עמנ` רוזן:מזוז מחבל בחקירות בכוונה כדי לקדם את האינטרסים שלו

[מעריב]

קצב שקרן אבל צודק



הריאיון עם רוזן התקיים בבית קפה בתל אביב, עדיין בצל נאומו של הנשיא קצב. בעודו מדגים פטיש מסתורי המתבטא בחיסול מיומן של שקיות סוכר חום ("זה כמו סוכרייה, כדאי לך לנסות"), מתייצב איש התקשורת הוותיק כמעט בנחרצות לצדו של האזרח מספר אחת.

"קצב צודק במאה אחוז בטענות שלו נגד התקשורת ונגד מזוז", אומר רוזן ולוגם מהאספרסו, כדי להוריד את הסוכר שדבק בפיו. "מובן שהוא פתטי לחלוטין ומשקר בטירוף, לפי חלק מהדברים שאני יודע אישית. אבל הוא צודק בזה שהתקשורת הפכה להיות גוף שופט שישר מרשיע. זה שהתקשורת משתפת פעולה עם המשטרה והמשטרה עם התקשורת - גם בזה הוא צודק במאה אחוז. וזה שמזוז מחבל בחקירות בכוונה כדי לקדם את האינטרסים שלו, זה גם נכון. אני עוקב הרבה שנים אחר העבודה של המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי ואני חושב שהם פשוט המליכו את עצמם".

"היום יש בישראל מצב, שכל אחד רואה בעצמו בית משפט. התקשורת היא בית משפט, כך גם הפרקליטות והמשטרה, והיועץ המשפטי לממשלה הוא בכלל שופט עליון. השופטים האמיתיים רק מושפעים מכל השופטים האחרים. היועץ המשפטי לממשלה רוצה להשפיע על השופטים, כמו במקרה חיים רמון, כשהוא בא לוועדת הכנסת ואמר שרמון עשה דברים שלא ייעשו. אסור לו לעשות את זה. הוא צריך לסתום את הפה. לשבת במשרד שלו ולהחליט מה כן כתב אישום ומה לא".

את עניין הגזענות של התקשורת, אותו העלה קצב, רוזן דוחה לחלוטין. אך לדבריו התקשורת אינה חפה מדעות קדומות. "יש עיתונאים שיש להם את האנשים שלהם ואת אלה שחביבים עליהם. לפעמים הם מערבבים דעה בידיעה. יש סוג עיתונות שהיא עיתונות אג`נדה, כשעיתונאי מאמץ דעה מסוימת והוא הולך איתה בדיווחים שלו".

זה לא מה שגם אתה הפכת להיות במהלך הקריירה שלך?
"לא מסכים. כעיתונאי אתה צריך להיות הכי פתוח להקשיב במיוחד במקומות שאתה לא מסכים בהם. כשנשלחתי לפני שנה לסקר את ההתנתקות, מצאתי את עצמי בפגישה מאוד אינטנסיבית עם הדבר הזה שנקרא `מתנחלים`, ואני באתי אליהם חלק. לא באתי כמי שמלכתחילה חושב שצריך להעיף אותם משם. באתי מתוך תחושה שהשאלה הפוליטית לא רלוונטית, אלא באתי לסקר שבר גדול שעובר על אנשים".

כעיתונאי, אתה לא שופט לפעמים?
"מותר לשפוט ולהיות לא מאוזן. זה שטויות להיות מאוזן, כי כשאתה מסקר סיפור שהוא שנוי במחלוקת אתה לא חייב להיות מאוזן. כשאתה מדווח אתה צריך לדווח רק על דברים שאתה יודע, אתה לא יכול לקבוע, אלא אם זה מאמר דעות. אם העיתונאי מאמין או לא, לא רלוונטי.

"אני לא חושב שיהיה פה איזה שינוי, כי המערכות נותנות לזה גיבוי. בפרשת רמון למשל, יש עיתונאים, בעיקר כאלה שמסקרים את הפרקליטות, שלקחו פה צד מההתחלה. אין שום בעיה, נשב באולפן טלוויזיה או נכתוב בעיתון שהעדות של המתלוננת נשמעת אמינה, שעדותו של רמון לא. זו אווירה".

בשנה האחרונה מצא עצמו רוזן אף הוא בלבה של מיני סערה משפטית. "הייתי צריך לעבור קורס נהיגה מונעת, התקשרתי ואמרו לי שיש אפשרות לעבור את הבחינה בלי הקורס. אני, שלא הייתי אצל רופא עשר שנים כי לא היה לי זמן, הסכמתי. באתי לבחינה ואחרי עשר דקות באו ואמרו `עברת`. אז התברר שמנהל המכון נחשד שעשה שימוש לרעה באפשרות שלו לפטור אנשים מקורס תמורת טובות הנאה.

"הדבר שהכי שעשע אותי היה לראות את כל מי שחיכו לי שנים בפינה ואמרו לעצמם, הנה מגיע הרגע ורוזן מכריז על נבצרות זמנית וגם הפעם זה לא הלך להם. הייתי עשר דקות במשטרה. החוקר היה אוהד שרוף של מכבי תל אביב, אז שמונה דקות דיברנו על כדורגל. בשתי הדקות שנשארו הוא אמר לי: `מה לשאול אותך?`. אמרתי לו מה לשאול והוא שאל ובזה נגמרה החקירה. אמרתי שאני לא מכיר את אותו מנהל ושחררו אותי. מאז לא שמעתי עליו. יכול להיות שאחרי המשדר שעשיתי על המשטרה הם יחליטו להפוך את החשדות לחמורים מאוד ויובילו אותי למעצר בית לחצי שנה".


http://www.nrg.co.il/online/4/ART1/537/968.html