לעמוד החדשות
המצטרף/ת האחרון/ה לארגון נקים גב' רויטל מ- רמת השרון --- דוד בן גוריון וראשית השת"פ עם האויב בשואה עד להפקרות הבטחונית של היום
זוועות שנעשו נגד ילדים יהודיים אזרחי ישראל ע"י ממשלת ישראל  
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> פורום חופשי בעניין שחיתות ציבורית



עדכונים של נקים:

אהוד ברק והסחיטה במיליונים (לכאורה) של סוכן המוסד ג'פרי אפשטיין
ראשון 07.01.24 0:58

חשיפה,מי שהורה על גיוסו של ג'פריי אפשטיין למוסד הוא לא אחר מאשר אהוד ברק כאשר היה ראש אמ"ן
שישי 05.01.24 12:41

היום יתקיים ערר במשפט דרייפוס ללוחם גיבור במשטרת ישראל
רביעי 27.12.23 20:28

מומלצים:

אוהב את ישראל, אוהב צדק? לארגון `נקים` דרוש נדבן פילנטרופ ולוחם

מעריב חושף ששופטי העליון גונבים מהציבור הטבות מפליגות הכל בניגוד גמור לחוק

רצח רבין:השבכ נעתר לבקשה של נקים לשחרר את פרופ' היס מחובת הסודיות על ניתוח הגופה

בלי בושה: השופטת ורדה אלשיך סידרה למקורבה השופט בדימוס פלפל שכר טרחה של 10 מיליון ש"ח

עמיר מנור, כתב מעריב, הוקלט משקר טרם הוציא כתבה שקרית נגד 'נקים' המיחצנת את רשם האגודות ושותפיו

שחיתות מע' המשפט פורצת את מחסום הקול,ראיון על ארגון נקים בקול ישראל, בייניש, מזוז ושנדר תחת ביקורת

הראל סגל: 'יש אדונים לארץ הזו והדמוקרטיה משרתת אותם ואת האינטרסים שלהם. כל היתר, וזה כולל את רובכם, נתונים במעמד עבדים החיים באשליית אדנות...'

צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה
דורין אלן בל-ד





הצטרף: 18 מאי 2009
הודעות: 41
יישוב: צפת


הודעהפורסם: רביעי 17.06.09 4:05    נושא ההודעה: זוועות שנעשו נגד ילדים יהודיים אזרחי ישראל ע"י ממשלת ישראל

זוועות שנעשו נגד ילדים יהודיים אזרחי ישראל ע"י ממשלת ישראל

הדו"ח של דורין אלן בל-דותן מצפת אל האו"מ: גרסה ערוכה

מתורגם מאנגלית ע"י דניאל דותן ואושר ע"י המחברת

דו"ח לארגון האומות המאוחדות
הנדון: זוועות שנעשו נגד ילדים יהודיים אזרחי ישראל
ע"י ממשלת ישראל

הגרסה המקורית גם נשלחה אל וואסלב קלאוס, נשיא האיחוד האירופי ונשיא הרפובליקה הצ'כית ואל חוסה מנואל ברוסו, הנשיא של
The European Commission

זאת גרסה ערוכה של הדו"ח, התלונה והמחאה אותם שלחתי אל הנקובים להלן בשמותיהם, אישים וועדות בארגון האו"מ, ביום ה-9 ביוני, 2009. בעריכה נמחקו כל הפרטים המזהים של הקורבנות. כל הנקודות העיקריות נמצאות כאן, אולם הקורא עשוי להבחין בקטיעת הרצף במקומות מסוימים בגלל אותן מחיקות שהיה עלי לעשות לצורך השמוש הצבורי.

אל:
1. הנציב העליון של האו"מ לזכויות האדם, נאוי פילאי (Navi Pillay)
2. ועדת האו"מ לזכויות הילד
3. ועדת האו"מ נגד עינויים
4. ועדת האו"מ לחיסול אפליה גזעית

הנדון: פגיעות גסות ביודעין בילדי אזרחים ובמשפחותיהם ע"י מדינת ישראל, במיוחד ע"י:
1. המשרד לענייני חברה ולשירותים חברתיים
(השר הנוכחי, יצחק הרצוג)
2. משרד הבריאות (השר הנוכחי, בנימין נתניהו)
3. משרד החינוך (השר הנוכחי, גדעון סער)
4. מערכת בתי המשפט לנוער

מיד בפתיחת דברינו עלינו להעיר כי לא רק האישים המנויים לעיל מואשמים בפשעים שיוצגו להלן. משרדים ורשויות אלה היו מעורבים בפשעים הללו במשך כמחצית המאה.

