תמליל נאומו של הנשיא משה קצב מיום 24.1.07

[לשכת נשיא המד�]

24/01/2007 ה´ בשבט תשס"ז

דברי הנשיא לאחר הודעת היועמ"ש




מתוך תמלול דברי הנשיא:

גבירותיי ורבותיי, במשך ששת החודשים האחרונים ויותר, משפחתי, אני וחבריי, בארץ ובעולם, עומדים בפני מתקפה הרסנית איומה, חסרת תקדים, כאשר מידע שיקרי, נבזי, מגיע לכל בית בישראל והופך את שמי ואת כבודי, כאדם, כאזרח, כנשיא - למרמס.
על אף הלחצים, על אף ההשפלה, כיבדתי במשך כל ששת החודשים האחרונים את החוק, נמנעתי מלהביא את גרסתי בפניכם. אזרחי ישראל, נמנעתי מלהגיב, כדי לא לשבש חקירה. כן, נשיא המדינה, מכבד את החוק. כך עשיתי בכל דרכי הציבורית, ממש כפי שבימי הטובים לא נתפסתי לסחרור גבהים, ולא לגבהות לב, גם בימים הקשים האלה, אני לא מתכוון להשפיל את ראשי ולהנמיך את כבודי. אני אאבק עד כלות נשמתי, גם אם יהיה צורך לנהל מלחמת עולם כדי להוכיח את חפותי, כדי לנקות שמי שהוכפש.
רעייתי גילה ומשפחתי עומדים לצידי. ככל שיעבור הזמן, וככל שתתבררנה העובדות, כל אחד מכם אזרחי ישראל יבין את גודל העוול הנורא שהתרחש כאן. אזרחי ישראל, אל תאמינו להכפשות, להשמצות ולשקרים. אין שתי אמיתות, יש אמת אחת בלבד !
אני נתון למסע רדיפה מן הגרועים שחברה מוסרית אנושית יכולה לספוג, אני נתון למתקפה מן הגרועות שהיו בתולדות מדינת ישראל.
נרקמה פה עלילה שפלה וכואבת, אשר גורמת לנו לסבל ולייסורים ובוודאי גם לרבים מחבריי בארץ ובעולם. אני מעריך שגם אתם אזרחי ישראל, עוברים כאב נוכח הפרסומים האיומים ובוודאי בני העם היהודי ברחבי העולם.
במשך החודשים האחרונים מתנהלת שטיפת מוח שלא הייתה כדוגמתה. גם מקבלי ההחלטות נכנעו ללינץ´ התקשורתי והושפעו משטיפת המוח של אמצעי התקשורת האיומים.
שמעתם מידי ערב ומידי שעה במשך שישה חודשים פרטים, נתונים ופרשנויות על מעשים נוראים, איומים של נשיא מדינת ישראל. שמעתם סיפורים מסמרי שיער, שהצטיירו כעובדות. ראיתם כתבים ופרשנים, חסרי אחריות, מתייצבים ומכריזים על אשמתי מבלי שבדקו כמלוא הנימה, את מה שחובתם העיתונאית הייתה - לערוך בדיקה ותחקיר. ראיתם עדויות ועדים שמטפטפים מידי ערב, טפטוף ארסי. לא יכולתם לחשוב אחרת.
אינני מכיר אדם שיכול היה לשרוד את התקופה הקשה הזו. אני שרדתי כי אני יודע את האמת, אני שרדתי כי האמת לימיני ולצידי.
בבית המשפט הזה של התקשורת אין צורך בראיות, אין צורך בהוכחות, אין צורך בעובדות. בבית המשפט הזה של התקשורת הישראלית, מספיקה טענה של צד אחד בלבד, המשפט הציבורי הזה של התקשורת הסתיים מזמן, פסק הדין ניתן, גזר הדין בוצע. בבית המשפט הזה הורשעתי, נשללה ממני האפשרות להגן על עצמי, על כבודי ועל זכויותיי. גורלי נגזר אפילו בטרם השמעתי מילה אחת, בטרם הייתה אפשרות לי ולפרקליטיי להיפגש עם היועץ המשפטי לממשלה ולהשמיע בפניו את גרסתנו ואת האמת שלנו.
