לעמוד החדשות
המצטרף/ת האחרון/ה לארגון נקים גב' רויטל מ- רמת השרון --- דוד בן גוריון וראשית השת"פ עם האויב בשואה עד להפקרות הבטחונית של היום
מצגת חשובה מאוד על התנהלות השלטון בתקופת השואה ואחריה  
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> הודעות של נקים



עדכונים של נקים:

אהוד ברק והסחיטה במיליונים (לכאורה) של סוכן המוסד ג'פרי אפשטיין
ראשון 07.01.24 0:58

חשיפה,מי שהורה על גיוסו של ג'פריי אפשטיין למוסד הוא לא אחר מאשר אהוד ברק כאשר היה ראש אמ"ן
שישי 05.01.24 12:41

היום יתקיים ערר במשפט דרייפוס ללוחם גיבור במשטרת ישראל
רביעי 27.12.23 20:28

מומלצים:

אוהב את ישראל, אוהב צדק? לארגון `נקים` דרוש נדבן פילנטרופ ולוחם

מעריב חושף ששופטי העליון גונבים מהציבור הטבות מפליגות הכל בניגוד גמור לחוק

רצח רבין:השבכ נעתר לבקשה של נקים לשחרר את פרופ' היס מחובת הסודיות על ניתוח הגופה

בלי בושה: השופטת ורדה אלשיך סידרה למקורבה השופט בדימוס פלפל שכר טרחה של 10 מיליון ש"ח

עמיר מנור, כתב מעריב, הוקלט משקר טרם הוציא כתבה שקרית נגד 'נקים' המיחצנת את רשם האגודות ושותפיו

שחיתות מע' המשפט פורצת את מחסום הקול,ראיון על ארגון נקים בקול ישראל, בייניש, מזוז ושנדר תחת ביקורת

הראל סגל: 'יש אדונים לארץ הזו והדמוקרטיה משרתת אותם ואת האינטרסים שלהם. כל היתר, וזה כולל את רובכם, נתונים במעמד עבדים החיים באשליית אדנות...'

צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה
Nakim
צוות
צוות




הצטרף: 23 ינו' 2006
הודעות: 516


הודעהפורסם: רביעי 10.08.11 19:52    נושא ההודעה: מצגת חשובה מאוד על התנהלות השלטון בתקופת השואה ואחריה

שלום, מצורף בזה קישורים למצגת חובה ומרשימה מאוד בעניין התנהלות בן גוריון וראשי הסוכנות היהודית בתקופת השואה החושפת מסמכים ועדויות שמנהיגי השמאל התאמצו להסתיר מאז השואה ועד היום, נודה לכם להעביר את המצגת הלאה לכל מכירכם ולעודד אותם לחתום על העצומה אשר בצידה.

כאן ניתן לעיין בה אונליין בפלאש
www.nakim.org/israel-forums/viewtopic.php?p=273935#273935


וכאן ניתן להוריד אותה בפורמטים שונים
http://www.nakim.org/atzuma/index.php#shoah-4

בברכה
הצוות של נקים


_________________
הצטרפו לקבוצה של נקים בטלגרם לקבל עדכונים.
https://t.me/Nakim_org_News
ולערוץ של נקים בטלגרם להתעדכן:
https://t.me/Nakim_org_Ch

לחתום על העצומה נגד שחיתות הממסד ומערכת המשפט ולהצטרף ל"נקים"


הצטרף לרשימת תפוצה של "נקים"! עם או בלי חתימה על העצומה
חזרה למעלה
צפה בפרופיל המשתמש שלח הודעה פרטית שלח דוא\

הצטרף וצרף חבריך לרשימת התפוצה של "נקים" וקבל עידכונים שוטפים על החשיפות של "נקים"

אתר דעת
אורח








הודעהפורסם: שני 20.02.12 17:38    נושא ההודעה: דיון בהנהלת הסוכנות האם להוציא כסף להצלת יהודים מאירופה

דיון בהנהלת הסוכנות
המסמך הבא הוא קטע מפרוטוקול של דיון שנערך בהנהלת הסוכנות. מסמך זה מלמד כי גם לאחר שהחלה השואה, והידיעות על השמדה הגיעו לארץ - עדיין התפיסה של "עלייה סלקטיבית" שלטה, ואי רצון בולט להעלות את יהודי פולין לארץ ניכר מן הדיונים בהנהלת הסוכנות. המסמך מובא על פי תום שגב, "המיליון השביעי" עמ' 89. הישיבה נתקיימה בינואר 1943. השמדת היהודים כבר הייתה אז בעיצומה, ובארץ ידעו על כך. באותם ימים ממש נותרו בחיים עשירית מיהודי ורשה, ונערך הגירוש השני של הגטו.

השתתף בויכוח יצחק גרינבוים, שהיה מנהיג התנועה הציונית בפולין, ולאחר שעלה: חבר הנהלת הסוכנות. הוא גם נתמנה מטעם הסוכנות לתפקיד האחראי של יושב ראש ועד ההצלה ליהודי אירופה. בתוקף תפקידו זה עליו לקשור קשרים ולנסות להציל את מה שעוד ניתן להציל. במהלך הדיון מצטט גרינבוים דברים של מנהיג אחר של יהודי פולין, שעלה לארץ בשנת 1940: הרב יצחק מאיר לוין, מנהיג אגודת ישראל בפולין, ממנהיגי אגודת ישראל בארץ, ולימים שר הסעד במדינת ישראל. וזה הפרוטוקול:

גרינבוים: וכששאלו אותי [האם לקחת מכספי] קרן היסוד - [למימון] הצלת היהודים בארצות הגולה - אמרתי לא. ואני אומר עוד הפעם: לא! זה חודשים אני נמצא בפלוגתא עם אדם שהוא יודע מה שהוא דורש. שמו הרב איצ'ה מאיר לוין, והוא אומר לי: קחו מכספי קרן היסוד... האם לא תפסיקו את העבודה בארץ ישראל בשעה שיש תקופה כזאת, בשעה שרוצחים וטובחים יהודים במאות אלפים ומיליונים? אל תייסדו מושבות חדשות, תוציאו את הכספים לאותם הצרכים. ...אבל אני חושב שנחוץ להגיד כאן: הציונות היא מעל לכל.

י. סופסקי: ....גם מנקודת השקפה ציונית אנו צריכים להקדיש חלק גדול מהתקציב למען הציל כל מה שאפשר להציל...

יוסף שפרינצק: ...מעשי ידי טובעים בים, ואנו נדבר על פרוגרמה ציונית?

יצחק גרינבוים: יגידו שאני אנטישמי, שאני אינני רוצה להציל את הגולה... אני לא אדרוש שבתקציב של הנהלת הסוכנות, מהכסף שישנו, יהיה מוקדש סכום של 300 אלף או 100 אלף (שטרלינג) למטרה זו (סיוע ליהודי אירופה). לא אדרוש זאת. ואני חושב שמי שידרוש דברים כאלה עושה פעולה אנטי ציונית



המאמר המלא כאן:
http://www.daat.ac.il/warsaw/v.htm


הקדמה
לאחר השואה עלו שאלות רבות באשר להתנהגות יהודים תחת השלטון הנאצי, ובשנים שלפני הכיבוש. שאלות אלה קשות, והן פוצעות את הרקמה העדינה של חיינו במדינת ישראל. יש לזכור כי אנו מדברים על ורשה - העיר היהודית הגדולה בעולם, שמספר יהודיה שווה למספר היהודים בארץ ישראל באותה תקופה, ועל פולין, שמספר יהודיה 3.5 מיליון - פי עשרה ממספר יהודי ארץ ישראל, והם מהווים 10% מכלל אוכלוסיית פולין.

מדוע לא צפו יהודים את השואה שבפתח? האם המדיניות של יהודי פולין כלפי ממשלתם (האנטישמית) הייתה נבונה וסייעה לקיום היהודי, או שהיא עודדה את האנטישמיות? האם רבנים שעודדו חיים בחוץ לארץ אחראים בעקיפין לרצח המוני היהודים באירופה? האם עשתה ההסתדרות הציונית כל שביכולתה כדי להעלות יהודים לארץ? לפי איזה קנה מידה חולקו הסרטיפיקטים לעלייה? מה מקור הפילוג בתוך הקהילה היהודית, והאם ניתן היה למונעו? מדוע גם על סף המלחמה, בשנת 1936, כאשר האנטישמיות הגרמנית והפולנית הרימו ראש, וחוקי נירנברג כבר היו בתוקף - ניגשו לבחירות הקהילה בורשה 44 מפלגות? מדוע לאחר בחירות אלה לא הצליחו יהודי פולין ליצור קואליציה שתנהל את העיר, עד כי ראש עיריית ורשה מינה קומיסר מטעמו שינהל את ענייני הקהילה היהודית? מדוע לאחר השמדת 90 אחוז מיהודי ורשה, כאשר הוחלט על מרד - גם אז היה המרד במסגרות פוליטיות וללא איחוד כוחות?

כל אלה הם שאלות כואבות, שלא ניתן להתעלם מהן במסגרת דיון מעמיק בגורל יהודי ורשה.

דתיים וחילוניים בין יהודי ורשה
יהודי פולין היו בעיקרם שומרי מצוות. תוצאות הבחירות לקהילת ורשה יעידו על כך: בבחירות בשנת 1924 להנהלת הקהילה היהודית בורשה, זכו הרשימות הדתיות ברוב הקולות וברוב חברי המועצה. הגוש הציוני זכה ב-34% מן הקולות. (גוטרמן, קהילת ורשה 199-200). בחישוב ארצי זכתה אגודת ישראל ב- %35-40 מכלל הקולות. (גוטרמן 206).

בבחירות לקהילת ורשה בשנת 1931 זכתה אגודת ישראל והחוגים הקרובים לה ברוב מוחלט במועצת הקהילה - ונציגה, מאזור, עמד בראש הקהילה חמש שנים.

