[אורח]

הרזומה של לונדון מכיל עוד אינספור פרשיות. מעשי רצח מתוחכמים של ישראלים בלוס אנג'לס, חקירת משפחת הפשע פריניאן בדרום, שם היה לונדון אחראי, יחד עם רפ"ק יהודה גולנד, לתרגיל עוקץ מתוחכם שנעשה לאחד המעורבים בעודו עצור (שוטר סמוי נתן לו להבין שהוא שליח מטעם הפריניאנים שנכנס לתא המעצר במסווה של התחזות לעורך דין).

נהג המונית הרצל נוח שירה באשתו חמישה כדורים מטווח אפס ונעלם (לא היו עדי ראייה, כתב האישום הוגש בחקירה וצבירה מאומצת של ראיות נסיבתיות. עד היום לומדים את החקירה הזו במכללה לשוטרים בשפרעם), קטטות בין חצרות אדמו"רים, גבר שהתחזה לקצין נאט"ו, מארינס ואיש מוסד והונה את כל העולם (וגם את אשתו), היעלמותו של אוליגרך רוסי והשתלטות על נכסיו בישראל, נספח צה"ל בשוויץ שהואשם בקבלת שוחד, ומה לא.

ואז אירעה ללונדון תקלה מנהלית, שבה נזרעו זרעי הפורענות שהובילו לעזיבתו את המשטרה. אחרי שסיים את תפקיד ראש המפלג הביטחוני ביאחב"ל, הוא היה אמור לצאת לתפקיד סנ"צ נוסף מחוץ ליחידה, כדי שיוכל להתמודד אחר כך על תפקיד ניצב משנה. נדרשים שני תפקידי סנ"צ כדי להעפיל לנצ"מ.

לאף אחד לא היה ספק שלונדון קורץ מחומר של נצ"מ לפחות (גורם בכיר ומנוסה במשטרה מצהיר שלונדון יכול להיות ראש אגף חקירות ומודיעין קלאסי, איכותי בהרבה מכל מה שידענו עד היום בתפקיד הזה), הבעיה הייתה שאף אחד גם לא הסכים לוותר על שירותיו ביאחב"ל. לא כל יום צומח חוקר כזה.

לכן באו אליו החברים הטובים ואמרו לו, עזוב אותך מעוד תפקיד סנ"צ בחוץ, בוא תעשה עוד תפקיד ביאחב"ל. לונדון אמר להם שזה נהדר, אבל זה יכול לפגוע בו אחר כך כשיגידו לו שלא עשה שני תפקידי סנ"צ בשתי יחידות נפרדות וזה יעכב את קידומו. אז הם אמרו לו שלא ידאג, זה על דעתו של סגלוביץ'. אז לונדון הלך לסגלוביץ' עצמו. היו ביניהם יחסי אמון, לונדון העריך והוקיר את האיש, סמך עליו ובטח בו.

בשיחה ביניהם אישר סגלוביץ' בפה מלא את הסיכום עם לונדון ואמר לו "אל תדאג, מי שקובע פה זה אני".סגלוביץ' אף הגדיל לעשות ובסיכום הראיון שלו עם לונדון נכתב במפורש שלונדון מתאים לקידום, מועמד לקידום, עבר את כל מה שצריך לעבור כדי לקבל קידום, עשה שני תפקידי סנ"צ ומיועד לנצ"מ.

"אלא שבפועל", מספר לונדון, "אף אחד באגף משאבי אנוש לא תיקן את זה ולא הואיל להכניס את זה למערכת הממוחשבת".במחשב המשטרתי המשיכה להופיע העובדה שהוא עשה רק תפקיד סנ"צ אחד, בעוד במציאות עשה שניים, וגם התמודד ארבע פעמים על תפקידי נצ"מ. כך ייעשה למי שהוא גם חוקר טוב וגם חייל ממושמע שרוצה לתרום למערכת ומסכים להמתין בסבלנות.


אישר את הסיכום עם לונדון, יואב סגלוביץ' צילום: פלאש 90
הטעות הפכה לאידיאולוגיה
ואז, יום אחד, לפני כמה חודשים, ישבה תנ"צ ורדה שחם, סגניתו של סגלביץ' (רעייתו של ניצב ניסו שחם) יחד עם ראש אגף משאבי אנוש, שהיה חדש בתפקידו, ודנה איתו בסבב המינויים במשטרה. סגלוביץ' עצמו היה אז בחו"ל. לונדון עולה להם במחשב כמי שצריך לעשות עוד תפקיד סנ"צ, והם ממנים אותו לתפקיד סנ"צ (ראש מדור תקיפה כלכלית במטה הארצי), מחוץ ליאחב"ל, בלי לדבר איתו, בלי להודיע לאיש מהממונים עליו, בלי לבדוק.

שחם, שאמורה לדעת את האמת ואת הסיכומים ואת הרקורד וההיסטוריה של לונדון, לא אומרת מילה לראש אמ"ש. זאת ועוד: אף אחד לא מעדכן את ראש היאחב"ל שלוקחים לו את לונדון. אף אחד לא מעדכן, כמקובל, את לונדון שהוא עובר תפקיד.

