תחקיר על קשרים עסקיים מסועפים של אביגדור ליברמן ומרטין שלאף

[הארץ]

תחקיר מוסף הארץ

מסע העסקים של ליברמן

מאת גידי וייץ | אורי בלאו

במארס 2001, עם מינויו לשר התשתיות הלאומיות, העביר אביגדור ליברמן למתווך העסקאות שלו במזרח אירופה 60 אלף דולר מחשבון פרטי בקפריסין * המתווך ליאור טננבאום עבד אז אצל איש העסקים מרטין שלאף, שהתגייס לעזור לחברת "נתיב אל המזרח" של ליברמן * במאי 2001, סגר ליברמן "עסקת יין" בשווי 500 אלף דולר עם איש העסקים מיכאל צ`רנוי * הכסף הופקד בחשבון בנק נוסף בקפריסין, שהתרוקן במהירות


* מאות אלפי שקלים הועברו למקורבי ליברמן: גרשון טרסטמן, שכנו של ליברמן מהתנחלות נוקדים ואיש ישראל ביתנו, איגור שניידר, נהגו הפרטי של ליברמן, ורונית גיא, בת זוגו של טננבאום * תגובת ליברמן: "הדו"חות הכספיים דווחו כחוק"

עוד בכתבה
פרשנות משפטית / זאב סגל
תגובת ליברמן: "העדפתי את טובת המדינה"
העברות הכספים אל מקורבי ליברמן | מארס-נובמבר 2001

בתחילת 2006, חודשים ספורים לפני הבחירות לכנסת, הונח על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז צרור


אביגדור ליברמן עם סוחרי עץ באוקראינה. אני מעדיף לרכז את עסקיי בחו"ל



מהודק של מסמכים, הקשורים לשר אביגדור ליברמן. היו אלו דפי חשבון פרטיים וחשבונות של חברות מסחריות שנוהלו בבנק פופולאר בלימסול, קפריסין. התנועות בדפי החשבון נרשמו בשנת 2001, במקביל לכהונתו של ליברמן כח"כ וכשר התשתיות הלאומיות בממשלת שרון. בנובמבר 2001 נשלחו הדפים ממשרדו של עורך הדין הקפריסאי אנדראס נאוקלאוס, מנהלה של אחת החברות, לעורך-דינו של השר, יואב מני. דניאלה מורציס, ראש מחלקת החברות במשרד הקפריסאי, ציינה במכתב למני, כי היא שולחת לו "דו"חות על לקוחנו המשותף". לא דו"ח אחד מחשבונו הפרטי. דו"חות ברבים, של חשבונות עסקיים.

באחד הדו"חות פורטו גם תנועות בחשבונה של חברה קפריסאית עלומה בשם "Mountain View Assets". במאי 2001 הועברו אליה 500 אלף דולר מחברה בשם "Mcg Holding", השייכת לאוליגרך ולאיש העסקים מיכאל צ`רנוי. עו"ד יעקב וינרוט, המייצג את צ`רנוי, סיפר השבוע שהתמורה הועברה על ידי לקוחו בעבור "עסקת יין": "מי שהכניס את צ`רנוי אל העסקה היה עורך דין בולגרי בשם טיודור קטקוב. הוא הכיר לו אנשי עסקים ממזרח אירופה שעשו יחד עם ליברמן סדרת עסקאות ביינות... הוא עסק ביין, היתה לו חברה שעסקה ביינות ומכרה אותם ל-Mcg ולשותפות של Mcg... בתקופה הזאת ליברמן לא היה שר".

הכסף הועבר בעת שליברמן היה שר.

וינרוט נשמע מופתע: "הכסף עבר כשהוא היה שר?!"

