לעמוד החדשות
המצטרף/ת האחרון/ה לארגון נקים גב' ויקטוריה ליקס מ- --- דוד בן גוריון וראשית השת"פ עם האויב בשואה עד להפקרות הבטחונית של היום
הכרעת הדין בתיק חיים רמון  
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> פרשת חיים רמון ומינוי בייניש לעליון



עדכונים של נקים:

המשפט הפלילי בישראל מהגרועים של הדיקטטורות, מאמר מצויין של עו"ד שפטל
שישי 22.06.18 15:52

פניה למבקר:כונסי נכסים והתעשרות שופטים ומקורבים שלא ביושר
שלישי 23.08.16 2:02

כך עובדת הצנזורה בפייסבוק מסביב לשואה ושת"פ הציונים עם הנאצים, מחיקת פוסטים במחשכים
שישי 05.08.16 17:32

מומלצים:

אוהב את ישראל, אוהב צדק? לארגון `נקים` דרוש נדבן פילנטרופ ולוחם

מעריב חושף ששופטי העליון גונבים מהציבור הטבות מפליגות הכל בניגוד גמור לחוק

רצח רבין:השבכ נעתר לבקשה של נקים לשחרר את פרופ' היס מחובת הסודיות על ניתוח הגופה

בלי בושה: השופטת ורדה אלשיך סידרה למקורבה השופט בדימוס פלפל שכר טרחה של 10 מיליון ש"ח

עמיר מנור, כתב מעריב, הוקלט משקר טרם הוציא כתבה שקרית נגד 'נקים' המיחצנת את רשם האגודות ושותפיו

שחיתות מע' המשפט פורצת את מחסום הקול,ראיון על ארגון נקים בקול ישראל, בייניש, מזוז ושנדר תחת ביקורת

הראל סגל: 'יש אדונים לארץ הזו והדמוקרטיה משרתת אותם ואת האינטרסים שלהם. כל היתר, וזה כולל את רובכם, נתונים במעמד עבדים החיים באשליית אדנות...'

צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה       NAKIM      
בית המשפט
אורח








הודעהפורסם: רביעי 31.01.07 15:01    נושא ההודעה: הכרעת הדין בתיק חיים רמון

המאשימה מדינת ישראלע"י ב"כ עו"ד אריאלה סגל-אנטלר בעניין:
נ ג ד
הנאשם חיים רמון
ע"י ב"כ עוה"ד ד.שיינמן, נ.נגב, א. סבג

הכרעת - דין

א. פתח דבר

1. הנאשם הועמד לדין בעבירה בעבירה של מעשה מגונה ללא הסכמה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2. הנאשם, בהיותו ח"כ ושר המשפטים, הואשם בכך שביום 12/7/06, סמוך לשעה 20.00, בלשכת ראש הממשלה, נשק והחדיר את לשונו לפיה של המתלוננת, קצינה בצה"ל, שהיתה בתפקיד במזכירות הצבאית.

3. ביום הארוע, נחטפו שני חיילי צה"ל בצפון ובעקבות כך הוחלט לקיים את ישיבת הממשלה בלשכת ראש הממשלה (להלן: "לשכת רהמ"ש") בת"א בשעה 20.00. קודם לכך, התקיימה התייעצות בטחונית בלשכת רהמ"ש.

4. (א) הארוע נשוא המחלוקת התרחש על ציר זמן קצר, בין ההתייעצות
הבטחונית לבין תחילת ישיבת הממשלה.
אין חולק, כי אותו יום היה רווי מתח ובלשכת רהמ"ש אנשים רבים באו ויצאו.

(ב) לשכת רהמ"ש מורכבת מ- 3 חדרים, החדר האמצעי בו ישבה המזכירה סימה גלילי (להלן: "המבואה"), מצידה האחד של המבואה חדרו של יורם טורבוביץ (להלן: "טורבוביץ") ומצידה האחר, חדרו של רהמ"ש, שם התקיימה ההתייעצות הבטחונית.

5. לכאורה, לאחר שהנאשם הודה בקיומה של הנשיקה, נקודת המחלוקת הינה מצומצמת וצרה, ואולם, תהום פעורה בין הגירסה אותה הציגה המתלוננת לבין גירסת הנאשם.
לגירסת המתלוננת, הנשיקה התרחשה בהפתעה מוחלטת, ללא הסכמתה, מיד לאחר שהצטלמה עם הנאשם.
לעומתה, גורס הנאשם, שלאחר שני הצילומים הם עזבו את החדר בו הצטלמו, המתלוננת "דיפדפה" במצלמה בנוכחות המזכירות והתגאתה בצילומים, לאחר מכן הם חזרו בשנית לחדר של טורבוביץ, המתלוננת התקרבה אליו ויזמה את הנשיקה, שבאה בהמשך ישיר ל"שיחת פלירטוט", והוא רק הגיב ונענה לה.
המחלוקת היא, איפוא, הן לגבי העובדות הבסיסיות; מתי, איפה ואיך היתה הנשיקה והן אם היתה או לא היתה הסכמה מצד המתלוננת.

6. כל הארוע, מתחילתו ועד סופו, ארך לא יותר מדקות בודדות והוא מתחלק למספר שלבים:
(א) השיחה המקדימה.
(ב) הצילומים.
(ג) הנשיקה.
(ד) מסירת הטלפון.

7. (א) החקירה בתיק התנהלה במהירות וכתב - האישום הוגש כחודש לאחר
פתיחתה. התיק נשמע אף הוא במהירות; הקראת כתב האישום התקיימה ביום 11/9/06, שמיעת ההוכחות החלה ביום 17/10/06, עם חזרתה של המתלוננת לארץ לצורך מתן עדותה, וישיבת הסיכומים האחרונה התקיימה ביום 4/12/06.

(ב) שני הצדדים הדגישו, כי ראו צורך לסיים את הדיון בתיק זה בהקדם האפשרי, זאת נוכח מעמדו הציבורי של הנאשם וחשיבותו הציבורית של התיק.

(ג) הכרעת הדין אמורה היתה להינתן ב- 1/1/07. ערב מתן הכ"ד פנו ב"כ הנאשם לביהמ"ש וביקשו להשמיע שלוש עדות שהיו עדות לארוע שהתרחש לפני הארוע נשוא המחלוקת ושיש בו כדי להשליך על גירסת המתלוננת ומהימנותה.
על אף הבקשה החריגה, היתרנו את שמיעת העדות ואלה העידו ביום 1/1/07. בעקבות העדות, ביקשה התביעה לזמן את המתלוננת כעדת הזמה ועדותה נשמעה ביום 9/1/07 ובו ביום השלימו הצדדים את סיכומיהם.

ב. פרשת התביעה
המתלוננת
8. המתלוננת, כאמור, היתה קצינה בצה"ל בדרגת סגן, שימשה כמזכירתו של האלוף שמני, לאחר שקיבלה סיווג בטחוני גבוה, והיתה ערב שחרורה מצה"ל. לדעת הכל, לרבות הממונים עליה, האלוף גדי שמני (להלן: "שמני") ורס"ן ליעד עוז, ראש הלשכה של שמני (להלן: "ליעד"), מדובר בקצינה מוערכת, מצטיינת, איכותית, בעלת אמביציה, חייכנית, לבבית ומסבירת פנים.

9. להלן גירסת המתלוננת בתמצית:
(א) באותו ערב היא ישבה במבואה מול השולחן של סימה ופטפטה איתה. הנאשם, אותו הכירה הכרות שטחית ביותר, נכנס למבואה והחל לשוחח איתן. היא קמה ממקומה והציעה לו לשבת, הוא דחה את ההצעה באמירה קלילה, שהוא צעיר ואינו צריך לשבת. היא אינה זוכרת שאמרה לו "אני לא יכולה לעמוד בפניך", אך גם לא שוללת אמירה מעין זו, שבאה בתגובה לאמרתו שלו.
התפתחה ביניהם שיחה קלילה שלוותה בצחקוקים, שחרגה אולי מהמקובל, אך לא היה בה יותר מאשר שיחת חולין על דא ועל הא. במהלך השיחה היא סיפרה שבימים הקרובים היא עומדת להשתחרר ולנסוע עם חברה לחו"ל. בינה לבין הנאשם התפתח דו-שיח בקשר לנסיעה ובמהלכו היא אמרה לו "השר, אולי תצטרף אלי לקוסטה ריקה", כאשר היה ברור לשניהם שמדובר בהלצה ולא בהצעה רצינית. בשלב כלשהו של השיחה,הנאשם תפס אותה בלחי ואמר לה: "אוך, איזו מתוקה", אך היא לא ייחסה לכך כל חשיבות.
המתלוננת דוחה את הטענה, כאילו מדובר היה בשיחת פלירטוט. לגירסתה, עובר לאותה שיחה, מעולם לא ניהלה איתו שיחה, ובשיחה המדוברת לא היה שום דבר שיכול היה לרמז על רצון לקשר אינטימי.

