לעמוד החדשות
המצטרף/ת האחרון/ה לארגון נקים גב' רויטל מ- רמת השרון --- דוד בן גוריון וראשית השת"פ עם האויב בשואה עד להפקרות הבטחונית של היום
הטומי לפיד של בית המשפט העליון, מישאל חשין, הולך הבייתה  
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> פורום חופשי בעניין שחיתות ציבורית



עדכונים של נקים:

אהוד ברק והסחיטה במיליונים (לכאורה) של סוכן המוסד ג'פרי אפשטיין
ראשון 07.01.24 0:58

חשיפה,מי שהורה על גיוסו של ג'פריי אפשטיין למוסד הוא לא אחר מאשר אהוד ברק כאשר היה ראש אמ"ן
שישי 05.01.24 12:41

היום יתקיים ערר במשפט דרייפוס ללוחם גיבור במשטרת ישראל
רביעי 27.12.23 20:28

מומלצים:

אוהב את ישראל, אוהב צדק? לארגון `נקים` דרוש נדבן פילנטרופ ולוחם

מעריב חושף ששופטי העליון גונבים מהציבור הטבות מפליגות הכל בניגוד גמור לחוק

רצח רבין:השבכ נעתר לבקשה של נקים לשחרר את פרופ' היס מחובת הסודיות על ניתוח הגופה

בלי בושה: השופטת ורדה אלשיך סידרה למקורבה השופט בדימוס פלפל שכר טרחה של 10 מיליון ש"ח

עמיר מנור, כתב מעריב, הוקלט משקר טרם הוציא כתבה שקרית נגד 'נקים' המיחצנת את רשם האגודות ושותפיו

שחיתות מע' המשפט פורצת את מחסום הקול,ראיון על ארגון נקים בקול ישראל, בייניש, מזוז ושנדר תחת ביקורת

הראל סגל: 'יש אדונים לארץ הזו והדמוקרטיה משרתת אותם ואת האינטרסים שלהם. כל היתר, וזה כולל את רובכם, נתונים במעמד עבדים החיים באשליית אדנות...'

צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה
Global Report
אורח








הודעהפורסם: שני 20.02.06 9:21    נושא ההודעה: הטומי לפיד של בית המשפט העליון, מישאל חשין, הולך הבייתה

http://www.global-report.com/a.php?c=gg&a=3310992&rc=il

הטומי לפיד של בית המשפט העליון, מישאל חשין, הולך הבייתה

אריק באך 17.02.2006 2:11
עם הגיעו לגיל 70, פורש שופט בית המשפט העליון הססגוני ביותר , מישאל חשין. "משורר", "פסיכופט", "מרצה נערץ" (אבל חרמן), "פייטן רומנטי", "מהמר כפייתי תאב בצע", ו"אומן המוסר הכפול" הם כמה מהכינויים להם זכה לאורך השנים מי שרכש את התואר ליצן החצר של בית המשפט העליון. אפשר לאהוב אותו ואפשר לתעב אותו, אך אי אפשר להישאר אדיש כלפיו. לרגל פרישתו ליקטתי כמה דברים שהתקשורת לא אהבה להדגיש לסיכום פועלו של האיש אשר הוביל להתאבדותו של אברהם עופר, סייע לאריק שרון לעלות לשלטון, טיהר את השופטת הזייפנית הילה כהן, סייע לשופט המחוזי פריש לקבל שוחד כספי, הילך איימים על השופטת פרוקצ`יה אשר העיזה להרשיע את גיסו אלי הורוביץ בעבירות המרמה אשר ביצע, איפשר לפוליטיקאים (רק מהעבודה) לקבל מתנות מחברים מליונרים, והשופט המזוהה אולי יותר מכל אחד אחר כחסיד של סתימת פיות, משטרת מחשבות והגבלת חופש הביטוי לכל מי שרק העיז לחשוב אחרת ממנו.

השופט חשין הוא קודם כל בן אדם. מקורביו מתארים אותו כאדם חם לבב.אלה שאוהבים אותו פחות נאלצים להסכים שהוא אמנם חם. חמום מוח.

