בית המשפט: רשיונות נהגי המוניות המזויפים תקפים

[ערוץ שבע]

ג` סיון תשס"ז, 20 מאי 07

פרסום ראשון: 20/05/07, 10:20
בית המשפט: הרשיונות המזויפים תקפים
69 נהגים שנפלו קורבן לנכלוליותו של נוכל דרשו מבית המשפט המחוזי בירושלים להכיר ברשיון להפעלת מונית ששילמו.


69 נהגים שנפלו קורבן לנכלוליותו של נוכל דרשו מבית המשפט המחוזי בירושלים להכיר ברשיון להפעלת מונית ששילמו עליו ממיטב כספם למשרד התחבורה אך בפועל הנוכל שילשל את הכסף לכיסו.

הסיפור במלואו כפי שצויין בפסק הדין: העותרים רכשו רישיונות להפעלת מונית על-פי תנאי סעיף 14 לפקודת התעבורה. לימים נמצא כי העותרים (הקורבנות) והמשיבים (משרד התחבורה והמפקח על התעבורה) נפלו קרבן למעשי מירמה של הנוכל מיכאלי. הלה גבה מן העותרים טבין ותקילין, את מלוא סכום האגרה, אך שילשל את הכסף לכיסו ולא העבירוֹ למשרד התחבורה. לעותרים נתן מיכאלי קבלה מזוייפת של בנק הדואר ועל סמכה קיבלו מאת המשיבים את הרישיונות. העותרים והמשיבים לא ידעו על המירמה, והרישיונות ניתנו בטעות.

"למפקח על התעבורה נתונה סמכות לבטל את הרישיונות, אך שיקול הדעת של המשיבים בעניין זה לא הופעל כהלכה. הרישיונות אומנם ניתנים לביטול, אך אינם בטלים מדעיקרא. ידם של העותרים לא הייתה במעל, על כל פנים אין כל טענה מבוררת בעניין זה מצידם של המשיבים, ולא דבק רבב מוסרי במעשיהם של העותרים. לפיכך, הגם שאין ערוֹך לחומרתה של המירמה, אין זה הוגן, לא סביר ובלתי מידתי לאיין את תוקפם של הרישיונות בשל אותה מירמה. (זאת, אלא אם יימצא לאחר חקירה ודרישה לגבי מי מן העותרים כי ידע על מעשי המירמה או כי עצם עיניו מראוֹת).

הנזק לקופה הציבורית הוא בשיעור ניכר, אך הוא בטל בשישים ביחס לנזקיהם של העותרים. במאזן השיקולים לצורך בחינת סבירות החלטת המשיבים, יש לזקוף לחובתם את הטעות שבמתן הרישיון כנגד הצגת קבלה מבלי לבדוק תחילה שהכסף אכן נכנס לחשבון משרד התחבורה. על נקלה מסוגלים היו המשיבים לבצע בדיקה אלמנטרית שכזו, מה שאין כן לגבי העותרים. הללו הסתמכו על התקינות הנחזית של פעולותיו של מיכאלי שהיה יוצא ובא כבקי ורגיל ומוכר במשרד התחבורה. פרק הזמן הארוך שבו נעשו מעשי הזיוף והמירמה, ההיקף הכספי הגדול, ושאר הנסיבות שהוצגו בפסק הדין לימדונו שוב, כי "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב" (בבלי גיטין מה, א). ודוק: אין לפרש את דבריי כהטלת דופי אישי במי מעובדי משרד התחבורה. מדובר בעניין מוסדי. "פירצה קוראת לגנב" (בבלי סוכה כו, א) ולא על העותרים לשלם בגינה".

עורך דינם טען בדיון כי מששילמו העותרים טבין ותקילין במיטב כספם עבור הרישיונות, משלא הופקדו הכספים הללו בחשבון שנועד להם במשרד התחבורה וכשאין עוררין על הזיוף ועל הגניבה, הרי שהפתרון שמצא משרד התחבורה אינו סביר, לא מידתי, לא הוגן ובלתי חוקי. "בחלוף 4 שנים בקירוב של רשלנות רבתי מצדו של משרד התחבורה, שלא בדק את חשבונותיו, ואיפשר למיכאלי (הנוכל) להמשיך להונות ולהנות, מן הראוי לתבוע את הכספים ממנו ולא לבוא בתביעה כלפי העותרים, לטענתם, מכיוון שהם לא עוולו ולא התרשלו. מיכאלי היה בן-בית במשרד התחבורה, לעותרים לא הייתה אפשרות לדעת על התרמית, מה שאין כן למשרד התחבורה, אילו בדק את חשבונותיו. בתום-לב וביושר בטחו העותרים במיכאלי, לדבריהם, כמתווך מוכר ואמין, תוך הסתמכות על משרד התחבורה. העותרים הסתמכו גם על מצג נמשך של משרד התחבורה בדבר תקינות הרישיונות, סחרו בהם והסבו אותם לאחרים".

בית המשפט החליט לאור נסיבות אלה לקבל את העתירה, להצהיר כי הרישיונות להפעלת מונית שבידי העותרים תקפים, ולהורות כי יש לחדשם כדין. המשיבים יישאו בהוצאות המשפט, וכן ישלמו לעותרים שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.


http://www.inn.co.il/News/News.aspx/162661