לעמוד החדשות
המצטרף/ת האחרון/ה לארגון נקים גב' ויקטוריה ליקס מ- --- דוד בן גוריון וראשית השת"פ עם האויב בשואה עד להפקרות הבטחונית של היום
ההתבזות של הפרקליטות ושל ועדת טירקל אשר גיבו את האלוף גלנט בפרשת האדמות עד לחשיפה  
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> פורום חופשי בעניין שחיתות ציבורית



עדכונים של נקים:

פניה למבקר:כונסי נכסים והתעשרות שופטים ומקורבים שלא ביושר
שלישי 23.08.16 2:02

כך עובדת הצנזורה בפייסבוק מסביב לשואה ושת"פ הציונים עם הנאצים, מחיקת פוסטים במחשכים
שישי 05.08.16 17:32

מסמך, שיתוף הפעולה בין ראשי ה-"הגנה" לנאצים
שני 04.07.16 12:13

מומלצים:

אוהב את ישראל, אוהב צדק? לארגון `נקים` דרוש נדבן פילנטרופ ולוחם

מעריב חושף ששופטי העליון גונבים מהציבור הטבות מפליגות הכל בניגוד גמור לחוק

רצח רבין:השבכ נעתר לבקשה של נקים לשחרר את פרופ' היס מחובת הסודיות על ניתוח הגופה

בלי בושה: השופטת ורדה אלשיך סידרה למקורבה השופט בדימוס פלפל שכר טרחה של 10 מיליון ש"ח

עמיר מנור, כתב מעריב, הוקלט משקר טרם הוציא כתבה שקרית נגד 'נקים' המיחצנת את רשם האגודות ושותפיו

שחיתות מע' המשפט פורצת את מחסום הקול,ראיון על ארגון נקים בקול ישראל, בייניש, מזוז ושנדר תחת ביקורת

הראל סגל: 'יש אדונים לארץ הזו והדמוקרטיה משרתת אותם ואת האינטרסים שלהם. כל היתר, וזה כולל את רובכם, נתונים במעמד עבדים החיים באשליית אדנות...'

צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה       NAKIM      
מעריב
אורח








הודעהפורסם: שבת 22.01.11 19:20    נושא ההודעה: ההתבזות של הפרקליטות ושל ועדת טירקל אשר גיבו את האלוף גלנט בפרשת האדמות עד לחשיפה

הגלנטריזם נחשף, הצדק עושה דרכו אל האור
עכשיו, כשגם מבקר המדינה וגם היועמ"ש מבינים מה קורה פה, גם אלף בולדוזרים לא יצליחו לקבור את הצדק תחת האדמה השדודה בעמיקם
בן כספית | 22/1/2011 11:08 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: יואב גלנט, אהוד ברק, פרשת הקרקעות, יהודה וינשטיין, אהוד אולמרט, מיכה לינדנשטראוס,
מסע הלחצים בעיצומו. אי אפשר לזהות אותו בעין בלתי מזוינת, אבל החברים יוצאים מהחורים ונקהלים מכל הפתחים. עורכי דין נוצצים, אילי ממון, פרסומאים בכירים, עיתונאים (ובני זוגן), לוביסטים, כל אלה שמושקעים עד צוואר במינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל מנסים, בזמן שנשאר, לעשות משהו.

יואב גלנט
יואב גלנט צילום: איי-אף-פי
אם זה היה תלוי רק בבנימין נתניהו, יכול להיות שהיה להם סיכוי. נתניהו עצמו שוחח עם היועץ המשפטי יהודה וינשטיין בסוגיה. אגב, מומלץ מאוד לנתניהו לא להפעיל על וינשטיין (שהיה עורך דינו בפרשת עמדי) לחץ כבד מדי בסוגיה הזו. מי שמכיר את וינשטיין יודע שלחץ כזה עלול לפעול פעולה הפוכה. אבל למרבה המזל זה לא תלוי עכשיו רק בנתניהו. הצדק עושה את דרכו האטית אל האור.

שוד הקרקעות במושב עמיקם היה כל כך כוחני, כל כך בוטה, כל כך נטול בושה, עד כי אלף בולדוזרים לא יצליחו לקבור אותו עכשיו. "הארץ" פרסם שלשום בעמודו הראשון את תמונת "וילה גלנט". אין ספק, הכימיה בין שר ביטחון שספון בהיכל שיש ופאר במגדלי אקירוב ובין רמטכ"ל שחולש על טירה כזו, תהיה מיידית.

