אולמרט מפר הסכמים למען הועדה שאולי תציל אותו מהכלא

[NFC-NAKIM]

הועדה למינוי שופטים הידועה לשמצה עומדת עתה על הפרק ומהווה עבור אולמרט קרב הישרדות, מצד אחד הוא ורמון צריכים לטייח את פרשת הבתים, העטים, התרומות ובתי הקזינו של פטרוני קדימה (שלאף אברהמס סבן ושות`) ומצד שני הוא נחפז בזמנו להבטיח מקום בועדה לעמיר פרץ שלא ממש מתעניין להציל את עורו של אולמרט.
מנגד עומד אהרון ברק ו"הבייבי" שלו ביניש המחכים בקוצר רוח לדון עם המושחתים במשחקים של "מי מושחת יותר" כדי לקדם את ביניש לנשיאה ועוד כמה רובוטים לעליון.
פרטים נוספים על הגנרלים שמנהלים את הרפובליקה: http://www.nakim.org/israel-forums/viewtopic.php?t=91

הכתבה על הקרב הגדול על ועדת השחיתות של ישראל:



בר-און - המועמד לוועדה למינוי שופטים

אם ימונה - יכהן בר-און כשר השני בוועדה ובכך ישיג רמון רוב בוועדה מועמדותו תובא ביום א` לאישור הממשלה העבודה מאיימת במשבר קואליציוני

מאת: יואב יצחק | | www.Nfc.co.il

רמון משיג רוב: חמישה נגד ארבעה


הקליקה של המדינה
יואב יצחק
קבוצה חדשה פועלת עתה מכמה מוקדי כוח. בראשה עומדים ארנון מוזס וחיים רמון. המדובר בקשר מסוכן של תקשורת ושלטון. ויש לכך כבר השלכות על המינויים בבית המשפט העליון * לצורך זאת דוחפים את מינויו של בר-און לכהן כחבר בוועדה לבחירת שופטים * וגם - על הקשר המיוחד שבין מוזס לאולמרט
לרשימה המלאה


משבר קואליציוני בפתח. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ושר המשפטים, חיים רמון, צפויים להביא ביום א` לאישור הממשלה את מועמדותו של שר הפנים, רוני בר-און, לכהונה כשר שני בוועדה לבחירת שופטים. מזכירות הממשלה הפיצה לשרי הממשלה את סדר-היום ליום א`, ועל-סדר היום, כאמור, התוכנית למנות את בר-און לחבר הוועדה.

מטרת המינוי: לחזק את השר רמון, העומד בראש הוועדה, ולאפשר לו, למעשה, להשיג רוב בוועדה לבחירת שופטים. עם השלמת המינוי של בר-און, ולאחר שימונו שני נציגי הכנסת (אחד מהם הוא ח"כ גלעד ארדן), ישיג רמון רוב של חמישה חברים (שני שרים, שני חברי כנסת ונציג לשכת עורכי הדין), נגד ארבעה (שלושה שופטי בית המשפט העליון ועו"ד יורי גיא-רון).

התוכנית להביא את מועמדותו של בר-און ולמנותו ביום א`, עומדת בסתירה להסכם הקואליציוני שנחתם בין קדימה לעבודה. על-פי ההסכם, הבטיח אולמרט ליו"ר העבודה, עמיר פרץ, כי השר השני בוועדה יהיה מועמד מטעמה של העבודה.

כידוע, פרץ הבטיח תיק זה לאופיר פינס, ורק לאחר שקיבל הבטחה זו הסכים פינס לקבל "רק" את תיק התרבות והספורט - במעמד של שר בלי תיק. רק בתום המו"מ הקואליציוני, ולאחר שהתברר כי בידי קדימה נותרו "עודפים" (לאחר שישראל ביתנו החליטה שלא להצטרף לממשלה), ניתן לפינס מעמד של שר עם תיק (תיק המדע).

שרים במפלגת העבודה מאיימים עתה במשבר קואליציוני. בשלב זה לא ברור האם פרץ ינקוט צעדים, לרבות איום בפרישה מהקואליציה. לטענת אנשי קדימה, פינס קיבל בסופו של דבר את תיק המדע, נוסף לתיק התרבות והספורט, ולכן עברה מהעולם אותה הסכמה למנות את פינס לוועדה לבחירת שופטים.