חשין הוא מסוג האנשים המעדיפים לקלל את החשכה במקום להדליק נר. לקלל בנימוס פואטי אמנם, אבל המוטו הוא לקטר, לא לתקן. מעין מר-נפש שלא מבין כי להרוג את הכלב לא מרפא את הנשיכה.
בסך הכל הוא אדם חלש ושביר. מהסוג ההוא שאוהב להעניש... הרבה אנשים חלשים אוהבים להכות את נשותיהם ולצעוק אחוזי חימה על כל שטות שרק מזדמנת בדרכם (תסמונת הפינצ`ר). מעניין מה כל כך נורא בעברו שהוא מנסה להסוות את זה באמצעות הענישה וההטפה המיוחצנת שהוא טורח לרחוץ בה את תסביכיו, ומאחורי החזות הצדקנית שהוא מנסה לעטות על פניו. שהרי צדק, יושר או כבוד לחוק זה לא המניע, כפי שעוד נראה בהמשך.

חשין הוא חסיד של ענישה, לא של מניעה. של התבכיינות על חלב שנשפך, לא של החוכמה לחלוב את הציבור למעשים טובים.

הוא נמנה על אותם שופטים חד-מימדיים, אשר לא הצליחו להפנים כי השתלטותו של סרטן-השחיתות הממאיר בגוף המדינה כולה אין זה משום שהבאר עמוקה מדי, אלא בגלל שהחבל קצר. בתור שופט הוא קיבל מונופול על החבל. אבל מבחינתו חבל זה רק לתלייה, לא להצלה. הוא מסוג אבירי הנפש שאם היה עד לתאונת דרכים, הוא יכה את הדורס במקום להנשים את הנפגע.

מלחמתו הסלקטיבית בשחיתות מזכירה לי את שוטה הכפר שהפושעים היו שולחים לשדוד מכולת ברחוב הסמוך, כדי שהם ישדדו את הבנק כשהמשטרה עסוקה עם הויטרינה המנופצת. הוא רדף את הדפוקים על פשעים קטנטנים כדי לפלס את הדרך למושחתים הגדולים לפעול בלי החשש שהציבור יתרשם שהשומר נרדם. אבל כיום הסוד הפך לגלוי: השומר לא נרדם - בית המשפט העליון פשוט איננו חלק מהפתרון נגד השחיתות, הוא הפך להיות חלק מהבעיה .יש המאשימים את בית המשפט בזה שהוא בסך הכל הצטרף לחינגה בלית ברירה, ויש המתרצים את ההשחתה הכוללת בזה שאם בבית המשפט מינויים ופרוטקציה ואכיפה סלקטיבית זו שגרת יומם, אז מה לנו כי נלין על הנגבי והבלומנטלים למיניהם. אבל זה כבר נושא לטרגדיה אחרת. כעת אנו עוסקים בקומדיה. וכמו שאמרו חז"ל,"אם החמור לא היה שלי, גם אני הייתי צוחק".


ניתוח מעשי של פסקי הדין שלו מאפשר לחוקרי מוח האדם מבחן מרתק ומפגש נדיר עם תורת היחסות

חשין איננו טיפש. הצד השמאלי של המוח שלו בריא ונורמאלי. אבל הצד הימני של מוחו (היצירתי, עתיר הדמיון ורווי האמוציות) אמנם בריא גם הוא, אך מפותח מידי. וכמו כל בעל רגל בריאה שהרגל השניה שלו גם כן בריאה אבל מאורכת יתר על המידה: פסקי הדין שלו צולעים. ניכר בהם שחוש הפרופורציה שלו השתבש עליו לחלוטין. הוא מכלה את כל כולו בצורה וזה בא על חשבון איכות התוכן. פסקי הדין שלו מעבירים בי תמיד תחושה של איש עם הפרעה קשה ונטייה מוגזמת לאקסהיביציוניזם, המוצא לו פורקן על ידי ריפוי בעיסוק. התרופה שלו היא המחלה של מי שמנסה להבין למה התכוון השופט בשירו...

בזמן שהוא מבזבז על תרגילי הפרוזה שלו בפסק דין אחד על חשבון קופת הציבור, הוא יכול היה לכתוב עשרה פסקי דין נוספים ותכליתיים, ובכך לסייע במעט לסחבת הנוראית של בתי המשפט. אבל הוא התייחס לבית המשפט כמו דוגמנית על מסלול תצוגת אופנה. הם שם כדי לעשות הצגות ולא כדי לספק את הסחורה.

