הישראלים-עבדים כלכליים של בעלי ההון

[טלדרעי]

הישראלים – עבדים כלכליים של בעלי ההון
מהו הסיכוי של הצעיר או הצעירה הישראלית; שהם כיום בשלהי התיכון, בצבא, בתחילת הלימודים, לחיות חיים שאינם מרוץ מטורף אחר כיסוי האוברדרפט; תשלומי משכנתאות חונקים ועלויות מטורפות של חינוך הילדים (מגן הילדים ועד לאוניברסיטה)? התשובה האמיתית לכך היא – כמעט אפס. נגזר דינם להיות עבדים כלכליים. המשק הישראלי בנוי כך שרובה של החברה משרת מיעוט קטן, זעיר, של בעלי הון. הציבור הישראלי משלם מדי שנה בשנה סכום דמיוני – למעלה מ- 25 מיליארד ₪ ריבית ועמלות לבנקים. ההוצאה הגדולה ביותר של רוב הזוגות הצעירים בישראל – היא ההוצאה על רכישת דירה (ומשכנתא לבנק) וחינוך לגיל הרך, הצירוף הזה קטלני. הוא הורס את מעמד הביניים, הוא מתיש אותו ושוחק אותו, הוא מכריח אותו לעבוד שעות אינסופיות כאשר רוב רובו של הכסף זורם (באמצעות קרטל הגביה הבנקאי האדיר) לכיסיו של מיעוט זעיר של מולטי-מיליונרים השולטים - במישרין ובעקיפין - בכל המפלגות הגדולות. חבריהם בפקידות הבכירה ובבתי המשפט אישרו לבני משפחת דנקנר את שינוי ייעוד הקרקע של בריכות ים המלח באילת ובעתלית; הם סידרו לחברות הדלק שינוי יעוד של פי גלילות בתמורה אגדית; הם חברו יחדיו להשתלטות על תאגידים ורכוש ציבור בנזיד עדשים. לכן הפתרון היחיד הוא השבת הכוח השלטוני לבעליו, לאלו הנושאים בנטל, לאלו המבקשים לגדל כאן ילדים בחברה של כבוד אנושי ואיכות מינימלית; הידעתם? בזמן שהישראלי נלחם מלחמת קיום כלכלית ונשחק בחסכון הפנסיוני הדל שלו (לאותם אלו שיש להם בכלל חסכון פנסיוני) הופחת שיעור המס על רווחי הבנקים, חברות הביטוח והבנקים למשכנתאות מ – 44% לפני עשר שנים ל-27% בלבד בשנת 2009 וביבי עכשיו רוצה להפחית זאת ל-18%! אין לכך כל הצדקה. זוהי שחיתות. יש להשיב את נטל המס על רווחי התאגידים הפיננסיים הגדולים לרמה המקורית – לכל הפחות 44% מהרווח של הבנקים. בדרך זו יועברו לקופה הציבורית בחמש השנים הבאות לפחות 35 מיליארד ₪. החברה הישראלית צמאה לכספים אלו: ניתן לבנות איתם מסילת ברזל לכרמיאל, לקריית שמונה, לבית שאן, לדימונה, למצפה רמון. כספים אלה ישמשו להארכת יום הלימודים בכל בתי הספר בארץ ולהשקעה במבני חינוך בתשתיות ובשירותי הבריאות הציבוריים הקורסים שלנו. ומדוע אין רכבת לכרמיאל ולדימונה? ומדוע אין יום חינוך מלא בכל הארץ? התשובה פשוטה: את מי זה מעניין הדפוקים של כרמיאל או דימונה או אותה אמא שצריכה לצאת לעבודה מלאה כדי לפרנס משפחה ולקיים רמת חיים מינימלית? הילדים והנכדים של משפחות ההון, השולטות בחיינו, ממילא מטופלים על ידי מטפלות פרטיות. זו מדינה שקבוצה קטנה, האלפיון העליון, השתלט עליה (תוך שימוש בקרטל בנקים שאין כמוהו, לגודל ועוצמה, בכל העולם) – והופך את האזרחים בה לעבדים כלכליים שלו; לעבד כלכלי – אין זכויות באמת. האם ידעתם כי האשפוז הסיעודי אינו כלול בסל הבריאות הבסיסי? האם זו המדינה עליה חלמנו – האם אלו הם הערכים (כן, הערכים היהודיים!) של 'אל תשליכני לעת זקנה'? האם יש הצדקה להתעללות המשותפת של בנק לאומי ואוצר המדינה בניצולי השואה? רק השבוע התמודדנו, בעצמנו, עם כונס נכסים של בנק למשכנתאות, תאב בצע, שפינה בכוח הזרוע (של שמונה גברתנים!) חולה סרטן סופני, ממיטת חוליו בבית מגוריו, לתוך אמבולנס פרטי. לאן נעלמה לה שארית החמלה? אבל בעצם, מה איכפת לביבי או ללבני או לברק מאותו אדם מבוגר העובד כמאבטח בכניסה לקניון? או מהמנקה של השירותים בנין המשרדים? או אפילו מאותו הצעיר או הצעירה הישראלית; שהם כיום בשלהי התיכון, בצבא או בתחילת הלימודים. האם מישהו מלובשי החליפות המחויטות הלוחשים על אוזניו של מר נתניהו או גב' לבני או מר ברק, מתעניין בכלל בטירוף העמלות וההתחכמויות של הבנקים בישראל אשר עושים בלקוח הנבוך, השבוי בידיהם, ככל העולה על רוחם? האם הם יעזו להתעמת עם הבנקים – שעה שהמפקח על הבנקים (שמונה על ידם) בכלל שימש כאחד ממנהלי הבנקים בישראל – לטובת אותה משפחה שנאלצת ללוות כסף ולשלם ריבית נשך, ריבית קצוצה, לבנקים – שהם-הם המושכים בחוטים של שלושת המועמדים? ולכן הפעם נשיב להם – מנה אחת אפיים. הפעם נשמור על הכבוד העצמי; הפעם נכה בחזרה ובמלוא העוצמה; הפעם נגן על ילדינו. נדאג לעתידם. נשים סוף לשלטון חלקלקי הלשון שהפכו אותנו לעבדים כלכליים. לכן – הצביעו קפ הרשימה למיגור שלטון הבנקים. למידע נוסף בעניין מיגור שלטון הבנק ראו www.hlv.org.il