למרבה ההשפלה לונדון עצמו מוצא את עצמו באאוטלוק המשטרתי, כמי שעוזב את יחידתו ועובר לתפקיד רוחב שולי בלי שדיברו איתו, בלי שעדכנו אותו, בלי שיידעו אף אחד מהממונים עליו, קצינים בכירים בדרגות תנ"צ וניצב. כולם יצאו מושפלים ועלובים מהמהלך הזה, שנולד כנראה בטעות אמיתית, אבל במקום שהאנשים במשטרה יודו בה ויתקנו אותה במהירות וללא נזקים, הם החליטו להצדיק אותה בדיעבד ולהפוך אותה לאידאולוגיה.

"אני בחיים כבר לא אדע את האמת, מה קרה שם", אומר לונדון, "אבל ורדה אמרה לי 'עשיתי לך תקלה' והתנצלה, ובמקום לתקן את התקלה הזו, היא הלכה לסגלוביץ' ויחד הם החליטו להנציח אותה. הם ידעו שאני קצין ממושמע שמעמיד את טובת המערכת מעל טובתו האישית והעריכו שאשאר ואקבל את הדין, אז עשו עלי עוד סיבוב, מה כבר יכול להיות". אלא שהפעם לונדון החליט לא להבליג, לא לקבל את דין התנועה, לא לבלוע את הרוק ולהמשיך הלאה. הפעם הוא החליט פשוט לשים את המפתחות וללכת הביתה.

לא, הוא לא מתוסכל. לא מביט אחורה בזעם. להפך. הוא מפויס, רגוע, נהנה מכל רגע בחייו החדשים (עורך דין, עוד נחזור לזה),לא בא בטענות. הוא לא הטיפוס שיבוא בטענות או יקים רעש וצעקות. "המשטרה טובה, המערכת טובה, נהניתי מאוד, צברתי ניסיון, אהבתי מה שאני עושה. יש הבדל גדול בין המערכת, בין המשטרה כמשטרה, לבין כמה אנשים שנמצאים שם".
לא סופרים אף אחד
ועדיין, אחרי שחודרים לנשמתו, אחרי שלומדים לזהות אותו, אין ספק שהוא פגוע. "תראה", הוא אומר, "עשיתי כמה דברים במשטרה, אומרים שעשיתי דברים מדהימים, תבדוק בעצמך, אז אחרי כל השנים האלה, היה להם קשה להגיד שמע, ירון, הייתה תקלה, אתה האחרון שאנחנו רוצים שילך, בוא נסדר את זה ונמשיך הלאה? הרי התמודדתי על ארבעה תפקידים, הרי אני מיועד לנצ"מ, וזה ממוסמך וכולם יודעים את האמת, אז מה הבעיה?".

"שמע, אני כבר לא שם, ואני באמת חושב שזה לטובה, כי סוף סוף התחלתי לחיות וגם לעשות לביתי, אבל כשאני נזכר בסיפור הזה אני רותח. זה עולה לי מחדש. הם הקריבו אותי על מזבח העסקנות והתככים. אני לא קורבן ואני לא רוצה להיתפס בתור קורבן, אבל הם פשוט הובילו אותי לשים את המפתחות. הרי אני לא איש של תככים, מחנות וקליקות. תגיד, איך זה יכול להיות שמפקד היחידה שלי, תנ"צ, וראש זרוע החקירות שלי, ומפקד לה"ב, 433 בדרגת ניצב, לא ידעו על זה? תגיד לי, זה נורמלי?"

"בצבא מישהו יעלה על דעתו לקחת למפקד חטיבה את אחד המג"דים שלו בלי הודעה מוקדמת, ככה לראות את זה בוקר אחד במחשב? הרי לא ספרו אותם. הרי המסקנה היחידה היא ששחם וסגלוביץ' פשוט לא סופרים אף אחד חוץ מעצמם. זה שפוי? שראש יאחב"ל, תנ"צ איפרגן, לא יידע שלוקחים לו סגן ניצב ומעבירים למקום אחר? שניצב דודו מנצור יגיד לי שלא ידע עד הרגע האחרון? מה קרה כאן? היה איזה כוח עליון, איזה משהו דחוף, איתן טבע שאי אפשר להתמודד איתו? הרי סבב המינויים הזה נמשך שלושה שבועות, זה לא התחיל ונגמר ביום אחד, היה אפשר לתקן, לדחות, לבדוק".

"מה זה אומר על איפרגן, שאף אחד לא סופר אותו? מה זה אומר על מנצור, שמגיע לישיבת ספ"כ ופתאום שומע את זה? ואחר כך נאלץ להגיד לי שחיפש אותי בטלפון במאמץ להודיע לי לפני שזה עולה באאוטלוק לכולם. בוא'נה, איפה זה קיים, איפה יש מנטליות כזאת? מילא אני, אבל מה איתם. קצינים בכירים, ניצבים, תת ניצבים. בגלל זה יורם הלוי ברח משם כמו מאש, הוא ראה מה סגלוביץ' עושה לו. בשביל האנשים האלה, כולם בובות על חוט. כלי משחק. פיונים. יושב מולי ניצב במשטרה, יודע את האמת, יודע שהוא מפסיד אותי והמשטרה מפסידה אותי, ואומר לי שמע, אני חייב להיות לויאלי למערכת".
לא הוגן
לונדון לקח כמה ימים למחשבה. הוא יכול היה להמשיך. עתידו במשטרה מובטח. יוקרתו המקצועית ללא רבב. אבל הוא החליט שזהו זה. היה לו מספיק. ניסו לשכנע אותו להישאר, ניצב מנצור, ראש לה"ב 433 קרא לו לראיון, אבל לונדון התעקש. "לא ראוי שהמערכת תנהג בי באופן כה פוגעני", אמר לו לונדון בראיון, והדברים מופיעים בסיכום הראיון היובשני, הנוקב, שהשאיר אחריו מנצור.