במבחן האמונה העיוורת, חשין זוכה בתקשורת להמון סופרלטיבים. ולא רק בתקשורת אלא גם חבריו מדברים בשבחו. אבל סקר מהיר בקרב כמה מהמעריצים המדקלמים את התשבוחות הללו ברפלקס מותנה ממש, מגלה שהם מעריצים את כושר הביטוי שלו ולא דבר מה כלשהו מהפרמטרים אשר על פיהם נבחן שופט ומשפטן. "כבוד הסופר" כינה אותו עיתון הארץ, באירוניה מאופקת. בעיתון גלובס לעגו לו שאם הוא ראוי לפרס ישראל, אז זה בספרות ובטח לא במשפט...

בשורה התחתונה, אף אחד לא יודע להסביר ממש למה הוא ראוי לתשבוחות שהוצמדו לו. מי שיודע חז"ל יודע חז"ל אבל זה לא אומר שהוא יודע משפט יותר מאחרים. מי שיודע לכתוב שירה לא בהכרח יודע לשיר משפט. על כך נאמר: A Jack of All Words ... a Master of Nun.

כל מי ששאלתי מסכים: 14 שנות כהונה בבית המשפט העליון ואף לא הלכה משמעותית וחדשנית ויצירתית אחת. המון מלל ציורי ופייטני ויצירתי ואפילו רומנטי המלמד על אישיות מורכבת ובעייתית, המון פרוזה חובבנית המאפילה במסך עשן מסובך את המסרים הפשוטים שהוא ניסה להעביר. המון יחצנות. איסטרה בלגינא...

כולם לוקים באותה המבוכה: "הוא עילוי", "הוא גאון", הם נוהים אוטומטית, אבל אף אחד לא יודע להסביר למה. אף אחד לא הצליח לספק לי דוגמאות לפסק דין מרשים כלשהו שהוא נתן לטובת איזה עני, יתום, אלמנה, יהודי דתי או ימני, או איזה זכויות יסוד מהפכניות. כולם יודעים לספק אנקדוטות. קוריוזים. קטעי שירה. בקיצור: ליצן החצר של בית המשפט העליון.


קיקרו נהג לומר שמה שחסר לנואמים בעומק, הם משלימים באורך. גם ברנארד שו נהג לומר שהכתיבה איננה אומנות, אלא דווקא המחיקה. חשין היה אומן של סיבוך, אלוף הסחור סחור, פעלולן של מילים. של עטיפה ולא של תוכן. של אסוציאציות פנטסטיות ולא של עובדות. אצל חשין היה דין אחד לרטוריקה, ואחד לפרקטיקה. בית הילל למקורבים, ואשמאי מבית שמאי לכל היתר.


חשין היה חסיד שוטה של שחיתות. נואם קולני כביכול כנגדה, אך בפועל שותף בכיר בטיפוחה של נורמת השחיתות בישראל

חשין מכונה בקרב כל מביני העניין, "הטומי לפיד של בית המשפט". (איך אמר לי עליו פעם חבר מלומד: פה של ג`ורה, שכל של חכמולוג פיקח אך לא חכם, וצבוע בעל מוסר כפול).

את אטימותו ניתן היה לראות בשיא התגלמותה בפסק הדין שנתן האיש העשיר הזה בפרשת ה"קיום בכבוד".

חשין המדושן-עונג, שלל את חובתה של המדינה לערוב לקיום מינימליסטי בכבוד של הילדים והזקנים והאזרחים העניים שבה, אותם עניים שאינם מסוגלים להתפרנס כי המושחתים שאותם חשין אוהב לטפח שודדים אותם בכל הזדמנות ובקרן כל פינה ועל כל צעד ושעל. אבל בצדק: חשין הרי מונה על ידי עשירים, והוא אמור לייצג בפסקי הדין שלו את מי שמינה אותו ולא את הציבור הרחב. זו הייתה האג`נדה שלו.

