לעמוד החדשות
המצטרף/ת האחרון/ה לארגון נקים גב' רויטל מ- רמת השרון --- דוד בן גוריון וראשית השת"פ עם האויב בשואה עד להפקרות הבטחונית של היום
אמיר אורן: ``מה הרג את רבין?`` (רמז - כעין המתת חסד)  
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> רצח רבין,המחדלים המשפטיים בפרשת חקירת רצח יצחק רבין



עדכונים של נקים:

אהוד ברק והסחיטה במיליונים (לכאורה) של סוכן המוסד ג'פרי אפשטיין
ראשון 07.01.24 0:58

חשיפה,מי שהורה על גיוסו של ג'פריי אפשטיין למוסד הוא לא אחר מאשר אהוד ברק כאשר היה ראש אמ"ן
שישי 05.01.24 12:41

היום יתקיים ערר במשפט דרייפוס ללוחם גיבור במשטרת ישראל
רביעי 27.12.23 20:28

מומלצים:

אוהב את ישראל, אוהב צדק? לארגון `נקים` דרוש נדבן פילנטרופ ולוחם

מעריב חושף ששופטי העליון גונבים מהציבור הטבות מפליגות הכל בניגוד גמור לחוק

רצח רבין:השבכ נעתר לבקשה של נקים לשחרר את פרופ' היס מחובת הסודיות על ניתוח הגופה

בלי בושה: השופטת ורדה אלשיך סידרה למקורבה השופט בדימוס פלפל שכר טרחה של 10 מיליון ש"ח

עמיר מנור, כתב מעריב, הוקלט משקר טרם הוציא כתבה שקרית נגד 'נקים' המיחצנת את רשם האגודות ושותפיו

שחיתות מע' המשפט פורצת את מחסום הקול,ראיון על ארגון נקים בקול ישראל, בייניש, מזוז ושנדר תחת ביקורת

הראל סגל: 'יש אדונים לארץ הזו והדמוקרטיה משרתת אותם ואת האינטרסים שלהם. כל היתר, וזה כולל את רובכם, נתונים במעמד עבדים החיים באשליית אדנות...'

צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה
הרנטגן





הצטרף: 09 אוק' 2006
הודעות: 57


הודעהפורסם: רביעי 08.08.07 13:57    נושא ההודעה: אמיר אורן: ``מה הרג את רבין?`` (רמז - כעין המתת חסד)

כהקדמה אציין שרבין הגיע למיון עם שני סוגי נזק גופני:

1. היותר מוכר, הוא פצע ירייה, אם כי הפצע האמיתי היה בחזה מימין והוא ריסק את החוליה הגבית וגרם לשוק ספינלי.

2. הנזק שהוסתר מן הציבור (עליו מדבר אמיר אורן): רבין הגיע למיון עם נזק מוחי קשה, שהתבטא באובדן הכרה וסטיית מבט חזקה שמאלה. על מנת להסתיר את הגורם לשבץ המוחי "שהרג את רבין", נקטה ועדת שמגר בעצת פר` היס בתרגיל הטעיה, הם ייחסו את השבץ המוחי לתסחיף אוויר...

כמובן שעניין זה מופרך מיסודו, היות ובכל נתיחה שלאחר המוות ניתן לזהות בועות אוויר בכלי דם במוח, הללו הן תוצאה של שינויים שלאחר המוות ואינן גורמות לסטיית מבט או להפרעות נוירולוגיות בהיות האדם בחיים.

על פי כל הסימנים, הארוע המוחי בו לקה רבין, בעקבות הלחץ והפאניקה שעורר יגאל עמיר, קדם לירייה בחזהו של רבין, ונראה שהירייה בחזהו של רבין (בזמן הנסיעה, לאחר התנקשות מבויימת שגרמה להתמוטטותו של רבין עקב בהלה ולחץ קשים) בוצעה כשמאבטחי השב"כ היו משוכנעים שזה סוף דרכו של רבין.