עד אוקטובר 2001 התרוקן החשבון כמעט לחלוטין, ורוב הכסף שהופקד בו הועבר למקורבי ליברמן, ונרשם כהלוואות או החזרי הלוואות: גרשון טרסטמן, מאנשי ישראל ביתנו ושכנו של השר בהתנחלות נוקדים, קיבל 320 אלף דולר. רונית גיא, בת זוגו של ליאור טננבאום, דמות מרכזית בעסקיו של ליברמן בחברת "נתיב אל המזרח" - 85 אלף דולר. שמות אלו ישובו ויוזכרו גם בחשבונות האחרים, שנשלחו לעורך-דינו של ליברמן: ב-22 במארס 2001, זמן קצר אחרי מינויו לשר התשתיות, העביר ליברמן לידי טננבאום 60 אלף דולר מחשבונו הפרטי. במהלך 2001 קיבל טננבאום כ-44 אלף דולר מחברת "טרסימנו", גלגולה של "נתיב אל המזרח קפריסין", שהוקמה ביוזמת ליברמן, והוחזקה על ידי משרד עורכי הדין נאוקלאוס. בתחילת מאי קיבלה רונית גיא מטרסימנו 10,000 דולר. ב-28 במאי הפקיד טרסטמן בחשבונה של החברה 270 אלף דולר, וכעבור שבוע משך ממנה 210 אלף דולר.

מקורב נוסף, איגור שניידר, שהיה נהגו האישי של ליברמן והשתלב בעסקיו במזרח אירופה, מופיע בו זמנית בשלושה חשבונות: מהחשבון





הפרטי של ליברמן הוא קיבל 400 דולר שנרשמו כהלוואה; מזה של Mountain View Assets 15 אלף דולר עבור שירותי הסעה וציוד משרדי; מטרסימנו הועברו אליו 12,215 דולר.

ב-4 במאי 2001, חודש אחרי כניסתו של ליברמן לממשלה, הועברו מחשבונו הפרטי של השר 1,725 דולר לחברת "Onyx Trust Services". חברה זו, השייכת ל-Onyx Group, שמקום מושבה בשווייץ, עוסקת בתכנון מס לחברות בינלאומיות, ובהקמה, ניהול ורישום של חברות במקומות שונים, ובהם מדינות המוכרות כמקלטי מס כאיי קיימן.

משרדו של נאוקלאוס הקפריסאי קיבל שכר טרחה מכל החשבונות שהוזכרו: זה של ליברמן, הפרטי, ואלו של טרסימנו ושל Mountain View Assets, בסכומים שנעו בין 600 ל-4,000 דולר. יואב מני, איש סודו של ליברמן, עורך-דינו ויועץ משפטי של ישראל ביתנו, קיבל מטרסימנו בתקופה המדווחת כ-7,000 דולר, עבור הוצאות נסיעה.

כאמור, ליברמן היה במשך כל הזמן הזה שר בממשלה וחבר כנסת, ונאסר עליו לעסוק בפעילות עסקית או לפעול במצב של ניגוד עניינים, מכוח הוראות חוק חסינות חברי הכנסת, וכללי ועדת אשר (ראו מסגרת).

בתמורה למה העביר איפוא לטננבאום כ-60 אלף דולר מחשבונו הפרטי? מדוע שילם 1,700 דולר לחברה שווייצית המתמחה ברישום חברות בינלאומיות ובתכנון מס? מה היה אופי המעורבות שלו בעסקת היין עם צ`רנוי? כיצד הוא קשור ל-Mountain View Assets ומדוע התרוקן חשבון החברה לטובת מקורביו - טרסטמן, שניידר וגיא?

בסוף מארס 2001, חודש בלבד לפני עסקת היין, נחשפה בתקשורת החקירה הסמויה נגד צ`רנוי, בחשד לקבלת דבר במרמה בעת רכישת מניות בזק, חקירה שהבשילה בהמשך לכתב אישום. ליברמן נחלץ אז להגנת חברו הטוב, טען ש"פשעו היחיד הוא שהצליח בחיים", והודיע שהוא סומך על צ`רנוי יותר, "מאשר על יושרם של כל ראשי אגף החקירות ביחד". בשאילתה שהגיש לשר לביטחון פנים, דרש ליברמן לדעת כמה כסף הושקע בחקירתו של צ`רנוי.