בבחירות בשנת 1936 התפצלו הכוחות בין שלושה גושים שווים בגודלם: החרדים, הבונדיסטים והציונים. עם זאת, מספר שומרי המצוות בורשה היה גם אז כחמישים אחוז (גוטרמן, קהילת ורשה, ע' 370).

למרות כוחה הרב של היהדות הדתית בורשה, העלייה לארץ הייתה בשליטת החוגים הציוניים, גם הפעילות הפוליטית במישור הפולני הלאומי נוהלה בידי הציונים.

הפיצול הפוליטי של יהודי פולין

יחסם של הדתיים והציוניים לממשלת פולין
האדם ששמו קשור יותר מכל בפעילות הפוליטית במישור הארצי הוא יצחק גרינבוים. הוא עמד בראש התנועה הציונית שנים ארוכות, עד לעלייתו לארץ בשנת 1933.

גרינבוים היה בעל אופי לוחם וכך מתאר אותו אברהם לוינסון (תולדות יהודי ורשה 255):

בקיצוניות נועזה, ללא צל של פשרה, עמד גרינבוים בראש חבריו: במערכה הכבדה בחזית הראשונה, מול הריאקציה הפולנית... מזימת הממשלה הפולנית להחניק את הנציגות הפרלמנטרית של יהודי פולין הניעה את יצחק גרינבוים ליצור במערכת הבחירות לסיים השני את "בלוק המיעוטים הלאומיים", שהכניס לפרלמנט הפולני 54 נציגים יהודים. בתוכם ציונים לזרמיהם השונים.

עם קבלת עצמאותה של פולין, החלו להתגבש בה דרכי השלטון. בפולין היו מיעוטים רבים, כתוצאה מן הגבולות החדשים, שכללו שטחים בהם ישבו עמים לא-פולנים. %30-40 מתושבי פולין היו מיעוטים, ומפלגות הימין הפולניות רצו ליצור מצב בו הפולנים מחליטים על גורלה של פולין. הבחירות בפולין היו אזוריות, וחלוקת האזורים נעשתה בדרך שאזורים בהם יושבים פולנים בלבד מופלים לטובה, ושולחים נציגים רבים יותר לסיים הפולני.

כדי לסכל מגמה זו, התקיימה ב-17 באוגוסט 1922 בורשה ישיבה, בה סוכם על הקמת רשימה משותפת של "גוש המיעוטים" - היה זה גוש טכני שכלל את כל המיעוטים בפולין: יהודים, גרמנים, רוסים, אוקראינים, ביאלורוסים. המיעוטים דרשו כי פולין תהיה מדינת לאומים, ולא מדינה לאומית פולנית.

יצחק גרינבוים עמד בראש "גוש המיעוטים" שכלל בנוסף לכל העמים הלא-פולנים את כל מפלגות הימין היהודיות. גם נציגי אגודת ישראל נגררו, שלא מרצונם, לגוש זה. לא הצטרפו לגוש המיעוטים הבונד ופועלי ציון, הפולקיסטים וציוני גליציה (גוטרמן, קהילת, 188).

הצורך בהקמת גוש מיעוטים הוסבר על ידי גרינבוים, בנאום בסוף אוקטובר 22 בורשה: הקמת גוש מיעוטים תגרור נציגות יהודית גדולה בסיים, ותיהפך לכוח פוליטי בר משקל בסיים ובסנאט. בדרך זו ניתן יהיה להמשיך במאבק הפוליטי שבו הוחל עם הקמת המדינה הפולנית (נצר, יהודי, 115).

ההנחה של יצחק גרינבוים הייתה כי אפשר יהיה באמצעות כוח פוליטי לחזק את מעמדה של היהדות בפולין. הגישה הלוחמנית של גרינבוים עמדה בניגוד לגישה ה"שתדלנית" של אגודת ישראל, שהעדיפה ללכת עם הממשלה ולא נגדה. דומה כי הנחה זו של גרינבוים לא התחשבה ברמת האנטישמיות שבפולין.

על רמת האנטישמיות בסיים הפולני תעיד סטנוגרמה זו של נאום של יצחק גרינבוים בסיים, ביום 23 במאי 1919 (מתוך: יצחק גרינבוים, נאומים, עמודים 40-43):

הציר גרינבוים: לאחר עלותו לשלטון הודיע אדוני הנשיא, כי האוכלוסייה היהודית היא בעלת זכויות שוות... המציאות טפחה על פנינו. כוחות שחורים מסוימים, שהפסיקו לשעה קלה את מלאכתם הזדונית, חידשוה בעוצמה כפולה. במחצית מארס, כאילו לפי פקודה, פורצות פרעות בקאליש, בוסק, שידלוב ובעוד עיירות.. בקרב הצבא והאדמיניסטרציה מתנהלת הסתה גלויה נגד היהודים... כל אותם יהודים בעלי ערך כלשהו בעולם... תספיק להם טלגרמה אחת... כדי להבין באיזה גיהינום אנו חיים. (שאון רב, קריאות: גיהינום, גיהינום יפה. עשיתם הון רב... חוצפה! גש הלאה. תשע עשיריות של היהודים בצ'נסטוחוב מספסרים. בפלוצק ירו בחייל פולני.)
...כדי שיבינו מה מתרחש כאן.
(קולות: אף לא מילה יותר. לשלול את רשות הדיבור. הוא העליב את פולין.)
היו"ר: עלי לחכות עד שהאדונים יירגעו. (השאון נפסק). הציר גרינבוים כינה את שהותו על אדמת פולין גיהינום. אילו היה זה נכון, לא היה שום דבר מפריע לו, כיוון שאינו רואה בפולין ארץ אבות, לנער אבק פולין מנעליו. הריני קורא את הציר גרינבוים לסדר בגלל הביטוי שהשתמש בו.
(מחיאות כפיים ממושכות. קריאות בראוו. קולות: בשום פרלמנט שבעולם לא קרה דבר כזה. הלאה המחוצף! אף מילה יותר! )
הציר גרינבוים: ויעשו מה שמצפונם מצווה.
רבותיי צירים: לא היה ברצוני לדבר על כל אלה. לא רציתי לגרום לשערורייה... האדונים גלומבינסקי ודאמבסקי רצו בכך. כפי הנראה, ולכן נאלצתי לומר כל מה שאמרתי. (קולות: לך לגהינום, אם רע לך כאן. פרובוקטור!)

לא היה זה אירוע יוצא דופן. סטנוגרמה של נאום אחר של גרינבוים מראה התנהגות דומה של חברי הסיים הפולני, על מידת ה"פטריוטיות" שלהם, ועל האנטישמיות שבלבם (מתוך: גרינבוים, נאומים, עמוד 47):

הציר גרינבוים: היום התקבלה טלגרמה על משפטו של קצין בשם דאקאווסקי מדמבלין, שנערך בלובלין. הוא נאשם פעמים אחדות במעילות... גרם בשוגג או בזדון... להטבעת שש נשים. הפעם הוכח שציווה להלקות שלוש נשים הרות. בית הדין לא שעה לתביעתו של הקטיגור ופסק לאדון הזה, שהמיט חרפה על הצבא הפולני, שישה שבועות מאסר בלבד. (שאון. פרובוקאציה! מה זה! המארשאלק, זוהי האשמת הפולנים, עלבון הצבא. הוציאוהו מפה. הציר דאמבסקי: זוהי האשמה חמורה כלפי פולנים. הוציאוהו. מעליב פולנים. לגרשו. הלאה... אסור שידבר. רד מעל הבמה).

למרות האנטישמיות הגלויה של הפולנים, לא עלתה המחשבה כי גוש פוליטי יביא נזק במקום תועלת. הקמת הגוש נתפסה על ידי חלקים ניכרים של דעת הקהל הפולנית כאקט אנטי ממלכתי, כקנוניה שנועדה להפוך את פולין לרפובליקה קונפרטיבית של לאומים רבים, ולפגום באופייה הלאומי הפולני. דבר זה נוצל על ידי המפלגות הריאקציוניות והקלירקליות לתעמולה ארסית נגד היהודים. חיצי התעמולה במערכת הבחירות כוונו לעברו של גרינבוים, שעשה כביכול יד אחת עם אויביה של פולין על מנת להחריבה (גוטרמן, הקהילה, 189).

הגוש יצא לבחירות, וזכה ב-20% מהמושבים בסיים הפולני. המפלגה האנדקית האנטישמית הסיתה נגד היהודים ויצרה אווירה של פוגרום.

לאחר שהגוש ניצח בבחירות, המשיך ב"מסע הניצחון", והכריע את הכף בבחירת הנשיא. הגוש גרם לכך שלנשיא פולין נבחר גבריאל נרוטוביץ, בניגוד לרצונם של מפלגות הימין הפולניות. העיתונות הפולנית הימנית יצאה בקריאה, כי לא ייתכן שנשיא פולין ייבחר על ידי נציגי המיעוטים.

התוצאות של המהלך הפוליטי היו אלה: פרעות ביהודים, חרם נגד עסקים יהודים, סדרה של חוקים אנטישמיים, ובהם: הצעת חוק לאיסור השחיטה היהודית, הגבלת מספר הסטודנטים היהודיים באוניברסיטאות. הנשיא הנבחר נרצח זמן קצר לאחר בחירתו, ובמקומו נתמנה הגנרל שיקורסקי. זה שבר את גוש המיעוטים, כאשר נטה למיעוטים הסלאביים, בודד את היהודים והתעלם מתביעותיהם (נצר, עמ' 116).

