פסק הדין של בג"ץ בעתירה של תושבי צפון עזה נגד הפינוי בטענה בן היתר שעבורם לא מדובר בסכנה

[בית המשפט]

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק



בג"ץ 7918/05





בפני:
כבוד הנשיא א' ברק


כבוד השופטת ד' ביניש


כבוד השופט א' ריבלין




העותרים:
דוד ננגו ועוד 31 אח'





נ ג ד




המשיבים:
1. ממשלת ישראל


2. ראש הממשלה


3. שר הבטחון


4. ראש המטה הכללי, צה"ל


5. מפכ"ל משטרת ישראל




עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים




בשם העותרים:
עו"ד יאיר שילה




בשם המשיבים:
עו"ד ענר הלמן




פסק-דין






השופטת ד' ביניש:



1. בפנינו עתירה נוספת המופנית כנגד פינויים של תושבי חבל עזה. העותרים בעתירה דנן טוענים כי פינויים של תושבי גוש קטיף ורצועת עזה עומד בסתירה לחוק הבינלאומי ולאמנות הבינלאומיות האוסרות על גירוש של תושבים מביתם. לטענת העותרים, כללי המשפט הבינלאומי אוסרים על "גירוש קבוע" ועל כן, על המשיבים להצהיר, כי פינויים של התושבים מבתיהם הוא זמני וכי, "עם חלוף הסכנה", יתאפשר לתושבים לשוב לבתיהם. כן טוענים העותרים כי יש להבחין בין תושבי ישובי צפון רצועת עזה (אלי סיני, ניסנית ודוגית) לבין שאר תושבי חבל עזה משום, שלטענתם, אין נשקפת סכנה ביטחונית מיידית לישובי צפון רצועת עזה.



העתירה הוגשה ביום 18.8.05 ובאותו יום הועברה לתגובת המשיבים. ביום 21.8.05 הוגשה תגובת המשיבים בה נטען כי דין העתירה להידחות, הן מנימוקי סף והן לגופה. לטענת המשיבים, העתירה נגועה בשיהוי כבד ודי בכך כדי להביא לדחייתה. המשיבים ציינו כי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן: חוק יישום ההתנתקות) התקבל בכנסת עוד בחודש פברואר והצווים בהם נקבע מועד הפינוי הותקנו על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון מספר ימים לאחר מכן. כמו כן, כידוע, כנגד החוק הוגשה שורה של עתירות בהן נתקפו חוקתיותו וחוקיותו של החוק, החלטות הממשלה והצווים שהוצאו מכוחו. הטענות הרבות שהועלו בעתירות אלה נדונו בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל (טרם פורסם), מיום 9.6.05 (להלן: פרשת המועצה אזורית חוף עזה). לנוכח האמור לעיל טענו המשיבים, כי העתירה דנן, שהוגשה כאמור רק ביום 18.8.05, שלושה ימים לאחר שהחל ביצוע פינוי היישובים, נגועה בשיהוי כבד המצדיק את דחייתה על הסף. המשיבים ציינו, כי הטענות שהועלו בעתירה אינן טענות שנוצרו עקב אירועי הימים האחרונים וכי טענות אלה היה על העותרים להעלות מבעוד מועד, בעת שנדונו העתירות האחרות כנגד חוק יישום ההתנתקות וכנגד התקנות והצווים שהוצאו מכוחו. לגופם של דברים טענו המשיבים, כי אין מקום לדון מחדש בשאלת חוקיות הפינוי שכן שאלה זו נדונה כבר על ידי בית משפט זה שדן בהרכב מורחב והוכרעה ברוב של עשרה שופטים בפרשת המועצה האזורית חוף עזה. כן טענו המשיבים כי הסתמכותם של העותרים על כללי המשפט הבינלאומי הפומבי אינה יכולה לסייע בידם שכן גם סוגיה זו כבר נדונה בפרשת המועצה האזורית חוף עזה ובפסק הדין נדחו טענות דומות לאלה שהועלו על ידי העותרים באותה פרשה.



2. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המשיבים הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות. באשר לנימוקי הסף, הצדק הוא עם המשיבים. אכן, מדובר בעתירה שהוגשה בשיהוי כבד, בעיצומם של ימי הפינוי, אף על פי שעוד ביום 18.2.05 פורסם חוק יישום ההתנתקות וביום 20.2.05 הותקנו בידי ראש הממשלה ושר הביטחון הצווים שקבעו את מועד הפינוי. כמו כן, בית משפט זה דן בפרשת המועצה האזורית חוף עזה בתריסר עתירות שהוגשו כנגד חוק יישום תכנית ההתנתקות ובעתירות אלה הועלו טענות שונות כנגד חוקתיות וחוקיות החוק. בין היתר, נדונו – ונידחו – גם טענות דומות, אם לא זהות, לטענות שמעלים עתה העותרים בפנינו. לא מצאנו בעתירה הסבר משכנע לשיהוי בהגשתה ודי בענין זה כשלעצמו כדי להביא לדחיית העתירה.



3. דין טענות העותרים להידחות גם לגופן. העותרים מעלים בעתירתם טענות כנגד הפינוי ומבקשים להציג טענות אלה באופן מעט שונה מהאופן בו הוצגו הטענות בפרשת המועצה האזורית חוף עזה. בצדק טענו המשיבים כי ניסיונם זה של העותרים להציג את אותן טענות "בלבוש שונה" לא יצלח. בפסק הדין שניתן בפרשת המועצה האזורית חוף עזה הכריעו עשרה שופטים כנגד דעתו החולקת של השופט לוי כי חוק יישום ההתנתקות, החלטות הממשלה, התקנות והצווים שהוצאו מכוחו עומדים במבחן החוקתי והחוקי ועל כן דין טענות העותרים כנגד החוק והפעולות הנעשות מכוחו להידחות. גם ניסיונם של העותרים לבסס עתירתם על כללי המשפט הבינלאומי הפומבי אינו מועיל לטיעונם. כפי שנאמר בפרשת המועצה האזורית חוף עזה, העותרים, שהם אזרחים ישראליים היושבים באזורים המפונים, אינם באים בגדר המושג "אנשים מוגנים" על פי אמנת ג'נבה הרביעית ועל פי עקרונות דיני הכיבוש (ראו: פסקה 4 ופסקה 12 לפסק הדין). משכך, אין תשתית מספקת לטענה כי כללי המשפט הבינלאומי, עליהם הסתמכו העותרים, חלים עליהם. מכל מקום, אין לנו צורך להכריע בשאלות אלה שכן, כידוע, מדינת ישראל החזיקה בשטח שמפונה ב"תפיסה לוחמתית" כמשמעותה במשפט הבינלאומי, תוך החלת דיני התפיסה הלוחמתית. מעמדה המשפטי של החזקה כזו היא כשל החזקה ארעית ומארעיותה נגזרת גם זמניות מעמדה של ההתיישבות הישראלית ברצועת עזה (ראו: פסקה 128 לפסק הדין). בהתחשב בכך, הרי שמההיבט של המשפט הבינלאומי, אין מדובר כלל על ישיבת קבע ופינוי זמני, כנטען וכמבוקש על ידי העותרים. זאת ועוד: כפי שצוין בפרשת המועצה האזורית חוף עזה, גם אילו התקיימה פגיעה בזכות שמקורה הוא במשפט הבינלאומי הפומבי הרי משהוחקה הוראה מפורשת בחוק של הכנסת – יד חוק הכנסת היא על העליונה ובנסיבות אלה אין מתעוררת כלל שאלה חוקתית בדבר תוקפה של החקיקה אל מול כללי המשפט הבינלאומי (ראו: פסקה 55 לפסק הדין). חוקתיות חוק יישום ההתנתקות נבחנה על פי אמות המידה של פגיעה בזכויות היסוד החוקתיות המעוגנות בדין הישראלי ועמדה במבחניהם. לפיכך, דין טענות העותרים, גם בענין זה, להידחות.



4. באשר להבחנה שמבקשים העותרים לעשות בין ישובי צפון רצועת עזה לבין שאר תושבי חבל עזה הרי שגם טענות אלה נדונו בפסק הדין בפרשת המועצה האזורית חוף עזה ועל כן אין ניתן לקבל את טענות העותרים בענין ההבחנה האמורה (ראו: פסקאות 49, 466 – 473 לפסק הדין).



אשר על כן, העתירה נדחית.



ש ו פ ט ת



הנשיא א' ברק:



אני מסכים.



ה נ ש י א





השופט א' ריבלין:



אני מסכים.



ש ו פ ט



לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת ד' ביניש.





ניתן היום, י"ז באב התשס"ה (22.8.2005).







ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט





________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05079180_N02.doc/צש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il



http://elyon1.court.gov.il/files/05/180/079/N02/05079180.n02.htm