איש מכם לא ראה ראיה אחת או עדות אחת ואני מודיע לכם, אין שום ראיה, אין שום הוכחה לטענות הקשות שמשמיעים כנגדי. הלחץ של התקשורת מידי יום היה כבד מנשוא.
ב-2007 כל אדם יכול לגשת למשטרה, להעליל עלילת שקר וכזב על אדם אחר, בין אם הוא אזרח פשוט או נשיא המדינה, מתוך יצר של נקמה או חשבון אחר, ועדותו תקבל מיד כותרות ראשיות מכפישות. זה קרה לי, זה יכול לקרות לכל אחד ואחד מאזרחי ישראל.
נשכתי את שפתיי מידי יום ומידי ערב עד זוב דם. לא הכרתי את האדם שאתם, אנשי התקשורת ציירתם בכותרות ראשיות. לא הבנתי כיצד אפשר לייחס לי את המעשים הנוראים האלה מבלי שביקשתם אפילו את תגובתי. נאחזתם ביצר הטרף ובצייד עד כדי שלא נתתם לעובדות לבלבל את המטרה שהצבתם לעצמכם והערפל הזה בלבל לכם את חוש הצדק ואת חוש האמת. לא עצרתם לרגע, אנשי התקשורת, אף לא לשאול את עצמכם אולי בכל זאת מדובר בעלילת שקר? אולי בכל זאת זה כזב? אף אחד מכם לא הביט והשיר את עיניו לעובדות, לעובדות הפשוטות.
איש מכם לא עשה שום תחקיר על כל הטענות שהושמעו, אף עיתון, אף רדיו, אף טלוויזיה, לא עשתה שום תחקיר במשך כל ששת חודשים האלה. נהגתם בקלות ראש, בשטחיות, עברתם על כל כללי האתיקה העיתונאית ולכם הייתה רק מטרה אחת - להכפיש את נשיא המדינה.
אני יודע מה כאב לכם, כאב לכם שאני נבחרתי לפני שש שנים וחצי להיות נשיא מדינת ישראל. כתבתם בכותרות ראשיות, כאשר נבחרתי להיות נשיא המדינה - "זה סוף לציונות".
אתם אמצעי התקשורת צריכים להתבייש שכך אתם אומרים על החלטה דמוקרטית וחשאית של בית הנבחרים - "זה סוף לציונות".
מר גדי סוקניק תואיל אתה להמתין, הערב אני מדבר. אתה דיברת שישה חודשים מספיק, עכשיו אני מדבר, עכשיו זו זכותי לדבר, עכשיו זכותי לדבר, לא מוצא חן בעיניך אתה יכול להסתלק מפה. אתה אמרת די שישה חודשים, אני לא דיברתי כלום. לא נעים לך לשמוע את האמת ערוץ 2, כן, זה אותו ערוץ 2 שבמשך שישה חודשים שופך את דמי, זה אותו ערוץ 2, גבירותיי ורבותיי, שקבע ראיון "פגוש את העיתונות" עם נשיא מדינת ישראל וערוץ 2 יום לפני הראיון מודיע לי על ביטול הראיון איתי, מדוע? כי ערוץ 2 רוצה להעדיף את מוחמד דחלן, הוא יהיה עדיף בערוץ 2 מאשר נשיא המדינה.
