שם רע לאכיפה,התנהלות המשטרה בפרשת רמון אינה מתקבלת על הדעת

[הארץ]

עדכון אחרון - 2006/11/09 20:11:00


שם רע לאכיפה

מאת יובל יועז

התנהלות המשטרה והפרקליטות בפרשת האזנות הסתר איננה מתקבלת על הדעת גם אם מדובר במעידות לשוניות, סירבולים ביורוקרטיים וטיפשויות אדמיניסטרטיוויות. כך לא ע




מימין: גדי שמני, רות בן-דוד, דן שינמן ומני מזוז. השוטרים והפרקליטים עשו סדרת טעויות מביכות דווקא בתיק שבו אסור לשגות

תצלומים: מוטי קמחי ודן קינן


תוך כדי נבירה בחומר החקירה שקיבל מפרקליטות מחוז תל אביב, לקראת המשפט של לקוחו, שר המשפטים עד לאחרונה חיים רמון, אורו עיניו של עו"ד דן שינמן. יש כאן משהו מעניין, אמר לעצמו. זה היה מזכר שעליו היתה חתומה תת-ניצב מירי גולן, ראש יאח"ה בעת החקירה, שפרשה בינתיים מהשירות במשטרה. במזכר צוינה "עמדת האזנה מס` 31248". האזנת סתר, חיכך שינמן את ידיו בהנאה: יש כאן פוטנציאל. קודם כל לא התקבלו אצלנו שום תוצרי האזנות סתר בחומרי החקירה, אפשר לטעון שמסתירים מאתנו חומר רלוונטי. ואפשר סתם לזעוק מה פתאום מקיימים האזנות סתר בלשכת ראש הממשלה. ריח הקונספירציה עלה באוויר.

תגלית האזנות הסתר סימנה את תחילתו של גל חדש, שני במספר, במסגרת הקמפיין התקשורתי של רמון וסניגוריו נגד רשויות האכיפה. הגל הראשון, סמוך להגשת כתב האישום, עסק בטענות שרודפים את רמון, שתפרו לו תיק, שלא מגישים בישראל כתבי אישום על נשיקות, שהחיילת ה` בכלל התחילה אתו, ולראיה תמונת החיבוק שפרשנים מעטים זכו להציץ בה, תוך הפרת זכותה של המתלוננת לפרטיות. הגל השני כבר סימן מתקפה חזיתית על המערכת המופקדת על שלטון החוק.

לתקשורת היה קשה להפעיל חשיבה ביקורתית, גם בשל מורכבותו המשפטית של החומר וגם נוכח הכותרות המפתות: האזנת סתר בלשכת ראש הממשלה! (הטענה התבררה כשגויה: לא היו האזנות לטלפונים בלשכה, אלא לטלפונים הניידים של ראש לשכת אולמרט שולה זקן, של המתלוננת ה` ושל המפקדת שלה ל`); האזנת סתר בלתי חוקית בלא צו שיפוטי! (הטענה התבררה כשגויה: השיחה הראשונה שנקלטה בנוגע לחשד נגד זקן, היתה במסגרת חקירה סמויה אחרת, שלוותה בצו שיפוטי כדין). הסתרת חומר ביודעין מצד הפרקליטות! (היועץ המשפטי מני מזוז הסביר פומבית את השתלשלות העובדות, שמראה שלא היתה הסתרה ביודעין אלא כשל בהעברת מידע בין המשטרה לפרקליטות).

לעזרתם של סניגורי רמון, יש לציין, באו הפעם השוטרים והפרקליטים שעשו סדרת טעויות מביכות דווקא בתיק שבו אסור לשגות. בתיק שבו הוגש כתב אישום נגד שר בממשלה - השר שהיה ממונה על קודש הקודשים של רשויות החוק, שנאלץ לעזוב את כהונתו בגלל אותו כתב אישום.

"התנהלות מערכת אכיפת החוק בפרשה היא מדאיגה", אומר ד"ר יובל קרניאל מהמסלול האקדמי - המכללה למינהל, "הקושי הטמון בחקירה ובהעמדה לדין של מי שעמד עד לאחרונה בראשה, גרם לאובדן עשתונות ולביצוע טעויות קשות. זוהי חשיפה גלויה של כשלים בטיפול באיש ציבור בכיר, המחייב קבלת החלטות רגישות במהירות, התמודדות מול התקשורת, מול סניגורים מיומנים ותיאום בזמן אמת בין המשטרה לפרקליטות".

