לעמוד החדשות
המצטרף/ת האחרון/ה לארגון נקים מר עומר דותן מ- --- דוד בן גוריון וראשית השת"פ עם האויב בשואה עד להפקרות הבטחונית של היום
יד ושם מסרב לפרסם את פרשת הצלת יהודה ארופה על ידי קבוצת ברגסון ומנסה לשכתב את ההסטוריה  
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> התנהלות הסוכנות היהודית ומפא'י בשואה



עדכונים של נקים:

פניה למבקר:כונסי נכסים והתעשרות שופטים ומקורבים שלא ביושר
שלישי 23.08.16 2:02

כך עובדת הצנזורה בפייסבוק מסביב לשואה ושת"פ הציונים עם הנאצים, מחיקת פוסטים במחשכים
שישי 05.08.16 17:32

מסמך, שיתוף הפעולה בין ראשי ה-"הגנה" לנאצים
שני 04.07.16 12:13

מומלצים:

אוהב את ישראל, אוהב צדק? לארגון `נקים` דרוש נדבן פילנטרופ ולוחם

מעריב חושף ששופטי העליון גונבים מהציבור הטבות מפליגות הכל בניגוד גמור לחוק

רצח רבין:השבכ נעתר לבקשה של נקים לשחרר את פרופ' היס מחובת הסודיות על ניתוח הגופה

בלי בושה: השופטת ורדה אלשיך סידרה למקורבה השופט בדימוס פלפל שכר טרחה של 10 מיליון ש"ח

עמיר מנור, כתב מעריב, הוקלט משקר טרם הוציא כתבה שקרית נגד 'נקים' המיחצנת את רשם האגודות ושותפיו

שחיתות מע' המשפט פורצת את מחסום הקול,ראיון על ארגון נקים בקול ישראל, בייניש, מזוז ושנדר תחת ביקורת

הראל סגל: 'יש אדונים לארץ הזו והדמוקרטיה משרתת אותם ואת האינטרסים שלהם. כל היתר, וזה כולל את רובכם, נתונים במעמד עבדים החיים באשליית אדנות...'

צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה       NAKIM      
גרוסלם פוסט
אורח








הודעהפורסם: שלישי 02.09.08 8:45    נושא ההודעה: יד ושם מסרב לפרסם את פרשת הצלת יהודה ארופה על ידי קבוצת ברגסון ומנסה לשכתב את ההסטוריה





"יד ושם" והלל קוק
מאת איזי ליבלר
8 ביולי, 2008

גירסת מאמר זה באנגלית: Yad Vashem and Hillel Kook

היה לי הכבוד לחתום על עתירה ל"יד ושם", יחד עם יותר ממאה אינטלקטואלים ישראלים מובילים ודמויות ציבוריות המקיפות את כל הקשת הפוליטית, החל בנשיא בית-המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, ועד משה ארנס ויוסי ביילין. העתירה הזאת פנתה ל"יד ושם" כדי שהוא יחקה את ההחלטה שנתקבלה לאחרונה במוזיאון השואה בוושינגטון, ויציג את מאמציו הנמרצים של הלל קוק (הידוע גם בשמו פיטר ברגסון), כדי להציל יהודים מאירופה בשיאו של גיהנום אושוויץ.

למרבה הצער, שלטונות "יד ושם" השיבו כי "יד ושם מחליטה אלו מוצגים במוזיאון שהשיקולים שלהם מאוזנים, ולאו דווקא ללחצים ולעתירות". הם הוסיפו בציניות, שהבקשה תידון מחדש בעוד עשר שנים!

השם הלל קוק מייצג סמל יהודי של עקשנות ומסירות, בניגוד מוחלט למנהיגי יהדות אמריקה של זמנו, שהשתיקה הרועמת שלהם נוכח החיסולים של הנאצים הייתה שערורייתית. אולם בעשרות השנים האחרונות זכה תפקידו של קוק להיות מוערך באמת.

המנהיג החזק ביותר של יהדות התפוצות באותו הזמן היה הרב סטיבן וייז, נשיא הקונגרס היהודי העולמי. ב-8 באוגוסט 1942, ד"ר גרהארדט ריגנר, במזכירות הכללית שלו שהייתה בג'נבה, הודיע לו על הטבח השיטתי של יהודי אירופה. בשגיאת שיפוט שלא תסולח, העביר וייז את הבקשה למשרד החוץ האמריקני ולא הודיע לעולם על כך, עד ה-25 בנובמבר, שקטע קטן על הנאצים שרוצחים יהודים, הופיע בעמוד האחורי של הניו-יורק טיימס. כשהייתי יו"ר הוועד הפועל של הקונגרס היהודי העולמי, לא הצלחתי לקבל הסבר מד"ר ריגנר המנוח, מדוע מברק מצמרר זה, שהציג את הרצח ההמוני, היה קבור כל כך הרבה זמן בתיקי משרד החוץ, ומדוע המנהיגים היהודים לא יזמו מיד מערכה פומבית.