קבעו איתי כבר מועד לראיון, זה ערוץ 2 שעכשיו הדברים הקשים שאני מטיח בהם לא מוצאים חן בעיניהם, כן זו אותה תקשורת שלא רק אמרה ש"זה סוף לציונות" כשמשה קצב נבחר להיות נשיא המדינה. זו אותה התקשורת שאמרה שהרגישה ביום שבו נבחרתי להיות נשיא המדינה, את אותה הרגשה שאחזה בה כאשר נרצח ראש הממשלה, יצחק רבין.
אתם מסוגלים, אזרחי ישראל, להבין איך הם משווים בין כישלון פוליטי שנבע מהישג שלי, הבחירה שלי להיות נשיא המדינה, מול רצח ראש ממשלה. אם זה לא פוגע בזכרו של יצחק רבין, מה עוד אפשר לומר לאותם מתיפייפים יפי נפש?
בכאב עמוק שמענו, אני ובני משפחתי את כל ההטפות והאשמות, שאין להן שום קשר ודבר וחצי דבר עם המציאות.
כאשר תתברר האמת, אזרחי ישראל, אתם תוכו בהלם. אזרחי ישראל, לא הייתי מסתכן באמירה כל כך נחרצת והחלטית. אילו ידעתם את האמת, אתם אינכם יודעים.
אני זכיתי במשך ששת החודשים האחרונים לתמיכה של אישי רוח, אנשי מדע, אזרחי ישראל מכל השכבות, מכל המעמדות, מכל אזורי הארץ. הם נתנו לי כוח לעמוד מול המתקפה האיומה הזאת.
את האמת - שום נייר עיתון לא יוכל להכתים.
אני בשרות הציבורי למעלה משלושים וחמש שנה. לא פגעתי בשום גבר ובשום אישה. ניהלתי את דרכי הציבורית בשרות הציבור הממלכתי בניקיון כפים בדרך ישרה. גם כאשר יריביי עשו הכל כדי לפגוע בי, ראיתי את עצמי כסמל לכל אלה אשר אינם שייכים לאותה קליקה אליטיסטית מנופחת מאגו, שנולדו עם כפיות כסף בפה, שסגורה בפני אחרים ויש רק להם את הזכות לייצג את אזרחי ישראל.
אני הצלחתי בזכות אזרחי ישראל שוב ושוב במשך אותם 37 שנים, לעמוד במבחנים הקשים ביותר, בכל תפקיד שמלאתי.
במיוחד בעשור האחרון, ב-15 השנים האחרונות, נערכו תחקירים רבים על ידי אמצעי התקשורת, חיפשו מתחת לאדמה חומרים מרשיעים, וברוך השם, הם העלו חרס, נכשלו והגבירו את התחקירים, במיוחד בשנת 2000 כאשר נבחרתי להיות נשיא המדינה. במשך חודשים הציפו את המדינה בשמועות ובתחקירים. עד היכן לא הגיעו, עד כיתה ב´.
ברוך השם, כל התחקירים של כל אמצעי התקשורת רבי העוצמה, לפני שש וחצי שנים, העלו חרס, אפס, לא הצליחו כי לא היה להם שום דבר. אינני מבין ואינני מסוגל לתפוס מנין האיבה הזו, מנין השנאה היוקדת הזו שלכם, אמצעי התקשורת, מהיכן יצר הטרף הזה, שגברו על כל אמת, בלבלו לכם את שיקול הדעת ואת חוש האמת והצדק. לצערי הרב, לא עלה בידי למנוע את יצר הנקמה והכעס מצד אנשים שעבדו לצידי במשך שנים רבות. הם שמרו טינה, חיפשו וחיכו לשעת כושר כדי לנקום באמצעות הסתה ואווירת הסתה.
לא העליתי על דעתי מעולם שיצר הנקמה של אנשים שפוטרו על ידי או כאלה שלא זכו לקבל את מה שציפו ממני, יהפוך לכתב אישום שבמרכזו מעשים הרחוקים ממני, מאישיותי ומדרכי, רחוקים ממסורתי, מהדרך בה חונכתי ומהדרך בה אני מחנך את ילדיי. לא בצעתי אף מעשה מן המעשים המיוחסים לי.