"למיטב ידיעתו", כתב מנצור, "מפקדיו, הישיר והממונה, לא ידעו על כך דבר וכמוהו, לא יכלו להסביר בדיעבד מדוע כך קרה. אין לו טענה על כך שלא קודם, זו זכותה של המערכת לבחור. הוא המתין בסבלנות לתפקידים הבאים, כמו למשל ראש זרוע חקירות ביאחב"ל (הוא מילא את התפקיד חודשים ארוכים כמ"מ בפועל בהצלחה רבה), שאין לו ספק וגם לא למפקדיו בדבר התאמתו ויכולתו למלא את התפקיד בהצלחה רבה. רואה גם בדרך המינוי שלו לתפקיד המיועד וגם בסוג התפקיד שנכפה עליו, פגיעה קשה בהתייחסות המערכת למה שהיא עצמה קבעה לגביו ובסתירה גמורה למה שמפקדיו והמערכת קבעו לגביו עד למינוי הכפוי הזה".

"אין זה הוגן ולא הגון ובוודאי שלא אנושי לנהוג כך במי ששירת בנאמנות ובמסירות שנים ארוכות בליבת העשייה של אגף החקירות. במצב דברים שכזה, אין לו שום עניין, עם כל המחמאות שנלוו להסברים למה הוחלט ללא ידיעתו והסכמתו וללא ידיעת מפקדיו, להשלים עם הפגיעה האישית החריפה. אוהב את עבודתו ביאחב"ל ונתן חלק נכבד מחייו להצלחת היחידה. בנסיבות כאלה, אין לו כוונה להטיח ראשו בקיר... מבקש לפרוש בכבוד ולפנות את מקומו למי שהמערכת סבורה שהוא ראוי יותר".

בסיום הראיון כותב מנצור עצמו: "קצין מוערך, שגם מבחינת בחירתו לתפקיד הייתה כוונה טובה, מאידך הקצין לא ידע על מועמדותו. מבחינתי, יש לקצין עוד פוטנציאל רב, הן לקידום והן לתרומה למערכת. מועמדותו לתפקיד נציג בחו"ל עדיין רלוונטית, וגם מבחינתו, וממליץ לשקול גם אופציה זו. אשמח אם תימצא הדרך שהקצין יוכל לממש את יכולתו והפוטנציאל וימשיך לתרום למערכת".
להיכנס לנחקר לנשמה
מנצור הבין, כנראה, את גודל האבסורד ואת גודל האבידה. הוא ממש לא רצה לוותר על לונדון. כמה ימים קודם הוא נשאל על ידי אנשי אגף משאבי אנוש על לונדון, ואמר במפורש שלונדון כבר בתפקיד סנ"צ שני והסיכום איתו הוא שיישאר בלה"ב. אבל אמ"ש, כנראה, הקשיבו למישהו אחר.

למרות שמנצור וסגלוביץ' נושאים אותה דרגה, ידו של סגלוביץ' גברה והוא הפיל על מנצור בישיבת ספ"כ שלוקחים את לונדון, כמו חפץ, ומעבירים למקום אחר. בלי קידום. אחר כך מרח סגלוביץ' על לונדון טונות של דבש וחנופה וניסה לפייס אותו. כשהבין שלונדון נחוש בדעתו לפרוש, שינה סגלוביץ' בבת אחת את עורו. השיחה האחרונה ביניהם הייתה קשה. שיחה קשה נוספת הייתה גם עם המפכ"ל דנינו. אבל לונדון לא נרתע והלך הביתה.

"אהבתי את המקום הזה", הוא אומר, "אהבתי את העבודה שלי. כן. אני צריך להודות בזה. שמע, להיות חוקר זה משהו. תראה, בגלל מי שאני, בגלל המקום ממנו באתי, בגלל מה שלמדתי בחיים, זה נתן לי יתרון עצום כחוקר. שמע סיפור, במרחב דן חקרנו בן של אדמו"ר שעשה מעשים מגונים באחיינית שלו. סיפור מדהים. אתה יודע כמה קשה לקבל עדויות של חרדים בבני ברק. וכאן, זה בן של אדמו"ר. בסוף נכנסתי אליו לחדר, דיברתי איתו ביידיש, דיברנו על הישיבה, קצת פלפולי גמרא, הוא ראה שאני והוא באנו מאותו הכפר, שאני מכיר את העולם שלו. התחלתי לדבר איתו ולקונן איתו על נפלאות 'היצר הרע'. בסוף הוא הודה שזה הכל יצר רע, והלך לבית הסוהר. חוקר שהיה סתם צועק ומאיים עליו, לא היה מגיע לשום מקום.

