הוגשה תביעה תקדימית נגד הפרקליטות המתארת כיצד נרדפה באופן מחפיר גליה שוורץ אם חפה מפשע

[חיים יטיב]

הוגשה תביעה תקדימית נגד הפרקליטות המתארת כיצד נרדפה, באופן מחפיר, גליה שוורץ אם חפה מכל פשע על ידי פרקליטות חיפה. המשטרה והפרקליטות מחזיקים בכוח אדיר היכול להתבטא בהרס חיי משפחה שלמה כאשר הם מחליטים להתלבש על חף מפשע ולהביא להרשעתו בכל מחיר ממניעים פסולים.
הדבר מדגיש את הצורך להפעיל ביקורת ראויה על גורמי האכיפה, דבר שלצערינו אינו קיים כיום.

כאן תמצות הדברים ובהמשך כתב התביעה כפי שהועברו על ידי ב"כ של גליה שוורץ.
נקווה שהתביעה דנא תשנה במקצת את גישתה של המדינה להפעלת פיקוח ראוי על גופי התביעה.


לבית משפט השלום בחיפה הוגשה ביום 10.7.08 תביעה של גליה שוורץ נגד פרקליטות המדינה בטענה כי פרקליטות המדינה ניהלה נגדה במשך שנים הליך פלילי רשלני וזדוני שבסופו של דבר הסתיים בזיכויה.

בכתב האישום הואשמה גליה שוורץ כי תקפה את בנו של בן זוגה מנישואיו הראשונים. התלונה למשטרה נגד גליה שוורץ הוגשה ע"י אמו הביולוגית של הילד (בנו של בן זוגה של גליה שוורץ).

בית משפט השלום בטבריה אשר זיכה את גליה שוורץ קבע כי אין לתת אמון במתלונן וכי עדות הילד בבית המשפט סותרת את עדותו בפני חוקרת הילדים, סותרת את עדות אמו וסבתו ונגד שאר העדים

גליה שוורץ טוענת בכתב תביעתה כי פרקליטות מחוז הצפון המשיכה בהליך האישום הפלילי למרות שהגיעה למסקנה כי אין סיכוי להרשעה.

גליה שוורץ טוענת בכתב תביעתה כי במהלך הדיון באישום כאשר התברר כי אין סיכוי למנוע את עדות הילד הגישה עו"ד שלוה לוין מפרקליטות מחוז הצפון תלונה שקרית ומפרכת למח"ש בגין הטרדת עד נגד בן זוגה של גליה שוורץ, שהוא שוטר על מנת להרתיעו מלהעיד בתיק לטובת התובעת.

התובעת טוענת כי עו"ד שלווה לוין הטעתה את מח"ש בתלונתה נגד בן זוגה במכוון והסתירה בתלונתה ממח"ש מידע וחומר חקירה שהיה בידיה בעת שמסרה את תלונתה, אשר אם היו בידי מח"ש טרם פתיחת החקירה, מח"ש כלל לא הייתה פותחת בחקירה.

התובעת טוענת כי הפרקליטה עו"ד שירי שחף אופק הדיחה את הילד לתת עדות שקר בבית המשפט.

התובעת טוענת כי פרקליטות מחוז הצפון חצתה את הגבולות כדי להרשיע תובעת חפה מפשע.

התובעת טוענת כי התובעת בתיק האישום, עו"ד שירי שחף שתקה ומילאה פיה מים שעה שהילד העיד בבית המשפט ושיקר במצח נחושה לשאלות בית המשפט בעוד שהיא עצמה ידעה שעד זה משקר במצח נחושה.

התובעת טוענת כי חוקרת הילדים התרשלה התרשלות חמורה שעה שקבעה כי הילד דובר אמת בעוד שבית המשפט קבע כי מדובר בילד "אשר עשה רושם של אדם צעיר בגילו, אולם הוא בעל ניסיון רב בכל הקשור במאבקים המשפטים שמנהלים הוריו. המתלונן הותיר בי רושם של אדם מניפולטיבי שאין לבסס הרשעה על דבריו."

התביעה הוגשה גם נגד אמו וסבתו של הילד (שלום בחיפה- ת"א 4720-07-0 בשל שקרים.


כאן התביעה

בבית משפט השלום בחיפה ת"א 4720-07-08


התובעת: גליה שוורץ
מרח' צאלים 6, יקנעם עילית
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי נקר
מרחוב אביטל 56/3, יקנעם עילית 20692
טל: 9591479-04, פקס: 9890307-04

נ ג ד

הנתבעות: 1. מדינת ישראל (פרקליטות המדינה + משטרת ישראל + חוקרת הילדים ליאת פיאלקו)
ע"י פרקליטות מחוז חיפה
שד' פלים 15, חיפה
2. ציפי שוסטר
שכ' בן גוריון 1102, נצרת עילית
3. טובה שוסטר
שכ' בן גוריון 1102, נצרת עילית