חולשתו של חשין לטובות הנאה הולידה לא אחת פסקי דין מביכים למדי. הוא גם היה לוחם גדול במושחתים אבל... רק באלה של החבורה המתחרה. כגודל רגשות האשמה שלו כך גודל דמעות התנין שלו בכל פעם שהוא ניתקל בשחיתות שהצד השני ולא הוא או מקורביו הצליחו להתקמבן עליה.

דומני כי פסק הדין המביך ביותר של השופט חשין היה זה אשר זיכה את השופטת הילה כהן מעבירות הזיוף שאותן ביצעה.

פסק הדין המזכה הזה הצליח לקומם על חשין את כל המערכת המשפטית ממש, את כל ציבור עורכי הדין, ואת התקשורת כולה (הציבור הרחב ממילא כבר איבד את אמונו בטוהר מערכת השיפוט, למרות שבבית המשפט מנסים לשחק אותה כאילו הם לא מודעים לסקרים, למחקרים ולדעת הקהל והכנסת והאקדמיה וציבור עורכי הדין).

השופט אליהו מצא, בכירי לשכת עורכי הדין, ושופטים בכירים נוספים (בדימוס ואף כאלה המכהנים) לא הצליחו להתאפק ופשוט כינו את חשין בכינויי גנאי השמורים רק לנאשמים בעבירות של זילות בית המשפט ממש. אף אחד לא הצליח להבין איך חשין מעז לדבר בכלל כנגד עבריינות של פשוטי העם בסגנון כל כך צווחני ובוטה, כשבמקרה הילה כהן הוא -במו ידיו- הפך שותף למעשה עבריינות סידרתית חמורה הרבה יותר של זיוף פרוטוקולים על ידי השופטת הילה כהן. מינוי אותו לשופט והוא מצא עצמו עוסק בטיוח וטיפוח עבריינות של שופטים...

מעשהו של חשין התקבל בקהיליה המשפטית בזעם וכבגידה ממש. בצעד חריג ביותר ובניגוד לכל כללי המשפט - התכנסה הועדה למינוי שופטים וביטאה בוז פומבי ממש כלפי פסק דינו של חשין (למרות שלא הייתה מוסמכת לכך) והשליכה אותו אל פח אשפת הקלון של בית המשפט העליון.

חשין הצליח איפה ליצור את התקדים שלפיו פסק דין סופי של שופטי בית המשפט העליון אינו שווה למעשה כלום, ולרשות שלטונית מותר להפעיל שיקול דעת עצמאי ולהתייחס אליו בביטול.

כשופט הוא אף לא היסס לתבוע לעצמו טובות הנאה חמורות: פרשייה אחת מביכה של נסיון שלו לנצל לרעה את חסינותו השיפוטית אף דלפה לתקשורת: כדי לחמוק מאשמתו תביעה אזרחית שהגיש נגדו אופנוען בשם פרדי נצר אשר נפגע בתאונה שגרם חשין אשר היה ככל הנראה בגילופין, חשין ביצע כמה עבירות פליליות של ממש. חשין פגע ברוכב האופנוע, אך סירב למסור לו את פרטיו האשיים ומסמכי הביטוח כחוק. כשהרוכב הפצוע התעקש, הסכים חשין למסור לו רק את מספר הטלפון שלו. לימים הסתבר כי חשין רימה אותו וזה היה הטלפון של איש אבטחה שעבד במשמר בתי המשפט. בפרשה זו חשין אף דרש מהשופטת חסינות מפני התביעה הזו, למרות שאין בינה לבין תפקידו השיפוטי ולא כלום. במהלך הנסיון הכושל הזה, הוא אף ניסה להשיג חיסיון על עצם הבקשה שלו תוך ניצול לרעה של מעמדו וכוח המשרה שלו (עבירה שענשה חמש שנות מאסר). בקשתו נדחתה בבוז.

בפסק דין ידוע פחות, אני עצמי ראיתי את חשין שותף לביצוע עבירת שוחד חמורה. זו הייתה פרשה שבה נתבע שופט מחוזי אחד, אברהם פריש שמו, בתביעה אזרחית לאחר שנתפס משקר ביודעין בפסק דין, ממציא עדויות שלא היו בכלל, ומעלים עדויות הפוכות ומפריכות שדווקא כן נשמעו בפניו, ובעצם כותב פסק דין שיקרי בלי שהיה לו שום יסוד עובדתי בראיות להאמין במה שכתב, והכל כדי להרשיע במרמה וביודעין במקום לזכות כמתחייב ממכלול העדויות שהיו בפניו.

