עדותה של מירי גולן בבית המשפט מיום 8.11.06

[חיים יטיב]

המאשימה מדינת ישראל בעניין:
נ ג ד
הנאשם חיים רמון

ב"כ התביעה: עו"ד אריאלה סגל-אנטלרהנאשם ובא כוחו עו"ד דן שיינמן ועו"ד נווית נגב נוכחים:

פרוטוקול
עו"ד ליבליך:
הטענה שהמדינה מעלה כאילו יצר המציצנות של העיתונות גובר, ויש הגנה על פרטיות של מתלוננת אני רק רוצה להראות את התנהלות המדינה בישיבה האחרונה שבמכתו של היועמ"ש הופץ לכל העיתונות.
התנהלות המדינה במקרה הזה, מצד אחד פונה לעיתונות מפרסמת מכתבים שהיועץ המשפטי כותבת לאחד מבעלי הדין, מראה דבר אחד ומכסה שני דברים.
הטענה שחברתי כאילו מדובר על פרטיות המתלוננת, הנסיבות הן כאלו שבתי המשפט לאורך כל השנים וכמעט כל מקרה של עבירה שיש בה מתלוננת שלדעת נחשפה לעבירת מין, ההתנהלות היא אי חשיפת שמה ופרטים מזהים, אבל תוכן עדותה נחשפים.
אין פה שום חשש לשיבוש, דבריה של המתלוננת פורסמו בכתב האישום.
השיח הציבורי הוא לא מה היא אמרה אלא האם הוגש כתב האישום הזה כדין, האם יש מקום להאשים האם יש מקום להאשים.
השיח הציבורי נפגע היום אנו רואים זאת ממכתבו של היועמ"ש. אין שום סיבה הגיונית לא לפרסם כרגע את העדות של המתלוננת והסיבה היא לא אם מתלוננות פוטנציאליות יפגעו או לא, בגלל שיש על זה פסיקה, גם פסה"ד שחברתי הפנתה אליו מדבר על זה שהעדות תשמע בדלתיים סגורות – אבל העדות תפורסם בלי פרטים מזהים.
אני מבקשת מביהמ"ש לשקול מה הסיבה שבגינה כרגע אין לפרסם את עדות המתלוננת.
עדות המתלוננת היא ליבת המחלוקת.
ב"כ המאשימה:
אני לא כופרת באף אחד מהערכים של זכות הציבור לדעת ופומביות הדיון וכו`, צר לי שמה שקרה במקרה הזה סותר את כל הערכים הללו, וסתור את ההוראה המפורשת של המחוקק לגבי עדויות מתלוננות, עבירות מין שצריך להיעשות בדלתיים סגורות.

במקרה הזה מבקשים לתת אישור לפגיעה מתמשכת במתלוננת.
פרטיה נחשפו התמונה שלה נחשפה השם שלה נחשף. אנו מבקשים להכשיר את השרץ על ידי מתן אישור בדיעבד לפרסומים.
למעשה התמצית של הבקשה היא תנו לתקשורות והיא עכשיו תנתח את העדות תשווה אותה עם עדויות אחרות, תיראה אם טוב שהוגש כתב אישום ותכתוב את הכרעת הדין.
אני מזועזעת את העובדה שהוציא מביהמ"ש את הזכות כאילו ליתן הכרעת דין בתיק הזה.
כל פעם שיש הוכחות יש ניתוח עדויות קודם לכן.
אני קראתי את דברי עו"ד ליבליך, אני התפלאתי לראות שפרקליט המדינה ציטט את כתב האישום. תנו לכתבים את כתב האישום זה פתוח, תנו את תגובת הנאשם בכתב האישום, את הודעות הנאשם במשטרה.
כשהמחוקק קבע את סעיף 70, הוא הסתכל גם על המקרה דנן וגם על מקרים אחרים, אין לי ספק לאחר הפרסום שהיה בתיק הזה, אני יודעת כמה מתלוננים ו מתלוננות פוטנציאלים מפחדים להתלונן.
אין שום מטרה חוץ מאשר לנהל מחוץ לביהמ"ש במקביל עוד תיק.

