מזוז וחזקת ה`קאפוט` כתבה מאלפת על המחלץ המשפטי לממשלה

[הארץ]

חכמים על נשיאים

מאת אמיר אורן


ההיבט המדהים ביותר בפרשת החשדות נגד נשיא המדינה משה קצב אינו יחסה של המערכת הפוליטית, הנוהגת בו כבמצורע, אלא השוני הקוטבי בין יחס זה לבין אווירת "עסקים כרגיל" כלפי אריאל שרון, בהיותו ראש הממשלה וחשוד בפלילים. שרון נחקר במשטרה, בפרשיות האי היווני וסיריל קרן. חקירתו התמשכה שנים, לא חודשים, ועברה גם את שלב הפרקליטות, שהמליצה על העמדתו לדין וניסחה נגדו טיוטת כתב אישום; אבל בניגוד לקצב, שהוכרח לוותר על השבעת נשיאת בית המשפט העליון, איש לא הפריע לשרון להמשיך ולעמוד בראש הממשלה, בכלל וגם בעת שמינה את היועץ המשפטי - אותו יועץ שבמהרה סגר את תיקו.

מאחר ששניהם נהנו מאותה חזקת חפות בטרם הרשעה, צריך לחפש את ההסבר במחוזות אחרים: סוג העבירה הנחקרת, אופי הראיות ובמיוחד כוחו של החשוד להיפרע מהממהרים לקום עליו.

קצב חשוד בעיקר בעבירות מין. אילו נחשד רק בעבירות הנוספות, מתחום הטיית החנינות והאזנות סתר, לא היו חברות כנסת מתגוללות עליו. צווארון לבן - מותר. רוכסן צהוב - אסור.

נגד קצב מושמעות תלונות, טענות ודוגמיות של הקלטות מצד נשים בשר ודם. הציבור מוזמן להקשיב ולשפוט, על פי מה שנחזה כראיות ובמיוחד על פי ניסיון החיים העממי. גם נגד שרון התפרסמו קטעי עדויות, אבל המאגר הגדול נשמר אצל גורמי אכיפת החוק ובראשם היועץ המשפטי. הציבור לא נחשף לחומרי הגלם, אלא רק לגרסה שערך מני מזוז.

כך, למשל, אחד מטיעוני מזוז היה שניכרים דברי אמת: מואזני הסתר (בני משפחת שרון, היזם-עסקן דוד אפל ואחרים) לא ידעו שמצותתים להם, ואם לא הפלילו עצמם בשיחותיהם הטלפוניות פירוש הדבר שלא חטאו. "אין אינדיקציה שמי מהדוברים חשד שמאזינים לו", קבע מזוז בסעיף 211 להחלטתו, שהיתה גם לעמדתו בפני בית המשפט העליון, כלומר אם בטעות יסודה - הטעתה את השופטים. ב-25 בנובמבר 1999, כידוע למזוז, טילפן שרון מניו יורק לאפל ודרש בשלומו בעקבות חקירתו במשטרה בתיק אחר. אפל הודה לשרון על התעניינותו והוסיף כי בשובו ארצה יילכו השניים לרעננה. שרון, לרוב זהיר ומחושב, התפתה הפעם לדבר אל המצותתים. רעננה, אמר, "זה לא קוד, זו מסעדה כשרה".

בנסותו להצדיק את שכר העתק שהבטיח אפל לגלעד שרון ציטט מזוז קטעים מהודעתו של הפרסומאי צבי ("שישקו") פרידמן - אבל רק את הקטעים הנוחים להנמקת הסגירה. מקוצר היריעה הוסתרו אמירות המובילות לכיוון הנגדי, כגון "הייתי אומר שזה סכום גבוה מאוד, ה`ריטיינר` הגבוה ביותר שעליו שמעתי מעודי" - על שלושת מיליוני הדולרים שהובטחו לשרון הבן. שישה משופטי העליון, מול מישאל חשין לבדו, סירבו לאפשר לעותרים נגד החלטת מזוז לעיין בחומר שעל פיו אמר לנמק את החלטתו.

מה מותר שרון מקצב? מה השתנה בין קיץ 2004 לקיץ 2006? השתנה מזוז, שבתיקי שרון התגאה בסירובו לגלגל את נטל ההכרעה לבית המשפט, ובתיקו של חיים רמון (שוב, מין ולא שחיתות) העדיף הכרעה שיפוטית. ובעיקר, השתנה החשוד הבכיר. מנשיאים קל להיפטר. גם אם יזוכו, לא יוכלו לנקום. זאת חזקת ה"קאפוט" שלהם - כך או כך הם גמורים, מה שאין כן ראשי ממשלה, שכוחם נובע מעצם מיקומם הפוליטי והמשפטי. מעניין יהיה לראות כיצד ינהגו המתנכרים לקצב והמפלים אותו לרעה לעומת שרון במקרה שהחשדות נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט יבשילו לכדי חקירה פלילית.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/769775.html