מחסור במים, בלוף או עוקץ?

[דוד בלחסן]

מחסור במים, בלוף או עוקץ?
"הארץ מתייבשת". "הכינרת מתרוקנת". "קו אדום"! "מצב חרום לאומי"! "הצלת משק המים, צו השעה"!
מי לא שמע ולא הפנים את הסיסמאות הבהולות והמבהילות האלה?
הם חדרו לכל נבכי חיינו ותודעתנו. עד כדי כך שנהג אשר יעיז לשטוף בפרהסיה את רכבו בצינור פתוח מסתכן בלינץ' ציבורי. מי שתייה מחולקים במשורה, ובעל בית אשר יחרוג מהמכסה העלובה של 20 קוב לחודש מוענש בקנסות כבדים ואף בניתוק!
אך נדמה כי יש מגזר מסוים שלא חי בארץ הצחיחה שלנו אלא בפלנטה אחרת, בגן עדן שופע מים ונהרות אשר המיסיסיפי היה מחוויר לעומתם.למגזר הפלאי הזה יש שם: החקלאות! ולא סתם החקלאות, אלא זאת שבנגב דווקא! ולא סתם בנגב, אלא ב"אגודות השיתופיות", שם עטור מסתורין במקום המונח העממי: מושבים.
כדי להבין מה פירוש הביטוי "עוקץ" או אם תרצו "חור במים", הדרמנו עד למושבים החקלאים של חבל אשכול, שם פגשנו את שמעון מגן, חקלאי ותיק מהישוב תלמי אליהו שחשף בפנינו את התרמית הגדולה של "המחסור במים".
כמדריך חקלאי ומרכז משק, שמעון הגיע למושב תלמי אליהו לפני למעלה משלושים שנה עת סייע לקבוצת עולים אידיאליסטים מצרפת להגשים את חזונו של בן גוריון "להפריח את השממה", בעבודה עברית קשה ובהסתפקות במועט. אכן חזון לאומי. לכל חבר במושב הוקצה אז שטח אדמה של כמה עשרות דונמים ומכסת מים של כמה אלפי קוב בשנה לגידולים החקלאיים.
החלוקה בין חברי המושב הייתה שוויונית ומחושבת בדקדקנות על מנת מחד למנוע בזבוז משאב יקר ערך ומציאות זה של המדינה ומאידך לאפשר לכל חקלאי להתפרנס בכבוד.
אמנם על פי "צו המים", מושב אשר לא ניצל את מלוא מכסת המים שלו מחויב היה להחזיר את היתרה הלא מנוצלת לנציב המים על מנת שהנ"ל יחלק אותה למי שזקוק לה יותר: בתי חולים, מוסדות חינוך, עיירות פיתוח וכד'. אך חזון לחוד ומציאות לחוד. לימים, בגלל כמה כרישים רבי תאבון אשר השתלטו על שטחי אדמה נרחבים ומכסות מים ענקיות, פני החקלאות השוויונית, הצודקת, ההגיונית, והחכמה שלנו השתנו לפיאודליזם מסוג חדש אך לא פחות מגעיל.
לדברי שמעון, " 10 אחוז של המושבניקים מחזיקים ב- 100 אחוז של האדמות ומכסות המים". איך קרה הדבר? ובכן השיטה פשוטה למדיי. קוראים לה: "המכבסה של וועדי האגודות השיתופיות". חבר מושב שכלל אינו מגדל ואינו עוסק בחקלאות מוכר את מכסת המים שלו לאגודה וזו, תוך "גזירת קופון" כמובן, מוכרת חזרה לאחד מאותם החקלאים הידועים בז'רגון הפנימי של המושבים בשם: "ראיס". וכך הדבר לדוגמה בתלמי אליהו. ואם תשאלו את חברי הוועד של מושב זה מה פשר הקומבינה הזאת, הם יכחישו כי מדובר במכירת מים ובספסרות במשאבי מדינה. הס מלהזכיר את המילה מכירה או קניה. יש להם אוצר מילים ייחודי: "העברת זכויות מים". אבל מה לעשות והעברת זכות זו כרוכה בכסף, ובהרבה כסף שעושים על חשבון המדינה. למה הדבר דומה? למשכנתא. תארו לעצמכם כי המדינה מעניקה משכנתא מסובסדת לאדם פלוני והלז "מעביר" את המשכנתא שלו ליזם פרטי אשר ב"מקרה" מתפרנס מעסקי בנייה. הרי מהר מאד רוב הבתים בארץ יהיו בידיהם של אוליגרכיה של העשירון העליון. הלזה התכוון המחוקק?
אך עובדה היא כי היום מספר מועט של גבירים שולטים על שטחים נרחבים של אדמה חקלאית ונהנים ממכסות מים עצומות אשר מיועדת הייתה לפרנס אלפי משפחות ובפועל מעשירות משפחות בודדות.
לדברי שמעון מגן: "תופעה נלוזה זו הולכת ומתרחבת. גרוע מכך, היא פועלת מתחת לאפו של שר החקלאות שאינו עושה דבר כדי להתערב ולעצור את השערורייה. למרות שספסרות זו במים היא עבירה חמורה על החוק אשר מדגיש חזור והדגש כי אין לסחור במשאב מדינה זה בשום דרך וצורה."
כתוצאה מהשתלטות זו, חקלאי צנוע ושומר חוק כשמעון מגן מוצא את עצמו בשוקת שבורה כי אינו יכול להתחרות ב"כרישים" הגדולים המציפים את השוק בתוצרתם ומורידים את מחירי העגבניות עד לגיחוך. זה אולי טוב לשר האוצר ול"מדד יוקר המחיה" אבל זה רע מאד לשר החקלאות ויותר מכך, למדינה כולה. הרי ידוע בכל העולם כי קיום מעמד ביניים של חקלאים קטנים המרוויחים את לחמם בכבוד וביושר, הוא לשד עצמותיו של העם כולו.
שוב ע"פ החוק, חקלאי שאינו מגדל חייב להחזיר את מכסת המים שהוא קיבל לנציבות המים. תחשבו על כמות המים והכסף שהיו נחסכים עקב מעשה אזרחי מוסרי ופשוט זה. תחשבו על כמה מיליוני דולרים הלכו על הקמפיינים למיניהם הדוחקים בנו לחסוך במים: "אל תבזבז! טיפת מים שווה טיפת דם"! אכן, טיפת מים שווה טיפת דם עבור הפנסיונרים, עבור מיעוטי היכולת וגם עבור אחרוני ניצולי השואה עמם המדינה מתדיינת על גרושים, ובאותה נשימה ממלאית במים יקרים מפז את החורים הגדולים שבכיס בעלי אינטרסים!
אז שלא יבלבלו לנו את המוח עם "יבוא מים מתורכיה". יש לנו מים די והותר. צריך רק לקחת אותם חזרה ממי ששדדו אותם ולחלקם למי שבאמת זקוק להם!
שמעון מגן: "פניתי למקורות, לשר החקלאות ולראש רשות המים, אך ללא הועיל כנראה שיש כאן 'יד רוחצת יד', לעתור לבג''צ עולה הון ואין ידי משגת, צריך התארגנות ציבורית של אזרחים שאכפת להם על מנת להגיש תביעה ייצוגית בעניין, כי הנושא נוגע לכלל הציבור".
שערוריית המסחר במים במושבים זועקת לשמים ודורשת התערבותו המידית של מבקר המדינה כדי להורות על הקמת וועדת חקירה ממלכתית בנדון.
אך לפני כן נבחרי הציבור של יישובי הנגב מתבקשים להוביל את המהלך הזה.