אילו פרשות צרכניות נכנסו לרשימת התובענות הייצוגיות הבולטות

[גלובס]

אילו פרשות צרכניות נכנסו לרשימת התובענות הייצוגיות הבולטות של השנה?
בצנצנת יש פחות מיונז, נייר הטואלט קצר יותר, המעלית תקועה בגלל הפסקת חשמל יזומה, וקו הטלפון של HOT מנותק כי בזק עושה שרירים. נקודת האור היחידה היא שעם קצת יוזמה, אולי מישהו ישלם על זה
אפרת אהרוני 7:41 27/12/06

זה מתחיל מסיפור פשוט: עסק שגובה שקל אחד מיותר מכל לקוח שעובר דרכו. בשביל שקל אחד, מי יעלה עלי בריקדות, ירוץ בין בתי משפט וישרוף זמן וכסף? מעטים אם בכלל. בשביל מיליונים לטובת הנפגעים כולם - זה כבר סיפור אחר.
בראשון במרס 2006 נפל דבר: חוק התובענות הייצוגיות בגרסתו החדשה יצא לדרך. הכלי המרכזי למאבק בעוולות קטנות וגדולות כלפי ציבור שלם קיבל גושפנקה חדשה - המאפשרת להשתמש בו ביותר מקרים, עם יותר עוולות, נגד יותר גופים וחברות.

"התובענות מודעה


הייצוגיות נועדו לבצע אכיפה אזרחית של התנהגות על בתי עסק", מסביר עו"ד זאב פרידמן, היועץ המשפטי למועצה לצרכנות. "בית עסק שפגע בצרכנים אולי עובר עבירה פלילית, אבל קיימת בעיה באכיפה - ההליך הפלילי ארוך וקשה, רף ההוכחה גבוה ויש מחסור אובייקטיבי בכוח אדם. בא חוק החדש ואומר: ניתן אינסנטיבה לכל אדם פגוע - ובעצם מאפשר לציבור להיות `השוטרים של הדין`".

"הרבה ציפיות נתלו בחוק החדש", מוסיף ד"ר שמוליק בכר, מומחה לתובענות ייצוגיות מהמרכז האקדמי פרס. "הבשורות המרכזיות הטמונות בחוק כוללות את האפשרות להגיש תובענות ייצוגיות באמצעות ארגונים, הרחבת מגוון העילות שבגינן ניתן להגיש תובענות ייצוגיות, הקמת קרן לסיוע במימון תובענות ייצוגיות בעלות חשיבות חברתית-ציבורית ועיגון האפשרות להגיש תובענות כנגד המדינה".

בפועל, למרבה הצער, זה לא תמיד עובד. למרות ששינוי החוק הביא עמו גל מרענן של תובענות ייצוגיות בבתי המשפט - 140 בשנה החולפת בלבד לעומת 50 במהלך 2005 - נראה כי בתי המשפט טרם הפנימו את השינוי והם נוטים להערים קשיים על המבקשים לנהל תובענות ייצוגיות. על סטטיסטיקה עדכנית קשה לדבר - התקופה מאז שינוי החוק קצרה וההליכים המשפטיים ארוכים; אולם נראה כי הנטייה לדחות את מרבית הבקשות להכרה בתביעה כייצוגית עדיין בעינה עומדת. "בית המשפט ידו עדיין קפוצה למרות שהחוק מגלה יותר פתיחות", אומר עו"ד פרידמן. "עם זאת, היום הדרך פתוחה לתבוע באופן הרבה יותר נרחב".