נוצר: 09/06/2006 | עודכן: 9/6/2006 | רשימות נוספות: יואב יצחק



http://www.nfc.co.il/archive/001-D-102909-00.html?tag=16-45-21

[Globes]

מזוז יבחן את חוקיות החיסיון על דיוני הוועדה לבחירת שופטים
הוועדה לבחירת שופטים, אחד הגופים הבודדים שאין ביקורת שיפוטית על החלטותיו, נהנית מחיסיון גורף

נועם שרביט 15:03 14/8/06


הוועדה לבחירת שופטים היא אחד הגופים החסויים בשירות הציבורי. דיוניה, דיוני ועדות המשנה שלה לבחינת מועמדים לתפקיד שופט, ותהליכי הערכת המועמדים הם סודיים. עד 1995 הוועדה אף התנגדה לפרסום מוקדם של שמות המועמדים לשפיטה (כיום הם מתפרסמים ברשומות 21 יום לפני כינוסה). הדבר מביא למצב בלתי נסבל, שבו גוף מצומצם של תשעה חברים, ששלושה מהם שופטים, ממנה אנשים לתפקידים בכירים בשירות הציבור, שבמיוחד בעידן ברק כרוכים בעוצמה ציבורית רבה. כל זאת, כאשר אין גוף ציבורי המוסמך לבקר או לאזן את החלטותיו.
הסודיות מודעה


דיוני הוועדה נקבעה בכלל 15 לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), הקובע: "דיוניה של ועדת הבחירה ושל ועדותיה ותוכנם של השאלונים שהובאו בפני חבריה לצורך הדיונים הם סודיים, ולא יגלה משתתף לאיש פרטים עליהם זולת דבר המלצתה של הוועדה על מינויו של פלוני".

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, יבחן בקרוב את חוקיות הכלל. מנהל בתי המשפט הפורש, בעז אוקון, המשמש כמזכיר הוועדה, העביר למזוז את בקשת הוועדה לקבל חוות דעת מפורטת בנושא החיסיון. זאת, בעקבות דרישת "הפורום המשפטי למען ארץ ישראל", לבטלו. בא-כוחו של הפורום, עו"ד איציק בם, טוען כי הכלל אינו חוקי, משום שהותקן שלא כדין.

"הוועדה אמנם הוסמכה בחוק לקבוע את סדרי דיוניה", טוען עו"ד בם במכתב למזוז, "אולם היא אינה מוסמכת לקבוע בעצמה ולעצמה כלל סודיות, שהוא כלל מהותי והוא פוגע בשקיפות ובזכות הציבור לדעת". לדבריו, "פגיעה בחופש המידע ובזכות הציבור לדעת יכולה להיעשות אך מכוח חוק של הכנסת או מכוח הסמכה מפורשת לפי חוק של הכנסת. אין ללמוד מן ההסמכה להתקין כללים דיוניים, הנתונה בחוק בתי המשפט, על כך שהוועדה יכולה גם לקבוע כלל סודיות גורף לכל דיוניה. כלל מעין זה יכולה לקבוע רק הכנסת".

הליך בלתי שקוף

"אי-אפשר לשלול מהציבור את זכותו לדעת מה מתרחש או נאמר בוועדה", טוען עו"ד איציק בם מהפורום המשפטי למען א"י. "מבחינה מהותית, מינוי שופטים הוא נושא עם חשיבות ציבורית עצומה לנוכח מעמדו ותפקידו של בג"ץ, ולציבור יש זכות לדעת למה החליטו לבחור במינוי הקודם לעליון דווקא בעדנה ארבל ולא בפרופ` רות גביזון".

בראשית חודש יולי פנה עו"ד בם בשם הפורום גם לשר המשפטים, חיים רמון, המכהן כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים. "כלל סודיות זה", כתב לשר, "הופך את ההליך של מינוי השופטים להליך בלתי שקוף, אולי הבלתי שקוף ביותר בשירות הציבורי". הוא שיגר העתק ממכתבו לכל חברי הוועדה, וביקש מרמון להעלות את הנושא לדיון בישיבת הוועדה שהתקיימה ב-24 ביולי, בין היתר "במטרה לגבש כללי עבודה בכל הנוגע לעבודתה".

ואכן, הוועדה דנה גם בבקשת הפורום לבטל את הסודיות, אך לא קיבלה החלטה בנושא. היא ביקשה מהיועץ מזוז להכין עבורה חוות דעת מפורטת, לפני שתקבל החלטה בנושא, כנראה בישיבה הבאה. היא כן החליטה שמעתה יבוצע רישום פרוטוקול בכל הדיונים, ובו יתועדו עיקרי הדברים שנאמרו בדיוני הוועדה ולא רק תוצאותיו. עם זאת, היא נמנעה מלקבל החלטה שתחייב רישום מלא של כל מהלך הדיון וכל האמירות המועלות בו. עדיין לא ברור, אגב, האם חובת הסודיות תחול גם על הפרוטוקולים.

