7.10.05

כך שיבשו לכאורה הפרקליטות והמשטרה את החקירה נגד שרון

פרשיות השוחד של שרון הפכו לחלק בלתי נפרד מהתנהלותה של ישראל בעשור האחרון.

כיצד יתכן שלאור היום קשרה משפחת שרון את זרועות השלטון לארגון המתנהל כמאפיה לכל דבר? מדוע מערכת החוק לא נקטה בצעד כלשהו בכדי למנוע זאת? מאמר זה מנסה לשפוך אור על הנושא ומבקש להשיב לשאלה זו תוך העלאת ביקורת חריפה מאוד על מערכת החוק בישראל.

מאז ומעולם לא הייתה ביקורת כלשהי על חקירות הפרקליטות והמשטרה. הדבר קיבל חיזוק כפול ומכופל בפרשת האי היווני ובעתירה בבג"ץ 5675/04. בית המשפט העליון קבע אז (4) שאין להעביר את חומר החקירה לעיון העותרים ולאפשר להם לבדוק את טיב החקירה וטיב ההחלטה - שלא להגיש כתב אישום נגד שרון.

מזה שנים הפכו למעשה החקירות נגד פוליטיקאים למנוף לקידומם האישי של הפרקליטים והחוקרים המעורבים ושימש גם לקידום הבכירים שבהם.

באופן הנ"ל פעל לכאורה אליקים רובינשטיין לצורך קידומו לעליון. כך פעל גם מנחם מזוז להתקדם מתפקיד של סגן לתפקיד היועץ המשפטי. באופן דומה פעלו לכאורה ערן שניידר ועו"ד גל לברטוב, הראשון קודם לתפקיד פרקליט המדינה והשני קודם מתפקיד של פרקליט מלווה בחקירה לתפקיד של מנהל המחלקה הבין-לאומית בפרקליטות המדינה.

קשירת הקשר בן המעורבים מבוססת על קודים, קריצות ורמזים. כולם משפטנים מלומדים המכירים את החוק, על כן מתנהלים העניינים באופן בלתי מוצהר שאינו מאפשר להסגיר איש. הכל נעשה ברמזים מי שמבין את השיטה מתקדם מי שלא מבין את הרמזים נדחק לפינה וקידומו נחסם.

מי שהשיק לכאורה את הכללים לגבי שרון בפרשת סיריל קרן היה אלייקים רובינשטיין אשר כיהן כיועץ המשפטי לממשלה.

בפגישתו של רובנשטיין עם שרון בספטמבר 2002 הוא העביר לו לכאורה מסר כפול:

1. החשדות נגד שרון חמורים ביותר.

2. שאיפתו של רובנשטיין להתקדם לעליון וכי ככל הנראה החקירה לא תוביל להגשת כתב אישום.

מכאן הועבר הרמז מהיועץ המשפטי אל צוות החקירה במהלך פגישה שהתקיימה בסוף ספטמבר 2002 . דווח על כך על ידי הפרקליטה ליאורה גלאט-ברקוביץ' לעיתון 7 ימים בכתבה מיום 30.9.05 (12) .

בפגישה זו אשר דנה בפרשת סיריל קרן, היועץ המשפטי התבדח עם החוקרים וסיפר בעליזות על פגישתו עם שרון תוך שהוא מרמז שהעסק לא רציני והזמן אינו דוחק.

בהתאם לכך אליקים רובינשטיין בחר להימנע מלדווח לציבור על החשדות נגד ראש הממשלה בפרשת סיריל קרן.

ראש הממשלה נחקר באופן רשלני ע"י חוקרי המשטרה ומבלי להודיע זאת לפרקליטה גלאט-ברקוביץ אשר הכינה את התיק לקראת החקירה.

בהמשך, המחלקה הבין-לאומית בפרקליטות המדינה אמורה הייתה לפנות לאוסטריה ולדרום אפריקה בבקשות לחיקור דין ולסיוע בחקירה.

לכך קדם התנסותה של המחלקה הבין לאומית בפרשת ליברמן/שלאף בה נדחתה בקשתה לסיוע מאוסטריה על בסיס של עבירה על חוק המפלגות בגין תרומות אסורות. הבקשה לסיוע מאוסטריה נדחתה אז כיוון שהחוק באוסטריה לא מכיר בעבירה של תרומות אסורות. על כן ישראל הגישה אז מחדש את הבקשה לסיוע על בסיס של חשדות נגד ליברמן לקבלת שוחד. בקשה זו התקבלה וישראל קיבלה את הסיוע הנדרש.