(ב) עוד בהיותם במבואה, היא פנתה אל הנאשם: "השר, אני יכולה להצטלם איתך", וזה במסגרת צילומים למזכרת שהצטלמה עם באי הלשכה, טרם שחרורה. הנאשם הביע הסכמתו והיא הלכה לחדרה במזכירות הצבאית, כדי להביא את המצלמה, וכשחזרה הנאשם כבר לא היה במבואה אלא בחדרו של טורבוביץ. היא ביקשה ממנו להצטלם במבואה, אך הוא ביקש שהצילום ייעשה בחדר של טורבוביץ, ועל אף שהדבר נראה לה מוזר, מאחר ומדובר בחדר קטן ופחות מואר, היא נענתה לו ונכנסה אף היא לחדר של טורבוביץ.

(ג) היא אינה זוכרת איך ומאין יניב קובי, נהגו של האלוף שמני, (להלן: "יניב") הגיע, אך היא נתנה לו את המצלמה, יניב עמד בפתח החדר, היא והנאשם עמדו במקום מוסתר, בשטח מת, הנאשם הצמיד אותה אליו עם ידו בחוזקה והיא כרכה את שתי ידיה סביב גופו, יניב צילם שתי תמונות בהפרש של 7 שניות האחת מהשנייה, ומייד בתום הצילום הוא עזב את החדר, היא הרפתה את אחיזתה מהנאשם ובשניה זו, באופן מפתיע, ללא הכנה מוקדמת וללא הסכמתה, הנאשם תפס לה את הסנטר בידו, נשק לשפתיה והחדיר את לשונו לפיה. היא היתה המומה, נרתעה לאחור, הביטה בעיניו בתמהון ועזבה את החדר בלי אומר ודברים. היא נכנסה להלם ורעדה בכל הגוף.
הצילום שהצטלמה עם הנאשם אינו שונה מצילומים אחרים שהצטלמה עם אחרים, החיבוק היה "פוזה לצילום" ותו לא.

(ד) ביציאה מהחדר סימה ראתה את שניהם וביקשה לצלמם. היא היתה עדיין בהלם, לא ידעה איך להגיב ומה לעשות, לא רצתה שאיש ידע מה קרה ולכן הסכימה לצילום וחייכה חיוך מאולץ כשדמעות בעיניה.

(ה) לאחר הצילום היא ניגשה לשולחן של סימה לקחת את המצלמה, הנאשם נעמד מאחוריה ושאל אותה: "אז אני לא אראה אותך יותר", והיא ענתה לו ביבושת מבלי להביט עליו: "ביום ראשון, ישיבת ממשלה". הנאשם הגיב "מה אני אחכה עד אז" וביקש ממנה את הטלפון. היא לא הגיבה, עזבה את החדר והלכה לחדרה במזכירות הצבאית, המתינה מספר דקות בתקוה שכשתשוב, הנאשם לא יימצא במבואה. בשובה, הנאשם שוב ביקש ממנה את הטלפון, היא היתה מבולבלת, המחשבות התרוצצו בראשה והיא לא ידעה איך להגיב, פעלה בלי לחשוב, נטלה דף מהשולחן של סימה ורשמה את מספר הטלפון שלה ואת שמה.
בדיעבד, הבינה שעשתה טעות, התביישה בכך ועל כן לא סיפרה על כך לאיש עד שלב החקירה במשטרה.

(ו) מייד לאחר מכן, בתפר שבין ההתייעצות הבטחונית לישיבת הממשלה, היא ראתה את הקצרנית רונית לוגסי (להלן: רונית") ביציאה מחדר הישיבות וביקשה לדבר איתה כשהיא מאיצה בה בסערת נפש "עכשיו, עכשיו". היא סיפרה לרונית בהתרגשות, כשהיא רועדת, את עיקרי הדברים. לאחר מכן, האיצה ברע"ן לדבר איתה, הגם שהיה עסוק וטרוד, וגם לו היא סיפרה על הארוע, כשהיא נסערת ונרגשת, ובהמשך שיתפה בכך גם את ליעד. בדיעבד, הסתבר למתלוננת שהיא סיפרה על הארוע ל- 13 אנשים שונים, כאחוזת דיבוק שביקשה להוציא ולפרוק מעל ליבה כל מה שרבץ עליה.

(ז) עם כל מי שדיברה, היא ביקשה לשמור על העניין בסוד ועמדה על דעתה שאינה מעוניינת להתלונן במשטרה, כשהיא מסבירה את התנגדותה בפחד שלה מחשיפה לתקשורת, שמא יעשו לה מה שעשו למתלוננת של הנשיא קצב; בחשש שלה מהנאשם, שר משפטים, בעל כח השפעה, מקורב לצמרת ולתקשורת; בפחד שמא לא יאמינו לה; באי הרצון שלה לעמוד במעמד הבלתי נעים של חקירת משטרה ומתן עדות בביהמ"ש. היא הסבירה שלא רצתה להיות האוייבת מספר אחת של הנאשם ומאידך, לא רצתה "להפיל על עצמה תיק" ערב נסיעתה לחו"ל. בסופו של דבר וכל מה שחששה מפניו התממש אף ביתר שאת.
בשלב בו עמדה עדיין על דעתה שלא להתלונן, היא נמנעה מלהפגש עם שמני ואף ביטלה עמו פגישה שנקבעה מראש, כי ידעה שבכח אישיותו הוא יכול לגרום לה לשנות את דעתה, כפי שאכן קרה בפועל.

(ח) למרות הבקשה של המתלוננת מליעד שלא תספר על כך לאיש, זו האחרונה דיווחה על הארוע לניצב יוחנן דנינו, ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה והעניינים החלו לתפוס תאוצה. היא הרגישה שעולמה חרב עליה, שמישהו לקח סיפור אישי שלה והוציא אותו החוצה, ערב הטיסה שלה לחו"ל שנועדה ללילה שבין שבת לראשון.
בליל שבת, שמני התקשר אליה וביקש להיפגש עמה בשבת בבקר, ואכן, בשבת בבקר היא נפגשה עימו בקפה "מונטיליו".

בפגישה הוא השתמש בכל נימוק ואמצעי השכנוע שהיו באמתחתו, בנסיון להביא אותה להתלונן, ולאחר שיחה מאוד ארוכה, כאשר נראה היה שהיא נוטה להשתכנע, תנ"צ מירי גולן (להלן: "מירי גולן"), הצטרפה לשיחה, הסבירה לה על תהליך החקירה ואף היא הוסיפה נימוקים מנימוקים שונים, מדוע עליה להתלונן. בשלב מסויים, היא או שמני אמרו לה, שאם היא לא תתלונן הנאשם עשוי להגיש נגדה תביעת דיבה, לאחר שהסיפור נפוץ ברבים.

(ט) לפני שנתנה הסכמתה להתלונן, היא שוחחה עם אביה בטלפון ובהמשך, אביה הגיע לבית הקפה ומשם היא הגיעה למשטרה למסור את תלונתה.
שעות ספורות לאחר החקירה, היא טסה לחו"ל בהרגשה קשה.

(י) כעבור מספר ימים, צוות החקירה יצר איתה קשר, היא הגיעה לגואטמאלה, שם היא נחקרה, פעם נוספת, ולאחר מכן בוצע עימות בינה לבין הנאשם באמצעות לווין.

אמינות המתלוננת
10. (א) האמינות של המתלוננת אינה מוטלת בעינינו בספק. העדה העידה
בביהמ"ש שעות ארוכות, לרבות חקירה נגדית צולבת וארוכה, ועמדה בכך בצורה מעוררת כבוד. עמידתה מעל דוכן העדים שידרה אמינות, כנות ואוטנטיות. מדובר בבחורה צעירה, נאיבית משהו, חכמה, שלא נכשלה בלשונה, דייקה ודקדקה בפרטים ועמדה בצורה עקבית ונחרצת על גירסתה, בלי להפריז ובלי להגזים.

(ב) הגירסה של המתלוננת קוהרנטית, הגיונית, עקבית ומשתלבת היטב עם עדויות וראיות למכביר. כך לדוגמא, באשר לתוכן השיחה המקדימה, עדותה מקבלת חיזוק מהעדויות של הרע"ן וסימה. באשר לכניסה לחדרו של טורבוביץ, יש תימוכין בעדויות של יניב ושל סימה. באשר ליציאה מהחדר של טורבוביץ והצילום השלישי, העדות של המתלוננת מקבלת חיזוק ע"י סימה.
באשר לסערת הנפש בה היתה נתונה העדה מייד לאחר הארוע, קיימות אין ספור עדויות, ומאחר ואין על כך מחלוקת, לא מצאנו לנכון לפרטן.

