שבירת התזה שנשים מפחדות לפרק מסגרות, שנשים מפחדות לדבר ולהתלונן, שנשים מפחדות לקום וללכת.

[משה אברג'יל]

ואחד הפרויקטים החשובים שיוצאים לדרך בימים אלה.

שבירת התזה שנשים מפחדות לפרק מסגרות, שנשים מפחדות לדבר ולהתלונן, שנשים מפחדות לקום וללכת.


רוב המסגרות המשפחתיות מתפרקות ביוזמת הנשים, זאת עובדה!!!

נשים אומרות הרבה יותר בקלות את מה שהן חושבות, זאת עובדה!!!

נשים מתלוננות הרבה יותר מגברים, זאת עובדה, ועובדה נחרצת!!!
בימים אלה אנו אוספים אך מעט מהתלונות הכוזבות שלא נרשמו ע"י המשטרה, גם המספרים שמעלה משטרת ישראל אינם נכונים, ומטעים, הכוונה: משטרת ישראל, כך ע"פ סנ"צ נורית זיו מהמטה הארצי, טוענת שבשנה מוגשות כ-20,000 תלונות בגין אלמ"ב, וככה היא מחלקת את הדברים:
הקישור:
כך דבריה מתוך פרוטוקול ועדת הרווחה בכנסת מתאריך ה-20/02/2006, הנה דבריה:

נורית זיו:

יש פה טענה, כי יש סגירה אוטומטית של תלונות של אבות וכי יש פער של 400% לרעת הגברים. אני רוצה להציג את העובדות. בשנת 2005 נפתחו 4,229 תיקים כנגד נשים ו-15,865 תיקים כנגד גברים. מתוך חוסר ראיות נסגרו 15.4% מהתיקים שהוגשו כנגד גברים ו-15.5% מהתיקים שהוגשו כנגד נשים. הטענה, כי כל התלונות של הגברים מסתיימים באי תביעה איננה נכונה. 90% מכלל התיקים הם תיקי פ.א ו-8%-10% מכלל התיקים הם תיקי א.ת. לכן, הטענה היא לא נכונה.

ובכן, סנ"צ זיו מטעה כאן את הח"כ, והגברים מסביב אומנם מחו, אבל לא ידעו להסביר שלמעשה יותר מ-50% מהתלונות שהוגשו מצד נשים הן תלונות שווא, ואם ניקח את המקרה שלי כדוגמא שבו כל תלונותיה של אשתי הן תלונות שווא, ואם ניקח את המקרים של אנשים שאני מכיר בפועל, אזי האמת היא יותר מאכזרית כלפי הגברים מסתבר שלמעשה 90% מהתלונות של הנשים הן כוזבות, בדוק, ובאחריות.

יוצא, שסנ"צ זיו לא הייתה ישרה אפילו לומר שחלק נכבד מתלונותיהם של הגברים הם תלונות כנגד הגשת תלונות כוזבות של הנשים, והיא לא אמרה כמה תלונות המשטרה אינה מקבלת בכלל מגברים, ככה אצלי, חוץ מתלונה אחת שהתקבלה מצידי, ונרשמה, שאר התלונות פשוט לא התקבלו, תלונה אחרת שהגשתי על מסירת הודעה כוזבת למשטרה, השוטר סירב לקבל ואמר לי: "אני לא אקח ממך תלונה, אני ארשום את מה שאתה אומר ע"ג הטופס תלונה שאשתך הגישה, ואם נמצא מקום להזמין אותה לחקירה, אז אנו נזמין אותה.

הוא לא מצא מקום, הוא גם סירב לשאול את ילדיי שנכחו במקום בו אמרה אשתי שאיימתי עליה, בכוונה, שהאמת לא תיוודע, ואיך זה נכנס לסטטיסטיקה?

כתלונה מצד האישה, כך אומר הטופס, זהו טופס תלונה מצד האישה.

החוקר הוא חוקר אלמ"ב, במקרה שלי שוחד ע"י רות רזניק, וכאן אני חייב להביא הבהרה קטנה לכמה מטושטשים.

האשמה נגד רות רזניק אינה בזה שקיבלה או לא קבלה את אשתי למקלט, אשתי הייתה זכאית וזכאית אף היום ללכת למקלט בכל רגע שהיא תחפוץ, לא בזה מדובר.