אם חד-הורית, הזכאית על פי מצבה הכלכלי להנחה בתשלומים לפעוטון או לגן ולהטבות נוספות מתוקף החוק, לא תוכל לממש זאת ללא מעורבותם של העובדים הסוציאליים. כך בנויה השיטה. משפחות עניות וילדיהם תמיד בפיקוח. הורים אלה יודעים כי העו"סים עלולים לקפוץ עליהם בכל תירוץ אפשרי כדי לאסוף את שללם. הם בודים אשמות בגין הזנחה / התעללות, או מגזימים בהן במאות אחוזים, ואז מוציאים את הילדים למוסדות או, במיעוט המקרים, למשפחות-אומנה בגחמה של "ועדות-החלטה" הממונות-מטעם-עצמן.

השיבושים והניהול הכושל מצד המשתתפים באותן ועדות (באלפי ישיבות כל שנה), הנעדרות כל גיבוי חוקי, מתוארים בדו"ח דלהלן. ועדות אלה, מלבד פעולתן הבלתי-חוקית, במקרים רבים מאד (אולי אף ברוב המקרים) הן אפילו אינן מתנהלות על פי הוראות המנהל הכללי של המשרד לענייני חברה ולשירותים חברתיים.

תכופות, מאלצים את הילדים באותם מוסדות לצרוך תרופות שלא אושרו לשמוש בבני אדם מתחת לגיל 18. בכך מתחזקת ברית-החטא בין הממשלה לתעשיית התרופות, ובכך גם נמנעת צלילות הדעת הנדרשת לילדים כדי לדווח על מלוא ההתעללות וההזנחה להם הם נחשפים באותם מוסדות. מכל מקום, דיווחיהם החלקיים והצלקות בגופם ובנפשם מעידים על קיום ההתעללות.

איזה פחד! כל ההורים, מלבד העשירים מאד ובעלי הקשרים, חיים בפחד מתמיד מאותם ציידי אדם. עובדים סוציאליים, ובכללם פקידי סעד, מקבלים משכורות נמוכות; וכך, המענקים הניתנים להם על כל ילד שהושם במוסד או נמסר למשפחת אומנה (קל וחומר האחוזים מעסקות האימוץ!) הם תמריץ רב עוצמה לפעולותיהם.

מסרתי לתקשורת הכתובה והמשודרת בישראל לפני כחמש עשרה שנה דו"ח על הכשלון המוחלט של מערכת הרווחה לילד. כתוצאה מכך הם "הכו" אותי בצו השתקה שנכתב בידי השופטת חנה סלוטקי (אין זאת פקידת הסעד הראשית לחוק הנוער, חנה סלוצקי) שאסר עלי כל פרסום "העלול לפגוע בקטין" לשלוש שנים.

לאחרונה למדתי כי התחלופה המתמדת של המסגרות בהן שוהה הילד, המונעת ממנו תחושת בית או רגש שייכות או תפיסה של יציבות או ידיעת הצפוי או חמימות משפחתית או יכולת להתחברות ארוכת-טווח; המחבלת בסיכוייו להתקשר לזולת בוגר ושוללת ממנו מסגרת התייחסות – היא עינוי. תחלופה זאת עלולה לפגוע בהתפתחות הקטין הרבה יותר מכל צורות ההתעללות המוכרות כסיבות "טובות" להפרדת ילד ממשפחתו.

זאת מסכת זוועות המוטלת על הילד.

אלה הן זוועות וכך יש לדון בהן. לא נוכל להסכים לעינוי ילדים, בגלל "חטאים" דמיוניים של הוריהם, בעולם השואף לציביליזציה.