אילמלא הירייה הקטלנית בחזהו של רבין (שהשב"כ מכר לשמגר ולרופאים שטיפלו ברבין כמין "יריית חסד"), רבין היה נותר משותק ועם הפרעות מוחיות קשות, כפי שדיווח אמיר אורן שריאיין את הד"ר יורם קלוגר. נוסף לכך, אילו נשאר רבין חי ומשותק לא היתה לשב"כ אפשרות להסתיר את הדרך בה נפגע רבין, דהיינו לאחר התנקשות מבויימת, שהסתבכה בגלל כשל של המאבטח הרביעי.


מה הרג את רבין

אורן אמיר 17/11/95

במוצאי השבת, באחת ושלושים אחר חצות, בעוד מצלמות הטלוויזיה מתמקדות
בישיבת האבל של הממשלה במשרד הביטחון, החל הד"ר יהודה היס בנתיחת גופתו
של יצחק רבין. כדי להצניע את הנתיחה, הוזעק הד"ר היס, מנהל המכון לרפואה
משפטית באבו-כביר, לבצע אותה באיכילוב. הנתיחה שנעשתה בהסכמת לאה רבין
נועדה לוודא את סיבות המוות ולהסיר ספק משיקול הדעת ומנכונות הנוהל של
הרופאים, שניסו להציל את חיי רבין. הגופה נותחה, צולמה ואף נסרקה
בטומוגרף ממוחשב (סי-טי), למיפוי כל ממצא אפשרי. המסקנה הנחרצת: קליעי
"הנקודה החלולה", שנורו מטווח מגע מאקדחו של יגאל עמיר, גרמו נזק ללא
תקנה ברגע שפגעו ברקמות הנחלשות של קורבנם, בן 73. אפילו הובהל רבין בדרך
הקצרה ביותר בין שתי הנקודות, הקו הישר של רחוב דוד המלך מהכיכר אל בית
החולים; אפילו עשה את הדרך, לאחר ייצוב ראשוני, באמבולנס של צוות טיפול
נמרץ בראשות רופא בכיר ומנוסה (מהסוג שהתלווה למנחם בגין ב-1983), ולא
במכוניתו, בחסות המאבטח הפצוע, יורם רובין; אפילו הודיעו לבית החולים
להיערך לקליטתו - גם אז, לפי הערכת הרופאים, היה מות רבין קרוב מדי
לוודאות מוחלטת.
עמיר טען את אקדחו בשיטת הכריך - קליע "נקודה חלולה", קליע רגיל, קליע
"נקודה חלולה" - משום שקליעי "נקודה חלולה" גדולים מדי לטעינה רצופה.
ברבין פגעו הקליע הראשון והשלישי, מהסוג האימתני המתפצל בגוף לצורת שושנה
ועלול לפצוע גם את הרופאים, בעת הניתוח. בהלת האיידס באמריקה הניעה
רופאים לתבוע מהממשל שם לאסור מכירת תחמושת זו; (השבוע דרש ראש הצוות
שניתח את רבין, הד"ר יורם קלוגר, במכתב לשר המשטרה, משה שחל, לפעול להחלת
איסור דומה בישראל). ברובין, למזלו, פגע הקליע השני. אילו ספג "נקודה
חלולה", היתה ידו מרוטשת.


לא אובדן הדם הרג את רבין, אלא התמוטטות הריאות וכלי-דם בלב. אוויר חדר
למחזור-הדם והגיע עמו, בין השאר, למוח.

לפי הדיווח המהימן ביותר, דיווחו
של רובין, השתנק רבין ונאלם שניות מעטות לאחר הירי, עוד בחניון. לבית
החולים הגיע, לפי הדיווח הרפואי, עם "סטיית-מבט שמאלה" וחרחורים אחרונים.


העיסוי והעירוי וניקוז החזה לא יכלו להצילו, מפני שהמוח - כפי שהסתבר
בנתיחה ובטומוגרפיה - כבר סבל מתסחיף, שנגרם ברגע הפציעה ולא מפני
ההשתהות בדרך.