אני מבקשת לאפשר לביהמ"ש בהכרעת הדין מתוך שיקוליים משפטיים ומקצועיים להחליט אם ואיזה חלקים צריך לפרסם.





עו"ד ליבליך:
אני מתפלאת שחברתי חוששת שבימ"ש זה יושפע ממה שהתקשורת חושבת.
מדינה דמוקרטית מנהלת שיג ושיח עם עצמה באמצעות התקשורת ואם יש משפט שהוא מבחינת מקרה חריג אז התקשורת תתעניין בו כמו שאזרחים מתעננים ואין חשש שתהיה השפעה על החלטת ביהמ"ש.
לטענת חברתי שהתקשורת תשפוט ותכתוב את הכרעת הדין זו טענה שאינה מתקבלת על הדעת, אין שום הבדל בין משפטים פומביים אחרים למשפט הזה.
התקשורת לא כותבת הכרעות דין, בתי המשפט כותבות הכרעות דין. אין פה שום בקשה להכשיר שום שרץ.


החלטה

נדחה למתן החלטה ליום 15/11/06, שעה 09:30.

ניתנה היום י"ז בחשון, תשס"ז (8 בנובמבר 2006) במעמד הצדדים.


______________ _________________ _______________
ד. בארי – שופט ח. כוחן - אב"ד ד. שריזלי - שופטת






עדת תביעה, גב` שולה זקן, לאחר שהוזהרה כדין:
ח.ר.:
אני משמשת כראש הלשכה של רוה"מ, אני הכרתי את המתלוננת ביום שהתחיל רוה"מ הנוכחי לכהן כראש ממשלה בפועל בגלל מחלתו של אריאל שרון, זה היה בסביבות ינואר 06`, אנחנו היינו עדיין במשרד התמ"ת וניהלנו משם את משרד רוה"מ.
המתלוננת היתה בתפקיד של מזכירת המזכיר הצבאי, אני הכרתי אותה כמי שמביאה אלי את בקשות המזכיר הצבאי לדיונים בטחוניים.
היחסים בנינו היו יחסי עבודה בראש ובראשונה, במשך הזמן התחברנו בצורה כזו שהיה לנו מאוד נעים לדבר ביחד, לא יצאנו לבלות ביחד, אבל היתה אווירה מאוד חברה וכייפית במערכת העבודה ביחד.
בשיחת הפרידה שלה איתי, היא אמרה לי שהיא מה שהיא מרגישה כל בוקר לעשות איתי זה לבוא ולחבק אותי, היא מרגישה שאני עובד מאוד מאוד קשה, היא מכירה את המשרד שהוא משרד לא מפרגן במיוחד, ובגלל שאני מחבקת את כולם היא מרגישה צורך לחבק אותי כל בוקר כשהיא באה לעבודה ורואה אותי, היא דיברה בשבחי בפני וזה מאוד מאוד ריגש אותי, זו היתה שיחה מאוד חמה ומאוד מחבקת ומאוד מרגשת.

אני שמעתי מהמתלוננת בפעם הראשונה, כשבוע לאחר המקרה, באותה שיחת פרידה שהיא ביקשה להפגש איתי, זה היה באמצע השבוע. אני לא זוכרת את התאריכים המדוייקים.

באותה שיחה בה היא חיבקה אותי והחמיאה לי היא אמרה לי שהיא רוצה לספר לי סוד, שהיא מערכיה אותי כאשת סוד וביקשה שאני אבטיח לה שאני לא אגלה לאף אחד ואני הבטחתי.

היא סיפרה על הישיבה שהיתה שבוע לפני בת"א, שם היא הצטלמה עם מס` אנשים לתמונות מזכרת, היה לה ענין עם השר רמון שחיבק אותה והחזיק בפניה (העדה מדגימה) ונישק אותה.

