פורים תשס"ו - והמסכה ה"דמוקרטית" של המדינה

[טלילה סטן]

המדינה לא זקוקה לפורים כדי להתחפש לדמוקרטיה, כי מהבחינה הזאת אצלה כל יום פורים. לכן נוריד לה את המסכה דווקא בפורים, בבחינת "נהפוך הוא", שהוא סימן החג.


תעתועי השלטון בישראל – מסכה של דמוקרטיה, מסכת שקרים

רבים טועים, או יותר נכון מוטעים לחשוב, שהשיטה השולטת בישראל היא הבלגן.
אך לא "הבלגן" הוא השולט במדינה אלא "השיטה".
"השיטה" היא שיטה אולטרא-מתוחכמת, שהשתלטה בשיטת "התגנבות יחידים" על המדינה, וביססה את שלטונה תוך ניצול כללי המשחק הדמוקרטיים, והתחזות לדמוקרטיה(*). זוהי מגה-הונאה כי בזכות העמדת הפנים הדמוקרטית זוכה "השיטה" ללגיטימיות ולאמון.
אך שלטון המתחזה לדמוקרטיה, איננו דמוקרטיה.
שלטון המתחזה לדמוקרטיה, אינו אלא דמו-קרטיה.


הדמו-קרטיה - מהי?

המונח דמו-קרטיה משמעותו "דמוי דמוקרטיה", כלומר - דמוקרטיה לכאורה.
הדמו-קרטיה היא כ-אי-לו דמוקרטיה (את ה"כ-אי-לו" יש להדגיש בהטעמה גשש-חיוורית).

הדמו-קרטיה מבוססת על מצג שוא של כ-אי-לו רשויות נפרדות שלמעשה אינן אלא זרועותיו של אותו תמנון. בעוד עוצמתו של מרבה-זרועות זה בלכידותו ויד לוחצת יד ויד רוחצת יד, הוא דואג לפלג ולפצל את הציבור במטרה לפורר אותו לגורמים ולסכסך בין האזרחים. כי מי כמוהו יודע שמקור הכוח הוא בלכידות וסיבת החולשה היא בלחודיות; לכן המשטר הדמו-קרטי פועל ללא לאות כדי לפורר כל סולידריות בקרב הציבור, ולפי מיטב המסורת של "הפרד ומשול" הוא מעודד מחלוקת, ריב ומדון.
זוהי "השיטה" – שלטון הפועל נגד טובת הציבור כדי לצבור עוד ועוד כוח ולהיטיב עם עצמו ועם מקורביו.

"השיטה" שהיא ללא ספק אוייבת הציבור מספר 1 נוקטת בכל טריק ושטיק כדי להפוך את האזרחים לנתינים הנתונים למרותה, ופועלת בכל מאודה להחלשת הציבור כדי לחלוש עליו. היא עושה זאת, כמוסבר למעלה בשיטת "הפרד ומשול", כמו גם בהטלת בערות, אבטלה מנוונת ועוני מצמית על שכבות שלמות. אך כדי להסתיר את כוונת הזדון עליה לתעתע בציבור ולהסיט את תשומת ליבו מן הבעיה המרכזית שלו – כלומר מן "השיטה" עצמה - אל בעיות סרק שאותן היא ממציאה חדשות לבקרים ומעצימה בעזרת התקשורת, אותה תקשורת המתחזה ל"כלב השמירה של הדמוקרטיה" בעוד שהיא למעשה זרוע של השלטון הפועלת בשרותו ומפיצה את התעמולה שלו. התקשורת היא ללא ספק "התעתועון של המדינה".


"השיטה" מסיטה ומסיתה

כדי להסיט את האש מעצמה, "השיטה" מסיתה את הציבור המבוער באויבים מדומים, מתישה אותו במאבקי סרק ושוחקת אותו בבעיות פרנסה. וככל שהיא מצליחה בשיטותיה הנלוזות להפריד ולמשול, לגרוס ולרמוס, להחליש את הציבור ולחלוש עליו, כך עולה בידה להפריט לעצמה ולמשת"פיה את נכסי המדינה, לבזוז את הקופה הציבורית, להרוס את הארץ ולעשוק את העם.
והכל "בדרכים דמוקרטיות".
ואף אחד לא קם.

כדי להסתיר את העובדה שהדמו-קרטיה מנצלת את העם לצרכיה, עליה להציג מיצג שווא. היא עוטה מסכות, טווה מסכת שקרים, מפברקת ומפיצה סיפורי בדים, כי ההצגה חייבת להימשך בכל מחיר. לשם כך עליה לקיים מערך תעמולה אדיר שמטרתו להסוות את מניעיה ולהסתיר את סודותיה האפלים, כמו גם להקים תפאורות ולמרוח איפור כדי לפאר את עצמה, לתפארת מדינת ישראל. מטרת התעמולה לתעתע בהמונים, לטעת בהם אשליות, להפיח בועות ולהציג מציאות וירטואלית.
הדמו-קרטיה מוכיחה שניתן לרמות את רוב האנשים כל הזמן.
והיות ויש לה רוב – היא מנצחת.