"ולכן אני חושב שחשוב שחוקר יפתח את עצמו. ילמד. זה לא רק טכניקות חקירה. זה ללמוד את הנחקר, להיכנס לו לנשמה, ליצור תחומי עניין משותפים. המשטרה, במשך השנים, איבדה את הטאץ' של חוקר-נחקר. האמנות הזו נעלמה. היום יש יותר פקידים, יש גובי הודאות, הם יושבים עם המחשב, השאלות מוכנות מראש, הם מקלידים כמו אוטומטים, לא חושבים על התשובות, לא מביטים קדימה. יש עדיין חוקרים מצוינים במשטרה, אבל הם מתמעטים. היום סומכים על ראיות פורנזיות, על מצלמות, על סיגינט. אבל הסיפור זה יומינט. זה החוקר בשטח, זה השוטר בשטח, זה העבריין, זה הראש שלו מול הראש שלנו".
הדור הישן
"אין תחליף לחוקר אמיתי מהדור הישן והטוב. אני זוכר שפעם דנינו, בסדנת חקירות בשפרעם, אמר שהיום החקירות זה דבר מתקדם, החוקר צריך להיות איש מתקדם עם ההיי-טק וכל זה. שחדר החקירות אפוף עשן הסיגריות והקפה השחור והלבן בעיניים, זה כבר פאסה. ואחר כך עשינו שם תרגילי חקירה, ובאחד התרגילים אני הבאתי פיצוח, והוצאתי הודאה ממישהו, ובניתוח שאחרי כולם הבינו שזה לא קרה בזכות המכשור והטכנולוגיה אלא רק בזכות היכולת האישית".

יש היום במשטרה מספיק חוקרים כאלה?
"זה עולם הולך ונעלם. אני לא מכיר את כל המשטרה מספיק, יש עדיין כוחות מצוינים , אבל אני מודאג גם מתופעת גובי ההודאות. חוקר צריך סבלנות, לשבת שעות עם הנחקר, לבנות את החקירה, את האמון, צריך להחליט ביום הראשון שהיום ומחר לא מנסים להוציא ממנו כלום, לטוות חוטים בסבלנות".

"היום, חלק מהדור החדש של החוקרים מעדיפים להכין את כל החקירה עוד לפני שהנחקר מגיע. לפני שדיברו איתו, הריחו אותו, למדו אותו. כותבים שאלות מראש. ככה חוקרים? הרי החקירה צריכה לזרום לפי הנחקר, ולא להיות מתוכנתת. חוקר צריך להתאים את עצמו למצב תוך כדי תנועה. לעשות פולואפ, לזהות הזדמנות, חריץ שדרכו אפשר פתאום לחדור, לא להיות תקוע עם שבלונה. להקשיב לתשובה, לא להכין כבר את השאלה הבאה".

שמע, אהבת את זה.
"מאוד. אני חולה על זה. אתה לא יודע כמה. ולכן זה חורה לי באיזשהו מקום. המקצוע הזה היה אהבת חיי. תראה, כמו שכבר אמרתי, אני מסתכל קדימה. אני יודע שעכשיו אני אתרגם את זה לאולם המשפט, לחקירה נגדית, לעולם חדש וגדול שאני צולל לתוכו, ועדיין אני אתגעגע. יכולתי עוד לתרום למערכת הזאת, ככל שהייתי מטפס יותר הייתי תורם יותר. אבל אם הם לא רוצים, אז לא. מתאימים להם אנשים אחרים, שקופצים לגובה נתון, שחושבים בתוך הקופסה. אני כנראה לא מתאים".

שנינו יודעים שאתה מתאים מאוד. כל מי שדיברתי איתו אומר את זה.
"תראה, בשום מערכת נורמלית דבר כזה לא היה קורה. שראש יאחב"ל יקרא לי ויגיד לי שהוא רואה באאוטלוק שאני עוזב, ושבטח אני בישלתי את זה, ואני בכלל לא ידעתי משום דבר. אמרתי לו שהוא לא יודע, כי כנראה לא סופרים גם אותו. וכל העולם מתקשרים אלי, מהשב"כ ומהפרקליטות ומהמוסד וממי שאתה רוצה, וכולם בהלם, ושואלים אותי מה קרה, ואף אחד לא יודע להגיד, ובסוף המפכ"ל אומר לי שלא נעים לו לחזור בו מול הספ"כ אז אני צריך לקבל את רוע הגזירה".

"אז אחרי כל זה, מה רלוונטי אם אני מתאים או לא? איך אני, כקצין, אמור להסתובב בין האנשים שלי אחרי דבר כזה? איך אני אמור להרגיש כמי שהפך מפרסונה לאינסטרומנט, כמו רכב שמעבירים מיחידה ליחידה?"
אכזבה אישית
"דנינו ניסה למרוח אותי בדבש, אבל היה גם צליל של איום בדבריו. אמר לי שאם אני עובר לסדר היום על זה, אז אני אקבל אצלו הרבה נקודות זכות, ואם לא, אז יהיו לי 'נקודות אחרות'. והייתי בהלם מהדברים האלה. ככה הוא מדבר איתי?"

"אני יודע מתי מורחים אותי ומתי מנסים לסבן אותי, ואני פשוט לא מוכן לקבל התנהגות כזאת. נקודה. בטח שלא מהמפכ"ל שחרט על דגלו טיפול בשוטר, בכבוד השוטר. וסגלוביץ? עוד יותר גרוע. בהתחלה מורח אותי בדבש, אבל כשמבין שאני עוזב וזהו, עובר לצד השני, מתרגז, ומסביר לי שהוא כניצב יכול לעשות מה שהוא רוצה ואין לו שוב בעיה. ככה זה. הבנתי את הרמז והלכתי.