היא אמרה רציתי לספר לך שזה מה שהיה לי איתו. אני שאלתי אותה האם הוא פגע בך היא אמרה לי לא, שאלתי אם הוא עשה לה משהוא לא בסדר היא השיבה שלא.
אני שאלתי אותה למה את מספר לי את זה, היא אמרה רציתי לספר לך שתדעי שאולי תדברי איתו שהוא לא יעשה את זה לאחרות.
אמרתי בסדר, אני חזרתי ושאלתי עוד פעם האם הוא עשה לה משהוא לא נעים האם הוא פגע בה, אני שאלתי אותי למיטב זכרוני מס` פעמים, אני אמרתי לה שהיא תרגיש נוח לדבר איתי ושתגיד לי משהוא כי אם הוא עשה משהוא לא בסדר אני אבוא איתה ונלך יחד להתלונן.
היא אמרה לי אני לא רוצה להתלונן אני נוסעת.
אני אמרתי לה אני איתך אם הוא עשה לך משהו לא בסדר אני איתך בואי נלך להתלונן, היא אמרה לא. אני אעבור את זה אני נוסעת. אני רציתי רק לספר לך שתדעי.
אני אמרתי לה שאני יכולה לקרוא לו עכשיו ונשאל אותו למה הוא עשה את זה, היא אמרה לא אין צורך תדברי איתו את, אחרי שאני נוסעת.
אני שאלתי אותה מתי היא נוסעת היא אמרה במוצ"ש, אז שאלתי אותה אם זה בסדר שאני אדבר איתו ביום ראשון כשהוא יגיע לישיבה, היא אמרה כן.
אני רשמתי את הבקשה שלה ביומן שלי ושוב חזרתי ואמרתי לה אני מאוד מבקשת תגידי לי אם הוא עשה לך משהו לא בסדר, שאלתי עוד פעם אם הוא פגע בך או עשה משהוא לא היה נעים לך, את רוצה שאני אעשה משהו.
אני כעסתי עליה ואמרתי לה שאנחנו עובדות ביחד המשרדים שלנו צמודים היא נמצאת אצלי מס` רב של פעמים ביום, למה לא סיפר לי, למה לא אמר לי עד היום למה לא אמרת לי באותו יום, אם היה משהו לא בסדר הייתי מטפלת בזה, היא השיבה שהיא לא רצתה להפריע לי, מאוד מאוד כעסתי עליה אבל באותה נשימה לא ידעתי להבין אותה. היא ממתינה עם זה שבוע ימים, היא לא אומרת לי היא באה להגיד לי את זה לפני שבוע ובאיזה שהוא מקום לא הבנתי מה היא רוצה ממני.
אני שאלתי אותה עוד מה את רוצה ממני עכשיו, אם את רוצה להתלונן אני איתך ואם לא למה רק עכשיו את מספרת לי. אני שאלתי אותה מי עוד יודע על זה, היא אמרה לי שהמפקדת שלה יודעת על זה.

ש. מאוד הפתעת אותי כשאמרת שהמתלוננת לשאלתך אמרה שהיא לא נפגעה וכאשר שאלת אותה אם הוא עשה לך משהוא לא נעים היא השיבה בשלילה. את אומרת את זה פעם ראשונה, כשאני אומרת פעם ראשונה לאחר שתי הודעות שמסרת במשטרה ואחרי בפגישה שהיתה לנו לפני העדות שלך, אני אומרת לך שזה גם בניגוד למה שאמרת במשטרה.
ת. אני אשמח את תקריאי לי מה אמרתי במשטרה, היות שלא קראתי אותה.
ש. הקראתי לך את הודעתך במשטרה כשהיית אצלי במשרד. אני מבקשת לרענן את זיכרונך מההודעה שאני מחזיקה בידי - מנצטטת מההודעה מיום 24/7/06, שעה 17:45 עמ` 2 משורה 18 ואילך...
ת. אכן היא אמרה שהיתה המומה מהנשיקה. אם זה מה שאמרתי עדותי זה מה שהיא אמרה.
ש. איך זה מסתדר עם מה שאמרת היום בביהמ"ש?
ת. אני התכוונתי לפגיעה גופנית, כאשר היא אמרה שהיא לא נפגעה אני לא טענתי שהיא לא היתה המומה.

