מסתמן הגרסה `הממלכתית` לטיוח פרשת רמון, שמזוז מנסה לקדם

[חיים יטיב]

מתוך רצף הכתבות היחצניות המפורטות מטה ניתן ללמוד על הגרסה הממלכתית שמזוז מנסה למכור בפרשת רמון להיחלץ ממעורבותו הבוטה בפרשה.

הכל נבע מלהיטות יתר של מירי גולן המתוסכלת, ולא היה פגם מהותי בהליך המשפטי נהפוך הוא רמון לא יוכל לחזור לכהן כשר המשפטים אם יזוכה מחמת הספק או מחמת התקלות "המקריות" שהיו בתיק.

מעניין שהלהיטות יתר של מירי גולן הדביקה גם את שמני,דנינו, מזוז, שנדר וליעד עוז הממונה על ה.נ. ושכל אלה חברו לאשר: האזנות סתר, שיגור חוקרים לסוף העולם, עימות תקדימי באמצעות האינטרנט, פגישות שכנוע ביום שבת של בכירים עם המתלוננת ש"שכחו" מאוחר יותר לעדכן את התיק עם תמלילי האזנות ועם העובדה שהגברת נתנה את מספר הנייד שלה לרמון אחרי המעשה. כל זה בשביל נשיקה שניתנה לקצינה הידועה לשמצה בחייה המיניים....


נועם שרביט,גלובס 13.11.2006
מצפה רמון

....
תיאוריית הקונספירציה
לאחר שמיעת עדויותיהם של מירי גולן, מפקד אגף החקירות במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, והמזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אלוף גדי שמני, ניתן כבר לומר שקונספירציה לא היתה כאן. את להיטות היתר הגדולה ביותר ייחסו הסניגורים למירי גולן. אולם מי שמכיר את גולן יודע, שמאז ומעולם היא "לקתה" בלהיטות יתר כשמדובר באישי ציבור. בדרך כלל, ייחסו זאת לרצונה למצות את הדין עם מי שסרח לכאורה, אולם מתנגדיה (הלא מעטים) טענו שהדבר נבע מרצונה להתפרסם ולהתקדם.
.... הרי שצפויה ביקורת ציבורית חזקה הרבה יותר על שר הממתין לישיבת קבינט, ומנשק חיילת הצעירה ממנו ביותר מ-30 שנה. ועדיין, לאור התמיכה הציבורית הגדולה לה זוכה רמון, בתוספת שורת התקלות שהיתה בתיק, גם האפשרות שיחזור לתפקיד אפשרית.

לכתבה המלאה

http://www.globes.co.il/serve/globes/DocView.asp?did=1000151585&fid=82 9


הארץ יובל יועז 12.11.2006

יותר מזה: רמון צריך לשאוף לכך שאם יזוכה, יהיה זה "זיכוי מלא", הכולל קביעה פוזיטיווית מטעמו של בית המשפט שרמון לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, ולא רק זיכוי מחמת הספק, שמשמעותו היא שבית המשפט לא השתכנע מעבר לכל ספק סביר באשמת השר המנשק. זיכוי בשל רף הספק הסביר הוא אמנם פריווילגיה השמורה לנאשם במשפט פלילי, אבל לא אמור לשמש רף מספק לניקיון כפיים ציבורי בפני מי שמבקש לשוב ולשמש שר המשפטים.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/786594.html



הארץ, יובל יועז 9.11.2006
שם רע לאכיפה

גם היועץ המשפטי איננו מזהה בפרשה הזו כישלון מערכתי אסטרגי של הגוף הממונה על שלטון החוק, אלא רק רצף של שגיאות ותקלות. בפרקליטות מוטרדים דווקא מהאסטרטגיה שנקט רמון. לתחושתם, יש כאן תהליך נמשך של דה-לגיטימציה למערכת אכיפת החוק. מזוז משוכנע שלרמון ברור שלא היתה כאן קונספירציה נגדו. פגיעה אנושה במערכת החוק לטובת האינטרס האישי של מי שנאשם בפלילים איננה מאפיינת, לדעת הפרקליטות, התנהלות של מי שבטוח בחפותו.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/SearchArticle.jhtml

[גלובס]

מצפה רמון
בונים על העימות: בפרקליטות משליכים את יהבם על כך, שה` לא זזה בעימות מגרסתה ולו במילימטר, למרות חקירה בת שעתיים וחצי מצד חיים רמון. פרקליטיו, לעומת זאת, טוענים לקיומן של שש גרסאות שונות שלה. סיכום ביניים בתיק וסדר בבלאגן
נועם שרביט 8:01 13/11/06

גם בסוף השבוע האחרון גרר משפטו של שר המשפטים לשעבר, חיים רמון, מאמרי תמיכה רבים בתקשורת. בהקשר זה, קשה שלא לתהות האם במערכות העיתונים לא נמצא אפילו משפטן או פרשן אחד לרפואה, הסבור שאין לבטל את המשפט למרות הליקויים בהתנהלות הפרקליטות.
את רוב המאמרים שנכתבו בשבוע האחרון היה מביך לקרוא. מעבר לכך שכותביהם התעקשו שלא להבחין בין עיקר לטפל, הרי שלמרבה המבוכה, חלקם התבססו על מידע בו הולעטו ולא טרחו לבדוק אותו. כך למשל, בנוגע לטענה כי האזנות הסתר לא היו חוקיות.

ובכלל,
תנ"צ מירי גולן הזילה דמעות בעדותה במשפט רמון: "לא קיבלתי דרגה כי הפרעתי לכמה אנשים"
מנהלת לשכת רה"מ: המתלוננת ה` אמרה ש"רמון לא פגע בה פיזית ולא עשה משהו לא בסדר"


נושא האזנות הסתר בתיק הסיט את תשומת הלב משאלת האשמה והחפות. סיום פרשת התביעה, עם הישמע עדותה הטעונה של ראש יאח"ה לשעבר, תנ"צ מירי גולן, הוא הזדמנות לבצע סיכום ביניים בתיק ולעשות סדר בבלאגן שיצרו הדיווחים בתקשורת.

האישום

חיים רמון נאשם שנשק לחיילת במזכירות הצבאית של ראש הממשלה, בלא רצונה, תוך שהוא מחדיר את לשונו לתוך פיה. סעיף האישום הוא מעשה מגונה בלא הסכמה, ולכן על התביעה להוכיח את היסוד הנפשי של רמון: שהוא ידע על חוסר ההסכמה של המתלוננת ה`. לצורך זה, מספיק שתוכיח התביעה כי עצם עיניים והיה עליו לדעת שאינה מסכימה.

תשובת הנאשם

רמון אינו מכחיש את אקט הנשיקה, אך מעבר לניסיון לטעון שאין בנשיקה של שלוש שניות היבט פלילי, הוא טוען כי לא רק שהנשיקה לא נעשתה בכפייה, אלא שה` עצמה יזמה אותה. לדבריו, הוא לא החדיר את לשונו לפיה, אולם ייתכן שבמהלך נשיקה על השפתיים גם הלשון תיגע בהן.

להוכחת קו ההגנה, פועלים סניגוריו של רמון, עוה"ד דן שינמן ונוית נגב, בשני מישורים: האחד, ניסיון להראות שגם ה` עצמה לא ראתה בנשיקה מעשה פלילי, אלא לכל היותר מעשה שאינו מוסרי. זו גם הסיבה שהיא התעקשה שלא להגיש תלונה.

המישור השני הוא ניסיון להראות שה` היתה פלרטטנית וניסתה כל הזמן למצוא חן בעיני אנשים. האופי הפתוח והמתירני שלה, טוענת ההגנה, בצירוף שאר הנסיבות באירוע (מסירת מספר הטלפון, ההזמנה להצטרף לנסיעה לקוסטה-ריקה, אמירות שונות וכו`) מעידים שגם אם ה` אכן לא חפצה בנשיקה, היא בוודאי לא שידרה זאת ולכן לא יכול היה להתקיים ברמון היסוד הנפשי של אי-הידיעה לחוסר ההסכמה.

מעבר לשני אלה, בחרו הסניגורים שלא לטעון בשלב זה ל"הגנה מן הצדק", כנראה לאחר שהבינו מהערות השופטים שהם אינם סבורים שלליקויים החמורים בהתנהלות הפרקליטות יש השלכה על עצם קיום המשפט. הסניגורים טוענים, שההתעמרות של הרשות ברמון מתחילה בכך, שאדם אחר לא היה עומד לדין בגין מעשה כה פעוט, של נשיקה שנמשכה פחות משלוש שניות (בפרקליטות טוענים שגם בוזגלו היה מועמד לדין בנסיבות אלה). לזה מצטרפות הטענות על ניסיונות השכנוע האגרסיביים של ה`, שבמהלכם היא אוימה ממש שאם לא תתלונן היא תיתבע, וכן פרשת האזנות הסתר.

האזנות הסתר

נושא ההאזנות יצר לכאורה מפנה דרמטי בפרשה, אך לאחר שהודיע היועץ המשפטי לממשלה על ממצאי בדיקתו, התברר שהליקויים היו אמנם חמורים, אולם אין בהם כדי להשפיע באופן מהותי על שאלת אשמתו של רמון. כזכור, הציתותים נערכו לטלפונים הסלולריים של המתלוננת ה`, המפקדת שלה ליעד עוז, ומנהלת לשכת ראש הממשלה, שולה זקן, בשל חשד שהאחרונה ניסתה להניא את ה` מלהתלונן.