השאלה המצמררת ביותר, למרות הניסיון הרפואי השולל אפשרות זו, היא: מה
היה קורה אילו הצליחו מאמצי ההחייאה? חומרת הנזק בעמוד-השדרה היתה, ככל
הנראה, בעוצמה של שיתוק. הנזק המוחי היה הופך את קורבנו לצמח, ולכל הפחות
גורע רבות מתפקודו, בדומה למצבו של השגריר בלונדון (וסגנו של רבין בהיותו
שגריר בוואשינגטון), שלמה ארגוב, שההתנקשות בחייו ביוני 1982 היתה יריית
הזינוק למלחמת לבנון.
קשה לדמות - מבחינה אנושית בוודאי אך גם מבחינה ממשלית ופוליטית - את
רבין כראש ממשלה המשתקם מפציעה קשה, אט-אט ובמידה מוגבלת מאוד, ללא
כישוריו השכליים
.


רופאים מאבחנים לפעמים עתיד חסר תוחלת לפצוע אנוש
ושוקלים לפי שבועתם המקצועית ומצפונם הפרטי, אם להמשיך בהחייאה.

המשפחות אינן נחשבות תמיד ליועצות טובות: הד"ר קלוגר, שהשתלם בטיפולי טראומה בבית
חולים בפיטסבורג (חילופי הירי בערי אמריקה ממריצים גם רופאים צבאיים
להתמחות בטיפולים אלה, כהכנה לניתוחים קרביים), נתקל שם ברעיות שביקשו
ממנו לא לטרוח יותר מדי בהצלת בעליהן הירויים. הן נימקו את בקשתן בטיעון
שנגזרו על הפצוע חיי צמח, אך לאמיתו של דבר הדריכה אותן הציפייה לתשלומי
ביטוח החיים. גם הנשיא קנדי - אילו הוחיה איכשהו בבית-החולים "פארקלנד
ממוריאל" שבדאלאס, לאחר שנפגע קשות במוחו - היה שרוי באזור דמדומים
תמידי, אבל לא משפחתו ולא משפחת רבין נדרשו לשאלה הנוראה הזאת, ולא מפני
שהרופאים חסכו אותה מהן.

