לעמוד החדשות
המצטרף/ת האחרון/ה לארגון נקים גב' נזרחיא מ- ירושלים --- דוד בן גוריון וראשית השת"פ עם האויב בשואה עד להפקרות הבטחונית של היום
השופטת בלהה גילאור דנה בתיק שבעלה קשור אליו כעורך דין  
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> אינדקס השופטים



עדכונים של נקים:

מסמך, שיתוף הפעולה בין ראשי ה-"הגנה" לנאצים
שלישי 22.10.19 20:15

זיוף בוועדת הבחירות להפלת מפלגת הימין החדש של בנט ושקד, השיטה והמניע
ראשון 16.06.19 0:27

פניה למבקר:כונסי נכסים והתעשרות שופטים ומקורבים שלא ביושר
שבת 29.09.18 23:06

מומלצים:

אוהב את ישראל, אוהב צדק? לארגון `נקים` דרוש נדבן פילנטרופ ולוחם

מעריב חושף ששופטי העליון גונבים מהציבור הטבות מפליגות הכל בניגוד גמור לחוק

רצח רבין:השבכ נעתר לבקשה של נקים לשחרר את פרופ' היס מחובת הסודיות על ניתוח הגופה

בלי בושה: השופטת ורדה אלשיך סידרה למקורבה השופט בדימוס פלפל שכר טרחה של 10 מיליון ש"ח

עמיר מנור, כתב מעריב, הוקלט משקר טרם הוציא כתבה שקרית נגד 'נקים' המיחצנת את רשם האגודות ושותפיו

שחיתות מע' המשפט פורצת את מחסום הקול,ראיון על ארגון נקים בקול ישראל, בייניש, מזוז ושנדר תחת ביקורת

הראל סגל: 'יש אדונים לארץ הזו והדמוקרטיה משרתת אותם ואת האינטרסים שלהם. כל היתר, וזה כולל את רובכם, נתונים במעמד עבדים החיים באשליית אדנות...'

צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה       NAKIM      
דה מרקר
אורח








הודעהפורסם: ראשון 20.05.07 10:25    נושא ההודעה: השופטת בלהה גילאור דנה בתיק שבעלה קשור אליו כעורך דין

בקשה לבטל פסק דין של השופטת גילאור: דנה בתיק שבעלה קשור אליו


10:42 | 20.5.2007 ענת רואה


תגיות: ממשין, בנק לאומי, פואד עראם



במסגרת בקשה שהוגשה בימים האחרונים לנשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גילאור, מתבקש ביטולו של פסק דין שמסרה וכן כי תפסול עצמה מהמשך טיפול בתיק. זאת, בנימוק שהנשיאה דנה בתיק שיש לו קשר למשרד עוה"ד סלומון-ליפשיץ, בו שותף בעלה של הנשיאה, עו"ד יוסי גילאור. זאת, נטען, מבלי שהמבקשת היתה מודעת לכך.


בבקשה שהגיעה לידי TheMarker, שהוגשה על ידי ממשין - חברה להנדסה בע"מ, נטען כי היא נושה של חברת פואד עראם לבניין ופיתוח בע"מ הנמצאת בהקפאת הליכים. לפי הבקשה שהוגשה באמצעות עו"ד שחר בן מאיר, המבקשת הגישה לנאמן שמונה לחברה, רו"ח זאהי דיב, תביעת חוב נגד החברה אשר נדחתה, ולכן הוגש ערעור שנדון בפני הנשיאה גילאור.

פסק הדין של גילאור ניתן בספטמבר 2006, ובמסגרתו נדחו טענות החברה, והנשיאה אישרה את החלטת הנאמן כי החברה אינה חייבת כל סכום שהוא למבקשת. על כך הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

ואולם לטענת המבקשת, לפני פחות משבועיים היא קיבלה מכתב מעו"ד יעקב ריבנוביץ ממשרד עורכי הדין סלומון-ליפשיץ, אשר מייצג את בנק לאומי. בהתאם לאותו מכתב, לטובתו של בנק לאומי הומחו כל הזכויות של חברת פואד עראם, והבנק מבקש כעת להגיש תביעה נגד החברה, שלפי הנטען היתה חייבת כספים לפואד עראם.

"רק עם קבלת המכתב דנן נתברר למבקשת כי קרוב משפחתה של כבוד הנשיאה, עו"ד יוסף גילאור, הוא שותף במשרד סלומון, וזאת בהתאם לפרטי עורכי הדין של המשרד המופיעים על גבי נייר המכתבים של המשרד", נטען בבקשת הפסילה.

לפי הטענה, גילאור היתה צריכה לפסול את עצמה מיוזמתה מלדון בערעור. זאת, מהנימוק שמשרד סלומון-ליפשיץ מייצג את מי שיש לו אינטרס ישיר בתוצאות ההליך בין המבקשת לבין החברה בהקפאת ההליכים.

בבקשה נכתב עוד כי גילאור פסלה את עצמה מיוזמתה מלדון בתיק נוסף הדן בהקפאת ההליכים של חברת פואד עראם, וזאת תוך שהיא כותבת כי "בשלב מסוים עבר התיק לדיון בפני סגן הנשיא גינת בגלל מעורבות משרד עורכי הדין סלומון-ליפשיץ, המייצגים את בנק לאומי".

לפי הנטען, מדברים אלה ניתן ללמוד כי גילאור ראתה כבר בעצמה כי מעורבותו של משרד סלומון אמורה וצריכה להוביל לכך ששופט אחר ידון בעניין. לפי הנטען, ביתר שאת הדברים נכונים במקרה הנוכחי, בו ללאומי יש אינטרס כספי ישיר באותה החלטה. טרם ניתנה החלטתה של גילאור בבקשה.

(פש"ר 406/06).


http://law.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20070520_861 320
חזרה למעלה

מבזקים של "נקים":קרא על זימונו של חיים יטיב לחקירה בו הסתבכה היאח"ה בפרשת רמון

סמדר גרשון
אורח








הודעהפורסם: שבת 05.04.08 8:35    נושא ההודעה: מהשופט רון סוקול לא הייתי קונה רכב משומש! אפילו לא חדש!

http://pikanti.org/index2.html
המערערות מתכבדות בזאת להגיש את ערעורן על החלטת כב' השופט (הרשם כתארו על פי סמכותו ביום מתן ההחלטה הרלוונטית) רון סוקול בת.א. 000168/04 (בש"א 001326/04 ) אשר ניתנה בהעדר ביום 23.9.2004.




מבוא

1. המערערות, שנמנו על תשלובת המזון "פיקנטי", אשר העסיקה למעלה מ-1,000 עובדים, הגישו ביום 21.1.2004 תביעה ע"ס מליארד שקל כנגד 29 נתבעות בגין הפרשה שנודעה כ"קרטל המזון".

2. במהלך "קרטל המזון" הוחרבה תשלובת פיקנטי בידי מתחרותיה אשר ביקשו לסלק באמצעים שאינן כדין מתחרה אשר הוריד את רף מחירי מוצרי הצריכה בישראל באופן משמעותי.

3. בצמוד לתביעה הנ"ל הגישו המערערות בקשה לפטור מאגרה.

4. בהחלטתו דחה כב' השופט סוקול את הבקשה הנ"ל לפטור מאגרה. מכאן הערעור.

5. בתיק אירעו אירועים חריגים שיתוארו להלן. כך למשל, הסתיר השופט סוקול כי רעייתו, עו"ד דלית סוקול מייצגת בעלי מניות בשותפה באחת הנתבעות.

6. עוד הסתיר השופט סוקול כי עבד והתמחה במשרד אשר הנו הבעלים של 50% מאחת הנתבעות, וכי שותפו לשעבר של השופט מטפל בגורמים הקשורים לאחת הנתבעות. זאת ועוד, שותפו הנ"ל של השופט מחזיק במניות אחת הנתבעות.

7. בעקבות הגשת בקשת הפסלות נגדו, נחפז השופט סוקול, והוציא בצמוד להחלטתו שלא לפסול את עצמו גם את החלטתו נשואת ערעור זה, שלא לפטור את המערערות מתשלום אגרה. החלטתו החפוזה של השופט המלומד היא נשוא ערעור זה.

8. חפזונה הרב של ההחלטה ניכר היטב בטעויות המשפטיות הרבות, בהנחות שונות ללא בסיס בדין או בראיות, בטעויות רבות בשפה העברית המופיעות, למרבית הצער, ברוב הציטוטים להלן וכן בבלבול הרב אשר מתאפיין בהסתמכות על ציטוטים שלא היו ולא נבראו וביצירת גרסאות לנתבעים מבלי שאלו טרחו להעמיד כל גרסה שהיא כדין בדמות תצהיר, עדות או מסמך כלשהו.

9. לאורך כל ההליכים בתיק, לא היו המערערות מיוצגות. בשמן הופיע מנהלן מר משה בדש.

10. זכויותיהן הדיוניות של המערערות היו למרמס, כמו גם כבודן.

11. מנהל המערערות, אשר ביקשו פטור מתשלום אגרה של 25,000,000 ₪ אולץ להתבזות באמצעות פתיחת ארנקו מול עיני השופט, כאילו ישנו סיכוי כלשהו שבארנקו מסתתרים 25,000,000 ₪. כל זאת לנגד עיניהם של עורכי דין של 19 נתבעים, אשר עשו כמעט הכל למנוע את בירור התובענה כנגד 29 מעוולים אשר בגללם איבדו אלף משפחות בישראל את מטה לחמן.