זועזעתי לגלות כי המצב הורע מאז היותי אם צעירה. כמו כן גיליתי כי בתקופת הביניים יצאו כמה משפחות בגלוי נגד שירותי הרווחה – הם נעשו חצופים עד כי החלו לחטוף ילדים ממשפחות המעמד הבינוני, נוסף ל"אספקה" הקבועה ממשפחות העניות, ולאנשים אלה יש אמצעים וקשרים להגן על עצמם ועל יוצאי חלציהם.

תפקוד שירותי הרווחה כיום הוא כה לקוי, עד כי ועדה אחרי ועדה מתמנות בידי שרי הממשלה לחקור את בעייתיות המערכת, להציג את פרטי החקירה בפני מליאת הכנסת ולהגיש הצעות לתיקון. רוב עצום של הצעות אלה אינו מיושם אף פעם. רק אותם חלקי דו"ח, שלא ישפיעו משמעותית על השחיתות החוגגת, מגיעים ליישום – למען הרושם בלבד.

הדו"ח, אליו אפנה כעת את תשומת לבכם, חוזר וקובע בנחישות כי לא ניתן להשיג צדק בהגשת תלונות נגד משרדי הרווחה / העבודה / החינוך / הבריאות – הפועלים שכם אחד לפגוע בילדים הנתונים לטיפולם. ותלונות אומנם מוגשות לאלפיהן, אך, כפי שתיווכחו לדעת מיד, במשך עשרות שנים אף לא אחת ויחידה מהן נמצאה אמיתית ומוצדקת בעיני משרד העבודה והרווחה, הנקרא כיום המשרד לענייני חברה ולשירותים חברתיים.

משרד החינוך הוא בין הנמענים של דו"ח, תלונה ומחאה אלה, כי –
1. רבים מהמוסדות בהם מושמים ילדים בידיהם של פקידי הסעד מנוהלים ע"י משרד החינוך
2. בייעוד הילדים להוצאה מהבית יש שיתוף פעולה גובר בין המשרד לענייני חברה ולשירותים חברתיים לבין משרד החינוך; יש יותר ויותר תוכניות המעובדות ע"י צוותים משותפים – ולא לטובת הילד
3. מורים חייבים לדווח לפקידי סעד ראשיים ולציית להוראותיהם – ולא, ייתבעו לדין
4. מצב מערכת החינוך בישראל הוא סיוט, הכולל אלימות פרועה ושלוחת-רסן בבתי הספר, ובכללם אירועים מוקלטים ומצולמים של פעילות מינית בין קטינים בשטחי מוסדות החינוך (ובהם גם אונס ואונס קבוצתי) היוצרים מצב בו ילדים אמנם נפגעים ע"י אלימות – ואז, בעיוות חמור, מייחסים "הגורמים המטפלים" את הפגיעה להורי הקורבנות; כך נופלים ההורים, בסבירות גבוהה, למלתעות "הגנת הילד"
5. בית הספר מקבל הקצאה גבוהה יותר עבור כיתות החינוך המיוחד מאשר עבור כיתות החינוך הרגיל; קיים תמריץ לנפוח מספרי הילדים הנזקקים, לטענת בית הספר, לחינוך מיוחד ולטפול בהם בהתאם.

הייתי עדה למקרה בו בנם של ידידינו הטובים הופנה לחינוך מיוחד לקראת כניסתו לכתה א. העו"סים טענו כי הוא "מגושם" – בגלל תוספת קלה במשקלו, וכי הוא "איננו מפותח דיו" – טיעון ידוע בו מאלצים ילד רגיל לחלוטין לחינוך מיוחד. הוריו העניים הצליחו לגייס את הסכום הדרוש לצורך בדיקה בלתי תלויה אצל פסיכולוג חינוכי נחשב ביותר ורחוק מעיר מגוריהם, כזה שלא בקלות ידחו את אבחנתו בועדת ההשמה. רמת המשכל של הילד הוגדרה ב-160. אנחנו, אישי דניאל ואני, עזרנו להם להגיע עם התביעה עד בית המשפט העליון – בו זכו. הצד האשם "נענש" בנזיפה. הצדק, לאמיתו של דבר, לא נעשה; אך, לפחות, נמנעה הזוועה – באותה פעם. בנוסף, גילתה לנו ידידה טובה אחרת, גננת ותיקה, כי אם אין מספר הילדים הזקוקים לכך מצדיק פתיחת כתה א לחינוך מיוחד, הם מצרפים ילדים רגילים לגמרי, אך בעלי הישגים נמוכים בגן, לרשימת החינוך המיוחד. ברור שילדים אלה יהיו בעלי "תיקים" במשרד לענייני חברה ושירותים חברתיים.