בהתאם לכך המחלקה הבין-לאומית היתה אמורה לפנות עבור פרשת סיריל קרן בבקשה לסיוע על בסיס של חשדות בקבלת שוחד. הדבר לא נעשה, ישראל פנתה בבקשה לסיוע בחקירה נגד שרון בחשד לקבלת תרומות אסורות תוך ידיעה ברורה שהבקשה תידחינה ושהדבר יעכב את החקירה בשנה שנתיים (10).

משקודם אליקים רובינשטיין לעליון מיהרה שרת המשפטים להמליץ בשם הממשלה על מזוז כמועמד לתפקיד היועץ המשפטי וזאת כנגד מועמדותם של שני שופטים מחוזיים בכירים. מזוז תפס את המושכות של החקירה והמשיך אף הוא לכאורה כקודמו בהכשלת החקירה.

הוא פעל במספר מישורים, המישור הראשון היה לסגור את כל התיקים הישנים נגד שרון אשר התנהלו מזה זמן רב ובאופן בלתי סביר. במישור השני הוא פעל לעכב ככל האפשר את פרשת סיריל קרן/שלאף הן כדי לקדם את ההתנתקות ולזכות בתמיכת התקשורת והן כדי שגם הוא יזכה להגיע לעליון.

המשימה הראשונה במישור הראשון היתה לתקן את הנזק שגרמה עדנה ארבל כאשר הכינה טיוטת כתב אישום (1) נגד שרון בפרשת האי היווני. שבוע לאחר שהממשלה אישרה את תוכנית ההתנתקות יצא מזוז עם ההחלטה (2) שלא להגיש כתב אישום נגד שרון ועל כך הגיב השופט העליון בדימוס זמיר בכתבה "יום חג לשחיתות" (3). ההחלטה עברה כצפוי את הביקורת של בג"ץ (4) .

המשימה השנייה במישור הראשון דרשה ממזוז מאמץ יותר גדול על מנת לסגור את התיק נגד אריאל שרון בפרשת אננקס מחקרים-פריימריס בליכוד. פרשה זו היתה סבוכה יותר מבחינה משפטית היות ומזוז נדרש להגיש כתב אישום נגד עומרי אשר הודה בכל העבירות על מנת לחפות על אביו ולשמרו בשלטון.

מזוז אם כן החליט ב 17.2.05 (6) על הגשת כתב אישום נגד עומרי ובמקביל ניהל מגעים עימו לגיבוש עסקת טיעון. עסקת הטיעון היתה חיונית עבור מזוז ואריאל שרון היות והיא היתה חוסכת משפט וניהול חקירות אשר היו עשויים להצביע על מעורבותו של אריאל שרון בפרשה ועל אי סבירות ההחלטה של מזוז שלא להגיש כתב אישום נגדו.

הדבר טורפד ע"י עתירה לבג"ץ 6190/05, מזוז נדרש להשיב לעתירה והבין שבג"ץ לא יאפשר גיבוש עיסקת טיעון. יומיים לפני הגשת תגובתו לעתירה הוא הודיע ב-26.7.05 שהפרקליטות לא הגיע להסכמות עם עומרי לגבי מעצר בפועל ושעל כן לא תגובש עיסקת טיעון.

כך התנהלה החקירה משנת 2002 ועד היום תוך שמצד אחד ראש הממשלה, שרת המשפטים והשר לביטחון פנים מקדמים ומזיזים את בעלי התפקידים המעורבים בחקירה משבשים ומעכבים את החקירה ומצד שני היועץ המשפטי נותן גיבוי על .

אילולא ההדלפה של הפרקליטה גלאט ברקוביץ לעיתון הארץ סביר להניח שפרשה סיריל קרן/שלאף הייתה נסגרת מבלי שאיש שמע עליה (5) .

למרות חשיפתה סביר להניח שאילולא ההצהרות החריפות של משרד המשפטים באוסטריה אשר הבין את התרגיל ולא היה מוכן להיות שותף לו מסיבותיו, החקירה היתה נקברת ונסגרת (10).

