מקורת הכסף של אמנון ליפקין-שחק ואהוד ברק

[The Marker]

ליפקין-שחק - עלה התאנה של רייפמן

אמנון ליפקין-שחק ואהוד ברק שעבד אצל צביקה בארינבוים, גזרו קופון והלכו הביתה. המשקיעים נותרו עם ההפסדים. וגם - למה הוקמה ועדת הבדיקה באם סיסטמס?

07:39 | 21.8.2006 אורי רונן

"ביום שישי בערב לפני חמש שנים, התראיין מנכ"ל חברת היי-טק ששמו דייב ריקי לתוכניתה השבועית של מריה ברטירומו, והרביץ את אחת ההופעות המדהימות ביותר בהיסטוריה של ערוץ CNBC". כך נפתח טור של העיתונאי דייויד לאונרד ב"ניו יורק טיימס" לפני כשלושה שבועות. שמם של ריקי ושל החברה שבראשה עמד מ-96` ועד לפני כשנה - אפלייד מיקרו סירקיטס - אינם אמורים לומר דבר לקורא ישראלי, אבל טורו של לאונרד מספק תובנה על ועדות "עלה תאנה" שהוקמו באחרונה בישראל, הן במגזר העסקי והן במגזר המדיני.


בראיון הטלוויזיוני בראשית 2001, הפציר ריקי בצופים לקנות מניות אפלייד, ולתדהמתו של לאונרד, לא טרחה ברטירומו המראיינת לשאול אותו מדוע מכר 99% מאחזקותיו בחברה לפני הראיון (ברווח של 170 מיליון דולר). הסיבה שעוררה את לאונרד להעלות זיכרונות מ-2001, היא חקירה שפתחו הרשויות האמריקאיות נגד חברת אפלייד ומנהליה בחשד לזיופי תאריכי הקצאות אופציות, שחלקם בוצעו גם בסמוך לראיון הטלוויזיוני.

לאונרד השתמש בביטוי amazing, כדי להביע תדהמה לא רק מהראיון שהעניק ריקי לברטירומו לפני חמש שנים, אלא גם מהרכב ועדת הבדיקה לבחינת רמאויות בהקצאות אופציות שהקימה אפלייד השנה. לאונרד נדהם מכך שהחברה מינתה לוועדה "אדם שכיהן בוועדת התיגמול של הדירקטוריון בין 2004-1999". בחלק מהשנים האלה נערכו ההקצאות החשודות.

לאונרד היה בין הראשונים שתהו מעל גבי עיתון אם כל ועדות הבדיקה הפנימיות לבחינת תרגילי אופציות - ויש עשרות כאלה - הוקמו כדי לרדת לחקר האמת. "וול סטריט ג`ורנל" נזכר לדון בסוגיה באיחור ניכר, ב-11 לאוגוסט, אבל עשה זאת בכתבת עמוד ראשון נרחבת ובולטת. גם עיתון זה לא רואה בעין יפה ועדות בדיקה המאוכלסות בדירקטורים שהיו חברים בוועדות ביקורת וועדות שכר בשנים הנחקרות, ובכאלה שקיבלו בעצמם אופציות באותן שנים.

מקרה אם-סיסטמס

מה"ניו יורק טיימס" וה"וול סטריט ג`ורנל" היישר לאם-סיסטמס, שמינתה לוועדת בדיקת האופציות שלה את יאיר שוהם, שהיה חבר בוועדת הביקורת של הדירקטוריון בשנים שבהן נערכו הקצאות חשודות שנרשמו בדו"חות הכספיים בצורה לא נכונה - תחת עיניה העצומות או הפתוחות לרווחה של הוועדה.

בדו"חות הכספיים של אותן שנים נכתב כי "כל האופציות הוענקו במחיר מימוש שהיה שווה למחיר השוק ביום המענק, ולכן לא נרשמו הוצאות שכר בגינן", בשעה שאופציות הוקצו בתוך הכסף, והוצאה היתה צריכה להירשם בגינן. ועדת הביקורת הישראלית באם-סיסטמס ממלאת גם חלק מתפקידי ועדת תיגמול אמריקאית באישור הקצאות אופציות. אם-סיסטמס מעניקה לשוהם אופציות מדי שנה.