עלינו להוקיע את משרד הבריאות על תפקידו בנושא הנדון. הזוועות הנתעבות ביותר מצד משרד הבריאות הן מתן תרופות פסיכו-טרופיות לילדים, ברובן ללא אישור לשימוש בבני אדם מתחת לגיל 18, והחזקתן של מרפאות לבריאות הנפש אליהן בתי המשפט לנוער שולחים, בשוויון נפש, את הילדים.

דרושה חקירה שתקבע אם שופטי הנוער מקבלים "הכנסה צדדית" או "עמלה" על המוני הילדים המועברים אל המוסדות, משפחות האומנה או המרפאות לבריאות הנפש וכן, אם נכון הדבר, מהו גובה התמריץ. מעולם לא הוזכר דבר בעניין זה, למיטב ידיעתי, בדו"ח כלשהו. אבל השחיתות הכספית נפוצה בין שופטים בישראל ולא יעלה על הדעת כי עובדים סוציאליים יקבלו מענק על כל השמה ואילו השופטים לא יזכו ב-"תוספת".

תשומת לב תקשורתית מרובה מוקדשת להפרה גורפת של זכויות האדם המתבצעת ע"י ממשלת ישראל נגד פלשתינאים. נדגיש: דו"ח זה מתאר את הזוועות שנעשו ונעשות ע"י ממשלת ישראל נגד ילדים יהודיים ומשפחותיהם, אזרחי המדינה.

כמו כן מעניין לגלות כי, למיטב ידיעתי, מעולם לא נתבע אדם במדינת ישראל על החזקת/מכירת/ייצור סרטי-תועבת-ילדים (child pornography), אף כי שמותיהם (שלא פורסמו) של ישראלים הופיעו ברשימות רשתות פורנוגראפית ילדים ש"פוצחו". נודע לי כי הגישה לאותם "אירועים" והצפייה בסרטים יקרות למדי – ודאי לא בתחומי התקציב של "מטופלי" העובדים הסוציאליים.

משרדי הממשלה שנזכרו לעיל מפירים בגסות את האמנה לזכויות הילד שאומצה ע"י האסיפה הכללית של האו"מ ב-1989, ועליה חתמה מדינת ישראל ב-1991. בדו"ח שהוגש לכנסת ע"י חברי הועדה בראשות פרופ' ישראל צבי גילת שמונתה בידי שר העבודה והרווחה, הרב שלמה בניזרי, הודגש דבר זה. זכויות הילד שנזכרו במיוחד בדו"ח הנ"ל כמופרות שיטתית, דרך שגרה, ע"י פקידי הסעד בחסות המשרד לעניינים חברה ושירותים חברתיים ובברכתו, הם –

1. אפליה: רוב גדול של הילדים שהורחקו מבתיהם שייכים לשכבה החלשה מבחינה חברתית-כלכלית. מצבם ניתן לתיקון מלא, אך מעט מאד נעשה כדי לשפר את מעמדם
2. פגיעה ברווחת הילד: ההחלטות החפוזות, הבלתי-תקינות והבלתי מקצועיות הנעשות בידי "ועדות" חסרות הרשאה חוקית והסגורות בפני בעלי מקצוע אחרים, מתנהלות ללא כל רישום פרוטוקול או תיעוד אחר ("חסיון להגנת הקטין", לטענתם) ומזיקות לילדים, כפי שהוכח
3. סיכון: התנאים השוררים במוסדות בהנהלה הממשלתית מסכנים תכופות את
התפתחות הילדים, ולמעשה את עצם קיומם
4. התעלמות: עובדים סוציאליים מתעלמים, בחוסר אכפתיות שגרתית, מזכותו של הילד לקחת חלק בקבלת החלטות רבות השפעה בחייו; הם נוהגים לא לשתף את הילד או את הוריו בישיבות "ועדת ההחלטה" הבלתי מוסמכת והפטורה מביקורת; במקרים רבים גם אנשי חינוך המכירים היטב את הילד אינם משתתפים מטעם זה או אחר.