12. יובהר כי ערעור זה איננו מוגש לגבי סעד ההשבה המצוין בתביעה נשוא הבקשה לפטור מאגרה, שעל ההחלטה בה מוגשת הודעת ערעור זו. האגרה בגין תביעת סעד זה, שבלתי ניתן לכמתו בכסף, משולמת במקביל להגשת הודעת ערעור זה ולפיה מתבקש בית-המשפט הנכבד להורות לנתבעים להשיב לתובעות סביבת עבודה עבור 1,000 עובדים.














האירועים החריגים בתיק


13. טרם פרישת מכלול הטעויות של כב' השופט המלומד, אשר עליהם מתבססת הודעת ערעור זו, יודגש כי בתיק זה אירעו אירועים חריגים באופיים.

14. כיוון שאין זו המסגרת הרלוונטית לפרישת מלוא היקפם של אירועים חריגים אלה, ייאמר בקליפת אגוז, כי כב' השופט סוקול דן בתיק במצב של ניגוד עניינים, כאשר חובה היה עליו לפסול עצמו מיוזמתו.

15. כך למשל, הסתיר השופט סוקול כי רעייתו, עו"ד דלית סוקול מייצגת בעלי מניות בשותפה באחת הנתבעות.

16. עוד הסתיר השופט סוקול כי עבד והתמחה במשרד אשר הנו הבעלים של 50% מאחת הנתבעות, וכי שותפו לשעבר של השופט מטפל בגורמים הקשורים לאחת הנתבעות. זאת ועוד, שותפו הנ"ל של השופט הנו מחזיק במניות אחת הנתבעות.

17. גם לאחר שהוגשה בקשת פסלות כנגדו מלישב בתיק, נמנע השופט המלומד מלשתף את המערערות בסבך האינטרסים האישים והמשפחתיים שלו בתיק, והסתפק בגילוי כללי, כי עבד במשרד עורכי דין, אשר ייצג את אחת הנתבעות, וכי אינו רואה בכך כל פסול.

18. בעקבות הגשת בקשת הפסלות נגדו, נחפז השופט המלומד, והוציא בצמוד להחלטתו שלא לפסול את עצמו גם את החלטתו נשואת ערעור זה, שלא לפטור את המערערות מתשלום אגרה.

19. בכך ייתר השופט המלומד, למעשה, את הערעור הצפוי על החלטתו שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק, וחתם את גורלו של התיק באמצעות כתיבת החלטתו לדחות את הבקשה לפטור מאגרה, וכל זאת עוד בטרם חלפו עשרת הימים לערעור על החלטתו שלא לפסול עצמו, וזאת בניגוד להגיונם ולתכלית חקיקתם של דיני הפסלות.

20. על מעשיו של השופט סוקול בתיק הוגשה תלונה ליועץ המשפטי לממשלה, אשר התבקש לבחון את האספקטים הפליליים בהתנהגות השופט סוקול.

21. למעשים הפליליים לכאורה של השופט המלומד אין רלוונטיות ישירה לענייננו, שכן הדיון בהם איננו בתחום סמכות בית-משפט זה ועקרון הפרדת הרשויות, עקרון ההליך הראוי והנימוס המשפטי מחייבים כי בית-משפט נכבד זה לא ידון בהם כלל, ואין הם מעניינה של הודעת ערעור זו.

22. ואולם מנגד, חשובה ביותר לענייננו התובנה הבסיסית, כי השופט המלומד, בגין האירועים המתוארים לעיל בקליפת אגוז, היה נתון בלחץ ובבלבול רב, כמוהם לא ידע כל חייו על כס המשפט, ובתחושה כי מוטלת עליו חובה להגן של עצמו באמצעות סתירת את אמינותן של המערערות.

23. מסע דמוניזציה ודה-לגיטימציה זה שערך השופט המלומד לתובעות מוצא את ביטויו בהחלטתו וכך יש לקרוא אותה.

24. המערערות כותבות הודעת ערעור זו תוך שהן נתונות בתחושה קשה של עלבון ופגיעה, כאשר הן קרבן לאפליה בוטה ומקוממת מצד השופט המלומד, אשר עשה ככל יכולתו להציגן כחסרות אמינות, תוך שהוא מסתיר את האינטרסים האישיים, הכספיים, החברתיים, והמשפחתיים שיש לו בתיק, ומסתיר את תאוות הנקם שיש לו כנגד המערערות אשר העזו לחשוף מידע על האינטרסים הנסתרים של השופט. השופט מצטט ציטוטים שגויים ומסתמך עליהם על מנת לקבוע מסקנות שגויות בדוגמאות ובמקרים רבים אשר חלקם מפורט להלן.

25. זאת ועוד, התקשורת הארצית מצאה מטבע הדברים עניין רב בפרשת השופט שהסתיר את סבך קשריו האישיים מעין הציבור ומעינן של המערערות.

26. סביר להניח שאף אדם בישראל איננו מעוניין להגיע למהדורות החדשות הראשיות בהקשרים שאלה, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שופט בישראל, המצווה להקפיד שבעתיים על יושרתו ועל מראית העין של התנהגותו.



27. אם כי כמובן אין לשופט המלומד להלין אלא רק על עצמו, שכן היתה בידו האפשרות לנהוג כפי שנוהגים בהגינותם שופטים אחרים כאשר מובא בפניהם תיק שיש להם בו מעורבות כה קרובה לרבות אינטרסים כספיים שונים.

28. לפנינו, אם כן, החלטה של שופט הנתון בסערה רגשית המנסה לשדר "עניניים כרגיל" שעה שכל בר בי-רב יודע שאין כך הם פני הדברים.

29. דווקא בעיצומה של סערה זו, ובטרם חולפים 10 הימים שעליו להמתין לאחר מתן החלטתו שלא לפסול עצמו מלדון בתיק, בוחר השופט המלומד לכתוב את ההחלטה רצופת השגיאות להלן.

30. אף בעל-דין לא היה מבקש שגורלו ייחתך בידי שופט שמעשיו הפליליים לכאורה נחשפים מול פני האומה במהדורות החדשות, בדיוק כפי שאף אזרח מדינת ישראל היה מעוניין שמדינתו תפתח במתקפה צבאית בדיוק בשבוע שבו נחשף כי אלוף הפיקוד הרלוונטי, המנייד את הגייסות על פי ראות עיניו, הטריד מינית חיילות בפיקודו.

31. דעתו של בן אנוש איננה סומכת על בעל שררה, אשר נפשו ורוחו מטלטלת בים גועש, בגלים שגבוהים מהם לא ידע כל ימיו, שעה שהוא צריך להגן על אמינותו.

32. זכותו של בעל דין במדינה דמוקרטית כי גורלו ייחתך בידי שופט שקול שאיננו מוטרד בבעיות חיצוניות, קריטיות לגבי המשך חייו המקצועיים.

33. קל וחומר כאשר אותו השופט רואה באותו בוודאי בעל הדין את "האשם" ב"מחול השדים" כפי שבוודאי רואה זאת כב' השופט המלומד בינו ובין עצמו.

34. מה רלוונטי מצבו של השופט לענייננו, כאשר פרושה בפנינו החלטה הנחזית להיות עניינית, הניתנת לתקיפה באמצעות טיעונים נקודתיים כפי שייפרשו מייד ? שהרי חזקה היא כי שופטי ישראל מקצועיים המה, עונים על מודל המומחיות ויודעים להפריד את ענייניהם האישיים מהעניין המנוח לפניהם, כך שרק שכלם וכישורי שפיטתם משתתפים במעשה השקלא וטריא.

35. ובכן חזקת מקצועיות השופט, מומחיותו ויכולתו להפריד את כישורי השפיטה שלו מענייניו האישיים אכן עומדת כדבר שבשגרה לשופטי ישראל, ואולם איננה עומדת כלל ועיקר לשופט המלומד, בנסיבות דנן.

36. שופט זה הוכיח כי איננו מסוגל להפריד בין ענייניו האישיים מחד, ובין מלאכת השפיטה מאידך, משל היו שני יצורים אלה תאומים סיאמיים המחוברים בראשם. בכך שלל הוא מעצמו את היכולת לטעון כי נימוקיו – אף אם שגויים היו – הגיעו מלבו וממוחו של שופט אשר יודע להפריד בין האדם ובין השופט שבו.

37. מודל המומחיות ומקצועיות השופט איננו מזבח לאחוז בקרניו ביום סגריר, אלא אוניית מפרש, שרק רוח אמון הציבור תוכל להשיטה במים סוערים. וכשאמון הציבור ניטל ממפרשיה – לא יסייע כל טיעון בדבר העובדה כי אוניה זו נמנית על צי מפואר ומקצועי.

38. למרבית הצער, ייבחנו הדברים שלהלן באספקלריה הרלוונטית של שופט החרד לדימויו ולגורלו, המנסה להדביק טלאי על טלאי וליצור מעשה מרכבה הטופל חוסר אמינות על המערערות וכל זאת לכסות על חוסר אמינותו שלו.

39. לניסיונו של השופט המלומד ליצור תמונה בלתי אמינה למערערות לא תהיה כל השלכה לגבי גורלו, שכן מעשיו לגבי נגיעתו האישית והאופן שבו הסתיר את סבך האינטרסים האישיים שלו בתיק ייבחנו על ידי אנשי מקצוע בלתי תלויים באמצעות ראיות חיצוניות אובייקטיביות.