מכאן עולות שאלות קשות ביותר לגבי מערכת החוק בישראל:

1. הכיצד עד היום בית המשפט העליון מגבה פרשה זו ודחה ללא נימוק כלשהו שתי עתירות שהוגשו בנידון בהן הועלה ניגוד האינטרסים בו שרוי ראש הממשלה בפרשה זו והחשד שהוא מכשיל את החקירה המתנהלת נגדו (8) ו- (9).

2. הכיצד אליקים רובינשטיין יכול לכהן כיום כשופט בבית המשפט העליון לאור החשדות נגדו להכשלת החקירות נגד שרון?

3. הכיצד הכנסת לא מונעת בחקיקה את תופעת "חטיפת פוליטיקאים כבני ערובה" ע"י הפרקליטות, כאשר הכנסת מודעת לתופעה זו מזה עשרות שנים?

4. הכיצד מזוז עד היום לא מורה לשרון להתפטר לאור החשדות הכבדות נגדו על קבלת שוחד (תוך שהדבר מסכן מדינה שלמה כפי שמובהר בהמשך) וזאת כאשר מזוז החמיר באלף מונים עם צחי הנגבי בנסיבות הרבה פחות חמורות?

5. והכיצד מזוז ממשיך לכהן בתפקידו ללא שנשמעת דרישה להדחתו על ידי הכנסת או הציבור?

נקודת האור בפרשה זו היתה תגובתו המיידית והחיובית של מבקר המדינה לבקשתו של הח"מ לחקור את התנהלות החקירה בפרקליטות (11) וההתעוררות של התקשורת בחודש האחרון מסביב לפרשה זו.

פרשה זו עשוייה להצטייר כתמימה מאוד תחת השם "סיריל קרן" אך מתחתיה מסתתר השם מרטין שלאף המקורב מאוד לעולם הערבי והחשוד במתן מיליוני דולרים של שוחד למשפחת שרון ולוייסגלס. מטרתו המוצהרת של שלאף הינה לקדם את עסקי הקזינו שלו בישראל וברשות ואת עסקי חברת הגז בריטיש גז הפועלת מול חוף עזה תחת חסותה של הרשות הפלסטינית. זאת כאשר שלאף מחזיק מניות בחברת בריטיש גז אשר נבחרה ע"י שרון לפני כשבועיים לספק גז לישראל.

לכן החשדות נגד שרון לא רק מסתיימות בקבלת שוחד אלא גולשות לניהול מדיניותה הביטחונית והבין-לאומית של ישראל מול הרשות על פי התמריצים שהעביר אליו לכאורה העולם הערבי באמצעות מרטין שלאף תוך סיכון מדינה שלמה.

זאת היא בעצם מהותה של "פרשת סיריל קרן": חשדות נגד ראש ממשלה במרמה הפרת אמונים, בגידה ובפגיעה בריבונות המדינה על פי סעיף 97 א ו-ב' של חוק העונשין התשל"ז וכן במגע עם סוכן חוץ על פי סעיף 114 של אותו חוק.

חיים יטיב

אסמכתאות על פי סדר כרונולוגי:

1. טיוטת כתב האישום נגד שרון בפרשת האי היווני.
2. החלטת היועץ המשפטי לממשלה בפרשת האי היווני.
3. מאמר יום חג לשחיתות של כ' השופט העליון בדימוס יצחק זמיר.
4. החלטת בג"ץ בפרשת האי היווני 5675/04
5. הבקשה לחיקור דין כפי שנחשפה ע"י עיתון הארץ
6. ההחלטה של מזוז מיום 17.2.05 בפרשת אננקס מחקרים
7. כתב האישום נגד עומרי שרון ואחרים בפרשת אננקס מחקרים
8. החלטת בג"ץ בפרשת אננקס מחקרים בג"ץ 6190/05
9. החלטות בג"ץ בפרשת סיריל קרן/שלאף 7908/05
10. דבריו של משרד המשפטים באוסטריה לעיתון הג'רוזלם פוסט בכתבות שונות מחודש ספטמבר 2005.
11. תגובת מבקר המדינה לבקשה של חיים יטיב לחקור את התנהלות החקירה בפרקליטות.
12. ראיון של הפרקליטה ליאורה גלאט ברקוביץ לעיתון ידיעות אחרונות 30.9.05 כפי שהיא מוזכרת בקצרה באתר ynet.

חזרה למדור פעילות