סכום התביעה: 629,233 ₪

מהות התביעה: רשלנות, נגישה

כתב תביעה
הצדדים בתביעה
1. התובעת, שהיתה הנאשמת בתיק פ 1951/04 שהתנהל בבית משפט השלום בטבריה, תהיה מיוצגת בתביעה זו ע"י בא כוחה עורך הדין שפרטיו לעיל ומענה להמצאת כתבי בי-דין הינה בכתובת בא כוחה כאמור לעיל.
2. הנתבעת מס' 1 היא מדינת ישראל אשר פרקליטות המדינה (על עובדיה), משטרת ישראל וחוקרת הילדים ליאת פיאלקו הם אורגנים של הנתבעת מס' 1 ו/או עובדיה ו/או שלוחיה והנתבעת מס' 1 אחראית לפעולתם של אורגנים אלה.
3. הנתבעת מס' 2 (להלן גם "ציפי שוסטר") הינה גרושתו של מר חיים שוורץ אשר בחלק מהזמנים הרלבנטיים לתביעה זו היה בן זוגה של התובעת.
4. לציפי שוסטר ולמר חיים שוורץ בן בשם י.ש. מנישואיו הראשונים של מר חיים שוורץ לציפי שוסטר.
5. הנתבעת מס' 3 (להלן – "טובה שוסטר") הינה אמה של ציפי שוסטר וסבתו של י.ש..
התביעה בתיק זה:
6. התביעה בתיק זה הינה תביעה נזיקית נגד כל הגורמים אשר היו אחראים להגשת כתב אישום מופרך מן היסוד כנגד התובעת וכן לניהול הליך מופרך, ארוך, מיגע, מתיש וחסר יסוד שהיה צורך להפסיקו טרם הגיע לסיומו. כתב האישום הסתיים בזיכויה של התובעת לאחר מאבק משפטי ארוך ומיגע.

