לעמוד החדשות
המצטרף/ת האחרון/ה לארגון נקים גב' רויטל מ- רמת השרון --- דוד בן גוריון וראשית השת"פ עם האויב בשואה עד להפקרות הבטחונית של היום
סטודנטית בינונית או לוחמת צדק אמיתית?  
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> פורום חופשי בעניין שחיתות ציבורית



עדכונים של נקים:

אהוד ברק והסחיטה במיליונים (לכאורה) של סוכן המוסד ג'פרי אפשטיין
ראשון 07.01.24 0:58

חשיפה,מי שהורה על גיוסו של ג'פריי אפשטיין למוסד הוא לא אחר מאשר אהוד ברק כאשר היה ראש אמ"ן
שישי 05.01.24 12:41

היום יתקיים ערר במשפט דרייפוס ללוחם גיבור במשטרת ישראל
רביעי 27.12.23 20:28

מומלצים:

אוהב את ישראל, אוהב צדק? לארגון `נקים` דרוש נדבן פילנטרופ ולוחם

מעריב חושף ששופטי העליון גונבים מהציבור הטבות מפליגות הכל בניגוד גמור לחוק

רצח רבין:השבכ נעתר לבקשה של נקים לשחרר את פרופ' היס מחובת הסודיות על ניתוח הגופה

בלי בושה: השופטת ורדה אלשיך סידרה למקורבה השופט בדימוס פלפל שכר טרחה של 10 מיליון ש"ח

עמיר מנור, כתב מעריב, הוקלט משקר טרם הוציא כתבה שקרית נגד 'נקים' המיחצנת את רשם האגודות ושותפיו

שחיתות מע' המשפט פורצת את מחסום הקול,ראיון על ארגון נקים בקול ישראל, בייניש, מזוז ושנדר תחת ביקורת

הראל סגל: 'יש אדונים לארץ הזו והדמוקרטיה משרתת אותם ואת האינטרסים שלהם. כל היתר, וזה כולל את רובכם, נתונים במעמד עבדים החיים באשליית אדנות...'

צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה
NRGביניש סטודנ
אורח








הודעהפורסם: רביעי 19.04.06 21:37    נושא ההודעה: סטודנטית בינונית או לוחמת צדק אמיתית?

סטודנטית בינונית או לוחמת צדק אמיתית?

מעולם לא עורר מינוי של נשיא ביהמ"ש העליון כזאת מחלוקות כמו המקרה של דורית בייניש. לוחמת צדק, אומרים תומכיה. שופטת אפורה, משיבים המתנגדים



דפדף בחדשות
משה גורלי, מעריב
19/4/2006 14:16

שר המשפטים אברהם שריר התנגד בזמנו למינוי דורית בייניש לפרקליטת המדינה. בייניש המתינה עד שמקורבה דן מרידור מונה לשר משפטים כדי שיוציא לפועל את המינוי. נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר התנגד בזמנו למינויה לבית המשפט העליון. בייניש המתינה לנשיא הבא, התומך הגדול והעקבי בה, אהרן ברק, כדי להעביר את בחירתה. כמו שבעבר היא לא החליקה בקלות לשום תפקיד, כך גם עתה נערמים קשיים.

בייניש היא השופטת הראשונה בבית המשפט העליון שמועמדותה לנשיאה מעוררת מחלוקת עזה. פתאום, שיטת השופט הוותיק זוכה למטחי ביקורת. אומרים שזה מנוגד לחוק, אומרים שבג"ץ
עצמו היה מבקר מינויים לפי ותק במקומות אחרים, אומרים שאתגרי המעמד והניהול מחייבים בחירה מושכלת יותר. אבל בעיקר, המבקרים שוללים את התאמתה האישית והמקצועית

הפוליטיקה הביינישית המפורסמת



בייניש תמיד היתה שנויה במחלוקת. מסתבר שעשר שנות צינון כשופטת אלמונית ואפורה לא הצליחו להרדים את השדים. הם פרצו שוב, יחד עם הפוליטיקה הביינישית המפורסמת, שנכרכה הפעם בשתי נשים שאיש לא מצליח להבין מדוע האחת מונתה לעליון ומדוע השנייה נפסלה: עדנה ארבל ונילי כהן.