אזרחי ישראל, גילה, ילדיי ונכדיי, שעומדים לצידי בשעה הקשה, הקשה ביותר שהייתה למשפחתנו מאז ומעולם, אני גאה בהם. גם נשיא בסופו של דבר הוא בן אדם. משפחתו גם כן איננה עשויה מפלדה. גם משפחתי אינה שונה משום משפחה אחרת. תאמינו לי, אזרחי ישראל, אינני מאחל אף לא לשונאי את מה שעבר עלינו בששת החודשים האחרונים. אני חוזר ומתחייב בפניכם, אזרחי ישראל, ההאשמות הן האשמות שקר. אני מתחייב בפניכם כי בסופו של דבר לא יירשם בתולדות מדינת ישראל כי הנשיא השמיני יואשם בפלילים. לא יירשם בתולדות מדינת ישראל כי הנשיא השמיני נאשם בפלילים. אבל בתולדות מדינת ישראל יירשם מרדף בזוי וצייד מכשפות אחר הנשיא השמיני של מדינת ישראל.
אני מודה כי האינטרס האישי שלי כרגע הוא להתפטר מיידית. אני מודה, הצלחתם לעקור את החדווה שבכהונה המכובדת של נשיאות מדינת ישראל, אבל מול הרמת ידיים וכניעה אני ניצב גם מול עלילות כזב, גם כאשר החוק הוא לצידי.
תאמינו לי, אזרחי ישראל הנכבדים, נוח לי להתפטר. עייפתי מהרדיפה שרודפים אותי, ממעשי הציד שעורכים נגדי. מה הטעם להישאר נשיא, הרי גם על החסינות אני ויתרתי ואני מודיע שאני מוותר על החסינות, אם יחליט היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום, כדי שיוכל להגיש כתב אישום. לא אסתתר מאחורי החסינות. החוק איננו תובע ממני להתפטר. היועץ המשפטי לממשלה איננו תובע ממני להתפטר. אני לא מוכן להיכנע לסחיטה, אני לא מוכן להיכנע לשקרים וכזב. איש מכם התקשורת, קומץ הפוליטיקאים, לא ראה את חומר הראיות, העדויות וההוכחות. גם פרקליטיי - לא אפשרו להם עדיין לראות, עוד לא נפגשו עם היועץ המשפטי לממשלה. אני יודע את האמת, אני יודע מה השאלות שעלו בחקירות, אני יודע מה הם נושאי החקירה. הראיות הן לצידי, האמת לצידי, ההוכחות הן לצידי, אם יחליט היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום, הוא טרם החליט, הוא שוקל.
היועץ המשפטי כתב אתמול לפרקליטיי, "היו דברים מעולם", במילים אחרות היו כבר מצבים שהיועץ המשפטי לממשלה ביטל את כוונתו. הוא טרם החליט אבל אם הוא יחליט, אני מתחייב להתפטר מיד ללא שום דיחוי, ללא שום שיהוי, כפי שסוכם בבג"צ ב-27 בנובמבר. היה דיון בבג"צ ושם ההודעה שלי קיבלה תוקף של החלטת בג"צ, פסיקת בג"צ.
אם ישקול היועץ המשפטי לממשלה אפשרות להגיש כתב אישום נגד נשיא המדינה, הנשיא ישעה את עצמו, כך עשיתי היום בהודעה לכנסת.
אם יחליט חלילה וחס היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום, אני לא אשאר בבית הזה, אף לא שנייה אחת, אני אתפטר. גם היועץ המשפטי לממשלה הודיע בהופעתו בכנסת לפני שבועות בודדים, כי הסיכום הזה, ההודעה הזאת שהודיעו פרקליטיי לבג"צ מקובלת עליו, הוא מסכים לה.