כאמור, הוועדה לבחירת שופטים היא אחד הגופים הבודדים שאין ביקורת שיפוטית על החלטותיו. כך למשל, במאי 2004 עתר העיתונאי יואב יצחק לבג"ץ נגד מינויה של פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, לכהונת שופטת בעליון. הוא דרש לחייב את הוועדה לנמק, מדוע לא תקבל את התנגדויותיו לבחירת ארבל לשופטת, ומדוע לא תקיים הצבעה חוזרת בנושא בחירתה, הפעם בלא נוכחות חברתה, השופטת דורית ביניש (שנכחה, אך לא השתתפה בהצבעה).

"משהחליטה הוועדה לבחור בפרקליטת המדינה, מתחייבת המסקנה כי היא לא מצאה בהתנגדות העותר למועמדותה טעם המצדיק הימנעות מן הבחירה או את עיכוב ההחלטה", כתבו השופטים בהחלטתם. הם הוסיפו, כי "אין הוועדה חייבת לפרסם את נימוקיה בשל החיסיון על דיוניה". עוד קבעו, כי "דרישת העותר, כי הוועדה תחוייב לנמק לפניו מדוע לא תקבל את התנגדותו היא חסרת שחר, לנוכח כלל 15 לכללים, הגוזר על הוועדה וחבריה חובת סודיות לגבי כל דיוניה של הוועדה, המורשית לגלות אך ורק את `דבר המלצתה של הוועדה על מינויו של פלוני`".

כשמדובר בוועדה לבחירת שופטים, לעניין הסודיות יש פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, סודיות האמורה להגן על זהות המועמדים למשרת שופט, ובמיוחד ההערכה של גורמים שונים לגבי כשירותם לתפקיד, ראויה ומגינה על צנעת הפרט של המועמדים. "צריך לזכור", מציג אחד השופטים את הדילמה, "שאם שופט מסוים מועמד לקידום ועניינו נידון בוועדה, ולמשל שופטי העליון אומרים עליו דברים לא טובים, הוא חוזר לכהן בערכאה שלו. איך יוכל אותו שופט להתבונן למתדיינים בעיניים, כשהוא יודע שהם קראו בעיתונים מה שחושבים עליו בעליון?", הוא תוהה.

מנגד, בעיית השקיפות מעיקה. אם לא די בכך שנציגי הציבור הם מיעוט בוועדה (שני שרים ושני ח"כים, מול שלושת השופטים ושני נציגי לשכת עורכי הדין), הרי שיכולתם להתריע על תהליכים שאינם ראויים מוגבלת מאוד, משום שהם כפופים לסודיות.

קשרים ולחצים

לא בטוח, אגב, שביטול החיסיון היה פותר את כל הבעיות, ובעיקר לא את בעיית ה"דילים". בנייר עמדה של המרכז המדיני לישראל נטען, כי רוב חברי הוועדה חשופים לכאורה לניגודי עניינים, מעצם תפקידיהם במישורים אחרים. נציגי הלשכה עשויים להיות מושפעים משופטי העליון, שהם, שותפיהם למשרד או שולחיהם במועצת הלשכה מופיעים בפניהם; השופטים בוועדה מושפעים מהנשיא, הח"כים מושפעים מהשרים וכו`. "בתוך קבוצה כה קטנה וכה קשורה ביחסי כוח וקולגיאליות", נאמר בנייר העמדה, "קיימת אפשרות להפעלת קשרים ולחצים מאחורי הקלעים, שלא היו מתגלים גם לו היו כל דיוני הוועדה פתוחים".