לשאלת ביהמ"ש:
ש. כשאת אמרת קודם וחזרת על זה מס` פעמים, ששאלת אותה אם היא לא נפגעה למה התכוונת?
ת. כשבאה בחורה ואומרת לי שאדם בא ונישק אותה ואני לא רואה בזה משהו לא בסדר כי אנחנו כל היום מתחבקים ומנשקים, אני לא הבנתי למה היא באה אלי בדבר כזה, אם היא לא רוצה להתלונן לא הבנתי למה היא באה לספר לי. רציתי לדעת אם הוא עשה לה משהוא שהוא אינו בסדר, שלא היה נעים לה שהיא לא הסכימה לו אם הוא פגע בה.

המשך ח.ר.
ש. עד שנחקרת במשטרה לא ידעת שמדובר בנשיקה על השפתיים והחדרת לשון, והדבר התברר לך בעת החקירה במשטרה?

ב"כ הנאשם:
בכתב האישום כתוב שהנאשם החדיר את לשונו לפיה, היום אנו יודעים שגם לטענת המתלוננת בביהמ"ש ברגע שהיא חשה את לשונו היא....

ביהמ"ש:
אנחנו מציעים לתביעה לנסח את השאלה בצורה אחרת.

המשך ח.ר.:
ש. אני מקריאה לך את השאלה שנשאלת בחקירה במשטרה – באותה הודעה עמ` 4 משורה 99 מצטטת מ- 24.7.
ת. מה שאת הקראת לי מהודעתי, זה נכון.
ש. מדוע היא ביקשה ממך לשוחח עמו, או מדוע הצעת לה והיא הסכימה לשוחח עמו?
ת. היא ביקשה ממני לדבר איתו על מנת שהוא לא יעשה את זה לאחרות. היא סיפרה את זה למפקדת שלה והיא מספרת לי והיא מבקשת שלא אדבר על זה עם אף אחד. אמרתי בסדר גמור. אני זוכרת שלקראת סוף השיחה שלי, היות ואני מיהרתי והיא מיהרה , שאלתי אותה אם היא בסדר ואם הוא עשה משהו לא בסדר והיא רוצה להתלונן, היא אמרה לא ושאלה לאן אני הולכת. אמרתי שאני הולכת לברית, אני אפגין נוכחות, משהו קצר ואני חוזרת.
ש. לפני כן עשית לה ג`סטה, הכנסת אותה לראש הממשלה?
ת. אני לא זוכרת אם זה היה באותו יום. הכנסתי אותה לראש הממשלה, היא נכנסה אליו לשתי דקות ואז היא שאלה אותי, או שאני שאלתי אותה, אני לא זוכרת במדוייק, אם היא רוצה להצטרף אלי אני עושה את זה מהר היות ומדובר בברית של בנו של מפקד שנלר, שזה אירוע צבאי, ואז היא אמרה אני רוצה להצטרף ואכן היא באה איתי. ואז יצאנו לשם, היא לא אמרה לי מילה יותר בענין זה. לא דברנו, הנושא לא עלה.
ש. כששאלת למי סיפרה עוד, היא סיפרה לך, מה עשית עם המידע?
ת. היות ולא הבנתי, אני מודה, שלא הבנתי עד שחזרתי מהברית, לא הבנתי למה היא באמת סיפרה לי. ואז הלכתי למפקדת שלה, לליעד, ושאלתי אם היא סיפרה לה, והיא אמרה אני מבינה שהיא סיפרה לך אבל תזכרי שהיא לא רוצה שנדבר על זה. ועד כמה שזכור לי, בזה נגמר הענין. לא דברנו על זה יותר שום דבר. אם אני לא טועה למחרת היא ביקשה ממני שהיא לא רוצה שאדבר עם חיים רמון, שאלתי אם היא בטוחה היא אמרה כן ואמרתי או.קיי אני מורידה מהיומן, והורדתי מהיומן. שכחתי מהענין עד שבאותו שבוע, אחרי יומיים אני חושבת...
ש. אני מזכירה לך שליעד נכנסה אלייך.
