סיפור מצחיק על השופטת ברלינר והשחיתות בבית המשפט העליון

[חיים יטיב]

אני מודה היה שווה את המאמץ לכתוב את הבקשה לביטול פס"הד, כדי לקבל את ההחלטה הזאת. תקראו ותהנו.

לקח לשופטת ברלינר 3 שבועות להמציא את ההחלטה המבישה והמבזה המפורטת מטה אחרי שנעזרה בלא פחות מאשר ספרו החדש של הרשם מרזל מבית המשפט העליון. היא ממשיכה בקו המקורי ולא קובעת דיון שמא יופרכו כל קביעותיה בעניין סעיפים 77א 2 ו3 שנצפו מראש ונוטרלו מבעוד מועד. השופטת הנכבדת תלתה את יהיבה על דחיפות העתירה למרות שהדבר הופרך ותוך שהיא מתעלמת מכך.

בהתאם היא לא טורחת להשיב לטענה שהעתירה תקפה לכל כינוס עתידי של הועדה לבחירת כל שופט לעתיד ולבחירת נשיא עתידי.
לסיכום בושה וחרפה שישנם שופטים כמו השופטת ברלינר, שלא מתביישים מלתת החלטה ברמה כיתה א` במשפטים.

הפוסל במום במומו פוסל, האבסורד הוא לא הפתרון שהוצע לפתור את הבעיה אלא החוצפה של שופטים שסבורים שלהם מותר לרמות את כולם תוך העלמת טענות וסתימת פיות על ידי אי קביעת דיון פעמיים ברציפות באותו הליך. לא ניתן לסמוך על שופטים מסוג זה לשים קץ לשחיתות הפושה, מי שמנצל את כוחו לרעה למנוע ביקורת על מעשיו הינו בחזקה של מושחת, ומהליך זה נגזר ששופטי בית המשפט העליון הינם בחזקה של מושחתים ומהם נגזרת השחיתות על כל המדינה.

בבית המשפט העליון בג"ץ 7239/06
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בפני השופטים לוי, נאור, ברלינר


חיים יטיב ואחרים
קיבוץ הר עמשא, ת.ד 1207 ערד 89112
נייד: 0546533858 פקס: 035423023

העותר

- נגד -

מ"מ שר המשפטים, מר מאיר שטרית ועוד 14 משיבים
כולם ע"י פרקליטות המדינה
רחוב צאלח א-דין 29, ירושלים
טל`: 026466666, פקס`: 026467011

המשיבים

בעניין נוהלי העבודה בועדה לבחירת שופטים


בקשה לביטול פסק דין


העותר מתכבד לפנות בזאת בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בעתירה זו ללא דיון על ידי שופטים המשיבים בעתירה,

ולהלן נימוקי הבקשה:

1. ביום 5.9.06 הוגש הליך זה בבג"ץ לגבי התנהלות הועדה למינוי שופטים.

2. לעתירה זו צורפו כמשיבים כל מי שיכול להיפגע מהעתירה ולו נגיעה אישית לעניין וביניהם מרבית שופטי בית המשפט העליון.

3. ביום 6.9.06 ניתן פסק דין בתיק זה שדחה את העתירה על הסף וללא דיון למרות הסוגיות הציבוריות כבדות משקל שהיא מעלה.

4. חתומים על פסק הדין השופטים נאור ואדמונד לוי אשר נכללו כמשיבים בעתירה.

5. כבוד השופטים נאור ולוי צורפו לעתירה כדין ונדרשו להשיב לה.

6. לשופטים הנכבדים נגיעה אישית וברורה לעתירה כמפורט בעתירה בשעה שהם נמנעו מלהציג את מועמדותם לתפקיד הנשיא מכל הסיכות אשר פורטו בעתירה.

7. בן יתר הנימוקים אשר דרשו את צירופם יצוין כאן:
א. כל שופטי העליון קיבלו לכאורה על עצמם לכבד את שיטת הסניוריטי ופעלו באופן מתואם כדי לא להגיש את מועמדותם לתפקיד הנשיא וסגן נשיא תוך מעילה באימון הציבור וחובותיהם כלפיו.
ב. אם העתירה היתה מתקבלת, כינוס הועדה היה נדחה והשר רמון או שר משפטים אחר היה מאפשר קבלת מועמדים נוספים לתפקיד שופטים בבית המשפט העליון אשר לא היו מטעמם של השופטים הנוכחים כפי שהתפרסם רבות בתקשורת התנגדותם לכך ששופטים שלא מטעמם יכהנו יחד עימם בבית המשפט העליון. כמו כן היה מתאפשר לשופטים חדשים אלה בשלב זה או אחר להגיש מועמדותם לתפקיד נשיא וסגן נשיא בניגוד לאינטרס ורצונם של אותם שופטים שנדרשו להשיב לעתירה.

