ההונאה הגדולה של בכירי מערכת המשפט?!

 

 

(חשיפה ראשונה מסדרה של חשיפות בנדון, הכתבה הבאה תדון ב-17 הדירות של אהרון ברק וילדיו ועסקאות באמצעות כונסי נכסים הנגזרות מפרשה זו)

חשיפה: כך רימו לכאורה שופטי העליון ואנשי הפרקליטות את הכנסת, עשקו גנבו וגונבים את אזרחי ישראל שנים על גבי שנים.


שפשפו נא את העיניים, הסיפור המדהים המתואר כאן הינו כמעט יחיד מסוגו בארצנו וחושף את העבירות על החוק שביצעה לכאורה מערכת המשפט בהנהגתם של מספר שופטים בעליון וביניהם אהרון ברק, על מנת להשיג במרמה סמכויות שהמחוקק לא נתן להם תוך פגיעה באלפי אזרחים בצורה קשה ביותר.

להלן יתואר כיצד המשפטנים הבכירים פועלים לכאורה מזה שנים באופן מתואם להקנות לבתי המשפט האזרחים סמכות לדון במזונות של יהודים בניגוד לחוק ולהוראות הכנסת.
מדובר ככל הנראה בשערורייה קולוסאלית אשר תדרוש זמן כדי להפנימה וכדי לאמוד את הנזקים שהיא גרמה לאזרחי המדינה שנפלו קרבן ל "עוקץ" משפטי זה של מערכת המשפט. הנזקים לא מצטמצמים רק בהיבט האישי והכספי אלא נפתחת כאן תיבת פנדורה ענקית בהיבט הדתי לאור הפגיעה בתוקפן של הגטים שניתנו בשעה שהתנאים למתן הגט הופרו עם כל ההשלכות החמורות שנובעות מכך (הפיכת אלפי ילדים לממזרים), נושא זה יובהר במאמר נפרד.

עשרות שנים, מערכת המשפט בישראל רימתה את הכנסת ואת העם ב"תרגילים" שיתוארו בהמשך והקנתה לבתי משפט אזרחיים ומאוחר יותר לבתי משפט לענייני משפחה, סמכויות לדון בענייני מזונות של יהודים ללא שאיש הסמיך אותם לכך. מערכת המשפט הוסיפה חטא על פשע ונתנה הוראה סמויה לשופטים לפסוק מזונות ילדים גבוהים במיוחד כדי לעודד הגירת תיקים מבתי הדין הרבניים לבתי המשפט האזרחיים וכל זה ללא כל סמכות, עד עצם היום הזה.

התוצאה, מאות אלפי נשים בישראל התפתו לפרוק את עול הנישואים בתמורה לכספי המזונות הגבוהים במיוחד שחיכו להם בפתח בתי המשפט האזרחים. האבות הגרושים באלפיהם נקרעו תחת עול המזונות, נזרקים מביתם ומנותקים מקשר עם ילדיהם, נשים רבות לא היססו להפעיל את המשטרה ואת שרותי הרווחה בתלונות סרק כדי לזכות בלוטו המובטח ולהצדיק גירושין. הדבר גרם עוול למאות אלפי גברים וילדים אשר חייהם נהרסו מתרגיל נבזי ולא חוקי זה של מערכת המשפט.

הפרשה מתחילה בשנת 1922, בשנה זו ממשלת המנדט הבריטי מחוקקת חוק לניהולה של ארץ ישראל, חוק זה נקרא "דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) 1922, להלן "דבר המלך במועצה". היום בשנת 2006 חוק זה הינו תקף עדיין בחלקו ועל בסיסו נבנו כל החוקים מאז הקמת המדינה. בחוק זה, הסמיכה ממשלת המנדט בתי-דין דתיים של שלוש הדתות לדון באופן בלעדי במספר תחומים של הדין האישי, זאת כדי לשמר את הסמכות שהוקנתה להם בתקופת השלטון העותומאני.

בתי הדין הרבניים קיבלו מתוקף סעיף 53 (1) של חוק זה סמכות בלעדית לדון בנושאים הבאים:

"
שיפוט יחיד בעניני נישואים וגיטין, מזונות וקיום צוואות של אנשים מבני עדתם שאינם נתינים נכריים כמוגדר בסעיף 59."

החוק "דבר המלך במועצה" המקורי מצורף כאן והינו חיוני ביותר להבנת כל הפרשה.


