לעמוד החדשות
המצטרף/ת האחרון/ה לארגון נקים גב' רויטל מ- רמת השרון --- דוד בן גוריון וראשית השת"פ עם האויב בשואה עד להפקרות הבטחונית של היום
הבהרה בעניין הלכות לשון הרע הנוגעות לאנשי ציבור  
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> הודעות של נקים



עדכונים של נקים:

אהוד ברק והסחיטה במיליונים (לכאורה) של סוכן המוסד ג'פרי אפשטיין
ראשון 07.01.24 0:58

חשיפה,מי שהורה על גיוסו של ג'פריי אפשטיין למוסד הוא לא אחר מאשר אהוד ברק כאשר היה ראש אמ"ן
שישי 05.01.24 12:41

היום יתקיים ערר במשפט דרייפוס ללוחם גיבור במשטרת ישראל
רביעי 27.12.23 20:28

מומלצים:

אוהב את ישראל, אוהב צדק? לארגון `נקים` דרוש נדבן פילנטרופ ולוחם

מעריב חושף ששופטי העליון גונבים מהציבור הטבות מפליגות הכל בניגוד גמור לחוק

רצח רבין:השבכ נעתר לבקשה של נקים לשחרר את פרופ' היס מחובת הסודיות על ניתוח הגופה

בלי בושה: השופטת ורדה אלשיך סידרה למקורבה השופט בדימוס פלפל שכר טרחה של 10 מיליון ש"ח

עמיר מנור, כתב מעריב, הוקלט משקר טרם הוציא כתבה שקרית נגד 'נקים' המיחצנת את רשם האגודות ושותפיו

שחיתות מע' המשפט פורצת את מחסום הקול,ראיון על ארגון נקים בקול ישראל, בייניש, מזוז ושנדר תחת ביקורת

הראל סגל: 'יש אדונים לארץ הזו והדמוקרטיה משרתת אותם ואת האינטרסים שלהם. כל היתר, וזה כולל את רובכם, נתונים במעמד עבדים החיים באשליית אדנות...'

צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה
חיים יטיב
דובר של `נקים`
דובר של `נקים`




הצטרף: 23 ינו' 2006
הודעות: 1010


הודעהפורסם: שני 20.01.14 10:15    נושא ההודעה: הבהרה בעניין הלכות לשון הרע הנוגעות לאנשי ציבור

לעתים קרובות טועים בציבור וסבורים כי לפרסם מעשה רע של איש ציבור נכלל בהלכות לשון הרע, לא רק שהדבר אינו נכון אלא זהו ההיפך הגמור בהיבט של התורה וההלכה במידה והדבר נעשה בכוונה טובה להזהיר את הציבור, נצטט כאן את דבריו של הרב אליעזר יהודה ולדינברג בעל השו"ת ציץ אליעזר:
שו"ת ציץ אליעזר, חלק טו, סימן יג

"אוסיף בזה מה שמצאתי בספר פתחי תשובה על אורח חיים ([לר' ישראל איסר איסרלין] בעל המחבר ספר תוספת ירושלים ואשי ישראל ועוד), סימן קנו, שכותב, וזה לשונו: 'וראיתי להזכיר פה על דבר אשר כל הספרי מוסר הרעישו את העולם על עון לשון הרע, ואנכי מרעיש העולם להיפוך עון גדול מזה, וגם הוא מצוי יותר, והוא: מניעת עצמו מלדבר במקום הנצרך להציל העשוק מיד עושקו.

דרך משל, במי שראה באחד שהוא אורב על חבירו בערמה על הדרך במדבר להרגו, או שראה מחתרת בלילה בביתו או בחנותו - היתכן שימנע מלהודיע לחבירו שיזהר ממנו משום איסור לשון הרע? הלא עונו גדול מנשוא, שעובר על 'לא תעמוד על דם רעך', וכן בענין ממון הוא בכלל השבת אבידה. ועתה מה לי חותר במחתרת, או שרואה משרתיו גונבים אותו בסתר, או שותפו גנב דעתו בעסק, או שחבירו מטעהו במקח וממכר, או שלוה מעות והוא גברא דלא פרענא הוא, וכן בעניני שידוך, והוא יודע שהוא איש רע ובליעל ורע להתחתן עמו - כולן בכלל השבת אבידת גופו וממונו' וכו'. עד כאן לשונו.