40. האפקט היחיד של ניסיונות השופט המלומד להכתים את יושרן של המערערות הנו על באמצעות שלילת בקשתן נשואת ערעור זה. ולסוגיה זו יש לשים לב.

41. על השופט המלומד היה לשקף בהחלטתו את מכלול הערכים היסודיים של הציבור הנאור, גם אם ערך זה או אחר אינו מקובל עליו.

42. בית המשפט אינו נותן ביטוי לתחושותיו הסובייקטיביות. בית המשפט חייב ליתן ביטוי לתפיסות היסוד של החברה בה הוא חי ופועל" (ע"א 294/91) על השופט לשקף את האמונות ארוכות הטווח של החברה. עליו להימנע מלהטיל על החברה את אמונותיו הפרטיות. עמד על כך השופט קרדוזו, בציינו:


"THEIR STANDARD MUST BE AN OBJECTIVE ONE. IN SUCH MATTERS, THE THING THAT" COUNTS IS NOT WHAT I BELIEVE TO BE RIGHT. IT IS WHAT I MAY REASONABLY BELIEVE THAT SOME OTHER MAN OF NORMAL INTELLECT AND CONSCIENCE MIGHT REASONABLY LOOK UPON AS RIGHT… ".

(B.N. CARDOZO, THE NATURE OF THE JUDICIAL PROCESS (NEW HAVEN, 1921) 89..

43. היטיב להביע זאת הנשיא אגרנט, בציינו:


"הלוא העקרון של שלטון המשפט משמעותו היא, כי על השופט להתרחק, ככל האפשר, ממתן עדיפות לדעותיו הפרטיות על מה שתובע הצדק...".

(בג"צ 58/68, בעמ' 600).

44. דרישה זו לאובייקטיביות מטילה נטל כבד על השופט. עליו להיות מסוגל להבחין בין הרצוי האישי לבין המצוי החברתי. עליו ליצור מחיצה ברורה בין השקפותיו כפרט לבין תפישותיו כשופט. עליו להיות מסוגל להכיר בכך, שייתכן כי דעותיו האישיות אינן נחלתו של הציבור הרחב. עליו להפריד בין כעסיו ובין מעשה השפיטה.

45. עליו להבדיל הבדל היטב בין ה"אני מאמין" האישי שלו לבין "האני מאמין" של האומה. עליו להיות ביקורתי כלפי עצמו ומרוסן כלפי עמדותיו. עליו לכבד את הכבלים הקושרים אותו כשופט. עמד על כך השופט פרנקפורטר (FRANKFURTER) בציינו:


WE MAY NOT DRAW ON OUR MERELY PERSONAL AND PRIVATE NOTIONS AND" ...DISREGARD THE LIMITS THAT BIND JUDGES IN THEIR JUDICIAL FUNCTION TO PRACTICE THE REQUISITE DETACHMENT AND TO ACHIEVE SUFFICIENT... OBJECTIVITY NO DOUBT DEMANDS THE JUDGES THE HABIT OF SELF-DISCIPLINE AND SELF-CRITICISM, INCERTITUDE THAT ONE'S OWN VIEWS ARE INCONTESTABLE AND SHARED".


(ALERT TOLERANCE TOWARD VIEWS NOT (ROCHIN V. CALIFORNIA
(1952, AT 170-171

46. שופט מקצועי מסוגל לעמוד בנטל זה. חינוכו, ניסיונו והתרבות השיפוטית בה הוא חי הכניסו בו את ערכי העצמאות, אי התלות והיכולת להבחין בין ההשקפה האישית לבין דרישות התפקיד. אין כשופט המקצועי, המודע למגבלות המוטלות עליו בחברה דמוקרטית:


"כמדמין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם".

(הוריות, י, א-ב [ב]).

47. הנה כי כן:

"דרושה עירנות לרחשי התקופה והמקום, אולם דרושות גם זהירות והליכה בתלם שיפוטי מחושב...".

(הנשיא שמגר בע"א 661/88.בעמ' 85).


48. האם הלך השופט המלומד ב"תלם משפטי מחושב" כדרישת הפסיקה ?

49. החלטתו של כב' השופט המלומד הינה מעשה מרכבה מנוקב ככברה, אשר כל תכליתו לשלול את הפטור מאגרה מן המערערות, תוך הכפשת שמן הטוב ואמינותן באופן שיתואר להלן.

50. כנהוג במקומותינו, יעדיף מערער כדבר שבשגרה לטעון בכתבי טענותיו כי "טעה בית-המשפט" ולא, לחלופין "טעה השופט", שכן אין רלוונטיות לאישיותו של השופט, לשמו ולרצונותיו הפרטיים, שכן לרוב, השופט ובית-המשפט חד הם.

51. ואולם במקרה דנן דומה כי סוג הטעויות שייפרשו להלן כה חמורות, עד שלא יהא זה ראוי לטעון כי אלה "טעויותיו של בית-המשפט", שרוב שופטיו הגונים המה, ועושים מלאכתם נאמנה בתנאים לא קלים.

52. על כן בחרו המערערות לראות בהחלטת "השופט סוקול" את טעויות השופט סוקול ולא את טעויות "בית-המשפט".

53. בית-משפט בישראל עלול לטעות, ואולם יהיו אלה "טעויותיו של בית-המשפט" רק כאשר מדובר בטעויות בתום-לב.

54. טעויות שאינן בתום לב אינן טעויותיו של בית-המשפט אלא טעויות של הטועה, שכן בוצעו בחריגה מסמכות.




שיטת העבודה של השופט המלומד: שיטת "התהיה במחשכים"


55. כדי להבין את טעויותיו של השופט המלומד יש להבין את עקרונות עבודתו בתיק דנן, שהיו יוצאי דופן, בלשון המעטה.

56. המסגרת הנורמטיבית אשר באמצעותה יש לבחון את מלאכתו של השופט המלומד הינה שיטת המשפט הישראלית.

57. שיטת המשפט בישראל הנה, כידוע, שיטת משפט אדוורסרית.

58. השופט בשיטה זו איננו שופט-חוקר אלא גורם נייטראלי פאסיבי, אשר אין זה מתפקידו לייצר ראיות.

59. מלאכת הבאת הראיות בשיטה האדוורסרית מוטלת על כתפי הצדדים, כאשר על השופט בשיטה האדוורסרית מוטלת החובה לבחור מתוך שתי מערכות הראיות המובאות בפניו או יותר - התובע/ים מזה, והנתבע/ים מזה – מהי מערכת הראיות המשכנעת ביותר.

60. בתיק נשוא הערעור דנן לא הובאו כל ראיות שהן על ידי צדדים כלשהם זולת המערערות.

61. כתבי הטענות של צדדים אחרים גדושים השמצות לא מעטות, ואולם אין בהם ולו בדל-ראיה, כי למבקשות ישנה יכולת כלשהי לתשלום אגרה ו/או שיש ברשותן נכס כלשהו, חשבון בנק, ציוד או מטמון נסתר כלשהו וכיוצ"ב.

62. יש לזכור כי בתיק דנן חלק ניכר מהנתבעות הנן תאגידי ענק אשר הקציבו כספים רבים למחיקת המערערות מהכלכלה הישראלית.

63. במסגרת זו הקצו נתבעות אלה תקציבים נאים לחוקרים פרטיים (בתעריף חקירה גבוה, הכולל מעשים פליליים) אשר יבלשו אחר המערערות, מנהלן, משפחתו וכיוצ"ב.

64. כך למשל, ראה לדוגמה שאלה מפי עו"ד שריקי אשר הוצגה בחקירת מנהל המערערות בפרוטוקול החקירה מיום 25.5.2004 בעמ' 8 מול השורה 29 ובה חושף עו"ד שריקי ביהירות וללא בושה מידע אשר הגיע לידיו תוך ביצוע עבירה פלילית.

65. על כן אף תמוהה קביעתו של השופט המלומד בס' 42 להחלטתו בה הוא מניח הנחה שגויה לחלוטין בנסיבות העניין לפיה מנהל המערערות לא פנה לביטוח לאומי שכן :


"יש בכך חשד שמא מר בדש חשש מחקירה על הכנסותיו ונכסיו".


66. בנסיבות דנן, כאשר נגד מנהל המערערות התנהלו חקירות פרטיות של שותפים מסוימים בקרטל אשר חלקם אף כלל התנהגות פלילית – קשה להניח כי חקירה של ביטוח לאומי המתנהלת כדין גרמה לו ל"חשש".

67. על איזה "חשש" בדיוק ? מדובר באותו החשש של מי שיוצא מגוב האריות ונטען כנגדו כי נכנס לשם משום שכביכול נפל עליו מוראו של חתול מדושן כלשהו.

68. חזקה היא, שאם חקירות פרטיות אלה אלה היו מייצרות ראיה פוזיטיבית כלשהי לגבי המערערות ומנהלן – היו ראיות אלה מגיעות אל השופט המלומד.

69. ואולם, כאמור, כל ראיה כזו לא הוצגה בדיונים נשואי ערעור זה.

70. באין ראיות פוזיטיביות כלשהן הסותרות את המצגת הראייתית הרחבה והמהימנה אשר הוצגה בידי המערערות ומנהלן מחד, ובהתחשב במוטיביציה של השופט המלומד לצייר את גרסת המערערות כלא אמינה, עמדה בפני השופט סוקול בעיה: כיצד מפריכים את המסד העובדתי המוצק של המערערות מבלי שיש מנגד כל ראיה שיש בכוחה להתנגש במסד עובדתי איתן זה.