(ג) ההתרשמות שלנו כשופטים מאמינות המתלוננת היתה בלתי אמצעית. לכך יש להוסיף, כי כל העדים ששמעו את סיפורה, לדוגמא: רונית, הרע"ן, טל פאר וכו`, נתנו בה אמון מלא. אמנם ביהמ"ש אינו קובע ממצאי מהימנות של עד על סמך התרשמות של אחרים, אך מקרה זה יוצא דופן בהצטברות של אנשים רבים, בעלי תפקידים בכירים, כמו שמני והרע"ן, שמצאו לציין, כי היא אוטנטית ואמינה. כאן המקום להזכיר את עדותו החריגה של אלוף משנה יעקב וילאן, שהעיד באופן תמוה משהו, כי על פי התרשמותו, המתלוננת אינה אמינה. נראה היה, שהוא הגיע למסקנה זו על רקע יחסי עבודה לא תקינים. מכל מקום, עדותו לא ערערה את האמון שאנו נותנים במתלוננת.

(ד) מחומר החקירות לא עלה, כי במהלך השיחה בקפה "מונטיליו" נאמר למתלוננת שהיא עלולה להיות חשופה לתביעת דיבה, אם לא תתלונן. עובדה זו נחשפה, לראשונה, בביהמ"ש במהלך העדות של המתלוננת.
לחשיפה זו יש שני היבטים: האחד, אמינותה של המתלוננת והשני, הרצון שלה לעמוד על פרטים ולדייק.

(ה) אין חולק, כי במהלך השיחות שלה, היא לא סיפרה לאיש שהיא נתנה את הטלפון שלה לנאשם, אם כי סיפרה שהוא ביקש ממנה את הטלפון. כמו כן, היא לא סיפרה שהיא הציעה לנאשם בהומור להצטרף אליה לנסיעה לחו"ל.
בפעם הראשונה היא סיפרה על כך בחקירה במשטרה, דוגמא מובהקת לרצונה לדייק ולהיצמד לאמת.
המתלוננת הסבירה, כי היא בחרה שלא לספר על כך קודם לכן מאחר שהבינה כי טעתה, חשה בושה ורע עם עצמה. מצאנו שמדובר בהסבר הגיוני וסביר, ואל לנו לדוש בכך.
לא הרי סיפור המעשה למקורבים כהרי חקירת משטרה. כאשר הביאה המתלוננת את סיפור המעשה בפני חבריה, מכריה ומפקדיה, היא בחרה להשמיט את עניין הטלפון מטעמה היא, אך מרגע שנחשפה לחקירה במשטרה, היא ציינה פרט זה מיוזמתה. אל לנו לשכוח, כי בשלב שהמתלוננת סיפרה את סיפור המעשה, היא היתה נחרצת בדעתה שלא להתלונן במשטרה וממילא לא מצופה ממנה שהיא תספר למיודעיה כל פרט ופרט, כפי שהדבר נעשה במשטרה. לטעמנו, הגם שהסתרת העובדות האמורות מעוררות אי אלו תהיות, אין בהן כדי לקעקע את אמינותה.
לעניין זה ראה ע.פ. 7217/05, מחוזי ת"א, עופר גלזר נ` מ"י, שם נדונה סוגיה דומה ונקבע, שגם כאשר קיים פער בין גירסה שמוסר עד בחקירה לבין גירסה שמסר העד קודם לכן למי ממקורביו, אין הדבר מצביע על חוסר מהימנות, אם ניתן הסבר סביר ומניח את הדעת לפער.

(ו) שני הצילומים הראשונים צולמו ע"י יניב. אנו מאמצים את ההסבר של המתלוננת, כי החיבוק בצילומים היה לא יותר מאשר "פוזה" לצילום. אין זה מתקבל על הדעת, שהיא חיבקה את השר מול עיניו של יניב, אדם זר לחלוטין, מתוך אינטימיות או רצון לפרלטט. לא נעלמה מעינינו עדותו של יניב אשר תאר את המפגש כ"משהו צבוע מצד שניהם...". לדעתנו, מדובר בהתרשמות סובייקטיבית של חייל צעיר שהיה עד לשבירת דיסטנס בין שר לקצינה בצה"ל.

(ז) בצילום השלישי, שנולד אחרי הנשיקה, רואים את המתלוננת מחייכת. זו הסבירה, כי היתה בהלם, בטנה התהפכה והיא חייכה חיוך מאולץ כשדמעות בעיניה. הסבר זה מקובל עלינו ואל לנו לקבוע איך וכיצד אמור להתנהג קרבן עבירת מין רגע לאחר התרחשות הארוע. עובדה היא, כי מייד לאחר הצילום השלישי היא היתה נרעשת ונסערת ועל כך העידו מספר עדים.

(ח) למתלוננת לא היה כל מניע לפגוע בנאשם. אדרבא, בתחילה סירבה לנקוב בשמו ובהמשך, התעקשה שלא להתלונן "כדי לא להיות האוייב מס` 1 שלו". בשיחה של המתלוננת עם שולה זקן, ראש הלשכה של רהמ"ש, כאשר זו האחרונה הציעה שהיא תשוחח עם הנאשם, נאחזה המתלוננת בכך "כמוצאת שלל רב", מתוך מחשבה שדי לה באזהרת הנאשם.
רצון זה של המתלוננת הוא הוכחה ניצחת לכך שהיא רצתה להימנע בכל דרך מפגיעה בנאשם.

(ט) אמינותה של המתלוננת עומדת למבחן בעימות, כאשר היא עמדה על שלה בנחישות והדפה את המתקפה הבלתי פוסקת ובלתי מרוסנת של הנאשם כלפיה.

ג. חוסר סבירות בהתנהגות המתלוננת
11. הנאשם בעדותו וב"כ הנאשם בסיכומיו, התייחסו להתנהגותה הבלתי סבירה של המתלוננת, לטעמם, בשתי נקודות:

(א) בתמונה השלישית נראית המתלוננת מחוייכת ו"מאושרת", כדברי הנאשם, מה שלא מתיישב עם טענתה שהיתה נסערת ובהלם.

(ב) לאחר הצילום השלישי המתלוננת רשמה על דף את מספר הטלפון שלה ואת שמה ומסרה את הדף לנאשם – התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם טענתה שנעשה בה מעשה מגונה.

קשה להגדיר מהי התנהגות רציונלית או בלתי רציונלית לאחר ארוע טראומטי. איש איש ותגובתו, איש איש ותרבותו. כמספר הארועים הטראומטיים המובאים לפתחינו, כך גם מספר התגובות השונות והמשונות.
בפסיקה עניפה של בתי המשפט השונים הוכרה האפשרות שהתנהגות של נאנסת תהיה בלתי סבירה. וכך נאמר ע"י ביהמ"ש העליון בע.פ. 1258/03 פלוני נ` מ"י, תק` עליון 2004 (1) 3557:

"במקרים רבים התנהגותו של קרבן העבירה – במיוחד עבירת מין – נראית תמוהה, מוזרה ולא הגיונית מבעד לעיניו של המשקיף מהצד שהיה נוהג אחרת באותן נסיבות..."

ובמקרה אחר נאמר ע"י ביהמ"ש העליון בע.פ. 599/02 פרי נ` מ"י (לא פורסם):
"אכן יכול שהתנהגותה של מתלוננת בעבירת מין... תיראה למשקיפים עליה ממרחק של זמן וממרומי יישוב הדעת ושיקול הדעת של המשקיפים, מוזרה, בלתי הגיונית, בלתי נבונה ואולי גם מטופשת. יכול שאנו, היום, כאן, היינו נוהגים אחרת. אולם אין לשכוח שאדם אפילו הוא נבון ומיושב מטבעו – עלול להידחף ע"י תחושה של לחץ ומצוקה להתנהגות שאינה מתיישבת, לכאורה, עם תבנית אישיותו.
... לעניין זה יש לבחון את מכלול הפרטים של ההתנהגות על רקע נסיבות הפרשה כולן, כדי לאתר ולזהות את ההסבר הנכון והאמיתי להתנהגות".

בפס"ד התובע הצבאי הראשי נ` עאטף זאהר (לא פורסם) נדונה סוגיה דומה. באותו מקרה, אחרי מספר מעשי אינוס, המתלוננת ערכה מסיבת שחרור בביתה, אליה הוזמן הנאשם. באותה הזדמנות המתלוננת נתנה לו מתנת פרידה והצטלמה איתו כשחיוך על פניה, אולם לדבריה, מדובר היה בחיוך של מבוכה, בדומה למקרה שבפנינו. ביהמ"ש התייחס לכך באומרו:
" גם הטיעונים העוסקים בחוסר סבירות התנהגותה של המתלוננת בשעת מעשה אינם מעוררים, לטעמי, כל פקפוק באמינות גירסתה. אכן, מנקודת ראות של האדם הסביר, המנהל חייו בשלווה ובאופן רציונלי, קר ומיושב, חלק ניכר מפעולותיה של המתלוננת נראות בלתי סבירות ואולי אף מופרכות.
...המתלוננת נתנה את הסבריה לכל אחת מהפעולות הללו, ולטעמי, הסבריה הללו הם אמינים".
"... איננו צריכים ואיננו יכולים להיכנס להערכות פסיכולוגיות, אולם הסבריה המפורטים של א` מתקבלים על הדעת ואף למעלה מכך הם משכנעים...".
באותו עניין ראה גם ע.פ. 3424/93 מנצור נ` מ"י, פדאור 95(2) 681.