על עומק הקשרים בין ליברמן לצ`רנוי ניתן היה ללמוד מתצהיר שהגיש לבית המשפט חבר מועצת עיריית אילת, אולג צ`רנומוריץ, שטען כי החוקרים "התריסו בפני כי בידיהם תמונה של מר צ`רנוי וליברמן שצולמה בינואר 2000 במסעדת דגים בשם `המפלט האחרון` באילת, ביום שבו נפגשו השר ושגריר מולדביה בישראל עם נשיא מולדביה ומשפחתו, שהגיעו לביקור באילת". צ`רנוי אף מכר לליברמן ג`יפ משוריין, כדי שישמש את אשתו אלה, בדרכה מההתנחלות בגוש עציון לירושלים.

ליברמן ביקש אז משרון להורות על "בירור דחוף וממצה בעניין ניסיונה של המשטרה להפעיל נגדי סוכן סמוי ואולי אמצעים נוספים, ככל הנראה על דעת עצמה וללא אישור". בחקירה, כשנלקח מצ`רנוי הדרכון, הציעו פרקליטיו כי ליברמן יערוב לשובו לארץ.

כמה שבועות לאחר הבחירות האחרונות לכנסת, שעה שחקירת החשבונות ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יחא"ה) היתה עדיין בחיתוליה, תבע ליברמן לקבל במסגרת המו"מ הקואליציוני את התיק לביטחון פנים. ראש הממשלה אהוד אולמרט ביקש ממזוז חוות דעת על מינויו של ליברמן לתפקיד, וזה הודיע לו שייאלץ לוותר, משום שלמשטרה הגיע חומר חדש, המצביע על חשדות נגד ליברמן, בתחום "טוהר המידות".

בנובמבר 2006 פנה משרד המשפטים לרשויות בקפריסין וביקש לבצע חיקור דין בעניין הפעולות שבוצעו בחשבונות הנזכרים לעיל. בחודשים האחרונים יצאו אנשי יחא"ה לתשאל עדים שונים בפרשה, ובעקבות הממצאים, אישר מזוז לחקור את ליברמן תחת אזהרה.


מנסרה של נתיב אל המזרח באוקראינה. סיפור הצלחה כלכלי


ביום ראשון נחקר ליברמן במשרדי יחא"ה בבת ים, בעניין חשבונות הבנק בקפריסין. במהלך שבע השנים האחרונות מתנהלת ביחא"ה חקירה שעניינה ערבות בת מיליון דולר, שקיבלה מפלגת ישראל ביתנו מאיש עסקים אוסטרי. בעבר פורסם כי המשטרה חושדת, שמאחורי הערבות עומד איש העסקים מרטין שלאף, החשוד במתן שוחד לראש הממשלה אריאל שרון בפרשת סיריל קרן. ליברמן עצמו טען כי נותן הערבות הוא ידיד אישי שלו בשם רוברט נוביקוסקי.

גם מקורביו של ליברמן, עו"ד יואב מני וגרשון טרסטמן, זומנו למסור את גרסתם באשר למעורבותם בעסקיו של ליברמן. ליברמן עצמו העדיף שלא להתייחס לחשדות נגדו ולשאלות העולות מן התחקיר (ראו תגובה במסגרת). עו"ד מני סירב להגיב לפניית "הארץ". את תגובתו של טרסטמן לא ניתן היה להשיג.

וולוו וסיגרים

כדי להבין כיצד הלכו ונטמעו מקורבי ליברמן בחברות שייסד וכיצד נולד מערך הקשרים המסועף בין אנשיו לחשבונות העסקיים והפרטיים השונים, צריך לחזור לסוף 97`, אז פרש ליברמן מתפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה ועבר לעסקים.