הנתבעים החדשים

"השנה החולפת התאפיינה בהרחבת מגוון הנתבעים", אומר ד"ר בכר, "לצד נתבעים `מסורתיים` - דוגמת בנקים, חברות ביטוח וחברות תקשורת - הוגשו לא מעט תובענות ייצוגיות גם כנגד המדינה וכנגד גופים ציבוריים אחרים, כמו עיריות ורשויות מקומיות. מאפיין נוסף הוא מספר לא מבוטל של תובענות בסכומי עתק: עיריית תל אביב נתבעה במיליארד שקל בגין אי פרסום צו ארנונה; משרד החינוך נתבע במיליארד שקל בגין גביית תשלומי הורים שלא כדין; דלק נתבעה בסך כ-1.2 מיליארד שקל בגין מהילת דלקים ועוד". את השיא, אגב, שברה תביעה בסך כ-12 מיליארד שקל נגד שטראוס, בעקבות הכללת ג`לטין מבשר במוצרי "מילקי", "דניאלה" ו"סקי".

לא כולם רואים בפתח הרחב הזה בשורה צרכנית מובהקת: "לטעמי", אומרת עו"ד רקפת שפיים העוסקת רבות בתחום הגנת הצרכן, "פרץ התביעות מאז כניסתו לתוקף של החוק איננו סמן חיובי לשימוש בו למרות גישתי הפרו-צרכנית. אולי היה ראוי שייקבעו מבחנים מחמירים יותר, למשל מתן הזדמנות הולמת לעוסק לתקן את העוול טרם הגשת התביעה וכתנאי לה. יש לזכור שפגיעה בחברות שנגדן מוגשות התובענות הללו מתגלגלת בסופו של יום לשכמם של הצרכנים."

על דרך הפשרה

גם כאשר מוכרת תביעה כייצוגית, היא עשויה להוביל לפתרון בעייתי. "עקב אכילס של השיטה מצוי בבעיית הנציג", מסביר עו"ד פרידמן מהמועצה לצרכנות - "העובדה שלשני הצדדים יש אינטרס לסגור את התיק כמה שיותר מהר באמצעות הסדר פשרה גם כשזה לא בדיוק חופף את טובת הקבוצה כולה. המחוקק היה מודע לבעיה וקבע שהסכמי פשרה יתקבלו רק באישור בית המשפט, אבל במציאות שאנו מכירים היום קיימים לא מעט הסכמים שפוגעים בציבור ופוסקים שכר טרחה מופרך ביחס לפיצוי לנפגעים וצורת פיצוי בעייתית". המועצה עצמה מנהלת לא אחת מאבקים בהסדרי פשרה, וגם לתביעה שמתנהלת כבר עשור (!) נגד תנובה בפרשת הסיליקון בחלב הצטרפה רק בתנאי שהסכם פשרה יהיה כרוך באישורה.

* קרטל המרצפות: דוגמה טובה לפתרון בעייתי במיוחד היא ההסכם השנוי במחלוקת שחשף במאי האחרון "גלובס" בפרשת "קרטל המרצפות", שבה תיאמו חברות הריצוף השונות מחירים: על פי הפשרה שנרקמה בתיק זה, ושנדונה לאחרונה בבית המשפט (תוך התנגדות היועץ המשפטי לממשלה), אמורים התובעים לקבל 100 אלף שקל, פרקליטיהם 1.26 מיליון שקל ואילו הציבור יקבל זיכוי בגובה 5% מסכום רכישת המרצפות בין השנים 95`-97 - ואף זאת רק כנגד הצגת קבלות רכישה מידי הנתבעים. המשמעות: הנפגעים ייאלצו לחזור ולרכוש ממי שפגע בהם כדי לממש את זכות הפיצוי, וגם זה רק אם שמרו על קבלות מלפני עשור שלם - ובכלל, מה הסבירות שלקוח יחליף ריצוף פעם נוספת בפרק זמן כזה?. האבסורד מתעצם בהשוואה לרווח שגורפים עורכי הדין, לעומת המושג המתפוגג "טובת הצרכנים".

