לאמנון אברמוביץ מגיע מחיאות כפיים על מאמרו על אהרון ברק

[חיים יטיב]

חיבוק נשיאותי
אהרן ברק לא היה, גם לא התיימר להיות מעולם, "דמות מופת"; זה אנחנו שעשינו ממנו מה שאיננו והתעלמנו ממה שהוא: בכיר הפוליטיקאים
אמנון אברמוביץ` 7:35 12/10/06

1. עמיתי המלומד מהשער האחורי, מתי גולן, יצא נגד החיבוק המופגן, הלופת, שחיבק אהרן ברק את הנשיא החשוד משה קצב. חיבוק הדוק, זהה או דומה, נהג ברק להצמיד לחשוד צחי הנגבי, כל פעם שהיה פוגש אותו לפני, אחרי או בין חקירותיו.
ראיתי את החיבוקים וקראתי ושמעתי אודותם ואני מוכרח להודות שהזדעזעתי פחות ממתי גולן, מסיבה נורא פשוטה: אהרן ברק לא היה, גם לא התיימר להיות מעולם, "דמות מופת". זה אנחנו שעשינו ממנו מודעה


מה שאיננו והתעלמנו ממה שהוא: בכיר הפוליטיקאים. ראש וראשון לפוליטיקאים. אני משוכנע, שנים הרבה, שאין מתאים מברק לראשות ממשלה. התאמה לראשות ממשלה פירושה, אמנות החיבוק והדחייה, ההרחקה וההצמדה, עצימת-העין והקריצה.

ראינו אותו מתמרן במסדרונות הכנסת, כמשוכלל שבחבריה, מנסה להעביר את הרפורמה של ועדת אור, מחבר קואליציות ומפרק אופוזיציות. פוסל את השר רפאל פנחסי מלכהן בממשלת רבין, אבל ממשיך להיפגש עימו לצרכים פוליטיים. מתפשר על מועמד בלתי ראוי בעליל לעליון כדי לאסוף תמיכה למועמדת רצויה.

לנגד עיניו, ברשות ובסמכות, התבצעו מינויים שיפוטיים, יותר נפוטיסטיים ופחות אסתטיים מהמינויים הפוליטיים שבגינם עומדים לדין. קחו את בית המשפט העליון, לדוגמה, מבנה מרהיב, עוצר נשימה. הנשיא מאיר שמגר והאדריכל רם כרמי זכאים לתודת עולם. הביטו בסמכויות שאהרן ברק הרעיף על שופטי העליון ותודו שהוא ראוי לפרס נובל על תרומתו למעמד השופט העליון, כוחו ועוצמתו. אבל, בינינו, מי בדיוק יושב שם? אם ייווצר, חלילה, צורך להחליף ביום אחד את כל שופטי העליון, האם לא יימצאו תריסר כפילים בבית משפט השלום בתל-אביב? אם ניאלץ, חלילה, לאייש תוך יממה את העליון, כלום לא נמצא בכל בית משפט מחוזי בארץ קבוצת שופטים שתעלה לירושלים ותייצר את אותה אינטליגנציה שיפוטית?

המערכת הפוליטית חשופה, היא עומדת למבחן, כל יום, און-ליין. המערכת הצבאית נחשפת אחת לכמה שנים. מדי עשור מגיח אויב ומגלה את אוזנינו שהצבא חלול. מערכת המשפט, לעומתן, סמויה מהעין, חסויה, למעט עבור אותם אומללים, מוכי-גורל, אזרחיים ופליליים, הנזקקים לשירותיה האיטיים, המסורבלים, חסרי התכלית.

המשפט הוא מכלול כללים האמורים לפתור סכסוכים בין אדם לרעהו ובין אדם למקום. אהרן ברק עשה ממנו אסכולה, בית ועד לחכמים, מוקד הגות והגיגים.

דוד בן-גוריון הגדיר את מטרת הציונות כהחזרת היהודים למעגל העבודה. אהרן ברק הכניס את היהודים למעגל העתירה. כולם עותרים, כולם נעתרים.

לאחר פרישתו גילה ברק, שחלום חייו המקצועי היה בעצם ללמוד הנדסת-חשמל. אין ספק שאילו הוגשם החלום, הוא היה מהנדס-חשמל מבריק, גאוני, שהיה משכנע אותנו ש"הכל חשמיל". הנה, אפילו התנ"ך קובע "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור". כלומר, מלוא הארץ חשמל.

חיבוק ברק את קצב, שכה צרם לידידי מתי גולן, הוא הבזק שדרכו ראינו כיצד ברק מתנהג ולא כיצד הוא כותב ונואם. וזו הזדמנות מצוינת לומר לשופטי העליון, אנא, במקום להטיף לנו מוסר, תנו לנו דוגמא אישית.

2. הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון אינו חדל לדבר. אתמול אמר, שהבעיה במלחמה היתה בהפעלת הכח ולא בחיילים ובמפקדים. בוגי המודח ממשיך לחפש את שרון, את מופז, את דן חלוץ, את האלוף קפלינסקי, עד שאין לו זמן ללמוד את העובדות. עיניים מצועפות, שטופות נקמה, מקשות עליו לראות דברים כהווייתם. איך הצבא שהוא אמור היה להכין ולאמן, נתקע עם הטנקים שהטנקיסטים לא יודעים לנהוג ופורשים זחלים בסיבוב ראשון, לא יודעים היכן מצוי המתג המפעיל מדוכת עשן ונחשפים לטילי חיזבאללה, כיצד התותחנים יורים ולא פוגעים. הלוחמים הסדירים סיפרו בתחקירים, שיותר משנתיים לא ישבו על טנק. מג"דים גילו שפעם ראשונה שהובילו גדוד בלילה זה היה במלחמה. מח"טים אמרו שלא תירגלו מעולם שיתוף פעולה בין-קרקעי או קרקעי-אווירי.

בוגי היה רמטכ"ל, שאצלו רחק צה"ל מאימונים והלך שבי אחר מונחים ונוסחאות, תאוריות ותורות. בתקופתו נשטף הצבא בפלצנות מילולית וג`יבריש יומרני.

מה, בסך הכל, מבקשים ממנו היום, שישתוק קצת. אבל הוא לא מסוגל.

אם ועדת וינוגרד תעשה מלאכתה נאמנה, היא תדיח אולי את דן חלוץ. לבוגי יעלון היא תצטרך לשלול את הדרגות.

אמנון אברמוביץ הוא פרשן חדשות ערוץ 2


http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000141143&fid=84 5