12. (א) המתלוננת הסבירה, כאמור, כי בזמן הצילום השלישי היא היתה
קפואה, בהלם ועם דמעות בעיניים. נטענה טענה, כי בצילום לא רואים דמעות ומכאן שהמתלוננת איננה דוברת אמת.
אין ממש בטענה. האמירה "דמעות בעיניים" מתארת מצב נפשי מסויים ולאו דווקא דמעות זולגות.

(ב) לעניין מסירת מספר הטלפון, טוענת המתלוננת, כי פעלה כמו רובוט, ללא מחשבה ומתוך לחץ.

בשני המקרים אנו בדעה שההסבר שנתנה המתלוננת הינו הסבר הגיוני ומשכנע ואל לנו לשפוט אותה, גם אם על פני הדברים מדובר בהתנהגות שאינה רציונלית.

ד. השיחה המקדימה
13. אין בשיחה שקויימה בין הנאשם למתלוננת דבר וחצי דבר עם שיחה אינטימית או שיחת פלירטוט, לא באופן בו קויימה השיחה לעיני ובאזני כל, לא בתוכנה ולא באורכה. לכל היותר מדובר בשיחה קלילה, סרת טעם שחרגה משיחה שגרתית בין קצינה לשר, שהנאשם היה שותף מלא לדרך בה נוהלה, לרוחה ולתכנה.

ממכלול העדויות עולה, כי הדרך בה נהגה המתלוננת עם הנאשם מאפיינת את התנהלותה בדרך של שיגרה. היטיב לתאר זאת יניב (עמ` 91 לפרו`) "המתלוננת היא בחורה פתוחה, היא קלת דעת מבחינת איך שהיא מדברת עם אנשים... לא בצורה מינית אבל בדרך חברית, סוג של תמימות לדעתי".

אנה, סימה והרע"ן התרשמו, שמדובר בשיחת צחקוקים לא רצינית.
שני המשפטים – "אני לא עומדת בפניך", "השר אולי תבוא לקוסטה ריקה", אלה שני ביטויים שהוצאו מהקשרם. מהמכלול של השיחה, לא מצאנו שיש בביטויים אלה כדי לרמוז על הלך רוח של חיזור מצד המתלוננת. איש מהנוכחים בחדר, לרבות הנאשם, לא קיבל ברצינות את "ההצעה" לנסיעה לקוסטה ריקה.

במהלך השיחה, המתלוננת פנתה אל הנאשם בתואר "השר" ולא בשמו הפרטי, כפי שהדבר היה מתחייב אילו מדובר היה בפלירטוט. עצם הפניה הרשמית אליו בתוארו, מסירה כל אלמנט של שיחת פלירטוט.
אם בכך לא סגי, באותו שלב הנאשם לא ידע את שמה של המתלוננת, עובדה שעומדת בניגוד מוחלט לאווירה של פלירטוט.

אנו מאמצים באופן מלא את גירסת המתלוננת, כי מדובר היה בשיחת חולין קלילה, ללא כל רמז מצידה להתקשרות רומנטית עם הנאשם.

ה. המיקום
14. (א) שני הצילומים (ת/5) הינם עדות חיה למיקום בו התרחשה הנשיקה
אליבא דגירסת המתלוננת.
הגם שסימה ראתה את הכניסה והיציאה של המתלוננת והנאשם מהחדר של טורבוביץ, היא לא ראתה, לא את הצילום ולא את הנשיקה. מכאן אנו למדים, שבזמן ההתרחשות סימה היתה במבואה, אך לא ראתה מה נעשה בחדר הסמוך של טורבוביץ. עובדה זו יש בה כדי לתמוך בגירסה של המתלוננת, שהצילום נעשה במקום מוסתר, בשטח מת מאחורי הדלת, גירסה אותה השמיעה לאורך כל הדרך, למעט בשתי הזדמנויות; האחת, כאשר אמרה לרע"ן שהארוע התרחש בפינה והשניה, כאשר בזמן החקירה במשטרה, היא שרטטה את החדר של טורבוביץ ומיקמה את הצילום בפינה.
אין אנו סבורים, כי מדובר בהטעיה מכוונת. יש לייחס את המיקום בפינה להלך הרוח והלחץ בהם היתה נתונה המתלוננת, כאשר היא בתחושה – וכך הבהירה חזור והבהר – שהצילומים וכמוהם גם הנשיקה, היו במקום מוסתר.
הגם שטעתה, כאמור, היא דאגה לומר שהדלת היתה פתוחה, אם כי לא ידעה לתאר את מצב הדלת לאשורו. אילו רצתה לשקר, מה קל יותר מאשר לומר שהדלת היתה סגורה או סגורה למחצה?! התאור של הדלת הפתוחה מהווה הוכחה נוספת למידת הדיוק של המתלוננת ולאמינותה.

(ב) ניצב יוחנן דנינו ערך מזכר על שיחת הטלפון עם ליעד בה דיווחה לו על הארוע (נ/15). במזכר רשם: "בעת שהיתה באחד החדרים... אחד השרים, אשר נחבא מאחורי הארונות בחדר...".
התאור האמור בא מפיה של ליעד, ויתכן אף יתכן, שזה הרושם שהתקבל אצלה ממה ששמעה מהמתלוננת, אך אין בכך כדי להצביע שזה התאור שמסרה המתלוננת לליעד.
משכך, אין לייחס תאור זה למתלוננת וממילא אין בתאור האמור כדי לפגום במהימנות של המתלוננת.

(ג) הנאשם טען, כי הנשיקה התקיימה בכניסה השניה שלו לחדר של טורבוביץ, באותו מקום בו צולמו שני הצילומים הראשונים.

שני הצדדים ביקשו להסתייע בעזרים טכניים, כדי להוכיח את מידת "הנראות" של השניים בעת התרחשות הנשיקה, בין כגרסת המתלוננת ובין כגרסת הנאשם; מהצד האחד, סנ"צ ערן קמין ערך סרט שיחזור ומהצד האחר, הביאה ההגנה דגם וסרט שחזור שה
חזרה למעלה

חדש!: הוסף את נקים ככפתור ב-toolbar לגישה מהירה לפורומים ועידכון שוטף

בית המשפט של י
אורח








הודעהפורסם: רביעי 31.01.07 15:07    נושא ההודעה: המשך הכרעת הדין

לאחר שבחנו את מכלול הטענות החלטנו שאין מקום לבטל את כתב האישום מחמת הטענה של "הגנה מן הצדק".

(א) כפי שצויין, היתה פגיעה מסויימת בהגנת הנאשם, כתוצאה ממסירת תמלילי האזנות הסתר לאחר סיום עדותה של המתלוננת.

(ב) ציינו, כי לא היה מקום לומר למתלוננת כי היא עלולה להתבע בתביעת דיבה ע"י הנאשם והוספנו כי יש באמירה מסוג זה כדי ליצור סיכון של מסירת פרטים בלתי מדוייקים ע"י המתלוננת.
במקרה זה, המתלוננת העלתה מיוזמתה את הנושא כשאיש לא ידע על כך.
יש בכך כדי להצביע על מהימנותה ועל רצונה לדייק בפרטים. המתלוננת מסרה את אשר אירע למספר רב של אנשים סמוך לאחר האירוע והיתה עקבית לגבי נסיבות מתן הנשיקה לאורך כל הדרך. מצב דברים זה מבטל את החשש כי "האיום" הוא זה שהביא אותה למסור את גירסתה במשטרה.

(ג) לענין האמירות שלכאורה מצביעות על גישה עויינת לנאשם כגון: "...האיש הזה ימנה את נשיא בית המשפט העליון..." שוכנענו מדברי החוקרים וכן מדברי המתלוננת המהימנים עלינו, כי לא נאמרו דברים שכוונתם קביעת עמדה שלילית מוקדמת כלפי הנאשם.

90. הנאשם נמנע מלהעלות את הטענה בשלב מוקדם, כמתחייב, ולכל המאוחר, לאחר שחקר את העדים הקשורים להאזנות הסתר.
הנאשם בחר שלא לעשות כן והביא לכך שבית המשפט שמע את הראיות כולן, לרבות פרשת ההגנה, עדי הגנה נוספים לאחר הסיכומים וכן את המתלוננת כעדת הזמה אשר התחייסה גם להאזנות הסתר.

בית המשפט אינו יכול לעצום את עיניו ולסכור את אוזניו מהראיות שהובאו, ועדי ההגנה, בכלל זה; וכיוון שהתרשמנו, כי הנאשם לא דבק באמת, הרי שאיננו יכול לחסות בצילה של ההגנה מחמת הצדק כשידיו אינן נקיות.
משמעות ההגנה מן הצדק: כשמה כן היא.