הצווים התקבלו ל-48 שעות, ובפועל ההאזנות בוצעו במשך פחות מיממה, לאחר שהופרך החשד לשיבוש הליכים והדחת עד. השופטת כוחן תהתה השבוע על שהמדינה האזינה בתיק כזה. "לא מדובר על חשד להדחת עד בתיק רצח או ארגוני פשיעה", אמרה. מנגד יש לזכור, שפרקליט המדינה, ערן שנדר, אישר לבקש את האזנות הסתר, שאושרו גם ע"י נשיא המחוזי בת"א. ובכלל, בפרקליטות לא מתייחסים למאמצים שנעשו בתיק כאל "להיטות יתר", אלא מדברים על אינטרס ציבורי גדול יותר לבירור הפרשה, משום שמדובר בשר בכיר. הרי ברור שאם לא היה מדובר בשר, כל הגורמים הבכירים (דנינו, גולן, מזוז ושנדר) לא היו מעורבים בפרשה.

מכל מקום, הסניגורים טוענים כי העובדה שתמלילי ההאזנות לא נמסרו להם כחלק מחומר החקירה, אלא רק מאוחר יותר, פגעה ביכולתם להגן על רמון, משום שהם לא היו בפניהם בעת חקירתה הנגדית של ה`. כשאמר שינמן לבית המשפט כי הדבר גרם לו לנזק בלתי הפיך, אמרה השופטת כוחן שהיא "חולקת על דבריו".

הסניגורים טוענים עוד, כי אם תמלילי ההאזנות היו מונחים בפני מזוז בטרם קיבל החלטה להגיש כתב אישום, החלטתו היתה משתנה. מזוז דחה טענה זו, ואף כתב לעו"ד שינמן כי התמלילים דווקא מחזקים את גרסת המתלוננת. מזוז גם דחה את דרישתו של עו"ד נבות תל-צור (שצורף לצוות ההגנה כדי לטפל בנושא האזנות הסתר), לקיים שימוע ולדון בבקשתם למשיכת האישום.

קשה להאמין שטענת הגנה מן הצדק תתקבל בסופו של דבר, אולם אין ספק שיש בה כדי לזרוע "אווירה" נוחה יותר לזיכוי, וגם היא מוסיפה לתחושה של להיטות יתר בטיפול בתיק רמון.

תיאוריית הקונספירציה

לאחר שמיעת עדויותיהם של מירי גולן, מפקד אגף החקירות במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, והמזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אלוף גדי שמני, ניתן כבר לומר שקונספירציה לא היתה כאן. את להיטות היתר הגדולה ביותר ייחסו הסניגורים למירי גולן. אולם מי שמכיר את גולן יודע, שמאז ומעולם היא "לקתה" בלהיטות יתר כשמדובר באישי ציבור. בדרך כלל, ייחסו זאת לרצונה למצות את הדין עם מי שסרח לכאורה, אולם מתנגדיה (הלא מעטים) טענו שהדבר נבע מרצונה להתפרסם ולהתקדם.

לגולן נעשה עוול בתקשורת, בעיקר לאחר חשיפת התמלילים של האזנות הסתר, בהם ה` ושמני אומרים דברים שגולן אמרה ("אני לא מוכנה שהאיש הזה ימנה את נשיא בית המשפט העליון", "כולם אומרים לי שהחרא הזה צריך לשבת בכלא"). הדברים הוצגו כאילו הם ציטוט ישיר מפיה של גולן, בעוד שהם נאמרו בצורה אחרת לגמרי, והוצגו ע"י שמני וה` מנקודת מבטם ופרשנותם.

כפי שאמר ניצב דנינו בעדותו, אם הדברים אכן נאמרו ע"י גולן בצורה בה הוצגו, ברור שהדבר אינו תקין, אך אין בכך כדי להביא לביטול האישום. קריאת התמלילים המלאים של שיחותיה של ה` יוצרים תחושה שדווקא ניסו לשכנע אותה בטיעונים ערכיים סבירים ומקובלים, וכי מירי גולן הציגה בפניה גם את האפשרות שהיא תיתבע בתביעת דיבה. אמנם, כפי שהעיר השבוע השופט דניאל בארי, לא ידוע על תביעה אחת אפילו שהוגשה בנסיבות כאלה, אך אין זה שולל את העובדה שגולן הציגה בפני ה` את כל האפשרויות, כפי שטוענת גולן.

בכל מקרה, גם אם אכן חצתה גולן את הגבול, בניסיונות השכנוע כלפי ה` להתלונן, אין בכך כדי לאשש את תיאוריית הקונספירציה. עדותה של גולן השבוע, שבמהלכה נשברה והזילה כמה דמעות, בעקבות דברים קשים שהטיח בה עו"ד שינמן, עשתה רושם אמין. וכפי שאמרה השופטת כוחן: "אף אחד לא עמד עם אקדח לרקה שלה, שיכנעו אותה... אני מכירה מתלוננות שחיכו שנה לפני שהגישו תלונה".

ה`, אגב, חשה מאויימת דווקא מעיתונאים ששיגרו לה הודעות דוא"ל, ובהן שאלות על פרטים הנוגעים לחייה, בתקווה להוציא ממנה תשובות שיצליחו להציג אותה באור שלילי.

מעבר לכך, בפרקליטות חושבים על סיטואציה הפוכה: אם היה מוחלט שלא להתאמץ ולגבות תלונה מה`, וכאשר זו היתה חוזרת מהטיול היא היתה מחליטה לספר על המקרה לעיתונות. ברגע שהיה מתברר שהאירוע הובא לידיעת המשטרה ומזוז, ואלה החליטו שלא לעשות דבר, מייד היו טוענים כי הם "מחפים על הבוס".

העדויות

כמעט כל עדי התביעה שנשמעו עד כה, סייעו ברמה כזו או אחרת לגרסתו של רמון. זאת, למעט עדותה של ה`, שניתנה בדלתיים סגורות, אך יש להניח שלא הזיקה לתביעה. מקורבי רמון טוענים, אגב, שה` מסרה עד כה כבר כמה גרסאות שונות, חלקן בעימות שנערך בווידאו-קונפרנס.

הראיה החזקה ביותר בתיק מבחינת התביעה היא העימות, שארך כשעתיים וחצי, בהן חקר רמון את ה`. בטרם קיבל החלטה סופית, צפה מזוז בעימות ובחן היטב את התנהגותם של רמון וה`. תחושתו היתה, שהעימות אינו מיטיב עם רמון, בלשון המעטה, וכי ה` לא שינתה את גרסתה במילימטר. זו הסיבה שהוא לא חש צורך להיפגש עם ה`, כפי שטוענים חלק מתומכי רמון.

רמון עצמו נשמע אומר באולם השבוע, כי שופטת בכירה בדימוס שצפתה בעימות אמרה, שמעולם לא נתקלה בעימות כה חד-צדדי לרעת הנאשם. יש להניח, שבהכרעת הדין תהיה התייחסות גם לנושא העימות.

מעדויותיהם של שולה זקן, סימה גלילי (מזכירתו של ראש סגל ראש הממשלה, ד"ר יורם טורבוביץ`), רונית לוגסי (קצרנית במשרד ראש הממשלה) ויניב קובי (נהגו של שמני, שצילם את רמון וה`) עולה תמונה ברורה למדי: ה` התייחסה לרמון בצורה שונה מזו שהתייחסה לאחרים; עם או בלי קשר לכך, היא לא רצתה להתלונן.

עם זאת, קשה לקבוע חד-משמעית מה היה היחס שלה לנשיקה. שולה זקן העידה למשל, שה` סיפרה לה ש"רמון לא פגע בה פיזית ולא עשה לה משהו לא בסדר", וכי היא התרשמה מה` "שהיה לה לא נוח עם הנשיקה, אך לא שזה היה בכוח או בניגוד להסכמתה". מנגד, הדברים שאמרה ה` בשיחה עם חברתה ענת, ונקלטו בהאזנת הסתר, מעידים אחרת: "איזה מגעיל הוא, מה שהוא עשה לך", אמרה ענת לה`, שהשיבה לה: "אני יודעת, אחרת לא הייתי עושה את זה" (מתלוננת במשטרה - נ.ש.).

באשר ליחסים בין רמון לה`, העיד למשל יניב קובי שהם "נראו קרובים במיוחד, כאילו הם עבדו 20 שנה ביחד ועכשיו היא עוזבת אותו". סימה גלילי אף העידה במשטרה שהיתה לה תחושה שה` מנסה להתחיל עם רמון. בעדותה במשפט הוסיפה: "נדהמתי מהצורה בה חיבקה אותו ומהנועזות שלה".

כמעט כל העדויות תמכו גם בטענת הסניגוריה לגבי אופייה של ה`. "המתלוננת היא בחורה פתוחה, היא קלת דעת מבחינת איך שהיא מדברת עם אנשים, פונה אליהם, לא בצורה מינית אבל בדרך החברית, סוג של תמימות לדעתי. לא היה נראה לי משהוא מוזר בהתנהגות שלה, ככה היא תמיד", העיד למשל קובי. סיטואציה שה` תאמר לרמון "אני לא עומדת בפניך" היא הגיונית בהחלט, סיפרה שולה זקן.

בפרקליטות רואים את הדברים אחרת. הם רואים בחורה שמייד אחרי האירוע סיפרה ל-12 אנשים על הטראומה שחוותה וההלם שהיתה שרויה בו. הם רואים בכך חיזוק משמעותי, המשקף איך תפסה ה` את הדברים וכיצד הגיבה אליהם בזמן אמת.

העתיד

השבוע תתחיל פרשת ההגנה, ובראשה עדותו של חיים רמון עצמו. הסבירות שרמון יזוכה זיכוי מוחלט אינה גבוהה, אלא אם יקבעו השופטים שאין בנשיקה משום מעשה מגונה, או שיקבעו שעדותה של ה` אינה אמינה לחלוטין, מה שלא סביר שיקרה.