איוולת פוליטית זו של יצחק גרינבוים, שחשב להשיג בכוח אוטונומיה יהודית בפולין האנטישמית, וליצור מעין "מדינה בתוך מדינה" (כך הבינו הפולנים את האוטונומיה) - לא גרמה לו לשנות את אופיו הלוחמני, והוא המשיך בגישתו זו בסיים הפולני, וגם במלחמותיו האחרות. רק לאחר יותר מעשר שנים, בשנת 1932 כאשר הוליך את חבריו למבוי סתום ובודד את המפלגה הציונית - רק אז נקעה נפשם של חבריו ממריבותיו, והוא עזב את פולין. אבל לא למדבר פוליטי הלך: הוא נבחר לחבר הנהלת הסוכנות בארץ ישראל, ולראש מחלקת העלייה.

השאלה מדוע רבנים לא חזו מראש את השואה, ולא דרשו מחסידיהם לעזוב את פולין ולעלות לארץ - כאשר לא היו נתונים לשער שואה כפי שהייתה - מחווירה מול השאלה מדוע לא חזו יצחק גרינבוים וחבריו בהנהגה הציונית כי דרישה לאוטונומיה תגרור אחריה פרץ של פרעות, הסתה ואנטישמיות בלתי מרוסנת.

לאחר זמן התפורר גוש המיעוטים, והמפלגות היהודיות ניגשו לבחירות לבדן. גם המפלגה הציונית התפלגה לשניים: "על המשמר" - בראשותו של יצחק גרינבוים, שהמשיכה את הקו המיליטנטי, ו"עת לבנות", שדגלה, כמו אגודת ישראל, בשיתוף פעולה עם הממשלה במקום להילחם בה.

מלחמת הציונים ב"אגודת ישראל" ובשותפיה

"בד בבד עם מלחמתו בחזית החיצונית, המשיך גרינבוים את מלחמתו בחזית הפנימית כנגד ה"אגודה" ושותפיה האידיאולוגיים מקרב הבורגנות היהודית, נושאי הדגל של המינימליזם והאופורטוניזם הפוליטי. ה"אגודה" הביאה את יחסם של השלטונות לתביעות הפוליטיות של האוכלוסייה היהודית לידי דמורליזציה גמורה, וסייעה לכך שהשלטונות הורידו את התנועה הציונית למדרגה של תנועה בלתי לויאלית" (לוינסון, תולדות יהודי ורשה 255).

מלחמתו של יצחק גרינבוים באגודת ישראל הייתה עזה וללא פשרות. במאמר ב- 29.5.24 הוא כותב:

"מנהיגי אגודת ישראל משתמשים בדת ככסות לתכניותיהם לשלוט בקהילות ולהנהיג את יהודי פולין. ולמה יש לצפות מהם? די לראות כיצד הם מכלכלים את ענייניהם בתלמודי התורה שבשליטתם. הקהילה משמשת להם זירה למלחמות בין חסידים מחצרות שונות, בענייני רבנים, שוחטים ומקוואות... בפולין הקונגרסאית ובמיוחד בוורשה עומדת להתחולל מלחמת קודש. כן, מלחמת קודש בין אור לחושך" (גוטרמן, קהילת ורשה 193).

על יחסו של יצחק גרינבוים לאגודת ישראל ניתן לעמוד מנאום שנאם בסיים הפולני. השנה היא 1932, ויצחק גרינבוים נואם בפני חברי הסיים הפולנים נגד אגודת ישראל.

וזה הרקע לנאום: בבחירות 1930 נשבר גוש המיעוטים, שלא היה לו כל בסיס אידיאולוגי משותף - רוב שותפיו היו אנטישמים - והיהודים הלכו לבחירות במפלגות שונות. אגודת ישראל קיבלה 38% מהקולות, הציונים 35% , והבונד 15%. אגודת ישראל אימצה קו פרגמטי, והצטרפה לממשלה הפולנית. אגודת ישראל וויתרה על שאיפות לאומיות ואוטונומיה, דבר שלא היה לו שום סיכוי, וביקשה להגן על המסגרת הדתית של הקהילה היהודית. יצחק גרינבוים היה באופוזיציה, והתקיף משם, באזני חברי הסיים הפולנים, את ממשלת פולין על כך שהיא תומכת באגודת ישראל ומצרפת אותם לממשלה. ואלה דבריו (גרינבוים, נאומים, עמוד 373-374):

הציר גרינבוים: על חינוך דתי של היהודים אין הממשלה חושבת כל עיקר. היא דואגת לדת היהודית רק כדי למסור את השלטון הדתי על המוני היהודים לידי האדמו"רים, אשר בעת שנחוץ הם מאיצים בנאומים שלהם שיצביעו בעד רשימתה. זהו יחסה לדת היהודים.
(קול מספסלי הגוש הבלתי מפלגתי: תטפלו ברבנים שלכם כדי להעלות את השכלתם). ברבנים בעלי רמה נוהגים מושלי הנפות שלכם, אדונים, בצורה כזאת שעוד מעט לא יישאר אף אחד מהם על כנו... אתם הממשלה הפולנית שחידשה את כוחה הדועך של הבערות היהודית, ואת השפעת הצדיקים שכבר פחתה והלכה. הרי הם הפכו להיות חברים שלכם, הם יושבים על ספסלי סיעות הממשלה, יחד אתכם, אלה שהביא לכם הצדיק מגור, נאמניו ועוזריו. את מי העליתם על מרכבת הניצחון הגדול שלכם בבחירות? את מורדי האור היהודים!
(קול מספסלי הגוש הבלתי מפלגתי: מעדיף אני אותם על אדוני).
סגן היו"ר פוליאקביץ: תואיל אדוני לנהוג בזהירות באלה שאינם יכולים להגן על עצמם - הרבנים.
הציר גרינבוים: איני יכול להתפלמס עם היו"ר, אולם רצוני לציין בשביל ההיסטוריה, שזו הפעם הראשונה מגינים על הרבנים, ודווקא על האדוקים ביותר, מעל הבמה של יו"ר הסיים הפולני. ברם איני חושב שאלה שאני מכנה אותם מורדי אור נפגעו כל כך על ידי הגדרה זו. זוהי השקפתם, כי ההשכלה החילונית מביאה נזק, והחילוניות מעיקרה נחשבת אצלם לחטא...

קטע נוסף, מתוך דיון שהתקיים במועצת קהילת ורשה, ביום 15 במרץ 1932 יצביע אף הוא על התהום שהייתה בין הדתיים לציונים. וזה רקע הויכוח: אגודת ישראל זכתה בבחירות לקהילת ורשה, ועמדה לקבל את ניהול הקהילה, שנוהלה לפני כן על ידי המזרחי. בישיבה הראשונה נאמרו דברים אלה: (גוטרמן, קהילת ורשה עמוד 346-7):

הנדלס מאגודת ישראל אמר... אין בדעתנו לעזוב את הקהילה לאחר שבמשך חמש השנים האחרונות שימשה מעין סניף של ההסתדרות הציונית. אין אנו מופתעים ממעשיהם של הציונים, באשר הם קיבלו עליהם לאחרונה לטפח שנאה ליהדות שומרת המצוות, ולהשתמש באלימות כנגדה. מטרתם לתת מכת מוות ליהדות המאמינה, הם גזרו כליה על המוני העם הדתיים, בדיוק כמו ה"אנדציה" [=מפלגה פולנית אנטישמית].
מ' קירשנבוים, מהגוש הציוני קטע את דבריו וצעק לעברו: אגודת ישראל חשוכה יותר מ'אנדציה'. היא דומה לאנשי היטלר.

האיבה בין המחנות הייתה בלתי ניתנת לגישור. באחת הישיבות של קהילת ורשה, התפרצו לאולם ציונים, ופצעו את היושב ראש, מאזור, איש אגודת ישראל. חמישה חודשים של דיונים היו דרושים כדי שהמועצה תחליט על גינוי הציונים על מעשה זה. הדבר נעשה בישיבה ביום 15 במרץ 1932. (גוטרמן, קהילת 346).

על היכולת לשיתוף פעולה כותב גוטרמן דברים אלה (קהילת, ע' 299):

שני המחנות היריבים, 'אגודת ישראל' והגוש הציוני הלאומי, שמרו על משחק פרלמנטרי הוגן. 'אגודת ישראל', אם מתוך רצון להגיע לשלום בית, ואם מתוך פחד בפני זעמה של אופוזיציה חזקה, וכן בהעדר ניסיון ואנשים מתאימים, גילתה נכונות מסוימת להתחלק בשלטון עם הגוש הציוני, אולם הצד שכנגד לא שיתף עמה פעולה, וסרב להשתלב בצורה כלשהי בהנהלה ובמועצה. הכוונה המוצהרת של הציונים לשמש אופוזיציה לוחמת נגד הרוב האגודאי, בישרה זעזועים חמורים אשר היו עלולים למוטט את הקהילה כולה ולשים לאל את התקוות לאוטונומיה לאומית ליהדות פולין.

דומה כי דברים אלה מראים כי שיתוף פעולה של אגודת ישראל והדתיים, שהוו רוב יהודי פולין, עם המפלגה הציונית היה בלתי אפשרי: הייתה זו מלחמה ללא פשרות - ושיתוף פעולה פירושו היה וויתור על כל היקר והחשוב ליהודים הדתיים.

שתדלנות מול "גאווה לאומית"
גרינבוים לחם בכל כוחו בפוליטיקה השתדלנית, שכמה ממנהיגי גליציה רצו לכפות על ה"קולו" (=לובי) היהודי. הוא לחם באופן קבלת הזכויות כ"מתן בסתר", כפירורי זכויות המושלכים מעל שולחן הפריץ. (לוינסון, תולדות, 255).