91. בסופו של דבר, אפילו היתה פגיעה בהגנת הנאשם, שומה על ביהמ"ש לערוך איזון בין שני אינטרסים נוגדים – בין זכותו הבסיסית של הנאשם למשפט הוגן לבין האינטרס הציבורי – בקיומו של ההליך הפלילי והחשש לפגיעה בקרבן העבירה אם ההליך הפלילי לא יקויים או לא ימוצה.

מצאנו, כי באיזון בין שני האינטרסים, במקרה שלפנינו, הכף נוטה באופן ברור לטובת האינטרס הציבורי וננמק:
כפי שהוסבר, הפגיעה בהגנת הנאשם לא היתה משמעותית. אל מול זה, בוצעה עבירה שיתכן ובנסיבות אחרות היתה נחשבת לעבירה שאיננה מן החמורות, אך בהתחשב במכלול הנסיבות בהן בוצעה העבירה, חומרתה מתעצמת והיא מקבלת מימד בעל משמעות ציבורית ניכרת.
לאלה יש להוסיף את הפגיעה הקשה במתלוננת שהיתה גלויה לעין במהלך השעות הרבות שהעידה בפנינו.

92. אמנם בתי המשפט אימצו את הדוקטרינה של "הגנה מן הצדק" ואף הרחיבו אותה בהילכת "בורוביץ", אך בפועל, בתי המשפט אימצו את הדוקטרינה במקרים בודדים ובמשורה.
דוקטרינה זו יפה כאשר הפגם נפל בליבת העבירה או בלב ליבו של נשוא המחלוקת. כך לדוגמא בע.פ. 17388 מרדכי אסרף נ` מ"י פד"י מ"ד(1) 785, הרשעת הנאשם הסתמכה בעיקר על עדות עדת המדינה. בשלב מאוחר יותר, לאחר שזו סיימה להעיד, הועבר להגנה תמליל שיחה מוקלטת על שיחה שקיימה העדה עם חוקריה, אשר תוכנה עומד בסתירה לעדות שהשמיעה העדה בביהמ"ש לגבי מבצע העבירה ומעמיד את העדות של העדה בביהמ"ש בסימן שאלה.
דוגמא נוספת: ע.פ. 4765/98 נידאל אבו סעדה נ` מ"י תק` על` 99(1) 1380. בתיק זה העד המרכזי מסר גירסה לפיה ראה את הנאשם מכה עציר במתקן כליאה וגורם למותו. לגירסתו, פתח האוהל היה פתוח לרווחה ודרכו ראה את הנעשה בו. מאוחר יותר, לאחר שנחשפה ראיה חסויה, הסתבר, שבהזדמנות קודמת אמר העד, כי האוהל היה סגור ולא ראה את הנעשה בו.

בשתי הדוגמאות האמורות מדובר היה בסתירה מהותית היורדת לשורשה של המחלוקת, כאשר בשתי הדוגמאות, על פי גירסה אחת לא היתה ראיה המפלילה את הנאשם ועל פי גירסה אחרת היתה ראיה מפלילה.
אלה מקרים בהם מצא ביהמ"ש, ובצדק, כי נפל פגם מהותי באי מסירת הראיה להגנה ובכך נפגמה הגנתו של הנאשם.
לא זה המקרה שבפנינו. בתמלילים אין התייחסות לעבירה עצמה, אלא לנושא החקירה ולדברים שהושמעו במהלכה.
באף אחד מהתמלילים לא נמצאה סתירה בין דברים שאמרה המתלוננת בעדותה לבין מה שנשמע בתמלילים. תוכן התמלילים נוגע לדברים שנמצאים בשוליים של החקירה ולא במהות העבירה עצמה.

93. באיזון שבין הפגיעה המזערית שנגרמה להגנת הנאשם אל מול חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, גובר האינטרס הציבורי שההליך הפלילי ימוצה עד תום.

טז. סוף דבר
94. לסיכומם של דברים, לאחר בחינה ובדיקה של כל הראיות, מצאנו שדבריה של המתלוננת הינם אמת לאמיתה.
לעומת זאת, מצאנו שהנאשם לא דבק באמירת אמת, ניסה להסיט את האש ממנו והלאה, המעיט וצמצם את מעשיו ואת אחריותו, ומנגד, הגזים והפריז באשר לחלקה של המתלוננת, עיוות וסילף את העובדות בדרך מתוחכמת ומתחכמת.

לאור זאת, אנו קובעים, שהמתלוננת לא פלירטטה עם הנאשם, לא יזמה את הנשיקה ולא הסכימה לה.
אשר על כן, החלטנו להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

95. במשך חודשים, מהשלבים הראשונית של החקירה ועד הלום, המתלוננת היתה מושא להכפשות מצד גורמים שונים שלא הכירו את העובדות כהוויתן, עמדה "חשופה בצריח" בלי יכולת להתגונן.
דבר מדברי הבלע שכוונו כלפיה לא היה בו אמת. מדובר בצעירה איכותית, ישרה, לא "פלרטטנית" ולא קלת דעת.
צר לנו, שבתמורה לחשיפת האמת, שילמה המתלוננת מחיר כבד בפגיעה בכבודה ובשמה הטוב. מצערת העובדה, שהנאשם בחר לפגוע פגיעה בלתי הוגנת במתלוננת לצורך ניהול הגנתו.
אנו תקווה ש"המסע המתוקשר" שליווה תיק זה, לא ירפה ידיהן של מתלוננת אחרות במצבים דומים.
על המערכות השונות להתגייס למען מתלוננות עלומות ולגונן עליהן, שמא תחששונה אלה להתלונן ובכך יצא הציבור נפסד.

96. לא נוכל לסיים משפט זה בלי התייחסות לתקשורת.
לטעמנו, בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים, המושג סוב-יודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו.
תוכן עדויות פורסם באמצעי התקשורת, טרם עדים השמיעו את עדותם וכך התוודענו, במספר מקרים, ל"זיהום" עדויות.
האיסור שלא לפרסם את עדות המתלוננת הופר ברגל גסה ע"י פרסום מילולי של העימות, שהיווה חלק אינטגרלי של העדות. ראיות מתיק המוצגים, לרבות צילומים, פורסמו ברבים, טרם ביהמ"ש אמר את דברו.
אמצעי התקשורת עשו שימוש נלוז בבדיקות פוליגרף לשלוש עדות ההגנה האחרונות, בנסיון ליצור בציבור את התחושה שהמשפט מתנהל בתקשורת ולא בבית משפט.

תחושתנו היתה שנעשים ניסיונות, לעתים ע"י מסרים מוסווים, לעיתים בבוטות, להטות משפט. ליבנו היה גס בנאמר. לנו השופטים אין אלא את צו מצפוננו והוא הוא בלבד שמנחה אותנו.

97. התופעות החמורות שנתגלו במהלך ניהול משפט זה אינן יכולות להישאר ללא מענה. ראוי שהאחראים על מערכת אכיפת החוק יתנו דעתם לאותן תופעות פסולות וינקטו בצעדים הנדרשים.

ניתנה היום י"ב בשבט, תשס"ז (31 בינואר 2007) במעמד הצדדים.

______________ _________________ _______________
ד. בארי – שופט ח. כוחן - אב"ד ד. שריזלי - שופטת

קלדנית: אביגיל


http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/4787475.doc
חזרה למעלה

חיים יטיב
דובר של `נקים`
דובר של `נקים`




הצטרף: 23 ינו' 2006
הודעות: 862


הודעהפורסם: ראשון 16.09.07 12:35    נושא ההודעה: פסק דין רמון במלואו


בהתכתבות הקודמת חלק מפסק הדין נמחק בעקבות שינויים בבמבנה הפורום, מובא כאן במלואו.

המאשימה מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אריאלה סגל-אנטלר
בעניין:
נ ג ד

הנאשם חיים רמון
ע"י ב"כ עוה"ד ד.שיינמן, נ.נגב, א. סבג

הכרעת - דין


א. פתח דבר

1. הנאשם הועמד לדין בעבירה בעבירה של מעשה מגונה ללא הסכמה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2. הנאשם, בהיותו ח"כ ושר המשפטים, הואשם בכך שביום 12/7/06, סמוך לשעה 20.00, בלשכת ראש הממשלה, נשק והחדיר את לשונו לפיה של המתלוננת, קצינה בצה"ל, שהיתה בתפקיד במזכירות הצבאית.

3. ביום הארוע, נחטפו שני חיילי צה"ל בצפון ובעקבות כך הוחלט לקיים את ישיבת הממשלה בלשכת ראש הממשלה (להלן: "לשכת רהמ"ש") בת"א בשעה 20.00. קודם לכך, התקיימה התייעצות בטחונית בלשכת רהמ"ש.