רוב גורף של הילדים המורחקים מבתיהם אינם נשאלים כלל לדעתם בעניין זה. אין הם מעורבים בתהליך ההחלטה, גם אם הם מספיק גדולים להבין את המצב ולבטא את מחשבותיהם ורגשותיהם. הורים מסרו לי כי העובדים הסוציאליים ספרו להם שילדיהם הביעו את דעתם ושותפו בהחלטה (של "ועדת ההחלטה") אבל ההורים ידעו, על פי דיווח העובד הסוציאלי, כי זאת לא היתה החלטתו של הילד, אותו הכירו היטב – דעותיו לא התאימו לאלה ש"צוטטו" בפיו של העובד הסוציאלי. הילד, בדרך כלל, רצה להשאר בבית. במילה אחת, העובד הסוציאלי שיקר. השקר הזיק לילד, אך שיפר את הכנסתו של העובד הסוציאלי.

ממצאי דו"ח ועדת גילת, אחת מועדות החקירה הנועזות שחשפו את שירותי הרווחה ומתחו עליהם ביקורת, "נקברו" מיד.

לפי הבנתי – ישראל, כחתומה על האמנה לרווחת הילד, נדרשת להגיש דו"חות שגרתיים לאו"מ. אינני יודעת איזה מידע/מידע-חלקי/מידע-שקרי היתה מדינת ישראל עשויה להגיש לאו"מ באותם דו"חות. ברור לי כי אילו מגישי הדו"חות הנ"ל היו מוסרים את האמת, או אף חלק ממנה, לארגון האומות המאוחדות – היה על הארגון להוקיע את ישראל כמבצעת פעולות נתעבות ופגיעות בזכויות האדם נגד אלפים ורבבות מאזרחיה, ילדים ומשפחותיהם, ולהחשיב את מערכת ה"צדק" לנוער כחבורה של נוכלים.

על פי המידע, שלוקט מהדו"ח בו נדון להלן בספר ילדים רחוקים מאת רו"ח יעקב אליה, 75,000 מן הילדים במדינת ישראל רחוקים מבתיהם, כלומר: 5% מאוכלוסיית הילדים; רובם נמצאים במוסדות ומיעוטם במשפחות אומנה. שיעור זה גדול פי 10 מבכל מדינה מערבית אחרת.

ראשך יסתחרר וקיבתך תתהפך במחשבה אודות השפעת יגון וטראומה עזים כל כך על החברה הישראלית.

במשך עשורים הושמו ילדים ישראליים במוסדות בגלל סיבות שונות (וכוזבות לעתים תכופות). כיום מוציאים כ-10,000 ילדים בשנה. "תסמונת המוסדיות" (Institutionalization Syndrome) של היחיד נחקרה ותועדה; מי יחקור את ההשפעה המצטברת של תסמונת המוסדיות במספרים גדולים על החברה?

שבעים וחמישה אחוזים מבין הנלקחים מבתיהם הם מקרים של הזנחה בגלל עוני פשוט. אינני מתכוונת להזנחה הקשה-עבריינית המסכנת את הילד מיידית, כמו אותו מקרה של פקיד סעד בקרית גת אשר רק "שכח" (כדבריו) את בתו בת השנה והשאיר אותה נעולה במכונית המשפחתית כשלוש שעות. האירוע הובא כפריט חדשותי והוצג (כי שני ההורים עובדים סוציאליים) כ-"דבר העשוי לקרות לכל אחד" ו-"כמו לשכוח את הארנק במכונית". אני מתכוונת לתוצר הבלתי נמנע של העוני. רובם הגדול של הנלקחים מבתיהם ע"י שירותים חברתיים באמצעות בתי המשפט לנוער אינם בסכנה מיידית. הם בפשטות ילדים ממשפחות נחותות כלכלית. על חמישה עשר אחוזים נוספים מבין הנלקחים מבתיהם נאמר כי הם קורבנות התעללות גופנית. רבים מהגדרות אלה הן חסרות בסיס. כדי להוציא ילד מביתו בישראל אינך זקוק ליותר משיחת טלפון אחת, אפילו בלתי מזוהה. עשרה אחוזים מוכרזים כקורבנות להתעללות מינית. גם בעניין זה רבים המקרים בהם העובדים הסוציאליים בודים ראיות.