במצב הדברים הנוכחי ועד כמה שאפשר לנסות ולהתנבא, מסתמן שרמון עשוי להיות מזוכה מחמת הספק. התחושה היא, שההגנה תצליח לטעת ספק סביר בלב השופטים, באשר להתקיימות היסוד הנפשי של רמון. גם במצב דברים כזה, קשה לראות את רמון חוזר למשרד המשפטים. בעבר צוטטו כאן מומחים במשפט פלילי, שאמרו שמאחר שרמון אינו מכחיש את הנשיקה, הרי שגם אם יזוכה, משפטית הוא יוכל לחזור לתפקיד, אך ספק אם יוכל לעשות כן מבחינה ציבורית.

עו"ד שינמן עצמו אמר השבוע, שרמון לא היה צריך לנשק את ה`, וכי הוא "מתנהג קצת כמו נער שובב, לא תואם את גילו ומעמדו. הוא לא שומר על פאסון ודיסטנס". אם זוכרים מה עשו לרמטכ"ל, דן חלוץ, שהתעסק במניותיו באותו יום בו נפתחה המלחמה, הרי שצפויה ביקורת ציבורית חזקה הרבה יותר על שר הממתין לישיבת קבינט, ומנשק חיילת הצעירה ממנו ביותר מ-30 שנה. ועדיין, לאור התמיכה הציבורית הגדולה לה זוכה רמון, בתוספת שורת התקלות שהיתה בתיק, גם האפשרות שיחזור לתפקיד אפשרית.


http://www.globes.co.il/serve/globes/DocView.asp?did=1000151585&fid=82 9

[חיים יטיב]

עוד כתבה יחצנית של מזוז, הפעם נועם שרביט מביא לנו שלל של הרשעות בגין נשיקה שאין להם קצה של דימיון עם המקרה של רמון, בו הגברת התחבקה והצטלמה לפני, מסרה את מספר הנייד אחרי והזמינה את הנאשם לקוסטה ריקה לבלות איתה.

חתום בנשיקה
ערב תחילתה של פרשת ההגנה במשפטו של חיים רמון, בדק "גלובס" מקרים שמזכירים את הנשיקה שהעניק לה`. מסתבר שגם נשיקה חטופה יכולה להיות מוגדרת כמעשה מגונה (תשאלו את עופר גלזר). רמון עדיין לא יכול לחייך
נועם שרביט 9:27 15/11/06

פרשת ההגנה במשפטו של שר המשפטים לשעבר, חיים רמון, תיפתח מחר ובמסגרתה יעיד רמון עצמו. בין טענות ההגנה, יש להניח, יאמרו הסניגורים (כפי שנטען באחרונה בעיתונות) שאם היה מדובר באדם אחר, אחד העם, הוא לא היה יושב על ספסל הנאשמים משום שנשיקה אינה דבר פלילי, בוודאי לא כשהמנושקת לא רוצה להתלונן.
באישום נגדו נטען, שה` ביקשה להצטלם למזכרת עם רמון, אולם משביקשה לצאת מהחדר שבו הצטלמו יחדיו, "הנאשם המשיך לחבק את גופה בידו האחת וקירב אותה אליו. באצבעות ידו האחרת אחז בלחייה, קרב את פניו אליה והצמיד את שפתיו לשפתיה, תוך שהוא מחדיר את לשונו לתוך פיה, והכל ללא הסכמתה".

בתשובה מודעה


לאישום טען רמון, כי דובר ב"נשיקה חטופה בת 2-3 שניות" שה` יזמה, וכי הוא הפסיק את הנשיקה. "הוא לא החדיר ולא ניסה להחדיר את לשונו לתוך פיה, אם כי אינו שולל אפשרות שלשונו נגעה בשפתיה". רמון הדגיש, כי "הנשיקה נעשתה תוך רצון הדדי מלא ובאופן ספונטני", ו"היתה המשך טבעי לשיחת הפלירטוט ולחיבוק הצמוד שבצילומים". אחר כך, הם יצאו מהחדר והוא אמר לה "נהיה בקשר". א` רשמה בכתב ידה, על פתק, את שמה והטלפון הנייד שלה ומסרה לו.

כדי להוכיח שלא התקיים בו היסוד הנפשי טען, ש"מכלול התנהגותה יצר אצלי תחושה ברורה כי הנשיקה היתה בהסכמה מלאה והדדית. אלמלא כך, ברור כי לא הייתי נוהג בדרך בה נהגתי".

פרופ` עמנואל גרוס, מומחה למשפט פלילי מאוני` חיפה, אומר כי "לא צריך להטריד בתי משפט בנושאים כאלה ולא צריך להטביע על מצחם של אנשים כתם פלילי בגלל התנהגות מטופשת שכזו". לדבריו, "אם היה מנגנון של דין משמעתי לנבחרי ציבור, היה צריך לברר את המעשה שם, אך מאחר שאין, האלטרנטיבה היא משפט פלילי.

"לא מדובר בזוטי דברים ונשיקה היא בוודאי בעלת ציביון מיני", מבהיר גרוס. ואולם, "כדי להרשיע, צריך שיוכח שרמון חשד שהיא אינה מסכימה, אך נמנע מלברר החשד. אם בית המשפט יאמין לה` שלא הסכימה ויאמין לרמון שטעה לחשוב שהיא מעוניינת, כולם ייצאו מרוצים, כי שניהם דוברי אמת ועדיין יהא זה זיכוי מלא".

"גלובס" אסף כמה מהכרעות הדין וגזרי הדין של השנים האחרונות, בהם הורשעו אנשים מן היישוב במעשה מגונה, כשכל חטאם היה "רק" נשיקה, עם או בלי לשון. בהחלטות ניתן לזהות נסיבות דומות או קביעות של השופטים שעשויות להשפיע על משפטו של רמון. כך למשל, מה סבור בית המשפט על פערי הגילים בין המנשק למנושקת, מתי לנשיקה אין אופי מיני, מה קבעו בעניינו של עופר גלזר, מה השפעת מחדלי החקירה על המשפט, ומה הרלוונטיות של עדים שהמתלוננת דיברה איתם לאחר האירוע.

1. נשיקה של דיכאון

חיים חמיאל (65) הואשם בשלום בת"א, בכך שביצע מעשים מגונים בלא הסכמה בשכנתו. בין השניים ובין משפחותיהם שררו עד האירוע יחסי שכנות טובים מאוד. באחד הימים, בו שהה לבד בדירתו בדיכאון, הוא פגש במתלוננת, נכנס לדירתה והתנהג בצורה בוטה, אולם על כך היא עוד הבליגה ונתנה לו ליהנות מהספק, משום שהאמינה לו שכוונותיו תמימות כבעבר.

לכן, כשנקש אחר כך על דלתה וביקש ממנה לבוא לדירתו בתואנות שווא (לעזור לו בבישול ולהראות לה את רהיטיו החדשים), היא הסכימה. כשבאה לדירה, הוא אחז בפניה ונשק בשפתיה. המתלוננת נמלטה ומייד התקשרה לבעלה ולאחייניתה והזעיקה את המשטרה.

"למרות סתירות בדברי המתלוננת", קבעה השופטת דורית רייך-שפירא, "אינני מוצאת להטיל ספק ואף לא ספק קל בדבריה. אי-ההתאמות אינן מהותיות והן לא פוגעות בגרעין הקשה של הגרסה". היא הוסיפה, שהמתלוננת לא תיארה את הנאשם באופן מפליל ומחמיר, לא הביעה נקמנות או רצון להזיק לו, ולא היה לה מניע להעליל עליו עלילה שקרית.

"לאור ההיכרות והיחסים הטובים מאוד לאורך השנים, ובהיעדר התנהגות חריגה ובעלת גוון מיני - לא היתה למתלוננת סיבה לברוח במנוסה מדירת הנאשם. בריחתה החפוזה מוכיחה, שהפעם בניגוד למפגשים הקודמים, מעשיו של הנאשם הסעירו והפחידו את המתלוננת, לא היו תמימים, והיה להם אופי מיני פוגע".

השופטת קבעה, כי עדות האחיינית על מצבה הנפשי הסוער של המתלוננת מאמתות את עדותה, וכי נפסק כי "ראיה על מצבו הפיסי הנפשי של קורבן אונס היא ראיה עצמאית, היכולה להוות חיזוק לגרסתו ואף למלא את דרישת הסיוע, שנדרשה בעבר לשם הרשעה בעבירות מין על סמך עדות יחידה של קורבן העבירה".

הנאשם, ציינה השופטת, "עשה ככל יכולתו להתרחק מהעבירה ולהטיל דופי במניעיה של המתלוננת בהגשת תלונה מנופחת ומוגזמת". הסניגור, ד"ר שמואל סעדיה, טען למחדלי חקירה ובהם אי-ביצוע עימות בין הנאשם למתלוננת. השופטת דחתה את הטענה. "פגמים בניהול החקירה אינם יורדים לשורש ההליכים המשפטיים הננקטים על פיהם", וכי "מחדלים נלקחים בחשבון רק אם הם פוגעים באפשרות הנאשם להתגונן". כן נדחתה טענת הנאשם, שהתביעה לא הוכיחה את הכוונה הפלילית, במיוחד נוכח נוהגם של הנאשם והמתלוננת לנשק זה לזו לשלום בפגישות שביניהם. "המתלוננת יודעת להבחין בין מפגש ידידותי למעשה מיני", קבעה.