הגב' רזניק קשרה נגדי קשר עם הגב' רחל דוידסקו מעתלית, עם הגב' קמילה מנדלר משגרירות שבדיה, ועם העו"ד חנה פיש מרעננה, ועם שני שוטרים לפחות ממשטרת טירת הכרמל, ועם כמה שוטרים ממשטרת גלילות, אשר אלה נטלו טובות הנאה, גם רות רזניק.

ואח"כ הייתה תוכניתה של רזניק להסית את ילדיי במקלט נגדי ולהוציא כתבי אישום בגין התעללות בילדיי, כאשר רות רזניק עשתה זאת כבר עם אדם מב"ש, סימון פוני, שמו, אשתו הייתה במקלט בחדרה, מקלט של רזניק בחדרה.

בעבר כתב סימון פוני תגובות בפורום זה, ואחת התגובות שהוא כתב הייתה בלשון הזאת: "הפטנט של רות רזניק זה להגיש במשטרה תלונה על הטרדה מינית", רות רזניק מיהרה למחוק את התגובה.

בכל מקרה ילדיי מעידים שהחל מסע הסתה נגד אבא במקלט, וזאת עובדה.

רק חטיפת ילדיי מהמקלט היא ששיבשה את כל המהלך הזה.

ונחזור לענייננו...
נראה כאמור ש-90% מתלונות הנשים, או הייתי אומר אפילו יותר, הן תלונות שווא.
כעת שימו לב: אני לא הגבר הראשון הטוען שחוקרי האלמ"ב אינם גובים מהם תלונות, חמור מכך, כאשר אתה מנסה לעמוד על זכותך אז הם כאילו עושים לך טובה, וכאמור רושמים את דבריך על טופס התלונה של האישה.

כעת צא ושאל, מי נתן לחוקרי האלמ"ב את ההנחיה הזאת?
ובכן, סנ"צ נורית זיו יודעת שהדברים הם כאלה, ואף אישרה אותם בפניי, ומסרה שזהו הליך תקין, זאת ע"מ למנוע את גילוי פשעיה של רזניק ואחרות ממחנה רזניק.

1. דבר זה אינו תקין, בניגוד לחוק!!!
2. כקצינת משטרה בכירה לא הייתה אמורה סנ"צ זיו להטעות את ח"כ חיים כץ ולהעלות בפניו נתונים שקריים שלא בתום לב, מפני שהיא יודעת שהרבה תלונות כוזבות של נשים אינן נמנות לסטטיסטיקה המשטרתית.
בדיון שהתקיים בוועדה לטיפול בתלונות כוזבות של נשים נגד גברים בתאריך ה-15/10/2007, אותו דיון בו הגב' רזניק ומחלקת הרווחה הפושעת של עיריית הרצלייה (ושימו לב, האם זו לא עילה מספקת לעיריית הרצלייה לתבוע אותי על הוצאת דיבה? רק חמורים עוצמי עיניים בכוונה יתעלמו מכך, ואיני מדבר על הגב' קמילה מנדלר, על עו"ד חנה פיש, ועל השוטרים המשוחדים, כל אלה יכולים לתבוע אותי על הוצאת לשון הרע והוצאת דיבה) ניסו למנוע ממני להגיע אליו ע"מ שלא אעלה את דבריי בוועדה, שלחה לי מחלקת הרווחה בהרצלייה את משטרת ישראל לחפש אמל"ח בביתי.

ושוב השוטרים לקחו שוחד, מפני שעליך לנמק לשופט דברים הגיוניים ע"מ שיאשר צו חיפוש, אז מה הם אמרו לשופט?
או מה מחלקת הרווחה אמרה למשטרה?

בכל מקרה, אני הגעתי לדיון, ואלה הדברים שאמרתי בהקשר לתלונות הכוזבות:
הקישור :

ואביא ראשית מדבריו של הח"כ אברהם רביץ, הנה:

"הבעיה היא בעיה. אני רואה בישיבה הזאת ישיבה היסטורית במידה מסוימת כי אנחנו עומדים מול טרגדיות שלא אגזים אם אומר של אלפי אנשים שנמצאים במצבים שונים."