אבל אני שואל אתכם, מה צריך לעשות אדם שהוא נקי ומעלילים עליו? היועץ המשפטי טרם החליט, החוק לא מחייב אותו, איך צריך לנהוג אדם כזה. בגלל הלינץ´ התקשורתי להודיע על התפטרות? האם רוצים לבלבל פה בין הרשויות?? הרשות המחוקקת רוצה להיות רשות שופטת?? רוצים ערוב תחומים מלא מבלי שעוד שמעו את העדות שלי. כולם ניזונים רק מהתקשורת העוינת. האם זו דרך נאותה לקבל החלטות??
אותם חברי כנסת שתובעים התפטרות, מה יודעים על הראיות, על העדויות. אני מודיע לכם, יכולה הכנסת להחליט ויכולה התקשורת להחליט, מה שיחליטו, אני לא אשתף פעולה עם מי שרוצה להוציא אדם להורג ללא משפט, תוציאו אתם אותו להורג. אני לא אשתף פעולה עם המהלך הזה. אני לא אשתף פעולה עם שום מהלך שהופך את הרשות המחוקקת לרשות השופטת, המקארתיזם קם לתחייה כאן בישראל, ואחת הסכנות הגדולות ביותר רבותיי, אזרחי ישראל, זה שיתוף הפעולה בין התקשורת לבין משטרת ישראל.
בכל מדינה, אפילו טוטליטרית, התקשורת היא המגן והמבצר של זכויות יסוד, של כבוד האדם וחירותו, של כללי הצדק הטבעי. כאשר המשטרה באותן מדינות טוטליטריות, רודפת את האזרח, התקשורת קמה להגן עליו.
במדינה דמוקרטית כאשר התקשורת והמשטרה משתפות פעולה, מזינות זו את זו, מדליפות זו לזו - נרמסות זכויות היסוד של האזרח, גם אם הוא נשיא המדינה. כבודו של האדם נרמס עד עפר, כללי הצדק הטבעיים נעלמים לגמרי, איפה יפי הנפש, מדוע הם לא מרימים את קולם נגד העוול הזה, העיוות הזה?
הפרשה האיומה הזו החלה בתחילת יולי 2006.
אני הזמנתי את היועץ המשפטי לממשלה לכאן ודיווחתי לו על חשד לסחיטה. העברתי לו מסמך מפורט שכולל כ-45 סעיפים ואותו לא בחן שום משפטן. לא נועצתי בעורך דין לגבי תוכנו, כתבתי אותו לבד. לא נועצתי בעורך דין או במשפטן כיוון שלא היה לי צורך להיוועץ בעורך דין, כיוון שלא היה לי שום חשש.
אדם סביר שעשה מעשים בלתי חוקיים יזמין את היועץ המשפטי לממשלה, עם כל המשמעויות, ויגיש לו מסמך שלא נבחן על ידי פרקליט, עורך דין או משפטן?!
דיווחתי ליועץ המשפטי כי זו חובתי הממלכתית.
שבועיים קודם שמעתי ששר מסוים אומר שהוא נסחט והתקשורת לא מרפה ממנו, מדוע אתה לא מעביר דיווח ליועץ המשפטי לממשלה? מדוע אתה רק מכריז?
אני לא הכרזתי, אני הזמנתי את היועץ המשפטי לממשלה כדי לדווח לו ואמרתי לו תשקול אתה, תחליט אתה, אם זו סחיטה, אם זו עבירה פלילית או לא. תיארתי לו את כל המכלול, את כל השתלשלות העניינים, תחליטו אתם, תבדקו את הנושא, אני גם הצעתי לו באותה שיחה שישקול להוציא צו איסור פרסום על הנושא הזה, כדי שיוכלו לנהל חקירה שקטה וסמויה. במשך שישה חודשים לא הוטל צו איסור פרסום אפילו לא של שעה על הפרשה הזאת, הפרשה כולה חשופה וגלויה, הכל יודעים הכל, מדליפים מידי שעה. מהפרקליטות מדליפים, מהמשטרה מדליפים, ורק אדם אחד שומר על הממלכתיות ועל החוק ולא פוצה פה, וזה אני נשיא המדינה משה קצב.