כאשר וייז, שהתגאה בכך שהוא ידיד ואיש סודו של הנשיא פרנקלין ד' רוזוולט, ביקש מהנשיא להתערב, ורוזוולט אמר: "הדרך היחידה לעצור את הטבח הזה היא לנצח במלחמה. תגיד לחברים היהודים שלך לשמור על השקט". וייז החליט לא לטלטל את הספינה.

אבוי, לא רק שהוא שמר על שתיקה, אלא הוא גם התקיף באכזריות וסיווג כקיצונים את אלה שניסו להזעיק את הציבור, וחזה שהם יעוררו גלי אנטישמיות חסרי תקדים כלפי יהודים אמריקנים. היחס שלו, שלו היו שותף רוב הממסד היהודי, היה הכישלון המביש ביותר של המנהיגות היהודית במאה ב-20.

זו הייתה הסביבה שבה מצא את עצמו הלל קוק (פיטר ברגסון). הוא נולד ב-1915 בליטא, כבן אחיו של הרב האשכנזי הראשי הראשון של ארץ-ישראל, והגיע לפלשתינה כילד, עם אביו, הרב הקהילתי הראשון של עפולה. קוק נעשה תלמיד של ז'בוטינסקי, ועד מהרה נעשה מעורב בפעילות המחתרת של האצ"ל. ב=1940 שלח אותו ז'בוטינסקי לניו-יורק, כדי להקים חטיבה יהודית שתילחם בנאצים. הוא אימץ לעצמו את השם "ברגסון", על שם הפילוסוף החביב עליו, וחבר לבן הכט, כותב המחזות והעיתונאי המבריק.

כשהידיעות על השמדת העם היהודי בידי הנאצים החלו להופיע, וקוק ראה את חוסר האונים של המנהיגים היהודים, הוא ריכז את מאמציו בהפעלת פעמוני אזעקה, בניסיון נואש להציל את יהודי אירופה שגורלם נגזר.

עם תקציב מדולדל, וכאשר זכה ליחס כמו למצורע, קוק ובן הכט פתחו במערכה תכליתית יוצאת מהכלל של הודעות לעיתונות, מודעות מתגרות על עמודים שלמים ואפילו הצגות ראווה מוצלחות, וזו הפעם הראשונה שלציבור האמריקני נודע על הזוועות שיהודי אירופה עוברים עכשיו.

וייז והנשיא המשותף של הקונגרס היהודי העולמי, נחום גולדמן, לא חסכו שום מאמצים לערער את מאמציו של קוק, וגידפו את הקבוצה כפנטים בלתי אחראים. הם ניסו לחבל בצעדה התכליתית ב-1943 אל הבית הלבן, על-ידי 400 רבנים אורתודוקסים, שהפצירו בממשל להתערב ולהציל יהודים. ב-1944 הם הרחיקו לכת עד כדי לדרוש מהממשל לגרש את קוק, ורמזו שהוא אויב גדול של היהודים כמו היטלר!

אבל קוק לא נרתע, ודחה את האופוזיציה שלו כ"הנהגה יהודית של הגטו", שהתפיסה שלה לגבי "אחריות" הסתכמה בלא לעשות שום דבר ולשמור על השקט.

ב-1944 נשאו מאמציו של קוק פרי, כאשר הממשל הקים את "מועצת פליטי המלחמה", שחייבה את רוזוולט לעשות מעשה ולהציל את היהודים שנותרו בחיים באמצעות מתווכים דיפלומטים כגון ראול ואלנברג. יכול להיות שזה היה מעט מדי ומאוחר מדי, אבל מעריכים כי 200 אלף יהודים הונגרים חייבים את חייהם להתערבותו של קוק.

קוק הפעיל גם פרויקטים אחרים, לרבות "הוועדה העברית של שחרור לאומי", שניסתה להציג את עצמה, ללא הצלחה, כממשלה גולה. כשהוא מאוכזב על שלא הצליח להציל את רוב יהודי אירופה, חזר קוק לישראל, נעשה חבר כנסת, ואחרי שנפרד ממנחם בגין, פרש מפוליטיקה פעילה. הוא מת בשנת 2001.

בשנים האחרונות נעשה קוק סמל לפעלתנות יהודית וביטחון עצמי, שמילאו תפקיד חיוני בתמיכה בישראל ובשחרור יהודי ברית-המועצות. כאשר נחום גולדמן מהקונגרס היהודי העולמי, ניסה להמשיך במסלול של השתדלנות בנוגע ליהודי ברית-המועצות, קוק היה אחד המודלים לדוגמה שהניע את היהודים הרגילים להתעלם ממנו.