בנוסף, נדחתה טענתו שמדובר בזוטי דברים. "אין זו עבירה קלה שאפשר להבליג עליה, ובמקרה הנידון בוצעו פעולות מתמשכות וטורדניות תוך ניצול יחסי שכנות טובים, שפגעו במתלוננת וגרמו לה מבוכה וסערת נפש. אינני מוכנה לראותם כמעשה שתוצאותיו קלות ערך ונסיבותיו מצדיקות אי הרשעה. האינטרס הציבורי המוגן הוא אינטרס חשוב, לא למקרים כאלו התכוון המחוקק". חמיאל נידון לשלושה חודשי מאסר על-תנאי (ת.פ. 8067/02)

2. נשיקה של שוטר

שמעון לוי היה שוטר בתחנת שפט בירושלים. לפי כתב האישום, לחדרו נכנסה שוטרת בשירות חובה, כדי להביא דו"חות ליומן התחנה. כשהוציאה את הדו"חות מהארון שבחדר, הנאשם ניגש אליה, חיבק אותה, הרים את פניה ונישק אותה על שפתיה שלא בהסכמתה, תוך שהיא מנסה להתחמק מאחיזתו. לוי הודה במיוחס לו, אך סניגורו, עו"ד יאיר גולן, ביקש שלא להרשיעו.

סגן נשיא השלום בירושלים, השופט יואל צור, החליט להרשיעו, כשהוא מציין נסיבות המזכירות את עניין רמון. "הנאשם למעשה ניצל את חוסר השוויון שבינו לבין המתלוננת. הוא ניצל את פער הגילאים. העבירה בוצעה ע"י איש משטרה כלפי בחורה צעירה שבאה לשרת שירות חובה".

צור הוסיף, ש"על בית המשפט מוטלת חובה להגן על בחורות כגון המתלוננת. המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא שמעשה כגון זה שביצע הנאשם מחייב הרשעה, כדי שלא לעודד הן את הנאשם והן את שכמותו לבצע מעשים דומים. התנהגות כגון זו של הנאשם פגעה במתלוננת כפרט ובמשטרה כגוף".

לדברי צור, העבירה מחייבת הטלת עונש של מאסר על-תנאי, שלא ניתן להטילו בלא הרשעה. לכן, הוא גזר עליו 4 חודשי מאסר על-תנאי, 200 שעות עבודה לתועלת הציבור ופיצוי למתלוננת בסך 2,000 שקל (ת.פ. 3106/99).

3. נשיקה של רמון (סיאני)

רמון סיאני הואשם בבית משפט השלום ברחובות בכך שהסיע לביתה את המתלוננת, שעבדה בסמוך למקום עבודתו ועימה שוחח כמה פעמים בעבר. במהלך הנסיעה הוא סטה מהדרך בתואנה שהוא צריך לקחת מדירתו את הפלאפון שלו. השופט הרן פינשטין קבע, שהיה זה כלי עזר כדי להכניסה לביתו. כשהגיעו לדירתו, הוא אחז במותניה, קירב את גופה אליו והחדיר את לשונו לפיה. גם כאן היה בין השניים פער גילאים לא קטן.

אחותה של המתלוננת העידה על סערת הנפש ועל הרעד שעבר במתלוננת, כשהגיעה הביתה לאחר האירוע וסיפרה לה את שאירע. השופט הזכיר שוב, שמצב נפשי קשה של קורבן עבירה יכול לשמש כסיוע. "הנאשם", קבע השופט, "אכן החדיר את לשונו לפיה של המתלוננת בהפתעה ובניגוד לרצונה, ובכך ביצע בה מעשה מגונה, כאשר אין ספק, לאור הצהרותיו כי היא מוצאת חן בעיניו, כי הדבר נעשה לשם סיפוק מיני" (ת.פ. 3223/9.

4. נשיקה של בזק

מרדכי עובדיה, עובד חברת בזק, הואשם במעשה מגונה בכוח בעובדת של החברה. לפי כתב האישום, תוך כדי פגישת עבודה במשרדו, הוא תפס בכוח את ידיה של המתלוננת ונישק את שפתיה על אף התנגדותה המפורשת. הוא אף ביקש ממנה "עוד שלוש נשיקות", כשהוא ממשיך לתפוס בה בכוח.

באופן דומה מאוד לגרסתו של חיים רמון, הודה עובדיה שאכן נישק את המתלוננת מעבר לשולחן, אך לדבריו היה זה בהסכמתה, לאחר שלא התראו יותר מחצי שנה, כשהיא מושיטה לו את פניה ושפתיה - והנשיקה היתה הדדית. הוא אף רמז, שמעבר להסכמה לה, הנשיקה היתה ביוזמתה. לדבריו, רק לאחר כמה דקות, בהמשך הדיון הענייני ביניהם, אמרה לפתע המתלוננת כי הוא הביך אותה, אולם הם נפרדו בחיוך.

שופטת השלום נירה לידסקי זיכתה אותו, לאחר שקבעה שהיסוד הנפשי שלו לא הוכח מעבר לספק סביר. בין היתר ציינה, שלפי דברי ההסבר לסעיף בחוק העונשין המגדיר מעשה מגונה, "נראה שנשיקה ספק אם ראוי לראותה כעבירת מין, בוודאי ללא כל ניסיון לפעילות נוספת; בעבירה חמורה כזו יש צורך בהוכחת כוונה מיוחדת לביצועה". היא ציינה דבר נוסף, שמזכיר את אופיו של רמון. "הנאשם מצטייר בעיני כאדם חביב, הנוטה לתבל דבריו במיני בדיחות והתלוצצויות, שייתכן ומגזים הוא בכך ולעיתים אין הדברים במקום - אולם לא מעבר לכך. לא מצאתי כל נופך מיני במעשיו, ולאור עובדה זו סביר בעיניי הסברו, כי נשק למתלוננת - עימה היה בקשרי עבודה ידידותיים משך זמן לא מבוטל, ואשר עימה לא התראה זמן רב".

ואולם, השופטים זאב המר, דבורה ברלינר ואברהם בייזר הפכו את ההחלטה במחוזי והרשיעו את עובדיה במעשה מגונה. השופט המר קבע, כי הציטוט של לידסקי מדברי ההסבר לסעיף היה לא רלוונטי, משום שדובר בדברי הסבר להצעת חוק שלא התקבלה, וביקשה להגביל את המעשה המגונה לנגיעה באיבר אינטימי, מוצנע בלבד. "כבר מזה עידן ועידנים נפסק מפורשות, בניגוד לסברת בימ"ש קמא - שנשיקה כשלעצמה ורק נשיקה, `יכולה להוות מעשה מגונה אם הכוונה לא היתה לתת נשיקה אלא לספק חשקו המיני של המנשק`", קבע.

עוד ציין, כי "על-פי ניסיון החיים, נשיקות של חברים ברמת חברות כזו ללא אופי מיני - ניתנים על הלחי ולא על השפתיים; לא כל שכן, זרים שהם רק חברים רופפים לעבודה". שופטי המחוזי ציינו, שלמתלוננת לא היתה סיבה להעליל על עובדיה, וכי "גם במצבה הנפשי, באותו יום אחה"צ, היותה נסערת ובוכה, כפי שהעיד בעלה - יש משום תמיכה נוספת בגירסתה" (ע"פ 341/9.

5. נשיקה של גירוי

אחמד שלבי, בעל מזנון, הואשם בשלום בנצרת במעשה מגונה בכוח בעובדת שהעסיק ובשורת עבירות נוספות, שאינן עבירות מין. לפי כתב האישום, הוא תפס את ידה, חיבק ונישק אותה שלא בהסכמתה, כשהיא מנסה להשתחרר. בנוסף, הוא ניסה להניע אותה לקיים עימו יחסי מין תוך שהוא מאיים עליה, והוא הטרידה בשיחות טלפון, ואף גרם נזק לרכבה. הוא הורשע בשלום, למרות שטען כי המתלוננת קיימה עימו מרצונה מערכת יחסים ממושכת, וכי היא מעלילה עליו עלילת שווא.

בערעור למחוזי טען סניגורו, בין היתר, שלא התקיים היסוד הנפשי הנדרש, אולם השופטת גבריאלה דה-ליאו לוי, שכתבה את פסק הדין, קבעה כי מעשיו נעשו לשם גירוי וסיפוק מיני. היא ציינה, ש"דרישת הכוונה המיוחדת הנובעת מהגדרת `מעשה מגונה` מצומצמת לעצם היות המעשה `מגונה`, ואילו לגבי הרכיבים האחרים של היסוד הפיזי, די בהלך נפש של פזיזות". גם רשות הערעור לעליון נדחתה (ע"פ 1395/03).

6. נשיקה של מיליארדר

עופר גלזר, בעלה של המיליארדרית שרי אריסון, הורשע בשלום בת"א במעשים מגונים ובהטרדות מיניות שביצע בשתי נשים. באשר לאחת המתלוננות, שחתמה עימו על חוזה לשכירת דירתו באילת, נטען כי כשישבה על הרצפה וכתבה צ`קים עבור השכירות, הוא הגיע מאחוריה, ליטף את שערה וחיבק אותה מאחור.

כשעלו במדרגות לקומה השנייה בדירה, הוא תפס במותניה. אחר כך ניסה לשכנעה שכדאי שיהיה לה מאהב, אך היא השיבה שיש לה חבר ושאינה מעוניינת. בהמשך, נעמד מולה וחיבק אותה. היא ביקשה ממנו לחדול ודחפה אותו. הוא ביקש ממנה "רק נשיקה אחת", אך היא סירבה. כשביקשה לצאת מהדירה, הוא התקרב אליה ומנע ממנה להתקרב לדלת. הוא חיבק אותה, ניסה לנשקה וביקש "רק נשיקה אחת, רק נשיקה אחת". בתגובה, היא דחפה אותו והבהירה שאינה מעוניינת. גלזר לא הרפה, חיבק את המתלוננת עם שתי ידיו כשהוא עומד מולה, ואף נשק על פיה בניגוד לרצונה. היא דחפה אותו מעליה ויצאה מהדירה.