והדברים מאד מאלפים, ומחזקים ביתר שאת וביתר עז דברינו האמורים בזה, ובלבד שכל הכוונה תהא לא להזיק לו, כי אם לטובת השני ולטובת הכלל, להצילם ולשמרם, דאזי מקיים עוד על ידי כך מצוה רבה שאין ערוך לה. "


וליתר פירוט ואסמכתאות נוספות בנדון נפנה למאמרו של סדנאות במשפט העברי בעריכת הרב פרופ' נחום רקובר
http://www.mishpativri.org.il/researches/mekorotlashonhara.htm#_Toc145 484037
ונביא כאן את החלק המתייחס לסוגיה


ב. לשון הרע לתועלת - "חובה חוקית, מוסרית או חברתית"

ויקרא, פרק יט, פסוק טז

לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך; אני ה'.

אור החיים, שם

ר' חיים בן עטר, מרוקו תנ"ו (1696) - ארץ-ישראל תק"ג (1743). בקי בתורת הנגלה והנסתר.

לא תעמוד וגו' - לצד שצוה על הרכילות התנה בו שלא יעמוד על דם רעך, שאם ראה כת אחת שרוצין לרצוח חייב להודיעו לבעל דבר כדי שיציל נפשו, ולא יאמר הרי זה רכילות, הא למדת שאם לא גילה אוזן חבירו והרגוהו בטל אזהרת לא תעמוד וגו', צא ולמד ממעשה גדליה בן אחיקם שגילו לו וכשלא חש היה מה שהיה (ירמיה מ, יד).

רמב"ם, הלכות דעות, פרק ו, הלכה ח

המוכיח את חבירו תחלה, לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו, שנאמר (ויקרא יט, יז): 'ולא תשא עליו חטא'. כך אמרו חכמים: יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות? תלמוד לומר: 'ולא תשא עליו חטא'. מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל וכל שכן ברבים. אע"פ שהמכלים את חבירו אינו לוקה עליו, עון גדול הוא. כך אמרו חכמים: המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. לפיכך צריך אדם להזהר שלא לבייש חבירו ברבים, בין קטן בין גדול, ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו.

במה דברים אמורים? בדברים שבין אדם לחבירו. אבל בדברי שמים, אם לא חזר בו בסתר, מכלימין אותו ברבים, ומפרסמים חטאו, ומחרפים אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים בישראל.

שערי תשובה, שער שלישי, סימן רכא

ר' יונה ב"ר אברהם גירונדי, מגדולי חכמי התורה והמוסר במאה הי"ג. בן העיר גירונה בספרד וקרובו של הרמב"ן. ספרו 'שערי תשובה' הוא מספרי המוסר המפורסמים ביותר בישראל. בין תלמידיו, ר' שלמה בן אדרת, הרשב"א. נפטר בשנת כ"ד (1263).

ודע, כי בדברים שבין אדם לחברו, כמו גזל ועושק ונזק וצער ובושת ואונאת דברים, יכול לספר הדברים לבני אדם, גם היחיד אשר ראה יגיד, כדי לעזור לאשר אשם לו ולקנא לאמת. והנה אמרה תורה שיעיד עד אחד בבית דין כדי לחייב את הנתבע שבועה. אמנם יש עליו להוכיח את האיש תחילה.

עליות דרבנו יונה, בבא בתרא, דף לט ע"א

אבל ודאי בדברים שבין אדם לחבירו, שאין לו תקנה עד שיעשה השבון או שיְרַצה את חברו והוא אינו מרצֵהו, או בשאר עבירות שאוחז אותם ועושה אותם במזיד ועודנו מחזיק בהם, ולא במקרה, אבל הם מדרכיו ולמודו, מצוה לגנותו בפני כל אדם, שנאמר (משלי כח, ד): "שונאי ה' יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם", כדי שיתרחקו בני אדם מדרך רעה...