חובת קיום פרוטוקולים היה פוגע בשיטה של "פרוטקציה" הנוהגת כיום מבלי שניתן כלל לבקר השיקולים של בחירת שופט זה על פני אחר. יפים הם דבריה של השופטת בדימוס נירה לידסקי לשאלת המראיין לאחרונה בתקשורת "האם גם היום דרושה פרוטקציה כדי להתמנות לכהונת שופט? לידסקי: "כן. גם היום צריך פרוטקציה. מתי לא צריך פרוטקציה? מי לא צריך פרוטקציה?". כל אלה היו גורמים לכך ששופטים שלא מטעם היו הופכים לחבריהם לעבודה של המשיבים בניגוד לרצונם.
ג. סיכוייהם של השופטים נאור ולוי וחבריהם להתקבל בעתיד לתפקיד נשיא או סגן נשיא היו נפגעים לטובת שופטים חדשים במידה ושיטת הסניוריטי היתה מתבטלת. אף אם לא בהכרח השופטים המשיבים היו המועמדים הבאים בתור לתפקידים נשיא וסגן נשיא בשנים הקרובות, נבצרות אפשרית של השופט/ים הותיק/ים מהם היה מעמיד אותם באופן אוטומטי כמועמדים לתפקיד.
ד. בנוסף השופטים הנ"ל היו מנועים לפסוק לטובת העותר ולבטל את שיטת הסניוריטי על מנת שלא יטען שהם חותרים תחת מרותה של השופטת בייניש כדי להתמנות כבר עתה לתפקיד של נשיא או סגן נשיא. מכאן שהם היו פסולים מכל וכל לשבת בדין מפאת החשש הממשי למשוא פנים. מתן פסק דין ללא דיון תוך שנמנע מהעותר לבקש את פסילתם מוסיף על חומרת המעשה והפגם המהותי בהליך.

8. מכל אלה עולה בבירור שהשופטים המשיבים לא היו יכולים לדון בעתירה ואף היה חל עליהם איסור מוחלט לדון בה על פי סעיפים פלילים שונים.

9. חוק בתי המשפט סעיף 77 א` - אוסר חד משמעית על שופט לשבת בדין בענין שיש לו בו זיקה אישית עקיפה. על אחת כמה וכמה כשהוא בעצמו הצד המשיב והנתבע באותו הליך עצמו. סעיפים 77א א2 ו-א3 כלל לא חלים כאשר השופט עצמו הינו צד בהליך. יתרה מזו אף בהתייחס לסעיפים 77א א2 ו-א3 שכאמור אינם חלים כאשר השופט צד בהליך, שום מקרה חרום לא היה דורש התערבותם המיידית של השופטים לוי ונאור אשר מעצם ישיבתם בדין גרמו לעיוות הדין. היה ניתן שלא לתת את צו הבניים ולאפשר להרכב ראוי לדון בעתירה ללא דחיפות בשעה שהסעדים על תנאי המבוקשים ממשיכים להיות רלוונטים לכל כינוס עתידי של הוועדה בסוגיית בחירת שופטים חדשים לעליון. היה בכל מקרה על מ"מ שר המשפטים לפתור את בעיית ההרכב ובוודאי שלא היה מסמכותם של המשיבים לפתור את הבעיה על דעת עצמם בניגוד להוראות מפורשות של החוק.

10. לבית המשפט העליון ולמ"מ שר המשפטים היו נתונים כל הסמכויות להימנע ממצב מביך זה בו בעלי דין שופטים את עצמם. נשיא בית המשפט העליון היה יכול לפעול על פי סעיף 24 של חוק בתי משפט המשולב התשמ"ד 1984 (סעיף 26 א` של חוק השופטים התש"יג 1953 ), כדי להעביר תיק זה להרכב מתאים בבית משפט אחר ו/או להעלות את הסוגיה לשר המשפטים ולבקש מינוי זמני של שופטים מחוזים לעליון לצורך דיון בעתירה.

11. על אף אם כל אלה לא היו אפשריים לדעת שופטי העליון אזי היה על מערכת המשפט להעלות את הבעיה בפני הכנסת ולבקש חקיקה שתאפשר טיפול ראוי בעתירה זו אך בוודאי שלא לדון בה ולדחותה בצורה כה לקויה.

12. מ"מ שר המשפטים והחברים בועדה לבחירת שופטים ניצלו לרעה את הסמכויות שנתן להם המחוקק, וקבעו הליכים בלתי ראויים בועדה לבחירת שופטים כדי למנוע ביקורת על מעשיהם תוך ניגוד אינטרסים בוטה.

13. במניעת ביקורת על עצמה, הועדה לבחירת שופטים ושופטי בית המשפט העליון מפרים אמונים כלפי הציבור ומשתמשים בכוחה העצום של הועדה כדי לקבוע באופן שרירותי מי ינהל בפועל את מדינת ישראל תוך צפצוף על הדמוקרטיה וסדרי מנהל תקין.