גישה לוחמנית זו לא עלתה יפה. הברית עם המיעוטים איכזבה: הם נמנעו מתמיכה בהצעות היהודים, אם מתוך ניגודי אינטרסים, אם מתוך אנטישמיות. חלק גדול מהצירים היהודים נטה להינתק ממדיניותו הלוחמת של גרינבוים, ולמצוא דרך להידברות עם שלטונות פולין. גם ממשלת פולין העדיפה את אלה שויתרו על תביעותיהם הלאומיות, וראתה בצירי 'שלומי אמוני ישראל' את נציגיהם האוטנטיים של היהודים (גוטרמן, קהילת 190).

ההסתדרות הציונית התפלגה לשניים: סיעת "על המשמר", וסיעת "עת לבנות". סיעת "על המשמר" הייתה בתחילה השלטת בהסתדרות הציונית, ובראשותו של גרינבוים ייצגה את הקו המיליטנטי במאבק נגד הממשלה הפולנית, ונגד המחנה הדתי. לא רק נגד אגודת ישראל לחמה, אלא אף נגד המזרחי, שהיה חלק מההסתדרות הציונית (גוטרמן, קהילת 275).

הגישה של גרינבוים, וסיעת "על המשמר" לא התקבלה גם על דעת חבריו הציונים בסיעת "עת לבנות", ולא על דעת הרוויזיוניסטים והמפלגות הדתיות. גישה זו הביאה, בסופו של דבר, לבידוד היהודים, ולא תרמה להישגים פוליטיים. גישה זו תרמה לסופו של השלטון הציוני בקהילת ורשה, בשנת 1932 (גוטרמן, קהילת, עמוד 289). אותה שנה עזב גרינבוים, לאחר מריבות עם חבריו, את פולין, עבר לפריז, ומשם לארץ ישראל.

כאשר עזב גרינבוים את פולין היה חבר הסיים הפולני. הוא עלה לארץ, נבחר להנהלת הסוכנות, אך סרב להתפטר מן הסיים. הסיבה: המועמד שאחריו היה נציג המזרחי, וגרינבוים העדיף שהמקום בסיים יהיה בלתי מאוייש, ובלבד שלא יכנס במקומו איש המזרחי.

האקורד האחרון של גישה לוחמנית זו בא לידי ביטוי בשעתה הקשה של קהילת ורשה. בחירות 1936 לקהילת ורשה נערכו שעה שהאנטישמיות הנאצית הרימה ראש בגרמניה, ושלחה שלוחות לפולין. ברחבי פולין היו פוגרומים ובסיים הייתה תחיקה אנטישמית. תוצאות הבחירות הראו שוויון בין המתמודדים: 5 צירים לכל אחד מן הגושים: אגודת ישראל, ציונים ו'בונד'. סיעת "על המשמר" הציונית סירבה להצטרף לקואליציה עם אגודת ישראל, וזו לא יכלה ליצור קואליציה עם הבונד, שהיה ארגון אנטי דתי מוצהר. למרות הידיעה ששיתוק המועצה יביא לכך שראש עיריית פולין ימנה קומיסר שינהל מטעמו את קהילת ורשה - סירבה "על המשמר" לכל קשר עם אגודת ישראל. ואמנם - קהילת ורשה נוהלה על ידי קומיסר מטעם עיריית ורשה הפולנית, ומלחמת העולם השנייה מצאה את הקהילה ללא מנהיג וללא הנהגה

מדוע יהודים לא עלו לארץ לפני השואה?

אחת השאלות המנקרת ללא הרף היא זו: מדוע לא עלו יהודים לארץ ישראל? אילו היו עולים לארץ, לא היו נהרגים בשואה. והשאלה חריפה עוד יותר: רבנים רבים העדיפו את החיים באירופה על פני החיים בארץ, והתנגדו לעלייה. האם לא רובצת עליהם אחריות להרג? בפרק זה נברר עד כמה אפשר היה לצפות מראש את השואה, ומה הייתה עמדת הרבנים לעלייה לארץ ישראל.

עמדתם של החסידים ואגודת ישראל ליישוב ארץ ישראל
האמנם התנגדו רבנים לעליה לארץ ישראל? הדעה השלטת היא כי הייתה הסכמה כללית של רבנים, ששללה עלייה לארץ, ובגלל הסכמה זו נמנעו יהודים מעלייה. יש לבדוק הנחות אלה מבחינה היסטורית.

"העלייה הראשונה" לארץ התקיימה בשנים 1903-188
חזרה למעלה

אתר דעת
אורח








הודעהפורסם: שני 20.02.12 17:41    נושא ההודעה: "העלייה הראשונה" לארץ התקיימה בשנים 1903-1882.

...המשך

"העלייה הראשונה" לארץ התקיימה בשנים 1903-1882. עלייה זו החלה בעקבות הפרעות ברוסיה, ואורגנה בידי הבילויים. עלו כ-300 משפחות מרוסיה, כ-450 חלוצים מרומניה ותימנים מעטים. (ברבות השנים ירדו רוב העולים שעלו בעלייה זו). בעקבות עלייה זו החל בירור רעיוני ביחס אל העלייה לארץ מנקודת מבט הלכתית. בשנת 1892 כתב רבי אברהם מסוכצ'וב, בספרו "אבני נזר", שהיה סמכות הלכתית בפולין, תשובה בעניין עלייה לארץ ישראל:

"בדבר אשר מקרוב נתרבו קוני אדמה בארץ ישראל, אשר במשך איזה שנים יוכלו להתפרנס ממנה - כשר הדבר לעשות כן, ומחויבים אנו לעשות כך או לא?"

התשובה כלולה בספר "אבני נזר" סימן תנ"ד. מסקנת דבריו היא זו: צריך לעלות לארץ ישראל אם הדבר אפשרי. אם שלטונות הארץ מאפשרים עלייה, העלייה אף חובה. אבל יש לזכור עיקרון אחד בסיסי: יש לעלות לארץ ישראל אם יש אפשרות להתקיים בה, ולהתפרנס מעבודה בארץ. חיים בארץ, כאשר מקורות המחייה הם כספים המתקבלים מתרומות מחוץ לארץ - אינם נחשבים לחיים בארץ ישראל.

עמדתם של המפלגות השונות בפולין ביחס לארץ ישראל הייתה שונה מקצה לקצה. ההתנגדות לארץ ישראל הייתה נחלתם של מפלגות השמאל והבונד - ולא של המפלגות הדתיות. נבחן תחילה את עמדתן של המפלגות השונות - דתיות ולא דתיות כאחד - כלפי ארץ ישראל.

אגודת ישראל, ורובה של האורתודוקסיה, צידדו בהתיישבות דתית בארץ ישראל, אך התנגדו לציונות. ה'פולקיסטים' והמתבוללים לא התנגדו להלכה לתמיכה ביישובה של ארץ ישראל, אלא שלמעשה ניצבו תכופות בצד שונאי הציונות, באשר לדידם צורכי המקום קודמים לתמיכה ביישובה של ארץ ישראל. ה'בונד' וה'מאוחדים' התנגדו בנחרצות להתיישבות בארץ ישראל ולציונות. המזרחי ופועלי ציון כללו במצעיהן את העלייה וההתיישבות בארץ ישראל בתחום פעולתה של הקהילה (גוטרמן, קהילת ורשה .(135

הציבור הדתי שמר על קשר עם ארץ ישראל. התארגנות של חסידים ליישוב ארץ ישראל החלה אחרי הצהרת בלפור (2.11.1917). מתפללי בית החסידים ברחוב נלבקי 43, רובם סוחרים אמידים, ובראשם ר' יצחק גרשטנקורן, יסדו בשנת 1922 את אגודת "בית ונחלה", שלימים הקימה את העיר בני ברק, ויצחק גרשטנקורן היה ראש העיר. הרבי מגור עודד את בניית הארץ, באומרו "כל מה שהיהודים עושים למען ארץ ישראל, יש לסייע בידם". הרבי גם ביקר בארץ מספר פעמים, עזב את פולין ועלה לארץ בשנת 1940, חדשים מעטים לאחר הכיבוש הנאצי. גם האדמו"ר מאלכסנדר והאדמו"ר מרדזימין עודדו את ישוב הארץ.

בשנת 1924 נוסדו שתי חברות התיישבות על ידי שני אדמו"רים: חברת "נחלת יעקב" וחברת "עבודת ישראל". שתי אלה שמו למטרה ליישב בארץ חסידים מיוצאי פולין - וכתוצאה ממאמציהם עלה על הקרקע "כפר חסידים" ליד חיפה. ישוב נוסף הוקם בכפר עטה, על ידי חסידיו של רבי קלונימוס שפירא, שנרצח על ידי הנאצים במחנה בודזין (לווינסון, תולדות יהודי ורשה 269).

במחצית השנייה של שנות העשרים, לאחר שעליית גארבסקי (העלייה הרביעית) נכשלה, ואלפי יהודים חוזרים לורשה מארץ ישראל, יוצא לאור על ידי חוגי אגודת ישראל עיתון שמטרתו להכין את הקוראים לעלייה לארץ: יש בו אינפורמציה על ארץ ישראל, שיעורים באנגלית ובערבית, כהכנה לישיבה בארץ. וזה צילום העמוד הראשון של העיתון:


עיתון על ארץ ישראל,
בהוצאת אגודת ישראל, 1925

בנאום בישיבת מועצת קהילת ורשה, בראשית 1932 אומר הרב י"מ לוין, מנהיג אגודת ישראל ולימים שר הסעד בישראל: "ארץ ישראל הוא יקרה וקדושה, ומעולם לא ויתרנו עליה.... הקהילה צריכה לשתף פעולה למען ארץ ישראל, וכן לתמוך בהגירה לשם" (גוטרמן, קהילת ורשה 344).