וכדי שישוב גם הוא מדרכו ויתקן מעשיו...

ועוד שיחדלו רבים ללכת בדרכו כשהם שומעים שהבריות מגנים פועל העַול.

ספר החינוך, מצוה רלו

ר' אהרן הלוי, נפטר ה' אלפים נ"ג (1293). היה תלמידו של הרמב"ן. חיבור חידושים על התלמוד ו"בדק הבית" - השגות על תורת הבית לרשב"א. הדעות חלוקות בשאלה האם חיבר את ספר החינוך.

שנמנענו מן הרכילות, שנאמר "לא תלך רכיל". והענין הוא, שאם נשמע אדם מדבר רע בחבירו, שלא נלך אליו ונספר לו פלוני מדבר בך כך וכך, אלא אם כן תהיה כונתינו לסילוק הנזקין ולהשבית ריב...

משרשי המצוה, כי ה' חפץ בטובת הבריות אשר ברא, וציוונו בזה כדי להיות שלום בינינו, כי הרכילות סיבה לריב ומצה.

תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף לט, עמודים א-ב

לימא, בדרבה בר רב הונא קא מיפלגי, דאמר רבה בר רב הונא: כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא - לית בה משום לישנא בישא; מ"ד בפני שנים - לית ליה דרבה בר רב הונא, ומ"ד בפני ג' - אית ליה דרבה בר רב הונא! לא, דכולי עלמא אית להו דרבה בר רב הונא, והכא בהא קא מיפלגי, מ"ד בפני שנים, קסבר: מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה; ומ"ד בפני ג', קסבר: מחאה שלא בפניו הויא מחאה.

רשב"ם, שם

ומ"ד בפני ג' אית ליה דרבה בר רב הונא - דבג' הוי גלויי מילתא ולא בתרי הלכך בפני ב' לא הויא מחאה דלא עבידא לאיגלויי. כן נראה שיטה זו בעיני ועיקר (הגה"ה, תמיה לי אמאי לא אמר נמי לימא בדאביי קמיפלגי ושמא משום דלא מצי גמרא לאוקמי כדברי הכל כדמוקי דרבה בר רב הונא כדמסיק למילתיה לא דכ"ע אית להו דרבה בר רב הונא כו', ע"כ). ולקמן נמי מוכח דמאן דבעי גלויי מילתא במחאה בעי שלשה והכי הויא מסקנא דשמעתא וכל רבותינו מפרשים דגבי מחאה נמי לשון הרע איכא דקאמר פלניא גזלנא הוא והלכך לרבה בר רב הונא אי מתאמרא קמי תרי לא הוי מחאה משום דאית בה משום לישנא בישא ולא יאמרו לו למחזיק ולאו מילתא היא דלא דמי ללשון הרע כלל דעיקר מחאה היינו משום דבעינן שיבא הדבר לאזניו של מחזיק ומצוה היא לומר לו כדי שיזהר בשטרו ולכך תקנו למערער שימחה בפני עדים כדי שיוציאו את הקול תדע דהיכא דאמר להו לא תפיק לכו שותא לא הויא מחאה.

בית הבחירה, בבא בתרא, דף לט, עמוד א

ר' מנחם המאירי, ט' (1249) - פירפיניאן, ע"ה (1315). מגדולי מפרשי התלמוד בפרובינציה.