כיצד מצליחה "השיטה" לשטות ברוב הציבור?

השיטה הדמו-קרטית משתמשת בשטיפת מוח להפצת תעמולה שמשרתת את מטרותיה. זוהי לוחמה פסיכולוגית שלשרותה מתגייסים פסיכולוגים, אנשי תקשורת, מעצבי דעת קהל ופרסומאים שמטפטפים את התעמולה ומטיפים לה בכל ערוצי התקשורת, תוך הפרחת בלוני ניסוי, הפחת בועות סרק, ומניפולציה של סקרי דעת קהל.

ואכן, רוב הציבור נוהה אחר הדמגוגיה הדמו-קראטית כעדר, גם כאשר ברור לכל בר-דעת כי לרוב הציבור יבולע, גם יבולע, אם הוא יבלע את הלוקש ש"השיטה" מוכרת לו. הקפיטליזם הינו דוגמה מובהקת.

אך לא רק ערוצי התקשורת הנשלטים על ידי בעלי ההון - שמרכזים בידיהם את "מניות השליטה" של השיטה - פועלים למען העריץ. גם תעשיית הקולנע ומערכות החינוך מגוייסים לשרותו.

תעשיית הקולנע –
ובמיוחד ההוליוודית, מיטיבה להעביר את התעמולה, שהרי תמונה אחת אומרת יותר מאלף מלים. מכונת הפרופגנדה ההוליוודית מהללת ומאהילה את נפלאות הקפיטליזם והופכת את "החלום האמריקאי" למשאת לב ולמושא סגידה להמוני אדם, המתמכרים כחלמאים לחלום ומשתעבדים לו, תרתי משמע.

מכבש ה"חינוך" –
מופעל כבר בגיל הרך במטרה ללוש את תודעת ההמון לצרכי שלטון ההון. המטרה היא לאלף את הצעירים לתחרותיות דורסנית, רומסנית וחמסנית (**), ולהקנות להם "ערכים" של תאוות קניין ושל צרכנות כפייתית-בולמוסית שאינה יודעת שובע.

הילד הרך הנכנס לפס היצור הוא כחומר בידי "השיטה" המטביעה בו את התבנית הרצויה לה – תבנית המייצרת קרנפים קונפורמיים שהערך היחידי שלהם הוא כסף, והאני-מאמין שלהם - כסף, כסף, תרדוף – הוא הדחף המריץ אותם להצטרף אל מרוץ העכברושים המניע את גלגלי "השיטה".

ובקיצור, מטרת "השיטה" היא להנפיק "ראשים קטנים" ומרובעים, נתינים הנתונים להתניות "השיטה" וסרים למרותה, רובוטים המתוכנתים לשרת אותה בהכנעה ובהערצה של עבד נרצע, גדודים-גדודים הסרים כבשלט-רחוק לכל פקודה.


הדמו-קרטיה מסוכנת

הדמו-קרטיה איננה שלטון העם, אלא בדיוק ההפך מזה. זהו שלטון, המשתמש בכוח שהוא שואב כערפד מהעם, נגד העם.

הדמו-קרטיה עושה שימוש ציני לרעה בכוח שהציבור ההלום וההמום משטיפת המוח שלה מפקיד בידיה ב"בחירות החופשיות". הדמו-קרטיה משתמשת בכוחה כדי להחליש את הציבור ולחלוש עליו, כי:
ככל שהציבור הולך ונחלש, הולך ונחשל, כך הוא נתון יותר להשפעת "השיטה" המשטה בו.

ההיסטוריה הוכיחה שעריץ מסוגל להשתלט על מדינה תרבותית באמצעים דמו-קרטיים. ואת זה הוא עשה בלי לעשות שימוש בטלויזיה, וביתר התעתועונים וערוצי התקשורת המשרתים את עריצי שלטון ההון, הממון והזדון של היום.


- - -

(*) דמוקרטיה = שלטון העם (דמוס=עם, קרטיה=שלטון)

(**) כי סולידריות בקרב הציבור מסכנת את הדמו-קרטיה, לכן – כדי להסיט את תשומת לב הציבור מעוולותיה - מסיתה "השיטה" קבוצות אוכלוסיה אלה באלה ומשסה אותן זו בזו, כי ללא "הפרד ומשול" לא יוכל שלטונה להתקיים.

מה שמסביר גם מדוע המלחמה היא הלחם שלה.