הסיפורים ידועים: כהן, משפטנית מוערכת, נפסלה על ידי רוב מכריע של שופטי העליון לאחר מסע שכנוע שהובילה בייניש. לסיבות אף פעם לא ניתן ביטוי פומבי, אבל חלקן משתלבות היטב עם דפוס פעולה ביינישי מוכר עוד מימיה בפרקליטות - להקיף את עצמה במקורבים שיענו על שני תנאים: שיהיו נאמנים לה ושלא יאפילו עליה. כהן לא עונה לתנאים אלה, במיוחד לא לתנאי השני מבחינת היכולת המשפטית. ארבל דווקא כן.

הנזק שנגרם לבית המשפט העליון בפרשה הזו הוא גדול. גם בעבר נדחו מינויים טובים, גם בעבר היו בחישות. אבל להבדיל ממקרים אחרים, הפעם המחלוקת חצתה את מסדרונות הברנז`ה והתפוצצה בדיון ציבורי ותקשורתי, שחשף פוליטיקה מכוערת במיוחד. הכפשות, רכילויות, הרעלת אוזניים ונפשות באמצעות מקורבים. כל אלה לא נחסכו מכהן, בעוד שמארבל נחסכה בדיקה אמיתית של טענות כמו התהדרות שווא בתואר שני או הפנייה לשרה לימור לבנת כדי שתסייע לבעלה לזכות בחברות בדירקטוריון.

הציבור נדהם מהעוצמות שהתגלו. בייניש לא היתה לבד בסיפור הזה. השופט מישאל חשין לחם נגד כהן, שר המשפטים יוסף לפיד לחם בעד ארבל. ברק היה אמביוולנטי, אבל בייניש נתפסה - במידה רבה של צדק - כבעלת האינטרס והרוח החיה מאחורי שני המהלכים.

הנזק התעצם בגימוד דימויו של בית המשפט העליון. אם יש בו מקום למשפטנית כארבל ואין בו מקום לכהן או לרות גביזון, האם זהו בית המשפט הטוב ביותר שיכול להיות לנו? הנזק הוסיף ותפח בערעור מעמדו של העליון בקרב האקדמיה המשפטית, וגם בבתי המשפט המחוזיים מתרבים הקולות שלא ממש מעריכים את אלה שדנים בערעורים עליהם. האם בייניש תוכל לעצור את הסחף הזה, את השחיקה הזוחלת הזו? נראה שקשה לחתום על תשובה אופטימית.





סוד החיבור עם ברק



דורית בייניש נולדה ב-1942 בתל אביב, בשכונת אפקה, לחוה ואהרן ורבה שהעניקו לה את החינוך המפא"יניקי על הטוב והרע שבו, חינוך שנצרב היטב בקוד התפעולי שלה. היא למדה בבית חינוך וסיימה את "תיכון חדש". מהצבא היא השתחררה בדרגת סגן לאחר ששירתה כקצינת ניהול של מחלקת ארגון באכ"א.

את לימודי המשפטים סיימה ב-1967. היא זכורה כתלמידה בינונית במחזור שבין מצטייניו היו הפרופסורים יצחק הדרי, פנחס שיפמן ורות בן-ישראל. עוד למדו איתה דמויות שילוו אותה בהמשך, בפרקליטות, כעוזי חסון ז"ל ורחל סוכר, וגם מי שעתיד להיות בעלה, עו"ד יחזקאל בייניש.

דורית בייניש ידעה לכרוך את גורלה לא רק עם חברים לספסל הלימודים, אלא גם עם אחד ממוריה, שיהיה המאיץ המרכזי לכל אורך הקריירה שלה, אהרן ברק. היא שימשה, יחד עם ארבל, כאוספת חומר בוועדת כהן לחקר הטבח בסברה ושתילה, שברק היה בין חבריה. אהרן ברק המליץ על מינוייה כמנהלת מחלקת בג"צים ב-1976 עם פרישתו של מישאל חשין, ובייניש היתה המינוי הראשון של ברק (ביחד עם השופט יעקב טירקל) לבית המשפט העליון בדצמבר 1995.