א' – סעיפים 52 עד 54 של חוק "דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) 1922"

 

 

 

 

החוק צולם ע"י הח"מ בכנסת ישראל ובאדיבותו של מנהל ארכיון הכנסת. ניסיון להסתיר את החוק בגרסתו ומשמעותו המקורית הוא זה שסייע, בן השאר, לשופטי העליון ולמשרד המשפטים להפעיל את ה"עוקץ" מבלי שיתעוררו חשדות נגדם כפי שיסתבר בהמשך.

החוק אינו משתמע לשני פנים ושיפוט יחיד משמעותו שרק בית-דין רבני יכול לדון בענייני מזונות של יהודים, שום ערכה משפטית אחרת. המדהים הוא שעד עצם היום הזה המחוקק (קרי הכנסת) שומר בקנאות על סמכות בלעדית זו של בית הדין הרבני. רק בתרגילי הונאה משפטיים הצליחו שופטי העליון ומשרד המשפטים לבטל בלעדיות סמכות זו, בניגוד לחוק.

בשנת 1953 חקקה הכנסת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואים וגירושין) תשי"ג – 1953 כתחליף לסעיף 53 (1) לדבר המלך במועצה, חוק זה הינו משמעותי ביותר ותקף עד עצם היום הזה וממנו נגזרה התייחסות הכנסת לסמכויות בית הדין הרבני. בכדי להבין חוק זה על בוריו, יש להביאו יחד עם דברי ההסבר שנלוו להצעת חוק 163 מיום כ"ז באייר תשי"ג 12.5.03, מעיון בהצעת החוק מסתבר כי, לא רק שלא הייתה כוונה כל-שהיא לפגוע בסמכויות הבלעדיות של בית הדין הרבניים בענייני גירושין ומזונות, אלא אף להרחיב סמכויות אלה לכל יהודי הגר בישראל בן שהוא אזרח המדינה ובן שהוא תושב בה. בדברי ההסבר לחוק מובהר שחוק זה בא להוציא מבתי הדין הרבניים רק את הסמכות הייחודית והבלעדית, לענייני אישור צוואות והנהלת הקדשות בלבד.

הצעת החוק מצורפת בזה.


ב' – הצעת חוק 163, שיפוט בתי דין רבניים (נישואים וגירושין) תשי"ג – 1953

 

להלן גרסתו העדכנית של החוק:
4
. הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג.

סעיף זה שומר באופן פשוט וברור על בלעדיות זו על אף שנפתח פתח לפרשנות עם קשירת המזונות לתביעת הגירושין, פתח לפרשנות שייסגר באחת, בשעה שנזכרים בתכלית החוק, דברי ההסבר הנלווים להצעת החוק, את החוק ממנו הוא נגזר (דברי המלך במועצה) ואת כל החוקים שבאו אחריו באותו נושא וששמרו על בלעדיות זו.

להלן חוקים ששמרו על בלעדיות חד-משמעית זו:

בשנת 1959 נחקק חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט 1959, בחוק זה שוב שוריינה הסמכות הבלעדית של בתי הדין הרבניים לדון במזונות הקטינים ובת הזוג כלשון החוק:

3. (א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.


19
(א) חוק זה אינו בא להוסיף על סמכויות השיפוט של בתי-דין דתיים ולא לגרוע מהן; ומקום שבית דין דתי מוסמך על פי חיקוק לשפוט, יראו כל מקום בחוק זה שנאמר בו "בית משפט" כבא לרבות בית-דין דתי.
(ב) חוק זה בא להוסיף על זכויות המזונות הנתונות על פי כל דין שבית-דין דתי דן לפיו ועל פי הדין האישי החל על הצדדים, ואינו בא לגרוע מזכויות אלה.

גם כאן, החוק אינו משתמע לשתי פנים ומבהיר שחוק זה אינו חל על יהודים וכי הדין האישי של בית הדין הרבני ימשיך לחול על יהודים, כך מובהר מלשון החוק וכך מובהר מדברי ההסבר לחוק המובאים במסמך המצורף כפי שצולם בכנסת.

ג' – הצעת חוק 267, חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשט"ז 1956

 

דברי ההסבר לחוק:

בשנת 1995 הוקמו בתי המשפט לענייני משפחה ושוב פעם הכנסת ביקשה לשמר את סמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני בענייני גירושין ומזונות, להלן סעיפים מתוך חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה- 1995:

25 (א) חוק זה אינו בא לגרוע מסמכויותיהם של בתי הדין הדתיים ובית הדין לעבודה.