ליברמן הקים אז את "נתיב אל המזרח ישראל", חברת סחר בינלאומית, שנועדה לפעול במדינות מזרח-אירופה, ולמקד את פעילותה בחו"ל. "אין לי שום עסקים בארץ", אמר אז ליברמן ל"הארץ", "אני מעדיף לרכז את עסקיי במקומות אחרים".

ואמנם, המנכ"ל הכל-יכול של בנימין נתניהו הלך גם הוא לעשות לביתו והפך תוך זמן קצר לסיפור הצלחה כלכלי. שלושה מיליון דולר גרף ליברמן לכיסו, אחרי שהצליח לגרום לפיחות משמעותי בשער הרובל, בשירותו של בנק אוסטרי. "זה כמו הימור בבורסה על המתכות", הסביר ליברמן בראיון ל"שבעה ימים", ב-2003. "אחד מתמחה ביינים ואחד בפרנקים שווייציים. אתה בודק אם זה בעלייה או בירידה ועושה כל מיני עסקאות פיננסיות".

הלוליינות הפיננסית הזאת הרשימה גם את חוקרי היחידה לחקירות הונאה, שערכו חיקור דין בווינה, בקרב בכירי הבנק האוסטרי. אלו לא ידעו להסביר לחוקרים כיצד הצליח ליברמן להציל את הבנק מהפסד של מיליוני דולרים. ברוך קרא, אז כתב "הארץ", חשף כי במהלך דיון בוועדת השירותים החשאיים של הפרלמנט האוסטרי, הציג המודיעין של המשטרה המקומית מידע בדבר תרומות שהעביר שלאף למפלגתו של ליברמן, ישראל ביתנו.

קשריו הפוליטיים של ליברמן מימי הזוהר במרכז הליכוד לא הזיקו לעסקים. ב-98` הועברו לנתיב אל המזרח למעלה מ-700 אלף שקל מחברת צביון של איש העסקים דוד אפל. ליברמן קיבל את הצ`ק השמן עבור ייעוץ לפרויקט האי היווני, על אף שהתנגד להקמתו. "אפל ביקש ממני חוות דעת ואמרתי לו שלפרויקט הזה אין סיכוי ושהוא הולך לאבד שם את המכנסיים שלו", הסביר ליברמן.

המעבר משירות המדינה לעסקים ניכר מיד לעין. העולה החדש והצנוע מהתנחלות נוקדים רכש מכונית וולוו S90 חדישה ומאובזרת, החל לעשן סיגרים והקים בשכונת גבעת שאול בירושלים משרד רחב מידות, מעוצב בטעם יקר, במרכזו בר משקאות, עם עמדת ברמן. מי שנכנס למשרד, התקשה לטעות בו: ליברמן עשה את זה.

עובדים בנתיב אל המזרח מספרים כי בימיה הראשונים של החברה, כלל לא היה ברור במה היא תעסוק. איריס מרקמן, מנהלת המשרד עד בחירות 99`, שבהן התמודד ליברמן לראשונה לכנסת, אומרת ש"היו הרבה רעיונות. הלכו לקטע של היזמות, של תיווך בין חברות".

ליברמן ואנשיו ביקרו בקירגיסטאן, לסיור בענף הכותנה, ונפגשו עם נשיא המדינה, בלוויית השגריר הישראלי ישראל מי-עמי. עובד החברה מספר שהם שקלו להיכנס לעסקי החקלאות באפריקה. "מישהו רצה למכור חווה חקלאית בקניה לגידול פרחים. נסענו לראות אותה, ראינו את העסק, ישבנו עם עורך הדין ורואה החשבון שלו - אבל בסוף הוא התחרט ולא רצה למכור".