התמונה, אגב, לא מכילה את עשרות הדונמים שסופחו שלא כדין. אפילו עמודי "הארץ" לא מספיק רחבים בשביל זה. הגלנטריזם נחשף. הוא מחזיר אותנו לימים רחוקים, עליזים ואפלים, בהם הגנרלים נהגו כאן כאילו הם אדוני הארץ. בזזו עתיקות, שלחו ידיהם בבנות, סעדו בחינם במסעדות. לרגע ניתן היה לחשוב שהמנהגים האלה פסו מן הארץ. מתברר שלא.
טירוף לאומי

כדי לדעת את האמת לא צריך להיות יועץ משפטי לממשלה, מבקר מדינה או חוקר משטרה. האמת מרוחה על העמודים האלה כבר יותר משנתיים, פרי עבודתו של תחקירן חרוץ, אמיץ ויסודי בשם קלמן ליבסקינד. שנתיים האותיות הללו מודפסות, וחוזרות ומודפסות, אבל השיירה עוברת. אהוד ברק החליט שגלנט יהיה רמטכ"ל, שורת המקהלה בתקשורת התיישרה, ראש הממשלה הרכין ראש, הוחלט שכך יהיה. זו תרבות השלטון שלנו.

ביום רביעי היו שני שיאים קומיים בתקשורת. הראשונה הייתה קלודין גלנט, אשת האלוף, שנתפסה ב"שיחה מפתיעה" על ידי הצמד שי ודרור ב"רדיו ללא הפסקה". מישהו פועל נגד גלנט, גילתה קלודין לצמד, מישהו מנסה לקלקל ליואב, היא אמרה, וכשהם המשיכו ללחוץ עליה ושאלו מי זה יכול להיות, היא לקחה נשימה וגילתה להם ולאומה: "הדובר של מיקי איתן היה הדובר של התנועה הירוקה".

אכן,
בינגו. וואו. איך תפסו את השר מיכאל איתן על חם. לאן הוא יוליך עכשיו את הבושה. אין לי מושג מי הדובר של איתן, אבל אם היה זה אכן הוא שהפנה את תשומת לבו של השר החרוץ והאמיץ הזה לתועבת גלנט, אז מגיע לו יישר כוח.

ההמשך הגיע ביומן הצהריים של "קול ישראל". עו"ד דובי וייסגלס, ליצן לכל עת, עלה לשידור. וייסגלס, אחד מסלעי היסוד של "פורום חווה", איש רעים להתרועע, או להרע, שותפו לדרך של גלנט בלשכת ראש הממשלה, פצח במופע אימים רדיופוני (בלי שהופרע כמעט) ודיבר על כך ש"אנשים לא מוצאים את ידיהם ורגליהם בענייני מקרקעין... הוויית המקרקעין במושבים, הבליל הזה, הבלגן של מינהל מקרקעי ישראל... לא בכדי החקירה הולכת ומתפתלתגורמים שונים ומשונים בוחשים בסיפור הזה... אני שומע את הדברים ומתפוצץ... הגענו לפסגה חדשה של טירוף לאומי".
"גורמים שונים ומשונים שבוחשים"

אכן, לשמוע ולהתפוצץ. קודם כל, דובי היקר, החקירה לא הולכת ומתפתלת. זו החקירה הכי קלה ופשוטה שאפשר לחלום עליה. אין מה להשוות אותה, למשל, לחקירת האי היווני. כן, זו חקירה שהלכה והתפתלה, והסתובבה, וחזרה, ובאה, ולא הגיעה לשום מקום (המעגל נסגר עכשיו, עם התפקדותו של אחד מגיבורי החקירה, גלעד שרון, לקדימה). הבעיה עם החקירה הזו טמונה בעובדה שהיא החלה רק עכשיו, ולא לפני שנתיים.

אבל משהו, בכל זאת, יש בדבריו של וייסגלס. באמת קשה למצוא ידיים ורגליים בענייני מינהל מקרקעי ישראל. ועל זה, בדיוק על זה, בנה יואב גלנט. הוא היה בטוח שכשיתברר שהוא יושב פתאום על עשרות דונמים שאינם שלו, סולל דרכים על שטח ציבורי, מתקין חניונים ושותל זיתים, הוא יוכל להסתתר מאחורי הבירוקרטיה.

