יש משהוא בדברי המצדדים בהורות הצרפתית, שכן ניתן לראות את ההתנהגות המופתית של הילדים הצרפתי

[ערוץ שבע]

האמהות הצרפתיות יותר קשוחות
"יש משהוא בדברי המצדדים בהורות הצרפתית, שכן ניתן לראות את ההתנהגות המופתית של הילדים הצרפתים, מול ההתנהגות החייתית של האמרקאים"
ציפי בלום


האימהות הצרפתיות קשות עם ילדיהן עד אכזריות- אבל התוצאות, כפי שניתן לראות, מדהימות. ג`ני די- ג`יאובאני, גרה במרכז פריז, ורואה את החמרת האימהות הצרפתיות עם ילדיהן עד למצבים, אותם אנו היינו מכנים, אכזריים. היא מביאה בפני כתב העיתון הבריטי `טלגרף` סקירה של התוצאות הנפלאות אותן היא רואה כתוצאה ישירה מיחס נוקשה זה.

ג`ני מספרת שחברה שלחה לה הודעה בעודה יושבת בגן השעשועים הציבורי בניו זילנד על אמא צרפתייה שהיכתה את בנה על התנהגות מסויימת, ובעודו בוכה היא המשיכה לדבר עם חברתה כאילו כלום לא קרה. "מה הסיפור של הצרפתים הללו?", היא חתמה בשאלה. מיד נזכרה ג`ני במקרה נוסף שהיא ראתה רק שבועיים קודם לכן, בעודה הולכת ברחוב היא ראתה אם צרפתייה הולכת במהירות עם עגלה כאשר בנה הקטן רודף אחריה עם ידיו מושטות כלפי מעלה בתחנונים שהיא תרים אותו. האם רק אמרה לו: "לא, לא, לא". לא היה סיכוי שהוא יגיע אליה והיא המשיכה במהירות משאירה אותו באבק העגלה הממהרת.

שניה לפני שג`ני אמרה גם היא את המשפט "מה הסיפור של האשנים הללו?" הזהיר אותה בעלה: "אל תגידי את זה". במקום זה היא רק אמרה לבעלה (הצרפתי): "הילד הזה יצטרך טיפול פסיכולוגי כל חייו!".

עד כה הסתכלנו על המצב בהומור, אבל המצב אינו מצחיק כלל וכלל. כמובן שישנו צורך להסתגל לשיטות הורות שונות המקובעות מן הבית שבו גדלנו, וישנו צורך להבין את שיטת ההורות הנוקשה- הקשוחה. אבל, ג`ני טוענת שהאימהות הצרפתיות הרבה יותר נוקשות, מרביצות יותר, צועקות יותר, ומשליטות התנהגות נימוסית ביד רמה יותר מכל מה שהיא מכירה.

למרות הכל ניתן לראות בילדים הצרפתיים את החינוך המעולה שקיבלו, הנימוסים הנפלאים שלהם, ובעודם בוגרים הם מתווכחים על כך שדרך חינוכית זו היא הדרך להראות את האהבה הגדולה לילדים.

ד"ר קרוליין תומפסון, פסיכולוגית ילדים ומטפלת משפחתית, אומנם גדלה בארצות הברית עם אב אנגלי ואם צרפתייה אך מסכימה עד לרמה מסויימת שאין לטפל בילדים ביד רכה כל הזמן. לאחרונה ד"ר תומפסון הוציאה לאור ספר בשם "האלימות שבנתינת אהבה", בו היא מדברת על הסכנות הטמונות בהפיכת הילד למרכז העולם כאשר הכל סובב סביבו. היא אומנם מעדיפה את החינוך בגיל הרך של המערכת בארצות הברית- יותר רכה ונעימה מאשר בצרפת- שם כבר בגיל שלוש ילד נכנס למערכת נוקשה של בית ספר, אך היא רואה את המצב המתירני היום כסכנה גדולה עוד יותר.

לפי ד"ר תומפסון הכל מתחיל מן העריסה. כאשר אם אנגליה חוזרת הביתה עם תינוק חדש היא פותחת ספר הורות של פנלופה ליך, בארצות הברית ההורים קוראים את ד"ר ספוק, ואילו בצרפת הורים טריים קוראים את סיפרו של דולטו, שהאמין שיש צורך להפריד את הילדי מהוריהם ולתת להם לחיות את חייהם בעצמם.

"ד"ר ספוק יהי יותר מידי "מושי" עבור אם צרפתייה", אומרת ד"ר תומפסון, "וזה ממשיך להשפיע גם על מערכות החינוך- בתי ספר ברחבי ארצות הברית רואים את מטרתם כאפשרות לתת לילד מרחב לפרוח, ואילו בצרפת מערכת החינוך נועדה רק על מנת להעביר ידע".

ג`ני די ג`יאובאני אומרת שמצב כזה אינו רע כלל אם רואים את התוצאות של החינוך האמריקאי בילדים המפונקים מידי שיוצאים להם.

חברה אמריקאית אמרה לי פעם: "הילדים הצרפתיים הם נראים אך אינם נשמעים, חוץ מבמגרשי המשחקים- שם ההורים אינם מתערבים ולעיתים המקום נראה אחר כך כמו מגרש קרבות". חברה נוספת, שגרה 20 שנה בצרפת, טענה להגנת הצד הצרפתי שהם פשוט מאמינים במוסדות ולכן- אם שולחים את הילד לבית ספר או לבית חולים אין להישאר שם או להביע דיעה כי זה כבר תחום של מישהוא אחר שיותר מומחה מההורים בנושאים אילו. " ניתן לראות ילדים קטנים המושארים לבדם בבתי החולים לא מתוך רוע לב אלא מפני שכך ההורים הצרפתיים התרגלו לחשוב, אם הם יאלצו לחשוב על הישארות עם ילדיהם בבתי החולים כל המערכת עליה בגרו והתחנכו- תיקרוס".

אני יודעת שיש משהוא בדברי המצדדים בהורות הצרפתית, שכן ניתן לראות את ההתנהגות המופתית של הילדים הצרפתים, המנומסים לעומת ההתנהגות החייתית של הילדים האמריקאיים.

האמא היהודייה שבי עדיין מודאג מהעתיד של החשיבה היצירתית והמקורית של ילדי, אך בתוך תוכי אני יודעת שכל אמא פולנייה בעצם המציאה את האמא הצרפתייה עם החינוך הנוקשה.


http://www.inn.co.il/News/News.aspx/163648#rss