המתלוננת סיפרה מייד על התלונה למקורביה, אך רק כעבור שלושה חודשים, לאחר שקראה בעיתון על תלונה של המתלוננת השנייה נגד גלזר, היא החליטה להתלונן במשטרה, בעידוד אימה. "הוא הכעיס אותי ולא יכולתי לשתוק", הסבירה והתכוונה לתגובות שנתן גלזר לכתבה. גלזר הורשע בשלום בכל המיוחס לו.

גם כאן טענו הסניגורים, עוה"ד עופר צור, ארז הראל ונועם רונן, למחדלים חקירתיים אולם שופטי המחוזי - זאב המר, יהודית שיצר ורענן בן-יוסף, קבעו כי "אין במחדל חקירתי כשלעצמו (בהנחה שהיה כזה) כדי להביא לזיכוי". עוד טענו, כי המעשים המדוברים אינם בגדר "מעשה מגונה", אך השופט המר קבע כי "נשיקה בפה של אדם זר היא מעשה מיני מובהק, על פניו, בהיעדר הסבר אחר". הוא הפנה לדברים שכתב בערעור בעניין מרדכי עובדיה (ע"פ 72174/05).



http://www.globes.co.il/serve/globes/DocView.asp?did=1000152379&fid=82 9

[גלובס]

קצין ביחידה הארצית לחקירות הונאה: רמון מסר כמה גרסאות
סנ"צ ערן קמין גילה בעדותו, כי בחקירתו סיפר רמון שקיבל מהמתלוננת את מספר הטלפון שלה - ושמר אותו במכשיר הסלולרי שלו במהלך ישיבת ממשלה שעסקה במלחמה בלבנון
נועם שרביט 11:04 15/11/06

במהלך החקירה, השר חיים רמון מסר כמה גרסאות. כך העיד היום סנ"צ ערן קמין, קצין ביחידה הארצית לחקירות הונאה, שהיה מראשי צוות חקירת הפרשה. קמין הוא עד התביעה האחרון במשפט רמון, שהתחדש היום. מאוחר יותר, צפוי להעיד רמון עצמו.

קמין גילה בעדותו לראשונה, שבחקירתו סיפר רמון שקיבל מהמתלוננת את מספר הטלפון הסלולרי שלה, "ובשעה השנייה של ישיבת הממשלה (שדנה בפתיחת המלחמה בלבנון), כשהדברים פחות מעניינים, הוא הקליד במקשים של הסלולרי שלו את הטלפון שלה ועשה SEND, כדי שהמספר יישאר בזיכרון הזמני של המכשיר. לדבריו, עשה כן מאחר שאינו יודע לשמור את המספר בזיכרון".

מודעה


רמון אמר עוד בחקירה, שכמה ימים אחר כך הוא שמר שוב את המספר ע"י לחיצת SEND, כדי לא לאבד אותו. קמין אמר, כי רמון ביקש להביא תיעוד על כך מחברת אורנג`, אולם היא השיבה שהדבר לא נקלט במחשביה.

קמין אמר בעדותו, כי הם גבו פעמיים עדות מהמתלוננת ה`, לפני העימות בווידאו=קונפרנס עם רמון ולאחריו. לדבריו, העדות הראשונה היתה השלמת חקירה, שנדרשה בעקבות גביית גרסתו של רמון. "למעשה, זה היה עימות עם גרסת השר, ובמידה מסויימת הטחה של האשמות שהעלה השר כלפי המתלוננת". כך למשל, אמרו לה החוקרים: "אנחנו רואים שבתמונות את נמרחת על השר".

קמין הדגיש, שהחקירה לא היתה מוטה. "לנו אין לא צבע ולא לאום, אנחנו עושים את עבודתנו בצורה מקצועית. הפנינו שאלות קשות למתלוננת, כמו גם לשר", אמר. "אחרי העימות גבינו ממנה הודעה נוספת, משום שמקובל לגבות הודעה אחרי העימות ממשתתפיו, כדי להתרשם מהלך רוחם בעקבות העימות, שזו חוויה לא פשוטה, בעיקר עבור קורבן עבירה מינית".

כשנשאל לגבי האזנות הסתר, אמר שהן התבקשו בשל החומרה היתירה של עבירה של הדחת עד, וכי מה שתומלל בנושא הועבר לפרקליטות. לדעתו, אחרי שקרא את התמלילים האחרים, שלא הופקו במהלך החקירה אלא מאוחר יותר לבקשת הפרקליטות, הוא סבור שלא היה מקום לתמלל.

"התמלילים האלה לא משרתים קו כזה או אחר, הם לא משרתים מגמה לטובת הנאשם או לרעת הנאשם. יש בהם גם אמירות שלא משרתות", אמר. קמין הדגיש, ש"בכל מקרה, אין בהתנהלות רצון להטעות, להסתיר או להשפיע".

עוד סיפר, שבמהלך גביית ההודעה מה`, כשהיא דיברה על השר, היא לא היתה מסוגלת לומר את שמו, אלא אמרה כל הזמן "הוא".

קמין היה אחד מקציני המשטרה שנסע לגוואטמלה סיטי, כדי לגבות עדות מהמתלוננת ונכחו בעימות עם רמון. לדבריו, במונחים של כדורגל, "רמון החזיק רוב הזמן בכדור" ושלט בעימות. "זה לא היה עימות רגיל, הוא לא היה מבוקר. עשיתי כמה עימותים בשירותי במשטרה, ולרוב הם מתנהלים אחרת: יש לנו הרבה יותר אצבע על הדופק, אנחנו הרבה יותר שולטים בעימות, כמי שמכוונים אותו". כאן, הצדדים שלטו בעימות. "המתלוננת היתה מאוד קפואה בתחילת העימות, ולאט לאט השתחררה", העיד קמין.

הוא התייחס לעדותה של שולה זקן, מנהלת לשכת ראש הממשלה, שלדבריו בכל מהלך עדותה תמכה ברמון, אולם כשסיימה שאלה אותו האם היו מתלוננות נוספות. הוא סירב להשיב, אך לדבריו שאלתה מנוגדת להבעת האמון שלה ברמון.

בחקירה הנגדית התברר, שהמתלוננת מיקמה עצמה במקום שונה בתכלית מהמקום שבו החוקרים חשבו שהיא היתה.

http://www.globes.co.il/serve/globes/DocView.asp?did=1000152759

[הארץ]

אתה, שר משפטים במדינת ישראל, במקום להגיד "סליחה טעיתי", בודה סיפור מהדמיון

מאת גידי וייץ

היא אמרה לו: הייתי בהלם. רציתי להקיא. עברה לי צמרמורת בגוף. הוא הטיח בה: נצמדת אלי מרצונך. כבר שבועות אני בוכה מהעלילה שהעללת עלי. מהנשיקה בלשכה עד התלונה במשטרה, תמלילי העימות שערכה המשטרה בין הקצינה ה` לבין השר לשעבר חיים רמון, הנאשם במעשה מגונה




חיים רמון בבית המשפט בשבוע שעבר. אם זה לא התנהגות מזמינה, תסבירי לי, מה זאת התנהגות מזמינה?

צילומים: מוטי קמחי

"תגיד לי אתה, אתה כאילו לא היית בחדר הזה? רק אני הייתי בחדר הזה? איך אתה, איש אמון במדינת ישראל, מסתכל לי בעיניים ואומר לי שבחדר הזה לא נישקת אותי, תגיד, אתה שפוי, כאילו איך אתה אומר דבר כזה?" את הדברים הללו הטיחה הקצינה ה` באוזני שר המשפטים לשעבר חיים רמון, בעימות המשטרתי שנערך בין השניים ונמשך שעתיים וחצי.

ה` החלה להתייפח. כשנרגעה קצת פנתה אל רמון ואמרה לו: "איך אתה מסתכל לי בעיניים ואומר לי דבר כזה?" רמון הגיב בחריפות: "אני מסתכל לך בעיניים כי את לא אומרת אמת ואני אגיד לך מתי זה קרה, ואת אל תבכי, כי אני בוכה כבר שלושה שבועות על העלילה הזאת שהעללת עלי. לא אני, לא ילדי, לא בת זוגי, כולם חיים בסיוט הזה שהכנסת אותנו שאני לא יודע על מה ולמה ואני לא מתרשם מאף דמעה שלך ומאף הצגה שלך".

ב-7 באוגוסט בשעה 22:00 הגיע רמון למשרד החוץ בירושלים, שם המתינה לו בדריכות מפקדת היחידה הארצית לחקירות הונאה, תת ניצב מירי גולן. במרכז מסחרי בגואטמלה-סיטי, 14:00 לפי שעון מקומי, שהתה באותה עת ה` יחד עם מפקד צוות החקירה, סנ"צ ערן קמין, שטס עם חוקר נוסף למרכז אמריקה כדי לאפשר את המפגש בין השניים, באמצעות "ועידת-וידיאו".