לא הסכמתי לומר אף לא מילה אחת וגם כאשר הסכמתי לתת ראיון לנחום ברנע ושמעון שיפר, לא הסכמתי למסור פרטים מהחקירה, סיפרתי על התחושות הקשות שלי, אבל לא מסרתי פרטים מן החקירה. בעקבות אותה פגישה עם היועץ המשפטי לממשלה, נתבקשתי על ידי התקשורת להגיב, רק גילה ואני ידענו על הפגישה הזאת עם היועץ המשפטי לממשלה, וזה דלף לתקשורת.
טלפנתי כעבור יומיים ליועץ המשפטי לממשלה, ביום שישי זה היה, אמרתי לו מר מזוז התקשורת קיבלה הדלפה, לא רק על הפגישה גם על תוכן הפגישה. אומר לי היועץ המשפטי לממשלה, אני לא מתכוון לא לאשר ולא להכחיש. אני חשבתי שזו דרך נאותה וכאשר התקשורת פנתה אלי, לא הכחשתי ולא אישרתי, אבל אז הופיע היועץ המשפטי כעבור יום בכנסת, והוציא הודעה רשמית לתקשורת שבה הוא מאשר את הפגישה ואת תוכנה, בניגוד למה שהוא אמר לי יום קודם בטלפון, ואז יצאו העיתונים בכותרת ראשית: "מני מזוז סותר את משה קצב", יצאו מערכות עיתונים ומאמרי מערכת: "נשיא המדינה דבר אמת", מה יכולתי לעשות? האם להעמיד במבוכה את היועץ המשפטי לממשלה, או להמשיך לשמור על איפוק ולהבליג? העדפתי להמשיך ולהבליג אבל אני מודה שלא רק מתוך זה שרציתי להיות נאמן לסיכום עם היועץ המשפטי לממשלה החלטתי לא להגיב ולא לאשר את קיום הפגישה איתו ואת תוכן הפגישה בנושא. הייתה לי סיבה נוספת, אני באמת האמנתי שתהיה חקירה סמויה. אם אני הולך ומאשר את תוכן הפגישה עלולים אלה שמעורבים בפרשה לרוץ ולטשטש עקבות, לבדות ראיות, ואני לא רוצה להיות מואשם בשיבוש חקירה. אני זכרתי את המשטרה, איך לפני שנים תקפה איש ציבור. מדוע לפני שהוא הלך להודיע לרשויות, הוא הופיע בתקשורת והודיע שהוא נסחט, ואז האשמתם אותו בשיבוש חקירה. אני העדפתי להקל על המשטרה כדי שתגיע לחקר האמת, מאשר אזכה בעוד כמה כותרות חיוביות באמצעי התקשורת וגם מהסיבה הזאת העדפתי למלא את פי מים ולשתוק.
ההודעה הזו, של היועץ המשפטי לממשלה, לתקשורת, העמידה אותי במצב בלתי אפשרי והעיתונות והתקשורת תבעו ממני לומר את האמת. אילו היה מוטל בתחילת הפרשה צו איסור פרסום אפילו חלקי או אם הפרשה בתחילתה הייתה במעטה של איפול, לפחות לתקופת זמן, אני מאמין שהחקירה הייתה יעילה ואפשר היה להגיע לאמת.