* חברות הגז: בעייתי לא פחות הוא ההסכם במסגרתו גרפו עורכי הדין בפרשת חברות הגז כ-2.2 מיליון שקל והותירו לתובעים פרוטות - כ-70 אלף שקל יחד, ולשאר הצרכנים רק בדיקת בטיחות חינם. זאת לאחר שהחברות אמישראגז, פזגז, פטרולגז ודורגז נתבעו בסך יותר מ-500 מיליון שקל לאחר שגבו תשלום עבור ביצוע בדיקות בטיחות תקופתיות שלא נערכו בפועל. לפי ההסכם, הצרכנים לא יקבלו כל פיצוי או החזר עבור התקופה שבה קופחו לטענתם, התובעים קיבלו כ-15 אלף שקל האחד, ועורכי הדין, שישה במספר, זכו לסכום כולל של כ-2.2 מיליון שקל יחד. היחס בין מה שמקבלים התובעים הייצוגיים לבין הגמול לעורכי דינם: 1:29, לא פחות.

* ישפאר הום-טק: גם אם לא מדובר במעצמת גז או קרטל מרצפות עשויה פשרה דומה להיות מקוממת: כך למשל ההסכם שהובא לאישור בית המשפט בעקבות הטעיית צרכנים תוך שימוש בשם המותג השווייצרי "לנקו" עבור מוצרים מתוצרת סינית. על פי ההסכם המקורי, יינתן לנפגעים זיכוי כספי של 10% לצורך רכישת מוצר חדש בחנות החברה בהרצליה - מה שמחייב אותם להוציא למעשה סכום כסף נוסף במקום שבו נפלו לכאורה קורבן לרמייה. המועצה לצרכנות יצאה חוצץ בטענה שמדובר במקדם מכירות ולא בפיצוי, ההסכם נפסל ואחר הוצע תחתיו - אך גם בו נשמר עיקרון הזיכוי ברכישה נוספת. בשבוע שעבר הגישה המועצה התנגדות נוספת והעניין עדיין נדון בין כותלי בית המשפט.

* פועלים-גדיש: דמי הטרחה שהוקצבו לעורכי הדין בהסכם הפשרה שבו נפסקו ללקוחות הבנק וקופת הגמל פיצויים בסך 80 מיליון שקל (בעקבות עמלות מוגזמות) - 8 מיליוני שקלים - לא היו מעוררים כל כך הרבה מחלוקת, אלמלא העובדה שרק 20 מיליון מהסכום הכולל נועד לתשלום במזומן (והשאר בהפחתת עמלות), כך ש-12 מיליון בלבד נותרו לנפגעים עצמם; מה גם שלקוחות שפרשו בינתיים לא יזכו ליהנות מההנחה גם אם נפגעו בהיותם עמיתים, וחלוקת הפיצויים רחוקה מלהיות מושלמת. היועץ המשפטי לממשלה הביע מורת רוח, אבל לצרכנים נרשם בשורה התחתונה ניצחון נוסף בזירת החלשים-מול-חזקים.

* תכנים בערוץ 5: לאחר ארבע שנים של מאבק משפטי, הגיעו חברות הכבלים והלוויין באוקטובר האחרון לפשרה עם נציגי המנויים בסך 428 מיליון שקל בעקבות זליגת תכנים מערוץ ספורט 5 לערוץ 5, שהצפייה בו כרוכה בתשלום נוסף. כחלק מההסכם מתחייב ערוץ הספורט בשתי העונות הקרובות (עד קיץ 2008) לשדר תכנים, כולל "תכנים אטרקטיביים", גם בערוץ הבסיס (ספורט 5). חברות הכבלים והלוויין לא יצטרכו לשלם פיצוי כספי, אולם כחלק מההסכם יופנו תכנים רטרואקטיבית לערוץ ספורט 5 בגין התקופה בה הועברו תכנים לערוץ המקביל.

הנתונים באדיבות הספר "התובענה הייצוגית בישראל" ועו"ד מיקי קידר.

http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000166396&fid=82 9