זה שביארנו במחאה שהיא בפני שנים ואין מצריכין בה שלש, אף על פי שבשלש הדבר מפורסם לשעתו, וכמו שאמרו לענין לשון הרע, שאדם אומר על חברו שאם אמרו בפני שלשה אין לשון הרע למי שיאמר לחברו "פלוני אמר דבר זה עליך", שמכיון שבעל הלשון אמרו בפני שלשה הרי הוא כמי שאמרו לכל העולם, מכל מקום לענין מחאה דיו בשנים, שאין אנו צריכים לפרסום שבשעתו אלא לעדות שיעידו על זה שמיחה. ואף על פי שיש כאן קצת לשון הרע, שאומר עליו שגזלן הוא, הואיל ועסקי ממון הם ולא לכוונת לשון הרע נאמר אלא לענין עדות, אינן מוזהרים על כך, ואנו אומדין שהדבר מתפרסם מאליו מצד חברך חברא אית ליה, אף על פי שאינו מתפרסם לשעתו. ומכיון שעיקר הדבר אינו אלא לעדות, ושמן הסתם אנו אומדין שיגיע הענין לאזניו, אפילו נתברר שלא נודע למחזיק כגון שהעידו אילו שלא אמרו דבר זה מעולם אין אנו קפדים בכך, ואין המחאה נפגמת בכך, שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין. ולא עוד אלא שאין זה עדות, שאין האחד יודע בחברו אם סיפר דבר זה אם לאו.

חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל ד, סעיף י

ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, תקצ"ח (1838) - תרצ"ג (1933). מגדולי הפוסקים ומן המיוחדים שבצדיקי ישראל בדורות האחרונים. חיבר ספרים רבים בהלכה ובמוסר. מחיבוריו: 'משנה ברורה' על שולחן ערוך אורח חיים.

...ואף על פי כן, אם רואה אדם באחד מידה מגונה כגון גאוה או כעס או שארי מידות רעות, או שהוא בטלן מתורה וכיוצא בזה, נכון לו לספר דבר זה לבנו או לתלמידיו ולהזהירם שלא יתחברו עמו, כדי שלא ילמדו ממעשיו. כי העיקר מה שהזהירה התורה בלשון הרע אפילו על אמת, הוא אם כוונתו לבזות את חברו ולשמוח בקלונו, אבל אם כוונתו לשמור את חבירו שלא ילמוד ממעשיו, פשוט דמותר ומצוה נמי איכא. אך באופן זה וכיוצא בזה נראה דמצוה להמספר לבאר הטעם למה מספר בגנותו של חבירו, כדי שלא יטעה השומע להתיר על ידו יותר מזה, וגם שלא יבוא לתמוה עליו שהוא סותר את עצמו, כי פעם יאמר לו שאסור לספר אפילו על אמת... ועתה הוא מספר בעצמו.

חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל י, סעיפים א-ב

אם אחד ראה אדם שעשה עוולה לחברו, כגון שגזלו או עשקו או הזיקו, בין אם הנגזל והניזק יודעים מזה או לא, או שביישו או שציערו והונה אותו בדברים, ונודע לו בבירור שלא השיב לו את הגזילה ולא שילם לו את נזקו, ולא ביקש פניו להעביר לו על עוונו, אפילו ראה דבר זה ביחידי, יכול לספר הדברים לבני אדם כדי לעזור לאשר אשם לו, ולגנות המעשים הרעים בפני הבריות. אך יזהר שלא יחסרו אלו השבעה פרטים שנבארם בסמוך.

ואלו הן:

א) שיראה דבר זה בעצמו, ולא על ידי שמיעה מאחרים, אם לא שנתברר לו אחר כך שהדבר אמת.

ב) שיזהר מאד שלא יחליט תיכף את הענין בדעתו לגזל ועושק או להיזק וכיוצא בזה, רק יתבונן היטב את עצם הענין אם הוא על פי דין בכלל גזל או היזק.

ג) שיוכיח את החוטא מתחלה ובלשון רכה, אולי יוכל להועיל לו וייטיב על ידי זה את דרכיו, ואם לא ישמע לו, אז יודיע לרבים את אשמת האיש הזה מה שהזיד על רעהו...

ד) שלא יגדיל העַוְלה יותר ממה שהיא.

ה) שיכוון לתועלת... ולא להנות חס וחלילה מהפגם ההוא שהוא נותן בחברו, ולא מצד שנאה שיש לו עליו מכבר.