אז זהו, שגלנט טעה. בא קלמן ליבסקינד וקרע את המסכה מעל פניו. אני ממליץ ומפציר בכל מי שלא קרא, שיקרא. גם את פרק א', גם את פרק ב', גם את "השקרים של גלנט", ואפשר לתבל בסיכום המיוחד שפרסם ליבסקינד כאן אתמול. למרות שמדובר בנדל"ן, זה סיפור מרתק. וגם מזעזע. רק גלנט ווייסגלס לא מצליחים להבין על מה המהומה.

באשר ל"גורמים השונים ומשונים שבוחשים". עוד הבל. יש ניסיונות, פאתטיים למדי, לקשור את פרשת הקרקעות של גלנט למסמך הרפז. כאילו אותה כנופיה, לכאורה, שזייפה את מסמך הרפז כדי למנוע את מינוי גלנט מנסה עכשיו להפעיל את התוכנית החלופית שלה. הטענה הזו היא פגיעה באינטליגנציה. הרי ליבסקינד פרסם את התחקיר הראשון לפני למעלה משנתיים. אפילו לפני "עופרת יצוקה". אף אחד לא חלם אז שגלנט יהיה רמטכ"ל (חוץ מברק וממנו, שכבר ידעו). שום דבר לא היה על סדר היום. לאשכנזי הייתה עוד יותר מחצי קדנציה לפניו.
צילום ארכיון: פלאש 90
לינדנשטראוס. הבין מיד שיש כאן קרחון שרק קצהו נחשף צילום ארכיון: פלאש 90
נורת אזהרה

זאת ועוד: פרטים ראשונים על סכסוך הקרקעות בעמיקם ותלונותיהם של שכניו של גלנט יצאו בערוץ 2 כשנה לפני כן. לפני שלוש שנים! אז על מה, למען השם, מקשקש וייסגלס את עצמו לדעת? מי "מנסה לחבל בסיכוייו של יואב"? יואב גלנט, הוא שחיבל בסיכויי עצמו. הוא, שהאמין שהכל מותר. שאדמת המדינה שייכת לו ולאנשים מהזן שלו. גנרלים כוחניים, מחוברים, מקושרים.

אחת האנקדוטות הכי משעשעות בפרשה הזו היא שתושב אחר מעמיקם, חקלאי מן השורה, ניסה לעלות על האדמות הללו זמן קצר לפני גלנט. המדינה חשה ופינתה אותו משם אחרי רבע שעה, הוגש נגדו גם כתב אישום פלילי. מעניין, כשמדובר באחד האדם, באזרח מן היישוב, פתאום אין "הוויית מקרקעין", ואין "הבליל הזה והבלגן הזה של מינהל מקרקעי ישראל".

אחר כך בא גלנט, והמדינה נרדמה. ואחר כך בא ליבסקינד, אבל זה לא הזיז לאף אחד. אחרי ליבסקינד בא השר מיכאל איתן, ואחריו באה "התנועה הירוקה" שעתרה לבג"ץ, ואחר כך באו ההערות של בג"ץ, ועדיין שומרי החותם בפרקליטות המדינה לא התעוררו. מיכאל איתן ישב איתם, עם מייק בלאס ואסנת מנדל, שלוש שעות. הראה להם את כל החומר. הם היו מאוד ידידותיים, אבל המשיכו להגן על גלנט.

ביום ראשון, יממה לפני הדיון בבג"ץ, ניגש איתן ליועץ וינשטיין עצמו, בירכתי ישיבת הממשלה. בנוכחות שר המשפטים נאמן הזהיר איתן את וינשטיין לבל ישגר את נציגי הפרקליטות להגן על גלנט בדיון בבג"ץ. יש דוח חריף של המבקר בדרך, אמר איתן, אתם לא יכולים להגן על דבר כזה. אבל נורת האזהרה של וינשטיין לא הבהבה עדיין. עוזריו בלאס ומנדל הכשילו אותו בכך שלא העבירו לו דיווח מדויק על הפגישה עם השר איתן.
לבנה על גבי לבנה

וכאן, כמו תמיד, נכנס לתמונה המחסום האחרון. מיכה לינדנשטראוס שמו. מבקר המדינה קיבל את מיכאל איתן למחרת פגישת הסרק של איתן בפרקליטות. לינדנשטראוס עצמו ישב בראש צוות והאזין, בקשב רב, לסיפור העלילה, המגובה במסמכים, עדויות והצלבות. הוא הבין מיד שיש כאן קרחון, שרק קצהו נחשף.