אך לא היה ניתן להמשיך ולרמות את הציבור לאורך זמן והיועץ המשפטי לממשלה אשר הבין את הפצצה המתקתקת מתחת לכיסאם של בכירי מערכת המשפט החליט לעשות מעשה.

המעשה קיבל דמות של הצעת חוק מס' 4 שעליה הוחתמו עשרות חברי כנסת שהוטעו וסופר להם שתכלית החוק הינה כמצוטט בהצעת החוק המצורפת: "מטרת התיקון המוצע היא להשוות את סמכויות השיפוט הייחודיות הנתונות לבתי הדין הרשעיים והכנסייתים ביחס למוסלמים ולנוצרים לאלה הנתונות לבתי הדין הרבניים ביחס ליהודים, ולבתי הדין הדרוזים ביחס לדרוזים לאחר שאוחדו תחת קורת גג משפטית אחת על ענייני המשפחה, יש להבטיח גם לכל אזרחי ישראל הזדמנות שווה לפנות לסעד לבתי המשפט האזרחיים בעניני משפחה. יש להדגיש כי התיקון המוצע אינו חוסם את הפניה לבתי הדין הדתיים בעניינים שאינם בסמכות שיפוטם הייחודית, כאשר יחפצו בכך הצדדים. כמו כן אין לתיקון המוצע כל השלכה על סמכויות בית הדין הרבני"


ד' – הצעת חוק 2749, חוק בית המשפט לעניני משפחה (תיקון מס' 4) השוואת סמכויות שיפוט) התשנ"ח – 1998

 

 

כמה דברי בלע ושקרים ניתן להכניס בשורת כה מעטות ?
ועתה נציג את התיקון המוצע וישפוט הקורא ויקבע מה הקשר בן דברי ההסבר לבן התיקון:
1
.  בחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה 1995, בסעיף 3, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ב1) (1) על אף הוראת סעיף 25 , בית המשפט לענייני משפחה יהא מוסמך לדון בעניני משפחה של מי שנקבעה לגביו סמכות ייחודית בסימנים 52 או 53 לדברי המלך במועצה על ארץ ישראל 1922-1947, למעט עניני נישואין וגירושין.

(2) מקום שאין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות שיפוט לגבי מי שחלות עליו הוראות סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואים וגירושין), התשי"ג- 1953, לא תהא לא סמכות שיפוט לגבי מי שחלות עליו הוראות פסקה (1)


הבנתם משהו?
"
היכן שהחוק מעורפל ולא ברור, שם חפשו את הקומבינה"
(
פתגם סיני עתיק (שם,שם))

אם ביקשתם להשוות מוסלמים ונוצרים ליהודים, אז מדוע מוזכרת השוואת סמכויות למי שקיבל סמכות ייחודית לדבר המלך במועצתו על פי סעיף 53, הרי סעיף 53, המוזכר כאן, הוא של היהודים ולא של הנוצרים!? סעיף 54 הוא זה שמזכיר את הנוצרים.

טעות תמימה תאמרו? ומה על כך שברשימת החוקים המופיעים מוזכר למטה בסוף העמוד חוקי א"י כרך ג' עמוד 2638 במקום עמוד 2738, שם מתחילים החוקים של דבר המלך במועצה 1922 המוזכר בחוק!? דבר שהיה מקשה לכל חבר כנסת שהיה חפץ בכך למצוא את החוק הרלוונטי.


ה' – מצורף בזה העמוד 2738 הרלוונטי מספר חוק א"י.

 

אולי גם זו טעות תמימה? הסיכוי לטעויות בהצעת חוק הנבדקת פעמים רבות שואפת לאפס והסיכוי לשתי טעויות מצטברות באותו עניין הינו נמוך יותר מהסיכוי של כל אחד מאיתנו לזכות בלוטו. או במונדיאל.

במידה והצעת חוק זו הייתה עוברת, בכך הייתה מסתיימת סמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני לדון בענייני מזונות אך למרבה צערם של בכירי מערכת המשפט היה מי שהעיר על ההצעה והצעת החוק לא עברה.

מעיד על כך תיקון הצעת חוק מספר 5 שבה תוקן הנוסח בצורה שאכן ביטלה את סמכותם הבלעדית של בתי הדין המוסלמים והנוצרים בכך שהקנתה לבתי משפט לענייני משפחה לדון גם בענייני מי שהוסמך בסמכות בלעדית על פי סעיפים 52 ו- 54 .

