בית המשפט מסיר את אנונימיות הטוקבקיסטים

[גלובס]

בית המשפט מסיר את אנונימיות הטוקבקיסטים
כנראה שתם העידן בו אפשר היה להתחפר מאחורי מסך ומקלדת, לרסס, באין מפריע, רפש וארס לכל עבר, ולהפוך את השיח המקוון לשדה קטל וירטואלי. בית המשפט שם סוף להפקרות שמשתוללת ברחבי הרשת ומשגר אזהרה ברורה שהוא לא ייתן יד להפיכת חופש הביטוי לחופש הביזוי והשיסוי
נועם שרביט 9:32 26/4/07

סוגיית אנונימיות הגולשים ברשת נתפסה עד היום כחוסה תחת כנפי חופש הביטוי והזכות לפרטיות. עם זאת, היא כבר מזמן חצתה את גבולות השיח המשפטי ועברה לדיונים בשיח הציבורי. יש שקשרו כתרים לאנונימיות, ומנגד היו שחשבו שצריך להילחם ב"רעולי פנים וירטואליים", כלשונו של ח"כ ישראל חסון, שהגיש הצעת חוק האוסרת לפרסם תגובות אנונימיות ברשת.
החוק הישראלי, כידוע, כמעט שאינו מתייחס לפלטפורמת האינטרנט והשופטים חשו עצמאיים לפסוק איש איש כרצונו. השבוע ניתנה לראשונה החלטה של בית משפט מחוזי בסוגיית ההשמצות האנונימיות ברשת, וזו אינה מיטיבה עם המשמיצים. ההחלטה מקלה עם המושמצים בניסיונם לנסות ולהשיב את כבודם האבוד.

עד מודעה


כה, הגישה השלטת היתה זו שהתוותה השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, ולפיה רק כאשר בדברים המשמיצים היתה "כוונה לפגוע", כך שהם נכנסים לגדר העבירה הפלילית של לשון הרע, מתקיים האינטרס של הגנה על שלום הציבור, שאינו מצוי בעוולה האזרחית, כך שהוא מצדיק לחשוף את פרטי הגולש.

שחרור בלוטות הארס

שופט המחוזי בחיפה, יצחק עמית, סבר שמדובר ב"מבחן צר יתר על המידה", שמעורר גם קשיים ביישומו. בפניו הובאו שתי בקשות ערעור של המטפל האלטרנטיבי רמי מור, שלטענתו הושמץ באתר doctors ובאתר Ynet. בהחלטה מקיפה ומנומקת, הסוקרת את המצב המשפטי גם בארה"ב, הוא הזכיר לכולנו ש"כפי שמכונית אינה `כרכרה ללא סוס` והרדיו אינו `טלגרף ללא חוטים`, גם האינטרנט הוא הרבה יותר מאשר `עיתון אלקטרוני`".

עמית דיבר בשבחה של האנונימיות ברשת. "האנונימיות מאפשרת דווקא לחלשים ולמוחלשים בחברה להשמיע את דעתם ללא מורא וללא פחד, ומבלי שדבריהם ייחסמו על הסף בשל דעות קדומות, כפי שאומר הכלב בקומיקס מפורסם: `באינטרנט אף אחד לא יודע שאתה כלב`". מנגד, ציין "שהאנונימיות מאפשרת לכותב להשתחרר מעכבותיו, ולא במובן החיובי, אלא בשחרור בלוטות ארס, חרצובות לשון והשחזת מקלדת. רבות נכתב אודות הטוקבקיסטים ותרבות השיח הרדודה, המתלהמת והבוטה, שהולכת ומתפתחת במקומותינו וגורמת להעכרת השיח הציבורי".

הוא הוסיף, ש"קשה להלום כי מי שמפיץ ברשת תמונות עירום, או מכתבים אינטימיים של פלונית, יוכל להסתתר מאחורי מסך האנונימיות למרות הפגיעה הקשה בפרטיותה. כך גם לגבי השמצות וביטויים פוגעים, שאין בינם לבין הבעת דעה לגיטימית ולא כלום. אדרבה, העובדה שהכותב יכול להישאר `רעול פנים` עשויה לעודד ניצול לרעה של האנונימיות, כך שבחסות האנונימיות חופש הביטוי יהפוך לחופש הביזוי והשיסוי".

