שלטון דיקטטורי מסואב

[אביעד ויסולי]

שלטון דיקטטורי מסואב
אביעד ויסולי

כ תמוז התשס"ו 16/07/2006 07:31


סימן ההיכר המובהק ביותר של דיקטטוטורות הוא לא היעדר בחירות לפרלמנט. ברובן יש בחירות ויש פרלמנט שסמכויותיו מוגדרות בחוק. מה שמזכה מדינה בסיטגמא של דיקטטורה הוא סימן אחר לחלוטין – מאסר ללא משפט. מדינה ששולחת אנשים לכלא מבלי שעברו כל עבירה – גם על פי חוקיה –שלה, ללא כתב אישום, ללא עדים, ללא הוכחת אישום, ללא פסק דין מנומק על בסיס עובדות וחוקים – לא רק שאינה יכולה להתקרא בעולם "דמוקרטיה", אלא היא מוקעת כשלטון דיכוי מצורע ומושחת המנודה ממשפחת העמים.



דיקטטורות מושחתות ונחותות במיוחד משליכות למעצר מינהלי פעילים פוליטיים המתנגדים לשלטון של הדיקטטור או האוליגרכיה השלטת. כמו אצל סטלין, למשל. או פידל קסטרו בימיו הרעים (כיום גם בקובה כבר לא שולחים את מתנגדי קסטרו לכלא). אבל דיקטטורות שעוצרות פעילי ארגונים הומניטריים השומרים על זכויות האדם והאסיר וזורקות אותם לכלא בצוים מינהליים ללא משפט – ממש לא מוכרות כיום בעולם. האו"ם וארגוני זכויות האדם הבינלאומיים היו מקימים קול זעקה מקצה העולם ועד קצהו.



רק לא במדינת היהודים, ובמיוחד לא לגבי "ארץ המתנחלים", יהודה ושומרון. שם אין זכויות אדם, אין זכויות אזרח, אין בכלל אזרחים, אין אמנות בינלאומיות, אין מגילת האו"ם, אין דין ואין דיין. שם ניתן לקחת פעיל מרכזי של עמותה לזכויות האסיר ולהכניס אותו לכלא ללא משפט, ללא עבירה וללא עילה חוקית, באמצעות צו מינהלי החתום בידי מיניסטר ממפלגה שחרתה על דיגלה דיכוי שיטתי וגזעני של אותו עם. שם ניתן לגרש אדם מביתו סתם ללא סיבה. או יותר נכון מסיבה מפורשת – התנגדות פוליטית. "חתרנות" פוליטית. "מרדנות" במפלגת השלטון.



ממשלת אולפרץ משתמשת כיום בכלי משפטי שנועד למלחמה באויבים חיצוניים, על מנת לדכא את פעילי זכויות האדם בתוכה הדואגים לזכויות המשפטיות של אסירים פוליטיים של הימין, בחלקם הגדול מתנחלים. מעצרו המינהלי של אריאל גרונר וצו הגירוש המנהלי של ערן שוורץ הינו התחתית (הזמנית) של התהום אליה התדרדר השלטון המושחת והמסואב במדינת ישראל, שלא היסס לגרש אלפי יהודים מביתם, להחרים ולהחריב את רכושם ולהשמיד את ישוביהם, ולהפוך אותם לפליטים – כל אלה פעולות המוגדרות כפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות לא רק בכל האמנות הבינלאומיות העוסקות בדיני המלחמה, אלא אפילו בחוק הישראלי – ראה את "החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם".



חוק המעצרים המינהליים, אותו חוק דרקוני שהועתק מתקנות ההגנה שנחקקו ע"י ממשלת אנגליה בשנת 1945 - בשלהי מלחמת העולם השניה, כאשר היא השליטה כאן את "המנדט הבריטי", נועד במקורם לאפשר למדינה הנמצאת במצב מלחמה פעילה, לעצור אנשים הפועלים כגיס חמישי מטעם אויביה –מנגנון זמני המיועד לבוגדים בזמן מלחמה, שהעונש על עבירותיהם ברוב המדינות בעולם הוא הוצאה להורג ביריה. המעצר מוצדק ע"י התיזה שהוא מונע מהעבריינים-בכוח מלעבור עבירה שנושאת עונש מוות.



חוק סמכויות שעת -חירום (מעצרים), תשל"ט 1979 קובע כי הוא יחול רק כשקיים במדינה מצב חירום בתוקף אכרזה שעבד עליה הכלח לפני שנות דור. במקרה כזה רשאי שר הבטחון, אם יש לו "יסוד סביר להניח שטעמי בטחון המדינה או בטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר, רשאי הוא, בצו בחתימת ידו, להורות על מעצרו של האדם לתקופה שתצויין בצו ושלא תעלה על ששה חדשים."