4. (א) הארוע נשוא המחלוקת התרחש על ציר זמן קצר, בין ההתייעצות
הבטחונית לבין תחילת ישיבת הממשלה.
אין חולק, כי אותו יום היה רווי מתח ובלשכת רהמ"ש אנשים רבים באו ויצאו.

(ב) לשכת רהמ"ש מורכבת מ- 3 חדרים, החדר האמצעי בו ישבה המזכירה סימה גלילי (להלן: "המבואה"), מצידה האחד של המבואה חדרו של יורם טורבוביץ (להלן: "טורבוביץ") ומצידה האחר, חדרו של רהמ"ש, שם התקיימה ההתייעצות הבטחונית.

5. לכאורה, לאחר שהנאשם הודה בקיומה של הנשיקה, נקודת המחלוקת הינה מצומצמת וצרה, ואולם, תהום פעורה בין הגירסה אותה הציגה המתלוננת לבין גירסת הנאשם.
לגירסת המתלוננת, הנשיקה התרחשה בהפתעה מוחלטת, ללא הסכמתה, מיד לאחר שהצטלמה עם הנאשם.
לעומתה, גורס הנאשם, שלאחר שני הצילומים הם עזבו את החדר בו הצטלמו, המתלוננת "דיפדפה" במצלמה בנוכחות המזכירות והתגאתה בצילומים, לאחר מכן הם חזרו בשנית לחדר של טורבוביץ, המתלוננת התקרבה אליו ויזמה את הנשיקה, שבאה בהמשך ישיר ל"שיחת פלירטוט", והוא רק הגיב ונענה לה.
המחלוקת היא, איפוא, הן לגבי העובדות הבסיסיות; מתי, איפה ואיך היתה הנשיקה והן אם היתה או לא היתה הסכמה מצד המתלוננת.

6. כל הארוע, מתחילתו ועד סופו, ארך לא יותר מדקות בודדות והוא מתחלק למספר שלבים:
(א) השיחה המקדימה.
(ב) הצילומים.
(ג) הנשיקה.
(ד) מסירת הטלפון.

7. (א) החקירה בתיק התנהלה במהירות וכתב - האישום הוגש כחודש לאחר
פתיחתה. התיק נשמע אף הוא במהירות; הקראת כתב האישום התקיימה ביום 11/9/06, שמיעת ההוכחות החלה ביום 17/10/06, עם חזרתה של המתלוננת לארץ לצורך מתן עדותה, וישיבת הסיכומים האחרונה התקיימה ביום 4/12/06.

(ב) שני הצדדים הדגישו, כי ראו צורך לסיים את הדיון בתיק זה בהקדם האפשרי, זאת נוכח מעמדו הציבורי של הנאשם וחשיבותו הציבורית של התיק.

(ג) הכרעת הדין אמורה היתה להינתן ב- 1/1/07. ערב מתן הכ"ד פנו ב"כ הנאשם לביהמ"ש וביקשו להשמיע שלוש עדות שהיו עדות לארוע שהתרחש לפני הארוע נשוא המחלוקת ושיש בו כדי להשליך על גירסת המתלוננת ומהימנותה.
על אף הבקשה החריגה, היתרנו את שמיעת העדות ואלה העידו ביום 1/1/07. בעקבות העדות, ביקשה התביעה לזמן את המתלוננת כעדת הזמה ועדותה נשמעה ביום 9/1/07 ובו ביום השלימו הצדדים את סיכומיהם.

ב. פרשת התביעה
המתלוננת
8. המתלוננת, כאמור, היתה קצינה בצה"ל בדרגת סגן, שימשה כמזכירתו של האלוף שמני, לאחר שקיבלה סיווג בטחוני גבוה, והיתה ערב שחרורה מצה"ל. לדעת הכל, לרבות הממונים עליה, האלוף גדי שמני (להלן: "שמני") ורס"ן ליעד עוז, ראש הלשכה של שמני (להלן: "ליעד"), מדובר בקצינה מוערכת, מצטיינת, איכותית, בעלת אמביציה, חייכנית, לבבית ומסבירת פנים.

9. להלן גירסת המתלוננת בתמצית:
(א) באותו ערב היא ישבה במבואה מול השולחן של סימה ופטפטה איתה. הנאשם, אותו הכירה הכרות שטחית ביותר, נכנס למבואה והחל לשוחח איתן. היא קמה ממקומה והציעה לו לשבת, הוא דחה את ההצעה באמירה קלילה, שהוא צעיר ואינו צריך לשבת. היא אינה זוכרת שאמרה לו "אני לא יכולה לעמוד בפניך", אך גם לא שוללת אמירה מעין זו, שבאה בתגובה לאמרתו שלו.
התפתחה ביניהם שיחה קלילה שלוותה בצחקוקים, שחרגה אולי מהמקובל, אך לא היה בה יותר מאשר שיחת חולין על דא ועל הא. במהלך השיחה היא סיפרה שבימים הקרובים היא עומדת להשתחרר ולנסוע עם חברה לחו"ל. בינה לבין הנאשם התפתח דו-שיח בקשר לנסיעה ובמהלכו היא אמרה לו "השר, אולי תצטרף אלי לקוסטה ריקה", כאשר היה ברור לשניהם שמדובר בהלצה ולא בהצעה רצינית. בשלב כלשהו של השיחה,הנאשם תפס אותה בלחי ואמר לה: "אוך, איזו מתוקה", אך היא לא ייחסה לכך כל חשיבות.
המתלוננת דוחה את הטענה, כאילו מדובר היה בשיחת פלירטוט. לגירסתה, עובר לאותה שיחה, מעולם לא ניהלה איתו שיחה, ובשיחה המדוברת לא היה שום דבר שיכול היה לרמז על רצון לקשר אינטימי.

(ב) עוד בהיותם במבואה, היא פנתה אל הנאשם: "השר, אני יכולה להצטלם איתך", וזה במסגרת צילומים למזכרת שהצטלמה עם באי הלשכה, טרם שחרורה. הנאשם הביע הסכמתו והיא הלכה לחדרה במזכירות הצבאית, כדי להביא את המצלמה, וכשחזרה הנאשם כבר לא היה במבואה אלא בחדרו של טורבוביץ. היא ביקשה ממנו להצטלם במבואה, אך הוא ביקש שהצילום ייעשה בחדר של טורבוביץ, ועל אף שהדבר נראה לה מוזר, מאחר ומדובר בחדר קטן ופחות מואר, היא נענתה לו ונכנסה אף היא לחדר של טורבוביץ.

(ג) היא אינה זוכרת איך ומאין יניב קובי, נהגו של האלוף שמני, (להלן: "יניב") הגיע, אך היא נתנה לו את המצלמה, יניב עמד בפתח החדר, היא והנאשם עמדו במקום מוסתר, בשטח מת, הנאשם הצמיד אותה אליו עם ידו בחוזקה והיא כרכה את שתי ידיה סביב גופו, יניב צילם שתי תמונות בהפרש של 7 שניות האחת מהשנייה, ומייד בתום הצילום הוא עזב את החדר, היא הרפתה את אחיזתה מהנאשם ובשניה זו, באופן מפתיע, ללא הכנה מוקדמת וללא הסכמתה, הנאשם תפס לה את הסנטר בידו, נשק לשפתיה והחדיר את לשונו לפיה. היא היתה המומה, נרתעה לאחור, הביטה בעיניו בתמהון ועזבה את החדר בלי אומר ודברים. היא נכנסה להלם ורעדה בכל הגוף.
הצילום שהצטלמה עם הנאשם אינו שונה מצילומים אחרים שהצטלמה עם אחרים, החיבוק היה "פוזה לצילום" ותו לא.

(ד) ביציאה מהחדר סימה ראתה את שניהם וביקשה לצלמם. היא היתה עדיין בהלם, לא ידעה איך להגיב ומה לעשות, לא רצתה שאיש ידע מה קרה ולכן הסכימה לצילום וחייכה חיוך מאולץ כשדמעות בעיניה.

(ה) לאחר הצילום היא ניגשה לשולחן של סימה לקחת את המצלמה, הנאשם נעמד מאחוריה ושאל אותה: "אז אני לא אראה אותך יותר", והיא ענתה לו ביבושת מבלי להביט עליו: "ביום ראשון, ישיבת ממשלה". הנאשם הגיב "מה אני אחכה עד אז" וביקש ממנה את הטלפון. היא לא הגיבה, עזבה את החדר והלכה לחדרה במזכירות הצבאית, המתינה מספר דקות בתקוה שכשתשוב, הנאשם לא יימצא במבואה. בשובה, הנאשם שוב ביקש ממנה את הטלפון, היא היתה מבולבלת, המחשבות התרוצצו בראשה והיא לא ידעה איך להגיב, פעלה בלי לחשוב, נטלה דף מהשולחן של סימה ורשמה את מספר הטלפון שלה ואת שמה.
בדיעבד, הבינה שעשתה טעות, התביישה בכך ועל כן לא סיפרה על כך לאיש עד שלב החקירה במשטרה.