את הגילויים המזעזעים ביותר אודות מערכת השירותים החברתיים מצאנו בדו"ח פרופ' ישראל צבי גילת ואנשי הועדה שבראשה עמד, ושנתמנתה ע"י הרב שלמה בניזרי, מי שהיה שר העבודה והרווחה.
אך ממצאים חמורים מאד של רשלנות מקצועית מצד פקידי הסעד נרשמו גם בדו"חות של ועדות בדיקה אחרות –

1. פרופ' ורד סלונים-נבו, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בן-גוריון;
הדו"ח נתפרסם לאחרונה ב-2008
2. סביונה רוטלוי, שהיתה סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ושופטת
נוער לשעבר
3. פרופ' רמי בנבנישתי, שהדו"ח שלו הוכן בחסות מכון ברוקדייל
4. פרופ' דן שניט.
כאן עלי להעיר כי השופטת חנה ריש-רוטשילד, מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, שהיתה חברה בועדת שניט, הסתבכה במעשי עוולה ממוניים יחד עם שופט אחר לפני שנים מספר. אף כי מעשי עוולה אלה לא נקשרו ישירות לתפקידה עצמו, יש לאמר כי ערכי המוסר שלה גמישים כשהמדובר בטובת הנאה ואין מקום לבעלת אופי כזה בבית המשפט לענייני משפחה.

את ממצאי הועדות הנ"ל קוברים כשגרה. מן ההמלצות מתעלמים.

אל נשכח: שרים באים והולכים; בדרך כלל אין הם מצליחים לצבור די כוח ממשי כלפי אנשי המשרד. ותיקי המנגנון, אותם אין מחליפים כל ארבע שנים, הם קובעי המדיניות באמת. בחקירת עניינים אלה חשוב הרבה יותר לבדוק את ההחלטות והפעולות של ה-"אפרצ'יקים" המשופשפים מאשר את אלה של השר. עם זאת, אם השר מודע לרשלנות החוגגת של הסרים למרותו ואינו נוקט בצעדים לשיפור המצב – או אפילו תומך בהם – אזי הוא נפשע כמותם.

לא כמו שרים אחרים במשרד שנקרא אז "העבודה והרווחה", שהבינו כי שירותי הרווחה מפירים קשות את החוק, הנוהל וההגינות האנושית וחקרו עניינים אלה כמו אורה נמיר והרב שלמה בניזרי, נאמר לי כי יצחק הרצוג, השר הנוכחי לענייני חברה ושירותים חברתיים, מספק לפקידי הסעד הראשיים את מלוא תמיכתו. הוא, ככל הנראה, לא יואשם ב-"התערבות", כפי שפקידת הסעד הראשית לאזור הדרום, שושנה רוזנפלד, אמרה על אורה נמיר בנוכחותי.

לאחרונה, בדו"ח על רשלנות השירותים החברתיים העוסק במיוחד בגברת מסוימת, רונית צור, פקידת סעד ראשית לסדרי דין, מאת פרופ' ורד סלונים-נבו מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת "בן גוריון", נמסרה המלצה מרוככת בעליל: ימונה נציב קבילות עצמאי במשרד לענייני חברה ושירותים חברתיים כדי להתמודד בים התלונות בו המשרד מוצף. השר הנוכחי לענייני חברה, יצחק הרצוג, ומנכ"ל המשרד, נחום איצקוביץ', מיהרו להתנגד בחריפות להמלצה, כמו גם היועצת המשפטית של המשרד, עו"ד בתיה ארטמן.
יש לציין כי מימוש ההמלצה היה מביא רק לשיפור מוגבל בתפקוד המשרד לענייני חברה ושירותים חברתיים, כי שום נציב קבילות לא יוכל לפעול נגד פעילותם רבת הנגיעות של שופטי הנוער. אך הנציב, לכל הפחות, היה חולק למתלוננים את הכבוד המזערי המגיע להם. אבל האדונים הרצוג ואיצקוביץ' והגברת ארטמן לא הסכימו לכך. על המשרד לענייני חברה ושירותים חברתיים להכחיש את תקפותה של כל תלונה – פן יוטבעו במפולת-שלג של פשעיהם נגד האנושות.
פקידת הסעד הראשית לחוק הנוער הקודמת, מרים פאבר, האחראית האישית לחלק גדול מהצרות שנגרמו לי אחרי שיצאתי לתקשורת, מסרה בפני מליאת הכנסת כי אין היא יכולה לזכור מקרה אחד בו ילד אחד הוצא מהבית ונמסר לטיפולם בטעות. נוכל לשער, אפוא, כי אין טעות בהשמה חסרת בסיס של ילדים ובהאשמה כוזבת של הוריהם בפשעים שהם מעולם לא עשו – והגברת פאבר, בין היתר, תיתן את הדין ותיענש בהתאם על פשעיה החמורים שבצעה ביודעין.