ו) אם הוא יכול לסבב את התועלת הזאת גופא בעצה אחרת, שלא יצטרך לספר את ענין הלשון הרע עליו, אזי בכל גווני אסור לספר.

ז) שלא יסובב על ידי הסיפור היזק להנידון יותר מכפי הדין שהיה יוצא אילו הועד עליו באופן זה על דבר זה בבית דין.

חפץ חיים, הלכות רכילות, כלל ט, סעיפים א-ב

אם אחד רואה שחברו רוצה להשתתף באיזה דבר עם אחר, והוא משער שבודאי יסובב לו על ידי זה ענין רע, צריך להגיד לו כדי להצילו מן הענין הרע ההוא, אך צריך לזה חמשה פרטים שאבארם בסמוך.

ואלו הן:

א) יזהר מאד שלא יחליט תיכף את הענין בדעתו לענין רע, רק יתבונן היטב מתחילה אם הוא בעצם רע.

ב) שלא יגדיל בסיפורו את הענין לרע יותר ממה שהוא.

ג) שיכוין רק לתועלת, דהיינו, לסלק הנזקין מזה, ולא מצד שנאה על השכנגדו...

ד) אם הוא יכול לסבב את התועלת הזו מבלי שיצטרך לגלות לפניו עניניו לרע, אין לספר עליו.

ה) כל זה אינו מותר רק אם לא יסובב על ידי הסיפור רעה ממש לנידון, דהיינו שלא ירעו עמו ממש, רק שתוסר ממנו על ידי זה הטובה שהיה עושה עמו השכנגדו, אף דממילא דבר זה הוא רעה לו, מכל מקום מותר. אבל אם יגיע לו על ידי סיפורו רעה ממש, אסור לספר עליו... וכל שכן אם הוא רואה שיסובב על ידי סיפורו לנידון רעה רבה יותר מכפי הדין, אסור לספר עליו.

באר מים חיים, שם

לכאורה בדין זה... יש להסתפק בתלתא גווני, אם מותר להגיד לו כדי שלא יקחנו למלאכתו ולא יהיה נפסד על ידו, או אולי דמצוה נמי איכא, או אפשר דאסור מטעם רכילות, כי הוא גורם בדיבורו לזה הפסד...

ונראה לי דמחויב מן הדין להגיד לו. וראיה ממה דגרסינן בסנהדרין (עג.): 'מנין לרואה את חברו טובע בנהר וכו' או לסטין באין עליו, תלמוד לומר: "לא תעמוד על דם רעך"'. והובא דין זה בחושן משפט, בסימן תכו, שצריך לילך ולגלות אזנו בזה, עיין שם.

ואין לדחות דהתם דוקא שלסטין רוצים להרגו, ולכן כדי להציל את הנפש צריך לילך ולהרגיל עליהן כדי שישמור את עצמו, אבל בענין ממון אפשר דלא כללה התורה בלאו זה – זה אינו, דהרי איתא במכילתא, והובא בספר המצוות להרמב"ם, במצוה רצז, שהלאו דלא תעמוד וכו' כולל נמי לכובש את עדותו בענין ממון ואינו מגיד לו, ואפילו לא תבעו חברו נמי משמע, כמו שמוכח מלשון דלא תעמוד וכו'...

וגם זה אין לדחות, דהתם הטעם כדי שיעיד עליו בבית דין, ובבית דין לא שייך רכילות, אבל שלא בבית דין לא – דזה אינו, דכיון דגילתה לנו המכילתא דלאו דלא תעמוד וכו' כולל עניני ממון נמי, בודאי ממילא נכלל נמי בלאו זה שלא נרשל עצמנו ולהניח את חברנו לבוא לכלל הפסד לכתחלה כמו לענין נפשות, דכוונת התורה בלאו זה שלא להניח את חברנו לבוא לידי איבוד נפשות לכתחלה, כמו שציירה הברייתא 'מנין לרואה את חברו טובע בנהר' וכו', דאטו 'עדות' כתיב בקרא? ...