גם מלשונו של החוק הדרקוני, קל וחומר מרוחו, עולה כי המעצר המנהלי חייב להיות קשור בקשר הדוק וברור הן ל"מצב החירום" והן ל"בטחון המדינה" או "בטחון הציבור". במקרה כזה החוק קובע כי יש להביא את האדם לפני נשיא בית משפט מחוזי בתוך 48 שעות. עוד "נצרת בטחון" שהוכנסה לחוק, מחייבת במפורש: "נשיא בית המשפט המחוזי יבטל את צו המעצר אם הוכח לו שהטעמים שבגללם ניתן לא היו טעמים עניניים של בטחון המדינה או של בטחון הציבור או שניתן שלא בתום לב או מתוך שיקולים שלא לענין."



אין, ולא יכול להיות, צל של ספק שאריאל גרונר אינו מוחזק במעצר מטעמי "בטחון המדינה" או "בטחןו הציבור". כאחד הפעילים המרכזיים ב"חננו", הוא הושלך לכלא כי הוא עזר לעצירי ימין. בדיוק כמו נועם פדרמן לפני כשנתיים. אין גם כל צל של ספק שצו המאסר שחתם עמיר פרץ ניתן משיקולים פוליטיים ובנסיון לדכא יריבים פוליטיים ומאבק לגיטימי, כלומר שלא בתום לב ומשיקולים שלא לענין.



ואולם כדי לשחרר את גרונר יש להוכיח זאת בבית המשפט. כיצד מוכיחים לבית המשפט? באמצעות עדים. כלומר כל מי שיודע שאריאל גרונר נעצר ממניעים פוליטיים ע"י עמיר פרץ, אותו פוליטרוק הסתדרותי שהשתית את כל קמפיין הבחירות שלו על השנאה למתנחלים וההבטחה לדכא, לגרש ולהשפיל אותם, מוזמן לבוא לבית המשפט להעיד על כך בשבועה.



בנוסף, על עורכי הדין של גרונר, נפתלי ורצברגר ועדי קידר, להזמין לעדות בבית המשפט גם את עמיר פרץ שיסביר אילו שיקולים "בטחוניים" הוא שקל לפני שחתם על צו המעצר המינהלי. (על סמך נסיונו העשיר בארגון שביתות?). יש גם לזמן לעדות את כל אלה שהיו במגע עם "חננו": החל מראש השב"כ וראשי האגף היהודי, דרך פרקליט המדינה, פרקליטי המחוזות השונים, מפקדי המשטרה מהמפכ"ל ועד מפקדי תחנות, תובעים, קציני חקירות ושוטרים המכירים אישית את גרונר. בנוסף רצוי לזמן קציני צבא, החל מהרמטכ"ל דרך מפקד פקיוד מרכז, מפקד אוגדת איו"ש ומח"טים, שיסבירו בפרוטרוט את ה"סכנות הבטחוניות" שנובעות מפעילותו של אריאל גרונר... או את העדרן, דבר שיוכיח כי צו המעצר ניתן בנסיבות פוליטיות ולא בטחוניות.

אני מציע כי כל מי שמוכן להעיד, יתקשר לעו"ד ורצברגר (5280853 – 050) או לעדי קידר (4567473 – 054) ויבקש לזמן אותו לעדות, מאחר ומדובר בדיון בדלתיים סגורות (הדיונים מתקיימים בבאר שבע והדיון הבא מזומן ליום א` הקרוב). ככל שתהיינה יותר עדויות בבית המשפט, כך ניתן יהיה להוכיח שצו המעצר ניתן משיקולים פוליטיים כלומר בחוסר תום לב ומשיקולים שלא לענין, והשופט יהיה חייב, עפ"י החוק, לשחררו.

לא שאני שוגה באשליות. הכל זוכרים עד כמה הפסיקות שיצאו בשנתיים האחרונות מבתי המשפט, ובמיוחד מאלה בבאר שבע, היו נגועות בהצהרות פוליטיות שלא השאירו כל ספק באיזה מחנה פוליטי תומכים מרבית השופטים. (זה מה שקורה כשרוב רובה של הועדה למינוי שופטים מורכבת מפוליטיקאים). ואולם, ככל שהעדויות תהיינה יותר ברורות, ניתן יהיה להשתמש בהן בבית המשפט העליון ואח"כ גם בבתי משפט בינלאומיים. כי זאת עלינו לדעת – שלטון מסואב ומושחת, ובמיוחד דקטטורה הכולאת את מתנגדיהן ללא משפט – לעולם לא תישפט במדינתה. ודי לחכימא.

http://yeshanews.com/?id=49942&c=opinion