[חיים יטיב]

בפה מלא ובלי למצמץ מציע יוסי ורטר את הפוטש השגרתי בה נוהגת השמאל הקיצוני להפיל ראשי ממשלה שמאיימים על שליטתה במערכת המשפט. מתוך הכתבה:"למערכת המשפטית יש שתי דרכים להתמודד עם המהלומה של מינוי פרידמן: להיכנס לתוך הבונקר ולהמתין לחילופי ממשלות, או לזרז את ההליכים הפליליים נגד אולמרט ולחתור ביתר שאת להפלתו, שתגרור גם את הליכתו של פרידמן."


המינוי כמו טלי פחימה לראש השב"כ
מאת יוסי ורטר


החלטתו של אולמרט למנות את הפרופ` דניאל פרידמן לשר המשפטים היא המעשה המובהק ביותר שלו כראש ממשלה - מלבד ההחלטה על היציאה למלחמה. יש הרואים בהחלטה על מינוי פרידמן אתמול מעין הכרזת מלחמה - הפעם על הממסד המשפטי. היא מאותתת על רצונו להנמיך את קומתם של המשפטנים ש"מנהלים את המדינה" באמצעות חקירות, כתבי אישום ופסקי דין, וממררים את חייו באופן אישי. והיא גם סוג של נקמה: נקמתו של חיים רמון.

קשה להאמין שרה"מ לא התייעץ עם רמון, חברו, על זהות מחליפו. עוד יותר קשה להאמין, שהוא לא קיבל ממנו את ברכת הדרך למינויו של פרופ` פרידמן - שרק בסוף השבוע, במאמר ב"ידיעות אחרונות", לא הותיר אבן על אבן מפסק הדין שהרשיע את רמון במעשה מגונה.

אומרים על אולמרט שהוא יודע להיות חבר טוב. מעשהו, שבוודאי העלה חיוך רחב (ונדיר בימים אלה) על שפתיו של רמון, הוא הביטוי האולטימטיווי לחברות הקרובה ביניהם. מינויו של פרידמן לשר המשפטים דומה למינויה של טלי פחימה לראש השב"כ או של טומי לפיד לאב בתי הדין הרבניים. לא מבחינת הידע - שכן פרידמן הוא משפטן חשוב - אך ללא ספק מבחינת האנטגוניזם ההדדי.

למערכת המשפטית יש שתי דרכים להתמודד עם המהלומה של מינוי פרידמן: להיכנס לתוך הבונקר ולהמתין לחילופי ממשלות, או לזרז את ההליכים הפליליים נגד אולמרט ולחתור ביתר שאת להפלתו, שתגרור גם את הליכתו של פרידמן.

יש עוד בעיה במינוי: פרידמן אינו פוליטיקאי. הוא אינו מכיר את הכנסת. את יחסי הכוחות. מה מעשי ומה לא מעשי ביחסים הרגישים שבין המערכת המשפטית לפוליטית. כשר משפטים שעומד בראש ועדת השרים לחקיקה, הוא חייב להיות בעל ניסיון בתחום הזה כפי שהיו קודמיו.

בפרפראזה על אמירתו המצוטטת לעייפה של העיתונאי המנוח אורי דן, אמר אתמול מישהו "מי שלא רצה את רמון במשרד המשפטים, קיבל את דניאל פרידמן"; לעומת פרידמן, רמון היה ממש פודל - הוא קצת איים ברפורמות וקצת השתובב, אבל לא ממש הזיק. פוטנציאל הנזק של פרידמן גדול לאין ערוך.

בסביבתו של רה"מ אולמרט אמרו אתמול כי מטרת המינוי היתה "להחזיר את אמון הציבור במערכת". יעד נעלה ונשגב, אבל אם הנבואות יתגשמו, וה"מערכת" תיכנס לעידן של התכתשויות ולכלוכים, אמון הציבור בה, או באולמרט, לא יגדל.



http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=822967&contra ssID=0&subContrassID=0&sbSubContrassID=0