71. לפיכך נקט השופט סוקול באפשרות היחידה שעמדה בפניו: יצירת מסד ראייתי וירטואלי אשר נולד כביכול מתוך ראיותיהן של המערערות וסותר אותן.

72. כיוון שלא היה יכול לאתר סתירות ופרכות בראיות של המערערות, נקט השופט המלומד שיטת עבודה מוזרה שאיננה מקובלת במקומותינו ואף מנוגדת לכל דין ולשכל הישר.

73. שיטתו של השופט המלומד פעלה בי"ב השלבים הבאים:

שלב א'

עיון בראיות המערערות ושמיעתן מבלי לערער עליהן, מבלי לזמן כל עד או מומחה להפריכן ומבלי לדרוש ראיות נוספות מהמערערות ו / או מצדדים אחרים.


שלב ב'

שתיקה נוכח אי הבאת ראיות כלשהן מצד הנתבעים, ומתן אפשרות לנתבעים לטעון טענות ללא תצהירים וללא אפשרות לחקור אותם כדין.


שלב ג'

הכרזה על תום מועד שלב הבאת הראיות. הצגת מצג לצדדים כאילו די בראיות אלה על מנת להכריע בתיק. (ראה החלטתו בבקשת הביניים בתיק זה לפיה אין צורך בחקירות ובראיות נוספות).


שלב ד'

העלאת "תהיות" שונות אשר אינן מעוגנות בכל הגיון משפטי או כלכלי. "תהיות" אלה מעלה השופט המלומד במחשכים, מבלי לשתף את הצדדים ומבלי שהוא נותן לצד שלגביו עולות התהיות להסביר לשופט את "התהיות". בשלב זה נזהר השופט מלקבוע כי ראיות המערערות אינן אמינות, אלא מסתפק בזכותו הלגיטימית של שופט להעלות "תהיות".


שלב ה'

הסתרת העובדה כי לשופט ישנן "שאלות" ו"תהיות" המצריכות הסבר כלשהו.

שלב ו'

בשלב זה מתבצעת אלכימיה משפטית. "שאלות" ו"תהיות" אלה (לגיטימיות לכשעצמן בתהליך השפיטה) מאבדות את מעמדן האמורפי, הנתון בספק מעצם טיבן כ"שאלות" ו"תהיות". בשלב זה מתבצע קיבוען של "תהיות מחשכים" אלה במעמד של "ראיות" מוצקות. דהיינו, מול ראיות המערערות מועלות שאלות של השופט, שאלות אלה אינן מקבלות מענה בפועל ואולם השופט מתייחס לכל אחת משאלות אלה כאילו נתקבלה לגביהן תשובה הסותרת את המצג שהציגו המערערות.


שלב ז'

עם העלאת ה"תהיות" בדרגה ל"ראיות" מתבצעת, הלכה למעשה, השוואת מעמדן הנורמטיבי לראיות אשר הציגו המערערות. בשלב זה יוצאות תהיות אלה אל האור, הן כבר אינן "שאלה" או "תהיה" שיש לערוך בגינן בירור כלשהו או הרהור כמוס ורפה, אלא אמת עובדתית קוגנטית מתעצמת והולכת.


שלב ח'

סיומו של תהליך פיטום ה"תהיות" ויצירת מסגרת לכאורית של נוסחת איזון אשר בה תתבצע התנגשות חזיתית בין ה"ראיות" הנחרצות החדשות (לשעבר: "תהיות המחשכים") ובין הראיות אשר הציגו המערערות.


שלב ט'

ביצוע התנגשות על ציר אופקי בין הראיות החדשות (לשעבר "תהיות המחשכים") ובין ראיות המערערות, לכאורה על פי מיטב המסורת של השיטה האדוורסרית. מוכרז ניצחונן של הראיות החדשות על פני הראיות שהציגו המערערות.

שלב י'

כתיבת החלטה אשר מנציחה את נצחונן של הראיות החדשות (לשעבר" "תהיות המחשכים") ומטשטשת את תהליך הגנאולוגיה אשר בה תהיות אשר פוטמו במחשכים זכו לנצח קורפוס מפואר של ראיות סדורות חושפות עד העצם מצד המערערות.


שלב י"א

נעילת ההחלטה בפני ערעור אפשרי באמצעות ניסיון לייצר חוסר אמינות לתובעות ולמנהלן, תוך הבנה שערכאת ערעור תתקשה להתערב בממצאים הנוגעים למהימנות.


שלב י"ב

הכחשה ו/או התעלמות של כל נגיעה אישית ומשפחתית לתיק.



74. תורת שלבים זו מנוגדת ניגוד גמור לכלל כי על השופט להכיר בעובדה, כי בתפקידו השיפוטי עליו לשקול שיקולים של מדיניות משפטית, שאינם אלא שיקולים של צדק ושל איזון בין אינטרסים מתנגשים.

75. על שופט ראוי להתבסס בתהליך שפיטתו על העבר. עליו להכיר את ההווה. עליו להכין כלים לפתרון בעיות העתיד. החיים מצויים בתנועה מתמדת. כך גם המשפט. על השופט לאזן בין יציבות לבין תנועה. הוא עושה זאת בעזרת המדיניות המשפטית.

76. עיקרון זה של המדיניות המשפטית הוא הקושר את כלליה הספציפיים של השיטה המשפטית אל מרכז חייה הרוחניים.

77. על השופט להכיר במצב דברים זה. אם הוא עוצם עיניו לו, אין הוא משנה אותו.

78. השאלה היא רק, אם בהגיעו להחלטה מודע השופט לחופש הבחירה הנתון לו ולאחריות, המוטלת עליו בבחירה שעשה, או ששפיטתו נעשית ללא מודעות ועל-כן גם ללא אחריות. בצדק ציין השופט O.W. HOLMES, כי:


I THINK THAT THE JUDGES THEMSELVES HAVE FAILED ADEQUATELY TO RECOGNIZE THEIR DUTY OF WEIGHING CONSIDERATIONS OF SOCIAL ADVANTAGE. THE DUTY IS INEVITABLE, AND THE RESULT OF OFTEN PROCLAIMED JUDICIAL AVERSION TO DEAL WITH SUCH CONSIDERATIONS IS SIMPLY TO LEAVE THE VERY GROUND AND ".FOUNDATION OF JUDGMENTS INARTICULATE, AND OFTEN UNCONSCIOUS"


.O.W. HOLMES, "THE PATH OF THE LAW" 10 HARV. L. REV (1897) .


79. הבה נבחן אם השופט המלומד עמד בדרישות א
חזרה למעלה

סמדר גרשון
אורח








הודעהפורסם: שבת 05.04.08 8:38    נושא ההודעה: מהשופט רון סוקול לא הייתי קונה רכב משומש! אפילו לא חדש!

http://pikanti.org/index2.html
המערערות מתכבדות בזאת להגיש את ערעורן על החלטת כב' השופט (הרשם כתארו על פי סמכותו ביום מתן ההחלטה הרלוונטית) רון סוקול בת.א. 000168/04 (בש"א 001326/04 ) אשר ניתנה בהעדר ביום 23.9.2004.




מבוא

1. המערערות, שנמנו על תשלובת המזון "פיקנטי", אשר העסיקה למעלה מ-1,000 עובדים, הגישו ביום 21.1.2004 תביעה ע"ס מליארד שקל כנגד 29 נתבעות בגין הפרשה שנודעה כ"קרטל המזון".

2. במהלך "קרטל המזון" הוחרבה תשלובת פיקנטי בידי מתחרותיה אשר ביקשו לסלק באמצעים שאינן כדין מתחרה אשר הוריד את רף מחירי מוצרי הצריכה בישראל באופן משמעותי.

3. בצמוד לתביעה הנ"ל הגישו המערערות בקשה לפטור מאגרה.

4. בהחלטתו דחה כב' השופט סוקול את הבקשה הנ"ל לפטור מאגרה. מכאן הערעור.

5. בתיק אירעו אירועים חריגים שיתוארו להלן. כך למשל, הסתיר השופט סוקול כי רעייתו, עו"ד דלית סוקול מייצגת בעלי מניות בשותפה באחת הנתבעות.

6. עוד הסתיר השופט סוקול כי עבד והתמחה במשרד אשר הנו הבעלים של 50% מאחת הנתבעות, וכי שותפו לשעבר של השופט מטפל בגורמים הקשורים לאחת הנתבעות. זאת ועוד, שותפו הנ"ל של השופט מחזיק במניות אחת הנתבעות.

7. בעקבות הגשת בקשת הפסלות נגדו, נחפז השופט סוקול, והוציא בצמוד להחלטתו שלא לפסול את עצמו גם את החלטתו נשואת ערעור זה, שלא לפטור את המערערות מתשלום אגרה. החלטתו החפוזה של השופט המלומד היא נשוא ערעור זה.

8. חפזונה הרב של ההחלטה ניכר היטב בטעויות המשפטיות הרבות, בהנחות שונות ללא בסיס בדין או בראיות, בטעויות רבות בשפה העברית המופיעות, למרבית הצער, ברוב הציטוטים להלן וכן בבלבול הרב אשר מתאפיין בהסתמכות על ציטוטים שלא היו ולא נבראו וביצירת גרסאות לנתבעים מבלי שאלו טרחו להעמיד כל גרסה שהיא כדין בדמות תצהיר, עדות או מסמך כלשהו.

