[חיים יטיב]

כאן ציטוט ממאמר מעניין שפורסם ב'ארבע כנפות' ואשר את כולו ניתן לקרא כאן,
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2053408&whichpage=&for um_id=771#R_7

במאמר זה חרדים טוענים כי ההאשמות על כביכול סירובם של הרבנים לאפשר לקהילותהים לעלות לארץ הינו למעשה שקר המופץ על ידי תעמולת מפא"י דאז והשמאל דהיום, לטענתם מפא"י ומנהיגיו וביניהם דוד בן גוריון וחיים ויצמן לא התכוונו ולא רצו לאפשר ליהודי ארופה לעלות בהמוניהם לארץ.
להלן הקטע הרלוונטי של המאמר

רק 'חלוצים'

גם הטיעון האוילי כי אילו הורו האדמ''ורים לעלות לארץ ישראל היו נצולים המליונים, הוא שקר גס ומתועב. לא היתה אפשרות ולא יכולת, להביא מליוני יהודים לארץ בעשרות השנים שקדמו לשואה. גם אם גדולי ישראל היו דורשים ברבים מידי יום ביומו על הצורך לעלות לארץ ישראל, ראשי הציונים לא היו מאפשרים להמוני הצבור החרדי לעלות לארץ ישראל. הוכחת הנחת זו, מתבססת על מחקרים שנכתבו ע''י אנשים שאינם נמנים על מחנה שומרי המצוות, הכותבים את הדברים כמסיחים לפי תומם, על יסוד תאור הנתונים ששררו באותן תקופות. אותם כותבים עצמם אינם מרגישים כל נקיפת מצפון כאשר בהזדמנות אחרת הם אלה שפוגעים בגדולי ישראל וצאן מרעיתם ומתעלמים ממה שכתבו במקום אחר, הממוטט את כל טיעוניהם. בתקופה שקדמה לשואה, הערבים וכתוצאה מזה האנגלים שהיו אז שליטי הארץ, לא היו מאפשרים עליה המונית של מליוני יהודים בשום פנים ואופן. ולא זו בלבד אלא שגם ראשי התנועה הציונית לא רק שלא קראו לעליה המונית, אלא במודע רצו להעלות לארץ רק חלק קטן מאד יחסית, אשר יכללו רק אותם יהודים שהם חפצו שיבואו, לפי קריטריונים שהם קבעו. ובודאי שחסידי האדמ''ורים לא נכללו בקריטריונים הללו.
בספר תכנית המליון של ד. הכהן (עמ' 16), מובאים דברי בן גוריון בקונגרס הציוני בשנת 1933: ''ארץ ישראל זקוקה היום לא למהגרים סתם, אלא לחלוצים. ההבדל ביניהם פשוט: המהגר בא לקחת מן הארץ, החלוץ בא לתת לארץ. ובהמשך שם: ''כאשר שערי הארץ נפתחו לרווחה ודומה היה שאין מחסום להגשמת החלום הציוני, יצאה ההסתדרות הציונית ב'קול קורא' ובאזהרה מפני עליה המונית ונחפזת. רוב מנהיגי התנועה הציונית סברו כי יש לתת עדיפות לעלייתם של בעלי הון ובעלי מקצוע נדרשים וכן לצעירים בעלי כושר עבודה''.
וכך גם כותב ת. שגב בספרו 'המליון השביעי' (עמ' 36): ''עקרונית האמינה גם הסוכנות היהודית בצורך ליצור בארץ רוב יהודי. אך תנועת העבודה הציונית גם האמינה שיש ליצור בארץ ישראל מרקם חברתי חדש, שונה לחלוטין מזה שאפיין את הקיום היהודי ב''גולה'', כפי שנהגו לומר''.