הלל קוק לימד אותנו שלא לתת את אמוננו בנסיכים, וכמוצא אחרון – לסמוך על עצמנו. הוא הפגין בפנינו ששתיקה נוכח רשע והשמדת עם, הוא פשע שהשתדלנות לא תשיג שם שום דבר, אלא אם תהיה מלווה במערכה ציבורית מתואמת.

אנו חייבים תודה לד"ר בקי קוק, בתו של הלל, שיזמה את המהלך לעודד את "יד ושם" במוצג שיכבד את זכרו של אביה. התשובה השלילית של הדובר שלהם לעתירה שלנו אינה צריכה להיחשב למילה האחרונה. "יד ושם" אינו אחוזה פרטית. ההנהלה כבר טעתה בעבר, והפגינה שיפוט אווילי כאשר התקינה שלט שבו היו מפורטים שמות, והם הביעו תודה לנשיא ולשמות אישיים של ועידת התביעות, על "נדיבותם" בהעברת קרנות הפיצויים לידיהם, כאילו שהם היו הכספים שלהם, ולא הכנסות מרכוש שלא נדרש או פיצויים לקרבנות השואה. זה היה במפורש שלט מביש, שעדיין לא הוסר. מועצת המנהלים של "יד ושם" שאחראית לאישור שלט מביש כזה, צריכה לחשוב פעמיים לפני שהיא דוחה, ביהירות וכלאחר יד, את ההצעה המתועדת היטב של ד"ר בקי קוק להנצחת שמו של הלל קוק.

לכל אחד מאתנו יש חלק ב"יד ושם", ואנו רוצים להזדהות אתו. זה לא רק מוזיאון המנציח את זכרם של אלה שנרצחו בימי השואה. הוא מיועד גם לשדר מסר לעתיד. המאבק האמיץ של הלל קוק הוא תזכורת חשובה שהיהודים אחראים זה לזה, ושלעולם לא נעמוד מהצד ונאפשר את הרשלנות הפושעת של האחריות שהפגינו מנהיגים יהודים בתקופה השחורה הזאת.

http://he.leibler.com/article/346








Yad Vashem and Hillel Kook

by Isi Leibler
July 8, 2008



I was privileged to sign a petition to Yad Vashem with over a 100 leading Israeli intellectuals and public figures encompassing the entire political spectrum, from Moshe Arens to former Supreme Court Justice Meir Shamgar to Yossi Beilin. The petition appealed to Yad Vashem to emulate the recent decision of the Holocaust Museum in Washington and incorporate an exhibit relating to the valiant efforts of Hillel Kook (aka Peter Bergson) to rescue European Jews at the height of the Auschwitz inferno.

Regrettably, the Yad Vashem authorities responded that "Yad Vashem determines exhibits in its museum on balanced considerations rather than pressures and petitions." They cynically added that the request could be reviewed 10 years hence.

Hillel Kook was the embodiment of tenacity and devotion, in stark contrast to the leaders of the American Jewish establishment of his time, whose deafening silence in the face of the Nazi extermination was scandalous. Yet, only over the last few decades has Kook's role truly been appreciated.

The most powerful Diaspora Jewish leader at the time was Rabbi Stephen Wise, president of the World Jewish Congress. On August 8, 1942, his Geneva-based Secretary General, Dr. Gerhardt Riegner, informed him of the systematic genocidal slaughter of European Jews. In an unforgivable lapse of judgment, acceding to a request of the US State Department, Wise failed to inform the world until November 25 of that year when a small item about Nazis murdering Jews appeared in the back section of The New York Times. When I was chairman of the WJC Governing Board, I was never able to obtain a satisfactory explanation from the late Dr. Riegner why this chilling telegram exposing the mass murders remained buried so long in a State Department file and why Jewish leaders failed to initiate a public campaign immediately.

When Wise, who prided himself on being a friend and confidante of President Franklin D. Roosevelt, finally asked the US president to intervene, Roosevelt said: "The only way to stop the slaughter is to win the war. Tell your Jewish associates to keep quiet." Wise decided not to rock the boat.

Alas, not only did he remain silent, but he also brutally attacked and branded as extremists those who tried to raise the alarm, predicting that they would unleash unprecedented waves of anti-Semitism on American Jews. His attitude, which was shared by the majority of the Jewish establishment, was the most shameful failure of Jewish leadership in the 20th century.

This was the environment in which Kook found himself. Born 1915 in Lithuania, a nephew of the first Ashkenazi chief rabbi of Eretz Yisrael, the legendary religious Zionist leader Avraham Kook, Hillel arrived in Palestine as a child with his father, the first community rabbi of Afula. Kook became a disciple of Jabotinsky and was soon engaged in Etzel underground activities. In 1940, Jabotinsky sent him to New York to create a Jewish Brigade to fight the Nazis. He adopted the name Bergson after his favorite philosopher and linked up with Ben Hecht, the brilliant playwright and publicist.