בשבוע שעבר, בעדות שמסרה תנ"צ גולן במשפט רמון, היא סיפרה: "אני חייבת לציין שהעימות היה קשה מאוד, היה קשה גם מבחינת ההתנהלות כלפי המתלוננת, גם כלפי החוקרים וגם כלפי. אינני חוקרת של יום או יומיים, כבר הייתי בהרבה מאוד סיטואציות וזו אחת הקשות". סניגורו של רמון, עו"ד דן שיינמן, טען בחקירה הנגדית כי רמון הסכים לעימות הזה רק תחת מחאה, לאחר שדרש לקיים אותו פנים אל פנים. גולן אישרה זאת, והשיבה שבנסיבות המקרה איפשרה לרמון "לעשות בעימות ככל העולה על רוחו", ואילו העימות היה מתבצע פנים אל פנים, כדרישתו, "לא הייתי מאפשרת את ההתנהלות כפי שהתנהלה".

עו"ד שיינמן עירער על השיטה שבה נערך העימות, אך גולן ענתה ש"מר רמון לבקשתו, וכיבדתי את בקשתו, הוא שקבע איך יתחיל העימות". עו"ד שיינמן טען שלמתלוננת הוצגה בעימות


הקצינה ה`. אתה גבר בן 56, אני ילדה, אין לי שום עניין בקשר עם גבר בן 56, בטח לא כמו שאתה מתאר


גרסתו של רמון, והיקשה: "האם לא נכון היה ליצור את העימות ולא למסור לה את גרסתו?" גולן ענתה: "לא הוצגה לה שום גרסה של רמון. אני מבקשת לראות את פרוטוקול העימות".

בסיכומו של דבר אמרה גולן, "אולי כדאי לאמץ את השיטה הזאת בחקירות של הטרדות מיניות". ברגע זה התפרץ רמון: "עשו עלי ניסוי, יש גבול לכמה אני יכול לספוג... היא צעקה עלי בעימות". ראש ההרכב, השופטת חיותה כוחן, אמרה לרמון: "עוד מעט אאמין שמה שאמרו עליך זה נכון. צריך לשמור על קור רוח. לא צועקים בבית המשפט". לאחר מכן הוסיף רמון על עדות גולן: "יש גבול לכמה אדם יכול לספוג, כמה שקרים".

תמליל העימות, שהגיע השבוע לעיתון "הארץ", אכן חושף כי בין שר המשפטים לבין ראש היחידה החוקרת התנהל דו-שיח קשוח ומטריד, שבו אמר רמון לגולן דברים חריפים על אופן ניהול החקירה נגדו. כמו כן מאפשרים תמלילי העימות לקוראים הנבוכים, שטופי הספינים, לבחון לראשונה באופן מאוזן את הבדלי הגרסאות בין רמון לה` על האפיזודה הקצרצרה שהתרחשה ביניהם. התמלילים, המשתרעים על פני קרוב ל-80 עמודים, מובאים כאן בקיצורים, תוך הקפדה מרבית על סימטריה בין הצדדים.

מי שיחפש בעימות עקבות לגורמים חורשי קונספירציה שהניעו את המתלוננת, יגלה צעירה עצמאית ונחושה בדעתה, שדבקה בגרסתה בעקביות, מול חשוד, שמנסה שוב ושוב לקעקע את אמינותה. רמון עצמו נשמע אומר באולם המשפט בשבוע שעבר, כי השופטת שרה סירוטה, שראתה את העימות, השתכנעה שהוא התנהל באופן חד-צדדי לרעתו. בתביעה משוכנעים שהעימות ישמש ראיה מכרעת לחיזוק עדותה של ה`.

שבועות אחדים לאחר העימות הוגש נגד רמון כתב אישום. על פי כתב האישום, ה`, שעמדה על סף שחרורה מצה"ל, ביקשה מרמון להצטלם עמה למזכרת, כפי שהצטלמה עם שרים ונושאי משרה בכירים אחרים שבמחיצתם עבדה. הוא הסכים, היא הלכה להביא מצלמה ורמון נכנס לחדר סמוך בלשכת ראש הממשלה, שהיה ריק. ה` חזרה עם מצלמה וביקשה מאחד מנהגי הלשכה, חייל ושמו יניב, לצלם אותה ואת רמון. ה` ויניב נכנסו אל החדר, ושם צילם החייל את השניים כשהם חבוקים, שתי תמונות, ויצא מהחדר.

ה`, על פי כתב האישום "שיחררה אחיזתה בנאשם ופנתה לצאת מהחדר". רמון המשיך לחבק את גופה ביד אחת וקירב אותה אליו. "באצבעות ידו האחרת אחז בלחייה, קירב את פניו אליה והצמיד את שפתיו לשפתיה, תוך שהוא מחדיר את לשונו לתוך פיה, והכל ללא הסכמתה. ה` התעשתה, זזה לאחור, ועזבה את החדר. הנאשם יצא מיד אחריה".

הפגישה

ה` היתה הראשונה שמסרה גרסה על אירועי 12 ביולי, 19:45, רגעים לפני שממשלת ישראל התכנסה לישיבה שבה הוחלט לצאת למלחמה בלבנון. ה` סיפרה כי ביקשה להצטלם עם שר המשפטים. רמון שאל אותה לאן היא נוסעת. בתמליל פונה ה` אל רמון ואומרת לו: "אמרתי לך `למקסיקו, קוסטה ריקה`, סיפרת לי שכאילו שגם אתה היית בקוסטה ריקה. שאלתי אותך אם אתה בא אתי או משהו כזה, הכל היה בצחוק, לא היה בזה שום דבר רציני ואתה ידעת גם את זה. הכל, כל השיחה הזאת התנהלה בהומור ואחרי השיחה ביקשתי ממך להצטלם".

חוקר: "האם במהלך השיחה השר נגע בך, אמר לך משהו?"

ה`: "במהלך השיחה, נראה לי, אחרי שדיברנו על קוסטה ריקה ועל מקסיקו, אז אתה, אתה ככה החזקת לי את הפנים ככה. אני יכולה אפילו להראות את זה, אני ישבתי ככה, אתה עמדת פה מולי... רכנת עלי. עשית לי תנועה כזאת, אוך מתוקה. זה מה שהיה".

בשלב זה מבקש רמון מן החוקרים להציג ל-ה` סדרת שאלות:

"את זוכרת שאני נכנסתי, האם את ישבת ומה עשית?"

ה` (שתיקה): "כן, אני ישבתי ודיברתי עם סימה" (סימה גלילי, מזכירה של ראש הממשלה).

רמון: "ואיזה הערה אמרת?"

ה`: "אני חושבת שנכנסת, אולי הצעתי לך לשבת על הכיסא או משהו כזה, קמתי".

רמון: "לא אמרת כלום?"

ה`: "לא זוכרת שאמרתי".

רמון: "אז אני רוצה אולי להזכיר לך. אני זכרתי בחקירה שלי שאמרת הערה מאוד סקסיסטית. לא זכרתי מה - המשטרה אמרה לי... שאת קמת ואמרת שאת לא יכולה לעמוד בפני - אני זכרתי את הטון... אני אזכיר לך עוד דבר, כשאני שאלתי אותך לאן את נוסעת לקוסטה ריקה ואת זוכרת שאמרת לי, אני מוכנה לוותר על החברה שלי, העיקר שתיסע אתי, ואמרתי `אני לא יכול`".

ה`: "אני לא זוכרת שאמרתי את זה".

רמון: "אז אני אזכיר לך ולאחר מכן את אמרת שאת מוכנה לקצר את השהות שלך. אנחנו בקושי מכירים. אני מניח שאת לא אומרת לכל אחד שאת לא עומדת בפניו ולאחר מכן ואפילו לא בצחוק וודאי לא לשר, את לא מציעה לנסוע לקוסטה ריקה. את לא מתבדחת אתו באופן כזה..."

ה` עומדת על שלה וחוזרת וטוענת כי אינה זוכרת את הדברים שציטט רמון. "אני לא זוכרת שאמרתי לך שום הערה סקסיסטית, אבל גם אם אמרתי משהו, הכל התנהל בהומור. כל השיחה הזאת, לא היה בה שום דבר מזמין", היא אומרת ובהמשך מסבירה מה היו כוונותיה: "רציתי מזכרת עם שר המשפטים... אתה חושב שקצינה בצה"ל תעמוד מול שר ותתחיל לפלרטט אתו ועוד מול אנשים - בזמן שיש התייעצויות ביטחוניות בחדר?"

רמון: "זה לצערי מה שעשית".

ה`: "אני לא עשיתי את זה, אולי אתה קיבלת את הרושם".

רמון: "סליחה, כשבא שר ואני שומע הערה סקסיסטית... ולאחר מכן היא מפלרטטת אתו והיא אומרת לו, בוא תיסע אתי לקוסטה ריקה... גם אם זה נאמר בצחוק זה מאוד תמוה ולאחר מכן אני עושה לך ככה ולאחר שאני עושה לך ככה את עדיין רוצה להצטלם אתי..."

ה`: "מי היה מאמין שאחרי שתעשה לי ככה אתה תתפוס אותי בחדר ותנשק אותי כשיש לך עוד כמה דקות ישיבת ממשלה... אם לרגע הייתי מאמינה, לרגע אחד, שזה מה שיקרה בחדר, בחיים, אבל בחיים לא הייתי מבקשת להצטלם אתך. בחיים".

רמון: "זה, זה ודאי ולכן אני טוען שאת לא אומרת אמת, כי לא יעלה על הדעת ששר בישראל, שתי דקות לפני שהוא צריך להיפגש עם ראש הממשלה, מה שיש לו לעשות זה להתנפל עלייך..."

העימות נמשך, רמון מזכיר שוב ושוב את "הטון הסקסיסטי" שבו דיברה אליו לטענתו המתלוננת. ה` מתבצרת בעמדתה שהמפגש ביניהם היה הומוריסטי ותמים.