מהו סוד החיבור בין השניים? המאמץ לפענח אותו נשען במידה רבה על שרשרת ראיות נסיבתיות. בייניש הובילה, כמשנה לפרקליטת מדינה וכפרקליטת מדינה, עמדות נוגדות לשלטון ולעיתים גם לעמדת היועץ המשפטי, עמדות שעלו כולן עם דרכו ופסיקתו של ברק בבית המשפט העליון.

על שילוב הידיים הזה ניתן ללמוד בעיקר מההתנהלות ומהתוצאות ולא ממידע על תיאום והכוונה מוקדמים. הדוגמאות הן רבות. בפרשת קו 300 חברה ליועץ יצחק זמיר ולפרקליטות יהודית צור ויהודית קרפ במאבק נגד הממשלה והשב"כ לחשיפת השקרים ולטיהור השורות.

בהמשך, כשזמיר התפוטר והוחלף ביוסף חריש, סירבה בייניש להגן בבג"ץ על החנינות שהעניק נשיא המדינה לבכירי השב"כ. חריש נשלח להגן על החנינות בבג"ץ ללא סיוע של בייניש והפרקליטות. בג"ץ קיבל את עמדתו ברוב של שניים (הנשיא שמגר ומרים בן פורת) אל מול דעתו של ברק.

בפרשת המגורשים, התנגדה בייניש נחרצות למהלך בניגוד לרצונו ולדרישתו של ראש הממשלה יצחק רבין, שנתמכו בידי היועץ יוסף חריש. השופט ברק הוציא בתחילה צו זמני שעיכב את האוטובוסים. בהמשך כפה שמגר עמדה אחידה על השופטים, שהכשירה את הגירוש. כבר בשתי פרשות אלו ניתן לאתר סדר מסוים במשולש שמגר-ברק-בייניש. שמגר מכשיר את שיקולי וגורמי הביטחון, בייניש וברק מערערים עליהם.

מצד שני, בשתי פרשות נוספות שבהן פעלה בייניש בניגוד לעמדת הממונים עליה, הצטרף שמגר לעמדות השניים. בתיק הבנקאים התנגדה הפרקליטה לעמדת היועץ חריש, שלא להעמיד לדין את האחראים על ויסות המניות. בג"ץ בהרכב שמגר-ברק-שלמה לוין קבע שיש להעמידם לדין, באחת הפעמים הנדירות והחריגות שבהן התערב בג"ץ בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. וכמובן, בפרשת דרעי, הגולגולת המרכזית שעיטרה את חגורת התביעה של בייניש.

רבין, שטווה את הסכמי אוסלו, רצה בכל מאודו את ש"ס בממשלתו כדי להבטיח רוב יהודי למהלך הדרמטי. הוא הרבה לקטר נגד "המצוד" המשפטי שניהלה בייניש אחר דרעי. ואכן, לאחר שהוגש כתב אישום, הוגשה עתירה לפיטוריו מהממשלה. בג"ץ, בהובלת שמגר וברק, כפה על רבין את הפיטורים, שהיו בעיניו אסון פוליטי ואולי גם אסון אישי, כיוון שרוצחו שאב בין היתר תמריץ מהעובדה שאוסלו לא נשענה על "רוב יהודי".





מקורבים ומורחקים



פרשת דרעי אינה רק תיק פלילי. מדובר גם בתיק תרבותי שמתקשר לדם המפא"יניקי שזורם בעורקיה של בייניש, לתפיסה שמחלקת את העולם ל"לנו ולצרינו".

חלוקה זו מיינה את סביבת העבודה שלה בין מקורבים (עוזי חסון, נילי ארד, רחל סוכר, ישכה ליבוביץ, עוזי פוגלמן, עדנה ארבל, נאווה בן-אור) לבין מורחקים. חלוקה זו יצרה גם העצמה ותיעוב תביעתיים כנגד חשודים ונאשמים, שנתפסו לא רק כעבריינים, אלא גם כמאיימים על התרבות המפא"יניקית, ועל מקבילתה המשפטית בדמות האליטה של רחביה.