9. לאורך כל ההליכים בתיק, לא היו המערערות מיוצגות. בשמן הופיע מנהלן מר משה בדש.

10. זכויותיהן הדיוניות של המערערות היו למרמס, כמו גם כבודן.

11. מנהל המערערות, אשר ביקשו פטור מתשלום אגרה של 25,000,000 ₪ אולץ להתבזות באמצעות פתיחת ארנקו מול עיני השופט, כאילו ישנו סיכוי כלשהו שבארנקו מסתתרים 25,000,000 ₪. כל זאת לנגד עיניהם של עורכי דין של 19 נתבעים, אשר עשו כמעט הכל למנוע את בירור התובענה כנגד 29 מעוולים אשר בגללם איבדו אלף משפחות בישראל את מטה לחמן.

12. יובהר כי ערעור זה איננו מוגש לגבי סעד ההשבה המצוין בתביעה נשוא הבקשה לפטור מאגרה, שעל ההחלטה בה מוגשת הודעת ערעור זו. האגרה בגין תביעת סעד זה, שבלתי ניתן לכמתו בכסף, משולמת במקביל להגשת הודעת ערעור זה ולפיה מתבקש בית-המשפט הנכבד להורות לנתבעים להשיב לתובעות סביבת עבודה עבור 1,000 עובדים.














האירועים החריגים בתיק


13. טרם פרישת מכלול הטעויות של כב' השופט המלומד, אשר עליהם מתבססת הודעת ערעור זו, יודגש כי בתיק זה אירעו אירועים חריגים באופיים.

14. כיוון שאין זו המסגרת הרלוונטית לפרישת מלוא היקפם של אירועים חריגים אלה, ייאמר בקליפת אגוז, כי כב' השופט סוקול דן בתיק במצב של ניגוד עניינים, כאשר חובה היה עליו לפסול עצמו מיוזמתו.

15. כך למשל, הסתיר השופט סוקול כי רעייתו, עו"ד דלית סוקול מייצגת בעלי מניות בשותפה באחת הנתבעות.

16. עוד הסתיר השופט סוקול כי עבד והתמחה במשרד אשר הנו הבעלים של 50% מאחת הנתבעות, וכי שותפו לשעבר של השופט מטפל בגורמים הקשורים לאחת הנתבעות. זאת ועוד, שותפו הנ"ל של השופט הנו מחזיק במניות אחת הנתבעות.

17. גם לאחר שהוגשה בקשת פסלות כנגדו מלישב בתיק, נמנע השופט המלומד מלשתף את המערערות בסבך האינטרסים האישים והמשפחתיים שלו בתיק, והסתפק בגילוי כללי, כי עבד במשרד עורכי דין, אשר ייצג את אחת הנתבעות, וכי אינו רואה בכך כל פסול.

18. בעקבות הגשת בקשת הפסלות נגדו, נחפז השופט המלומד, והוציא בצמוד להחלטתו שלא לפסול את עצמו גם את החלטתו נשואת ערעור זה, שלא לפטור את המערערות מתשלום אגרה.

19. בכך ייתר השופט המלומד, למעשה, את הערעור הצפוי על החלטתו שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק, וחתם את גורלו של התיק באמצעות כתיבת החלטתו לדחות את הבקשה לפטור מאגרה, וכל זאת עוד בטרם חלפו עשרת הימים לערעור על החלטתו שלא לפסול עצמו, וזאת בניגוד להגיונם ולתכלית חקיקתם של דיני הפסלות.

20. על מעשיו של השופט סוקול בתיק הוגשה תלונה ליועץ המשפטי לממשלה, אשר התבקש לבחון את האספקטים הפליליים בהתנהגות השופט סוקול.

21. למעשים הפליליים לכאורה של השופט המלומד אין רלוונטיות ישירה לענייננו, שכן הדיון בהם איננו בתחום סמכות בית-משפט זה ועקרון הפרדת הרשויות, עקרון ההליך הראוי והנימוס המשפטי מחייבים כי בית-משפט נכבד זה לא ידון בהם כלל, ואין הם מעניינה של הודעת ערעור זו.

22. ואולם מנגד, חשובה ביותר לענייננו התובנה הבסיסית, כי השופט המלומד, בגין האירועים המתוארים לעיל בקליפת אגוז, היה נתון בלחץ ובבלבול רב, כמוהם לא ידע כל חייו על כס המשפט, ובתחושה כי מוטלת עליו חובה להגן של עצמו באמצעות סתירת את אמינותן של המערערות.

23. מסע דמוניזציה ודה-לגיטימציה זה שערך השופט המלומד לתובעות מוצא את ביטויו בהחלטתו וכך יש לקרוא אותה.

24. המערערות כותבות הודעת ערעור זו תוך שהן נתונות בתחושה קשה של עלבון ופגיעה, כאשר הן קרבן לאפליה בוטה ומקוממת מצד השופט המלומד, אשר עשה ככל יכולתו להציגן כחסרות אמינות, תוך שהוא מסתיר את האינטרסים האישיים, הכספיים, החברתיים, והמשפחתיים שיש לו בתיק, ומסתיר את תאוות הנקם שיש לו כנגד המערערות אשר העזו לחשוף מידע על האינטרסים הנסתרים של השופט. השופט מצטט ציטוטים שגויים ומסתמך עליהם על מנת לקבוע מסקנות שגויות בדוגמאות ובמקרים רבים אשר חלקם מפורט להלן.

25. זאת ועוד, התקשורת הארצית מצאה מטבע הדברים עניין רב בפרשת השופט שהסתיר את סבך קשריו האישיים מעין הציבור ומעינן של המערערות.

26. סביר להניח שאף אדם בישראל איננו מעוניין להגיע למהדורות החדשות הראשיות בהקשרים שאלה, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שופט בישראל, המצווה להקפיד שבעתיים על יושרתו ועל מראית העין של התנהגותו.



27. אם כי כמובן אין לשופט המלומד להלין אלא רק על עצמו, שכן היתה בידו האפשרות לנהוג כפי שנוהגים בהגינותם שופטים אחרים כאשר מובא בפניהם תיק שיש להם בו מעורבות כה קרובה לרבות אינטרסים כספיים שונים.

28. לפנינו, אם כן, החלטה של שופט הנתון בסערה רגשית המנסה לשדר "עניניים כרגיל" שעה שכל בר בי-רב יודע שאין כך הם פני הדברים.

29. דווקא בעיצומה של סערה זו, ובטרם חולפים 10 הימים שעליו להמתין לאחר מתן החלטתו שלא לפסול עצמו מלדון בתיק, בוחר השופט המלומד לכתוב את ההחלטה רצופת השגיאות להלן.

30. אף בעל-דין לא היה מבקש שגורלו ייחתך בידי שופט שמעשיו הפליליים לכאורה נחשפים מול פני האומה במהדורות החדשות, בדיוק כפי שאף אזרח מדינת ישראל היה מעוניין שמדינתו תפתח במתקפה צבאית בדיוק בשבוע שבו נחשף כי אלוף הפיקוד הרלוונטי, המנייד את הגייסות על פי ראות עיניו, הטריד מינית חיילות בפיקודו.

31. דעתו של בן אנוש איננה סומכת על בעל שררה, אשר נפשו ורוחו מטלטלת בים גועש, בגלים שגבוהים מהם לא ידע כל ימיו, שעה שהוא צריך להגן על אמינותו.

32. זכותו של בעל דין במדינה דמוקרטית כי גורלו ייחתך בידי שופט שקול שאיננו מוטרד בבעיות חיצוניות, קריטיות לגבי המשך חייו המקצועיים.

33. קל וחומר כאשר אותו השופט רואה באותו בוודאי בעל הדין את "האשם" ב"מחול השדים" כפי שבוודאי רואה זאת כב' השופט המלומד בינו ובין עצמו.

34. מה רלוונטי מצבו של השופט לענייננו, כאשר פרושה בפנינו החלטה הנחזית להיות עניינית, הניתנת לתקיפה באמצעות טיעונים נקודתיים כפי שייפרשו מייד ? שהרי חזקה היא כי שופטי ישראל מקצועיים המה, עונים על מודל המומחיות ויודעים להפריד את ענייניהם האישיים מהעניין המנוח לפניהם, כך שרק שכלם וכישורי שפיטתם משתתפים במעשה השקלא וטריא.

35. ובכן חזקת מקצועיות השופט, מומחיותו ויכולתו להפריד את כישורי השפיטה שלו מענייניו האישיים אכן עומדת כדבר שבשגרה לשופטי ישראל, ואולם איננה עומדת כלל ועיקר לשופט המלומד, בנסיבות דנן.

36. שופט זה הוכיח כי איננו מסוגל להפריד בין ענייניו האישיים מחד, ובין מלאכת השפיטה מאידך, משל היו שני יצורים אלה תאומים סיאמיים המחוברים בראשם. בכך שלל הוא מעצמו את היכולת לטעון כי נימוקיו – אף אם שגויים היו – הגיעו מלבו וממוחו של שופט אשר יודע להפריד בין האדם ובין השופט שבו.

37. מודל המומחיות ומקצועיות השופט איננו מזבח לאחוז בקרניו ביום סגריר, אלא אוניית מפרש, שרק רוח אמון הציבור תוכל להשיטה במים סוערים. וכשאמון הציבור ניטל ממפרשיה – לא יסייע כל טיעון בדבר העובדה כי אוניה זו נמנית על צי מפואר ומקצועי.