עדות נוספת על יחסה של אגודת ישראל לארץ ישראל היא ההחלטה שהחליטה קהילת ורשה, בראשות אגודת ישראל, בשנת 1936:

א"ז פרידמן, מאגודת ישראל, קרא את נוסח ההחלטה, שכלל מחאה על גל האנטישמיות שהציף את פולין, על הפגיעות החמורות במקורות הפרנסה של היהודים, ועל הגזירה שהוטלה על השחיטה הכשרה... הסעיף השני בהחלטה תבע מהשלטונות הבריטיים את פתיחת שערי ארץ ישראל לרווחה לעלייה המונית של יהודים, והביע את הזדהותו עם היישוב היהודי במלחמתו עם כנופיות המרצחים הערבים. (גוטרמן, קהילת, 375).

דומה כי ההנחה שהמוני הרבנים התנגדו התנגדות עיקשת לעלייה - אינה מדויקת. ההתנגדות הייתה לציונות, שנלחמה בדת. הייתה התנגדות לעלייה לארץ למסגרת שתשבור את החיים הדתיים. אך לא התנגדות לארץ ישראל באשר היא.

האם הייתה השואה צפויה?

"מאשימים את היהודים: כיצד לא ידעתם שהנאצים עומדים לרצוח אתכם? אולם הנאצים עצמם עוד לא ידעו זאת" (באואר, תגובות 51).

השואה לא הייתה צפויה ולא הייתה הגיונית! פולין הייתה ארץ אנטישמית. אבל היא לא הייתה היחידה: בתחילת שנות השלושים הייתה בארצות הברית אבטלה חמורה (17 מיליון בשנת 1933), וגל של אנטישמיות שטף את ארה"ב. ארץ ישראל הייתה סגורה לעלייה, היו בה יהודים מועטים - עשרה אחוז ממספר יהודי פולין - וכלכלתה ברוב השנים מעורערת. לא ניתן היה לצפות כי המשך החיים בפולין פירושו השמדה.

"הרצח היה טמון באידיאולוגיה הנאצית, אבל הוא לא הועלה ולא בא לביטוי כתכנית מעשית. הרצח הועלה כאיום בנאום פומבי, מפורסם, של היטלר ב-30 בינואר 39 בפני הרייכסטאג בגרמניה הנאצית. שם הוא איים ברצח של הגזע היהודי באירופה אם תפרוץ מלחמה. אבל לא נתלוותה לכך כל תכנית, והתכנית הממשית היחידה הייתה של גירוש. יש לזכור נקודה זאת כדי להבין את התגובה היהודית והלא-יהודית בעולם החופשי. מה היה ידוע להם? הם ידעו שהגרמנים פולשים לפולין ורוצחים פולנים. האמת הי*צונזר*חילה, כלומר מספטמבר 39 ועד אמצע 40, נרצחו בפולין בעיקר פולנים, נרצחו האינטליגנציה הפולנית. היו גם רציחות של יהודים... והיו פוגרומים נגד יהודים... היו פגיעות חמורות ביהודים, אך רצח המוני מתוכנן לא היה." (באואר, תגובות 51-52)

האם ארץ ישראל הייתה בטוחה?
אילו ארץ ישראל הייתה בטוחה יותר משאר ארצות, היה היגיון בטענה שהרבנים שהתנגדו לעלייה פגעו ביהודים ששמעו לקולם ולא עלו. אבל כל מי שמנתח את מהלכי המלחמה, מבין שלא היה שום הגיון צבאי לכך שארץ ישראל תינצל מכיבוש על ידי היטלר יותר ממדינות אחרות שנכבשו. היטלר עמד סמוך לארץ פעמיים: פעם בשנת ת"ש, לאחר שצרפת נכנעה. סוריה ולבנון הפכו להיות בעלות ברית לגרמניה, וכבר היו שמועות שצנחנים גרמנים נחתו במטולה. בפעם השנייה היה הדבר בחודש תמוז תש"ב (יוני 42). רומל עמד בשערי אלכסנדריה, לאחר שעבר את אל-עלמיין, כל ארצות אפריקה, לוב וטוברוק. האנגלים כבר ארזו חפציהם לעזוב את הארץ. רק בדרך נס הצליחו האנגלים, מונטגומרי בראשם, להדוף את רומל.

מדוע יש להניח שארץ ישראל הייתה בטוחה יותר מרוסיה וליטא, ובוודאי מהונגריה?! להפך: ההגיון אמר שבריחה לליטא היא הגיונית ומבטיחה הצלה, ושגורל ליטא יהיה כגורל שוויץ או פינלנד, ששם ניצלו היהודים. עובדה היא כי המוני יהודים, ובהם גם המנהיגים של יהדות פולין, ברחו למזרח, בהנחה ששם יוכלו להינצל, אף להציל אחרים: בין הבורחים משה סנה, מנהיג הציונים הכלליים (יורשו של גרינבוים), זרח ורהפטיג - מנהיג המזרחי, ומנהיגי הבונד: ויקטור אלתר והנריק ארליך.

אל נשכח שהכל יצאו מההנחה ההגיונית, שהיטלר לא יפתח חזית שנייה נגד רוסיה. היום ידוע שהחזית נגד רוסיה הייתה טעותו הגדולה, ובגללה הפסיד את המלחמה. אם היטלר היה פועל בהגיון, ולא היה מתקיף את רוסיה, היה מראה מפת אירופה שונה לחלוטין: היטלר היה כובש את אנגליה ואת המזרח התיכון, אבל לא היה כובש את רוסיה ומחצית פולין וליטא, שהיו בני בריתו. אם היה היטלר מצליח לכבוש את ארץ ישראל, הסיכויים שיישאר יהודי אחד חי בארץ, היו פחותים מאשר בכל מדינה אחרת, שהרי המופתי הירושלמי היה איש עצתו של היטלר.

וזה היה מצבה של ארץ ישראל בשנת 1942 (מתוך: מרטין גילברט, אושוויץ , 46):

יהודי ארץ ישראל והנאצים

חודש יוני 42 הביא עמו סיבה נוספת לתחושת חוסר הישע שקיננה בלבם של היהודים שחיו מחוץ לאירופה, ובמיוחד בלבם של יהודי ארץ ישראל. לא זו בלבד שהגרמנים פתחו ב-10 ביוני מתקפה חדשה נגד הרוסים בחזית חארקוב, ושלושה ימים לאחר מכן נחתו כוחות יפניים באיי האלאוטים שבשטח אלסקה, אלא גם הכוחות הבריטיים בצפון אפריקה שנהדפו בשיטתיות אחורה על ידי רומל, נאלצו לסגת ב-17 ביוני עד הגבול המצרי. הם השאירו חיל מצב בעיר טוברוק שבלוב, כדי לבלום את התקדמות הגרמנים, אולם ב-21 ביוני נפלה טוברוק בידי כוחותיו של רומל. שלושה ימים לאחר מכן, ב-24 ביוני, חדרו הגרמנים למצרים עד לעומק של 80 קילומטר.

לפתע הוטל ספק ביכולתה של בריטניה להגן אפילו על מצרים - ומעבר למצרים שכנה ארץ ישראל, שהייתה כמעט בלתי מוגנת. היישוב היהודי בארץ ישראל הבין עתה כי המלחמה עלולה להגיע אליו בתוך זמן קצר. שוב לא הייתה זו השאלה אם להאמין או לא לידיעות על מעשי הזוועה של הנאצים, המבוצעים במרחק 3,000 ק"מ. עכשיו נשאלה השאלה אם יגיעו אותם נאצים עצמם, בתור כובשים, לתל אביב ולירושלים. ב-25 ביוני כתבה דוריס מיי מלונדון לארתור לוריא בניו יורק:

"ייתכן כי ייפול בחלקם של אנשינו, המאומנים למחצה והמחומשים למחצה, להציב את ההתנגדות היעילה היחידה להתקדמות של הגרמנים ולרסק את הלסתות המאיימות לבולעם."

בעבר קיוותה, כך כתבה, כי ארץ ישראל תישאר מחוץ לזירת המלחמה "אולם אין סיכויים רבים שכך אמנם יהיו פני הדברים".

בקרב הצבא הבריטי ששהה בארץ, וגם בקרב היישוב היהודי בארץ התרוצצו מחשבות על פינוי תושבים מארץ ישראל (מתוך: תום שגב, המיליון השביעי, עמוד 61):

ביוני 41 הפיץ הצבא הבריטי בין חייליו היהודים בארץ שאלונים, כדי לברר מי מבני משפחותיהם מבקשים לעקור לדרום אפריקה. ...המחשבה על פינוי אזרחים הייתה באוויר: ...חשבו על פינוי כולל למדינות אחרות. ...לפחות שניים מראשי היישוב הציעו לשלוח לחו"ל כמה ממנהיגי הסוכנות, על מנת שיהוו מעין ממשלה גולה... על שולחנו של משה שרת הונח מסמך שנאמר בו: יש עוד לדון בכובד ראש אם לא מוטב היה להעביר לחו"ל ... את הנהלת ההסתדרות הציונית על מוסדותיה וקרנותיה ... למען אפשר את המשך פעולתם הציונית. אם הדבר לא ייעשה, קיימת סכנת הפסד הכוחות הציוניים היקרים והחשובים ביותר"].

אבל בסופו של דבר - ארץ ישראל ניצלה!
שאלה: אבל בסופו של דבר ארץ ישראל ניצלה, ואילו עלו היהודים לארץ, היו ניצלים בה.
תשובה: אם מנתחים מהלכים היסטוריים בשיקולים של "אילו", בלי להתחשב במה שיודעים מחליטי ההחלטות בשעה שהם מקבלים החלטה, אפשר להציג שאלה אחרת: למה לא קיבלו את הצעת אוגנדה? אילו נתקבלה ההצעה, אולי הייתה מדינה יהודית לפני השואה, והיו יכולים להציל באוגנדה את כל היהודים שלא נמצא להם מקלט.

כמה יהודים היו מסוגלים לעלות לארץ?