אך כבר לא היה מדובר בהשוואת סמכויות! ומהכותרת "חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון מס' 4) השוואת סמכויות שיפוט) התשנ"ח – 1998" נמחקה התרמית של השוואת הסמכויות, ואין קשר מעתה לסמכויות הבלעדיות הנתונות בידי בית הדין הרבני לסמכויות הנתונות עתה, בידי בתי הדין המוסלמים והנוצרים שלהם נמחקו הסמכויות הבלעדיות.

תיקון מס' 5 של חוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה- 1995 אשר אושר מצורף בזה וניתן לראות שגם מספר העמוד הנכון 2738 בחוקי א"י חזר למקומו ובזה נכשל ניסיונה של מערכת המשפט להקנות סמכויות מקביליות לבתי משפט לענייני משפחה בענייני מזונות של יהודים.


ו'הצעת חוק 2749, חוק בית המשפט לעניני משפחה (תיקון מס' 5, התשס"ב- 2001

אם כך, בצדק תשאלו, כיצד למרות כל האמור לעיל הצליחו שופטי העליון לאפשר לבתי משפט אזרחיים לדון בענייני המזונות של יהודים?

התשובה טמונה בהסתרת כוונת החוקים, את דברי ההסבר של המחוקק ואת כוונת חוק דבר המלך במועצתו משנת 1922 בעניין מזונות, כוונה שהייתה ליתן בלעדיות לבתי דין רבניים, כוונה שעד היום לא שונתה. מילים קטנות הוכנסו בהשפעת מערכת המשפט בתיקוני החוק, מילים חסרות משמעות עבור חברי הכנסת אשר הבהירו את כוונת החוק אך מילים אלו הם שאפשרו לבכירי מערכת המשפט להפעיל את מאמציהם החתרניים בחקיקה, נגד סמכויות בית הדין הרבני. מאמצים חתרניים שהוזכרו כאן ואשר דורשים הרחבה וחקירה במספר נושאים כדוגמת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות עניני ירושה אימוץ ילדים ועוד נושאים שאינם באים במסגרת מאמר זה.

מהרגע ששופטי העליון הצליחו לטשטש את כוונת המחוקק בפסקי הדין שלהם, נסללה הדרך להפוך את הסמכות הבלעדית על פיה בשימוש בכל מיני פעלולים אומללים מהסוג של עצמאות הקטינים לתבוע מזונות מהוריהם היכן שיחפצו, כריכה ואי כריכת תביעת גירושין עם תביעת המזונות וכל שאר "הכריכים והסנדוויצ'ים" ושאר תרגילי ההונאה המשפטיים בהם מצטיינים שופטי ישראל כאשר ברצונם לטהר ולהכשיר את השרץ ולהקנות לעצמם סמכויות לא להם.

בתחילת המאמר הזכרנו את הנזק והעוול שנגרם לאלפי אזרחים ועל הרס משפחות שלמות. נדמה שאיש לא יוכל לדמיין כמה חיים נהרסו וכמה אזרחים אף התאבדו כאשר נקלעו לתופת של הליכי הגירושין בישראל אשר אין להם אח ורע ברשעותם בשום מקום בעולם בעקבות האמור לעיל.

נבקש עתה לציין שבתי המשפט בישראל הם אלה אשר ירשו את בתי המשפט האזרחים בהם ישבו המשפטנים הבריטים ששפטו את העם בתקופת המנדט. השאלה הנשאלת היא באיזה תקופה היה עדיף ליהודים להישפט בענייני המעמד האישי בישראל? תקופת המנדט, בה שופטיה לא ניסו להתחרות בסמכויות בית הדין או ימינו אנו בהן בכירי מערכת המשפט משגעים את האזרחים בבתי משפט עם סמכויות כפולות המתחרים במימון כספי האזרח?

"
כסף כסף תרדוף" כתחליף ל"צדק צדק תרדוף"?


המניעים לשערורייה רבתי זו הם רבים וניתנים לפרשנות כיד הדמיון, העצמת כוחו של בית המשפט האזרחי על חשבונו של בית הדין הדתי הייתה, כמובן אחד המניעים הבולטים של בכירי מערכת המשפט אשר ראו גם את כוחם עולה בהתאם, אך בואו נרד לפרטים קצת פחות "אסתטיים". עסקי המזונות וכל הכרוך בם, מגלגלים מיליארדי שקלים כל שנה, זוגות מתגרשים מגיעים לעתים קרובות לחלוקת ביתם ע"י עורכי דין הממונים ככונסי נכסים ע"י בתי המשפט. עורכי דין אלה נתפסו לא פעם מנצלים מצב זה בכדי לבצע עסקאות רווחיות ביותר על חשבון המתגרשים ובניגוד לחוק. מתברר שלשופטים מכובדים ביותר ישנם דירות ובתים מרובים אשר ככל הנראה נרכשו בחלקם בקומבינות מהסוג הנ"ל. על פרשת 17 הבתים של משפחת אהרון ברק וילדיו נרחיב בקרוב מאוד בחשיפה הבאה שלנו.