התמונות

תיק החקירה המשטרתי בפרשת רמון מכיל לא מעט תצלומים: ברובם מופיעה ה` מחייכת לצד אישים כשאול מופז, שמעון פרס, בנימין בן אליעזר ודן חלוץ. התמונה שבה מצולמים ה` ורמון, לפני הנשיקה, היא סלע המחלוקת בשלב הזה של העימות.

רמון: "את ראית את התמונה שהצטלמנו?"

ה`: "כן, בטח שראיתי".

רמון: "את ראית איך את עוטפת אותי בשתי ידיים ומחבקת אותי בשתי ידיים... נצמדת אלי ומצמידה את החזה שלך אלי, אל גופי. את עושה את כל הדברים האלה. האם זאת תמונה שגרתית שכך הצטלמת עם כל השרים וכך את דואגת להצטלם עם אנשים שאת לא מכירה?"

ה`: "קודם כל כן, יש עוד אנשים שהצטלמתי אתם, יש עוד אנשים שהצטלמתי אתם כך ונתתי את התמונות האלה גם למשטרה, את כל התמונות עם כל השרים. חלק מהאנשים גם מצולמים ככה. דבר שני, יש הבדל בין פוזה למצלמה, שזה לצורך התמונה בלבד, לבין כל מה שאתה מתאר פה. לא היה בזה שום דבר, שום מסר לא ניסיתי להעביר לך בכל הזמן, מהרגע שנכנסת ללשכה עד הרגע שעשית את מה שעשית. אני באמת חושבת שאם היה לך את הזמן הזה, אז אני לא יודעת, כאילו אין לי מה להגיד, אין לי. אני הייתי המומה. אתה יודע מה זה המומה? המומה. אני חושבת שנכון, הצטלמנו בפוזה הזאת, אבל זה כשנכנסנו לחדר, זה שבאת והצמדת אותי אליך. לא אני זאת שבאתי וחיבקתי אותך... אתה זה שהצמדת אותי".

רמון: "אני חושב שהתמונה מדברת בעד עצמה. אני מחבק אותך ביד אחת ואת תופסת אותי. לא ברצונך החופשי? תראי, אי אפשר להפריד בין החזה שלך לבין החזה שלי. את מצמידה את החזה שלך מרצונך ותראי את הידיים שלך איך את עוטפת את גופי. ומצמידה את כולך..."

רמון פונה אל ה` ושואל אותה: "אם זה לא התנהגות מזמינה, תסבירי לי, מה זאת התנהגות מזמינה?"

ה`: "אני לא חייבת להסביר לך מה זאת התנהגות מזמינה, כי זה החיים הפרטיים שלי ואני לא אספר לך על קשרים שלי, זה לא עניינך. אבל מה שכן, אתה זה שבתמונה הזאת, אתה זה שהצמדת אותי אליך. נכון שחיבקתי אותך, אבל עוד פעם אני אגיד לך, זה רק לצורך התמונה. אין בזה שום דבר מעבר לזה, זה רק לצורך הפוזה של התמונה. בתמונה הזאת גם רואים שאתה רוכן עלי, לא רק אני רוכנת עליך... אף אחד לא נתן לך את הזכות לתפוס לי את הפנים אחרי שיניב יצא מהחדר... ולנשק אותי".

העימות נקטע לשניות ספורות בגלל תקלה טכנית. אחרי שהבעיה מטופלת ה` ממשיכה: "אני לא מתכוונת להגיד לך איך אני מתחילה עם בנים או לא מתחילה עם בנים, אבל להזכיר לך, אתה גבר בן 56, עם כל הכבוד, אני ילדה, אין לי שום עניין בקשר עם גבר בן 56, בטח לא כמו שאתה מתאר, הכל התנהל בהומור. לא היה בזה שום מסר מיני. שום מסר מיני".

רמון: "אני משוכנע שלגבר בן 56 את לא אומרת בדרך כלל, גם לא לגבר אחר, שאת לא עומדת בפניו ושאת רוצה לנסוע אתו לקוסטה ריקה ואת לא מתבדחת עם גברים בני 56... אם הייתי מספר לך על בחורה שמקדמת (את פניו של) גבר בן 56 ואומרת, אני לא יכולה לעמוד בפניך ושאחר כך היא מציעה לו לנסוע אתה ואחר כך הוא עושה לה מותק ואחר כך היא מצטלמת אתו בצורה הזאת, את היית אומרת שיש פה ניסיון להתחיל".

אחרי הדברים של רמון מבקשת תנ"צ גולן מה` להתייחס אל הטענה כי היא פיתתה את רמון.

ה`: "אני אגיד עוד פעם, לא היה שום דבר מזמין, כל מי שתשאל בלשכה, אני בן אדם פתוח, אני מדברת, מותר לי, זו זכותי. מפה ועד להגיע למה שאתה עשית בחדר אחר כך, יש הבדל מאוד גדול, מאוד גדול. בטח שאתה נמצא בתפקיד... רגע, תן לי לסיים... אתה מאוד מקצין את השיחה בינינו, היא לא היתה כזאת פלרטטנית... אני לא פלירטטתי אתך... ואתה מדבר שאני בדיתי סיפור? תגיד לי אתה, אתה כאילו לא היית בחדר הזה?"

בשלב הזה ה` בוכה, ורמון מגיב: "אני לא מתרשם מאף דמעה שלך ומאף הצגה שלך".

מירי גולן: "רק אני לא בטוחה, מר רמון, שאתה צריך לפגוע..."

רמון: "היא אמרה עלי, ולא הזדרזת להגן עלי, אם אני שפוי. לא שמעת את זה? לא שמעת את זה, גבירתי התת ניצב מירי?... למה את לא מגינה על כבודי?"

מרגע זה, כך נדמה למי שקורא את תמלילי העימות, אווירת העימות מתלהטת, וחילופי הדברים בין ה` לרמון הופכים להיות אישיים ופוגעניים. הם נכנסים זה לתוך דברי זה והחוקרים, שחוששים כי איבדו שליטה על העימות, מפצירים בהם, בעיקר ברמון, להפסיק. רמון מתלונן שהעימות אינו מתנהל פנים אל פנים "בתנאים נורמליים". ה` משיבה לו בתקיפות: "אין סיבה שאני אעצור את החיים שלי בגלל מה שעשית".

רמון: "כן, את החיים שלי את רוצה להרוס בגלל כל מיני דברים שעוד נגיע אליהם".

ה`: "פעם הבאה תחשוב פעמיים לפני שאתה עושה את מה שאתה עושה".

רמון: "לא, את תחשבי פעמיים לפני שאת מעלילה עלילות".

מירי גולן: "ה`, האם את מעלילה עלילות?"

ה`: "עלילה? אתה לא מתבייש, תגיד לי? תסתכל עליך, שר המשפטים במדינת ישראל, עומד ומשקר וכאילו מסתכל לי בעיניים ומשקר. אתה לא מתבייש?"

רמון: "הבחורה הזאת משקרת במצח נחושה. אני מבקש שהיא תענה לי על השאלה, אני מבין שהיא, אין לה, היא צריכה להמציא, יש לה בעיה..."

הנשיקה

מירי גולן מבקשת מה` לחזור לתיאור הנשיקה שעל פי טענתה כפה עליה רמון מיד אחרי שהצטלמו פעמיים.

ה`: "נכנסנו לחדר ואני לא זוכרת בדיוק מאיפה יניב הגיע, ביקשתי ממנו שיצלם אותנו. עמדנו מחובקים, יניב צילם שתי תמונות, ויצא מהחדר ממש מהר, כאילו קרה משהו בחוץ... בשנייה שיניב יצא השר תפס אותי, עשה לי ככה בפנים" - בסרט הווידיאו היא נראית מדגימה כיצד - "רכן עלי ונישק אותי. זה היה בדיוק אולי חמש שניות, זה היה פחות אפילו. זזתי ממנו, הסתכלתי עליו, יצאתי החוצה ראשונה. אני כבר לא יודעת אם אתה יצאת אחרי, נשארת שם עוד קצת בחדר, לא זוכרת, אבל יצאנו החוצה ואז סימה... אמרה משהו, `בוא אני אצלם אתכם עוד פעם`..."

רמון: "לטענתך נישקתי אותך, את התנגדת?"

ה`: "הייתי בהלם, אני לא הייתי מסוגלת לזוז".

רמון: "זאת אומרת אני לא יכולתי להבין שאת מתנגדת".

ה`: "אני הייתי בשוק".

רמון: "אני לא יכולתי להבין שאת מתנגדת".

ה`: "אני לא עשיתי כלום, אני לא זזתי מהמקום, אני הייתי קפואה".

רמון: "כלומר, אני, אני לא..."

ה`: "אתה, אתה תבין מה שאתה רוצה".

רמון: "לא לא".

ערן קמין: "השר רמון, עם כל הכבוד, היא לא יכולה להבין מה אתה הבנת, היא יכולה להבין מה היא הבינה".

ה`: "...אני יודעת שבאותו רגע לא הייתי מסוגלת לזוז, לא שזה היה כזה הרבה זמן שהיה לי זמן להתנגד או להשתולל, חוץ מזה שיש בחוץ התייעצות ביטחונית מן הסתם... אני הייתי קפואה..."

רמון: "בחקירה במשטרה נאמר שהכנסתי אלייך את הלשון בכוח. כאשר עושים דבר בכוח, מישהו מתנגד".

ה`: "הרגשתי את הלשון שלך, מה, מה, כאילו מה זה?"

רמון: "אני שואל בפעם הרביעית, האם היה איזשהו סימן שבו את הבעת איזה אקט חיצוני, לא פנימי, של התנגדות?"