(ו) מייד לאחר מכן, בתפר שבין ההתייעצות הבטחונית לישיבת הממשלה, היא ראתה את הקצרנית רונית לוגסי (להלן: רונית") ביציאה מחדר הישיבות וביקשה לדבר איתה כשהיא מאיצה בה בסערת נפש "עכשיו, עכשיו". היא סיפרה לרונית בהתרגשות, כשהיא רועדת, את עיקרי הדברים. לאחר מכן, האיצה ברע"ן לדבר איתה, הגם שהיה עסוק וטרוד, וגם לו היא סיפרה על הארוע, כשהיא נסערת ונרגשת, ובהמשך שיתפה בכך גם את ליעד. בדיעבד, הסתבר למתלוננת שהיא סיפרה על הארוע ל- 13 אנשים שונים, כאחוזת דיבוק שביקשה להוציא ולפרוק מעל ליבה כל מה שרבץ עליה.

(ז) עם כל מי שדיברה, היא ביקשה לשמור על העניין בסוד ועמדה על דעתה שאינה מעוניינת להתלונן במשטרה, כשהיא מסבירה את התנגדותה בפחד שלה מחשיפה לתקשורת, שמא יעשו לה מה שעשו למתלוננת של הנשיא קצב; בחשש שלה מהנאשם, שר משפטים, בעל כח השפעה, מקורב לצמרת ולתקשורת; בפחד שמא לא יאמינו לה; באי הרצון שלה לעמוד במעמד הבלתי נעים של חקירת משטרה ומתן עדות בביהמ"ש. היא הסבירה שלא רצתה להיות האוייבת מספר אחת של הנאשם ומאידך, לא רצתה "להפיל על עצמה תיק" ערב נסיעתה לחו"ל. בסופו של דבר וכל מה שחששה מפניו התממש אף ביתר שאת.
בשלב בו עמדה עדיין על דעתה שלא להתלונן, היא נמנעה מלהפגש עם שמני ואף ביטלה עמו פגישה שנקבעה מראש, כי ידעה שבכח אישיותו הוא יכול לגרום לה לשנות את דעתה, כפי שאכן קרה בפועל.

(ח) למרות הבקשה של המתלוננת מליעד שלא תספר על כך לאיש, זו האחרונה דיווחה על הארוע לניצב יוחנן דנינו, ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה והעניינים החלו לתפוס תאוצה. היא הרגישה שעולמה חרב עליה, שמישהו לקח סיפור אישי שלה והוציא אותו החוצה, ערב הטיסה שלה לחו"ל שנועדה ללילה שבין שבת לראשון.
בליל שבת, שמני התקשר אליה וביקש להיפגש עמה בשבת בבקר, ואכן, בשבת בבקר היא נפגשה עימו בקפה "מונטיליו".

בפגישה הוא השתמש בכל נימוק ואמצעי השכנוע שהיו באמתחתו, בנסיון להביא אותה להתלונן, ולאחר שיחה מאוד ארוכה, כאשר נראה היה שהיא נוטה להשתכנע, תנ"צ מירי גולן (להלן: "מירי גולן"), הצטרפה לשיחה, הסבירה לה על תהליך החקירה ואף היא הוסיפה נימוקים מנימוקים שונים, מדוע עליה להתלונן. בשלב מסויים, היא או שמני אמרו לה, שאם היא לא תתלונן הנאשם עשוי להגיש נגדה תביעת דיבה, לאחר שהסיפור נפוץ ברבים.

(ט) לפני שנתנה הסכמתה להתלונן, היא שוחחה עם אביה בטלפון ובהמשך, אביה הגיע לבית הקפה ומשם היא הגיעה למשטרה למסור את תלונתה.
שעות ספורות לאחר החקירה, היא טסה לחו"ל בהרגשה קשה.

(י) כעבור מספר ימים, צוות החקירה יצר איתה קשר, היא הגיעה לגואטמאלה, שם היא נחקרה, פעם נוספת, ולאחר מכן בוצע עימות בינה לבין הנאשם באמצעות לווין.

אמינות המתלוננת
10. (א) האמינות של המתלוננת אינה מוטלת בעינינו בספק. העדה העידה
בביהמ"ש שעות ארוכות, לרבות חקירה נגדית צולבת וארוכה, ועמדה בכך בצורה מעוררת כבוד. עמידתה מעל דוכן העדים שידרה אמינות, כנות ואוטנטיות. מדובר בבחורה צעירה, נאיבית משהו, חכמה, שלא נכשלה בלשונה, דייקה ודקדקה בפרטים ועמדה בצורה עקבית ונחרצת על גירסתה, בלי להפריז ובלי להגזים.

(ב) הגירסה של המתלוננת קוהרנטית, הגיונית, עקבית ומשתלבת היטב עם עדויות וראיות למכביר. כך לדוגמא, באשר לתוכן השיחה המקדימה, עדותה מקבלת חיזוק מהעדויות של הרע"ן וסימה. באשר לכניסה לחדרו של טורבוביץ, יש תימוכין בעדויות של יניב ושל סימה. באשר ליציאה מהחדר של טורבוביץ והצילום השלישי, העדות של המתלוננת מקבלת חיזוק ע"י סימה.
באשר לסערת הנפש בה היתה נתונה העדה מייד לאחר הארוע, קיימות אין ספור עדויות, ומאחר ואין על כך מחלוקת, לא מצאנו לנכון לפרטן.

(ג) ההתרשמות שלנו כשופטים מאמינות המתלוננת היתה בלתי אמצעית. לכך יש להוסיף, כי כל העדים ששמעו את סיפורה, לדוגמא: רונית, הרע"ן, טל פאר וכו', נתנו בה אמון מלא. אמנם ביהמ"ש אינו קובע ממצאי מהימנות של עד על סמך התרשמות של אחרים, אך מקרה זה יוצא דופן בהצטברות של אנשים רבים, בעלי תפקידים בכירים, כמו שמני והרע"ן, שמצאו לציין, כי היא אוטנטית ואמינה. כאן המקום להזכיר את עדותו החריגה של אלוף משנה יעקב וילאן, שהעיד באופן תמוה משהו, כי על פי התרשמותו, המתלוננת אינה אמינה. נראה היה, שהוא הגיע למסקנה זו על רקע יחסי עבודה לא תקינים. מכל מקום, עדותו לא ערערה את האמון שאנו נותנים במתלוננת.

(ד) מחומר החקירות לא עלה, כי במהלך השיחה בקפה "מונטיליו" נאמר למתלוננת שהיא עלולה להיות חשופה לתביעת דיבה, אם לא תתלונן. עובדה זו נחשפה, לראשונה, בביהמ"ש במהלך העדות של המתלוננת.
לחשיפה זו יש שני היבטים: האחד, אמינותה של המתלוננת והשני, הרצון שלה לעמוד על פרטים ולדייק.

(ה) אין חולק, כי במהלך השיחות שלה, היא לא סיפרה לאיש שהיא נתנה את הטלפון שלה לנאשם, אם כי סיפרה שהוא ביקש ממנה את הטלפון. כמו כן, היא לא סיפרה שהיא הציעה לנאשם בהומור להצטרף אליה לנסיעה לחו"ל.
בפעם הראשונה היא סיפרה על כך בחקירה במשטרה, דוגמא מובהקת לרצונה לדייק ולהיצמד לאמת.
המתלוננת הסבירה, כי היא בחרה שלא לספר על כך קודם לכן מאחר שהבינה כי טעתה, חשה בושה ורע עם עצמה. מצאנו שמדובר בהסבר הגיוני וסביר, ואל לנו לדוש בכך.
לא הרי סיפור המעשה למקורבים כהרי חקירת משטרה. כאשר הביאה המתלוננת את סיפור המעשה בפני חבריה, מכריה ומפקדיה, היא בחרה להשמיט את עניין הטלפון מטעמה היא, אך מרגע שנחשפה לחקירה במשטרה, היא ציינה פרט זה מיוזמתה. אל לנו לשכוח, כי בשלב שהמתלוננת סיפרה את סיפור המעשה, היא היתה נחרצת בדעתה שלא להתלונן במשטרה וממילא לא מצופה ממנה שהיא תספר למיודעיה כל פרט ופרט, כפי שהדבר נעשה במשטרה. לטעמנו, הגם שהסתרת העובדות האמורות מעוררות אי אלו תהיות, אין בהן כדי לקעקע את אמינותה.
לעניין זה ראה ע.פ. 7217/05, מחוזי ת"א, עופר גלזר נ' מ"י, שם נדונה סוגיה דומה ונקבע, שגם כאשר קיים פער בין גירסה שמוסר עד בחקירה לבין גירסה שמסר העד קודם לכן למי ממקורביו, אין הדבר מצביע על חוסר מהימנות, אם ניתן הסבר סביר ומניח את הדעת לפער.