גם הוועדה לסדרי בחירה של שופטים, בראשות השופט יצחק זמיר, הכירה בכך. "ההליך לקידום שופטים מעורר ביקורת", כתבה ב-2001. "אפשר שהוא לא יוביל לבחירת המועמד הראוי ביותר. הוא עשוי להיות מקרי, מושפע מיחסים אישיים של שופט זה או אחר עם נשיא בית המשפט בו הוא מכהן... והוא אף עשוי לעודד שתדלנות מצד שופט המעוניין בקידום. גם אם אין זה כך למעשה, הטענה היא שמכל מקום, ההליך הקיים נותן יסוד לחשש שכך זה למעשה".

http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000122513&fid=82 9

[NFC]

קדימונים לפרשת השוחד של אולמרט

החקירות נגד השרים רמון ושמחון, הבדיקה נגד השר פרס, כתב האישום נגד השר הנגבי, והחקירה בעניין הנשיא, הם רק הקדימונים לפרשת השוחד שקיבל אולמרט

מאת: יואב יצחק | | www.Nfc.co.il פרשת אולמרט


אולמרט. קיבל שוחד [צילום: AP]


הפסקת האש שהושגה עם האוייב המר, חיזבאללה, שיחררה את הניצרה המשפטית לטיפול באוייב מסוכן לא פחות: השחיתות האוכלת כל חלקה טובה בישראל. תיקים שטופלו בשקט בשקט, בגלל שהתותחים רעמו, מקבלים עתה סדר עדיפות גבוה, כפי שצריך.

המשטרה העבירה לפרקליטות את תיק החקירה בפרשת השר חיים רמון והיא ממליצה להגיש נגדו כתב אישום בגין מעשה מגונה לכאורה בעובדת מדינה; היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הודיע על הגשת כתב אישום נגד השר צחי הנגבי, לאחר שדחה את הסבריו, שהועלו בשימוע; נשיא המדינה, משה קצב, עומד להיחקר, באזהרה, בשל חשד להטרדה מינית ו/או שנסחט בגלל טענות על חנינות שלא כדין; החקירה נגד השר שלום שמחון מתקדמת, בשאלה האם קיבל מתנות/טיסות שלא כדין; מבקר המדינה עומד להגיש את ממצאיו נגד המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, בפרשת התרומות שקיבל מאילי הון למען קמפיין הבחירות שניהל לראשות מפלגת העבודה.

לכאורה, נראה כי הטנא המשפטי עמוס ומה כבר אפשר לחדש. אחרי הכל: מה יכול להיות חמור יותר מנשיא המסובך בחקירה פלילית; שר משפטים שנקלע לנבצרות (זמנית?) באופן שאינו מאפשר לו לעסוק במינוי שופטים, ועוד שלושה שרים המסובכים בחקירות פליליות. למעשה, ואת זאת אני מבקש לחדד כאן, כל הפרשות שלעיל, העומדות עכשיו על-סדר היום הציבורי, הן רק הקדימונים לפרשה האמיתית, הגדולה עוד יותר - פרשת השוחד שקיבל ראש הממשלה, אהוד אולמרט. שר הולך ושר בא, אך אם יוכחו החשדות נגד אולמרט - והם יוכחו, חכו ותיראו - יביא הדבר, להערכתי, לקריסת הממשלה תוך זמן קצר ולהקמת ממשלה חדשה, בלי אולמרט.

מבקר המדינה עוסק במשך כחצי שנה בחקירת פרשת הבית שרכשו אהוד ועליזה אולמרט. החקירה נפתחה בעקבות תחקיר שערכנו ופרסמו כאן באתר. שני הטיעונים המרכזיים שהצגנו וחזרנו עליהם שוב ושוב (ורבים רבים אטמו אוזניהם מלשמוע...):


אולמרט קיבל שוחד כאשר רכש באוקטובר 2004 מחברת אלומות מג הנדסה בע"מ דירת גן ברחוב כרמיה בירושלים תמורת 1.2 מיליון דולר בלבד, בעוד שהשווי היה כבר אותה עת גבוה בהרבה. לפי הערכה שמרנית, שווי המתנה שקיבל מגיע למאות אלפי דולרים ועד מיליון דולר בהערכות אחרות. בעת שקיבל את השוחד כיהן אולמרט בתפקידי שר התמ"ת, כמ"מ ראש הממשלה וכיו"ר מועצת מנהל מקרקעי ישראל;


כדי שתוכל אלומות מג הנדסה בע"מ לממן את תשלום השוחד (מכירת הבית לאולמרט נעשתה במחיר הפסד, מבחינתה), ובכלל - כדי שניתן יהיה להוציא אל הפועל את פרויקט פירוק והריסת הבית, המצוי בשימור, הופעלו אנשיו של אולמרט בעיריית ירושלים, ובראשם אורי שטרית, מי ששימש אותה עת מהנדס העיר. סיכומו של עניין: מעמדו של אולמרט נוצל לרעה, על-חשבון הציבור. תוכניות הבנייה, שהגישה החברה היזמית, אושרו באופן חריג הנוגד את החוק, מה שמאפשר לחברה להכפיל את השטח הבנוי בפרויקט ולקבל תמורה בגין חלק ניכר מהשוחד שניתן לאולמרט.