נניח, לצורך הטיעון, כי כל היהודים רוצים לעלות לארץ. כמה יהודים היו יכולים לעלות? המנדט הבריטי, עד לשואה, נמשך עשרים שנה. בשנתיים האחרונות פורסם הספר הלבן שאסר לחלוטין עלייה לארץ. בשמונה עשר השנים שלפני כן, היו שנים רבות שרק עשירים, שהיה להם אלף לירות שטרלינג היו רשאים לעלות, והציבור ששמע לקול הרבנים היה ברובו ציבור עני, שלא היה לו סכום כסף כה גדול. היכולת לעלות הייתה מותנית בסרטיפיקטים מעטים שסופקו על ידי ממשלת המנדט, וחולקו על ידי המשרד הארץ ישראלי שהיה בשליטת ההסתדרות הציונית.

מי קיבל סרטיפיקטים?
מה הייתה עמדתה של ההסתדרות הציונית לגבי עליית כל יהודי פולין לארץ? דבריו של חיים ויצמן בקונגרס הציוני העשרים מפורסמים הם, אך נחזור עליהם בשנית. (פרוטוקול הקונגרס הציוני העשרים, עמוד 32-33, שנערך בין ה-3 ל-21 באוגוסט 1937, הוצאת הנהלת ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית, ירושלים, הארכיון הציוני המרכזי. מועתק מתוך: ורבה, "ברחתי מאושוויץ", עמוד 270, אוניב' חיפה 9Cool:

סיפרתי לוועדה המלכותית הבריטית שתקוות שישה מיליון יהודים באירופה היא ההגירה. נשאלתי: 'האם תוכל להביא שישה מיליון יהודים לארץ ישראל?' השבתי: לא. הזקנים יעברו מן העולם... הם נשורת, נשורת כלכלית ומוסרית בעולם אכזרי... רק ענף אחד ישרוד... עליהם לקבל זאת... אם הם חשים וסובלים, הם ימצאו את הדרך - באחרית הימים... אני מתפלל שנוכל לשמור על האחדות הלאומית שלנו, כי היא כל מה שיש לנו.

וכאן אנו מגיעים לחלק המכאיב של העלייה לארץ: שיטת החלוקה של הסרטיפיקטים. עוד בשנת 1919, בימי העלייה השלישית, הוקם בורשה המשרד הארץ ישראלי, וסניפים לו בערים שונות. המשרד הארץ ישראלי עסק בחלוקת הסרטיפיקטים.

סרטיפיקט מהמשרד הארץ ישראלי בורשה


עמוד 1 עמוד 2 עמוד 3

עמוד 4 עמוד 5

משרד זה היה בשליטת ההסתדרות הציונית, ובהסתדרות עצמה היה ויכוח על אופי העלייה. סיעת "על המשמר" בראשותו של יצחק גרינבוים, ועמו מפלגות השמאל הציוניות ו"החלוץ" בראשן, התנגדו לעליית המעמד הבינוני, וטענו להעדפה של עלייה סלקטיבית, ובחירת העולים "הרצויים". חוות גרוכוב שליד ורשה הכשירה אותם: שם הוכשרו החלוצים של תנועת "החלוץ" לעליה לארץ. סיעת "על המשמר" הבחינה בין ציונות לבין "פלסטינאות". (נצר, בתוך: תולדות יהודי ורשה, 119). המאבק בין סיעות "על המשמר" לסיעת "עת לבנות" התקיים במשך כל השנים שבין מלחמות העולם. סיעת "עת לבנות", שהייתה בעד עלייה המונית, שלטה בהסתדרות הציונית שש שנים בלבד: משנת 1924 ועד 1930 - שנים בהם הייתה העלייה בשפל, ואלפי עולים חזרו לפולין. לכן לא הייתה שליטתה בהסתדרות משמעותית לעניין העלייה הסלקטיבית. בשנת 1930 חזרה סיעת "על המשמר" של גרינבוים ושלטה בסניף ורשה עד פרוץ מלחמת העולם השניה. גרינבוים עזב את פולין בשנת 1932, שהה זמן מה בפריז ועלה לארץ בשנת 1933. את מקומו בורשה מילא את מקומו משה קליינבויים (=סנה), לימים מפקד ההגנה, ואחר כך חבר מפ"ם ולבסוף חבר מק"י - המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בארץ נתמנה גרינבוים לראש מחלקת העלייה של הסוכנות, תפקיד אותו מילא בשנים 1933-1935.

בתפקידו כראש מחלקת העלייה הסביר גרינבוים את הקריטריונים על פיהם מתחלקים הסרטיפיקטים: (פריסטר, ללא פשרה 320)

שלושה הם הגורמים המכריעים בחלוקה זו - המצוקה, כוח התנועה וגודל ההשתתפות בבניין ובמציאת החומר האנושי הדרוש לבניין הארץ... אי אפשר לצעוק נגד עובדות היסטוריות. היהדות הספרדית... לצערנו הגדול לא השתתפה בבניין המולדת במשך חמישים השנה האחרונות... ומה עוד נדבר על יהודי פרס, אפגן או עירק? הרי הם רק בזמן האחרון התחילו משתתפים בעבודת הבניין. ובמקום הזה הריני מוכרח לבאר מהו פירושו של בניין, לפי דעתי אני: אם באים אל הארץ כדי לשמור על הגחלת שלא תכבה - אין זה בניין. אם מתוך שמירה זו באים לידי בניין רחוב או כמה רחובות באחת מערי הקודש - אין זה עדיין בניין לפי המובן שנתנו למילה זו בימי פינסקר והרצל... תנועת הבניין מתוך הכרה ומתוך דעת התחילה בארצות מזרח אירופה. מהן באו הבלו"יים ובוני המושבות הראשונות, משם באו הוגי מחשבות הגאולה, מארגני התנועה ומחזיקיה...

התפיסה האידיאולוגית שעמדה בבסיס העלייה הסלקטיבית אמרה, כי החברה החדשה בארץ ישראל צריכה להיות חברה יצרנית, ולא חברה של סוחרים. תפיסה זו, ששורשיה בתפיסת עולם סוציליסטית-מרקסיסטית, רואה בסוחר את הטפיל המרוויח מעמלו של החקלאי והפועל. פרודוקטיבציה - זוהי מילת הקסם של החיים החדשים בארץ ישראל, ולמסגרת פרודוקטיבית זו מתאימים החלוצים, אך לא המעמד הבינוני שהיווה את רוב יהודי פולין. (רק לאחר שנים, כאשר הכלכלן דן פטנקין עלה לארץ ושינה את תפיסת העולם הזאת - החלו לראות במסחר חלק מתהליך הייצור, ובבורסה מרכיב חיובי בכלכלה, ולא נספח שלילי שלה).

ביקורת חריפה על שיטת חלוקת הסרטיפיקטים מאת דניאל סירקיס:
הז'נדרם הרוסי - למעשיה של מחלקת העליה של הסוכנות
ההכשרה והעליה - בקשר עם שערוריית חלוקת הסרטיפיקטים בפולניה

העליה הסלקטיבית צמצמה למעשה את היקף העלייה, כי כאשר לא היו עולים מתאימים להשקפת העולם של ההסתדרות הציונית - ויתרו על סרטיפיקטים ולא העלו עולים. "למרות הביקוש הרב לרשיונות עלייה ("סרטיפיקטים") השתמשה ההנהלה הציונית רק בחלק קטן מן הרשיונות שהנפיקה ממשלת בריטניה בימי העלייה השלישית (1920-1923)". (י' גוטמן, פנקס הקהילות, ורשה, עמוד 77).

בשנים 24-26 עלו מפולין דרך ורשה בערך 32,000 יהודים, שהוו 77% מכלל העולים (שם). עלייה זו קרויה "עליית גארבסקי" - על שם ראש ממשלת פולין גראבסקי, שחוקק חוקים שגרמו להפלייה קשה של היהודים, וגרמו לחיפוש דרכים להגירה מפולין. עלייה זו כללה אנשי מעמד בינוני, שסיעת "על המשמר" התנגדה לעלייתם. המשבר של שנות 1926-29 גרם לכך, כי רבים מעולים אלה, חזרו לפולין.

הגישה המפלגתית בחלוקת הסרטיפיקטים, גרמה לבית"ר להפעיל עליה לא חוקית, שהסוכנות התנגדה לה. פרטים על עליה זו במאמר: העליה הבלתי לגאלית מאת פרופ' יהודה לפידות.

נתונים סטטיסטיים על העלייה לארץ:
מספר העולים לארץ בשנים 1919-1931 היה תשעה אלפים לשנה. מספר העולים בשנים 1932-1939 היה פחות משלושים אלף לשנה (אנצ' עברית, "ארץ ישראל", 671). אם נוסיף למספרים אלה את המעפילים, תהיה התוספת זו: בשנים 1934-1940 עלו לארץ 17,000 מעפילים על ידי אצ"ל, ועוד 5,000 על ידי ההגנה (לפידות, פרקים בתולדות האצ"ל, 143).


אניית המעפילים פאריטה

מאה שנים לא היו מספיקות כדי להעלות את שלושה וחצי מיליון יהודי פולין, ומאתיים שנה היו דרושות כדי להעלות את כל היהודים לארץ!

מסמך על הגבלת העליה ע"י בנות הברית

ההסתדרות הציונית ועליית אנשי אגודת ישראל
הגישה של "על המשמר" בזכות עלייה סלקטיבית, הוציאה ממקבלי הסרטיפיקטים את אלה ש"לא התאימו" לחיים בארץ ישראל. וכך כותב הרב גולדברג על המאבק הזה (מספרא לסייפא 41):

היו שנים רבות שהציונים, ברוב טיפשותם, גרמו לכך שלא תינתן רשות לעלות אלא לחלוצים, ואגודת ישראל קיבלה רק שישה אחוז מן הסרטיפיקטים שאושרו לעלייה. הייתה תקופה שלרבנות הראשית הייתה אפשרות להעלות אדם לארץ, אם הרב קוק היה מאשר שהעולה הוא רב. שמעתי מאדם נאמן, שיצחק גרינבוים, מנהיגה של התנועה הציונית, חבר הסיים (=פרלמנט) הפולני, ולימים שר הפנים הראשון במדינת ישראל - הלשין על הרבנים שהם משקרים, ומאשרים סרטיפיקט של רב גם למי שאינו רב. הוא צדק: היו מקרים שאישרו לאנשים שאינם רבנים סרטיפיקט של רב, כדי להצילם.