רוח זו, שהונחלה גם ליורשת שלה ארבל, באה לידי ביטוי בדמויות שהוטענו על כן השיגור הפלילי כיעקב נאמן ורובי ריבלין, שנדמה כי המוטיבציה לסלקם ממשרד המשפטים אינה פחותה מהרצון למצות עמם את הדין הפלילי. כנ"ל גם לגבי נאשמים כאריה דרעי, עופר נמרודי או דודי אפל, שהפרקליטות והמשטרה לא הסתפקו בניהול הליכים פליליים נגדם אלא הובילו מסע הפחדה תקשורתי, שמציג אותם כראשי פשע מאורגן.

התוצאות המשפטיות בעניינם הוציאו את האוויר מהדימוי הזה. הערעור בעליון קיצץ בהרשעתו של דרעי ועסקת הטיעון במשפטו השני של נמרודי צמצמה משמעותית את כתב האישום המקורי.





מזוז קטע את הקשר



מרבית הדמויות הללו שייכות אמנם לתקופת ארבל בפרקליטות, אבל ניתן לומר שהידיים ידי ארבל (ומשה מזרחי) והקול הוא של בייניש. אחד הסודות הגלויים יותר במערכת הוא הקשר האמיץ שנשמר בין השתיים למרות הפרדת הרשויות שמחייבת ריחוק מסוים. כמו שהקשר בין ברק השופט לבייניש הפרקליטה הוא נסיבתי ביסודו, גם הקשר בין בייניש השופטת לארבל הפרקליטה הוא נסיבתי בעיקרו, פרי חברות אישית ומשפחתית אמיצה.

אבל, לא רק. פרקליטים מספרים על הקשר ששמרו עם בייניש לאחר מינויה כשופטת, על העניין הרב שגילתה במתרחש ועל הדעות שלא חסכה מהם. כמו במקרה של עסקת טיעון שהחלה להירקם בעניינו של נאשם משנואי נפשה. למרות שהמשא ומתן היה עדיין בשלב החשאי, בייניש ידעה עליו ובהזדמנות, כשנפגשה עם הפרקליט המטפל, הזהירה מפני ההסדר הצפוי.

פרשת מינויו של מני מזוז ליועץ משפטי מוסיפה למרקם הראייתי הזה. בייניש התנגדה בתחילה לרעיון מינויו של ד"ר יורם טורבוביץ, וחברי הוועדה התרשמו שתמיכתה נתונה לשופט עוזי פוגלמן, מבני טיפוחיה של בייניש בפרקליטות והאיש שעליו המליצה שיחליף אותה כראש מחלקת בג"צים. מינוי פוגלמן היה מן הסתם מאפשר את המשך הקשר הסימביוטי עם הפרקליטות, קשר שבהחלט נקטע עם מינוי מזוז.

בייניש מצידה לא חסכה בדעתה השלילית על מזוז, ומזוז לא הסתיר את הסתייגותו ממשטר בייניש-ארבל בפרקליטות. תחילה באותה אמירה מפורסמת על "סימון מטרות", בכל הקשור ליחס הפרקליטות לחשודים, ובהמשך בסילוקה של נאווה בן-אור, המועמדת המועדפת של "המשטר הקודם" לתפקיד פרקליטת המדינה.

בראיון המפורסם למוסף "הארץ" הציג יהושע רזניק, לשעבר מבכירי הפרקליטות, תרחיש אסוני לטעמו אילו התממש המשולש הבא: בייניש, נשיאת בית משפט עליון; ארבל, יועצת משפטית לממשלה ובן-אור, פרקליטת מדינה.

שמונה ימים לאחר שנכנס לתפקידו, סגר מזוז שני תיקים, של אהוד אולמרט ושל רובי ריבלין, שהמתינו שנים להכרעה. לטכניקה זו של עיכוב יש מספר יתרונות, מלבד מריטת עצביו של החשוד-הוא לא יכול להתמנות לתפקיד משמעותי (ריבלין למשרד המשפטים למשל) והוא מוגדר כ"מושחת" נוסף שמפאר את מאמצי הפרקליטות לעקירת התופעה. טכניקה זו זכורה מתקופת בייניש.

עו"ד אמנון גולדנברג נודע כמתנגד חריף שלה. כשנחשף הסכם הפרישה של ארנסט יפת נחשד גולדנברג בניגוד עניינים - כחבר דירקטוריון הבנק וכפרקליטו של יפת. התיק היה תלוי שנים בפרקליטות, וגולדנברג, מועמד טבעי לכל משרה משפטית בכירה, היה מנוע מלהתמנות בגלל התיק התלוי נגדו.