ת. כעבור יומיים היינו בלשכה בת"א, בד"כ בימי חמישי, אני הייתי בפגישה בחוץ ואמרו לי שליעד מבקשת לראות אותי דחוף, מתי אני מגיעה. אמרתי אני אגיע מה כבר כל כך דחוף. היו פעמיים שלוש טלפונים שאגיע כבר. ואז הגעתי ונכנסתי, איך שנכנסתי לחדר ליעד הגיעה בוכיה. אני נבהלתי חשבתי קרה אסון. שאלתי מה קרה. היא אמרה: לא הייתה לי ברירה והגשתי תלונה. אמרתי מה עשית? למה עשית את זה? הבחורה לא רצתה להתלונן. הרי בקשתי ממנה ואמרתי שאפילו אבוא איתה. היא לא רצתה להתלונן. היא לא אמרה שקרה משהו שהיא רוצה להתלונן ואז היא הסבירה לי שהיא הייתה חייבת כמפקדת שלה, מה גם שהיא סיפרה לעוד אנשים וגם למפקד שלה. ואז אמרתי: רגע, אז מה זה אומר שאני הייתי צריכה לעשות עם זה משהו, היא אמרה לא, חייבים לעשות את זה, אני כמפקדת שלה חייבת להגיש תלונה. שאלתי מה קורה עם המתלוננת, איך היא מגיבה, כי אני יודעת שהיא לא רצתה ואת מבינה שעכשיו כל החיים שלה יהיו גלויים לכל העולם, ואני לא בטוחה שזה מה שהיא רצתה, היא בחורה צעירה שכל החיים לפניה ומה גם שהיא אמרה שהיא אחרי הענין הזה והיא נוסעת ולא רוצה שום דבר. ואז שאלתי שוב ומה שלומה? היא אמרה לי תרימי לה טלפון. כל זה היה נורא לחוץ כי הייתי אמורה להכנס לישיבה אצל ראש הממשלה. במעבר מחדרי לחדר ראש הממשלה, אמרתי למזכירות תשיגו לי את המתלוננת וכשתהיה על הקו תשיגו אותי. יחסית זה היה די מהר. שאלתי לשלומה, אמרתי לה: נו, אני מבינה שליעד הגישה תלונה. היא אמרה כן, שאלתי איך את, היא אמרה: יש לי בקשה מאוד גדולה אלייך, אני בטוחה שיחקרו אותך כי סיפרתי לך ואת כבר מעורבת, לצערי, וכשיחקרו אותך אני מבקשת ומתחננת אל תגידי שזה חיים רמון. שאלתי מה אגיד. היא אמרה שתדעי שגם אני לא אומרת שזה חיים רמון ואני מאוד מבקשת ממך שתבטיחי שלא תגידי שזה רמון. הבטחתי לה. שאלתי אותה אם היא צריכה ממני משהו. היא אמרה לא. אמרתי לה שאני חושבת שאמרתי יותר מפעם אחת, אם משהו לא בסדר אני איתך. תגידי לי תודיעי לי ואני שולחת לך חיבוק חם. בזה הסתיימה השיחה ומאז לא שמעתי ממנה.
ש. נחזור ל- 12.7, מה עשית באותו יום?
ת. הגענו במיוחד לת"א, לישיבת ממשלה מיוחדת בעקבות חטיפת החיילים. הייתה ישיבת ממשלה בלשכה בת"א, זה לא המקום הרגיל והטבעי לקיים ישיבות כאלה, חדר הישיבות מרוחק קצת מהלשכה של ראש הממשלה ומטבע הדברים כולם מתכנסים ומסתובבים בלשכה ובאיזור עד שקוראים לכולם כשראש הממשלה נכנס לישיבה שהייתה אם אני לא טועה עד שעות הבוקר המוקדמות.
ש. ראית אותו יום את המתלוננת?
ת. בהחלט כן. לא היה שום דבר מיוחד. ראיתי גם את רמון. לא ראיתי אותם מצטלמים אותו יום אבל ראיתי שהיו המון צילומים אותו יום. המתלוננת הצטלמה משך כמעט כל השבוע עם המון אישים, עם שרים, עם אנשי צבא שבאו ללשכה, כתמונות מזכרת. אני דאגתי שכמה יצטלמו איתה.
ש. היית מעורבת באותו יום בצילום שלה עם רמון?
ת. לא.
ש. ראית אותם יחד באיזשהו חדר?
ת. לא שזכור לי משהו חריג.