אישית, הוא היה האיש שהערכתי ובו בטחתי. ציפיתי ממנו ליותר. אחרי שוורדה שחם סיפרה לי על 'התקלה', הייתי רגוע, הייתי בטוח שסגלוביץ' יחזור מחו"ל ויתקן את זה, ויעמוד בדבריו. סמכתי עליו במאה אחוז. הוא האכזבה האישית הגדולה שלי. יכול להיות שהוא פשוט הקריב אותי כדי לחסוך לדנינו אי נעימות מול הספ"כ".

''ניסה למרוח אותי בדבש, אבל היה גם צליל של איום בדבריו'', המפכ''ל יוחנן דנינו צילום: אריק סולטן
יש סיבה ומסובב
הנה מה שמישהו שעבד צמוד עם לונדון, איש משטרה מוערך ובכיר, נטול אינטרסים לסיטואציה, אומר: "ירון לונדון? אין יותר מדי שוטרים כאלה היום. שמע, אנשים מחוץ למשטרה שנתקלו בו בעבודה, היו בשוק. לא ידעו שיש שוטרים כאלה. שילוב של חוכמה יהודית, תלמיד חכם, רקע דתי תורני, איש העולם הגדול, ראש פתוח, צניעות אדירה, איש נעים, טוב, במובן התמים והטהור של המילה, לא ברוע, לא ברכיל, לא בתכך".

דברים דומים אומרים גם הניצב בדימוס משה מזרחי, משה לוין (לשעבר ראש יאחב"ל ומפקדו של לונדון) וזמירה גולדנר, בכירה לשעבר בפרקליטות שעבדה עם החוקר המוערך.

לונדון מודע למחמאות שמרעיפים עליו שלא בפניו. מעניין אותי, שאלתי אותו, למה כולם אומרים שנהגת כבוד בנחקרים שלך. מה הסיפור כאן. "זה פשוט", הוא אומר, "אני באמת מאמין בזה. שמע, לך בין החבר'ה במשפחות הפשע ותשאל עלי. כולם יגידו לך דברים טובים, וחלק מהם הגיעו לבית הסוהר בגללי".

רגע, אם אתה פוגש עכשיו ברחוב איזה צ'רלי אבוטבול כזה, איך הפגישה?
"תהיה לחיצת יד והרבה כבוד הדדי", אומר לונדון, "תמיד שמעתי מהם שאני הגון, ואני חושב שאני יודע מאיפה זה בא. הם מכירים את כללי המשחק, הם יודעים שהתפקיד שלי זה לתפוס אותם, וכל עוד אני עושה את זה כמו שצריך, בהגינות, בלי לעגל פינות, אז הם מקבלים את זה".

תן לי דוגמה.
"עצרתי פעם עבריין בכיר מאוד מפרדס כץ כחשוד בפשע מסוים. שם שכולם מכירים, שישב הרבה ועוד יישב הרבה. הוא מסר אליבי. הייתה שעת ערב. מקובל במצב כזה להוריד אותו לתא המעצר, ללכת לישון, ולמחרת לבדוק את האליבי. כך היה נוהג החוקר הממוצע. הוא היה בטוח שזה מה שאני אעשה. אבל אני אמרתי לו שאני לא הולך לישון, אני אבדוק את האליבי שלו הלילה, ואם הוא נכון, אז הוא יישן בבית. וזה מה שעשיתי".

"יצאתי איתו ועם הצוות בעשר בלילה לבדוק את האליבי, אימתנו אותו ושחררנו אותו בלילה. הוא לא שכח לי את זה בחיים. שמע, הכי קל זה ללכת הביתה ולזרוק את הבן אדם לישון במעצר. אבל לא חסתי על שעות השינה שלי, אין סיבה. אני מאמין ביושרה, בנאמנות, זה החינוך שקיבלתי אצל ההורים שלי, ולא משנה מי יושב מולך, כולם בני אדם".
יש דין ויש דיין
היום הוא בשוק הפרטי. הוא עלול לפגוש את העבריינים הללו בצד השני של המתרס. הניסיון שלו עצום, היכולת המקצועית נדירה, רק מעטים מכירים יותר טוב ממנו את המערכת המשטרתית והמשפטית. הוא עושה צעדים ראשונים בשוק הפרטי, שותף במשרד "שומרוני, כהן סטרשנוב", ועובד גם עם משרד רואי החשבון של אודי ברזילי. בניגוד למקרי עבר, הוא לא מתכוון לחצות במהירות את הכביש ולירוק לבאר שממנה שתה.

"אני לוקח את הדברים בפרופורציות ולא לחוץ", אומר ירון לונדון, "בסך הכל קרה לי דבר טוב. אני סוף סוף קם קצת יותר מאוחר, לא צריך לדהור ברבע לשש לישיבת בוקר, יכול להקדיש זמן למשפחה ולילדים, מרוויח הרבה יותר טוב, זמני בידי".

"נהניתי במשטרה, למדתי המון, הדרך שבה זה נגמר השאירה קצת טעם מר בפה, אבל זה יעבור. אני הורדתי את הכיפה לפני שנים, אבל עד היום אני לומד והוגה בפילוסופיה יהודית, ובכלל. אני מאמין באמונה שלמה, אבל בדרכי. לא יכול להיות שהכל קורה סתם כך, מעצמו. אני לא יכול להתנתק מזה, את הערכים הללו ינקתי משדי אמי."