פריצת הדרך נרשמה ב-99`, אז החלו לזרום לנתיב אל המזרח מיליוני שקלים מחברות הקשורות לתעשיית העץ וחומרי גלם לבנייה. אז גם הקים ליברמן חברה נוספת, בשם "נתיב אל המזרח קפריסין", לימים טרסימנו, שפעלה במקביל לאחותה הישראלית. קשרי שתי החברות האלו נזכרים באחד מדפי החשבון של טרסימנו. במארס 2001, למשל, העבירה החברה הישראלית לחברה הקפריסאית, סכום של כ-35 אלף דולר.

עלון שהוציאה נתיב אל המזרח קפריסין, החתום על ידי המנכ"ל אנדי בויאנג`ו, מציג אותה כחברה המתמחה בתעשיית העץ באוקראינה, רומניה ורוסיה (באורל ובסיביר). החברה, לפי העלון, חולשת על יערות עם סוגי עץ שונים, מנסרות, ציוד כריתה ועיבוד עץ, ומספקת 11,000 אלף קוב סחורה מדי שנה ללקוחות ברחבי אירופה. העלון מפנה לקוחות פוטנציאלים למשרדיה של נתיב אל המזרח בישראל.

במאי 99` נבחר ליברמן לכנסת, והתפטר כמחויב על פי החוק מתפקידו כמנהל חברת נתיב אל המזרח ישראל. במקומו מונו שלושה דירקטורים: יד ימינו אז רוחמה אברהם, עו"ד חגי מידן ורו"ח אורי לזר. בסוף 2000, דיווחה החברה לרשם החברות כי בעלי המניות בחברה הם רעייתו של ליברמן, אלה (1 מניה) ו"שטראוס לזר", חברה לנאמנות (99 מניות). אחד מבעליה של חברת שטראוס לזר, רואה החשבון מיכה לזר, שימש גם כרואה החשבון של החברה. ענייניו הממלכתיים של ליברמן נכרכו בענייניו העסקיים: כשליברמן מונה לשר התשתיות במארס 2001, הוא מינה את לזר לדירקטור בחברת החשמל. על הבקשה לחילופי הדירקטורים בחברת נתיב אל המזרח, חתם מי ששימש גם כפרקליטו בפרשיות שונות, עו"ד דב ויסגלס. ויסגלס שידך לליברמן לקוח אחר שלו, איש העסקים מרטין שלאף החשוד במתן שוחד לראש הממשלה אריאל שרון בפרשת סיריל קרן. דרכם של ליברמן ושלאף תצטלב גם בעסקי העץ, כפי שיובהר בהמשך.

באפריל 2001 נרשמה בנתיב אל המזרח ישראל העברת בעלות נוספת. שטראוס לזר ואלה ליברמן העבירו את כל מניותיהם לאזרח בלגי בשם יוסף שולדינר. שולדינר, שנפטר לפני כשנה, היה אחד מחבריו הקרובים של ליברמן. הוא שימש כראש הקהילה היהודית באנטוורפן, ונהג להגיע פעמים רבות לישראל, שבהן נפגש גם עם ליברמן. ביוני 2001 הפקיד שולדינר, אז בעלי נתיב אל המזרח ישראל, כ-450 אלף דולר בחשבונה של טרסימנו הקפריסאית, גלגולה של נתיב אל המזרח קפריסין.

ליברמן נמנע איפוא רשמית מרישומו כבעלי החברות שהקים. בפועל, אנשים שעבדו אתו בכנסת ובממשלה זוכרים שבכירים בנתיב אל המזרח - המנכ"ל אנדי ביאנג`ו ואיש הכספים קלמן בסר - ביקרו במשרדיו פעמים רבות, כשכיהן כח"כ וכשר. השלושה סירבו להתייחס לפגישות.