(ו) שני הצילומים הראשונים צולמו ע"י יניב. אנו מאמצים את ההסבר של המתלוננת, כי החיבוק בצילומים היה לא יותר מאשר "פוזה" לצילום. אין זה מתקבל על הדעת, שהיא חיבקה את השר מול עיניו של יניב, אדם זר לחלוטין, מתוך אינטימיות או רצון לפרלטט. לא נעלמה מעינינו עדותו של יניב אשר תאר את המפגש כ"משהו צבוע מצד שניהם...". לדעתנו, מדובר בהתרשמות סובייקטיבית של חייל צעיר שהיה עד לשבירת דיסטנס בין שר לקצינה בצה"ל.

(ז) בצילום השלישי, שנולד אחרי הנשיקה, רואים את המתלוננת מחייכת. זו הסבירה, כי היתה בהלם, בטנה התהפכה והיא חייכה חיוך מאולץ כשדמעות בעיניה. הסבר זה מקובל עלינו ואל לנו לקבוע איך וכיצד אמור להתנהג קרבן עבירת מין רגע לאחר התרחשות הארוע. עובדה היא, כי מייד לאחר הצילום השלישי היא היתה נרעשת ונסערת ועל כך העידו מספר עדים.

(ח) למתלוננת לא היה כל מניע לפגוע בנאשם. אדרבא, בתחילה סירבה לנקוב בשמו ובהמשך, התעקשה שלא להתלונן "כדי לא להיות האוייב מס' 1 שלו". בשיחה של המתלוננת עם שולה זקן, ראש הלשכה של רהמ"ש, כאשר זו האחרונה הציעה שהיא תשוחח עם הנאשם, נאחזה המתלוננת בכך "כמוצאת שלל רב", מתוך מחשבה שדי לה באזהרת הנאשם.
רצון זה של המתלוננת הוא הוכחה ניצחת לכך שהיא רצתה להימנע בכל דרך מפגיעה בנאשם.

(ט) אמינותה של המתלוננת עומדת למבחן בעימות, כאשר היא עמדה על שלה בנחישות והדפה את המתקפה הבלתי פוסקת ובלתי מרוסנת של הנאשם כלפיה.

ג. חוסר סבירות בהתנהגות המתלוננת
11. הנאשם בעדותו וב"כ הנאשם בסיכומיו, התייחסו להתנהגותה הבלתי סבירה של המתלוננת, לטעמם, בשתי נקודות:

(א) בתמונה השלישית נראית המתלוננת מחוייכת ו"מאושרת", כדברי הנאשם, מה שלא מתיישב עם טענתה שהיתה נסערת ובהלם.

(ב) לאחר הצילום השלישי המתלוננת רשמה על דף את מספר הטלפון שלה ואת שמה ומסרה את הדף לנאשם – התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם טענתה שנעשה בה מעשה מגונה.

קשה להגדיר מהי התנהגות רציונלית או בלתי רציונלית לאחר ארוע טראומטי. איש איש ותגובתו, איש איש ותרבותו. כמספר הארועים הטראומטיים המובאים לפתחינו, כך גם מספר התגובות השונות והמשונות.
בפסיקה עניפה של בתי המשפט השונים הוכרה האפשרות שהתנהגות של נאנסת תהיה בלתי סבירה. וכך נאמר ע"י ביהמ"ש העליון בע.פ. 1258/03 פלוני נ' מ"י, תק' עליון 2004 (1) 3557:

"במקרים רבים התנהגותו של קרבן העבירה – במיוחד עבירת מין – נראית תמוהה, מוזרה ולא הגיונית מבעד לעיניו של המשקיף מהצד שהיה נוהג אחרת באותן נסיבות..."

ובמקרה אחר נאמר ע"י ביהמ"ש העליון בע.פ. 599/02 פרי נ' מ"י (לא פורסם):
"אכן יכול שהתנהגותה של מתלוננת בעבירת מין... תיראה למשקיפים עליה ממרחק של זמן וממרומי יישוב הדעת ושיקול הדעת של המשקיפים, מוזרה, בלתי הגיונית, בלתי נבונה ואולי גם מטופשת. יכול שאנו, היום, כאן, היינו נוהגים אחרת. אולם אין לשכוח שאדם אפילו הוא נבון ומיושב מטבעו – עלול להידחף ע"י תחושה של לחץ ומצוקה להתנהגות שאינה מתיישבת, לכאורה, עם תבנית אישיותו.
... לעניין זה יש לבחון את מכלול הפרטים של ההתנהגות על רקע נסיבות הפרשה כולן, כדי לאתר ולזהות את ההסבר הנכון והאמיתי להתנהגות".

בפס"ד התובע הצבאי הראשי נ' עאטף זאהר (לא פורסם) נדונה סוגיה דומה. באותו מקרה, אחרי מספר מעשי אינוס, המתלוננת ערכה מסיבת שחרור בביתה, אליה הוזמן הנאשם. באותה הזדמנות המתלוננת נתנה לו מתנת פרידה והצטלמה איתו כשחיוך על פניה, אולם לדבריה, מדובר היה בחיוך של מבוכה, בדומה למקרה שבפנינו. ביהמ"ש התייחס לכך באומרו:
" גם הטיעונים העוסקים בחוסר סבירות התנהגותה של המתלוננת בשעת מעשה אינם מעוררים, לטעמי, כל פקפוק באמינות גירסתה. אכן, מנקודת ראות של האדם הסביר, המנהל חייו בשלווה ובאופן רציונלי, קר ומיושב, חלק ניכר מפעולותיה של המתלוננת נראות בלתי סבירות ואולי אף מופרכות.
...המתלוננת נתנה את הסבריה לכל אחת מהפעולות הללו, ולטעמי, הסבריה הללו הם אמינים".
"... איננו צריכים ואיננו יכולים להיכנס להערכות פסיכולוגיות, אולם הסבריה המפורטים של א' מתקבלים על הדעת ואף למעלה מכך הם משכנעים...".
באותו עניין ראה גם ע.פ. 3424/93 מנצור נ' מ"י, פדאור 95(2) 681.

12. (א) המתלוננת הסבירה, כאמור, כי בזמן הצילום השלישי היא היתה
קפואה, בהלם ועם דמעות בעיניים. נטענה טענה, כי בצילום לא רואים דמעות ומכאן שהמתלוננת איננה דוברת אמת.
אין ממש בטענה. האמירה "דמעות בעיניים" מתארת מצב נפשי מסויים ולאו דווקא דמעות זולגות.

(ב) לעניין מסירת מספר הטלפון, טוענת המתלוננת, כי פעלה כמו רובוט, ללא מחשבה ומתוך לחץ.

בשני המקרים אנו בדעה שההסבר שנתנה המתלוננת הינו הסבר הגיוני ומשכנע ואל לנו לשפוט אותה, גם אם על פני הדברים מדובר בהתנהגות שאינה רציונלית.

ד. השיחה המקדימה
13. אין בשיחה שקויימה בין הנ

_________________

הסקר קובע: רוב הציבור בישראל סבור שהשחיתות פוגעת בחייו היום יומיים,
חתום על העצומה נגד שחיתות הממסד ומערכת המשפט והצטרף ל"נקים"

ניתן להשיג את חיים יטיב הדובר של ארגון "נקים" בדוא"ל:haim@nakim.org


השופט מישאל חשין:המלחמה בשחיתות היא מלחמה להגנה עצמית בה לא לוקחים שבוייםEvil or Very Madsadomaso
חזרה למעלה
צפה בפרופיל המשתמש שלח הודעה פרטית שלח דוא\ בלוג בקר באתר המפרסם

חשיפה בלעדית של נקים: ההונאה הגדולה של בכירי מערכת המשפט מסביב לגירושים של יהודים?!

הצג הודעות מלפני:   
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> פרשת חיים רמון ומינוי בייניש לעליון כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
עמוד 1 מתוך 1

נבחרים

גילויים אחרונים בפרשת רצח יצחק רבין ז"ל

הקשרים של `המאפיה` המשפטית נחשפים

הצטרף עכשיו למאבק של נקים נגד השחיתות השלטונית

גלובס חושף שהפרקליטות מושחתת השופטת הדס יהלום מאשרת זאת אך לא עושה דבר

תודה למאות הלייקים, שדרגנו
לדף חדש תודה לחדש לנו לייק!


 
קפוץ אל:  
אתה יכול לפרסם נושאים חדשים בפורום זה
אתה יכול להגיב לנושאים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה יכול להצביע בסקרים בפורום זה
You cannot attach files in this forum
You cannot download files in this forum
תגובה כללית לאתר זה כאן, תגובה להודעה או כתבה ספציפית יש להגיב למעלה,תודה!


WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO THE SCHLAFF AFFAIR

Powered by Nakim Israeli Citizens ֲ© People of Israel 2005, 2007



משה גל אורי מילשטיין טדי קולק דוד בן גוריון
Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group