בשלב הזה לא הייתה לו כוונה להפוך לגורם המכריע בפרשה הזו. העניין תלוי ועומד בבג"ץ והמבקר, שקיבל תלונה רשמית מהשר איתן, תכנן לבדוק את הסיפור עצמאית ולפרסם חוות דעת, טיפול שגרתי הנהוג בתלונות המוגשות למבקר המדינה ונמצאות ראויות לבדיקה. הוא הקים צוות חקירה ואנשיו החלו לפעול מיד.

באינטנסיביות הם סיירו בשטח וזימנו עדים וגבו עדויות ותוך זמן קצר מאוד שחו בחומר. ואז בא הדיון בבג"ץ והשופטים, בראשותה של אסתר חיות (שגם היא, מצדה, הוכיחה בקיאות רבה בחומר), הפנו לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה שורה של שאלות הבהרה. בשלב הזה החלו אנשיו של לינדנשטראוס להתלבט. הרי אצלם כבר הצטבר החומר הרלוונטי, מגובה בעדויות ובמסמכים. למה שלא יעזרו לחברים בפרקליטות?

התקשרו לאסנת מנדל, מנהלת מחלקת הבג"צים, ושאלו אותה אם היא מעוניינת בתקציר ממצאיו של המבקר. בוודאי, אמרה מנדל. שיגרו אליה תקציר בן כ-20 עמודים. לא היה בתקציר הזה שום דבר שקלמן ליבסקינד, או השר מיכאל איתן אחריו, לא כתבו בתחקיריהם, אבל החומר היה סדור, לבנה על גבי לבנה, דונם שדוד בעקבות דונם, שקר רודף שקר. התקציר הזה הועבר לפרקליטות ביום ראשון. אין נפש חיה שתקרא אותו ולא תלקה בהלם עמוק.
צילום: יהונתן שאול
יהודה וינשטיין. היה ברור לו שמשחק חדש החל צילום: יהונתן שאול
"חומר חדש"

ביום שני אמור היה המבקר לינדנשטראוס לנאום בפני כנס של כל מנכ"לי משרדי הממשלה. והנה, לפתע, טלפון מהיועץ וינשטיין. מוטב להתעורר מאוחר, מאשר אף פעם. אני חייב לראות אותך, אמר היועמ"ש. המבקר היה נבוך. יש לי כנס, אני נואם, אולי אפשר מחר, שאל אותו. וינשטיין התעקש. עכשיו, הוא ביקש. תכף ומיד. לינדנשטראוס הבין.

כעבור 20 דקות כבר ישב וינשטיין מול לינדנשטראוס. פניו היו לבנות. ניכר היה ביועץ המשפטי שהוא מבין, סוף סוף, את עוצמת הסיפור. אחרי הפגישה הזו, מיהר לינדנשטראוס לכנס המנכ"לים. גם הוא היה נסער. "צר לי שאיחרתי, אני בא אליכם מפגישה מאוד חשובה שבטח עוד תשמעו עליה", אמר. וינשטיין, מצדו, מיהר למשרד. היה ברור לו שמשחק חדש החל.

עוד באותו יום ביקשה הפרקליטות שהות נוספת מבג"ץ לאור "חומר חדש" שהגיע. אגב, ה"חומר החדש" הזה פורסם בעמודים הללו ללא הרף, אבל החברים בפרקליטות לא מתעניינים בחומרים מהסוג הזה (אלא אם כן הם קשורים לאהוד אולמרט), בעיקר כשהם מתייחסים לגורמים החביבים על השלטון, או על שר הביטחון, שהוא, כידוע, שומר שלטון החוק. רק כשקיבלו את זה מסודר מהמבקר, התעוררו.