ד"ר מרינה סולודקין, חברת הכנסת, היא בעלת הקול היחיד הנשמע בכנסת במאבק חדמשמעי למען רבבות הילדים המושמים במוסדות ובמשפחות אומנה ללא הצדקה ולמען משפחותיהם. חיוני כי גופי ארגון האו"מ הקשורים לעניין, ואליהם מופנית תלונה זאת, ישמעו את קולה של ד"ר סולודקין וקריאתה הברורה למען הצדק.

בתי המשפט לנוער בישראל הם חיקוי נלעג של אי-סדרים והליכים בלתי חוקיים. הם פרודיה מוזרה על הליכי משפט תקינים. שלילת זכות הייצוג המשפטי מההורים, "חובה" בבית משפט לנוער, מתוארת בדו"ח הנזכר לעיל. שלמה נחמיאס, שופט נוער בגמלאות שנהג לשבת בבית המשפט בבאר שבע, לא רק נמנע מלהודיע לזוג הורים אחד המוכר לי כי זכותם לקבל הגנה משפטית; כשנשאל, מדוע אין להם עורך דין, הוא ענה: "אין עורך דין גם בצד השני – רק פקידת סעד. אז זה לא כמו במשפט אמיתי". נעימת קולו הותאמה ליצור בלב ההורים תחושה ברורה של חוסר הגינות מצדם לבקש עורך דין נגד פקידת הסעד; הם הוצגו כבריונים נועזים וחצופים בגלל עצם שאלתם. ידוע לי לפחות מקרה אחד, עליו אוכל להעיד, בו תיעוד ההליכים לא הביא חלק גדול מן המתרחש באולם המשפט. לבטח לא היה זה תמליל הדיון.

שירותי הרווחה בישראל מפתחים בין העניים (ועתה גם בקרב המעמד הבינוני) את התחושה הכללית של איומים, פחד והגרזן הידוע המונף תמיד מעל ראשך. בטרם צאתי לתקשורת, הוזהרתי ע"י רבים כי "הם יתנקמו בך". בציבור הישראלי שוררת תחושה כללית כי אם אתה יוצא נגד הממסד, תהיה "מסומן" ויתנקמו בך. דבר זה איננו פחות נכון מבחינת פקידי הסעד – הוא נכון הרבה יותר. האנשים שהזהירו אותי צדקו, אך לא לגמרי: פקידי הסעד אינם יוצאים תמיד ישירות נגד ההורים; הם מענישים את ילדיהם. מי היה מעלה בדעתו שנציגי מדינת ישראל יהרסו ילד – כדי להתנקם בהוריו על הפרת-חוק דמיונית? היתה זאת התפכחות כואבת. הם מענים ילדים בשיטתיות במשך שנים כגמול על שההורים "יצאו לציבור", או "לא שתפו פעולה". אבל אותי לא ישתיקו. לא אכנע כצאן לטבח. אביא לידיעת כל העולם את הזוועות הסדרתיות של מדינת ישראל נגד מבוגרים וילדים אזרחי המדינה.

בעוד סבלותיהם של התושבים הפלשתינאים מידי השלטון הישראלי זוכות לכיסוי תקשורתי וידועות היטב ברחבי העולם, איש אינו מודע לסבלותיה של אוכלוסיה יהודית "מסומנת" במדינת ישראל.