גבירותיי ורבותיי, מעולם לא הוגשה נגדי תלונה במשטרה, גם לא 12 נשים, גם לא אישה אחת, לא הגישו נגדי תלונה במשטרה. המשטרה הלכה בעקבות התקשורת. התקשורת מתוך עוינות, מתוך להט בלתי נשלט, המשטרה, הלכו שלושים שנים אחורנית, הלכו לכל בחורה שעבדה איתי במשך 35 שנה, חקרו אותן. חברת כנסת מכובדת, לא מהימין, אומרת רק לפני ימים אחדים שחברה שלה, שאני לא יודע מי היא, אמרה לה שהמשטרה הזמינה אותה ושאלה אותה האם נאנסת על ידי הנשיא אי פעם? הבחורה בזעם רב, הגיבה בחריפות, ואת זה מספרת חברת כנסת ששמעה את זה מידידתה, רק בימים האחרונים. מתוך עשרות שנחקרו, שלוש מסרו את העדויות הקשות ביותר, אבל כל השלוש ביקשו לעבוד איתי פה בבית הנשיא ואני סירבתי לקבל אותן כי ידעתי שהן לא מתאימות לעבוד פה.
כל השלוש, אלה השלוש עם העדויות הקשות ביותר, הן ביקשו לעבוד פה ולא הסכמתי לקבל אותן. הרי יכולתי לקבל אותן לאיזה שהוא תפקיד פשוט, זו הייתה בשבילן יוקרה ופרסטיז´ה לעבוד במוסד הנשיאות, הן האמינו שהן מגיעות פה לפסגת הקריירה שלהן. אני שעבדתי איתן בעבר, ידעתי שאינן מתאימות לעבוד פה. הן לא הלכו להתלונן במשטרה אף פעם, אבל כשהמשטרה באה אליהן הן ראו הזדמנות, שעת כושר לנקום בי על שסירבתי לקבלן. אגב שלושתן קשורות למפלגה, ואינני טוען שיש פה רדיפה פוליטית, אינני טוען זאת אך האווירה הזאת של "מגיע לי", "אני אראה לו" אם הוא לא יקבל אותי, האווירה הזאת מסתובבת שם.
במכתבו של היועץ המשפטי לממשלה מוזכרות ארבע נשים, שתים מהן, אחת פוטרה על ידי לפני שנים, כי היא לא התאימה לתפקידה כמנהלת לשכה, באחד ממשרדי הממשלה כאשר הייתי שר והשנייה ניסתה לסחוט ואודותיה דיווחתי ליועץ המשפטי לממשלה.
כשהמשטרה הזמינה אותה וניסתה לחקור אותה על נושא ניסיון הסחיטה, היא השתמשה בהגנה הבזויה ביותר והמשפילה ביותר, מבחינתה אולי היא האפקטיבית ביותר, היא אמרה הוא מאשים אותי בניסיון סחיטה, "אני אראה לו", אני אאשים אותו במעשה אונס. יש לנו עדויות שנמסרו למשטרה, לפרקליטות, לא עדות אחת, לגבי כל אחת מהשתים הללו. עדויות ששמעו את השתיים, כל אחת בנפרד, בהזדמנויות שונות, שאומרות ´אני אנקום בו´, ´אני אנקום בו´.
אם היה לכן כל כך רע מדוע לחצתן לבוא לעבוד פה בבית הנשיא איתי?
על שמונה מהנשים כלל לא נחקרתי על הטרדות מיניות. מתוך אותו מספר גדול שהמשטרה הדליפה לכם, הייתה אחת שניסתה להפיץ שמועות איומות על תינוק מחוץ לנישואין. כן, כך היא אמרה. על כסף שאני מקבל תמורת חנינות, על האזנות סתר, על חשבונות שיש לי בבנקים בחו"ל, על רומנים עם עובדות נוספות בלשכה.
ואני מודה, אני ואתם, חלק מהעיתונאים שעבדתם איתי, יודעים שמעולם לא שיקרתי לכם ומעולם לא הוצאתי הודעה שקרית. אתם יודעים היטב עד כמה הייתי רגיש בכל הקריירה הפוליטית הציבורית הממלכתית, לתגובות של אמצעי התקשורת. הן עבדו איתי, הן ידעו שאני רגיש לנושא הזה. לרצון להכפיש אותי.