ניסיונות לעלייה בשיתוף עם ממשלת פולין
בשנת 1926 נערכה בורשה הועדה הרוויזיוניסטית הראשונה בפולין. בועידה זו הודגשו תביעותיה הציוניות ליצירה של רוב יהודי בארץ ישראל, במסגרת הגשמת ההתחייבויות של הצהרת בלפור.

בשנות השלושים עלה מאוד מספר הידיים המיותרות בכפר הפולני, בגלל שיעור ילודה גבוה וחקלאות בלתי מפותחת. האיכרים היגרו לעיר, וכתוצאה מכך הייתה בינם לבין היהודים תחרות על מקומות עבודה. הפולנים העלו, כפתרון לתחרות זו, רעיונות של הגירת יהודים מפולין. באותם שנים גבר כוחה של המפלגה הרביזיוניסטית. ז'בוטינסקי העלה את תכנית האבקואציה - פינוי המוני יהודים לארץ ישראל, ועליית מיליון וחצי יהודים מכל ארצות אירופה לארץ ישראל. המפלגה הרוויזיוניסטית זכתה ליחס אוהד מצד השלטונות הפולנים, בזכות עמדתה הציונית, שהבטיחה הגירה המונית של יהודים מפולין, שלילה של כל גילויי השמאל ברחוב היהודי, ונאמנות למדינת פולין. הוחל בשיתוף פעולה עם הממשלה הפולנית באימונים צבאיים לצעירים: תנועת בית"ר וברית החייל של התנועה הרוויזיוניסטית התאמנו בנשק, והכשרתם זו מילאה לימים תפקיד נורא-הוד בעת המרד בגטו ורשה. כל אלה התאימו למטרותיה של ממשלת פולין, שרצתה לעודד הגירה יהודית מפולין.


זאב ז'בוטינסקי

הממשלה הפולנית אף הפעילה קו אוניות מקונסטנצה שברומניה לארץ ישראל. האניה שפעלה בקו זה - פולוניה שמה. הסרטיפיקט הזה כולל את נתוני קו האוניות:


סרטיפיקט מהמשרד הארץ ישראלי
בעליו עלה באניה "פולניה"

היו אלה ימי העלייה החמישית, והסוכנות ניסתה להגביר את הלחץ על ממשלת בריטניה להקל על הגבלות העלייה. בחשבון סופי, גם תכניות אלה לא הצליחו להעלות יהודים לארץ ישראל במספרים גדולים: מלחמת העולם שיבשה את כל התכניות.

סיכום: אפשרויות העלייה אל מול מספר העולים
בסך הכול, היו שנים מעטות בהן היו יותר יהודים מסוגלים לעלות לארץ, גם לו היו הרבנים בפולין מעודדים עלייה. מספר העולים במקרה זה לא היה רב, אם נוסיף להערכות את העובדה שבחלק מן השנים היה משבר כלכלי חריף בארץ, ורבים היו מחוסרי העבודה. משבר העלייה הרביעית, למשל, בשנות 1926-1929 הביא לירידה של אלפי יהודים שחזרו לפולין מארץ ישראל. אלה הוציאו את דיבת הארץ רעה, והרצון לעלות לארץ נחלש. גם המשבר הכלכלי העולמי, משנת 1929 ועד אמצע שנות השלושים, פגע ביכולת העלייה.

אשר על כן, לשאלה מדוע לא עלו יהודים מפולין לפני השואה, תהיה התשובה זו: המתבוללים לא עלו, כי רצו להתמזג עם הפולנים הנוכרים; הבונדיסטים לא עלו, כי חשבו שהקשר שלהם עם מעמד הפועלים הפולני חזק יותר מהקשר שלהם לעם ישראל; פועלי ציון שמאל ופועלי ציון צ.ס. לא עלו, כי היו נגד הציונות; המעמד הבינוני לא עלה, כי משרד העלייה הציוני לא רצה אותם ולא הנפיק להם סרטיפיקטים; הפולקיסטים לא עלו, כי רצו אוטונומיה תרבותית בפולין, ולא בארץ ישראל; האגודאים לא עלו, כי קיבלו רק שישה אחוז מכלל הסרטיפיקטים; העשירים לא עלו, כי לא יכלו להעביר את עסקיהם לארץ; העניים לא עלו, כי לא היו להם משאבים כדי לחיות בארץ; הציונים לא עלו, כי לא תמיד היו מספיק
חזרה למעלה

חדש!: הוסף את נקים ככפתור ב-toolbar לגישה מהירה לפורומים ועידכון שוטף

אורח









הודעהפורסם: שני 20.02.12 17:44    נושא ההודעה:

המשך...
העניים לא עלו, כי לא היו להם משאבים כדי לחיות בארץ; הציונים לא עלו, כי לא תמיד היו מספיק מועמדים למלא את מכסת הסרטיפיקטים המוקצבים. והיו גם יהודים מעטים, שהחליטו בכל זאת לעלות, והיו להם סרטיפיקטים, ובעצת רבניהם לא עלו, אם משום שהרבנים חשבו שאין העלייה מתאימה לאיש, אם משום שחשבו כי ארץ ישראל עדיין אינה בשלה לקלוט את חסידיהם. הטענה כי "יהודי פולין" לא עלו כי הרבנים מנעו זאת מהם, מופרזת היא עד מאוד.

המסמך הבא מתאר את תולדות חייו של משה חיגר, תלמיד ישיבות פולין וליטא, שעלה לארץ. המסמך מתאר את ההתנגדות לעלייתו מצד הרב אהרן קוטלר, מישיבת קלצק, ואת העידוד שקיבל לעלייה מהרב איסר זלמן מלצר, החפץ חיים, הרב מבריסק והרב אליעזר פינקל, ראש ישיבת מיר. גישות שונות אלה מראות את הלבטים בקשר עם עלייה לארץ, ואת הסיבות להתנגדות לעלייה: "אתה תתקלקל שם".
תלמיד ישיבה עולה לארץ ישראל בשנות העשרים

אפילוג: מה עדיף: הצלה או התיישבות?

דיון בהנהלת הסוכנות
המסמך הבא הוא קטע מפרוטוקול של דיון שנערך בהנהלת הסוכנות. מסמך זה מלמד כי גם לאחר שהחלה השואה, והידיעות על השמדה הגיעו לארץ - עדיין התפיסה של "עלייה סלקטיבית" שלטה, ואי רצון בולט להעלות את יהודי פולין לארץ ניכר מן הדיונים בהנהלת הסוכנות. המסמך מובא על פי תום שגב, "המיליון השביעי" עמ' 89. הישיבה נתקיימה בינואר 1943. השמדת היהודים כבר הייתה אז בעיצומה, ובארץ ידעו על כך. באותם ימים ממש נותרו בחיים עשירית מיהודי ורשה, ונערך הגירוש השני של הגטו.

השתתף בויכוח יצחק גרינבוים, שהיה מנהיג התנועה הציונית בפולין, ולאחר שעלה: חבר הנהלת הסוכנות. הוא גם נתמנה מטעם הסוכנות לתפקיד האחראי של יושב ראש ועד ההצלה ליהודי אירופה. בתוקף תפקידו זה עליו לקשור קשרים ולנסות להציל את מה שעוד ניתן להציל. במהלך הדיון מצטט גרינבוים דברים של מנהיג אחר של יהודי פולין, שעלה לארץ בשנת 1940: הרב יצחק מאיר לוין, מנהיג אגודת ישראל בפולין, ממנהיגי אגודת ישראל בארץ, ולימים שר הסעד במדינת ישראל. וזה הפרוטוקול:

גרינבוים: וכששאלו אותי [האם לקחת מכספי] קרן היסוד - [למימון] הצלת היהודים בארצות הגולה - אמרתי לא. ואני אומר עוד הפעם: לא! זה חודשים אני נמצא בפלוגתא עם אדם שהוא יודע מה שהוא דורש. שמו הרב איצ'ה מאיר לוין, והוא אומר לי: קחו מכספי קרן היסוד... האם לא תפסיקו את העבודה בארץ ישראל בשעה שיש תקופה כזאת, בשעה שרוצחים וטובחים יהודים במאות אלפים ומיליונים? אל תייסדו מושבות חדשות, תוציאו את הכספים לאותם הצרכים. ...אבל אני חושב שנחוץ להגיד כאן: הציונות היא מעל לכל.

י. סופסקי: ....גם מנקודת השקפה ציונית אנו צריכים להקדיש חלק גדול מהתקציב למען הציל כל מה שאפשר להציל...

יוסף שפרינצק: ...מעשי ידי טובעים בים, ואנו נדבר על פרוגרמה ציונית?

יצחק גרינבוים: יגידו שאני אנטישמי, שאני אינני רוצה להציל את הגולה... אני לא אדרוש שבתקציב של הנהלת הסוכנות, מהכסף שישנו, יהיה מוקדש סכום של 300 אלף או 100 אלף (שטרלינג) למטרה זו (סיוע ליהודי אירופה). לא אדרוש זאת. ואני חושב שמי שידרוש דברים כאלה עושה פעולה אנטי ציונית.