ב-20 ביולי, שישה ימים לפני פרסום טורו של לאונרד, הרמתי טלפון לאם-סיסטמס וביקשתי שיעזרו לי להבין את משמעות מינויו של שוהם לוועדה וביקשתי ליצור קשר עמו. בחברה השיבו כי אינם מעוניינים.

באותו יום פניתי בכתב גם למשרד עורכי הדין גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות` ושאלתי מדוע הסכים המשרד לסייע לוועדת הבדיקה באם-סידטמס, שלמראית עין, אי תלותה מוטלת בספק. בנוסף, שאלתי אם העובדה שבניגוד בולט למרקורי ולקומברס, אם-סיסטמס לא הודיעה כי ועדת הבדיקה שכרה מומחי חשבונאות בלתי תלויים, מלמדת כי משרד גרוס הסתייע בחשבונאי אם-סיסטמס וברואי החשבון החיצוניים שלה, שגם הם, כמו שוהם, חקרו למעשה את עצמם.

משרד גרוס לא השיב, ובהיעדר סיוע מעיתונות אמריקאית באותה עת, העדפתי לשמור את דעתי על איכות בדיקת תרגילי האופציות באם-סיסטמס לעצמי. אבל עכשיו, עם הרוח הגבית של "הניו יורק טיימס" וה"וול סטריט ג`ורנל", ובהשראת הביקורות הקשות הנמתחות על ועדת ליפקין-שחק שהקים עמיר פרץ, אביע את דעתי כך: ועדת הבדיקה של אם-סיסטמס הוקמה כדי לפטור את מייסדה, דב מורן, בסנקציה קלה, שתאפשר לו להמשיך לכהן כמנכ"ל.

עלי תאנה לפיננסיירים צעירים

ההבדל בין ועדת הגויים הבלתי תלויה שהסתייעה ברואי חשבון נוכרים שהקימה מרקורי - שהעלתה על המוקד מנכ"ל ישראלי וסיפקה לרשות ני"ע אמריקאית ממצאים שגרמו לה להזהיר דירקטורים ישראלים מתביעה אפשרית - לבין ועדת הבדיקה הישראלית שהקימה אם-סיסטמס מזכיר במובן מסוים את ההבדל בין ועדת חקירה ממלכתית לבין "צוות הבדיקה" בראשות ליפקין-שחק שהקים עמיר פרץ.

ה"וול סטריט ג`ורנל" מיייחס שני מניעים להקמת ועדות בדיקה לא כל-כך בלתי תלויות:

יצירת מראית עין שהחברה בודקת את עצמה למען בעלי מניות נרגנים ותקווה שהבדיקה הפנימית תהדוף חקירה עמוקה יותר של הרשויות. מניעים אלה דומים למניעים המיוחסים לעמיר פרץ בהקמת ועדת ליפקין-שחק: שחרור קיטור מצד הציבור ותקווה כי הציבור יקבל את הוועדה כתחליף לוועדת חקירה ממלכתית.

מעניין, שכל אחד מהגנרלים בדימוס שמנהיג הפועלים פרץ שיבץ ל"צוות הבדיקה" עושה או עשה כסף טוב מכהונה כדירקטור ו/או כנושא משרה בכירה בחברות ציבוריות נסחרות. ליפקין-שחק עצמו מכהן כעת כדירקטור בכמה חברות ציבוריות, כגון קרדן, הנסחרת בתל אביב, ויזואל דפנס, הנסחרת בלונדון, וריטליקס, הנסחרת בארה"ב.