טעות ראשונה: ה` מספרת על הנשיקה הכפויה שקיבלה מרמון, עם הלשון בתוך פיה והכל, ל-12 מחברותיה, בלשכה ומחוצה לה, אבל מסרבת להגיש תלונה במשטרה. מפקדה, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, האלוף גדי שמני, מנסה לשכנעה להגיש תלונה, בשיחות עמה ועם אביה, ולבסוף מצליח. הוא מפגיש את ה` עם תנ"צ מירי גולן. גולן, חשודה טבעית בהשתייכות ל"כנופיית שלטון החוק" הנמצאת על סף פרישה מהמשטרה, עושה שתי טעויות. האחת, במהלך שיחת שכנוע שלה עם ה`, כשהצעירה מספרת לה מה בדיוק עשה רמון, אומרת לה גולן, "ואת רוצה שהאיש הזה ימנה את נשיא בית המשפט העליון?"

יש שתי דרכים להבין את האמירה הזו - הערכית והקונספירטיווית. לפי הפירוש הערכי, גולן ביקשה לומר לחיילת הצעיר, שעל כתפיה מונחת האחריות שעבריין מין לא יהיה אחראי על מינוי שופט בישראל. לפי הפירוש הקונספירטיווי, שוב האליטות הישנות במשטרה ובפרקליטות מנסות לקבוע מי יכהן ומי לא יכהן כשר משפטים. בדיוק כמו שיש מי שטוענים שקרה במקרה של יעקב נאמן. הוא פרש מכהונת שר המשפטים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, ולא חזר אליה גם לאחר שהאישום בוטל. מזוז חושב שגולן דיברה שטויות, שההתבטאות שלה היתה בלתי הולמת, שזה היה חוסר רגישות משווע מצדה ואולי מגיעה לה נזיפה. אבל הוא חושב גם שהאמירה שלה היתה ערכית ולא היתה בה קשירת קשר להדחת שר מכהונתו.

האמירה השנייה שסיבכה את גולן היתה ה"איום" לכאורה, כשאמרה לה`, שאם לא תגיש תלונה, ותוך הנחה שרמון ייחקר בכל מקרה בשל התלונה שהגישה המפקדת ל`, הוא עשוי לתבוע אותה על הוצאת דיבה או להגיש נגדה תלונה על האשמת שווא. אין דרך לדעת בוודאות מה נאמר שם. השיחה בין גולן לה` לא הוקלטה ובהאזנות הסתר נקלטו רק שיחות שבהן ה` מספרת על דבריה של גולן. מזוז חושב שאם גולן רק תיארה לה את מצבה זה לא רק לגיטימי, אלא זו היתה חובתה להבהיר לחיילת את משמעות החלטותיה.

אבל במערכת לא פוסלים גם את האפשרות שגולן עברה את הגבול וניסתה לתמרן את ה` באמצעות איום מוסווה. זה כבר לא לגיטימי. בכל מקרה, הנורמה היא שמנסים לשכנע נפגעי תקיפה מינית להתלונן, בכך אין חריגה מהמקובל. גם הלחצים שהפעילו בפרשה הזו אינם בלתי מוגבלים: עובדה, אומרים בפרקליטות, שניסו לשכנע להגיש תלונה גם את הצעירה הנוספת שנחשפה ב"מעריב" וטענה שהותקפה על ידי רמון, אך היא עמדה בסירובה.

טעות שנייה: ההחלטה לסווג את תמלילי ההאזנות בתיק חקירה נפרד, שעסק בחשד נגד זקן ל"הדחה בחקירה", כלומר בחשד שהפעילה על ה` לחצים אסורים להימנע מלהעיד נגד רמון, ולא בתיק העיקרי נגד רמון. שינמן, שקיבל מידע על האזנות הסתר משני מקורות (האחד היה המזכר של גולן בחומרי החקירה, השני היה "מישהו שפיטפט" מתוך הפרקליטות, לפי החשד במערכת), פנה לתובעת בתיק, עו"ד אריאלה סגל-אנטלר, בניסיון לברר היכן נמצאים תוצרי ההאזנות.

התשובה שקיבל מסגל-אנטלר היתה שערורייתית: "אין בחומר החקירה נגד רמון כל האזנות סתר". מזוז חושב שזו אולי אמת פורמלית, אבל בכל זאת לא היה צריך להתחכם ולהטעות כך. המוטיווציה להסתרה היתה זהירות יתר, מסבירים בפרקליטות, שלא לחשוף את האזנות הסתר בחקירה אחרת, סמויה. במסגרת החקירה הזו נקלטה השיחה הראשונה, שרק לאחריה פנתה הפרקליטות לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, אורי גורן, בבקשה לקבל היתר להאזנה משום חשד שעלה נגד זקן על הדחה בחקירה.