"נכון, אני לא מחובר לבוכלטריה הדתית ולממסד הדתי ולטקסים, אבל אני מאמין שיש בורא עולם, ושיש סיבה ומסובב, ואני לא חלמתי שהבחור הצעיר שהייתי, בישיבה, יגיע למה שהגעתי במשטרה, וזה קרה. טוב שזה קרה, וטוב שזה נגמר. אלה שבאו לקלל אותי, יצאו מברכים, אני מרוצה ואין בי כעס, הרי בסוף יש דין ויש דיין".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/403/876.html?hp=1&cat=402

[מעריב]

"התכונה הכי חשובה לחוקר היא היכולת להבחין בין עיקר לטפל. לקרוא בין השורות. לראות ולשמוע מה שלא מראים ולא משמיעים לו. לא להינעל על קונספציה אחת, להיות פתוח, לראות את כל הנוף ולא רק את הגבעה הסמוכה, ולא להגיע למצב שבו העובדות עלולות לקלקל את הסיפור".


סנ''צ ירון לונדון צילום: זיו שדה
"חוקר צריך המון יושרה ואומץ. הרבה פעמים אתה יכול בקלות מדהימה לגרום עוול גדול. אתה צריך לשנן לעצמך כל הזמן שהמטרה שלך היא לא כתב אישום, המטרה שלך היא לא להפיל את הבן אדם, המטרה שלך היא להגיע לחקר האמת. ואליה בלבד. אני חושב שהמנטליות של לאסוף ראשים וקרקפות על החגורה פסולה מעיקרה".

אתה חושב שרוב החוקרים במשטרה סבורים כמוך?
"אני חושב ככה מיומי הראשון במשטרה. בעיקרון, אני חושב שיש במשטרה חוקרים מצוינים ואני אוהב את הארגון הזה וחייב לו המון. אבל לצערי יש גם אנשים שחוטאים ונסחפים. אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל הייתי לא מעט פעמים בסיטואציות שהייתי צריך לקום ולהגיד: חבר'ה, אנחנו פה כדי לדעת את האמת, ולא כדי להשיג את הראש של הבן אדם בכל מחיר. אין מצב שנחליט שהוא אשם ונשיג ראיות בכל מחיר. אם האמת לטובתו, אז היא לטובתו. צריך לקבל את זה. ואנשים מתבלבלים לפעמים. מסמנים וי, רודפים אחרי ראשים. זה פסול".

לאיש שאומר את הדברים הללו קוראים ירון לונדון. לא העיתונאי. השוטר. אחד שלא הייתם רוצים לפגוש בחדר החקירות. סנ"צ (עד לא מזמן) לונדון, אולי הטוב והמוערך בחוקרי היאחב"ל, יחידת החקירות היוקרתית ביותר במשטרה. האיש שחקר את כולם, מעזמי בשארה דרך ראשי משפחות הפשע, מלביני הכספים והעבריינים הכבדים ביותר במדינה, ועד בועז הרפז ומקורבי הרמטכ"ל ושר הביטחון. כולם היו נחקריו.

לפני כמה חודשים, בנסיבות של בירוקרטיה זעירה, עסקנות עלובה ומנהיגות מעליבה מצדם של הבוסים הגדולים במשטרה, נוצר מצב שהביא אותו להחלטה לפשוט מדים ולצאת לשוק הפרטי. הוא מעולם לא דיבר. אף פעם לא עשה יחסי ציבור לעצמו.

סנ''צ ירון לונדון צילום: זיו שדה
משל כוס המים
נחקר קשה הוא לונדון, אגוז כמעט בלתי אפשרי לפיצוח, צנוע עד כדי סגפנות, מלא וגדוש חוכמת חיים, הגות יהודית ומעללי חקירות מסמרי שיער. מעטים יודעים שהחוקר הקשוח וגדל הגוף היה בעבר תלמיד ישיבה. בן ,52 נשוי לאיה ואב לשלושה ילדים, נולד בנתניה, משפחה קטנה, הורים דתיים ציוניים, אמא עקרת בית ששרדה בקושי את המחנות, אבא איש חינוך.

ירון ואלי, אחיו הגדול (רופא בכיר, אורתופד מוערך בהדסה ירושלים), חונכו ללמוד ולשרת את המדינה. ההורים נפטרו בהפרש חודש ימים בדיוק (האם מתה ביום העלייה לקברו של האב), פשוט "נגמרו להם החיים ביחד", אומר לונדון, והבנים ישבו שבעה על האב, קמו ומיד התיישבו לשבעה נוספת על האם.

לונדון התגייס לצה"ל במסגרת ישיבת הסדר, שירת בשריון (עד היום מתגעגע), אהב את המדים, את האווירה, היה חניך מצטיין בכל קורס, דגדג לו ללכת לקריירה צבאית, אבל הישיבה הייתה, עדיין, חזקה מדי. הוא חזר לישיבת "שעלבים" היוקרתית, גם שם היה מצטיין, חברותא של ראש הישיבה (פריבילגיה הנשמרת למצטיינים ולחריפים שבבחורי הישיבה), ומשך עוד כמה שנים.

אחר כך החלו הספקות. לונדון הלך ללמוד מנהל חינוך בבר אילן, אחר כך עשה גם תואר בלימודי ארץ ישראל. במהלך הלימודים פגש קציני משטרה שלמדו לתואר ראשון והחל לשמוע סיפורים. הדגדוג ההוא לשרת, ללבוש את מדי המדינה, חזר בעוצמה.
יחד איתו, התחזקו סימני השאלה באשר לדת.