לכן, קבע, אין סיבה שתביעת דיבה נגד טוקבקיסט, משמיץ בבלוג או באתר כלשהו, לא תיבחן עקרונית כתביעת דיבה רגילה. המבחן הראשוני לבדיקת תוכן הפרסום, לפי עמית, הוא האם היתה עומדת לתובע זכות תביעה כנגד המפרסם, אילו זהותו היתה ידועה לו. "מי שמפרסם באינטרנט נהנה מהגנת האנונימיות, אך מי שמפרסם לשון הרע עלול לאבד את האנונימיות". עם זאת, כדי לא לפגוע יתר על המידה בחופש הביטוי, וכדי לוודא שחשיפת זהות הכותבים לא תנוצל לרעה על-מנת להשתיק ביקורת והבעת דעה, הוא קבע שכדי לחשוף זהות גולשים באינטרנט, נדרש "דבר מה נוסף". הוא הציע כמה מבחנים גמישים ולא ממצים לקביעת אותו "דבר מה".

"על התובע להראות שהתביעה מוגשת בתום-לב, שלא מתוך שימוש לרעה בהליכי משפט"; "על התובע להראות שסיכוייו לזכות בתביעה טובים, על בית המשפט לבחון במיוחד אם הביטוי הפוגע חורג מגדר הבעת דעה מותרת"; נכונות בית המשפט לחשוף זהותו של הגולש עומדת בקורלציה הפוכה להיררכיה בהגנה על חופש הביטוי. כלומר, "בית המשפט יטה לחשוף זהותו של מפרסם לשון הרע הפוגע בכבודו ובפרטיותו של אדם פרטי, ומנגד, שלא לחשוף זהותו של מי שהתבטא אנונימית בתחום הפוליטי-ציבורי, גם אם מדובר בהתבטאויות קשות ופוגעות".

שיקול נוסף הוא האם התובע הוא אישיות ציבורית והאם יש בפרסום עניין לציבור; "עוצמתו של הביטוי הפוגע, המטען הערכי השלילי שבו, ופוטנציאל הפגיעה בתובע"; האם מדובר בפרסום חד-פעמי או בפרסום חוזר ושיטתי; האם הפרסום הפוגע הוסר מהאתר ותוך כמה זמן. שיקול נוסף הוא "טיבו של האתר, הפורום או הבלוג בו פורסם הביטוי הפוגע והקשר הדברים".

ניכר שהשופט עמית מודע לכך, ש"מידת הרצינות המיוחסת לאמירות אנונימיות ע"י ציבור הקוראים היא פחותה" ומשתנה בין פורום אחד לשני ובין פורום לבלוג או לאתר רשמי. לכן, שיקול אחר הוא "האם יש להניח שהקורא הסביר נתן משקל של ממש לביטוי הפוגע. כך לדוגמה, משקלו של פרסום בלשון עילגת עם שגיאות כתיב, פרסום כלאחר יד, אינו כמשקל של פרסום בלשון רהוטה".

מאחר שחופש הביטוי הוא זכות חוקתית, ציין עמית שיש ליישם לבסוף את מבחן המידתיות. "על בית המשפט לבחון אם שכרו של הגילוי אינו יוצא בהפסדו. קרי, התועלת שתצמח מחשיפתו של הגולש לעומת הנזק שעלול להיגרם עקב החשיפה". גם לתוצאה הסופית של התביעה תהיה השפעה מהעובדה שמדובר במשמיץ אנונימי. "לפחות במקרים גבוליים", פסק עמית, "על בית המשפט ליתן משקל-מה לכך שהנתבע נגרר להליכי משפט ונחשף שלא בטובתו ובניגוד לרצונו, תוך פגיעה בציפייה שלו להישאר אנונימי".

מבול תביעות?

מאחר שהחלטתו עשויה להוליד מבול תביעות נגד טוקבקיסטים ומשמיצים בפורומים ובלוגים, עמית הציע לנקוט שורה של צעדים מקדימים לפני שזהות הגולש המשמיץ תיחשף. ראשית, על התובע להראות כי מיצה את האפשרויות לחשיפת הנתבע האנונימי, ולו באופן וולונטרי, באמצעות קריאה באתר שבו פורסם הביטוי המשמיץ. שנית, "על התובע לעשות כל שביכולתו ליידע את המפרסם על כוונתו לחשוף את זהותו, על-מנת לאפשר לו להתנגד לבקשת הגילוי". לשם כך, על התובע לפרסם את בקשתו באתר בו נעשה הפרסום הפוגע וליידע את הנתבע האלמוני שהוא רשאי לפנות לבית המשפט במעמד צד אחד, בהליך "פלוני אלמוני", כדי להתנגד לבקשה.

בנוסף, חשיפת זהותו של המפרסם תיעשה בשלבים. בשלב הראשון, יימסרו הפרטים לעיני בית המשפט בלבד שיוכל לקיים דיון במעמד צד אחד (המשמיץ). התובע אף יישא בכל ההוצאות הכרוכות באיתור ובחשיפת זהותו של המפרסם. למרות שבתביעת דיבה "רגילה" אין דרישה כזו, עמית השאיר בצריך עיון את השאלה האם יש לדרוש מהתובע שבטרם יגיש תביעתו, יפנה לכותב האלמוני בדרישה לחזור בו מהביטוי, וכי התביעה תתאפשר רק אם המשמיץ יתעלם מהפנייה או יסרב להתנצל.