מבקר המדינה חוקר כאמור עניינים אלה. החקירה מצויה בשלבים מתקדמים ביותר. את זאת יודעים היטב אולמרט ואנשיו. ולא רק הם. עכשיו צריך להמתין להחלטות של מבקר המדינה.

כפי שכבר קבענו כאן, אין ולא יכול להיות ספק: אולמרט קיבל שוחד בהיקף של מאות אלפי דולרים לפחות. אולמרט, יחד עם שטרית, השחית פקידים בכירים בעיריית ירושלים והדיח אותם לבצע פעולות אסורות. בראש המדינה עומד אפוא אדם שנטל שוחד. פשוטו כמשמעו. לגישתי, כל בדיקה/עצמאית תגיע למסקנות אלה. לכן אולמרט צריך ללכת הביתה, מהר ככל האפשר, בטרם יפתח במלחמה מיותרת נוספת.


נוצר: 16/08/2006 | עודכן: 16/8/2006 | רשימות נוספות: יואב יצחק


http://www.nfc.co.il/archive/001-D-108178-00.html?tag=3-04-45

[Global Report]

המשטרה תמליץ להעמיד את השר חיים רמון לדין, בעקבות תלונה ולחצים ועדויות מלשכת אולמרט

Global-Report News 15.08.2006 21:06



המשטרה טוענת כעת כי בידיה תשתית ראייתית מספקת המוכיחה לכאורה כי שר המשפטים, חיים רמון, נישק בכפייה קצינה ששירתה במזכירות הצבאית במשרד ראש הממשלה, כך מסרו היום (שלישי) במשטרה. לדברי הגורמים, חקירת התלונה נגד רמון הושלמה. ההכרעה כעת בידי מזוז וצוותו.

בתלונה נגד חיים רמון תמכה מקורבתו ומנהלת לשכתו של אהוד אולמרט, הגב` שולה זקן.

על פי התלונה, קצינה ששירתה במזכירות הצבאית במשרד ראש הממשלה בקריה בתל אביב, והמקורבת מאוד הן לאולמרט והן לגב` שולה זקן, קיבלה מהשר רמון נשיקה בלי שהביעה את הסכמתה לכך מראש ובכתב.

היה זה לאחר שהיא ביקשה מהשר להצטלם ביחד מחובקים למזכרת במסיבת הסיום שהיא ערכה לרגל שחרורה בלשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב, ולאחר נכנסה לחדר שבו שהה ביחידות ומסרה לו את מספר הטלפון שלה כדי שישמור איתה על קשר. לטענתה הוא נישק אותה שם בהפתעה ובלא הזמינה אותו לעשות זאת.

לגרסתו של רמון זה היה בהסכמה והזמנה מלאה ועל רקע מכלול ההיכרות השוטפת והמקדימה בין השניים.

לטענת שולה זקן, מייד לאחר ה"אירוע הטראומטי" (ה.. נשיקה) פרצה הקצינה בבכי ונותרה המומה פגועה ונעלבת.

חיים רמון לעומת זאת הצליח להציג בפני החוקרים תמונה משותפת נוספת שלקחה הקצינה יחד עם רמון, לאחר האירוע, ובו היא נראית מחוייכת ומאושרת ותלוייה על חיים רמון בתנוחה חברית לחלוטין. לא בטראומה, וממילא עצם התמונה המשותפת הנוספת שנתפסה במצלמתה ואשר נקחה לאחר האירוע מלמדת על הכל רק לא על כעס, עלבון או טראומה.

מייד עם הגשת התלונה עזבה הקצינה את הארץ, הודיעה שאין בכוונתה לשוב בקרוב, ולא ניתן היה לבצע את מהלכי החקירה האלמנטריים הנהוגים בנסיבות המקרה.

לפני כשבוע ולאחר שמזוז הורה למשטרה להפסיק להתחמק ממיצוי החקירה בנקודה זו, ערכה המשטרה עימות בין רמון לצעירה שהתלוננה, אך לאכנהוג -פנים אל פנים- אלא באמצעות ועידת וידיאו, חרף מחאותיו של רמון, שביקש לקיים את העימות פנים אל פנים. רמון התייצב במשרד החוץ בירושלים, שם התעמת עם הצעירה, ששהתה בשגרירות ישראל בגואטמלה, שם היא "מטיילת" מאז הגישה את התלונה.