לונדון התגייס למשטרה. בהמשך, בקורס הקצינים, הוריד את הכיפה מהראש. ההורים, שהיו בחיים עדיין, לא אהבו את זה אבל השלימו (גם אחיו הוריד כיפה, עוד לפניו). למרות שהיה יכול לקבל דרגת פקד (כאקדמאי), עשה לונדון את המסלול מההתחלה. החל כחוקר מן המניין, המשיך לקורס קצינים, ואחר כך הלך, במסגרת המשטרה, ללמוד משפטים. עשה תואר ראשון, עשה גם תואר שני. בסך הכל, ארבעה תארים אקדמיים, פלוס פז"ם מכובד בישיבה יוקרתית, הפכו את לונדון לאחד החוקרים המשכילים ורחבי האופקים שידעה המשטרה.

התפקיד הראשון שלו היה בחקירות במרחב ירקון. "לא אשכח את זה", הוא משחזר, "ראש המחלקה היה בחור בשם קובי חכים. נכנסתי אליו, ראיתי שהוא קורא את התיק האישי שלי. אה, אתה אינטלקטואל, הוא אמר לי, אני רואה שלמדת הרבה, אבל כדי שלא יהיו אי הבנות, אני רוצה להסביר לך משהו". חכים, מספר לונדון, לקח כוס מים, וטבל את אצבעו בתוכה.

"אתה רואה את האצבע שלי במים?", שאל את לונדון, "אז ככה. האצבע זה אתה. המים זה המשטרה". ואז הוא הוציא את האצבע מהמים. "משהו השתנה במים?", שאל שוב את לונדון, שענה, כמובן, שלא. "זה המצב", אמר לו ראש המחלקה, "עכשיו לך לעבוד". כעבור יותר מ-20 שנה הבין לונדון, שכבר היה סגן ניצב, למה בדיוק התכוון קובי חכים.
אתה תהיה טוב
לונדון החל את דרכו בצוותי חקירות פשעים, אחרי זמן קצר העלו אותו להיות חוקר בצח"מ ירקון. הקטע הזכור ביותר מהתקופה ההיא היה כשרוצח שכיר קוריאני, שכונה "אדיק", הובא על ידי משפחת פשע כדי לחסל יריב, שאכן נשחט באכזריות ברחוב אלנבי בתל אביב. לונדון הופקד על הקוריאני, ניסה לחקור אותו, אבל אדיק פשוט ישב שם והתבונן בו שעות ארוכות בלי להוציא הגה.

לונדון הבין שהקוריאני הזה לא יישבר בקלות. "בית הסוהר אצלנו היה בשבילו משחק ילדים. הוא בכלל לא ספר אותנו". בשלב מסוים הזעיק לונדון את קצין אג"מ ירקון, אלי ארזי, קצין משטרה אגדי שהטיל את חתתו במשך שנים על מה שכונה אז "העולם התחתון".ארזי היה בעל גוף, בריון שלא פחד מכלום, ולונדון צירף אותו למאמץ.

הם ישבו שם, שני הגברים, הקוריאני והישראלי, והביטו איש ברעהו בשתיקה. מה דעתך, אמר בסוף לונדון לקוריאני, תעשה איתו הורדת ידיים. אם אתה מנצח, אני לא מדבר איתך יותר על החקירה. אם אתה מפסיד, אתה מדבר איתי. הקוריאני הסכים. ארזי הוריד אותו. הוא חייך, אמר ללונדון ש"אתם גברים, אני אדבר איתכם", ובסוף קשר את עצמו לאירוע ונשלח למאסר ארוך.

ארזי משכלל את הסיפור. "אתה צריך לראות את הקוריאני הזה כדי להבין, אני אמרתי לו תראה, אני אוריד אותך ביד ימין, וגם ביד שמאל, ואחר כך אפשר מצדי גם להיכנס לאולם הספורט ללכת מכות. בסוף הוא הסתפק בזה שהורדתי אותו בשתי הידיים. אם היינו הולכים מכות, אין לי מושג מי מאיתנו היה יוצא משם חי".

על לונדון אומר ארזי ש"הוא גדל אצלי, בחור מאוד רציני, אני לא טיפוס שמאמין לאנשים, אבל בו האמנתי, חבל שוויתרו עליו בקלות כזאת. יש לו אח, אלי, רופא בכיר, יום אחד הוא בא אלי ואמר לי שמע ארזי, אח שלי הקטן מוכשר, משכיל, חרוץ, מקצועי, למה לא מקדמים אותו במשטרה? אז אמרתי לו, אלי, התשובה נמצאת בשאלה. את המוכשרים והמקצועיים לא מקדמים. אין בחקירות הרבה אנשים עם הניסיון ועם היכולות שלו, ואת כל זה הם איבדו סתם ככה, בדקה".

ההתקדמות שלו הייתה מהירה מאוד. בסיום קורס הקצינים, הועבר לונדון להיות ראש צח"מ במרחב דן. בדרך כלל ראש צח"מ אמור להיות קצין עם ניסיון אבל הפעם החליט מפקד המרחב, יעקב רז, להשליך את הקצין הטרי למים הסוערים ללא אזהרה מוקדמת, מיד אחרי הקורס. "אמרתי לרז", משחזר לונדון, "שאני לא בטוח שזה נכון לשים אותי ישר ראש צח"מ, אז הוא אמר לי שמע, אתה תהיה ראש צח"מ, אם לא תהיה טוב אני אבעט לך בראש, אבל אתה תהיה טוב".