במקרה של המטפל רמי מור, עמית קבע שחלק מהפרסומים הם "התבטאות חד-פעמית של לקוח מאוכזב, שאינה עוצמתית או בעלת מטען שלילי במיוחד, וגם הפרסומים הנוספים נחזים כהבעת דעה לגיטימית, כך שהפרסום אינו עומד ברף הראשוני של סיכוי טוב לתביעה. לכן, למרות שקיימת אפשרות תיאורטית כי מדובר במתחזה, אין בחשש זה כדי להצדיק את חשיפת זהות הגולש האנונימי".

באשר לפרסומים בהם כונה "שרלטן" ו"גנב", עמית קבע שאלה נופלים ב"תפר" שבין המישור הפרטי (שעומד בתחתית פירמידת חופש הביטוי) למישור העסקי-מסחרי (עליו מגנים יותר). "פרסומים אלה חורגים מאמירה או התבטאות של לקוח לא מרוצה, הם אינם מנומקים אלא נושאים ברובם כותרת משמיצה, הם חורגים מתנאי השימוש בפורום האוסרים על השמצות והתקפות אישיות, ויש בהם פוטנציאל של ממש לפגיעה בתובע במישור האישי ובמשלח ידו".

עוד ציין, ש"בשיח הטוקבקיסטים ביטויים כגון `גנב` ו`שרלטן`, למרות שאינם בגדר פרוזה, בלשון המעטה, אינם חריגים. עם זאת, ולאור האמור לעיל לגבי תוכנו ואופיו של הביטוי המשמיץ, אני נוטה לדעה כי הפרסום חורג מהבעת דעה לגיטימית ומקים לתובע עילת תביעה לכאורית שיש בה ממש".

במצב הדברים הרגיל, פסק עמית, "הייתי נעתר אפוא לבקשה למתן רשות ערעור ומורה לברק 013 למסור את הפרטים הנמצאים ברשותה לשם חשיפת זהותו של הכותב האנונימי". ואולם, "ההחלטה מהווה שינוי באקלים המשפטי ששרר עד כה בכל הנוגע לפרסומים משמיצים באינטרנט". לכן, עמית סבר ש"לא יהא זה הוגן שאותו גולש אנונימי, גם אם חטא לכאורה בלשון הרע, יישא על גבו את תוצאות המאבק העקרוני שניהל מור". לכן, פסיקתו תחול מכאן ואילך "בבחינת `אין חושפים אלא אם מזהירים תחילה`".

אם גישתי תתקבל ע"י המחוקק, ציין עמית, "יש להניח שתהיה לה השפעה מרתיעה על הגולשים, ואם תביא להתמתנות הביטויים והפרסומים ולקידום תרבות השיח המקוון, יצא הפסדנו בשכרנו" (בר"ע 850/06).

10 השיקולים להסרת מעטה האנונימיות:

1. הגולש האנונימי השמיץ לכאורה ולא מדובר בהבעת דעה

2. האם המושמץ הגיש תביעתו בתום-לב

3. המושמץ הראה שסיכוייו לזכות בתביעה טובים

4. האם ההשמצה פגעה בכבודו ובפרטיותו של אדם פרטי או שהיא בנושא ציבורי-פוליטי

5. האם המושמץ הוא אישיות ציבורית והיה עניין ציבורי בפרסום

6. האם הפרסום חד-פעמי או שהוא חוזר ושיטתי

7. טיבו של האתר או הפורום בו פורסם הביטוי הפוגע והקשר הדברים

8. האם יש להניח שהקורא הסביר נתן משקל של ממש לביטוי הפוגע

9. האם התועלת בחשיפת הגולש עולה על הנזק שעלול להיגרם עקב החשיפה

10. רצוי שהתובע ימצה בעצמו את האפשרות לחשוף המשמיץ

הרמת מסך האנונימיות / פרשנות

"החלטת השופט עמית היא בשורה טובה למושמצים, כי היא מקלה עליהם לדרוש את זהותם של משמיצים אנונימיים, ובשורה רעה למשמיצים - עליהם לרסן את התבטאותם שאם לא כן יסתכנו בהרמת מסך האנונימיות". כך אומר עו"ד חיים רביה, שותף וראש קבוצת האינטרנט, IT וזכויות יוצרים במשרד פרל, כהן-צדק, לצר.