התביעה האזרחית אשר הוגשה נגד השופט פריש היכתה את עולם המשפט בתדהמה, לאחר שטענת החסינות של סניגורי השופט נדחתה לנוכח הטיעון הנגדי - לפיו החסינות לא נועדה להכשיר מעשי הונאה שאותם ביצע השופט אלא להקות לו חופש פעולה ביושר ותום לב בלבד.

כתוצאה מאישור ניהול התביעה, ולפני שיאלץ פריש להגיש כתב הגנה, מיהרו בפרקליטות לחלץ את השופט וגיבשו עיסקת טיעון שהוגדרה על ידי בכירי המשפטנים בארץ ובעולם כ"שערוריית שוחד שיפוטית בחסות בית המשפט העליון".

חשין אישר במו ידיו עיסקת טיעון שערורייתית, המנוסחת בבהירות ולא מסתירה דבר: שחרור מהכלא תמורת מחיקת תביעה אזרחית נגד שופט. עיסקת טיעון פלילית ממש, המאפשרת לשופט פריש לקבל מחיקה של כתב התביעה האזרחי שלו והתחייבות של התובע למשוך את ההליכים הפליליים נגדו, ובתמורה לשחרר את הנאשם מעונש המאסר שפסק לו השופט פריש במרמה.

חשין עשה זאת לאחר שהוזהר לילה לפני הדיון, על ידי הנשיא דאז שמגר, מפני פסלותה של העיסקה.

גילוי נאות: זו הייתה התביעה שאני הגשתי נגד השופט פריש בגין מעשי הונאה שהוא ביצע, ולכן לא ארחיב עוד בסוגייה זו אבל העובדות מדברות בעד עצמן: חשין קיבל עיסקת טיעון הכותבת במפורש כי שופט יקבל מחיקהשל תביעה אזרחית שנצחונה הוגדר אז כוודאי (אחרת לא היו מבטלים את חסינותו של השופט), וביטול תלונה פלילית מוכחת לחלוטין נגד השופט, בתמורה לשחרור מעונש מאסר שהטיל השופט. כסף תמורת ביטול פסק דין. הא ותו לא.


נורמת השחיתות של חשין והמוסר הכפול שלו המשיכו ללוות אותו עד יומו האחרון כשופט

חשין מונה לבית המשפט העליון הישר מעבודתו כסניגור פרטי של עברייני צווארון לבן בעיקר, בלא שהיה לו ניסיון שיפוטי כלשהו. זה לדעתי יתרון ולא חיסרון. מינויו נעשה למרת שלאורך שנים השופט לנדוי התנגד נחרצות לכל הלובי שניסה להשחיל את חשין לעליון מטעמו. לנדוי הסביר את התנגדותו בבעיות הפסיכולוגיות מהן סובל חשין (התפרצויות הזעם ואובדן העשתונות וחוש הפרופורציה).

לפני שהפך לסניגור עבד במשרד המשפטים בתפקידים שונים כשהבכיר שבהם היה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק. תגובות עקשניות של מגיבים באינטרנט טוענים כי הוא היה מהמר כפייתי ורודף שמלות אובססיבי. לנו אין תימוכין לטענות הללו, אם כי יש יותר מידי סימנים שהקליינטים שלו מהפרקטיקה הפרטית דאז זכו להקלות מטרידות ביותר, וככל הנראה רק משום שידעו לשלם לו מספיק כדי שיחלק את השלל עם שרשרת המזון של חבריו לשעבר בפרקליטות.

בתקשורת אף פורסמו מפעם לפעם פרשיות המטילות צל כבד על נאמנותו ויושרו של חשין, כמו לדוגמא הבת הבלתי חוקית של פרקליטה שהייתה כפופה לו, והוא סירב להכיר באבהות עליה עד שנכנע לאיומיה ערב מינויו לעליון (וגם סיפורים על כל מיני סטודנטיות שובבות שקיבלו תואר והצטיינות וקידומים למיניהם למרות שאת התמחותן אצלו הן לא עשו בתחום המשפט, ולא פעם למורת רוחה של רעייתו).