בסרטון הבא תוכלו לראות (ב-3:25 דק') את חנה סלוצקי, פקידת סעד ראשית לחוק הנוער, מפחידה הורים לא "לצאת לציבור" בתלונותיהם, כפי שעשו רבים לאחרונה – נואשים, אחרי שחוו התכחשות כאשר פנו אל המשרד לענייני חברה ושירותים חברתיים בבקשתם. היא מודה כי המשרד לענייני חברה ושירותים חברתיים מגונן על העובדים הסוציאליים מפני תלונות הורים בעלות תוקף, אותן היא מונה –

"חנה סלוצקי מסבירה מדוע מסוכן לפנות לשירותי הרווחה"
http://tinyurl.com/lu9vzt

גם שלטון האימים הערטילאי אותו מפעילה היועצת המשפטית של המשרד לענייני חברה ושירותים חברתיים, עו"ד בתיה ארטמן, נגד כולם, במערכת ומחוץ לה, שרק יעיזו למתוח ביקורת על המשרד לענייני חברה ושירותים חברתיים – ובכלל זה איומים בפעולות משפטיות – מתואר בספרו של יעקב אליה ילדים רחוקים. ארטמן היתה חברה בועדת סלונים-נבו, שהגישה את ממצאיה לכנסת ב-2008, ובה המלצה לפתוח לשכה של נציב קבילות במשרד לענייני חברה ושירותים חברתיים. קולה של ארטמן רועם כדעת מיעוט בוועדה שביקרה את עבודת פקידת סעד ראשית לסדרי דין בסגנון מאופק וזהיר למדי – אולי יותר מדי.

לאחרונה שוחחתי עם אם אחת מדימונה שבנה הוכנס למרכז החירום בבאר שבע. הם נתנו לו טגרטול (Carbamazepine). היא מסרה לי במפורש כי הוא איננו אפילפטי. היא, כמסתבר, איננה מודעת לשימושים אחרים ב-Carbamazepine ומותר לנו להניח כי אצל בנה מעולם גם לא אובחן אף אחד מאותם "היעדרי תפקוד" שהפסיכיאטרים המציאו תמול שלשום. היא מסרה כי עורו היה אדום ועיניו – אדומות ונפוחות כשבא הביתה. קראתי כי לנטילת תרופה זאת יש שורה של השפעות לואי אפשריות, אחדות מהן מסוכנות מאד.

עצם מתן השם "מרכז חירום" נועד לעורר אותנו לחשוב כי הילדים השוהים שם נמצאים בסכנה חמורה ומיידית – לכאורה מפני הוריהם. הורים לילדים שהושמו במרכז חירום אמורים לחשוב כי הם עצמם המסוכנים ביותר בין ההורים המסכנים את ילדיהם בהתעללותם. יש ל

_________________
?Mommy, Mommy what's the Illuminati
חזרה למעלה
צפה בפרופיל המשתמש שלח הודעה פרטית שלח דוא\ בקר באתר המפרסם

הצטרף וצרף חבריך לרשימת התפוצה של "נקים" וקבל עידכונים שוטפים על החשיפות של "נקים"

הצג הודעות מלפני:   
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> פורום חופשי בעניין שחיתות ציבורית כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
עמוד 1 מתוך 1

נבחרים

גילויים אחרונים בפרשת רצח יצחק רבין ז"ל

הקשרים של `המאפיה` המשפטית נחשפים

הצטרף עכשיו למאבק של נקים נגד השחיתות השלטונית

גלובס חושף שהפרקליטות מושחתת השופטת הדס יהלום מאשרת זאת אך לא עושה דבר

תודה למאות הלייקים, שדרגנו
לדף חדש תודה לחדש לנו לייק!


 
קפוץ אל:  
אתה יכול לפרסם נושאים חדשים בפורום זה
אתה יכול להגיב לנושאים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה יכול להצביע בסקרים בפורום זה
You can attach files in this forum
You can download files in this forum
תגובה כללית לאתר זה כאן, תגובה להודעה או כתבה ספציפית יש להגיב למעלה,תודה!


WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO THE SCHLAFF AFFAIR

Powered by Nakim Israeli Citizens ֲ© People of Israel 2005, 2021



משה גל טדי קולק דוד בן גוריון
Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group