ב"כ המאשימה: בהסכמת חברי מגישה את ההודעות במשטרה.
- מוגשות ומסומנות ת/13 ות/14.

ח.נ.:
ש. את הסיפור היא סיפרה לך ביום שלישי.
ת. בערך שבוע אחרי המקרה, את היום אני לא זוכרת. את היום מסרתי במדוייק בהודעתי. אם רשום ביום שלישי, זה היום.
ש. בשיחה שהייתה לך איתה היא סיפרה לך את הענין, האם נכון לומר שההתרשמות שלך הייתה שהיה לה לא נוח עם הנשיקה הזו?
ת. נכון.
ש. אבל מצד שני גם לא התרשמת שהנשיקה הזו הייתה נשיקת כוח או בניגוד להסכמתה?
ת. אכן כך.
ש. את הבנת מהשיחה שלה שהיא חושבת שעצם העובדה ששר נישק אותה זה לא דבר שהוא בסדר מבחינה אתית, התנהגותית וכו`. היא אמרה לך שהיא המומה מהענין והבנת ממנה שאין פה מעשה בכוח או בניגוד להסכמתה, אבל מצד שני דעתה לא נוחה מהנשיקה
ת. עצם זה שהיא סיפרה לי הבנתי שזה נבע מתוך זה שהיא הרגישה משהו.
ש. אבל בסופו של דבר התרשמת, שבוע אחרי מה שקרה לערך, שבשקלול הפנימי שלה, היא מבחינתה זה לא דבר שהיא תתלונן עליו.
ת. אכן כך.
ש. אני מתכוון להתרשמותך ממנה. יש סיטואציה מסויימת שקורה דבר שאולי לא נעים כל כך, אבל הוא בטח לא דבר עליו צריך או היא רוצה להתלונן.
ת. מדוייק.
ש. גם אמרת בהודעתך שכאשר היא סיפרה לך על המעשה הזה היא הייתה מאוד רגועה ומחושבת.
ת. נכון.
ש. היא לא הייתה בוכיה ונרגשת.
ת. היא לא הייתה.
ש. הגישה שלך בשיחה זו כלפיה הייתה שאם נעשה לה משהו שהיא חושבת שהוא לא בסדר, או שחורג מקו גבול בלתי סביר, אז היא צריכה להתלונן.
ת. נכון.
ש. ואת את השר רמון מכירה הרבה לפני כן.
ת. נכון.
ש. היחסים שלך ידידותיים וחיוביים עמו.
ת. נכון.
ש. מר רמון הוא גם איש של כפי שאת מכירה, אדם מאוד חביב ועממי.
ת. נכון.
ש. ולפי מה שאמרת לה, למרות שאת מרגישה ידידות כלפיו, אם הוא עשה מעשה חורג צריך להתלונן על כך, זו השקפתך.
ת. נכון.
ש. דברת עם ליעד, שסיפרה שגם היא יודעת ואמרה שהיא מרגישה שחובת המתלוננת להתלונן?
ת. לא. דברנו על כך. אני רציתי לעצמי לדעת מה יש בסיפור הזה. שאלתי אותה אם היא סיפרה לה, רציתי להבין מליעד אם יש משהו חריג שצריך לעשות איתו משהו, וכשהיא אמרה שהמתלוננת אמרה לה ולא צריך לעשות שום דבר... הבנתי שזה נגמר. ליעד לא אמרה לי שהיא חייבת להתלונן כמפקדת בשיחה הראשונה.
ש. בשיחה הבאה עם ליעד, אחרי שאמרה לך שהגישה תלונה,
ת. כן,
ש. וגם אמרה לך שחובתה כמפקדת.
ת. כן.
ש. כשדברת עם המתלוננת לאחר שיחה זו עם ליעד, הרגשת שעצם המעשה שהיא יודעת שליעד התלוננה, ושהתלונה עצמה הייתה בניגוד לרצונה.
ת. אכן כך.
ש. והמתלוננת מאוד מאוד כעסה על כך שהוגשה תלונה בניגוד לרצונה.
ת. כך הרגשתי.
ש. המתלוננת כעסה באמת.
ת. נכון.
ש. האם נכון שבשלב זה כשהמתלוננת דיברה איתך על זה ראית מצוקה מהסיטואציה שנוצרה.
ת. נכון.
ש. אני חוזר לשיחתך הראשונה עמה ביום שלישי, ההצעה לדבר עם רמון הייתה הצעה שלך, כך לפי הודעתך.
ת. אם זה כתוב בעדותי, אז זה מה שהיה.
ש. ומה שהיא אמרה לך בתגובה לכך, שהיא מסכימה לכך אבל היא מבקשת שזה יהיה אחרי שהיא תסע לחו"ל ביום ראשון בבוקר.
ת. זה היה התנאי.
ש. אני חוזר ליום האירוע עצמו, יום רביעי בערב. הייתה התייעצות בטחונית בלשכת ראש הממשלה מ- 18:20. הישיבה החלה ב- 20:00. את לא השתתפת בהתייעצות?
ת. לא.
ש. אני מדבר על התפר שבין ההתייעצות הבטחונית לישיבת הממשלה, שזה קצת לפני 20:00. את זכרת, בהודעתך השניה, שהמתלוננת הראתה על צג המצלמה שלה כל מיני תמונות. כך אמרת, ש` 19-21, 30-32.