דווקא ההחלטה לקיים האזנת סתר לאישיות כה מקורבת לראש הממשלה לא היתה כה בעייתית מבחינת מזוז ופרקליט המדינה ערן שנדר. הסיכוי שאולמרט ישוחח עמה בעניינים רגישים, ועוד בטלפון הנייד, היה אפסי מלכתחילה. ומלבד זאת, לדעת מזוז, "ראש לשכה היא בסך הכל סוג של מזכירה".

טעות שלישית: בפרקליטות לא ידעו שבשיחות שנקלטו בהאזנת הסתר, שהוזמנה מלכתחילה בשל החשד נגד זקן ולא נגד רמון, היו גם שיחות שהדברים שנאמרו בהן רלוונטיים לחשד נגד רמון. השיחות הללו היו צריכות להיכלל מלכתחילה בחומר שהועבר לשינמן, אבל בפרקליטות כלל לא ידעו על קיומן.

למעשה, באופן מביך היה זה שינמן עצמו שגילה לפרקליטות את העובדה הזו. שוב ושוב הוא כתב לתובעת סגל-אנטלר, עד שביטחונה התערער. היא פנתה למשטרה, ביקשה את "דפי ההפקה" מהאזנת הסתר הגנוזה, וסימנה בהן 15 שיחות נוספות, שלא תומללו. היו בהן לפחות חמש שיחות שרלוונטיות לאישום נגד רמון עצמו. היא עידכנה את פרקליטת המחוז רות דוד, וזו מיהרה לזמן את שינמן, הודתה בטעות שנעשתה והעבירה לו את תמלילי השיחות.

שינמן התרעם. התמלילים הללו, שהם לטענתו דרמטיים וחיוניים לניהול ההגנה במשפט עד שיש בהם פוטנציאל "להפוך את הכף" - אם כי קשה לראות כיצד - הגיעו לידיו אחרי שה` כבר העידה ונחקרה נגדית על ידו.

"העניין כולו מופלג בחומרתו", כתב למזוז בשבוע שעבר בדרישתו שהפרקליטות תחזור בה מכתב האישום, צעד שבשלב הזה של המשפט יביא לזיכויו של רמון, אבל לא למחיקת האישום. "נעשה פה עיוות דין", כתב ואף עשה שימוש במונח מהמשפט האמריקאי, "Misstrial". אבל למזוז אין כוונה לעשות זאת. ביטול משפט רמון הוא הפתרון הגרוע ביותר במצב הנוכחי לדעת היועץ. ייתכן שהוא גרוע גם לרמון עצמו: אם הוא מאמין בחפותו, חזקה עליו שהוא ירצה במשפט שיסתיים בזיכויו, לא בזיכוי טכני.

"על פניו, מה שקרה כאן דורש בירור עובדתי", אומר פרופ` קנת מן, לשעבר הסניגור הציבורי הארצי, "זה דבר שיכול להיעשות במשפט עצמו. כדי שבית המשפט יחליט אם לקבל טענה של הגנה מן הצדק ולבטל כתב אישום, הוא צריך לדעת יותר ממה שידוע לו מהעיתונות, ולכן צריך לשמוע ראיות בעניין".

ד"ר סוזי נבות, מומחית למשפט ציבורי מהמסלול האקדמי - המכללה למינהל, סבורה מנגד, ש"תקלות מהסוג הזה בתיק של איש ציבור בכיר אסור שיקרו. אבל למרות העיסוק התקשורתי בהאזנות הסתר, כשלים אלה הם כנראה עניין טפל. העיקר היה ונשאר אופיו של המעשה הנידון בפני הרכב השופטים".

גם היועץ המשפטי איננו מזהה בפרשה הזו כישלון מערכתי אסטרגי של הגוף הממונה על שלטון החוק, אלא רק רצף של שגיאות ותקלות. בפרקליטות מוטרדים דווקא מהאסטרטגיה שנקט רמון. לתחושתם, יש כאן תהליך נמשך של דה-לגיטימציה למערכת אכיפת החוק. מזוז משוכנע שלרמון ברור שלא היתה כאן קונספירציה נגדו. פגיעה אנושה במערכת החוק לטובת האינטרס האישי של מי שנאשם בפלילים איננה מאפיינת, לדעת הפרקליטות, התנהלות של מי שבטוח בחפותו.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/SearchArticle.jhtml