שוחד וטובות הנאה מעולם לא היו מנוגדים לאני מאמין שלו.

לדוגמא: בעתירה לבג"ץ אשר הגישה תנועת אומ"ץ, קבע השופט חשין כי לשמעון פרס, דליה איציק וחיים רמון מותר לקבל טובות הנאה ייקרות ערך מסוחר נשק מליונר המייצג את גופי מדינת ישראל ותעשיותיה הבטחוניות ברחבי העולם (אהרון פרנקל), "כי טענתו לפיה לא קיבל את המתנה "באשר הוא עובד ציבור" אלא במסגרת חברותו עם נותן המתנה, ולפיכך לא חל עליו סעיף 2(א) לחוק המתנות לא הופרכה".

כלומר, לכאורה - חשין ב"חכמתו המופלגת" מטיל על הציבור את נטל ההוכחה למניעי השוחד של הנותן והמקבל, ולא כפי שנהוג בעולם כולו, כאילו התמים לא לא ידע שאין ולא היה מעולם מקרה של קבלת ונתינת שוחד ישיר בין אנשי הון לאנשי שלטון שלא על רקע חברות (התלויה מן הסתם בדבר). מליונרים נהיים מליונרים כי הם מסתחבקים עם נבחרי ציבור. זה הוא לב ליבה של תעשיית השוחד. חשין נתן לנוהג הנפסד הזה חותמת הכשר...

בפועל אין זו עדות לטיפשותו של חשין. טיפש ממש הוא לא. לכולם ברור כי אילו השמות של הנידונים לא היו חביביו של חשין אלא מהצד השני של המתרס הפוליטי, הם היו חוטפים פסק דין חמור ביותר, קולני ביותר, ובוטה ומשתלח ביותר, כדרכו של חשין: פסקי הדין שלו הם לא לפי העניין אלא בהתאם למידת קירבתו אל המעוניין. בדיוק כמו שנתן לחזיר חותמת הכשר, ובדיוק כמו שנתן לשופטת הילה כהן חותמת הכשר. האיש פשוט בעל עולם ערכים מעוות. הוא מכפיף את החוק לעולמו האישי ולא לתכלית שלמענה נחקק.

חשין אף הצליח לגרום כמעט לכל מי שהופיע בפניו לתהות אם הא בכלל שפוי ויציב בנפשו, וככל שחלפו השנים והתקריות המביכות, הפך הלחשוש הזה משאלה פסולה לאקסיומה. לכולם כבר היה ברור כי הוא לא נבחר לעליון בזכות כישוריו או התאמתו או כשרותו הנפשית, אלא בזכות קשריו ובטחונם של פטרוניו כי הוא יספק את התמורה לאתנן מינויו. והוא לא איכזב.

חשין אף ניתפס בפרשייה מביכה, כשניסה להשפיע על תוצאות המשפט הפלילי נגד גיסו, נשיא חברת התרופות "טבע" אלי הורוביץ, לנקום בשופטת המחוזית פרוקצ`יה אשר העיזה להרשיע אותו, ומן הסתם סביר להניח שביטול ההרשעה בעליון גם כן הושג כדי לשמור על ההגמוניה ושלום הבית ב"משפחה".

הוא אף תמך המינויה של עדנה ארבל לעליון, למרות גל המעשים הפליליים שבהם היא הייתה ועודנה מסובכת (זיוף קורות החיים שלה, שותפות עם נוני מוזס בפרשת האזנות הסתר לנמרודי, שותפות עם ניצב מזרחי בפרשת האזנות הסתר לפוליטיקאים ואנשי עסקים, תפירת תיקים לחפים מפשע לפי הזמנה, הוצאת 200 אלף ש"ח מקופת המדינה במרמה ועוד שורה של עבירות אותם ביצעה). מינויה הותיר אף הוא את הקהילייה המשפטית בתדהמה. אך חשין מודע היטב לכללי המשחק שהשתנו. הוא לא בא לבית המשפט העליון לעשות צדק, אלא כדי לקבע את שלטונו ושלטון חבריו. ואם לטובת הענין צריך להתבזות ולחטוא במינוי פוליטי ופרוטקציונרי, אז לא נורא: "פעם - גם אם עשו את הדברים - עשו בהסתר. היום עושים הכל בגלוי" הודה במבוכה, בנאום "המשתינים מהמקפצה" של חשין בכינוס של העמותה למשפט ציבורי בקיסריה. דבריו כוונו כביכול להעביר ביקורת על הפוליטיקאים, אך מביני העניין ידעו לקרוא בין השורות את התנצלותו על זה שברומא על שופטי בית המשפט להתנהג כרומאי ולחטוא בשחיתות כדי לשרוד.