ת. לא הציגו לי תמונה במשטרה. כשאומרים תמונה אני מדברת על תמונה. הצגה של תיאור זו הצגה של תיאור, תמונה לא הראו לי.
ש. מצטט מתוך ההודעה השניה ת/14 - עמ` 2 משורה 19-21 ומ- 28 עד 32.
ת. אני מאשרת את דברי במשטרה.
ש. אני קורא מתוך רענון הזכרון, פנית לסימה ואמרת לה שהיא יודעת שאסור להן לדבר, אבל ביקש שתזכיר לך אם ראתה תמונות, וסימה אמרה לה שהיא דפדפה בתמונות והראתה לה.
ת. אני חייבת להעיר, אני הבנתי בפגישה שלי עם התובעת לגבי רענון זכרון שמה שאנו מדברות בחדר לא נרשם והופך להיות פרוטוקול.
התובעת:
זוהי חובתי על פי החוק.
ת. אני לא מרגישה בנוח.
ש. מה היה בשיחה עם סימה?
ת. אני מבקשת להרחיב, היות ולא ייחסתי חשיבות לענין זה כי רק אחרי שהוגשה תלונה והענין תפס מימדים, לקחתי את עצמי כמי שתוזמן לחקירה והתחלתי לשחזר מה היה. אני מודה שלא ייחסתי לכך חשיבות. ואכן נתתי עדות בפעם הראשונה, עדות ארוכה ומפורטת ואמרתי מה שזכרתי באותו רגע. כשנקראתי בפעם הבאה, הבנתי שאם נקראתי שוב אולי החסרתי פרטים. אני מודה ומתוודה, אני קוראת עיתונים וראיתי בעיתון תמונה שמראה איך הייתה המתלוננת עם השר רמון. חשבתי לעצמי, איפה פיספסתי דברים שלא אמרתי, ידעתי שאני רוצה להיותמדוייקת אני רוצה לתת את מה שאני יודעת כמו שאני יודעת כי היה חשוב לי לדייק בפרטים. אכן שאלתי את סימה, מזכירה בלשכת רוה"מ, אמרתי לה שאני יודעת שאסור לנו לדבר. גם היא הבנתי שהיא זומנה לחקירה ונתנה עדות.
אני חייבתרק לשאול שאלה, אני זוכרת שהיא הראתה לי בעמדת הישיבה שלה את המצלמה והיא העבירה תמונות, היו עוד אנשים שהראו את התמונות אני הסתכלתי על התמונות ובזה הסתיים הסיפור.
בשעה שאני הסתכלתי בתמונות היו מס` אנשים בחדר, אני לא זוכרת אם המתלוננת היתה גם.
ש. בהודעה שלך עמ` 2, שורה 19, מצטט – האם נכון.
ת. סימה הראתה לי את התמונות.
ש. בהודעה שלך עמ` 2 שורה 28 – מצטט – מסרת את הודעתך כ-3 שבועות לאחר האירוע וזיכרונך היה חד יותר, טבעי שבאותה עת זכרת את הדברים יותר טוב, זה גם אירוע שלעצמו אינו כזה דרמטי שזוכרים אותו?
ת. נכון.
ש. בהודעה שלך אמרת שורה 28 עמ` 2 – האם זה נכון – למי התכוונת למצלמה של המתלוננת?
ת. המצלמה היתה של המתלוננת זה היה בטוח. אם אמרתי המתלוננת התראת לי את התמונות אז זה מה שהיה. העדות במשטרה שלי היא הדבר הנכון.
ש. אני מציג בפניך את עדותך משטרה -
ת. אני מאשרת את מה שאמור בהודעה המילה "היא" הכוונה למתלוננת.
ש. אמרת בראיון עם התובעת – שזכור לך שאת אמרת לרמון הערה מקניטה בקשר לכרטיסים למשחקים?
ת. נכון.
ש. הנאשם אומר, שהוא היה שם בסמוך תוך כדי הדיפדוף בתמונות והוא זוכר כך אמר בהודעתו במשטרה, שכשאת ראית את התמונה שלו שהוא מחובק עם המתלוננת בחדר את אמרת לו הערה מקניטה – "אוי אם החברה שלך תיראה את התמונה הזאת"?
ת. אני לא זכרתי במדוייק איזה כרטיסים, אני זכרתי שאני רציתי מאוד להיות שם, עכשיו נזכרתי זה היה אירוע של ריטה – אני קניתי בכספי כרטיסים והלכתי עם משפחתי להופעה של ריטה וזה עלה הרבה כסף, הוא אמר שגם הוא היה והוא יכול היה לקבל כרטיסים כי החברה שלו באיזה שהוא תפקיד שהיא יכולה לקבל כרטיסים. עכשיו אני זוכרת שהקנטתי אותו.
אני זוכרת שהערתי על איזה שהוא ענין ובעקבות שאלתך אם זו היתה הופעה של ריטה נזכרתי. המצב היה שדיברנו על זה בגלל שראיתי את התמונה.