באשר ל"ועדת טירקל". הם פרסמו שלשום הודעה ובה טענו שהם לא "ועדת חקירה". אז מה הם? ועדת טירקל היא הוועדה האמורה להגן עלינו ממינויים של אישים בכירים הנגועים בענייני טוהר מידות.
הוועדה הזו הוקמה אחרי פרשת "בר-און חברון", כשצחי הנגבי ובנימין נתניהו ניסו למנות, במחטף, את עו"ד רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה (ובספקולציה שכך אפשר יהיה להעניק חנינה לאריה דרעי). מאז מונו לא מעט מינויים, בר-און כבר בפוליטיקה, איש ראוי ושר אוצר לשעבר, ובדיעבד ברור שהוא ראוי לתפקיד. אלא שהקומבינה הצחינה למרחוק והוחלט לנקוט צעדים כדי להימנע מקומבינות כאלה בעתיד.
כישלון שאין חמור ממנו

חברי ועדת טירקל התכנסו פעמיים, לא זימנו עדים, לא שאלו שאלות. הם ראיינו את גלנט ואת ברק ואת נתניהו ושאלו אותם אם זה בסדר שברק ונתניהו ימנו את גלנט. כשאמרו להם שזה בסדר, הם אמרו בסדר. מדובר בכישלון שאין חמור ממנו. הוא נעוץ בבהילות שנטע בכל המערכת אהוד ברק, שגם היום טוען שאם מינוי גלנט יעוכב תהיה פגיעה קשה בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. טענה שלא מחזיקה אפילו מי אפסיים. אבל טירקל קנה אותה, הכניס את עצמו למצב רוח של חירום, והתחפש לחותמת גומי.

כבוד השופט טירקל, אתה רק בן אדם. זכותך לפעמים לשגות. אני לא מאמין שעשית את זה במזיד. עוד לא מאוחר לתקן את הטעות הזאת. הרי אתה יודע שהמדינה הזו חשובה יותר מהאגו שלך. אבל לפני שאתה מתקן, כדאי שתפסיק להתחמק. קרא את הדברים והבן לאיזו פארסה נתת יד. גם הטיעון ש"החומר לא היה לפנינו" לא תופס כאן. החומר היה גם היה. הדברים פורסמו בתקשורת, השר מיכאל איתן כבר הניח את ממצאיו, אתם הייתם צריכים לעשות את עבודתכם, ולא עשיתם.

אחרון חביב, אהוד ברק. שלשום הוא פרסם הודעה ממנה אפשר היה להבין ממי למד גלנט מבוא להתנשאות, כוחנות ואדנות. "גלנט יהיה רמטכ"ל וייכנס לתפקידו במועד המתוכנן", הודיע ברק, "איני מקיים כל בדיקה". ובכן , מר ברק, אנחנו יודעים שאתה לא מקיים כל בדיקה. אנחנו מברכים על כך. לא אתה בודק, בודקים אותך. ואת איכות החלטותיך. עכשיו נראה אם האמון שאתה נותן תקופה ארוכה כל כך במוסדות החוק ואכיפתו, מחזיק מים.

זעקותיך על כך שגלנט כבר מקיים חפיפה כמה חודשים ונחשף לחומרים שרק רמטכ"ל רואה מעוררות גיחוך. אם עניין החפיפה כל כך מטריד אותך, איך לא הטרידה אותך העובדה שאתה ממנה לרמטכ"ל קצין שלא שימש בתפקיד מטה בכיר, כנדרש, וגם לא עשה שום תפקיד משמעותי בחזית הצפון, שממנה, ככל הנראה, תיפתח הרעה?
צילום: פלאש 90
אהוד ברק. הוא החליט שגלנט יהיה רמטכ''ל צילום: פלאש 90
אולמרט אמר: ברק בחיים לא יתקע סכין

שבוע לא קל היה לברק. זה התחיל עם פירוק העבודה והקמתה של סיעת "עצמאות". אחרי שהטביע את הספינה, היה הראשון להימלט ממנה. אחר כך, בנאומו בבוקר שאחרי, עוד העז ברק לפרט מדוע עזב את העבודה. הוא דיבר על גלישתה של העבודה לשוליים, עם בידול לכיוון ה"פוסט מודרניות והפוסט ציונות". הוא כינה את איתן כבל, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ, פואד בן אליעזר ועמיר פרץ פוסט ציונים.

