שופטת מחוזי הילה גרסטל: עננה כבדה רובצת על בנק טפחות

[הארץ]

עדכון אחרון - 07:18 15/08/04


צווארון לבן

עננה כבדה רובצת על הבנק

מאת צבי הראל

בית המשפט המחוזי בתל אביב מתח באחרונה ביקורת נוקבת על בנק טפחות שהתרשל ברישום הלוואה שנתן

הילה גרסטל

במאי 91` החליטו בני הזוג בתיה ופרופ` יחזקאל סידי לרכוש בית בכוכב יאיר. הבית, שנרכש לצורכי השקעה, נקנה מבני הזוג משה ועליזה בן יעקב. עבור חלק מהתמורה נטלו בני הזוג סידי משכנתא מבנק לאומי. הואיל ומדובר באזור מגורים שלא ניתן היה לרשום את הזכויות בטאבו נרשם משכון, ברשם המשכונות, לטובת בני הזוג סידי. כמו כן הועברה למינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) בקשה להעברת זכויות.

באוקטובר 98` - שבע שנים אחרי רכישת הבית - נדהמו בני הזוג סידי לגלות כי עו"ד אהוד שטמר מונה לכונס נכסים לנכס לבקשת בנק טפחות. בדיקה של בני הזוג העלתה כי במאי 89`, כשנתיים לפני רכישת הנכס, חתמו המוכרים, בני הזוג בן יעקב, על שלושה הסכמי הלוואה.

הלוואה אחת נלקחה מבנק טפחות בסך כולל של 55 אלף שקל. בהסכמי ההלוואה התחייבו בני הזוג בן יעקב לשעבד את זכויותיהם לטובת הבנק. בעת חתימת ההסכם למכירת הבית ידעו בני הזוג סידי על קיומן של שלוש ההלוואות הרובצות על הנכס (אחת כאמור לטובת טפחות).

בני הזוג בן יעקב התחייבו לסלקן עד לאוגסוט 92` ("מסירת החזקה") שכן אחרת לא היו מקבלים את מלוא התשלום עבור מכירת ביתם. בעקבות הצרה אליה נקלעו בני הזוג סידי הם פנו לפני שלוש שנים לבית המשפט המחוזי בתל אביב. באמצעות פרקליטיהם יורם קמין ואמיר סילש, ביקשו שבית המשפט יקבע כי זכותם גוברת על זכותו של הבנק על אף העובדה שהחוב של בני הזוג בן יעקב לטפחות קודם יותר - החוב של בני הזוג בן יעקב לטפחות נוצר ב-89` ואילו בני הזוג סידי רכשו את הבית ב-91`. ואכן, באחרונה קיבלה השופטת הילה גרסטל את טענות בני הזוג סידי תוך מתיחת ביקורת נוקבת על הבנק שחויב בהוצאת משפט כוללות של 25 אלף שקל.

הבנק טען כי לא זו בלבד שזכותו קודמת לזכותם של בני הזוג סידי אלא שבני הזוג סידי ידעו, בעת רכישת הבית, שקיים חוב לבנק שטרם נפרע על ידי בני הזוג בן יעקב. בעת רכישת רכישת הבית היו בני הזוג סידי מיוצגים על ידי עו"ד חגי כהן.

לפני הסכם הרכישה בדק עו"ד כהן ברשם המשכונות ובממ"י ולא גילה כל שיעבוד לטובת טפחות. בהסכם עצמו הצהירו אכן המוכרים על קיום שלוש ההלואות והתחייבו לסלקן. חיזוק לטענתם של בני הזוג סידי היתה העובדה כי בנק לאומי הסכים להעמיד להם את ההלוואה. ראיה נוספת עליה הצביעו קמין וסילש: זכויותיהם של בני הזוג סידי נרשמו ברשם המשכונות ובמינהל מקרקעי ישראל.

בעדותו אמר פרופ` סידי, כי "לא הייתי חייב לקנות את הדירה ולא הייתי חייב לבן יעקב שום דבר. דעתי נחה כי ראיתי שהדברים הולכים בסדר". השופטת גרסטל התרשמה לחיוב מעדותו של פרופ` סידי וקבעה שבני הזוג הם תמי לב לעומת "עננה כבדה ביותר" המרחפת מעל התנהגות הבנק. השופטת קבעה, כי בנק טפחות לא סיפק את ההסבר לעובדה שבגין ההלוואה שנתן לבני הזוג בן יעקב ב-89` לא נרשם משכון ולא דווח לממ"י.

המשכון לא נרשם

עדותו של פקיד הבנק אמיל עזרא סייע דווקא לחיזוק טענות בני הזוג סידי. עד זה סיפר, כי במקרה זה לא היה אישור מרשם המשכונות כי המשכון לא נרשם. על כך יצא קצפה של השופטת: "כלומר, הבנק שיחרר את כספי ההלואוה מבלי שנרשם המשכון. הבנק גם לא דאג לרשום משכון, לאחר שיחרור כספי ההלוואה. רק 9 שנים מאוחר יותר נרשם המשכון אלא שאז, וזה שנים רבות, היה רשום משכון לטובת המבקשים" (בני הזוג סידי).

פקיד הבנק העיד עוד, כי הבנק דורש רישום המשכון לאחר ביצוע ההלוואות. אמירה זו, לדעת השופטת, היא תמוהה "ולא אחטא אם אומר שאמירה זו אינה נכונה. בנק משחרר הלוואות לביצוע לאחר קבלת ביטחונות - ולא להיפך. אין זה סביר שהביטחון היחיד שיש לבנק הוא כטענת עזרא `אך ורק התחייבות המוכר`".

לדעת השופטת, אמירה זו מעידה "על חוסר הבנה של מר עזרא בתהליך האמור". עוד כתבה השופטת, כי גם אם יש ממש בדבריו של עזרא שנהוג לרשום את המשכון, כמה חודשים לאחר ביצוע ההלוואה הרי "בוודאי שלא מדובר ברישום שלאחר שנים מספר".

בסכמה את התנהגות הבנק כתבה השופטת, כי היא תמוהה ביותר ו"היא גובלת ברשלנות קשה ביותר - הן בעצם העמדת ההלוואה בלי רישום משכון ובלי קבלת התחייבות לרישום משכנתא מטעם ממ"י והן בעצם אי רישום המשכון משך כמעט 9 שנים (...) יש בתיק זה צד תום לב לחלוטין אל מול צד רשלן ביותר".

חובת הזהירות של הבנק

לדעת השופטת לבנק חובת זהירות גם בתחום הקניין לרבות האקט הרישומי וחובה זו היא גם כלפי רוכשי נכס שלבנק, לכאורה, יש אינטרס בו. לדבריה, הבנק יודע שהסכם ההלוואה כשלעצמו אינו עוטה חזות פומבית וחובתו של בנק, חובה מוגברת משל כלל הציבור ולכן עליו ליידע את רוכשי הזכויות פוטנציאליים בדבר האינרטסים של כלפי נכס פלוני. הבנק, הוסיפה, יכול לעשות זאת בדרך של "רישום הערה בפנקסי המקרקעין ואם אין הדבר אפשרי בספרי המינהל, וברשם המשכונות או בכל ספר ציבורי אחר הפתוח לעיני כל ומקובל על החוגים המסחריים".


http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=464723