שורה של זיכויים



יהיה זה עוול לתאר את התנהלותה של בייניש רק כמכוונת לטרפד את אויבי אליטות מפא"י ורחביה, או כזרועו הארוכה של ברק בטיהור האורוות השלטוניות. בתקופתה התחייבו לא פעם הכרעות ערכיות ואמיצות, שגררו עימותים קשים עם הממשלה, הצבא והשב"כ, והיא עמדה בהן בכבוד. כראש מחלקת בג"צים, הקדישה זמן רב לשטחים, להתנחלויות ולגירושים. היא היתה התובעת במשפטי המחתרת היהודית, ובעקבות זאת ספגה איומים על חייה.

בפרשת קו 300 הוכפשה אישית כשח"כ הרב חיים דרוקמן קשר לה רומן עם אחד מפורשי השב"כ. בפורומים שונים התנגדה לדוח ועדת לנדוי, שהתיר הפעלת "לחץ פיזי מתון" על נחקרים פלשתינים - עמדה שהתקבלה לבסוף בפסק הדין של ברק שאסר את הטלטולים. בשלהי שנות ה-80 הובילה את המאבק שבסיומו נאסר על מאיר כהנא לרוץ לכנסת. כפרקליטת המדינה בתקופת האינתיפאדה נקלעה לעימותים עם שר הביטחון יצחק רבין על הוראות פתיחה באש, טיפול בחיילים חריגים, ירי ברעולי פנים ומאסרים של פלשתינים ללא משפט.

צדו הנוסף של החיכוך המתמיד עם השלטון היה בהעמדה סיטונית לדין של אנשי ציבור. כאן יש להאיר היבט נוסף על הזיקה של בייניש למורה וליועץ המשפטי המיתולוגי אהרן ברק. כשברק נכנס לכהונתו כיועץ, הוא פתח במצוד נרחב אחר בכירי ויקירי השלטון. דעת הקהל, אחרי מחדל מלחמת יום כיפור, היתה נוחה ואף עודדה את ניכוש העשבים השוטים והמסואבים בנוסף לבית המשפט העליון בהנהגתם של משה לנדוי ויואל זוסמן, שסיפק את ההרשעות. לעומת זאת בייניש, ואחריה ארבל כפרקליטות, נתקלו בבית משפט עם הרכב אחר שסיפק בעיקר זיכויים.

בין מזוכי תקופת בייניש היו ראש עיריית פתח-תקווה גיורא לב, ניצב יעקב גנות, ראש מחלקת החקירות במס הכנסה אברהם צרפתי, ראש עיריית הרצליה אלי לנדאו, ראש עיריית אילת רפי הוכמן, ראש עיריית חיפה אריה גוראל, וגם ראשי הסוכנות שמחה דיניץ ומאיר שטרית, שהמהלכים נגדם החלו בתקופתה. אגב, למרות הזיכויים משוכנעים אנשי הפרקליטות שהם שומרי הגחלת של הנורמות הראויות, ואילו בית המשפט הוא המקל והחומל, במיוחד כשמדובר בקביעת הסף הפלילי של אנשי ציבור.

כשופטת, ממשיכה בייניש את הקו המחמיר כלפי אנשי ציבור. ביחד עם השופט מישאל חשין היתה בדעת מיעוט כשפסקה כי יש להעביר את השר צחי הנגבי מתפקידו כשר לביטחון פנים, למרות שלא הוגש נגדו כתב אישום.





מה יש לשמגר נגדה?



מדוע שמגר התנגד למינויה של בייניש לבית המשפט העליון? כמו שהתנגדות בייניש לנילי כהן נעדרת הסבר רשמי ופתוחה להשערות, כך גם להתנגדות שמגר נקשרו לא מעט השערות. הראשונה - "הצרות" שעשתה ליצחק רבין, חברו הטוב של שמגר. השניה - חיזוק הקליקה של ברק בבית המשפט העליון. השלישית - חוסר התאמתה לתפקיד הנשיאה הבאה של בית המשפט העליון, עובדה שהיתה נקבעת כבר אז לנוכח הוותק שהיתה צוברת. רביעית - החשש מהפוליטיקה והפלגנות שאיפיינו את דרכה בפרקליטות. בהעדר אישור של שמגר, מותר לבחור בכל הסיבות, בחלקן, ואפילו באף לא אחת.

