תנועה מגונה,סרטו של צחי גראד,קולע בול עם תיאור אמין ורלוונטי של המציאות הישראלית המסואבת

[מחלקה ראשונה]

שב"כניק בעבר, גנגסטר בהווה


על אף שהוא רחוק מלהיות מושלם, "תנועה מגונה", סרטו של צחי גראד, קולע בול עם תיאור אמין ורלוונטי של המציאות הישראלית המסואבת

מאת: ישי קיצ`לס | | עכבר העיר | www.mouse.co.il פורומים Nfc

המציאות הישראלית מספקת אינספור הזדמנויות לאבד את הראש - אין צורך להתאמץ כדי להתחרפן. די לצאת החוצה, לרחוב, לטיול קטן לפיצוצייה. לשם התחלה, הגיוני שלמטה, בחצר הבית שלכם, תמצאו כלב מחרבן, ואת בעל הכלב מסתכל, אדיש. לשם המשך, הגיוני שבדרך, כשתחצו את הכביש במעבר חציה, כמעט ידרסו אתכם, ועוד יצפרו ויקראו לכם אידיוטים. כמו-כן, כשתגיעו סוף-סוף למדרכה, לגמרי הגיוני שבולדוזר של העיריה כמעט ימחץ אתכם תוך כדי רברס.

לקינוח, הגיוני שהאיש בפיצוצייה ייקח מכם לפחות שקל יותר ממה שהוא אמור לקחת על פחית הקולה, הסיגריות, הארטיק או כל דבר אחר שבו חשקה נפשכם. ומה, לא הגיוני שברקע, מהטלוויזיה התלויה על הקיר, בדיוק יבקע עידכון חדשות שיספר על פרשת שחיתות חדשה שמאיימת לזעזע את המדינה?

"תנועה מגונה", סרטו השני של צחי גראד כבמאי (קדם לו "ג`ירפות"), הוא סרט על המציאות הישראלית - המציאות העכשווית, הבהמית, הכל-כך הגיונית עד שהיא חסרת כל היגיון. עלילתו נותנת ביטוי לאלימות המבעבעת בתוכנו באופן מתמיד (ומתפרצת בכביש, בצה"ל, בפוליטיקה, בתקשורת, במגרשי הכדורגל, בשוק, בתור לקופת חולים ובכל מקום אחר שבו אתם עשויים למצוא את עצמכם), ואת השפעתה על איש אחד, שדווקא ניחן באיפוק, חשיבה רציונלית ושיקול דעת.

האיש הזה הוא מיכאל קליינהאוס (גל זייד המצויין), היי-טקיסט מדוכדך שפרש מהביזנס בעקבות מות אביו כדי לנסות להיות סופר. אבל כעת, חצי שנה אחר-כך, בעודו שרוי בעיצומו של משבר אקזיסטנציאלי, הוא לא מצליח לכתוב יותר מאשר את שתי השורות הראשונות. נישואיו לתמר (קרן מור) עלו על שרטון, ואפילו את הבייביסיטר (אניה בוקשטיין), שמופקדת על בנו, דוד, הוא מעדיף לפטר מאשר לזיין. בקיצור, דיכאון.

תקרית אלימה על הכביש, שמתרחשת בבוקר יום השואה ושבמהלכה מוריד ג`יפ אימתני את דלת מכוניתו בברוטליות רצחנית בתגובה לא פרופורציונלית לאצבע משולשת שנופפה אשתו, מותירה את מיכאל המום. מאוחר יותר, כאשר הוא מבקש לאתר את בעל הרכב כדי שזה ידאג לשלם על הנזק, מתברר שאותו נהג פוגע הוא שב"כניק לשעבר וגנגסטר בהווה, שידוע לחבריו בשם דרייפוס (אשר צרפתי). במילים אחרות, זה לא אדם שהייתם רוצים להתעסק איתו, וגם במשטרה ממליצים למיכאל לשכוח מכל העניין. מאוחר מדי.

"תנועה מגונה" (שמבוסס על הנובלה "מיכאל קולהאס" של היינריך פון-קלייסט) הוא הסרט הישראלי הכי רלוונטי מאז "שנת אפס" של יוסף פיצ`חדזה. הוא רחוק מלהיות סרט מושלם, אך הוא ניחן במידה נדיבה של אינטליגנציה, הצפייה בו מעניינת תמיד, ולא פעם הוא מפתיע בהברקות של כתיבה, צילום (שי גולדמן), משחק ובימוי. אפילו הפסקול (של קרני פוסטל ודודוש קלמס) מצויין.

הבעיה, אם יש כזו, מצויה בתסריט. נקודות ההתחלה והסיום של הסיפור (שעליו חתומים גל זייד ויעקב איילי, שמופיע כאן גם הוא בתפקיד משנה מצוין) אומנם מוצלחות למדי, אך בין שתי הנקודות האלה, התהליך שעובר על גיבורנו אינו תמיד מספיק מהודק ומדויק, וכאשר מיכאל יוצא משליטה, לקראת תחילת המערכה השלישית, גם הסרט מאבד מעט מאחיזתו.

כמו-כן, גם עולם הצללים המושחת והמסואב שמולו ניצב מיכאל ("הקרם דה לה קרם של החרא דה לה חרא", כפי שמכנה אותו בן דודו, חשמונאים), משורטט בקווים רחבים וכלליים מדי, לעיתים על גבול הסלפסטיק, מה שמותיר תחושת פספוס קלה. נותרתי עם הרושם שניתן היה לעשות הרבה יותר עם דרייפוס וחבריו, עם הטיפוסים המאיימים והדוחים האלה שלמעשה מנהלים לנו את המדינה - לחקור מעט את העולם שלהם, את עיסוקיהם האפלים, את צורת המחשבה המעוותת שלהם. סקרנותי התעוררה ולא לגמרי סופקה.

ואיך, איך אין סצינת עינויים? לא נורא. הסוף הסימבולי והמזכך (שמתרחש על-רקע תחילת חגיגות יום העצמאות) לגמרי עושה את העבודה (ולא יתקשה להפוך לקלאסיקה מקומית), משכיח את המהמורות הקלות שבדרך והופך את "תנועה מגונה" לסרט שמוכיח מעל לכל ספק שגראד, זייד וחבריהם צריכים להשקיע את עיקר זמנם ומרצם בקולנוע (האמת, אני השתכנעתי כבר אחרי "מרס טורקי"), ולא בזוטות כמו תפקידי אורח ב"אמא`לה" (גראד) ו/או טלנובלות ו/או ג`ובים בקשת ו/או יוזמות טלוויזיוניות קהות שיניים כמו "NO אקזיט" (זייד). אם תלכו לראות את הסרט הזה, אולי גם הם ישתכנעו וזה סוף-סוף יקרה.

נוצר: 24/05/2007 | עודכן: 24/05/2007 | רשימות נוספות:


http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-131750-00.html?tag=11-49-20