[בן דרור ימיני-]

אזרחים סוג ב`



מי הם אותם אנשים שהמדינה מתעקשת לפנותם מביתם? אז מה אם הם קנו את האדמות במחיר מלא, ויש להם זכויות על הקרקע, בדיוק כמו בני המושבים והקיבוצים?

22/7/2007



בדיוק באותו יום שבו התקיים הדיון בבג"ץ, שבו הועלה מני מזוז על המוקד, זממה מדינת ישראל לפנות מבתיהם עשרות תושבים ממתחם כפר-שלם בתל-אביב. רבים מתושבי הכפר גרים שם מאז קום המדינה, ברשות ובסמכות, במתחמים שנחשבו אז לאזורי ספר.
אלא שהמדינה עשתה תפנית. המדינה, לצורך העניין, היא כל גוף מוסדי, עירוני או ממשלתי. הקרקע, במקרים רבים, נמכרה על תושביה. כמו עדר כבשים. בלי להבטיח את זכויותיהם. בתי המשפט, אוי לבושה, הכשירו את השרץ.

במישור הציבורי והעקרוני אין שום הבדל בין תושבי כפר שלם או תושבי שכונות דומות לבין רבים מאנשי המושבים והקיבוצים. אלה ואלה לא קנו את הקרקע. אלה ואלה יושבו על אדמות מדינה, בהסדרים כאלה או אחרים.

לאחרונים, רק לאחרונה, העניקה המדינה זכויות מדהימות בקרקע שהיא קרקע המדינה. ככל שמדובר בתושבי אזורי ביקוש, המדינה העשירה אותם. לעתים מדובר בהון עתק. הבעיה אינה בזכויות שהוענקו להם. הבעיה היא בעוול לאחרים. הבעיה היא מעשה הנבלה הממלכתי שמפלה בין אזרחים לאזרחים.

תושבי כפר-שלם הם אזרחים סוג ב‭.`‬ אולמרט לא הזדרז לחתום על שום הוראה בעניינם כפי שעשה בעניין החקלאים שכבר מזמן אינם חקלאים. אפשר להניח שהוא אפילו לא שמע עליהם. למה מי הם.






גם כשאין ויכוח פוליטי



בעניינם כפי שעשה בעניין החקלאים שכבר מזמן אינם חקלאים. אפשר להניח שהוא אפילו לא שמע עליהם. למה מי הם.

הם לא נוער מאחזים שמשתלט על גבעות, מסבך את המדינה, מאיים על הריבונות, ואחר כך זוכה להכרה בפועל. אפילו לחץ של בוש לא מוציא אותם מהקרקע. הם לא קיבוצניקים בעלי הילה של מלח הארץ.

הם לא כרישי נדל"ן שחריגות בנייה אדירות שלהם, שערכן הכלכלי גדול עשרת מונים מכל סיפור כפר-שלם, זוכות ללא יותר מסנקציה של כופר. הם אזרחים סוג ב‭.`‬ אנשים קשי יום. לא סופרים אותם. ולמערכת הציבורית והמשפטית שלנו אין שום בעיה לזרוק אותם לרחוב, להתעלל בהם, ובאותו זמן לעגן את זכויות האחרים.

טוענים שמדובר בבנים ובנכדים ולא בתושבים המקוריים. ממש טענת מחץ. וכי במושבים ובקיבוצים אין זכויות לבנים ממשיכים? וכי שם לא התרחבו משפחות והוסבו עוד קרקעות למגורים?

טוענים שחלקם יושבים על אדמות פרטיות. יכול להיות. וכי מישהו היה מעלה על דעתו שגוף ציבורי היה מוכר את אדמות שפיים לאדם פרטי, ותושבי שפיים היו נזרקים לרחוב? וגם אם היה מתברר, נניח, שהקיבוץ התרחב לאדמות פרטיות. האם המדינה לא היתה מתגייסת כדי למצוא הסדר? הרי כבר היינו בסרט הזה.

בלי כל חובה משפטית התגייסה המדינה כדי להגיע להסדר חובות הקיבוצים, על חשבון כלל הציבור, כולל תושבי כפר-שלם. ואותה מדינה אינה מוצאת לנכון להגיע להסדר אנושי עם תושבי שכונות המועמדות לפינוי.

למה? מדוע הראשונים זוכים גם להסדר חובות, גם לקורת גג וגם לזכויות שמשמעותן התעשרות, והאחרים זוכים להתעללות? ויובהר שוב: הבעיה אינה בהטבות לחברי קיבוצים או מושבים. הבעיה היא בהתעללות בתושבי השכונות.






כרישים? בקושי דגיגים



טוענים שמדובר בפולשים ובסחטנים. יש גם כאלה. הדברים כאן אמורים בתושבים המקוריים ובבני משפחותיהם, בכפר-שלם ובמקומות רבים אחרים. עניינם מתגלגל כבר עשרות שנים בבתי משפט. אין להם כסף לעורכי דין יקרים. אין להם אנשי יחסי ציבור. אין להם לוביסטים בכנסת. כלום.

כפר-שלם הוא רק משל. הנמשל הוא כולנו. אנחנו כפופים לשלטון של רשויות מדינה שמייצרות עוולות ועיוותים. זה בדיוק המצב שבו בג"ץ היה אמור להיכנס לפעולה. אבל בג"ץ היה עסוק ביום שלישי, היום שבו הגיעו עשרות שוטרים כדי לפנות את המנושלים, בדיון סהרורי בפרשת קצב. המנוחשלים דפקו בדלת. לא היה מי שיענה.

ועוד משהו. תושבי כפר-שלם, ברובם, הם פליטים מארצות ערביות. הם עזבו ולעתים גורשו. הם נאלצו לנטוש בתים ורכוש. הם יושבו בבתי פלשתינים, שגם הם עזבו ולעתים גורשו. יש יותר נכסים שנטשו יהודים בארצות ערביות מאשר רכוש ערבי שננטש בישראל. כך שיישובם באדמות ובבתי הפלשתינים הוא סוג של צדק היסטורי. הזכות שלהם היא לא רק זכות פרטית. היא גם זכות ציונית.

ואם המדינה בכבודה ובעצמה הופכת אותם ל"פולשים" ול"חסרי זכויות‭,"‬ אז כולנו "פולשים" ו"חסרי זכויות‭."‬ כך הופכת המדינה לשופר תעמולה של המחנה האנטי-ציוני.

יש רק הסדר צודק אחד: כל זכות שהוענקה לחברי קיבוצים ומושבים תוענק לתושבי השכונות, שיושבו בתנאים דומים. הם ובני משפחותיהם. זה יהיה מעשה הומני, חברתי, לאומי וציוני.



http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/611/435.html