לעומת שמגר, ברק מיהר למנות אותה מיד לאחר שהפך לנשיא. ברק, שגם הוא חזק בחשבון, ידע שהוא ממנה את הנשיאה הבאה של בית המשפט העליון. גם את הסיבה לכך ניתן לשער. היא עוברת דרך הקשר החם בין השניים, שנוצר עוד בתקופת הלימודים. היא נמשכת במחוייבותה של בייניש כפרקליטה לעמדות הערכיות-שיפוטיות של השופט ברק, גם במחיר עימות עם הממונים עליה. היא מסתיימת בלחץ האדיר שהפעילה בייניש על ברק מיד לאחר ששמגר סיכל את מועמדותה. כמעט מדי יום היא ביקרה את ברק בביתו כדי לתנות את מצוקתה ולהזכיר לו.

ועוד משהו. ברק הנחיל לבית המשפט דרך ייחודית. מהפכה חוקתית ואקטיוויזם שיפוטי, שלא מעט חולקים עליו. לשימור והגשמת האג`נדה חייב ברק שופטים שמסכימים לדרך, ונשיא שימשיך להוביל אותה ולא יתעקש על מהפכה (או נסיגה) משלו. לכן לחם כאריה נגד רעיון בית משפט לחוקה כמו שלחם להרחקתה של רות גביזון. ולכן בייניש מתאימה: היא נאמנה לו ולדרכו ואין חשש שתאפיל עליו. מעניין ששני קריטריונים אלה - שבייניש מצפה מסביבת העבודה שלה - היא עצמה מספקת ביחס לברק.

וזו גם הסיבה לתהייה מדוע ברק בחר בה למרות שהיא חסרה את המעלה היחידה כמעט שברק מעריך אצל קולגות: עומק משפטי אקדמי, השוואתי ותיאורטי. ואכן, בעשר שנותיה בבית המשפט העליון לא התרשמה הברנז`ה המשפטית מטקסטים יוצאי דופן שהוציאה מתחת ידה. זה, אגב, לא אומר שהיא לא שופטת טובה.

לבייניש יש שכל ישר, גישה עניינית, חוש מעולה לעובדות והבנת חיים טובה בהרבה ממרבית יושבי האולימפוס השיפוטי. בפרופילים שנכתבו עליה מתואר מהפך שהתחולל אצלה כתוצאה מהמרת כס הפרקליטה לכס השופטת-החלפת דיסקט "ייקוב הדין את ההר" בדיסקט ה"איזונים ופשרות". שינוי זה לא ניכר בגישה התביעתית שעדיין שלטת אצלה כשופטת. בעיקר בעבירות צווארון לבן ואלימות נגד נשים, מומלץ לסניגורים לא להגיע אליה.





בקצה השמאלי של המפה



פסק דין אחד שכתבה בייניש, שאסר על הכאת ילדים גם מ"סיבות חינוכיות", עורר סערה גדולה. מצד אחד, שיבחו אותה על המסר הברור והצלול. מצד שני, גינו אותה על הפיכת כל הורה לעבריין בפוטנציה, שרק שיקול דעת התביעה מפריד בינו לבין תיק פלילי.

פסק דין משמעותי אחר שכתבה, בעניין תביעות יצוגיות, ייצג גישה שמרנית, שלפיה אין להרחיב את הפתח לתביעות כאלה, אלא בחוק מפורש של הכנסת. ברק, אגב, היה במיעוט, כשהכשיר את התביעות הייצוגיות גם בדרך של פרשנות ושיקול דעת שיפוטי.

מעניינת ההשוואה בין שני פסקי הדין. דווקא בתחום הפלילי נותנת בייניש שוליים רחבים לשיקול הדעת של התביעה. ואילו בעניינים אזרחיים צרכניים היא שוללת את שיקול הדעת מבתי המשפט. הדבר נובע כנראה מהחינוך התביעתי שלה, שמגובה בביטחונה העצמי בתחום הפלילי לעומת חולשתה היחסית בתחום האזרחי.