עדות נוספת למעורבות לכאורה של ליברמן בעסקים, בתקופת היותו ח"כ, מופיעה בתביעה שהגיש ב-2004 יועצו לשעבר יוסי כמיסה, נגד היהלומן דן גרטלר. בתביעה טען כמיסה כי ביולי 2000 זימן אותו ליברמן לפגישה במשרדי נתיב אל המזרח בירושלים, סיפר לו שהוא שותף לעסקאות עתידיות בקונגו וכי הוא מעוניין לשתפו בחלק הביטחוני שלהן. כמיסה ציין בתביעה כי הכיר את ליברמן, במהלך הקמת ישראל ביתנו.

ליברמן, לפי כמיסה, הפנה אותו לגרטלר, שתואר על ידי ליברמן כשותף הגלוי בעסקאות. גרטלר, כך נטען בתביעה, הציע לכמיסה לאמן את צבא קונגו, במסגרת הסדר שרקח היהלומן עם ראשי המדינה האפריקאית: אספקת ייעוץ ביטחוני בתמורה לקבלת זיכיונות בלעדיים לייצוא יהלומי גלם מהמדינה.

בסופו של דבר התפוצצה השותפות בין גרטלר וכמיסה. תביעתו של כמיסה נדחתה על הסף על ידי השופט המנוח עדי אזר. עילת הדחייה: טענה שלפיה כמיסה חתם על כתב קבלה וסילוק של כל דרישותיו ותביעותיו מגרטלר, כשבתמורה קיבל 1.4 מיליון שקל.

ערב לפני הבחירות


אביגדור ליברמן ביער באוקראינה. יכולתי להרוויח הרבה יותר כסף


חשבונו הפרטי של ליברמן בקפריסין, הפעיל גם היום, מתנהל בערכים דולריים. בתקופה קצרה יחסית, מסוף ינואר ועד תחילת מאי 2001, בתקופה שבה כיהן כח"כ ובהמשך כשר, נרשמו בו משיכות בסכומים גבוהים, סך הכל למעלה מ-200 אלף דולר.

ב-24 בינואר, בזמן מערכת הבחירות לראשות הממשלה בין אהוד ברק לאריאל שרון, משך ליברמן כ-50 אלף דולר מהחשבון. שישה ימים אחר כך הועברו לחשבונו של ליברמן בקפריסין 50 אלף דולר מחשבון פק"מ. ב-15 בפברואר הוא שוב משך מחשבונו 50 אלף דולר. שבוע אחר כך, ערב כניסתו לתפקיד שר התשתיות בממשלת שרון, עבר סכום זהה מהפק"מ לחשבון עובר ושב שלו.

ב-7 במארס מונה ליברמן לתפקיד שר התשתיות. יום לאחר מכן הוא העביר למלון שרתון פלאזה ירושלים סכום של 35 אלף דולר. ב-19 במארס משך עוד 15 אלף דולר מהחשבון. שלושה ימים אחר כך עוברים מהפק"מ עוד 75 אלף דולר. באותו יום העביר השר הטרי לפקודתו של ליאור טננבאום כ-60 אלף דולר.

טננבאום, ישראלי שמחלק את זמנו בין ביתו בכפר שמריהו לנסיעות עסקים ברפובליקות ברית המועצות לשעבר, הוא דמות מרכזית בעסקיו של ליברמן. בשנות התשעים, אחרי התמוטטות הגוש הסובייטי, החל טננבאום לקדם עסקאות באוזבקיסטאן, קירגיסטאן וטורקמניסטאן, והתמקד בסחר בכותנה. בהמשך, כשביסס את קשריו ברפובליקות, החל לעסוק ביבוא ובייצוא של מתכות ועץ.

בסוף 98` נשכר טננבאום על ידי המנכ"ל בואינג`ו מנתיב אל המזרח ישראל כדי להקים עבורה את מערך סחר העץ באוקראינה. התחום הזה היה לליבת עסקי החברה, שהחלה לייבא עצים מאזור העיר צ`רנוביץ` באוקראינה, על גבול רומניה. גורמים בענף העץ הסבירו שבניגוד ליבוא עץ מסודר ממדינות סקנדינוויה, הפועל לפי קריטריונים ברורים, השגת היתר לסחר בעץ איכותי ממדינות ברית המועצות לשעבר כרוכה בעיקר ב"קשרים טובים". ולטננבאום היו כאלה.