פרשנים פוליטיים, שאינם מתעניינים בעבר של גנרלי צוות הבדיקה כבכירים בחברות ציבוריות, עשויים לפספס כמה תובנות השוכנות בארכיוני עיתונות שוק ההון. קחו למשל את הטור שפירסם נחום ברנע ביום חמישי ב"ידיעות אחרונות", שהסתיים במסקנה הבאה: "אמנון ליפקין-שחק הוא איש טוב, ולכן חבל שלקח על עצמו את המשימה הזאת. במעמדו, בוותק שלו, בתרומה שתרם לביטחון המדינה, מגיע לו קצת יותר מאשר לשמש כעלה תאנה".

הכל טוב ויפה, אך דא עקא שבדיקת הרקורד של הרמטכ"ל לשעבר בשוק ההון תגלה כי יש כאלה החושבים שליפקין-שחק כבר לקח על עצמו בעבר משימה שבה נועד לשמש עלה תאנה, כך שאין חדש תחת השמש.

ומעשה שהיה כך היה: ב-29 במארס 2005, הודיעה חברה צעירה בשם ויז`ואל דיפנס, שנוצרה ממיזוג של חברה בבבעלות אמבלייז, שבשליטת הפיננסייר הצעיר אלי רייפמן, עם חברה קנדית, כי בכוונתה להנפיק מניות בבורסת ה-AIM בלונדון. שבוע לאחר מכן, יצאה החברה בהודעה חגיגית שבישרה על "מינויו המיידי של אמנון ליפקין-שחק, רמטכ"ל לשעבר של צבא ההגנה לישראל ליו"ר מועצת המנהלים". ההודעה המשיכה לתאר את הקריירה הצבאית והממשלתית (שר תיירות ושר תחבורה) של ליפקין-שחק, והוא מצדו, אמרר: "לויז`ואל דיפנס יש יתרון תחרותי אמיתי ואני מביט קדימה בהתלהבות להיות חלק מהצמיחה העתידית שלה".

במאי 2005, חודש לאחר המינוי, גייסה ויז`ואל בהצלחה 18.4 מיליון פאונד ממשקיעים מוסדיים ואמבלייז של רייפמן רשמה רווח נאה של 9.3 מיליון דולר מההנפקה. אבל בדצמבר הודיעה החברה במפתיע כי ליפקין-שחק פורש מכס היושב ראש.

ליפקין-שחק עשה ככל הנראה מהסיבוב סכום נאה - שאינו פומבי עדיין, ואולי גם לא יהיה - אבל המשקיעים, שקנו מניות בהנפקה, הפסידו 52% מכספם בתקופת כהונתו הקצרה. הסיבה לכך היא אולי שהכנסות החברה - במקום לצמוח, כפי שהבטיח להם ליפקין-שחק כשהתגייס למשימת ההנפקה, קרסו בכ-40% במהלך 2005. השאלה אם לויז`ואל דיפנס "יש יתרון תחרותי אמיתי" עדיין צריכה להתברר.

וגם אהוד ברח (מסאטקום)

אהוד ברק, רמטכ"ל לשעבר אחר, עשה סיבוב דומה בתקופה דומה, ובאותה בורסה. ביולי 2005, כפי שתואר ב-TheMarker, החליט הפיננסייר הצעיר צביקה בארינבוים, "להתהדר בשם חדש ומוכר, ותפר עבור ברק תפקיד: נשיא חברת גילת סאטקום".

חודש מאוחר יותר, גייסה החברה 8 מיליון דולר, והחברה האם שבשליטת בארינבוים רשמה רווח הון נאה של 14 מיליון שקל. ברק פרש מהחברה שישה חודשים לאחר ההנפקה, כשבכיסו 190 אלף דולר נוספים. המשקיעים בהנפקה הפסידו באותה תקופה 20% מכספם.

ליפקין-שחק ואהוד ברק חושבים אולי כי יצאו לשליחות ציונית חשובה בלונדון. אולם אבל יש כאלה החושבים כי התגייסו לשמש עלי תאנה לפיננסיירים צעירים שהרקורד והמוניטין שלהם בשוק ההון שנויים במחלוקת.

uri@tashkif.com


http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=/ibo/repositories  /stories/m1_2000/skira20060821_752816.xml