המסכת העובדתית:
7. הנתבעת מס' 1 הגישה נגד התובעת ביום 19.6.02 כתב אישום לבית משפט השלום בנצרת (יצוין כי התיק הנ"ל החל כ- פ 3080/02 בבית משפט השלום בנצרת ואולם הוא עבר לבית משפט השלום בטבריה עקב העברתו של כבוד השופט דורון פורת לכהונה בבית משפט השלום בטבריה) שבו שני אישומים בקשר לשני מסכות אירועים שונים שהתרחשו במועדים שונים בהפרש של כשלוש שנים ביניהם כדלקמן:
א. במסגרת האישום הראשון הואשמה התובעת כי כארבע שנים לפני מועד הגשת כתב האישום, קרי בשנת 1998, בתגובה להתפרצות של הילד י.ש. (שכאמור הינו בנו של מר חיים שוורץ, מנישואים קודמים – לא לתובעת- ושבמועד האישום הראשון היה בן שמונה שנים) "אשר שיחק באותה עת עם" בנה של התובעת ובעלה (מר חיים שוורץ,- י.נ.) (להלן- "הילד הנוסף"), "הכניסה (התובעת- י.נ.) את הילד ואת הילד הנוסף לחדר השינה בבית ואז אחזה התובעת בחולצתו של הילד והטיחה אותו על המיטה בחדר, תוך שהיא צועקת על הילד כי יהיה בשקט וכי יקשיב לאביו. כן הואשמה התובעת כי נתנה לילד מכה על ידו, סטרה לו על פרצופו והכתה אף את הילד הנוסף" (כך כאמור בכתב האישום). ביחס לאישום זה הואשמה התובעת כי תקפה את הילד בהיותה אחראית עליו כבת זוגו של אביו וכן תקפה את הילד הנוסף- עבירה בניגוד לסעיפים 379 + 382(ב)(2) לחוק העונשין התשל"ז 1977.
ב. במסגרת האישום השני הואשמה התובעת למעשה בתקיפת הקטין בשתי נסיבות שונות:
1. התובעת הואשמה כי ביום 6.7.01 בשעות הערב עת שהה הילד בבית אביו (מר חיים שוורץ,- י.נ.) במסגרת ביקוריו נטלה התובעת את אחת מנעליה והשליכה אותה לעבר הילד ואולם הנעל פגעה בחלון הסלון וכתוצאה מכך נשברה זגוגית החלון וחתיכת זכוכית פגעה בראשו של הילד.
2. התובעת הואשמה כי ביום 7.7.01 בדרכה של המשפחה חזרה מחוף דור עת היו ברכב בקשה התובעת כי הרכב ייעצר ואז יצאה התובעת מהרכב לעבר הילד שישב במושב האחורי והטיחה בפרצופו מגבת שהיתה בידה.
3. עוד הואשמה התובעת כי בהמשך אותו יום נכנסה התובעת לחדר שבו שהה הילד, בעטה בו במספר מקומות בגופו וסטרה על לחיו דבר שלטענת הנתבעת מס' 1 גרם לו למספר חבורות בירכו ובמרפקו הימני.
4. כן הואשמה התובעת כי במשך שהותו של הילד בדירה איימה התובעת מספר פעמים עליו ואמרה לבעלה בנוכחות הילד כי איננה רוצה את הילד בבית ואם לא ייקחו לביתו, "תעיף את שניהם בבעיטות". כן הואשמה התובעת כי הודיעה שאם יביא בעלה את הילד עוד פעם היא "תהרוג את שניהם".
8. במעשים המתוארים לעיל הואשמה התובעת כי תקפה את הילד בהיותה אחראית עליו וגרמה לו לחבלות וכן איימה שתפגע בילד עבירות לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין ועבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
9. ביום 20.5.07 זוכתה התובעת מהאישומים נגדה וזאת לאחר חמש שנות דיונים מורטות עצבים.
העתק מהכרעת הדין מצורף לכתב תביעה זה כנספח א'
הכרעת הדין של כבוד השופט דורון פורת
10. להלן עיקרי הכרעת הדין של כבוד השופט דורון פורת.
א. "בחנתי את עדותו של המתלונן ומצאתי שאין לתת אמון בדבריו. עדות המתלונן בבית המשפט סותרת את דבריו בפני חוקרת הילדים, סותרת את עדות אמו וסבתו ושאר העדים..."
ב. המתלונן העיד, כי התובעת זרקה לעברו נעל אשר פגעה בחלון שהיה מאחוריו וניפצה את החלון. שבר זכוכית פגע בראשו, וגרם לו לפציעה. התובעת טענה כי החלון מעולם לא נשבר מיום שהבית נבנה.
ג. "בתאריך 16.5.2006, בית המשפט ביקר בביתה של הנאשמת, מקום האירוע הנטען. בית המשפט בחן את הזכוכית אשר נטען כי נופצה מזריקת הנעל. בית המשפט התרשם כי הגומיות האוטמות את המרווח שבין הזכוכית לבין מסגרת הדלת העשויה מאלומיניום, הן גומיות יבשות וסדוקות (פרו' עמ' 336, ש' 17-15). בית המשפט ערך מדידה והשוואה של המרחק בין נקודת חיבור הגומי האוטם, בחלק הפנימי של הזיגוג, בין הדלת בדירת הנאשמת, לבין הדלת בדירת שכנה בקומה מעל. בית המשפט מצא כי המרחק בין מיקום חיבור הגומיות בין שתי הדירות הוא כסנטימטר אחד או אף פחות מכך. משמע, כי הגומיות האוטמות בשתי הדלתות שנבדקו, לא הוחלפו מעולם. הסבירות כי זגג המחליף זכוכית יחזור ויתקין את הגומיות באופן זהה, היא נמוכה ביותר ושואפת לאפס. בחינה של הגומיות מלמדת כי מדובר בגומיות ישנות מאד, אשר לא ניתן להוציאן בשלמותן ובודאי שלא ניתן להחזירן באופן שלא ניתן יהיה להבחין בכך (פרו' עמ' 337, ש' 29-25). בית המשפט בחן את הברגים אשר בדלת האלומיניום ומצא כי מדובר בברגים חלודים מאד, לא ניתן להבחין בסימנים כי הברגים נפתחו. יתרה מכך, בית המשפט ניסה בכוח סביר, לפתוח את הברגים והדבר לא עלה בידו (פרו' מעמ' 337, ש' 6-2)."
ד. "המתלונן נחקר האם הושמעו לו קלטות שהציגה ההגנה. ביום 26.9.04 (פרו' עמ' 146-145), טען המתלונן כי הוא לא שמע את הקלטות. לעומת זאת בעדותו מיום 9.4.06 (פרו' עמ' 288), טען כי שמע את הקלטות במשרדי הנתבעת מס' 1 .
ה. "המתלונן עומת עם שיחות שהוקלטו בינו לבין חיים ולאורנה וינר. המתלונן טען כי אמר את הדברים מבלי שהתכוון וכדי לרצות את המשוחחים עמו. (פרו' עמ' 148 ש' 26-25). ביחס לאותן קלטות, בפני חוקרת הילדים, טען שהדברים נפלטו לו מהפה. (ת/13א', עמ' 4 ש' 119-114)."
ו. "בחקירת המתלונן בפני חוקרת הילדים מיום 17/3/03 (ת/13א', עמ' 7 ש' 185-184) מסר המתלונן שבחג סוכות אמו סילקה אותו מהבית ואביו סידר לו להישאר בביתה של אורנה לאחר שהגיש תלונה במשטרה על הזנחת קטין. מאידך, בעדותו בבית המשפט (עמ' 155 ש' 25-22) טען המתלונן, כי אמו לא סילקה אותו מהבית אלא הוא עזב את הבית".
ז. "המתלונן סתר את עצמו באשר לגרסה שמסר בפני חוקר הילדים, לפיה הוא דיבר עם הנאשמת בטרם זרקה עליו את הנעל. בבית המשפט העיד המתלונן שלא היו חילופי דברים ביניהם בטרם זריקת הנעל (פרו' עמ' 138 ש' 30-17):

כתב התביעה המלא בקובץ המצורף