המצב היה אנוש, נואש, מלכתחילה.
ועדת וורן לרצח קנדי התחבטה בשאלת פצעי הנשיא, מספר הקליעים שחדרו
לגופו, זוויות הירי והזמן שעבר בין ירייה לירייה - נתונים חיוניים
לתעלומה הבסיסית אם אכן היה לי הארווי אוסוולד מתנקש יחיד. ג`ק רובי רצח
את אוסוולד לפני שנחקר; אם יאונה רע ליגאל עמיר מידי זולתו או מידי עצמו,
לא יהיה קץ לפרשנויות המזימתיות. אילו היו לעמיר שותפים בקרב מאבטחי
רבין, חזקה עליהם שהיו משתיקים אותו מיד בחניון, לנצח. ועדת שמגר לחקר
הטבח במערת המכפלה בדקה אם ברוך גולדשטיין "פעל במערה בסיועו של אדם
נוסף" וקבעה כי "היתה זו, לפי הראיות שבידינו, פעולתו של יחיד". צפוי כי
גם ועדת שמגר לחקירת רצח רבין תבדוק את ההיבטים של ההכנות לטיפול חירום
באישיות מאובטחת. בלי קשר לכך, שוחח השבוע השופט שמגר עם מנהל איכילוב,
הפרופ` גבי ברבש, על משמעותה של החלטת בג"ץ שתחייב מוסדות רפואיים להעמיד
תחקירים פנימיים לשימושם של הליכים משפטיים. החלטה כזאת עלולה להרתיע
רופאים, ממש כקצינים במצבים צבאיים דומים, מתחקור אמת.
ככל שאפשר להעלות בסריקת המערכות המעורבות בפרשת רצח רבין, הטיפול
הרפואי ראוי לציונים גבוהים בהרבה מאלה הניתנים לשב"כ, למשטרה ולדרג
המדיני האמור להנחותם. איכילוב, המקבל תכופות - גם השבוע - התרעות על
פיגועים המוניים, לא התבקש לפני שבועיים לעמוד הכן; הכוננות המוגברת
במקום באה ביוזמה עצמית. הפוסט מורטם של ראש הממשלה, שהוצנע מידיעת
הציבור, הרגיע חלקית את הרופאים, שהאמינו כי פעלו כהלכה אך כעסו על
לחישות עמיתיהם, על ניתוח הניתוח. זו היתה הטראומה הפרטית של רופאי
הטראומה. בעוד שלושה שבועות, בכנס מקצועי, יאמר קלוגר משהו על קנאת
רופאים.
תקלה אחת פוגמת, בכל זאת, בתחושת צוותו של קלוגר כי פעל כמיטב היכולת
הרפואית. בדומה לתרגולים של קרבות אוויר (ברבש הוא יוצא חיל האוויר),
מוצבת בחדר-הטראומה מצלמת וידאו, המסריטה את הניתוחים לתועלתם של המבקשים
לבדוק את העובדות וללמוד את לקחיהן. האחות שסייעה לניתוחו של רבין שכחה,
בהתרגשותה, ללחוץ על המתג. רגעיו האחרונים של יצחק רבין, על שולחן
הניתוחים השמאלי בחדר הטראומה של איכילוב, לא הונצחו בסרט.
{\"זלזול קטלני
שגריר ארה"ב מרטין אינדיק - שאינו מגדולי חביביו של שמעון פרס, מאז חש,
לפני הסכם אוסלו, כי אינדיק מזלזל בו ומשקיע את כל הונו ביצחק רבין - אמר
בשבוע שעבר כי הפיגוע באוקלהומה-סיטי הגביר את הזדהותו של הנשיא קלינטון
עם רבין, כמנהיג הנאבק בטרור. ככל שמסתעפת חקירתם של יגאל עמיר וחבריו,
מתעבה ההקבלה שבין הפיגוע שם והרצח כאן. טימותי מקויי, החשוד בהכנת
משאית-התופת ובהצמדתה לבניין הממשל באוקלהומה-סיטי, היה - ממש כאחים עמיר
- לא רק יריב רעיוני לסמכות הממשלה החוקית, אלא גם חייל קרבי משוחרר. הוא
הוכשר באוגדה ממוכנת בקנזס ובמלחמת המפרץ; האחים מהרצליה למדו לירות
ולפוצץ - חגי עמיר נחשב לרב וגדול בחבלה - ב"גבעתי" וב"גולני"
ובאינתיפאדה.
שבועות מעטים לפני תחילת האינתיפאדה, בשיחה על הרכבו של מטכ"ל צה"ל,
נשאל שר הביטחון, רבין, אם נוסף על מינוי האלופים הוא מקדיש מחשבה גם
לדרג אחר המשפיע על הנוער הישראלי בתקופה המעצבת של שירות-החובה: מפקדי
חטיבות החי"ר הסדירות וביניהם מח`ט "גבעתי", אל"מ אפי פיין, שלדברי אחד
מנאמניו הביטחוניים ואחר-כך הפוליטיים של רבין התבטא "ברוח כהניסטית".
רבין ניפנף בידו, בזלזול האופייני שליווה אצלו אמירות פסקניות: "קשקוש",
"שטויות". במוניטין שיצאו לו כבקי בפרטים היתה פרצה גדולה ומסוכנת: הוא
הקל ראש, עד להפתיע, בעניינים חיוניים. כך למשל סיפר לעיתונאי, חודש לאחר
חתימת הסכם אוסלו, כי מעולם לא טרח לקרוא את האמנה הפלשתינית - אף לאחר
שתבע מיאסר ערפאת לבטלה.
זמן רב מדי זילזל רבין בהשפעת האינתיפאדה על שני הצדדים, על הישראלים