אני אמרתי ואני חוזר ואומר לכם, במשך שש שנים וחצי עברו עשרת אלפים בקשות חנינה דרכי, אני נושא באחריות לכל תיק ותיק ואם תמצאו תיק אחד של חנינה, שנהגתי בחוסר שיקול דעת, בחוסר אחריות, בקלות ראש, אני עכשיו מודיע על התפטרותי. עשרת אלפים תיקי חנינות, אני נושא באחריות לכל אחד ואחד מהתיקים הללו.
חנינות שאני מקבל חס וחלילה כסף תמורתן? מאיפה זה בא? או שמישהו ראה משהו ואז המשטרה צריכה לחקור, או שמישהו שמע ממישהו ואז המשטרה צריכה לראות מה מקור השמועות, או שזה פשוט שקר וגם על זה צריך לחקור ולהגיע לאמת.
אחרי הדיווח ליועץ המשפטי לממשלה הוקם מיד צוות חקירה מיוחד, לא כדי לחקור את ניסיון הסחיטה, לא כדי לחקור את התלונות שלא היו נגדי. לא היו תלונות נגדי, עד לרגע זה לא הוגשה שום תלונה. אלא כדי לחקור את הרכילויות שהעיתונות הפיצה.
הרבה אומרים לי למה הלכת ליועץ המשפטי לממשלה? אם לא היית הולך כל זה לא היה קורה - זו לא הנורמה שלי.
אוי לנו אם אזרחי ישראל יירתעו מלדווח לרשויות החוק על ניסיונות סחיטה. המשטרה תחליט, אבל צריך לדווח. אוי לנו אם נרתיע את אזרחי ישראל מלדווח.
זו הייתה חובתי הממלכתית. אם לא הייתי מדווח ליועץ המשפטי לממשלה הייתי מועל בחובתי הממלכתית. המשטרה כבר בחודש אוקטובר, עוד לפני שנפגשה עם היועץ המשפטי לממשלה ודיווחה לו דיווחי ביניים, הודיעה כי היא ממליצה על העמדה לדין, אבל החקירה נמשכה אחר כך עוד שלושה-ארבעה חודשים. בכלל, ממתי זה תפקידה של המשטרה? ההדלפות של המשטרה היו קשות, עודדו את העיתונות ואת התקשורת לשפוך את דמי. המסע התקשורתי היה מכוון מהרגע הראשון, אני ביקשתי מפרקליטיי מהרגע הראשון, תעבירו למשטרה כל מידע שיש לכם, כל עדות וכל תצהיר. אמרו לי פרקליטיי, אל תעשה את זה אדוני הנשיא, זו טעות, צריך לשמור את החומר הזה כדי שלא נחשוף את הטקטיקה של ההגנה שלנו. אמרתי אני סומך על המשטרה, תעבירו להם את כל המידע גם אם זה פוגע אחר כך בטקטיקה של ההגנה. כפיתי על פרופ´ דוד ליבאי ועל עורך דין ציון אמיר להעביר כל חומר שיש לידיעת המשטרה והפרקליטות כדי להקל עליהן להגיע לחקר האמת.
מה המשטרה עשתה? עשתה הכל כדי לרסק ולקעקע את העדויות שיכלו להיות לטובתי.
היועצת המשפטית של בית הנשיא, סגן אלוף בצבא, הייתה אב בית דין צבאי, ארבעה חודשים שוכבת חולה בגלל חקירת המשטרה. חקירה משפילה, מבזה ומאיימת. היא אושפזה בבית חולים, אני לא מסכים לסטנדרטים כאלה, והיא אומרת שהם "חיפשו רק את הנשיא" בחקירה.
מנכ"ל בית הנשיא משה גורל - מתקשר פרופ´ לצוות החקיר