כבל, שעדיין עושה מילואים כרס"ל בצנחנים, הוא פתאום פוסט ציוני. פרץ, שמתגורר בשדרות המופצצת וחי בה גם כשר ביטחון, הוא פתאום פוסט ציוני. פואד, שבנה בארץ הזו משהו, הוא פוסט ציוני. ברק שכח איך בשנת 2001, אחרי שהבעיר את המדינה עם האינתיפאדה השנייה ואולץ ללכת לבחירות, נאלץ להתדפק על דלתות ראשי מרצ. הרי בעבודה כבר תיעבו אותו. פעילי מרצ ואנשיה היו כמעט היחידים שהסכימו לעבוד עבורו במערכת הבחירות ההיא, בה הובס תבוסה כואבת.

דקה אחרי שהובס, אסף את השברים וכינה אותם "השמאל העמוק". עכשיו הוא מחלק ציונים מחדש, ועוד מצהיר שהמוטו שלו הוא "מה שטוב למדינה". נו , טוב. מכיוון שהמדינה שייכת לו ולגלנט, אז מדובר בזהות אינטרסים. אגב, חבורת הפורשים של ברק יותר הומוגנית ממה שחשבתם. שלום שמחון ומתן וילנאי מאוחדים שם בניסיונם למצוא מקלט בקק"ל. איש-איש וסיבותיו. שמחון ראה שאי אפשר קק"ל, אז עכשיו הוא בתמ"ת. וילנאי מונה לאחראי על ביטחון העורף. שיהיה.

גם בין ברק לעינת וילף יש משהו משותף. בשנת 2006, זה כבר פורסם, ניסה ברק לדחוק את עצמו בכל הכוח לרשימת קדימה המתגבשת. הוא פנה לשרון, ואחר כך לאולמרט, ואולמרט גם נלחם בשבילו ואמר שברק נאמן לו ובחיים לא יתקע לו סכין, והיו כאלה ששקלו לוותר על שמעון פרס ברשימה ולהכניס במקומו את ברק. אבל היו כמה אנשי מקצוע שבדקו את זה בסקרים וגילו שברק לא מוסיף קול אחד לרשימת קדימה (להפך, גורע קולות), ואילו פרס מוסיף ארבעה-חמישה מנדטים. ברק נשאר בחוץ.
מהלך עריקה חשאי

עכשיו מתברר שבאותו זמן ממש זימנה עצמה ח"כ עינת וילף לפגישה עם דובי וייסגלס. היא העניקה לו ספר חדש פרי עטה והתעניינה בשילוב ברשימת קדימה. וייסגלס דיבר עם ציפי לבני, שפגשה את וילף. אגב, שניהם התרשמו ממנה (די בצדק. וילף אישה מרשימה). לבני העבירה את הבקשה הלאה. זה לא הסתייע.

פניתי שלשום לוייסגלס כדי לבדוק את הסיפור. "אני בודק וחוזר אליך", אמר. אבל לא חזר (לפחות עד הורדת הגיליון לדפוס). פניתי לוילף. היא אישרה את הסיפור. לזכותה ייאמר, אישרה אותו ביושר (וילף: "כנראה שקדימה מגיבים בהיסטריה למהלך שלנו, שמציב אתגר לקדימה מהמרכז וזוכה לתגובות חיוביות, ומביא אותם לצאת נגדי"). עכשיו היא וברק יחד, חוגגים עצמאות, העיקר שזה "מה שטוב למדינה".

ברק עשה את כל מהלך העריקה מהעבודה בחשאי. לא עדכן אף אחד, גם לא את ויצמן שירי. צריך להתעכב רגע על שירי. מדובר באיש הכי נאמן לברק על פני האדמה. אחרון הנאמנים. גם כששמחון הפנה לו עורף תקופה מסוימת, שירי היה שם. תמיד היה שם. אפשר היה לפנות אליו באמצע הלילה עם סיפור שהוא לא מכיר נגד ברק, והוא מיד יעלה לשידור ויגן עליו בחירוף נפש.

ובכן, שירי שלנו נאלץ להתעורר בבוקר ולשמוע מעיתונאים שברק בורח מהעבודה ומשאיר אותו תקוע שם. עכשיו מציעים לו, ניחשתם נכון, את הקק"ל, כדי לפייס אותו. הנה, דוגמה נוספת, איך אדמות מדינה ולאום נתפסות כמטבע עובר לסוחר לצורך קומבינה פוליטית. אגב, להערכתי, שירי לא יקנה את זה. חוץ מזה, מישהו חשב פעם על האופציה השפויה יותר? להשאיר את אפי שטנצלר, יו"ר קק"ל הנוכחי והטוב, במקומו?
צילום ארכיון: דודו גרינשפן
ברק ושירי. אחרון הנאמנים צילום ארכיון: דודו גרינשפן
לשחרר את ג'נתן פולארד עכשיו