תפקידו של טננבאום היה לקנות עצים בשביל החברה, לשלוח אותם לעיבוד במנסרות ולשגר את הסחורה לארץ. בתחילת דרכה השתמשה נתיב אל המזרח במנסרות אוקראיניות ששודרגו בהמשך על ידי חברת פלצ`ק האוסטרית, בבעלות מרטין שלאף. לפי בכיר לשעבר בנתיב אל המזרח, חברת הסחר הבינלאומי של שלאף, שמושבה בווינה, אף סייעה לחברה באיתור לקוחות וסוחרי עץ באירופה. האחראי על סחר העץ בפלצ`ק, לאון לוקוביץ`, לא השיב לפניות חוזרות ונשנות של "הארץ".

לימים סיפר טננבאום כי את הכסף מנתיב אל המזרח ומטרסימנו קיבל עבור ייעוץ, תשלום לספקים והוצאות לצורך קבלת זיכיונות ורישיונות. הכספים הועברו אליו מחשבונותיהן של החברות בישראל ובקפריסין, לחשבונות שהחזיק באוקראינה.

הקשר עם שלאף, סיפר טננבאום, התחיל בסוף 99` או בתחילת 2000, לאחר שליברמן נבחר לכנסת. אז התקשר אליו נציג של שלאף, שסיפר לו כי שמע מנתיב אל המזרח שהוא מומחה לסחר בעץ, וכי בפלצ`ק מעוניינים להתחיל לעבוד עמו. טננבאום סיפר שכולם ידעו ששלאף וליברמן הם חברים.

עובדים בנתיב אל המזרח נשמעו השבוע יותר קונקרטיים מטננבאום: הם סיפרו כי מי שחיבר בינו לבין שלאף, היה ליברמן בעצמו. טננבאום סיפר שהוא נסע לווינה ונפגש שם עם שלאף, שהסביר לו שחברת פלצ`ק מעוניינת לחזור לעבוד באוקראינה, מכיוון שעם פירוק ברית המועצות היא איבדה שם את הזיכיונות שלה. לאחר ששלאף ביקר באוקראינה, סיפר טננבאום, הם התחילו לעבוד ביחד. בשלב הזה, אמר טננבאום, כבר כמעט לא היה פעיל בנתיב אל המזרח, מכיוון שהחברה לא הזרימה אליו כספים.

בסוף שנת 2005, אמר טננבאום, מכר שלאף את עסקי העץ שלו לחברה אוקראינית ומאז הוא שומר אתו על קשר עקיף, בפרויקטים הקשורים לגז ולנפט.

כאמור, העובדה כי כספים עברו מחשבונו של ליברמן, בעודו מכהן כשר, לחשבונו של טננבאום חיזקה את החשד כי ליברמן המשיך להיות מעורב בעסקי החברות.

טננבאום עצמו סירב לשוחח עם "הארץ" על עסקיו: "לי אין שום עניין לדבר. אני איש עסקים שעובד בחוץ לארץ. אין לי עניין להיכנס לדברים בארץ - אני יודע במה מדובר, בוא נגיד שלא מצאת את הכתובת הנכונה. רד מהעניין וזהו".

בת זוגו של טננבאום, רונית גיא, שקיבלה מטרסימנו כ-10,000 דולר במאי 2001 (ו-85 אלף מ-Mountain View Assets, יום לאחר עסקת היין עם צ`רנוי), אמרה: "אנחנו חברים שלו (של ליברמן), אין ספק, אבל אנחנו לא קשורים אליו עסקית. חוץ מלעשות לו ערב לפני הבחירות, כשהזמנתי לפה הרבה אנשים, אני לא קשורה אליו... ראיתי אותו כמה פעמים בחיים שלי, אבל אני לא מדברת אתו, אני לא מעורבת אתו. אני לא מבינה מאיפה זה בא בכלל. אני לא מבינה איך השם שלי בכלל שורבב לעניין".