הנשלחים לדיכויה לא פחות מאשר על הפלשתינאים המשתתפים בה. המפגש שבין
קנאות דתית-לאומנית (או אנטי-ממסדית, כבמקרה מקויי) לבין מיומנות צבאית
עלול להיות קטלני במיוחד.
צה"ל נכנע ללא קרב, מתמסר לדתיים. הצבא, ששורות פלוגותיו, ועם השנים גם
קצונת חטיבותיו, עתירות לוחמים מישיבות ההסדר ומבתי אולפנה דתיים אחרים,
מאפשר למהרסיה ולמחריביה של ישראל להיכנס אליו - ולצאת ממנו. חוק שירות
הביטחון אמנם אינו מאפשר לו למנוע זאת מהם, גם אם ירצה בכך, אבל החוק
אינו אוסר על צה"ל להשגיח על תופעות המסכנות אותו ואת הממשלה הממונה עליו
- מהסרן הד"ר ברוך גולדשטיין ועד לספקי הנפץ לאחים עמיר. ב-1948, הרבה
לפני החידוש של יוסי שריד השבוע, נוכח סכנות פנימיות של קיום כוחות
חמושים שכפרו במרות הממשלה, הרכיב דוד בן-גוריון מנגנון משותף למשטרה
הצבאית, לתביעה הכללית ולשירותי המודיעין; נציג המטכ"ל שם ובבתי הדין
המיוחדים לשפיטת חשודים בהתארגנות מחתרתית היה ראש מינהל הסגל, משגיח
הכשרות הפוליטית של הקצונה (בן-גוריון רצה שליטה במינוי כל סגן-מישנה
ונאלץ להסתפק בסמכות לאשר ולפסול כל אלוף-משנה). ב-1995 אין צורך להפריז
עד כדי כך - עדיין אין מדובר בהתארגנותן של קבוצות מחתרתיות ביחידות
סדירות - אך גם אין להתרפק על השאננות והאדישות ששידרו הכל, מהפיקוד
הצבאי הבכיר - כולל הרמטכ"ל ברק, בביקורו אשתקד בישיבת "מרכז הרב"
ובהחלטתו לקדם את פיין, ועד לשר הביטחון עצמו, הקורבן המיועד.
{\"כאב-הראש של שומר-הראש
השב"כ מתנהל באחרונה באווירה משפחתית. לא רק משפחת עמיר מעניינת את
השירות: הסכין המילולית שנעץ ראש השב"כ הקודם, יעקב פרי, בגבו של
בן-חסותו לשעבר, כ`, ראש השב"כ הנוכחי, דחפה מישהו לנעוץ בלוח-המודעות של
חדר האוכל במטה השב"כ פתק ובו התייחסות עממית לאמו הורתו של פרי. גם ללא
המבער האחורי של פרי, יודע כ` כי השאלה אינה אם יפרוש מתפקידו אלא מתי -
ככל הנראה, סמוך לסיום עבודתה של ועדת שמגר. הוא לא יתבקש להתפטר לפני
הגשתו של דו"ח שמגר. אם יומלץ במפורש להדיחו, מובטח כי כ` לא יאחז בקרנות
המזבח, אבל אם ההמלצות לא יהיו אישיות כל כך ויישארו עוד חודשים מעטים
בלבד לבחירות לכנסת, סביר שפרס יבקש ממנו להמתין עד שראש הממשלה הבא,
אולי הוא עצמו, ימנה לו יורש.
כמו שהיו לישראל רמטכ"ל של שנה אחת (מרדכי מקלף) ומפכ"ל קצר-מועד (רפי
פלד), יכול להיות לה גם ראש שב"כ עובר-ושב. מול שבר השב"כ מתגמד המשבר
הפרטי של כ`, שסגנונו המלוטש, המרשים פוליטיקאים ועיתונאים, לא היה תחליף
לפיקוד תובעני של בעל-בית מחוספס אך הישגי. אם יטען כ` כי חוקרי הטרור
היהודי הוצפו במאות התרעות סתמיות על כוונות לרצח רבין, כפי שטופטף מטעמו
השבוע, ישיבו לו מבקריו כי מפקד תכליתי של שירות מודיעין אמור לקבוע נוהל
- ולהקצות אנשים - לבדיקת מידע גורלי כזה.
רבין, שר בממשלת גולדה מאיר, הסתייג מקבלת המלצתה של ועדת אגרנט להדיח
את הרמטכ"ל דוד אלעזר בלי לפגוע בשר הביטחון ובממשלה. מעמדה זו -
ומהדגשתו הקבועה שיש שותפות הדוקה בין הדרגים הבכירים, המדיני והצבאי -
אפשר להקיש כי אילולא נהרג בהתנקשות, היה רבין מתנגד להדחת ראש השב"כ, או
מתפטר יחד עמו. כתמיד, באין טענה למעורבות אישית, צצה שאלת אחריותו של
ראש המערכת לכישלון, אבל שאלה זו מחייבת לברר אם האחריות נתבעת ממנו,
מהכפופים לו או מהממונים עליו. ראש ממשלה ושר ביטחון כבן-גוריון, שהבין
ב"ליל הברווזים" ב-1959 כי מיקוד האחריות ברמטכ"ל חיים לסקוב יגיע אל
הדרג הבא, כלומר אליו, ירד דרג אחד למטה מזה, אל ראשי אג"ם ואמ"ן במטכ"ל.
בעקבות צאלים ב`, לא תבע רבין את התפטרותו של הרמטכ"ל, אהוד ברק, מפקדם
של האלופים תובעי הסמכות (לפני) והמתנערים מהאחריות (אחרי) - ואין עקביות