לבן דודה שלו שהסתבך בפרשיית מרמה רחבת היקף, הוא סייע להתחמק מאישום פלילי ואילץ את המשטרה להכריז עליו כאילו הוא משתף פעולה שלה.

ככלל, דברי הביקורת של חשין היו תמיד מכוונים כלפי אחרים. הראיה הסלקטיבית שלו נהנתה מהכוח לעצום עין אחת ולסתום היטב את האף כשהוא הוא נוהג דבר והיפוכו בכל דבר ודבר במעשה ידיו כמעט. דין אחד למקורבים ודין הפוך -תוקפני וקולני- למי שאינו נמנה על הסחבקייה.


חשין - איש המחלל בסידרתיות את מה שהוא מטיף בפנאטיות לאחרים לקדש

חשין ייזכר כאיש אשר התעלה על אהרון ברק רק בדבר אחד: הוא תרם לריסוק אמון הציבור במערכת המשפט אפילו יותר מאהרון ברק עצמו: זיכויה של השופטת הילה כהן, התמיכה במינויה של עדנה ארבל, סתימת הפה של ח"כ גדעון סער בעניין מינוי גביזון (ושתיקתו בעניין בכלל), הכשרת המתנות מחברים מליונרים לפוליטיקאים ממפלגת העבודה בלבד, האפלת המסך לאריאל שרון, התפרצויות הזעם והקפריזות, והסלקטיביות המשפטית במלוא כיעורה: בית המשפט האקטיביסטי ביותר נתקף פרץ של ריסון ואיפוק והמנעות מהתערבות בשיקולי השלטון כשנושא הדיון הוא... הבטחת קיום בכבוד מינימלי של עניים, יתומים ואלמנות...

עד כמה "חוכמתו המופלגת" של חשין האפילה על הוירטואוזיה הורבלית שבה הוא ניחן, מוכיחה האנקדוטה הבאה:

בנוגע לביקורת הקשה שהוטחה בו ובעמיתיו השופטים פעמים רבות, אמר חשין בנאום הפרידה שלו מבית המשפט: "הניחו להם לשופטי ישראל שכוונתם טובה ומעשיהם טובים אף-הם". "אם נדרשת ביקורת, נשמע לביקורת, ובלבד שתהא זו ביקורת הוגנת. ביקורת הכתובה בלשון של תרבות, ביקורת לגופם של דברים ולא לגופו של אדם".

ראייתו השטחית של חשין לא השכילה להבין כי יהלום פגום שווה יותר מאשר אבן חצץ מושלמת ("כאשר קיימות זהירות ושנינות אנו רואים מיד את לידתה של הצביעות" {לאו טסה}).

זה מאוד מביך לשמוע דברים נגד ביקורתיות, מאדם שהגיע לגיל שבעים, ואשר את מרבית שנותיו כילה רק בהעברת ביקורת על אנשים שמן הסתם גם הם חשבו שמעשיהם טובים (עומרי שרון לא קיים רק מצוות כיבוד אב? דרעי לא ביצע רק שחיתות מתקנת? הרי כל אחד מוצא לו ק"ן טעמים להכשיר את השחיתות של עצמו ושל יקיריו!), ודווקא אצל חשין - מרבית הביקורת שלו הייתה רחוקה מלהיות "בלשון נקייה" (בוטה ומשתלח) או "הוגנת" (חד מימדי תמיד), ותמיד, אבל תמיד, הביקורת שבה הוא עסק הייתה לגופו של אדם ולא לגופם של דברים.