שתי אפיזודות לסיום

אצ'ה
ליצחק גרינבוים היה בן, אצ'ה. הבן היה קומוניסט פולני פעיל, ונדון לארבע וחצי שנות מאסר בכלא פולני. אשתו של גרינבוים הצליחה לשחררו, וכדי שלא יחזור ויסתבך, שלחוהו לפריז. שם המשיך בפעילות קומוניסטית. במלחמת העולם נתפס על ידי הגרמנים ונשלח לאושוויץ. לאחר השחרור נתברר כי "נשמע להוראות המפלגה", וקיבל על עצמו תפקיד של "סגן ראש צריף" - בקצרה: אצ'ה היה קאפו באושוויץ! (פריסטר, ללא פשרות 290).

אצ'ה עמד לדין בצרפת, ויצחק גרינבוים היה בפריז חדשים ארוכים בזמן משפטו. כמעט והעמידוהו לדין בנירנברג, בבית המשפט הבין לאומי לנאצים ועוזריהם (שם 297). לבסוף נסתיים משפטו בלא כלום: לא הרשעה, אף לא זיכוי, כי בית המשפט קבע שלא פגע באזרחי צרפת. הוא חייב היה לעזוב מיד את צרפת, מחשש לתביעה נוספת. רצה לחזור לפולין - אך הפולנים ביטלו את חברותו במפלגה הקומוניסטית וסרבו להעניק לו פספורט. צריך היה סרטיפיקט. גרינבוים היה יכול לקבל סרטיפיקט כחבר הנהלת הסוכנות, אבל "מעולם לא ניצל את מעמדו להשגת טובות הנאה לעצמו או למשפחתו, ודעתו הייתה נחושה לא להפר גם עכשיו את הכלל המקודש" (פריסטר 297). הפתרון שנמצא היה מקורי: גרינבוים נענה להצעתו הנדיבה של הלל זיידמן, נציג אגודת ישראל במשרד הארץ ישראלי בפריז, והבן קיבל סרטיפיקט מתוך אלה המוקצבים ל...אגודת ישראל! (שם 298).

בשעת הדיון במוסדות אגודת ישראל על הקצאת סרטיפיקט לאצ'ה, הפיצה פליצה לבית שור בין המשתתפים כרוז חתום בידי אצ'ה, בו הזהיר את ניצולי המחנות לבל יתפתו על ידי התעמולה הציונית לעלות לפלסטינה, וקרא להם לשוב למולדתם הפולנית. "לאיש כזה אתם רוצים לאפשר עליה?" ובכל זאת החליטו מוסדות האגודה להעניק את הסרטיפיקט. (פריסטר ע' 300). האם לא היה זה גרינבוים עצמו שהגדיר את אגודת ישראל כ"אופורטוניסטים בעלי גישה שתדלנית"?

בהיסטוריה ה"רשמית" הודחקה פרשת אצ'ה - על כך ראה בפרק: "האם טיהר בית המשפט את אצ'ה גרינברוים?" תיאור ספרותי על קאפו בשם "פרוכטנבוים", ורמזים מזהים מיהו קאפו זה, ראה בפרק: "הקאפו פרוכטנבוים באושוויץ"

אלי
לגרינבוים היה בן נוסף: יונתן. גם הוא נטש את דרכי אביו: הלך אחרי משה סנה, למפלגה הקומוניסטית הישראלית. ליונתן בן - אלי. כמו אביו יונתן, וכמו דודו אצ'ה, גם אלי לא הלך בתלם. הוא בחר מסלול חיים אחר: הוא חזר בתשובה.

כאשר החליט אצ'ה להיות קומוניסט, בן שש עשרה היה. גרינבוים הבין אותו, "ובסתר ליבו קבע, לא בלי סיפוק, כי אצ'ה מדבר בדיוק כמוהו: פונה אל השכל וההגיון של שומעיו...". "נו, מה אתה אומר, אבא?" שאל אצ'ה כאשר גילה לאביו את השקפת עולמו - "אני אומר שתעשה מה שאתה רוצה, אבל לא בביתי". (פריסטר 269).

כאשר החליט אלי לחזור בתשובה, בן שבע עשרה היה (פריסטר 400 הערה 2). לאלי לא ניתנה הפריבילגיה שניתנה לאצ'ה, להחליט בעצמו על חייו. כך מתוארת החלטתו בידי הביוגרף של גרינבוים: "בבוא העת, יעשו עמו [עם גרינבוים] החרדים את החשבון: במדינת ישראל העצמאית, והוא אדם שהגיע לגבורות, יפרסמו חוברות שטנה שיציגוהו כעוכר ישראל וכאחראי לאסונה של יהדות פולין בעת השואה. וכמו לא די בכך, ישתלטו על נפשו ועל מוחו של נכדו ש"יחזור בתשובה", ויהפוך לתלמיד בישיבה ליטאית אנטי ציונית". (פריסטר 307).

המעגל ההיסטורי נסגר: אלי הוא נציג אגודת ישראל בעיר מגוריו.

את המסמך הבא קיבלנו בתאריך 15/12/06, והוא מוסיף אינפורמציה על פרשת אצ'ה גרינבוים

הוספה על פרשת אצ'ה גרינבוים:
אבי - אברהם זילברברג עבד שנים רבות, עד קום המדינה במחלקת העליה של הסוכנות היהודית. הכיר אז מקרוב והעריך מאד את יצחק גרינבוים הן בתפקידו במח' העליה והן בוועד ההצלה. אבי נשלח מיד עם תום המלחמה לאירופה מטעם הסוכנות כדי לטפל בארגון העלייה (הן הלגלית והן הבלתי לגלית) וחלק גדול מהזמן היה ממוקם בפריז. שם ניפגש בשנת 1946 עם יצחק גרינבוים ובעיית בנו.

אבי כתב ספר על זכרונותיו - "בשליחות העם והמדינה" (הוצאה פרטית 1995). בעמוד 80 של הספר הוא מספר על הפרשה כלהלן:

"עגמת נפש גדולה גרמה לי פרשת בנו של יצחק גרינבוים. משוחררים ממחנה הריכוז דכאו שהגיעו לפריז, זיהו ברחוב את בנו של יצחק גרינבוים, תפשוהו ומסרוהו למשטרה הצרפתית. הם טענו שהוא היה קאפו במחנה ריכוז. הוא נעצר בבית הסוהר והיה צפוי לעונש כבד. כשנודע הדבר ליצחק גרינבוים, הוא הודיע להנהלת הסוכנות שהוא מפסיק את עבודתו בירושלים, מוותר על משכורתו, ויוצא לפריז לטפל בענין בנו.
הוא הגיע ללא כסף בכיסו ומצאנו לו חדר במלון זול (פרינצס) שהיה בתהליך שיפוצים. הטרגדיה שפקדה את יצחק גרינבוים, שאותו הערכתי מאד, נגעה ללבי ורחמי נכמרו עליו. גרינבוים לא אכל ולא ישן, אלא דאג כל הימים לבנו. דאגתי לו לבל יתמוטט מרוב מתח, ושידלתי אותו לאכול משהו. בן-גוריון, (שהיה באותה עת בפריז תקופה ארוכה ר.ז.), היה שרוי בריב פוליטי עמו, התאכזר אליו, ועשה הכל כדי להכביד עליו. הוא לא רצה, למשל, שיתמקם בבניין שלנו ברחוב ואגראם. (בנין משרדי הסוכנות ר.ז.) אך אני עמדתי לצדו, נתתי לו שולחן עבודה אצלנו והשתדלתי לעזור לו ככל שיכולתי. רוויזיוניסטים איימו על גרינבוים, שאם יצליח לשחרר את בנו וירצה להביאו לארץ-ישראל, הם לא אחראים לחייו. עו"ד בלומל טיפל בעניינו, ולבסוף הצליח להשיג פסק-דין שקבע כי הוא יגורש מצרפת. התנהל מו"מ עם ממשלת צרפת בקשר לגירושו. ממשלת צרפת הסכימה לשחררו ולאפשר לו לצאת מצרפת, אולם בן-גוריון הודיע בתקיפות, שלא יסכים בשום פנים שהבן יקבל רשיון עליה. הישגנו לו לבסוף אשרה של תייר, לאחר שהוא התחייב לא לצאת מהבית כשיגיע ארצה.
ואכן הוא התגורר בביתו של יצחק גרינבוים ובפתח הציבו כלב גדול, למנוע מתנכלים. הבן קיים את הבטחתו ולא יצא מבית החוצה.

עו"ד בלומל, אגב, היה אחד משלושת האישים היהודיים המפורסמים ביותר בפריז של אז, שאותם כינינו "שלושת הבלומים" ('פרחים' בלעז): ראש הממשלה ליאון בלום, העסקן הציוני מרק ירבלום, ועו"ד בלומל...
חזרה למעלה

הצג הודעות מלפני:   
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> הודעות של נקים כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
עמוד 1 מתוך 1

נבחרים

גילויים אחרונים בפרשת רצח יצחק רבין ז"ל

הקשרים של `המאפיה` המשפטית נחשפים

הצטרף עכשיו למאבק של נקים נגד השחיתות השלטונית

גלובס חושף שהפרקליטות מושחתת השופטת הדס יהלום מאשרת זאת אך לא עושה דבר

תודה למאות הלייקים, שדרגנו
לדף חדש תודה לחדש לנו לייק!


 
קפוץ אל:  
אתה לא יכול לפרסם נושאים חדשים בפורום זה
אתה יכול להגיב לנושאים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה יכול להצביע בסקרים בפורום זה
You cannot attach files in this forum
You can download files in this forum
תגובה כללית לאתר זה כאן, תגובה להודעה או כתבה ספציפית יש להגיב למעלה,תודה!


WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO THE SCHLAFF AFFAIR

Powered by Nakim Israeli Citizens ֲ© People of Israel 2005, 2021



משה גל טדי קולק דוד בן גוריון
Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group