הגונב "מילקי" בסופר יכול למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח, מה יהיה גורלם של המשפטנים הבכירים המעורבים בפרשה זו? שופטי בית המשפט העליון ובראשם אהרון ברק, היועצים המשפטיים לממשלה מר מני מזוז, אליקים רובינשטיין ואחרים אשר גרמו לשוד כספיהם של אלפי אזרחים ע"י בתי משפט בלתי מוסמכים?

נשאלת עתה השאלה מי יורה לחקור ומי ישפוט את מערכת המשפט בשעה שהיועצים המשפטים לממשלה ידעו על שערורייה זו מראשיתה ועשו כמיטבם פעם אחר פעם להטעות חברי כנסת ולהשחיל באמצעותם הצעות חוק בכדי לטייח פרשה זו ולהוציא מידי בית הדין את הבלעדיות לדון בענייני המזונות וכל הכרוך בגירושין?

כידוע, רק בישראל יש לנו מערכת משפט היפר-אקטיבית שפועלת ללא הרף כלובי לחוקק חוקים שיעצימו אותה יותר ויותר וימנעו כל ביקורת כלפיה. מערכת המשפט הבינה שהגיעו מים עד נפש לאזרחים ממנה, ומפרסמת בחודש האחרון במאמצי יחצנות מוגברים שהיא מקדמת הצעת חוק לרפורמה בענייני הגירושין עם דגש על גישור. באותה תוכנית ניתן לקרא בן השורות ששוב פעם היא תנסה להכשיר את השרץ ולהוציא מבית הדין הרבני את הסמכות הבלעדית לדון בענייני הגירושין.
מערכת המשפט פועלת בנדון באמצעות המחלקה "לייעוץ וחקיקה" הכפופה ישירות ליועץ המשפטי לממשלה.
בחוצפה בלתי נסבלת מנסה המחלקה לייעוץ וחקיקה להצדיק את הצעת החוק כדי למנוע את מרוץ הסמכויות כמתואר בתזכיר, הרצחת גם ירשת? מרוץ וכפל הסמכויות קיימת בגלל הפרת החוק שהוזכרה לעיל! ונדמה שאין הדבר מהווה עליה לשנות את החוק בענין הסמכויות במאומה אלא מהווה עילה להעמיד לדין מספר משפטנים ולקיים את החוק כמשמעו וכלשונו ...

ראה את ההצעת חוק שהיועץ המשפטי לממשלה מנסה לקדם בדמות "תזכיר חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב מוקדם של הסכסוך), התשס"ו - 2006"


ז' – כתבה במעריב מיום 18.6.06 על היוזמה של מערכת המשפט לקדם חוק בנדון

ניתן לקוות שהכנסת תשכיל שלא לאפשר למספר מטשטשי חוק של מערכת המשפט להשפיע על פוליטיקאים החשודים בפלילים בתמורה לסגירת תיקיהם ולחוקק חוק שיכשיר את מעשה הנבלה רטרואקטיבית כפי שהכנסת לא הייתה מאפשרת לחבר כנסת עבריין לחוקק חוק שיפטור אותו מעונש.

נהפוך הוא נקווה שהכנסת תקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור פרשה זו ותעמיד בהתאם את האחראים לדין

תודה
למר מאיר אברהם אשר האיר את תשומת ליבנו לנושא שבנדון.
לח"כ יצחק לוי על האוזן הקשבת
לעו"ד ז. ו-כ מירושלים המבקשים להישאר בעילום שם ואשר בדקו ואישרו את הנאמר כאן.
למר דוד ברגמן על העזרה בהכנת המאמר.

חיים יטיב
נייד: 0546533858
דובר ארגון "נקים ישראל"

הטלפון הנייד מתפרסם כאן ואני עומד לרשותם של כל העיתונאים שידרשו חומר נוסף לחקור פרשה חמורה ומרתקת זו.

www.nakim.org