ועוד ראיה ברורה מרשב"ם בבא בתרא (לטSmile בענין מחאה (ד"ה ומ"ד וכו'), עיין שם, שפירש דלית ביה משום לשון הרע, ומצוה היא לומר מה שאמר עליו חברו דהוא גזלן ואכיל לארעאי בגזלנותא, אף דלכאורה הוא רכילות גמורה, כדי שיזהר המחזיק בשטרו, ... אלא דהיכא דאין עיקר הכוונה לגנותו של זה, רק לטובתו של זה על להבא כדי שיזהר המחזיק בשטרו, תו לא נקרא רכיל, ומצוה נמי איכא, והוא הדין נמי בעניננו...

וכן מוכח בחינוך, מצוה רלז, דהיכא דכוונתו לסלק הנזקין ולהשבית הריב, אין בו משום 'לא תלך רכיל'.

שו"ת ציץ אליעזר, חלק טו, סימן יג

ר' אליעזר יהודה ולדינברג, מגדולי הפוסקים בארץ ישראל בדורנו.

אוסיף בזה מה שמצאתי בספר פתחי תשובה על אורח חיים ([לר' ישראל איסר איסרלין] בעל המחבר ספר תוספת ירושלים ואשי ישראל ועוד), סימן קנו, שכותב, וזה לשונו: 'וראיתי להזכיר פה על דבר אשר כל הספרי מוסר הרעישו את העולם על עון לשון הרע, ואנכי מרעיש העולם להיפוך עון גדול מזה, וגם הוא מצוי יותר, והוא: מניעת עצמו מלדבר במקום הנצרך להציל העשוק מיד עושקו.

דרך משל, במי שראה באחד שהוא אורב על חבירו בערמה על הדרך במדבר להרגו, או שראה מחתרת בלילה בביתו או בחנותו - היתכן שימנע מלהודיע לחבירו שיזהר ממנו משום איסור לשון הרע? הלא עונו גדול מנשוא, שעובר על 'לא תעמוד על דם רעך', וכן בענין ממון הוא בכלל השבת אבידה. ועתה מה לי חותר במחתרת, או שרואה משרתיו גונבים אותו בסתר, או שותפו גנב דעתו בעסק, או שחבירו מטעהו במקח וממכר, או שלוה מעות והוא גברא דלא פרענא הוא, וכן בעניני שידוך, והוא יודע שהוא איש רע ובליעל ורע להתחתן עמו - כולן בכלל השבת אבידת גופו וממונו' וכו'. עד כאן לשונו.

והדברים מאד מאלפים, ומחזקים ביתר שאת וביתר עז דברינו האמורים בזה, ובלבד שכל הכוונה תהא לא להזיק לו, כי אם לטובת השני ולטובת הכלל, להצילם ולשמרם, דאזי מקיים עוד על ידי כך מצוה רבה שאין ערוך לה.

מנחת אשר, ויקרא, סימן מא, אות ג

ר' אשר וייס, אב בית דן לממונות בירושלים.

וזה גם יסוד ההלכה דכל שאומר לתועלת אין בו איסור לשון הרע, כמבואר בחפץ חיים הלכות לשון הרע כלל ג' ס"ג, והרי בכהאי גוונא, באיסורי תורה, צריך לדון בדיני דחיה, האם תועלת זו ראויה לדחות איסור, כהא ד'עשה דוחה לא תעשה', ומצוה חמורה דוחה איסור קל, וכדו'. אבל בהלכות לשון הרע, לאו מדין דחיה אתינן עלה, אלא יסוד האיסור תלוי במדה רעה, וכל שכונתו לטובה ולתועלת חבירו ולא לרעתו, אין בזה עבירה כלל. ודו"ק בכל זה, כי לענ"ד ברור הוא. ועיין בחפץ חיים שכתב, דהיתר לשון הרע לתועלת אינו אלא כשאינו מתכוין לדבר סרה בחבירו, אבל כשמתכוין לדבר לשון הרע, אסור. ועוד כתב שם, דאם מדבר בגנות החוטא והוא עצמו אינו מנוקה מעוון, אין כאן היתר. ושתי הלכות אלה לכאורה אין להם פשר, דאם התועלת היא המתירה לדבר לשון הרע, מה לן בכונתו ומה לן אם צדיק הוא או רשע?! ולענ"ד מוכח מזה, דיסוד איסור לשון הרע הוי משום תורת המדות.