38. למרבית הצער, ייבחנו הדברים שלהלן באספקלריה הרלוונטית של שופט החרד לדימויו ולגורלו, המנסה להדביק טלאי על טלאי וליצור מעשה מרכבה הטופל חוסר אמינות על המערערות וכל זאת לכסות על חוסר אמינותו שלו.

39. לניסיונו של השופט המלומד ליצור תמונה בלתי אמינה למערערות לא תהיה כל השלכה לגבי גורלו, שכן מעשיו לגבי נגיעתו האישית והאופן שבו הסתיר את סבך האינטרסים האישיים שלו בתיק ייבחנו על ידי אנשי מקצוע בלתי תלויים באמצעות ראיות חיצוניות אובייקטיביות.

40. האפקט היחיד של ניסיונות השופט המלומד להכתים את יושרן של המערערות הנו על באמצעות שלילת בקשתן נשואת ערעור זה. ולסוגיה זו יש לשים לב.

41. על השופט המלומד היה לשקף בהחלטתו את מכלול הערכים היסודיים של הציבור הנאור, גם אם ערך זה או אחר אינו מקובל עליו.

42. בית המשפט אינו נותן ביטוי לתחושותיו הסובייקטיביות. בית המשפט חייב ליתן ביטוי לתפיסות היסוד של החברה בה הוא חי ופועל" (ע"א 294/91) על השופט לשקף את האמונות ארוכות הטווח של החברה. עליו להימנע מלהטיל על החברה את אמונותיו הפרטיות. עמד על כך השופט קרדוזו, בציינו:


"THEIR STANDARD MUST BE AN OBJECTIVE ONE. IN SUCH MATTERS, THE THING THAT" COUNTS IS NOT WHAT I BELIEVE TO BE RIGHT. IT IS WHAT I MAY REASONABLY BELIEVE THAT SOME OTHER MAN OF NORMAL INTELLECT AND CONSCIENCE MIGHT REASONABLY LOOK UPON AS RIGHT… ".

(B.N. CARDOZO, THE NATURE OF THE JUDICIAL PROCESS (NEW HAVEN, 1921) 89..

43. היטיב להביע זאת הנשיא אגרנט, בציינו:


"הלוא העקרון של שלטון המשפט משמעותו היא, כי על השופט להתרחק, ככל האפשר, ממתן עדיפות לדעותיו הפרטיות על מה שתובע הצדק...".

(בג"צ 58/68, בעמ' 600).

44. דרישה זו לאובייקטיביות מטילה נטל כבד על השופט. עליו להיות מסוגל להבחין בין הרצוי האישי לבין המצוי החברתי. עליו ליצור מחיצה ברורה בין השקפותיו כפרט לבין תפישותיו כשופט. עליו להיות מסוגל להכיר בכך, שייתכן כי דעותיו האישיות אינן נחלתו של הציבור הרחב. עליו להפריד בין כעסיו ובין מעשה השפיטה.

45. עליו להבדיל הבדל היטב בין ה"אני מאמין" האישי שלו לבין "האני מאמין" של האומה. עליו להיות ביקורתי כלפי עצמו ומרוסן כלפי עמדותיו. עליו לכבד את הכבלים הקושרים אותו כשופט. עמד על כך השופט פרנקפורטר (FRANKFURTER) בציינו:


WE MAY NOT DRAW ON OUR MERELY PERSONAL AND PRIVATE NOTIONS AND" ...DISREGARD THE LIMITS THAT BIND JUDGES IN THEIR JUDICIAL FUNCTION TO PRACTICE THE REQUISITE DETACHMENT AND TO ACHIEVE SUFFICIENT... OBJECTIVITY NO DOUBT DEMANDS THE JUDGES THE HABIT OF SELF-DISCIPLINE AND SELF-CRITICISM, INCERTITUDE THAT ONE'S OWN VIEWS ARE INCONTESTABLE AND SHARED".


(ALERT TOLERANCE TOWARD VIEWS NOT (ROCHIN V. CALIFORNIA
(1952, AT 170-171

46. שופט מקצועי מסוגל לעמוד בנטל זה. חינוכו, ניסיונו והתרבות השיפוטית בה הוא חי הכניסו בו את ערכי העצמאות, אי התלות והיכולת להבחין בין ההשקפה האישית לבין דרישות התפקיד. אין כשופט המקצועי, המודע למגבלות המוטלות עליו בחברה דמוקרטית:


"כמדמין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם".

(הוריות, י, א-ב [ב]).

47. הנה כי כן:

"דרושה עירנות לרחשי התקופה והמקום, אולם דרושות גם זהירות והליכה בתלם שיפוטי מחושב...".

(הנשיא שמגר בע"א 661/88.בעמ' 85).


48. האם הלך השופט המלומד ב"תלם משפטי מחושב" כדרישת הפסיקה ?

49. החלטתו של כב' השופט המלומד הינה מעשה מרכבה מנוקב ככברה, אשר כל תכליתו לשלול את הפטור מאגרה מן המערערות, תוך הכפשת שמן הטוב ואמינותן באופן שיתואר להלן.

50. כנהוג במקומותינו, יעדיף מערער כדבר שבשגרה לטעון בכתבי טענותיו כי "טעה בית-המשפט" ולא, לחלופין "טעה השופט", שכן אין רלוונטיות לאישיותו של השופט, לשמו ולרצונותיו הפרטיים, שכן לרוב, השופט ובית-המשפט חד הם.

51. ואולם במקרה דנן דומה כי סוג הטעויות שייפרשו להלן כה חמורות, עד שלא יהא זה ראוי לטעון כי אלה "טעויותיו של בית-המשפט", שרוב שופטיו הגונים המה, ועושים מלאכתם נאמנה בתנאים לא קלים.

52. על כן בחרו המערערות לראות בהחלטת "השופט סוקול" את טעויות השופט סוקול ולא את טעויות "בית-המשפט".

53. בית-משפט בישראל עלול לטעות, ואולם יהיו אלה "טעויותיו של בית-המשפט" רק כאשר מדובר בטעויות בתום-לב.

54. טעויות שאינן בתום לב אינן טעויותיו של בית-המשפט אלא טעויות של הטועה, שכן בוצעו בחריגה מסמכות.




שיטת העבודה של השופט המלומד: שיטת "התהיה במחשכים"


55. כדי להבין את טעויותיו של השופט המלומד יש להבין את עקרונות עבודתו בתיק דנן, שהיו יוצאי דופן, בלשון המעטה.

56. המסגרת הנורמטיבית אשר באמצעותה יש לבחון את מלאכתו של השופט המלומד הינה שיטת המשפט הישראלית.

57. שיטת המשפט בישראל הנה, כידוע, שיטת משפט אדוורסרית.

58. השופט בשיטה זו איננו שופט-חוקר אלא גורם נייטראלי פאסיבי, אשר אין זה מתפקידו לייצר ראיות.

59. מלאכת הבאת הראיות בשיטה האדוורסרית מוטלת על כתפי הצדדים, כאשר על השופט בשיטה האדוורסרית מוטלת החובה לבחור מתוך שתי מערכות הראיות המובאות בפניו או יותר - התובע/ים מזה, והנתבע/ים מזה – מהי מערכת הראיות המשכנעת ביותר.

60. בתיק נשוא הערעור דנן לא הובאו כל ראיות שהן על ידי צדדים כלשהם זולת המערערות.

61. כתבי הטענות של צדדים אחרים גדושים השמצות לא מעטות, ואולם אין בהם ולו בדל-ראיה, כי למבקשות ישנה יכולת כלשהי לתשלום אגרה ו/או שיש ברשותן נכס כלשהו, חשבון בנק, ציוד או מטמון נסתר כלשהו וכיוצ"ב.

62. יש לזכור כי בתיק דנן חלק ניכר מהנתבעות הנן תאגידי ענק אשר הקציבו כספים רבים למחיקת המערערות מהכלכלה הישראלית.

63. במסגרת זו הקצו נתבעות אלה תקציבים נאים לחוקרים פרטיים (בתעריף חקירה גבוה, הכולל מעשים פליליים) אשר יבלשו אחר המערערות, מנהלן, משפחתו וכיוצ"ב.

64. כך למשל, ראה לדוגמה שאלה מפי עו"ד שריקי אשר הוצגה בחקירת מנהל המערערות בפרוטוקול החקירה מיום 25.5.2004 בעמ' 8 מול השורה 29 ובה חושף עו"ד שריקי ביהירות וללא בושה מידע אשר הגיע לידיו תוך ביצוע עבירה פלילית.

65. על כן אף תמוהה קביעתו של השופט המלומד בס' 42 להחלטתו בה הוא מניח הנחה שגויה לחלוטין בנסיבות העניין לפיה מנהל המערערות לא פנה לביטוח לאומי שכן :


"יש בכך חשד שמא מר בדש חשש מחקירה על הכנסותיו ונכסיו".


66. בנסיבות דנן, כאשר נגד מנהל המערערות התנהלו חקירות פרטיות של שותפים מסוימים בקרטל אשר חלקם אף כלל התנהגות פלילית – קשה להניח כי חקירה של ביטוח לאומי המתנהלת כדין גרמה לו ל"חשש".

67. על איזה "חשש" בדיוק ? מדובר באותו החשש של מי שיוצא מגוב האריות ונטען כנגדו כי נכנס לשם משום שכביכול נפל עליו מוראו של חתול מדושן כלשהו.