ועוד קטע:

"אדוני היושב-ראש, זה דיון מאוד רציני וזה משחק בנפשות, גם של הילדים, גם של האימהות וגם של האבות. זה ממש פיקוח נפש ויש כמה דברים שאני כבר יודע, מתוך העיסוקים שלי בעבר, שיצטרכו להגיע לשינויי חקיקה. החקיקה הצטברה במשך הזמן והיא קבעה כמו שיש הרבה חקיקות שמושפעות מלוביסטים כאלה ואחרים. אנחנו חווים דברים על בשרנו ואנחנו יודעים זאת. יכול בהחלט שגם כאן יש דבר כזה, אבל המצב כיום הוא חד-צדדי לחלוטין."

ואח"כ כאשר העלתה הד"ר אורלי אינס דברים, ומנתה את תלונות השווא כפי שהציגה אותם סנ"צ זיו בישיבה מתאריך ה-20/02/2006, מיהרתי לתקן ולהעיר, וזה שאמרתי:

משה אברג'יל:

"דרך אגב, צריך להבהיר שהתלונות של הגברים הן תלונות נגד תלונות כוזבות. אלה לא תלונות בעלמא. צריך לשים לב לעניין הזה.

קריאה:

זה פועל יוצא של התלונות שהנשים מגישות."
וככה נלך מחיל אל חיל ונרסק את השקר הזה לגמרי.

למעשה הסתיים הדיון מיום ה-20/02/2006 בטונים מאוד לא נעימים כלפי נציגת המשטרה, סנ"צ נורית זיו, ואלה רק חלק מהדברים שאביא כאן:

היו"ר חיים כץ:

אני לא מרגיש טוב עם הצד של המשטרה. כנראה שיש לכם מה להסתיר.

נורית זיו:

אני עונה בנתונים מול הדברים שנאמרים פה.

היו"ר חיים כץ:

את מדברת אלי ולא אליהם. כשמישהו מגיע לחקירה במשטרה, הוא עונה לשאלות. פה את באה לוועדה, אני שואל ואת עונה להם.

נורית זיו:

אני מציגה עובדות שיש בידי.

פיני זוהר:

היא מוליכה אותך שולל.

היו"ר חיים כץ:

הוועדה תפנה למשטרת ישראל, ותבקש לקבל נתונים שמעניינים את הוועדה, ולא את מה שאתם רוצים לספר. אנחנו רוצים לבקש נתונים על אותו אחוז אחד של הנשים הפוגעות ולא על 99% של הנשים הנפגעות. אני מאמין, שמשטרת ישראל עושה עבודה טובה בקשר ל-99% הנשים הנפגעות, ולא עושה עבודה טובה מספיק בנוגע לאחוז האחד של הנשים הפוגעות.

נורית זיו:

על סמך מה אדוני קבע זאת?

היו"ר חיים כץ:

אנחנו נבקש נתונים, והוועדה תתכנס פעם נוספת. תודה רבה, הישיבה נעולה.

אין צורך להכביר במילים, וכדאי לקרוא את הפרוטוקולים האלה בעיון.
ובדיון מה-15/10/2007:

משה אברג'יל:

מהמשטרה לעולם לא נוכל לקבל נתונים אמיתיים מפני שלמשטרה יש מגמה לסגור את התיקים מחוסר ראיות כך שהתיק למעשה סגור ואת לא יכולה לדעת אם מדובר בתלונה קנטרנית. אני הגשתי כ-10 תלונות מאוד קשות, אבל אף אחת לא טופלה ואני אומר זאת בלשון המעטה. זאת אומרת, אפילו לא ענו לי אלא אמרו לי שאלך למדבר.

אורלי אינס:

מבחינת המתודולוגיה אפשר לפתוח את השער של המחקר הזה לאנשים שנפגעו שיבואו ויספרו את סיפורם ואז ניתן יהיה להגיע אל אותו תיק.

ושימו לב למה שהציעה הד"ר אורלי אינס, וזה מה שבדעתנו לעשות, לאסוף את עשרות אלפי נידחי בית ישראל ע"מ להעיד, לא יהיה מנוס.

הכוונה היא גם להעמיד לדין את האחראים למחדל הנורא הזה ולהוכיח כי הוא היה מגמתי, איך אמר הח"כ רביץ? "לוביסטים".