מקום נוסף שבו חלקה על ברק מייצב אותה בקצה השמאלי של המפה הפוליטית. בערעורי הבחירות נדונות בדרך כלל בקשות לפסול את הימין הקיצוני, ולאיזון - גם את הערבים. את ברוך מרזל ואת עזמי בשארה. בבחירות הקודמות נדרש בג"ץ לסוגיה בהרכב מורחב ובפסק דין מפורט. גברה בו עמדת ברק להכשיר את כל המתמודדים. חופש הביטוי והחופש הדמוקרטי להיבחר גברו אצלו על הפגמים המשפטיים. עמדה אחרת היתה לפסול את שתי הקצוות. בייניש הכשירה את בשארה ופסלה את מרזל.

ועם זאת, במרבית התיקים החשובים שבהם ישבה, הצטרפה בייניש לברק. בעיקר בתחומים הביטחוניים הצטרפה לעמדתו שלא הכל מותר. בפסק הדין שביטל את "נוהל שכן" כתבה: "התנאים שנקבעו בנוהל, מלבד היותם פגומים כשלעצמם, מאפשרים גלישה במדרון החלקלק, הגורמת להפרה בוטה של כללי המשפט הבינלאומי והעקרונות החוקתיים של שיטתנו. על הצבא לעשות הכל כדי למנוע אפשרות שבאמצעות נוהל מוסדר יווצרו פרצות שידרדרו את הפעילות בשטח למצבים חד משמעיים של אי חוקיות. הנוהל הוא בגדר פירצה כזו וגם משום כך יש לבטלו".

בפרשת גורלובסקי הצטרפה לברק בקיבוע "מבחן הסיכון הטבעי", שתוחם את גבולות החסינות העניינית - מומלץ אגב לח"כים החדשים לשנן אותו, מאחר שגם הנשיאה החדשה של העליון תומכת בו. גם בפרשת "תינוק המריבה" הצטרפה לברק בביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי והותרת הילד בידי ההורים המאמצים.

פסק דין אחר בולט של בייניש עוסק בגינוי חוק ההסדרים: "אכן, הליך חקיקתו של החוק נשוא עתירות אלו, ושל פרק החקלאות בפרט, מהווה דוגמה מובהקת לשימוש המופרז והבלתי תקין שעושה הכנסת במנגנון חקיקה מסוגו של חוק ההסדרים בשנים האחרונות", כתבה בייניש. "כזכור, הצעת החוק דנן היתה נרחבת בהיקפה ובמגוון נושאיה והיא התקבלה בהליך חקיקה מזורז ביותר, תוך מספר חריגות מכללי החקיקה הרגילים". החוק אמנם לא בוטל, אבל בייניש כתבה כאן פסק אקדמי נרחב המצטט אסמכתאות עולמיות, שמזכירות את ברק ביום חרוץ במיוחד. אולי בחרה בייניש את ההזדמנות הזו כדי להפריך טענות על העדר עומק אקדמי.





הקשר המשפחתי



בייניש נהנית בדרך כלל מתקשורת אוהדת שמשבחת את אומץ ליבה, נחישותה ודבקותה בערכי שלטון החוק. גם כפרקליטה לא הרבתה להתראיין, אבל ידעה להכתיב את סדר היום התקשורתי לגביה. אינספור פרופילים שלה פורסמו, ומסרים שהיתה מעוניינת בהם חזרו והופיעו בהם.

למשל, העובדה שלעולם לא נאבקה על תפקידים. למשל, הערכים שספגה בבית שניתבו אותה לעשייה למען הכלל ולא לביתה. הדברים לא בהכרח מדויקים. כששר המשפטים שריר עיכב את מינויה לפרקליטת מדינה, יצאה לחופשת מחלה-מחאה. אגב, בישיבה אצל שריר הציגה עו"ד פליאה אלבק את מועמדותה מול בייניש, אך מרבית הפרקליטים תמכו בבייניש.