ה`: "זה שזזתי ממך כדי לעצור את הנשיקה, זה נראה לי אחד האקטים".

רמון: "אם אני מסכם את מה שאת אומרת, בשנייה שאני יכולתי להבין שאת לא רוצה, מיד נפסקה הנשיקה".

ה`: "אתה נישקת אותי, אין כאן יותר מדי מה, מה רצית, שאני אעיף לך סטירה?"

הוויכוח סביב עוצמת ההתנגדות לנשיקה נמשך. החוקרים מתפלאים מדוע רמון מתעקש לחקור את ה` על מעשה שלטענתו כלל לא קרה. רמון טוען שהוא מבקש לערער על אמינותה של ה`.

ה`: "אתה שואל אם השתוללתי? לא השתוללתי שם".

רמון: "לא, אני לא שואל אם השתוללת".

ה`: "ולא עשיתי, לא הרבצתי לך".

רמון: "אם דחפת אותי..."

ה`: "אתה לא נותן לי לדבר. אתה שואל שאלה. אני לא, לא השתוללתי שם, לא הרבצתי לך, אבל זה היה עניין של כמה שניות. ברגע שהרגשתי את הלשון שלך זזתי אחורה, כן".

האב

לפרקים נדמה מקריאת התמלילים שרמון השתלט על העימות. פעמים רבות מפצירה ה` ברמון שיניח לה לסיים את דבריה. תנ"צ גולן והחוקרים טוענים באוזניו שהוא מקשה עליהם לנהל את העימות ושהוא "נואם נאומים לאומה". רמון מתקומם מפעם לפעם על מה שנראה לו כניהול לא אובייקטיווי של העימות. "אני מציע לעשות עימות ביני ובינה, ולא ביני ובינך", הוא אומר לגולן.

גם החוקרים נפגעו ממנו. אחרי שהעיר הערות ביקורתיות על צורת החקירה אומר לו סנ"צ קמין: "למשטרה אין דת, גזע או צבע, אנחנו לא מחפשים אותך או את ה`, רק את האמת... אנחנו עושים את זה בצורה מקצועית, אני אודה לך אם תיתן לנו את הקרדיט". רמון משיב לו: "שמעתי את ההערה ומה שיש לי להעיר עליה, לא אעיר במסגרת העימות".

בשיאו של העימות בין רמון לחוקרים, השר, מצויד בחבילת מסמכים, מחליט לתחקר את ה` על ראיון שהעניק אביה לאחד העיתונים. אזכור האב, והדברים שאמר, מלהיט עוד יותר את חילופי הדברים בין השניים.

רמון: "אבא שלך התראיין והוא מספר שאת נכנסת לחדר ופתאום ראית צל מאחורייך, הסתובבת לאחור וראית `שהוא עומד ממש מאחוריה, צמוד אליה והוא ניסה לנשק אותה בכוח`... את סיפרת לו את הסיפור הזה?"

ה`: "אבא שלי לא שמע ממני בחיים את הסיפור הזה. בחיים לא דיסקסתי אתו על הפרטים. מה שהוא אמר בעיתון, אין לי מושג למה הוא אמר את זה... אבא שלי לא שמע ממני את הסיפור, הוא שמע אולי מאמא שלי, הוא שמע מהעיתונות, הוא שמע ממקומות אחרים..."

רמון: "מה, אז גם אבא שלך לא אומר (אמת)?"

ה`: "מה, אני יכולה לשלוט על הפה של אבא שלי?..."

ערן קמין: "השר רמון, אל תלך לשם. האמירה האחרונה שלך היא לא מכובדת לטעמי. שגם אבא שלה לא דובר אמת".

רמון חוזר ושואל על הראיון, ה` חוזרת וטוענת כי לא שיתפה את אביה בפרטי המקרה וגולן מסמנת לרמון שהנקודה מוצתה. אבל רמון בשלו: "כלומר, את טוענת שגם אני לא דובר אמת וגם אבא שלך לא דובר אמת?" ה`: "אני לא אמרתי שאבא שלי לא דובר אמת".

גולן חוזרת ואומרת לרמון כי קיבל מה` פעמים אחדות תשובות על השאלה ורמון מגיב בחריפות: "חובתכם לשאול את האבא, וביקשתי".

גולן: "אוקיי".

רמון: "כאשר אתם קוראים בעיתון, אם מותר לי להגיד את זה למצלמה, גרסה שסותרת לחלוטין את גרסתה של בתו, מן הראוי שתזמינו אותו, לשאול את האבא מה בתו סיפרה".

גולן: "העימות הוא כרגע לא שלב להתווכח איך צריך לנהל את החקירה".

רמון ממשיך ודורש שהאב ייחקר וממשיך לתחקר את ה`, בניגוד מפורש לבקשת החוקרים, על דברי אביה - מה שמעורר חילופי דברים מתוחים בינו לבין תנ"צ גולן.

גולן: "הוא (האב) לא קשור כרגע לעימות".

רמון: "הוא קשור מאוד לכל הפרשה... אם היא טוענת שאני לא דובר אמת, וגם אבא שלה יתברר כלא דובר אמת, אז יש שיטה, זה הכל..."

גולן: "אבל מר רמון, יש הבדל, בוא אנחנו לא נהפוך, אני חושבת שזה לא מכובד, בוא לא נהפוך את זה לוויכוח על אופן החקירה".

רמון: "לא מכובד, לא מכובד אופן החקירה, זה מה שלא מכובד. עכשיו אני אמשיך".

גולן: "אוקיי, אני לא רוצה להתווכח -"

רמון: "גם אני לא, גם אני לא".

גולן: "- אתך ולרדת לרמה הזאת".

רמון: "אני לא רוצה להגיע לרמה שלך, גברת גולן".

גולן: "אוקיי, אני לא יודעת מה הרמה, שאדוני פוגע בי שלא לצורך".

רמון: "אז אני מבקש, אז אני מבקש".

גולן: "אבל נמשיך".

רמון: "גבירתי פוגעת בי בלי הפסק כל הזמן. כל הזמן פוגעת בי, כל הזמן".

גולן: "במה אני פוגעת באדוני?"

רמון: "כל הזמן, בכל הדרך שאת מנהלת את החקירה".

גולן: "אני חושבת שאדוני מוציא דיבתי רעה".

רמון: "אני חושב שאת לא רק מוציאה את דיבתי רעה, את מוציאה את שמי בכל הארץ רעה. לא רק את דיבתי".

גולן: "אם זה כל כך עניין אישי, אני" (ההמשך לא ברור).

רמון: "לא, אני, אני, אני..."

גולן: "אם אתה הולך להילחם בי באופן אישי אני מאוד מצרה".

רמון: "אני מאוד מצר על כך שהעניין הזה מתנהל בווידיאו-קונפרנס, גם הוא צריך לעורר מחשבה, ולא עימות כאן ועכשיו".

ערן קמין: "השר רמון, אבל המטרה של הדבר הזה, זה להתעמת, לא לתת נאום".

רמון: "מאה אחוז, לא נתתי נאום".

התמונה האחרונה

אחרי הוויכוח הזה עובר העימות לתמונה השלישית של רמון וה`, שצולמה על פי גרסת התביעה אחרי הנשיקה, ועל פי גרסת ההגנה - לפניה.

רמון מתאר לה` את התמונה: "את נראית מאוד מחויכת, את נראית בסדר, את מצמידה את הכתף שלך, אין רווח בינינו. ואת מחייכת לחלוטין. האם זאת תמונה של מישהי בהלם, שעברה אירוע קשה וטראומתי?"

ה`: "קודם כל, אני לא ביקשתי להצטלם אתך... אל תגיד לי `לא`, אני לא ביקשתי מאף אחד שיצלם אותנו. המצלמה היתה אצל סימה וסימה לקחה ואמרה, בוא נצלם אתכם עוד. לא הייתי מסוגלת להגיב אליך, אני הייתי בהלם, כי אם הייתי מסוגלת להגיב, כי אם הייתי מסוגלת להגיב כנראה שמישהו היה חוטף סטירה באותו הרגע. אבל לא הייתי מסוגלת להגיב. יצאתי החוצה, החיוך פה הוא כדי שאף אחד מן הסובבים לא ישים לב מה קרה בחדר ויש לי דמעות בעיניים בתמונה הזאתי, אתה לא רואה, מהלם, כן, ממה שאתה עשית".

רמון: "אני לא רואה שום דמעות בעיניים. אני רואה תמונה שאת מחייכת".

ה`: "חבל, יביאו לך את התמונה עוד פעם ויראו".

רמון: "תראי, אני הייתי שמח אם היתה לי פה את התמונה פה. אבל אין לי אותה משום מה".

בהמשך מוסיפה ה`: "התנהגתי כמו רובוט, החיוך הזה הוא חיוך קפוא לחלוטין, אין בו שום דבר, לא היה בו שום דבר של שמחה ואושר".

הסוגיה הבאה בעימות היא מספר הטלפון שנתנה ה` לרמון מיד אחרי הנשיקה. רמון טוען שה` נתנה לו את המספר ביוזמתה. ה` טוענת כי רמון ביקש ממנה את המספר.

רמון: "לטענתך ביקשתי את הטלפון ואת אומרת שיצאת, ביקשתי עוד פעם וחזרת וכתבת בכתב ידך. כמה זמן היית בהלם?"

ה`: "...באותו רגע, אחרי שסימה צילמה אותנו בפעם השלישית יצאתי מהחדר, הלכתי לכיוון הלשכה שלי והייתי חייבת לחזור, כי לא סתם ישבתי כשאתה באת, נכנסת ללשכה בחדר הזה - חיכיתי שההתייעצות הביטחונית תסתיים