וכאן אני מגיע לעיקר העקרים, למעשה מי שבאמת מפחד מפירוק המשפחה הם הגברים, באופן טבעי, ואמרתי כבר שאחוז הנשים המפרקות את המשפחה גדול לאין שיעור מהגברים העושים זאת.

כל הטרור הפסיכולוגי שהפמיניסטיות ורות רזניק מפיצות כולל בתוכו את התיזה כאילו האישה היא זו המפחדת לעזוב, אך ראו גם ראו את התופעה האמיתית של גברים המחפשים ורוצים שלום בית, גם במקרה שלא מדובר באלימות, ולמעשה כל עניין האלימות לא קיים כלל, זהו שקר פמיניסטי אחד גדול, אם קיימת אלימות, היא ממש זניחה ואין לקשור אותה לתא המשפחתי או משהו דומה.

בני השטן האלה שהמציאו בכלל את המושג "אלימות במשפחה", שזהו מושג איום ונורא, מעצם שמו, אתה מתחלחל, שהרי משפחה זה הדבר הכי חם ואוהב שיש, ולתוך הקנקן הזה הכניסו בני הבלייעל את המושג "אלימות"

ורזניק יכלה לתעתע בהרבה גברים, לצערי, ואיני מבין למה, מדוע נתנו לזה להתפתח כך.
אמנם חלק מהטעויות בחשיבה הגברית ניכרות היטב בתזה שפתחו רובם, אך מפליא הוא שאיש לא עמד על כך ממש.

למשל האמרה הנפוצה כי פמיניסטיות שונאות גברים, ישנן כמה, זה נכון, אך לא מדובר בשכבה המובילה, לא מדובר במנהיגות הפמיניסטית, מדובר בכל מיני "זקוקות טיפול" למיניהן, נשים עם דימוי עצמי ירוד ושאיפות שהם מעבר ליכולותיהן, במובן החברתי, ויותר במובן של זוגיות, מדובר במקרים פסיכו פתולוגיים.

אח"כ ישנם גברים החושבים שהדבר נובע מאטימות הממסד, מטיפשות, מבורות, מאחוות נשים, שהרי רוב העבודה הסוציאלית היא נשית בעיקרה, אם כי היום אפשר לראות יותר ויותר גברים העוסקים במקצוע זה, ולא פעם ראיתי גברים אשר התנהגותם חמורה באלף מונים מזו של חברותיהם הנשים, וזה בלשון המעטה.

ואח"כ יש כאלה שאומרים שנשים דעתן קלה, וישנם כאלה שאומרים שכל הנשים הן נחשים, דברים שאינם נכונים בתכלית.

ויש שחושבים שזה בגלל הפחד של המשטרה מזה שיירצחו נשים, וגם זה אינו נכון, מפני שמה? האם המשטרה אינה חרדה שיהיו הרוגים בכבישים? אז מה? בגלל זה יסגרו את הכבישים?

ובכן, היום אנחנו יודעים את האמת, היום כאשר העולם שלנו הפך לתחרותי ורכושני, תפסו כמה נשים את הפטנט, ובעזרת הכסף הביאו עוד כסף.

המבנה הוא כזה:

ההשתלטות העיקרית של הפמיניזם הייתה על אמצעי התקשורת, על מערכת המשפט, ע"י השמת פרקליטות במשרדי הממשלה, כולל משרד מבקר המדינה אשר היה אמור להיות החסם האחרון של כל שחיתות, על משרד הרווחה, באמצעות מפקחות בכירות, וכמובן איך לא?
הגוף האכזרי המוציא לפועל, משטרת ישראל, ומערכת בתי המשפט לענייני משפחה בעזרת החוק למניעת אלימות במשפחה.

אני הזדעזעתי ממקרא מאמרים של כמה קצינות ממשטרת ישראל, ולאחרונה קראתי מסמך, עבודת גמר של צוערת במשמר האזרחי, אחת הנקראת גולדי קורן, ואילולא הכרתי את "הרוח" הפמיניסטית, אז הייתי מזדעזע, הצוערת גולדי קורן מסתמכת בעבודתה על נתונים שקבלה מהמסיתה הראשית במדינה הזאת, מרזניק עצמה...

וזו לא היחידה, ישנן עוד כמה קצינות משטרה כאלה הלוקחות את ארס ההסתה של עסקנית מגלומנית ומטביעות אותן לשגרת היום של חוקרי האלמ"ב.