When news of the Nazi genocide emerged and Kook witnessed the impotence of the Jewish leaders, he concentrated his efforts on raising alarm bells in a desperate effort to save the doomed European Jews.

Despite their shoe-string budget and pariah-like treatment, Kook and Ben Hecht launched an extraordinarily effective campaign of press releases, highly provocative full-page advertisements and even successful pageants, which for the first time made the American public aware of the horrors European Jews were undergoing.

Wise and his WJC co-president Nahum Goldmann spared no efforts to undermine Kook's efforts, reviling his group as irresponsible fanatics. They tried to sabotage the effective 1943 march to the White House by 400 Orthodox rabbis who urged the administration to intervene to save Jews. In 1944 they even went as far as to call on the US administration to deport Kook, alluding to him as great an enemy to the Jews as Hitler.

But Kook was undeterred, dismissing his opposition as "the ghetto Jewish leadership" whose concept of "responsibility" amounted to doing nothing and keeping quiet. IN 1944, Kook's efforts bore fruit when the administration set up the War Refugee Board which obliged Roosevelt to take action to save the surviving Jews, utilizing diplomatic intermediaries like Raoul Wallenberg. It may have been too little and too late but it is estimated that 200,000 Hungarian Jews owe their lives to Kook's intervention.

Kook subsequently launched other projects, including the Hebrew Committee of National Liberation which unsuccessfully tried to present itself as a government of exile. Disappointed at having failed to save the majority of European Jews, Kook returned to Israel, became a member of the Knesset, and after parting from Menahem Begin, retired from active politics. He died in 2001.

In recent years, Kook has become a symbol for the Jewish activism and self-confidence which played such a crucial role in support of Israel and the freedom of Soviet Jewry. When Nachum Goldmann of the WJC tried to continue on the path of shtadlanut (silent diplomacy) in relation to Soviet Jewry, Kook was one of the role models who motivated Jews at the grass roots to override him.

Kook taught us not to place our faith in princes and in the last resort, to rely on ourselves. He demonstrated that silence in the face of evil and genocide is a crime and that quiet diplomacy achieves nothing unless accompanied by a concerted public campaign.

We are indebted to Hillel's daughter, Dr. Becky Kook, who initiated the effort to encourage Yad Vashem to create an exhibit to honor her father. The negative response by their spokesman to the petition should not be considered the last word. Yad Vashem is not a private fiefdom.

Its management has erred previously, showing crass ill judgment in erecting a plaque which explicitly names and expresses gratitude to the president and office-bearers of the Claims Conference, for their "generosity" in passing German restitution funds on to them as though it was their money and not the revenue from unclaimed properties or reparations for Holocaust victims. It is inexplicable why this shameful plaque has not been removed. The Yad Vashem Board responsible for approving such an unedifying display should think twice before arrogantly rejecting out of hand Dr Becky Kook's documented proposal to eternalize the name of Hillel Kook.

All of us have a share in Yad Vashem and wish to identify with it. It is not merely a museum perpetuating the memory of those murdered during the Shoah. It is also intended to convey a message for the future. Hillel Kook's courageous struggle is an important reminder that Jews are responsible for one another and that we must never again stand by and permit a repetition of the shameful dereliction of responsibility displayed by Jewish leaders during that black era.

ileibler@netvision.net.il

This article can also be read at http://www.jpost.com /servlet/Satellite?cid=1215330891511&pagename=JPost%2FJPArticle%2FShow Full




חזרה למעלה

הצג הודעות מלפני:   
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> התנהלות הסוכנות היהודית ומפא'י בשואה כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
עמוד 1 מתוך 1

נבחרים

גילויים אחרונים בפרשת רצח יצחק רבין ז"ל

הקשרים של `המאפיה` המשפטית נחשפים

הצטרף עכשיו למאבק של נקים נגד השחיתות השלטונית

גלובס חושף שהפרקליטות מושחתת השופטת הדס יהלום מאשרת זאת אך לא עושה דבר

תודה למאות הלייקים, שדרגנו
לדף חדש תודה לחדש לנו לייק!


 
קפוץ אל:  
אתה יכול לפרסם נושאים חדשים בפורום זה
אתה יכול להגיב לנושאים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה יכול להצביע בסקרים בפורום זה
You cannot attach files in this forum
You can download files in this forum
תגובה כללית לאתר זה כאן, תגובה להודעה או כתבה ספציפית יש להגיב למעלה,תודה!


WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO THE SCHLAFF AFFAIR

Powered by Nakim Israeli Citizens ֲ© People of Israel 2005, 2007



משה גל אורי מילשטיין טדי קולק דוד בן גוריון
Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group