ההחלטה, מוסיף רביה, "שמה קץ לשנים של חוסר ודאות והחלטות סותרות. אכן, אם יופנם המסר שההחלטה משקפת, הביטוי המשתלח באינטרנט הישראלי ייהפך תדיר פחות. את זה היא משיגה בקובעה מבחן מאוזן, לפיו גם עוולה אזרחית תהיה עילה לחשיפת זהותם של גולשים - ולא רק עבירה פלילית - ובלבד שיהיה בה `דבר מה נוסף` שיצדיק פגיעה בביטוי האנונימי".

בתי משפט השלום שדנו עד כה בבקשות לחשיפת זהות גולשים אנונימיים, הוא מוסיף, נחלקו ביניהם כמעט בכל היבט של הסוגיה. לדוגמה, מה מקור הסמכות לתת צו לחשיפת זהות גולש ואיזה בית משפט מוסמך לתיתו. מרבית בתי המשפט סברו, שבית משפט השלום הוא הכתובת הטבעית לכך, בשל סמכותו הטבועה לתת כל סעד, לרבות צו עשה.

השופט עמית שם קץ גם למחלוקת זו. "אגב ההכרעה הוא מעגן בסדרי הדין את האפשרות להגיש תביעה נגד `פלוני אלמוני`. לגישתו, הדרך הראויה לבקש חשיפת פרטי גולשים היא לעתור לצו עשה, בד בבד עם הגשת תובענה עיקרית כנגד אותו כותב, שבשלב הגשת התביעה יכונה `פלוני`. בדרך זו, הבקשה לצו עשה הופכת להיות הליך ביניים שנועד לשרת את ההליך העיקרי. מכאן, שאם התביעה העיקרית היא תובענה כספית הנופלת בסמכותו של השלום, גם הבקשה לחשיפת זהות הגולשים תידון שם".

חשיבות ההחלטה, מדגיש רביה, אינה מצטמצמת לסוגיות שבסדרי הדין. הגישה ששלטה עד כה, לדבריו, לפיה זהות המשמיץ תיחשף רק כשההשמצה היתה עבירה פלילית של לשון הרע, "נטתה חסד גדול מדי למי שביקשו להסתתר מאחורי מסך האנונימיות. מאז, היא יושמה אמנם בהחלטות חוזרות ונשנות של בתי משפט שלום, אולם תוצאת היישום היתה שהמשמיצים נשארו תמיד באלמוניותם, משום שלא נמצא אבק פלילים בדבריהם. ההגנה על האנונימיות התבררה כבלתי חדירה".

רביה סבור, שהדרישה ל`דבר מה נוסף` שקבע כעת עמית מאוזנת יותר. "כבר בהחלטתו יש לזה ביטוי: את פרטי אחד מהגולשים שעניינם נדון, היא מורה לחשוף אלמלא חס עליו וקבע כי ראוי כי הקווים המנחים יחולו מכאן ואילך, ולא באופן מיידי, בבחינת `אין חושפים אלא אם מזהירים תחילה`". רביה מצר על שתזכיר החוק שפרסם משרד המשפטים כבר לפני שנתיים טרם הבשיל לכדי הצעת חוק, ונזקקנו לחקיקה שיפוטית של בית המשפט.


http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000204910&fid=59 8

[יוסי אגמון]

חלק מהפירסומים שלי באתר זה ובאתרי אינטרנט נוספים, מופיעים עם שמי בראש כתבות עם עובדות והוכחות (כולל שמות שופטים, עורכי דין, שרים ואחרים...) המחשידות רבים בפעילות והפעלת מערכות המשפט, הרווחה, משרדי ממשלה ועוד...כפשע מאורגן!!!

מערכת המשפט לא התמודדה בדרכים אמיתיות אתי, כשנאלצתי להופיע
בבתי המשפט תוך הצגת עובדות והוכחות חד משמעיות נגד הבכירים הנ`ל ושותפיהם...(כולל תפיסת שופטים, עורכי דין, מנהלת רווחה ונוספיים מרמים בבתי המשפט על פי הוראות שקיבלו מהמישפטנים הנ`ל...)!!!

יותר מכך, יש הוכחות וחשדות כי אתר NFC המנוהל ע`י יואב יצחק ומופיעות בו כתבות של אריה אבנרי, חוסם את תגובותיי עם העובדות וההוכחות של הבכירים הנ`ל (כולל אהרון ברק + 17 הבתים + עוד...שגיליתי נגדו ונוספים), לאחר שקיבל צו-מישפטי לחסום אותן, או לצנזר כל החומר נגד אהרון ברק שהיה חלק בלתי נפרד מכתבות השחיתות באתר NFC שנעלמו פיתאום נגדו ונגד שופטים חשודים נוספים...: צינזורה התומכת במניעים הזרים של המישפטנים הנ`ל שמנצלים בצורה נואלת תפקידם ומעמדם, כדי להימלט מדין ועונש בניגוד לחוק!!!