למותר לומר שהן למעשה מסתמכות על דבריה של עבריינית.

כאן למען ההגינות אני חייב לומר שהגברות הללו יודעות שזה פברוק אחד גדול, אבל, מה שיותר חשוב, ומה שיותר קובע, שהן יודעות שאם יום אחד הן ירצו להיות תנ"צ, או ניצב, או פרקליטה ראשית, או שופטת עליון, עליהן לחזק את הענף עליו הן יושבות, ענף האלמ"ב.

ואסור אסור שיקרה מקרה והאלמ"ב ייעלם, שכן אם לא יהיה אלמ"ב, הקריירה שלהן תהיה בסיכון.

וככה טוען עו"ד אריה גבע מהרצלייה: "המשטרה מסרבת לחקור דברים מסוימים" וככה אני יודע בוודאות, המשטרה אינה חוקרת את אשתי, למרות שישנו צו ברור לחקור אותה, צו שניתן ע"י יועצת משפטית של המשטרה, רפ"ק עו"ד שרה ברק, וזאת מהסיבה הפשוטה, שאשתי תוביל את החוקרים לרות רזניק, לשוטרים שלקחו שוחד, לחנה פיש, לקמילה מנדלר, וראשות המנהיגות הפמיניסטית.

לסיכום אומר, קומו אחיי הגברים וזקפו קומה!!!

לא אנחנו האלימים, זוהי עלילת שקר וזדון!!!

נשים אינן מפחדות יותר מגברים, נהפוך הוא, גברים מפחדים הרבה יותר!!!

לא האישה היא שאינה עוזבת את הבית מחשש לפירוק, הגבר הוא החושש לפירוק משפחתו!!!

הגבר שמטבעו להגן על האישה, מעולם לא יגיש תלונה, אפילו כאשר התלונה מוצדקת, רק אחרי שייווכח שהוא נתון בסיכון, רק אז יגיש תלונה, וזאת מחוסר ברירה ובאי רצון מוחלט!!!

נשים אינן מפחדות להתלונן, זהו שקר זדוני, והפנימו זאת היטב!!!

נשים אינו חיות בחרדה במשך שנים, חוץ ממקרים פתולוגיים בודדים, וגם זאת הפנימו היטב!!!

הפמיניסטיות אשר גורסות לשוויון היכן שנראה להן, ומה שטוב להן, כביכול טוענות שבעניין האלימות והחרדה אין שוויון, דהיינו, אישה יכולה להיות טייסת, אישה יכולה להיות ראש ממשלה, אבל אינה יכולה להתלונן, אינה יכולה להרים טלפון למשטרה, צא ואמור להן, מה תעשה טייסת אשר מולה יבוא מטוס אויב שבו יושב גבר אלים? האם היא תקפא מפחד?
מכאן שזה שקר זדוני!!!

אין לשוויון של משכורות גברים ונשים שום עניין עם זכויות שוות, בשוק העולמי היום נשים משתכרות ע"פ כישוריהן ולא ע"פ מינן, הייחוס המיני לכל דבר מצד הפמיניסטיות מצביע על מומן שלהן, דהיינו, הן המקפחות, הן המדכאות.
וידוע שישנן נשים המשתכרות בהרבה יותר מגברים, וכן ההפך.

הפמיניזם הינו שקר אחד גדול, בויכוח עם הפמיניסטיות יש להכחיש את דבריהן מכל וכל!!!

יש לגלח את הגבנון המגדרי מהיסוד, אלימות תהיה אלימות, באשר היא, לא זכרית ולא נקבית!!!
וככה כל עניין.

יש לבטל את המקלטים לנשים מוכות, ומיד!

משטרה היודעת לדכא חפים מפשע יכולה בהחלט לטפל בגבר המאיים על אשתו, השליחה של אישה למקלט הינו מגמתי.

לא יתכן שמשטרה היודעת לפשוט על בתים ולעצור אנשים חפים מפשע לא תוכל לעצור גבר המהווה איום על אשתו, זהו שקר גס, רצח של מין שלם.

אנו נלך ונתמיד במאבקנו, מאומה לא יעצור בעדנו, אנו נעמיד את השיטה ואת האחראים לה לדין.




משה אברג'יל
עתלית 2007