לאחר עליית הצורר לשלטון בשנת תרצ''ג 1933 כאשר רצו להציל את יהודי גרמניה, מובא בספר זה (עמ' 37): ''כיצד תקלוט ארץ ישראל המסכנה את כל הזרם הזה של בני אדם ותצא ממנו עם מבנה חברתי בריא - רק אלקים יודע'', כתב חיים ויצמן. {נשיא ההסתדרות הציונית}. ועוד שם: ''גם הנרייטה סאלד, שעמדה בראש המחלקה לעבודה סוציאלית של הסוכנות היהודית, הרבתה למחות על חולים ונזקקים שהגיעו עם העולים. פעם אחר פעם דרשה סאלד להחזיר ''מקרים'' כאלה לגרמניה הנאצית, פן יפלו למעמסה על הצבור בארץ''.
בספר 'אלם' מאת ח. אשכולי (וגמן): ''בטוי חד לתפיסת העליה הסלקטיבית ניתן למצא בדברים שאמר בן גוריון במועצת מפא''י בראשית ינואר 1933: ''תפקיד הציונות בתקופת ההגשמה אינו בהצלת יחידים - מועטים או רבים - עלינו לנקוט בכלל: לא הארץ בשביל העולים, אלא העולים בשביל הארץ...'' ראוי לציין כי הדברים נאמרו עוד לפני עליית הנאצים לשלטון כאשר בן גוריון עדין היה המזכיר הכללי של הסתדרות העובדים. אך דברים דומים השמיעו גם מנהיגים ציונים מן הגוש המרכזי אף אחרי עליית הנאצים לשלטון. פרץ ברנשטיין, יושב ראש ההסתדרות הציונית בהולנד ולימים מראשי הציונות הכללית בארץ, אמר באפריל 1933, כי ארץ ישראל איננה מקלט וכי אינה מסוגלת לקלוט את אסונות הגלות. ד''ר חיים ויצמן הצהיר בקונגרס הציוני הכ' בשנת 1937, כי הוא שואף להציל מתהומות הטראגדיה שני מליון נוער; 'הזקנים צריכים לעמוד בכך ולהשלים עם כך'''
במאמר של פרופ' יהודה איזנברג ('הצופה', ט''ו אייר תשס''ד) תחת הכותרת: 'מדוע לא עלו יהודים לארץ לפני השואה'? - נכתב: ''הגיעה השעה לבדוק אם ההתרסה נגד הרבנים שהתנגדו לעליה, יש בה אמת, כאשר מדובר בעליה מאירופה – ובעיקר מפולין, שבוורשה בירתה היו יהודים כמספר יהודי ארץ ישראל כולה. בפולין כולה היו 3.5 מליון יהודים – פי עשרה מיהודי הארץ... אני טוען כי האשמת הרבנים בכך שיהודים לא עלו לארץ, מטרתה לחפות על הטפול הכושל של ההסתדרות הציונית בעליה והפעלת עליה סלקטיבית. בדיוק כמו שהטענה כי הרבי מבעלז לא הזהיר מפני השואה'' מטרתה לטהר את קסטנר, הטענה ''הרבנים אסרו עליה'' מטרתה לטהר את ההסתדרות הציונית ואת מלחמת החרמה שניהלה בדתיים (גם במזרחי!)...
נניח כי כל הרבנים היו מעודדים עליה לארץ. מה היו התוצאות של מפת העליה? ההסתדרות הציונית רצתה בעלייתם? דבריו של חיים ויצמן בקונגרס הציוני העשרים ידועים: ''סיפרתי לועדה המלכותית הבריטית שתקות ששה מליון יהודים באירופה היא ההגירה. נשאלתי: האם תוכל להביא ששה מליון יהודים לארץ ישראל? השבתי: לא, הזקנים יעברו מן העולם…הם נשורת, נשורת כלכלית ומוסרית בעולם אכזרי… רק ענף אחד ישרוד…עליהם לקבל זאת''.
ובהמשך כותב פרופ' איזנברג: ''מאה שנים לא היו מספיקות כדי להעלות את שלשה וחצי מליון יהודי פולין ומאתים שנה כדי להעלות את כל היהודים! גם אם הרבנים היו צווחים בכל כוחם כי יש לעלות – לא היו הדרכים משחירות ממליוני החסידים בדרכם לארץ. הדרכים היו חסומות... ''.

הציטטות הללו מדברות בעד עצמן ראשי ההסתדרות הציונית לא חפצו בעליה המונית של יהודים ובודאי לא של היהודים החרדים, החסידים והאחרים.