מעידה שהעולם רואה במשבר סכסוך גבול, וכך מתייחס לפתרונו: השטח מהליטאני לגבול יפורז, אבל לא אזורי האחסון והשיגור של הרקטות ארוכות הטווח. עם זאת, בנסיבות שבהן הסתיימה הלחימה, ישראל התקשתה לבקש יותר. היא לא הצליחה לרסק את חיזבאללה ולפגוע בשדרת הפיקוד שלו.
הסעיף השני שחסר בהחלטה נוגע לשחרור החיילים החטופים. פרץ סבור שהיעדרו של הסדר מיידי להחזרתם מעיב על ההחלטה. אולמרט מעריך שהתעקשות על שחרורם לפני הפסקת האש היתה גורמת להארכה מיותרת של הלחימה ולאבדות נוספות. עכשיו יצטרך לשכנע בזה גם את הציבור הישראלי.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=749852&cont rassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0
|
|