לשאלת ביהמ"ש:
ש. לפי מה שאת מתארת באותו מצב היו גם המתלוננת וגם הנאשם. האם המתלוננת הגיבה להערה שלך?
ת. לא זכור לי.

המשך ח.נ.:
ש. אני מציג בפניך את התמונות שהמתלוננת צולמה עם רמון – האם את עכשיו נזכרת שראית את התמונות האלה באותה עת?
ת. יכול להיות.
ש. אם אני מסכם את האירוע אז בעצם מה שהיה שם זה שהיה שלב של הדיפדוף שבו סימה נוכחת, את נוכחת המתלוננת בסביבה נוכחת אף היא וגם הנאשם?
ת. נכון.
ש. אני מפנה אותך לת/13 – שורה 85 עמ` 4 – מצטט – הציגו לך במשטרה גירסה שאת לא ידעת עליה קודם שאת מציגה את המעשה של הנאשם כמעשה שלא בהסכמת המתלוננת?
ת. נכון.
ש. שאלו אותך האם את סבורה שהשר עשה את המיוחס לו ואת השבת מה שכתוב בהודעה
ת. אני מאשרת את האמור בהודעתי.
ש. ברו
_________________
הצטרפו לערוץ של נקים בטלגרם להתעדכן:
https://t.me/Nakim_org_Ch


הסקר קובע: רוב הציבור בישראל סבור שהשחיתות פוגעת בחייו היום יומיים,
חתום על העצומה נגד שחיתות הממסד ומערכת המשפט והצטרף ל"נקים"

ניתן להשיג את חיים יטיב הדובר של ארגון "נקים" באמצעות טלגרם @HaimYativ או דוא"ל haim@nakim.org


השופט מישאל חשין:המלחמה בשחיתות היא מלחמה להגנה עצמית בה לא לוקחים שבויים