בקידומו הפוליטי של ברק ובמינוי לממשלה באישור הכנסת אך לא בבחירות, בעוד
השב"כ צפוי להגיש את ראשו לעורפים.
כרוכות כאן זו בזו כמה תמיהות: האם על ראש השב"כ להתפטר כאשר נכשל אחד
מאגפיו (אבטחה), או שניים (אבטחה וסיכול)? האם לפי כלל זה אחראית הממשלה
וראוי שתתפטר כאשר הכישלון משותף לשתי מערכות ביצועיות, השב"כ והמשטרה?
האם יש מידה מסוימת של עצמאות, בסמכות ובאחריות, לגורמים מקצועיים בתוך
המערכות (אגף האבטחה בשב"כ, זרועות הים והאוויר בצה"ל, אגף החקירות
במשטרה)? הרי גם בעקבות אסון אווירי או ימי כבד מצפים בדרך כלל כי יתפטר
מפקד החיל ולא הרמטכ"ל.
התשובות אינן מובנות מאליהן. באווירה הציבורית בעקבות רצח רבין לא יוכל
כ` להאריך שנים בתפקידו, גם אם יקבל תקופת חסד מוועדת שמגר או מפרס.
הקושי המהותי נעוץ בהחלקת המעבר לראש השב"כ הבא, שבחירתו מצריכה החלטה גם
אם מינויו יתמהמה מעט.
אילו היה כ`, המומחה לטרור יהודי (שמגר עיין אשתקד בחיבורו בעניין זה),
מישנה לראש השב"כ, או אחד מראשי האגפים והמרחבים, שאינם מעורבים באחריות
למפולת של רצח רבין, לא היה מועמד טבעי ממנו לראשות השירות עכשיו, בערך
כפי שנספח צה"ל בוואשינגטון, מרדכי גור, חזר לאחר מלחמת יום כיפור לפיקוד
הצפון, עד מינויו לרמטכ"ל, כשהתפטר אלעזר וגולדה מאיר חזרה בה מכוונתה
לקדם לתפקידו את סגן הרמטכ"ל, ישראל טל. להוותו של כ`, משאלתו התגשמה
מוקדם מדי: הוא-הוא ראש השירות ונגזר עליו לשאת באחריות. עד כאן העיקרון;
העיתוי מותנה במציאת יורש מתאים.
הסתיו הקשה הזה חולל שלכת קשה בצמרת השירות. יש שם סגן הנחשב יעיל
בביצוע אך אינו מקובל כמנהיג לשירות, ויש צעירים מבטיחים - י` במרכז, א`
בדרום, ד` במטה - שתוכננו להבשיל עד ליום שהועיד לו כ` לפרישתו, 20
בינואר 2000, הוא יום הולדתו ה-50. אבל המועד הכפוי של פרישתו קרוב יותר
ליום הולדתו ה-46 ואין מתחתיו נסיך כתר שהגיע לפרקו.
ידידים ועמיתים של כ`, הנקרעים בין חיבתם אליו להכרתם כי במוקדם או
במאוחר יהיה עליו לשלם בכיסאו, ביקשו להניאו מכוונתו המיידית להתפטר
למחרת הרצח, פן יטביע אות קלון על מצחו, אך הם תוהים כיצד יעמוד בנטל
המשולש, הרובץ עתה על כתפיו: להתכונן (בעזרת עו"ד אלי זוהר) לוועדת שמגר;
לשקם את השב"כ הרצוץ; ולהמשיך באבטחת הישראלים והתהליך המדיני. פתרון
אפשרי, לדעתם, הוא מינוי מישנה לראש השב"כ, שיוכל לחלוק עמו את משא העול.
מינוי כזה אמנם עלול להחליש את כ` בעיני פקודיו ולדמותו ל"ברווז חיגר",
שסמכותו אוזלת, אבל מאז רצח רבין, גם בלי מישנה אין מתייחסים אליו כמי
שיאריך ימים בכהונתו.
השאלה שוב אינה אם להכשיר מועמד לכניסה מהירה לראשות השב"כ, אלא היכן
יימצא. חלופה אחת היא הקצונה הבכירה של צה"ל, ללא תקדים בשב"כ, אך כמקובל
בעבר במינוי אלופים לראשות ה"מוסד". חלופה שנייה היא החזרה ארעית של ראש
שב"כ לשעבר, כדוגמת יוסף הרמלין בעקבות פרשת קו 300. אלא שתקדים הרמלין
לא היה מוצלח וספק אם יורשו ב-1974, אברהם אחיטוב, יסכים להיקרא לדגל
בגיל 65. ראשי שב"כ קודמים אחרים אינם יכולים לבוא בחשבון.
פתרון שלישי הוא גיוס חירום מיידי, כמישנה לכ` ובבוא היום גם כיורשו, של
אחד מבכירי השב"כ בדימוס - לא ראשו - שיצאו לגימלאות בשנים האחרונות. אם
כך ינהג פרס, יכפר במקצת על כישלונו בפרשת קו 300 לפני עשר שנים בדיוק,
כאשר בחר להאמין לאברהם שלום והכניס את השירות, על ראשיו שצמחו שלא כדרך
הטבע, לסחרחורת המאיימת עתה לרסקו. הפיגועים מבית ומחוץ והשפעתם הצפויה
על ההתקדמות המדינית ועל תוצאות הבחירות לא יואילו להמתין הרבה לפרס, גם
אם ועדת שמגר תעניק לו הפוגת-מה של שבועות וחודשים. כשיסיים להרכיב את
ממשלתו, ייאלץ להחליט מי יתמנה לקבלן השיפוצים של השירות, בידיעה שכיום
אין די בשב"כ חסון - דרוש שב"כ חזק.