לאחר העימות הביעו החוקרים את דעתם כי בעצם זה שהם לא מצאו עילה לתלונת שווא נגד רמון ובעצם זה ששיחת הוידאו לא הצליחה להראות להם איזו עילה לא להאמין לגסתה, הם לא מוצאים לנכון להטיל ספק בגרסתה של המתלוננת. כמו כן טענו החוקרים, שעצם העובדה שטענותיו של רמון לא נמצאו מופרכות, ולא נמצאו שיקריות אין בהם כדי לשכנע אותם לבחור להאמין דווקא לו ולא לה.

כתוצאה מהעדפה זו של החוקרים, להאמין למילה של המתלוננת וא למילה של רמון, הם ממליצים להעמיד את רמון לדין ושבית המשפט יקבע אם גירסתו שלרמוןו גרסתה של המתלוננת עדיפה בתוך כמה שנים. העיקר שכיום, רמון לא יוצא אל הפועל את תכניתו לכפות על הועדה למינוי שופטים סידרי מנהל תקינים ושקיפות אלמנטרית של דיוניה החלטותיה.

יצויין כי זו הפעם השניה שהמשטרה ממליצה להעמיד את רמון לדין בתיק זה. מיי עם תחילת החקירה המליצה המשטרה לפרקליטות להעמיד את רמון לדין, אך לאחר שבפרקליטות סברו כי החקירה מגמתית ולוקה בחסר, החזירו את התיק ליחידה החוקרת להמשך חקירה וביצוע השלמות אלמנטריות.

עוד יצויין, כי מסיבה לא ברורה, הופקדה חקירה זו, שעניינה עבירות מין, בידי היחידה לחקירות... הונאה.

כעת יצטרכו מזוז והצוות המטפל לצידו בפרשה זו (ערן שנדר, רות דוד ויהושוע למברגר) להכריע אם די בראיות הללו כמות שהם כדי להגיש כתב אישום נגד חיים רמון, או לא.


הערכה ופרשנות:

אשיותו של רמון, התנהלותו ואורח חייו תומכים בטענת המתלוננת. כל אלו הן נסיבות שאסור לבית משפט להסתמך עליהם, אך לציבור מותר.

מצד שני - נסיבות העניין כולו מעלה בסבירות גבוהה את החשש כי התיק נגד חיים רמון "נתפר" כדי לסכל מהלכים כלשהו שהוא עמד לעשות במסגרת תפקידו כשר משפטים.

חשוב לציין כי אפילו אם התיק נתפר - אין להוציא מכלל אפשרות כי התיק נתפר בלי קנונייה עם המשטרה, שכן בתלונות מהסוג הזה לא חייבים את שיתוף הפעולה של המשטרה בקנונייה ודי בקיומה של עדות סתמית ולצידה ראיית סיוע כלשהי, כמו במקרה הזה - עדותה של שולה זקן שראתה אותה בוכה מייד לאחר האירוע ולא צוחקת כפי שהמצלמה קלטה את המתלוננת לאחר אותו אירוע.

לשוטר, ולשופט, אין כלים של ממש לקבוע מי מהצדדים דובר אמת, ובדרך כלל בתי המשפט מסתפקים בעצם העובדה שהם לא הצליחו למצוא מניע מוכח לתלונת שווא (ולא בעיה להסתיר מניע שכזה) כדי להעדיףאת גירסת המתלוננת על פני גירסת המואשם על ידה. זו הבעיה הנצחת בעבירות מין הנעשות בדרךכלל בצינעה ובארבע עיניים, ובכל הרשעה של מילה מול מילה וללא כל סיוע חיצוני מוחשי וממשי מוצק, יש תמיד סיכוי של 50% שבית המשפט צדק, או טעה.

האם מדובר ב"הוראת חיסול" של אולמרט? האם זה כדי לרצות את בייניש וארבל בתמורה לטיפול אוהד בעניינים פתוחים התלויים ועומדים בפרקליטות ובמשטרה כנגד אולמרט עצמו? או שמה זה הוא בסך הכל עוד סיכול ממוקד ותפירת תיק שיגרתית ביוזמת בייניש-ארבל בשל האיום שחיים רמון היווה כלפיהן?

כך או אחרת - חובבי הקונספירציות ימצאו בסיפור הזה דרור לדמיונם, וככל הנראה המציאות גם כאן עולה על כל דמיון.

http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=10239079