68. חזקה היא, שאם חקירות פרטיות אלה אלה היו מייצרות ראיה פוזיטיבית כלשהי לגבי המערערות ומנהלן – היו ראיות אלה מגיעות אל השופט המלומד.

69. ואולם, כאמור, כל ראיה כזו לא הוצגה בדיונים נשואי ערעור זה.

70. באין ראיות פוזיטיביות כלשהן הסותרות את המצגת הראייתית הרחבה והמהימנה אשר הוצגה בידי המערערות ומנהלן מחד, ובהתחשב במוטיביציה של השופט המלומד לצייר את גרסת המערערות כלא אמינה, עמדה בפני השופט סוקול בעיה: כיצד מפריכים את המסד העובדתי המוצק של המערערות מבלי שיש מנגד כל ראיה שיש בכוחה להתנגש במסד עובדתי איתן זה.

71. לפיכך נקט השופט סוקול באפשרות היחידה שעמדה בפניו: יצירת מסד ראייתי וירטואלי אשר נולד כביכול מתוך ראיותיהן של המערערות וסותר אותן.

72. כיוון שלא היה יכול לאתר סתירות ופרכות בראיות של המערערות, נקט השופט המלומד שיטת עבודה מוזרה שאיננה מקובלת במקומותינו ואף מנוגדת לכל דין ולשכל הישר.

73. שיטתו של השופט המלומד פעלה בי"ב השלבים הבאים:

שלב א'

עיון בראיות המערערות ושמיעתן מבלי לערער עליהן, מבלי לזמן כל עד או מומחה להפריכן ומבלי לדרוש ראיות נוספות מהמערערות ו / או מצדדים אחרים.


שלב ב'

שתיקה נוכח אי הבאת ראיות כלשהן מצד הנתבעים, ומתן אפשרות לנתבעים לטעון טענות ללא תצהירים וללא אפשרות לחקור אותם כדין.


שלב ג'

הכרזה על תום מועד שלב הבאת הראיות. הצגת מצג לצדדים כאילו די בראיות אלה על מנת להכריע בתיק. (ראה החלטתו בבקשת הביניים בתיק זה לפיה אין צורך בחקירות ובראיות נוספות).


שלב ד'

העלאת "תהיות" שונות אשר אינן מעוגנות בכל הגיון משפטי או כלכלי. "תהיות" אלה מעלה השופט המלומד במחשכים, מבלי לשתף את הצדדים ומבלי שהוא נותן לצד שלגביו עולות התהיות להסביר לשופט את "התהיות". בשלב זה נזהר השופט מלקבוע כי ראיות המערערות אינן אמינות, אלא מסתפק בזכותו הלגיטימית של שופט להעלות "תהיות".


שלב ה'

הסתרת העובדה כי לשופט ישנן "שאלות" ו"תהיות" המצריכות הסבר כלשהו.

שלב ו'

בשלב זה מתבצעת אלכימיה משפטית. "שאלות" ו"תהיות" אלה (לגיטימיות לכשעצמן בתהליך השפיטה) מאבדות את מעמדן האמורפי, הנתון בספק מעצם טיבן כ"שאלות" ו"תהיות". בשלב זה מתבצע קיבוען של "תהיות מחשכים" אלה במעמד של "ראיות" מוצקות. דהיינו, מול ראיות המערערות מועלות שאלות של השופט, שאלות אלה אינן מקבלות מענה בפועל ואולם השופט מתייחס לכל אחת משאלות אלה כאילו נתקבלה לגביהן תשובה הסותרת את המצג שהציגו המערערות.


שלב ז'

עם העלאת ה"תהיות" בדרגה ל"ראיות" מתבצעת, הלכה למעשה, השוואת מעמדן הנורמטיבי לראיות אשר הציגו המערערות. בשלב זה יוצאות תהיות אלה אל האור, הן כבר אינן "שאלה" או "תהיה" שיש לערוך בגינן בירור כלשהו או הרהור כמוס ורפה, אלא אמת עובדתית קוגנטית מתעצמת והולכת.


שלב ח'

סיומו של תהליך פיטום ה"תהיות" ויצירת מסגרת לכאורית של נוסחת איזון אשר בה תתבצע התנגשות חזיתית בין ה"ראיות" הנחרצות החדשות (לשעבר: "תהיות המחשכים") ובין הראיות אשר הציגו המערערות.


שלב ט'

ביצוע התנגשות על ציר אופקי בין הראיות החדשות (לשעבר "תהיות המחשכים") ובין ראיות המערערות, לכאורה על פי מיטב המסורת של השיטה האדוורסרית. מוכרז ניצחונן של הראיות החדשות על פני הראיות שהציגו המערערות.

שלב י'

כתיבת החלטה אשר מנציחה את נצחונן של הראיות החדשות (לשעבר" "תהיות המחשכים") ומטשטשת את תהליך הגנאולוגיה אשר בה תהיות אשר פוטמו במחשכים זכו לנצח קורפוס מפואר של ראיות סדורות חושפות עד העצם מצד המערערות.


שלב י"א

נעילת ההחלטה בפני ערעור אפשרי באמצעות ניסיון לייצר חוסר אמינות לתובעות ולמנהלן, תוך הבנה שערכאת ערעור תתקשה להתערב בממצאים הנוגעים למהימנות.


שלב י"ב

הכחשה ו/או התעלמות של כל נגיעה אישית ומשפחתית לתיק.



74. תורת שלבים זו מנוגדת ניגוד גמור לכלל כי על השופט להכיר בעובדה, כי בתפקידו השיפוטי עליו לשקול שיקולים של מדיניות משפטית, שאינם אלא שיקולים של צדק ושל איזון בין אינטרסים מתנגשים.

75. על שופט ראוי להתבסס בתהליך שפיטתו על העבר. עליו להכיר את ההווה. עליו להכין כלים לפתרון בעיות העתיד. החיים מצויים בתנועה מתמדת. כך גם המשפט. על השופט לאזן בין יציבות לבין תנועה. הוא עושה זאת בעזרת המדיניות המשפטית.

76. עיקרון זה של המדיניות המשפטית הוא הקושר את כלליה הספציפיים של השיטה המשפטית אל מרכז חייה הרוחניים.

77. על השופט להכיר במצב דברים זה. אם הוא עוצם עיניו לו, אין הוא משנה אותו.

78. השאלה היא רק, אם בהגיעו להחלטה מודע השופט לחופש הבחירה הנתון לו ולאחריות, המוטלת עליו בבחירה שעשה, או ששפיטתו נעשית ללא מודעות ועל-כן גם ללא אחריות. בצדק ציין השופט O.W. HOLMES, כי:


I THINK THAT THE JUDGES THEMSELVES HAVE FAILED ADEQUATELY TO RECOGNIZE THEIR DUTY OF WEIGHING CONSIDERATIONS OF SOCIAL ADVANTAGE. THE DUTY IS INEVITABLE, AND THE RESULT OF OFTEN PROCLAIMED JUDICIAL AVERSION TO DEAL WITH SUCH CONSIDERATIONS IS SIMPLY TO LEAVE THE VERY GROUND AND ".FOUNDATION OF JUDGMENTS INARTICULATE, AND OFTEN UNCONSCIOUS"


.O.W. HOLMES, "THE PATH OF THE LAW" 10 HARV. L. REV (1897) .


79. הבה נבחן אם השופט המלומד עמד בדרישות א
חזרה למעלה

מבזקים של "נקים":קרא על זימונו של חיים יטיב לחקירה בו הסתבכה היאח"ה בפרשת רמון

סמדר גרשון
אורח








הודעהפורסם: שבת 05.04.08 8:41    נושא ההודעה: מהשופט רון סוקול לא הייתי קונה רכב משומש! אפילו לא חדש!

http://pikanti.org/index2.html
המערערות מתכבדות בזאת להגיש את ערעורן על החלטת כב' השופט (הרשם כתארו על פי סמכותו ביום מתן ההחלטה הרלוונטית) רון סוקול בת.א. 000168/04 (בש"א 001326/04 ) אשר ניתנה בהעדר ביום 23.9.2004.




מבוא

1. המערערות, שנמנו על תשלובת המזון "פיקנטי", אשר העסיקה למעלה מ-1,000 עובדים, הגישו ביום 21.1.2004 תביעה ע"ס מליארד שקל כנגד 29 נתבעות בגין הפרשה שנודעה כ"קרטל המזון".

2. במהלך "קרטל המזון" הוחרבה תשלובת פיקנטי בידי מתחרותיה אשר ביקשו לסלק באמצעים שאינן כדין מתחרה אשר הוריד את רף מחירי מוצרי הצריכה בישראל באופן משמעותי.

3. בצמוד לתביעה הנ"ל הגישו המערערות בקשה לפטור מאגרה.

4. בהחלטתו דחה כב' השופט סוקול את הבקשה הנ"ל לפטור מאגרה. מכאן הערעור.

5. בתיק אירעו אירועים חריגים שיתוארו להלן. כך למשל, הסתיר השופט סוקול כי רעייתו, עו"ד דלית סוקול מייצגת בעלי מניות בשותפה באחת הנתבעות.

6. עוד הסתיר השופט סוקול כי עבד והתמחה במשרד אשר הנו הבעלים של 50% מאחת הנתבעות, וכי שותפו לשעבר של השופט מטפל בגורמים הקשורים לאחת הנתבעות. זאת ועוד, שותפו הנ"ל של השופט מחזיק במניות אחת הנתבעות.

