ים המלח נעשק יום יום ע"י כמה משפחות עשירות בישראל - יש

[אשר כהן]

ים המלח , אחד ממשאביה הטבעיים והתיירותיים הייחודיים של מדינת ישראל, נמצא בירידה מתמדת ובמחסור ומשפיע לפיכך על השימושים שנודעו לו כאתר תיירות בעל חשיבות עולמית וכשמורת טבע.
הסכנות להמשך קיומו של ים המלח, מתבטאות , בין היתר ב:
ירידת גובה פני הים בכ- 1 מטר מדי שנה.
התכווצות מימדיו של הים שאורכו בתחילת המאה (מצפון לדרום) עמד על 75 קמ` וכיום עומד על 55 קמ`.
התמוטטות קו החוף והקרקע הגובלת בו ופעירתם של בורות ("בולענים") במימדים עצומים של למעלה מ- 10 מטרים בקוטר ובעומק לאורך כל קו החוף. היווצרות הבורות מסכנת חלק מהמבנים לאורך החוף וכן את המשתמשים בכבישים. בירדן קרס לאחרונה מבנה עקב בור שנפער סמוך לקו החוף.
זיהום של מי הים עצמו בפסולת תעשייתית ופסולת המגיעה אליו מאתרי התיירות שבאזור ומשימושים חקלאיים.
כתוצאה מהאמור לעיל: הרס של צמחיה וחי באזור .
לציין כי בכל תקופת התדרדרותו הנמשכת של ים המלח נמשכות פעולות של שאיבת מים לשימושים תעשייתיים, חקלאיים ביתיים ותירותיים. כמו כן נמשכות פעולות הכריה ושאיבת המינראלים על ידי מפעלי ים המלח ופעולות הבנייה התיירותית על החוף - על אף שפעולות משפיעות במישרין על התדרדרותו של הים. כיום לא קיימת חקיקה המסדירה את הטיפול בים המלח, למעט חקיקה הנוגעת למפעלי ים המלח.
ניסיון בינלאומי בשיקום אגמים מוכיח כי הדבר אפשרי, אם כי הרכבו הייחודי של ים המלח דורש טיפול מיוחד המבוסס על המלצות מדעיות לאופן שיקומו. בעניין זה הוגשה ביום 11.3.2002 הצעת חוק של ח"כ אליעזר כהן להקמת מועצה לשימור ים המלח. אין ספק שהקמתה של מועצה כזו חיונית, אם כי ההצעה להזרים את מי הים התיכון לים המלח הינה בעייתית. מחקרים ראשוניים בעניין זה, של המכון הגיאולוגי, כבר הראו כי ההרכב המיוחד של מי ים המלח עשוי להפגע מהזרמת סוג אחר של מים. בעיה דומה עולה מהצעת המשרד לשיתוף פעולה אזורי להזרי, באמצעות תעלה, מים מים סוף אל ים המלח.
בהחלטת ממשלה מיום 5 בינואר 2003, הוקמה וועדת היגוי מיוחדת לטיפול בסוגיית ים המלח וחברים בה נציגי ממשלה, נציגי ארגוני איכות סביבה וכן נציב הדורות הבאים. עם גיבושן של המלצות ועדת ההיגוי יהיה צורך דחוף בעיגון מעמדו של ים המלח בחקיקה.