את מכירה את כל העסקים של ליאור?

"כן".

והוא לא קשור לליברמן בשום צורה שהיא?

"לא, הוא קשור עצמאית לעצמו. לא קשור לליברמן בכלום".

אז איך השם שלו נקשר לחשבונות בנק של ליברמן בקפריסין? איך יכול להיות שהוא העביר לו 60 אלף דולר ואת לא יודעת?

"לא יודעת. נראה לי מה-זה הזוי. בכלל הוא לא היה דמות בעניין הזה. ואני יודעת על ליאור כל מה שיש, כי אני עושה לו את הנהלת החשבונות".

אולי את לא יודעת הכל?

"אני יודעת הכל, תאמין לי. לא רק שאנחנו בני זוג, אנחנו חיים הרבה שנים ביחד".

קרוון ליד קרוון

נתיב אל המזרח קפריסין הפכה לטרסימנו במהלך שנת 2000. לאחר עידן ליברמן, בעלי המניות ומנהלה של טרסימנו היה אנדריי פאפאדופולו, ממשרד עורכי הדין הקפריסאי נאוקלאוס, שהמשיך לחלוק עם עו"ד מני את "הלקוח המשותף", ולעדכן אותו בפעולות השונות של החברות.

הבחירה בנאוקלאוס, מעורכי הדין הפיננסיים המובילים בקפריסין, היתה מתבקשת. למשרדו נציגויות במוסקווה, בודפשט, קייב ופראג, הוא פועל במזרח אירופה ובמזרח התיכון ומתמחה בייצוג חברות בינלאומיות.

נאוקלאוס, לשעבר חבר הפרלמנט הקפריסאי וסגן נשיא האקדמיה ליועצי מס, נחשב למומחה בעל שם עולמי בענייני מסים ומשרדו מציע שירותים משפטיים שונים לחברות ולאנשי עסקים שרוצים לחסות תחת הקלות המס הנדיבות באי.

טרסימנו ונתיב אל המזרח מכרו עץ לחברות מישראל ולחברות בינלאומיות. לפעמים הועבר התשלום לחשבון בקפריסין, לפעמים לחשבון בישראל. כך, למשל, "מיכלי טרי-וול", העוסקת בייצור אריזות קרטון ומשטחי עץ ובבעלותה מפעלים בנתיבות ונתניה, שילמה לטרסימנו בין ינואר 2000 ליוני 2001 למעלה מ-300 אלף דולר; "גל משטחים", מייצרניות משטחי עץ הגדולות בישראל, העבירה לבנק בלימסול כ-75 אלף דולר.

כמו טננבאום, גם מקורביו של ליברמן, גרשון טרסטמן ואיגור שניידר, המשיכו ליהנות מעסקי העץ המשגשגים. שניידר, נהגו של ליברמן במשך שנים רבות, נסע למזרח אירופה אחרי כניסתו של הבוס לפוליטיקה, וטיפל בעניינים השוטפים.

ב-29 במארס משך טרסטמן מטרסימנו כ-4,000 דולר. ב-18 במאי, יום לאחר עסקת היין עם צ`רנוי, הוא קיבל מ-Mountain View Assets 250 אלף דולר שנרשמו כהלוואה. עשרה ימים מאוחר הוא קיבל 70 אלף דולר נוספים מהחשבון, ובאותו יום החזיר לחשבונה של טרסימנו 270 אלף דולר. שבוע אחר כך הוא משך מטרסימנו 210 אלף דולר. ב-21 ביוני הוא העביר ל-Mountain View Assets 7,000 דולר שנרשמו כהחזר הלוואה.

טרסטמן עלה לארץ ב-1990, ואינו דובר עברית. בנוקדים מתארים אותו כאיש רוח, משורר �