חשין הפגין באמירתו הצורמת, את חטאם של שופטים רבים, חטא ההיבריס: הרי הם הם, המתפרנסים כל חייהם אך ורק מביקורת על בני אדם, מזדעזעים פתאום עד כלות ומשתנקים בגרון ניחר כשאחרים מעבירים עליהם את אותה הביקורת באותה הזכוכית מגדלת ובלא מורא ממש כפי שהם עושים. חשין אוהב ביקורת רק כשהיא מחניפה. ("טיפש חורץ משפט על אנשים על פי המתנות שהם נותנים לו" {מאו מאו}) בדיוק כמו שהוא שונא שחיתות רק כשהיא אצל המתחרים מהפוליטיקה ("מי שטובע אינו מוטרד מן הגשם" {ינג פו}).

איך בכלל אפשר להעביר ביקורת על גופם של דברים מבלי לעסוק בגוף המבצעים את אותם הדברים, המניעים שלהם, והנסיבות שלהם?

האם הכנסת מושחתת, או חברי כנסת מסויימים הם המשחיתים אותה? האם מרכז הליכוד הוא המושחת או התנהלותם של חברי מרכז ושרים מסויימים הם המשחיתים אותה? האם כל היהודים בגרמניה ואירופה של שנות הארבעים היו רמאים וגנבים ועלוקות וקומבינטורים, או רק קומץ זניח ובלתי מייצג, שלא הצדיק כלל את השקפתו של חשין, לקצוף על כל העדה כולה במקום לגופם של חוטאים בודדים, בלי הכללות, בלי דיעות קדומות, בלי מוסר סלקטיבי!

תחושת האטימות הגובלת בעיורון של ממש, לרדוף אזרחים בקנאות פנאטית מלאכותית על כל פיסת שטות, ומאידך להזדזע בזעם כשהאזרחים עצמם מעיזים לעשות את אותו הדבר כלפי משרתיהם השופטים מאפיינת עד מאוד את המוסר הכפול של חשין.

גם השרה לבני לעגה לחשין ישירות לא זמן, כנגד גישתו לאפשר ביקורת של שופטים על כל העולם ואישתו בשם האקטיביזם, אבל לסתום את הפה לכל העולם ואישתו כשהם מעיזים להעביר את אותה הביקורת על השופטים עצמם.

ליבני לחשין: "כשנכנסתי לעולם הפוליטיקה חשבתי שאביא עימי משפט לפוליטיקה. מהר מאוד גיליתי שיש גם פוליטיקה של המשפט".

לבני מתחה ביקורת חריפה על דברי חשין והבכירים האחרים במערכת המשפט הנשמעים באחרונה, לפיהם אין לתקוף את בית המשפט העליון בנושאים שונים:

"מצאתי שיש נטייה לפסול כל ביקורת שיש על פסיקה או התנהלות של בית המשפט. מיד נעמדים חלק ממייצגיהם של בית המשפט ואומרים - מנסים להרוס אותנו, הצילו אותנו מפני הפוליטיקאים. והרי אם התוקף הוא פוליטיקאי, ה
חזרה למעלה

מבזק חדשות נקים: 21.7.06 פניה חריפה של "נקים" למזוז בסוגיית פרשת השוחד של אולמרט

הצג הודעות מלפני:   
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> פורום חופשי בעניין שחיתות ציבורית כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
עמוד 1 מתוך 1

נבחרים

גילויים אחרונים בפרשת רצח יצחק רבין ז"ל

הקשרים של `המאפיה` המשפטית נחשפים

הצטרף עכשיו למאבק של נקים נגד השחיתות השלטונית

גלובס חושף שהפרקליטות מושחתת השופטת הדס יהלום מאשרת זאת אך לא עושה דבר

תודה למאות הלייקים, שדרגנו
לדף חדש תודה לחדש לנו לייק!


 
קפוץ אל:  
אתה יכול לפרסם נושאים חדשים בפורום זה
אתה יכול להגיב לנושאים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה יכול להצביע בסקרים בפורום זה
You can attach files in this forum
You can download files in this forum
תגובה כללית לאתר זה כאן, תגובה להודעה או כתבה ספציפית יש להגיב למעלה,תודה!


WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO THE SCHLAFF AFFAIR

Powered by Nakim Israeli Citizens ֲ© People of Israel 2005, 2021



משה גל טדי קולק דוד בן גוריון
Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group