ג. לשון הרע שכבר נאמרה בפני שלשה

תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף טז, עמוד א

אמר רבה בר רב הונא: כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא, לית בה משום לישנא בישא; מאי טעמא? חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה.

רמב"ם, הלכות דעות, פרק ז, הלכה ה

ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה כבר נשמע הדבר ונודע, ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע, והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר.

עליות דרבנו יונה, בשיטה מקובצת, בבא בתרא לט ע"ב

כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא כו'. פירשוה רז"ל כגון בדבר שיש לשמוע בו שני פנים וכיון דאתאמרא באפי תלתא כו' אין כוונת זה שאמרה לגנות מאחר שאמרה בפרהסיא אבל ודאי דדבר של גנות כל שכן שיש בו משום לישנא בישא כשאמרו בפרהסיא.

ויש לפרש דמיירי בדברים שמותר לאומרם אם הם אמת כגון מי שקבל על חברו בעבירה שעושה חברו כדתניא לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר הא כיצד היה בן תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים ותניא כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחה של עולם אבל ודאי בדברים שבינו לחברו שאין לו תקנה עד שיעשה תשובה או ירצה את חברו והוא אינו מרצהו או בשאר עבירות שאוחז בהם ועושה אותם במזיד ועודנו מחזיק בהם ולא במקרה אבל הם מדרכיו ולמודו מצוה לגנותו בפני כל אדם שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם כדי שיתרחקו בני אדם מדרך רשע כמו שנאמר ושומרי תורה יתגרו בם וכדי שישוב גם הוא מדרכיו ויתקן מעשיו ועל זה אמרו כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא ומותר לו לאומרה אם הוא שהדבר אמת דאלו בפני אחד או שנים אמר הדבר מיחזי דמשום לישנא בישא קאמר לפי שהוא רוצה ליתן פגם לחברו ונהנה לספר לשון הרע אבל כשאומר לפני שלשה דבפרהסיא הוא יש לתלות שהוא מתכוון שיגיעו הדברים לאזניו ויתקן מעשיו כגון שיודע בו שאינו מקבל תוכחתו ולא יוסר בדבריו וכדי שישמע שבני אדם מרננים עליו יתכן שישוב מדרכיו ועוד שיזהרו הבריות מללכת בדרכיו כשהן שומעים שהבריות מגנים פועלי האון.

ועוד מטעם אחר איכא משום לישנא בישא כשאומר בפני אחד או שנים דמחזי שהוא מתכוון שלא יגיעו הדברים לאזניו ורוצה להחניפו ולגנוב דעתו ובסתר הוא מגנהו ונראה כנהנה בסיפור לשון הרע. וכל זה כשאין עליו אימה מן האיש ההוא שמדבר עליו אבל אם יש עליו אימה שיש לאל ידו להרע עמו מותר שכבר אמרו מותר להחניף את הרשעים.

ועוד מטעם אחר איכא משום לישנא בישא כשאומר בפני אחד או שנים דאתו למחשדיה שמא אין הדברים אמת אבל כשאומרו בפרהסיא והמספר הוא אדם כשר הכל יודעים שאין אדם כשר מספר בדברי שקר ברבים ואין לשומעים לחשדו אבל יש להם לחקור הדברים ולהוכיח את האיש ההוא שמספרים עליו אותם דברים רעים. ועיקרא דהא מילתא דרבה בר רב הונא מתאמרא בערכין.

חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיפים ב-ד

ומה שנמצא היתר בדברי חז"ל לומר בפני שלושה, היינו בדבר שאינו גנאי גמור והדיבור שלו יש לו שני פנים. וענין כזה ידוע שתלוי לפי הדיבור שאומר אותו המספר בעת סיפורו, בזה התירוהו חז"ל לומר בפני שלשה, ותלוהו כיון שאומר הדברים בפני שלושה, ידוע בודאי שיבואו הדברים לאזניו, דחברך חברא אית ליה, ועל כן הוא שומר את עצמו בעת אמירה לומר באופן שלא יהיה מינכר מלשונו דברי גנאי...

יש אומרים, דאם אחד סיפר גנות על חברו בפני שלושה, אף דהוא עבר בודאי על איסור לשון הרע וכנ"ל, אף על פי כן אם אחד מהשלשה ששמע דבר זה סיפר אחר כך לאחרים, לא עבר בזה על איסור לשון הרע, מטעם דכיון דשלושה יודעים מזה, ממילא כבר נשמע הדבר ונודע לכל, דחברך חברא אית ליה, ובדבר העשוי להתגלות לא אסרה התורה משום לשון הרע. ודוקא לספר בדרך אקראי, אבל לא שיעביר הקול ויתכוון לגלותו יותר. אפילו אם לא יספר בשם מי שסיפר לו, רק יספר בסתם שכך וכך נשמע על פלוני, אף על פי כן איננו נמלט מאיסור לשון הרע.

ואפילו מה שהתרנו באם אינו מתכוון לגלות, דוקא השומע הראשון ששמע בעצמו מה שראובן סיפר על שמעון באפי תלתא, אבל מי ששמע ממנו, אסור לילך אחר כך על סמך הזה שאמר לו המספר לו ששמע דבר זה באפי תלתא, ולספר לאחר מהגנות שנשמע על שמעון, אף אם לא יזכיר מי הוא המוציא והמביא הלעז הזה על שמעון, אם לא שכבר נתפרסם הדבר ונודע לכל...

_________________
הצטרפו לערוץ של נקים בטלגרם להתעדכן:
https://t.me/Nakim_org_Ch


הסקר קובע: רוב הציבור בישראל סבור שהשחיתות פוגעת בחייו היום יומיים,
חתום על העצומה נגד שחיתות הממסד ומערכת המשפט והצטרף ל"נקים"

ניתן להשיג את חיים יטיב הדובר של ארגון "נקים" באמצעות טלגרם @HaimYativ או דוא"ל haim@nakim.org


השופט מישאל חשין:המלחמה בשחיתות היא מלחמה להגנה עצמית בה לא לוקחים שבוייםEvil or Very Madsadomaso
חזרה למעלה
צפה בפרופיל המשתמש שלח הודעה פרטית שלח דוא\ בלוג בקר באתר המפרסם

למחות נגד תפירת התיק לשר רמון בתמורה לטיוח פרשיות השחיתות של אולמרט ומחדלי המלחמה

הצג הודעות מלפני:   
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> הודעות של נקים כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
עמוד 1 מתוך 1

נבחרים

גילויים אחרונים בפרשת רצח יצחק רבין ז"ל

הקשרים של `המאפיה` המשפטית נחשפים

הצטרף עכשיו למאבק של נקים נגד השחיתות השלטונית

גלובס חושף שהפרקליטות מושחתת השופטת הדס יהלום מאשרת זאת אך לא עושה דבר

תודה למאות הלייקים, שדרגנו
לדף חדש תודה לחדש לנו לייק!


 
קפוץ אל:  
אתה לא יכול לפרסם נושאים חדשים בפורום זה
אתה יכול להגיב לנושאים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה יכול להצביע בסקרים בפורום זה
You cannot attach files in this forum
You can download files in this forum
תגובה כללית לאתר זה כאן, תגובה להודעה או כתבה ספציפית יש להגיב למעלה,תודה!


WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO THE SCHLAFF AFFAIR

Powered by Nakim Israeli Citizens ֲ© People of Israel 2005, 2021



משה גל טדי קולק דוד בן גוריון
Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group