כששמגר עיכב את מינויה לעליון, לא הרפתה מברק. נכון שבייניש הקדישה עצמה לשירות הציבורי, אבל הדברים התאפשרו גם בזכות העובדה שבעלה, עו"ד יחזקאל בייניש, עשה רבות לביתם המשותף ובדרך שלא ממש מצניעה את הקשר המשפחתי. בתה של בייניש - דניאלה, פרקליטה במשרד המשפטים, ספגה ביקורת על העובדה שהיא מרבה להופיע בפני הקולגות של אמא. בקרוב, הדבר ייפסק כשבייניש הצעירה תעזוב לארה"ב.

בייניש, שמרבה לדקדק אצל אחרים, מיטיבה לנער ביקורת שמופנית כלפיה, או כלפי משפחתה ומקורביה. אפשר לזהות כאן תכונה משותפת נוספת בינה לבין חברתה עדנה ארבל. כל ביקורת כלפיהן נתקלת בתגובה הצדקנית של התנכלות לשלטון החוק. הזיהוי העצמי הזה עם שלטון החוק, הוא נגזרת מפא"יניקית נוספת של "המדינה זה אני".





לרכך את ההתנגדות



ברק ובייניש עמלו בעשור האחרון על העברה חלקה של הנשיאות. הדרך היתה הרחקתה של בייניש מאור הזרקורים. החשש בתחילה היה מטרפוד פוליטי, במיוחד מאנשי ש"ס שלא מוחלים לה על הרשעת דרעי.

בהמשך התרחבה הביקורת, כשפרקליט כיגאל ארנון שוכנע בחפותו וכאשר התבררה דבקותה של בייניש בעדות עד המדינה יעקב שמואלביץ`, גם אחרי שהוכח כי מדובר בנוכל שהורשע. כשנדמה שהאיום הש"סי על נשיאותה של בייניש התפוגג, התעוררו איומים חדשים.

פרשת נילי כהן הניבה סדרת מאמרים ב"ידיעות אחרונות", שבהם תקף מקורבה של כהן, פרופ` דניאל פרידמן, את שיטת המינוי לפי הוותק. אגב, הדחייה בכינוס הוועדה לבחירת שופטים מנעה את מינויה הפורמלי של בייניש למשנה לנשיא בית המשפט העליון. אין ספק שפרשת נילי כהן החזירה את בייניש לאור הזרקורים.

בתקשורת החלו לעקוב אחריה ביתר קפדנות. למשל, כשהוועדה לבחירת שופטים דנה במועמדות של עורכת דין ענת זינגר שייצגה את בעלה של בייניש, או למשל, בתמיכתה של בייניש במינויו לעליון של השופט יונתן עדיאל שהיה שותף של בעלה. מקרה נוסף היה כשפסלה עצמה מלשבת בדין המשמעתי של השופטת הילה כהן ולאחר מכן ישבה בוועדה לבחירת שופטים שדנה בהדחתה. גם כשהתפרסמה בעיתון הידיעה כי בבית המשפט העליון תומכים במרידור כשר משפטים, לכולם היה ברור שהתומכת הגד
חזרה למעלה

למחות נגד תפירת התיק לשר רמון בתמורה לטיוח פרשיות השחיתות של אולמרט ומחדלי המלחמה

הצג הודעות מלפני:   
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> פורום חופשי בעניין שחיתות ציבורית כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
עמוד 1 מתוך 1

נבחרים

גילויים אחרונים בפרשת רצח יצחק רבין ז"ל

הקשרים של `המאפיה` המשפטית נחשפים

הצטרף עכשיו למאבק של נקים נגד השחיתות השלטונית

גלובס חושף שהפרקליטות מושחתת השופטת הדס יהלום מאשרת זאת אך לא עושה דבר

תודה למאות הלייקים, שדרגנו
לדף חדש תודה לחדש לנו לייק!


 
קפוץ אל:  
אתה יכול לפרסם נושאים חדשים בפורום זה
אתה יכול להגיב לנושאים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה יכול להצביע בסקרים בפורום זה
You can attach files in this forum
You can download files in this forum
תגובה כללית לאתר זה כאן, תגובה להודעה או כתבה ספציפית יש להגיב למעלה,תודה!


WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO THE SCHLAFF AFFAIR

Powered by Nakim Israeli Citizens ֲ© People of Israel 2005, 2021



משה גל טדי קולק דוד בן גוריון
Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group