פורסם בתאריך- 17/11/1995
חזרה למעלה
צפה בפרופיל המשתמש שלח הודעה פרטית

פניה למבקר,כונסי נכסים והתעשרות שופטים ומקורבים על חשבון המתגרשים

הצג הודעות מלפני:   
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> רצח רבין,המחדלים המשפטיים בפרשת חקירת רצח יצחק רבין כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
עמוד 1 מתוך 1

נבחרים

גילויים אחרונים בפרשת רצח יצחק רבין ז"ל

הקשרים של `המאפיה` המשפטית נחשפים

הצטרף עכשיו למאבק של נקים נגד השחיתות השלטונית

גלובס חושף שהפרקליטות מושחתת השופטת הדס יהלום מאשרת זאת אך לא עושה דבר

תודה למאות הלייקים, שדרגנו
לדף חדש תודה לחדש לנו לייק!


 
קפוץ אל:  
אתה יכול לפרסם נושאים חדשים בפורום זה
אתה יכול להגיב לנושאים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה יכול להצביע בסקרים בפורום זה
You cannot attach files in this forum
You cannot download files in this forum
תגובה כללית לאתר זה כאן, תגובה להודעה או כתבה ספציפית יש להגיב למעלה,תודה!


WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO THE SCHLAFF AFFAIR

Powered by Nakim Israeli Citizens ֲ© People of Israel 2005, 2021



משה גל טדי קולק דוד בן גוריון
Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group