שתי הערות בעניין שני אסירים ישראלים. הראשון, ג'ונתן פולארד. המסה הקריטית ממשיכה להצטבר. הפעם, בניגוד לפעמים קודמות בהן נושא שחרורו עלה, קולות ההתנגדות כמעט לא נשמעים. זה חידוש מרענן. המעטים שמתנגדים בארצות הברית מעלים טענות עובדתיות שנסתרות ומופרכות מיד ובקלות על ידי בכירים אמריקאים המתייצבים במסירות למען השחרור.

לורנס קורב, לשעבר תת שר ההגנה אצל קספר ויינברגר, ממשיך לפרסם מאמר אחרי מאמר למען שחרור פולארד. קורב לא חייב לפולארד שום דבר. מצפונו כנראה מייסר אותו. מצפוננו שלנו צריך לייסר אותנו. מצבו הרפואי של פולארד מחמיר בהתמדה. אביו מוריס בן למעלה מ-90. אנחנו, שחייבים לפולארד קצת יותר מקורב, צריכים להמשיך לפעול.

אהוד ברק, למשל, אם היה משקיע בחנינה לפולארד עשירית ממה שהשקיע בחנינה למיליארדר מארק ריץ', היה יכול להועיל במשהו. גם שמעון פרס, כשיקום מאבלו על מות סוניה, יכול לעשות משהו. לפרס, בניגוד לברק, יש עדיין יוקרה בוושינגטון. צריך פשוט לשחרר את ג'ונתן פולארד עכשיו.

האסיר השני הוא רוני פוקס. הוא לא עצור 25 שנה, רק שלושה חודשים, אבל במקרה שלו הסיפור זועק לשמים מהרגע הראשון. מדינה בשם גאורגיה התחפשה למשפחת פשע, עשתה תרגיל עוקץ לאיש עסקים לגיטימי, שומר חוק, שביקש לגבות ממנה חוב שנקבע במוסד בוררות מוסכם ומכובד בעולם. חומרים ששידר אודי סגל שלשום בערוץ 2 מאמתים את ההנחה שפורסמה כאן, שגאורגיה פשוט חטפה את רוני פוקס כדי להימנע מתשלום חוב של מאה מיליון דולר.

בשלב הזה, קשה לי להבין איך שר החוץ אביגדור ליברמן לא משתמש באוצר המילים המוכר והפופולרי שלו לצורך הבהרת העניין. איך יכול להיות ששגריר גאורגיה נמצא עדיין בישראל ולא מגורש. איך יכול להיות שהגאורגים לא מבינים שישראל סבורה שהם חטפו לה אזרח, ואין לה כוונה לעבור על כך לסדר היום


http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/202/980.html?hp=1&cat=486
חזרה למעלה

פניה למבקר,כונסי נכסים והתעשרות שופטים ומקורבים על חשבון המתגרשים

הצג הודעות מלפני:   
הגב לנושא    אינדקס הפורומים -> פורום חופשי בעניין שחיתות ציבורית כל הזמנים הם GMT + 2 שעות
עמוד 1 מתוך 1

נבחרים

גילויים אחרונים בפרשת רצח יצחק רבין ז"ל

הקשרים של `המאפיה` המשפטית נחשפים

הצטרף עכשיו למאבק של נקים נגד השחיתות השלטונית

גלובס חושף שהפרקליטות מושחתת השופטת הדס יהלום מאשרת זאת אך לא עושה דבר

תודה למאות הלייקים, שדרגנו
לדף חדש תודה לחדש לנו לייק!


 
קפוץ אל:  
אתה יכול לפרסם נושאים חדשים בפורום זה
אתה יכול להגיב לנושאים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה יכול להצביע בסקרים בפורום זה
You can attach files in this forum
You can download files in this forum
תגובה כללית לאתר זה כאן, תגובה להודעה או כתבה ספציפית יש להגיב למעלה,תודה!


WANT TO KNOW WHO REALLY RULES THE STATE OF ISRAEL? GO TO THE SCHLAFF AFFAIR

Powered by Nakim Israeli Citizens ֲ© People of Israel 2005, 2007



משה גל אורי מילשטיין טדי קולק דוד בן גוריון
Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group