14. מכאן שפסק הדין שניתן כאן ניתן בהעדר סמכות על ידי שופטים אשר היו פסולים מלשבת בדין. העותר לא ידע כלל שהשופטים נאור ולוי מתכוונים לדון בעתירה ובהתאם נמנע ממנו זכות בסיסית לבקש את פסילתם מכל הסיבות שפורטו לעיל. מכאן שנפל בהליך זה פגם מהותי, פגם מהותי זה יורד לשורשו של ההליך ומחייב את ביטול פסק הדין.

15. לאור כל האמור לעיל מתבקש בית משפט זה לבטל את פסק הדין שניתן בחוסר סמכות ע"י שופטים אשר הינם צד להליך וללא שהתאפשר לעותר להעלות טענות לפסילת השופטים שדנו בעתירה מכל הסיבות המפורטות לעיל.

תצהיר התומך בבקשה זו מצ"ב.

היום 4.10.06
__
העותר
חיים יטיב




בבית המשפט העליון

בג"ץ 7239/06 - ג`



בפני:
כבוד השופטת ד` ברלינר



העותר:
חיים יטיב ואח`



נ ג ד



המשיבים:
1. מר מאיר שיטרית, מ``מ שר המשפטים


2. הועדה למינוי שופטים


3. היועץ המשפטי לממשלה, מר מני מזוז


4. המבקר הפנימי, משרד המשפטים


5. השר חיים רמון


6. נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק


7. השופטת דורית ביניש


8. השופט אליעזר ריבלין


9. השופטת עדנה ארבל


10. השופט אליקים רובינשטיין


11. השופטת אילה פרוקצ`יה


12. השופטת מרים נאור


13. השופט סלים ג`ובראן


14. השופט אדמונד לוי


15. השופט אשר גרוניס



בקשה לביטול פסק דין




החלטה



ערב כינוסה של הועדה לבחירת שופטים לצורך בחירת נשיא בית המשפט העליון, הגיש המבקש עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים כנגד שר המשפטים, שופטי בית המשפט העליון ואחרים. בעתירה תקף העותר בעיקר את שיטת הסניוריטי הנוהגת לצורך מינוי נשיא בית המשפט העליון. העתירה נדחתה הן בשל השיהוי הרב שהיה בהגשתה והן מטעמים לגופם של דברים (להלן: פסק הדין).


הבקשה הנוכחית – הינה לביטול פסק הדין. לטענת המבקש: השופטים החתומים על פסק הדין הינם חלק מהמשיבים לעתירה ולפיכך לא ייתכן שייקחו בו חלק. לשיטתו, ניתן היה לפתור את הבעיה על-ידי "העברת תיק זה להרכב מתאים בבית משפט אחר ו/או להעלות את הסוגיה לשר המשפטים ולבקש מינוי זמני של שופטים מחוזים לעליון לצורך דיון בעתירה".


אין ממש בבקשה זו. לא ניתן לקבל כי בחירתו של עותר לכלול את כל שופטי בית המשפט העליון כמשיבים לעתירה, תאיין סמכותו של בית משפט זה. אם קיים פגם כלשהו, הרי שהוא נעוץ בהחלטתו של העותר, לפנות להכרעת בית משפט, כנגד כל שופטיו. ההתמודדות עם מצב ייחודי זה באה לידי פתרון ב"כלל ההכרח". ד"ר יגאל מרזל בספרו דיני פסלות שופט התייחס בהרחבה לסוגיה זו:


"מצב ייחודי בדיני הפסלות הוא המצב בו כל השופטים שישבו לדין בהליך הקונקרטי יהיו פסולים מלדון בו. התוצאה הפרדוקסלית של מצב ייחודי זה בשיטות משפט רבות היא, כי כל השופטים יהיו דווקא כשרים לשבת בדין. זהו איפוא "כלל ההכרח" (The Necessity Rule), ולפיו – באין שופט שלא ייפסל יש הכרח במינוי שופט כלשהו לדין, וממילא יוכלו כל השופטים לשבת בדין". (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 390 (2006)).


יצוין כי כלל ההכרח מעוגן בחוק ומקרה זה חוסה תחת הוראות שני תתי הסעיפים – 77א(א2) ו- 77א(א3) לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984, קרי: העברת התיק לכל שופט אחר בבית המשפט לא תשנה את עילת הפסלות וכן דחיפות הענין ערב המינוי חייבה מתן החלטה.


הצעותיו השונות של העותר לפתרון הסיטואציה אינן מתקבלות על הדעת והן מצויות על גבול האבסורד.


הבקשה אינה מגלה עילה של ממש, ולפיכך היא נדחית גם ללא קבלת תגובת המשיבים.


ניתנה היום, ג` חשון התשס"ז (25.10.06).


ש ו פ ט ת



_

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06072390_Z03.doc אב

מרכז מידע, טל` 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

http://elyon1.court.gov.il/Files/06/390/072/z03/06072390.z03.HTM