7. בעקבות הגשת בקשת הפסלות נגדו, נחפז השופט סוקול, והוציא בצמוד להחלטתו שלא לפסול את עצמו גם את החלטתו נשואת ערעור זה, שלא לפטור את המערערות מתשלום אגרה. החלטתו החפוזה של השופט המלומד היא נשוא ערעור זה.

8. חפזונה הרב של ההחלטה ניכר היטב בטעויות המשפטיות הרבות, בהנחות שונות ללא בסיס בדין או בראיות, בטעויות רבות בשפה העברית המופיעות, למרבית הצער, ברוב הציטוטים להלן וכן בבלבול הרב אשר מתאפיין בהסתמכות על ציטוטים שלא היו ולא נבראו וביצירת גרסאות לנתבעים מבלי שאלו טרחו להעמיד כל גרסה שהיא כדין בדמות תצהיר, עדות או מסמך כלשהו.

9. לאורך כל ההליכים בתיק, לא היו המערערות מיוצגות. בשמן הופיע מנהלן מר משה בדש.

10. זכויותיהן הדיוניות של המערערות היו למרמס, כמו גם כבודן.

11. מנהל המערערות, אשר ביקשו פטור מתשלום אגרה של 25,000,000 ₪ אולץ להתבזות באמצעות פתיחת ארנקו מול עיני השופט, כאילו ישנו סיכוי כלשהו שבארנקו מסתתרים 25,000,000 ₪. כל זאת לנגד עיניהם של עורכי דין של 19 נתבעים, אשר עשו כמעט הכל למנוע את בירור התובענה כנגד 29 מעוולים אשר בגללם איבדו אלף משפחות בישראל את מטה לחמן.

12. יובהר כי ערעור זה איננו מוגש לגבי סעד ההשבה המצוין בתביעה נשוא הבקשה לפטור מאגרה, שעל ההחלטה בה מוגשת הודעת ערעור זו. האגרה בגין תביעת סעד זה, שבלתי ניתן לכמתו בכסף, משולמת במקביל להגשת הודעת ערעור זה ולפיה מתבקש בית-המשפט הנכבד להורות לנתבעים להשיב לתובעות סביבת עבודה עבור 1,000 עובדים.














האירועים החריגים בתיק


13. טרם פרישת מכלול הטעויות של כב' השופט המלומד, אשר עליהם מתבססת הודעת ערעור זו, יודגש כי בתיק זה אירעו אירועים חריגים באופיים.

14. כיוון שאין זו המסגרת הרלוונטית לפרישת מלוא היקפם של אירועים חריגים אלה, ייאמר בקליפת אגוז, כי כב' השופט סוקול דן בתיק במצב של ניגוד עניינים, כאשר חובה היה עליו לפסול עצמו מיוזמתו.

15. כך למשל, הסתיר השופט סוקול כי רעייתו, עו"ד דלית סוקול מייצגת בעלי מניות בשותפה באחת הנתבעות.

16. עוד הסתיר השופט סוקול כי עבד והתמחה במשרד אשר הנו הבעלים של 50% מאחת הנתבעות, וכי שותפו לשעבר של השופט מטפל בגורמים הקשורים לאחת הנתבעות. זאת ועוד, שותפו הנ"ל של השופט הנו מחזיק במניות אחת הנתבעות.

17. גם לאחר שהוגשה בקשת פסלות כנגדו מלישב בתיק, נמנע השופט המלומד מלשתף את המערערות בסבך האינטרסים האישים והמשפחתיים שלו בתיק, והסתפק בגילוי כללי, כי עבד במשרד עורכי דין, אשר ייצג את אחת הנתבעות, וכי אינו רואה בכך כל פסול.

18. בעקבות הגשת בקשת הפסלות נגדו, נחפז השופט המלומד, והוציא בצמוד להחלטתו שלא לפסול את עצמו גם את החלטתו נשואת ערעור זה, שלא לפטור את המערערות מתשלום אגרה.

19. בכך ייתר השופט המלומד, למעשה, את הערעור הצפוי על החלטתו שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק, וחתם את גורלו של התיק באמצעות כתיבת החלטתו לדחות את הבקשה לפטור מאגרה, וכל זאת עוד בטרם חלפו עשרת הימים לערעור על החלטתו שלא לפסול עצמו, וזאת בניגוד להגיונם ולתכלית חקיקתם של דיני הפסלות.

20. על מעשיו של השופט סוקול בתיק הוגשה תלונה ליועץ המשפטי לממשלה, אשר התבקש לבחון את האספקטים הפליליים בהתנהגות השופט סוקול.

21. למעשים הפליליים לכאורה של השופט המלומד אין רלוונטיות ישירה לענייננו, שכן הדיון בהם איננו בתחום סמכות בית-משפט זה ועקרון הפרדת הרשויות, עקרון ההליך הראוי והנימוס המשפטי מחייבים כי בית-משפט נכבד זה לא ידון בהם כלל, ואין הם מעניינה של הודעת ערעור זו.

22. ואולם מנגד, חשובה ביותר לענייננו התובנה הבסיסית, כי השופט המלומד, בגין האירועים המתוארים לעיל בקליפת אגוז, היה נתון בלחץ ובבלבול רב, כמוהם לא ידע כל חייו על כס המשפט, ובתחושה כי מוטלת עליו חובה להגן של עצמו באמצעות סתירת את אמינותן של המערערות.

23. מסע דמוניזציה ודה-לגיטימציה זה שערך השופט המלומד לתובעות מוצא את ביטויו בהחלטתו וכך יש לקרוא אותה.

24. המערערות כותבות הודעת ערעור זו תוך שהן נתונות בתחושה קשה של עלבון ופגיעה, כאשר הן קרבן לאפליה בוטה ומקוממת מצד השופט המלומד, אשר עשה ככל יכולתו להציגן כחסרות אמינות, תוך שהוא מסתיר את האינטרסים האישיים, הכספיים, החברתיים, והמשפחתיים שיש לו בתיק, ומסתיר את תאוות הנקם שיש לו כנגד המערערות אשר העזו לחשוף מידע על האינטרסים הנסתרים של השופט. השופט מצטט ציטוטים שגויים ומסתמך עליהם על מנת לקבוע מסקנות שגויות בדוגמאות ובמקרים רבים אשר חלקם מפורט להלן.

25. זאת ועוד, התקשורת הארצית מצאה מטבע הדברים עניין רב בפרשת השופט שהסתיר את סבך קשריו האישיים מעין הציבור ומעינן של המערערות.

26. סביר להניח שאף אדם בישראל איננו מעוניין להגיע למהדורות החדשות הראשיות בהקשרים שאלה, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שופט בישראל, המצווה להקפיד שבעתיים על יושרתו ועל מראית העין של התנהגותו.



27. אם כי כמובן אין לשופט המלומד להלין אלא רק על עצמו, שכן היתה בידו האפשרות לנהוג כפי שנוהגים בהגינותם שופטים אחרים כאשר מובא בפנ
חזרה למעלה

אשמעך





הצטרף: 30 מאי 2008
הודעות: 4
יישוב: עין שמר


הודעהפורסם: שבת 31.05.08 9:55    נושא ההודעה: האם שני העניינים - בדש את פיקנטי - והשופטת גילאור ובעלה -

אחד הם? ומה קשור במקרה של החלטה שיפוטית מ 2004 - להחלטה השיפוטית של הרשם בתיק הערעור שהוגש בפניו?

וזאת לדעת - תפקיד הרשם הוא פקידותי בלבד והוא "רק" הסף שעליו צריכות בקשות ערר לעבור, כשלב התחלתי.... אך הפניה אליו - היא לאחר החלטה כי "הוא שיחליט קודם" לכן - אמרו אנא, מי זה שהחליט להפנות העתירה/בקשה לערעור - לדיון אצל הרשם? אולי כאן יש ניגוד אינטרסים?

מכל העניין שבא בתחום פיקנטי + בדש, איני מתמצא והמאבק הוא משפטי - לטעמי. אך לדעתי - מה שקבע את גורל "פיקנטי" זה טעם השוק של המזון, וטעם האוכלים את המזון של "פיקנטי".

_________________
אתה יכול לרמות אדם אחד - פעם אחת,
אך אינך יכול לרמות את כל בני האדם- כל הזמן.
(אברהם לינקולן)
חזרה למעלה
צפה בפרופיל המשתמש שלח הודעה פרטית שלח דוא\

הצג הודעות מלפני:   
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> אינדקס השופטים כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
עמוד 1 מתוך 1

נבחרים

גילויים אחרונים בפרשת רצח יצחק רבין ז"ל

הקשרים של `המאפיה` המשפטית נחשפים

הצטרף עכשיו למאבק של נקים נגד השחיתות השלטונית

גלובס חושף שהפרקליטות מושחתת השופטת הדס יהלום מאשרת זאת אך לא עושה דבר

תודה למאות הלייקים, שדרגנו
לדף חדש תודה לחדש לנו לייק!


 
קפוץ אל:  
אתה יכול לפרסם נושאים חדשים בפורום זה
אתה יכול להגיב לנושאים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה יכול להצביע בסקרים בפורום זה
You cannot attach files in this forum
You can download files in this forum
תגובה כללית לאתר זה כאן, תגובה להודעה או כתבה ספציפית יש להגיב למעלה,תודה!


WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO THE SCHLAFF AFFAIR

Powered by Nakim Israeli Citizens ֲ© People of Israel 2005, 2007



משה גל אורי מילשטיין טדי קולק דוד בן גוריון
Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group