הוא היה מצוין. זו הייתה תקופה סוערת במרחב דן, כנופיות פרדס כץ ורמת עמידר הקיזו את דמן ברחובות, האחים הררי מול יצחק "חישי" חדיף, אנשים נרצחו והתפוצצו במכוניותיהם על בסיס שבועי כמעט, ולונדון נקלע לעין הסערה. הוא ריכז ופיצח אינספור תיקים מסובכים רוויי אלימות ומתוקשרים (לחלקם עוד נחזור). בינתיים התחלף מפקד המרחב, הגיע אלי ארזי, שהשאיר בסיום תפקידו ללונדון פתק ש"אתה ראש צח"מ שכל מפקד מרחב רוצה כמוהו", וכשגם ארזי סיים תפקיד, ניצל את ה"תפר" אחד, ניצב משה מזרחי, ו"משך" את לונדון אליו ליאחב"ל.
בלי פוזה, בלי פאסון
הוא מרואיין קשה. הצניעות שלו אותנטית. אין לו קלסרים עם קטעי עיתונות. הוא מסמיק כשהוא מדבר על עצמו. כל מה שקשור להישגים, פיצוחים מרשימים ועלילות מפוארות של עצמו, הוא לא זוכר. "מה אני יכול לעשות", הוא מתנצל, "אני לא אוהב להתהדר בנוצות, אף פעם לא תליתי את התיקים שלי על החגורה. הסתפקתי בלעשות את העבודה שלי ולהשתדל להיות הוגן גם עם הנחקרים שלי. אני מקווה שהצלחתי".

לונדון הוא אנטיתזה מוחלטת למה שאנחנו מורגלים אליו במשטרה (וגם בצבא). אין עליו פוזה, אין לו פאסון, הוא לא חושב שמגיע לו ולא מחזיק מעצמו, למרות שדורות של עבריינים למדו לפחד ממנו ולהעריך אותו. כדי לפצח אותו היה צורך לעשות סיבוב ארוך (ומרתק) אצל קציני משטרה, חוקרים ותיקים, אנשי שב"כ ופרקליטות שעבדו עם לונדון במרוצת השנים. בתוך הקהילה הזו, אי אפשר למצוא מישהו שלא למד להעריץ את האיש.

ממרחב דן הוא זוכר את רצח תמר ברז, הצעירה שנאנסה ונרצחה ב-1997 על הגג של חנות "ביתילי" ברמת גן. החשוד שנעצר היה אחד מעובדי החנות, יגאל אקסלרוד. "זה היה תיק מדהים", אומר לונדון, "היה צורך לקרוא את דמותו של אקסלרוד, להבין את הראש שלו, הדרך להוציא ממנו הודאה הייתה פשוט להתחבר אליו, לייצר סימפטיה וחברות, עם כל הקושי שבדבר. צריך לקלוט את הבן אדם, הרי כל חקירה זה סיפור חדש, אישיות אחרת, וצריך להבין מה עובר על הנחקר ולקרוא אותו. חוקר צריך להתאים את עצמו לנחקר שלו. צריך לדבר איתו בגובה העיניים".

"אגב, לפעמים הנחקרים הם אנשים מתוחכמים, אנשי תרבות מעמיקים, אנשים שיכולים לדבר איתך על הגות, על ניטשה, על גמרא. אם הנחקר שלך הוא איש ספר, איש רנסנס, איש אשכולות, ואתה לא תיתן לו את ההרגשה שגם אתה כזה, אז פספסת. אתה חייב להיות ברמה הזו, אתה חייב לדעת להתחבר לזה, כי אם הנחקר ירגיש שאתה לא בעניינים, שאין לך משקל סגולי שהוא מעבר לחוקר ולמשטרה, אז לא יהיה לך פיצוח. הנחקר צריך להיות משוכנע שאתה שווה, שאתה יודע על מה אתה מדבר. אגב, מול עבריינים יש עניין דומה. העבריין צריך להיות חדור הכרה שאתה מחובר לשטח, שאתה מבין את ההוויה שלו, את השפה שלו, ורק אז יכול להיות חיבור".

ללונדון הייתה היכולת להתחבר לכולם. לעבריינים כבדים, לראשי משפחות פשע, וגם לעבריינים המזדמנים, או לאנשים הנורמטיבים שנקלעו לעבירה או לפחות לא תכננו אותה בדם קר. בנוסף לכל זה, הרקע הדתי של לונדון הפך אותו גם לחוקר הרשמי של כל פרשה שקשורה בחצרות החסידים או האדמו"רים מחד, וגם לסיפורי ה"תג מחיר" וההסתה בשטחים מאידך. לא היה תחום שבו לונדון לא הבין, התמצא והביא תוצאות.

''נו, מתברר שעשינו כאן רכש טוב עם הלונדון הזה'', ניצב משה מזרחי פלאש 90
ביאחב"ל, אצל מזרחי, לונדון המריא. היה מעורב כמעט בכל החקירות הגדולות. מזרחי זיהה את הפוטנציאל ומינה את לונדון כמעט מיד לראש צוות באחד המפלגים, שטיפל בארגוני פשיעה. כמעט כל פרשייה משמעותית באותן שנים עברה דרכו.

גם יוחנן דנינו כראש יאחב"ל הבין את האיכות של לונדון ומינה אותו לטפל בחקירת ספינות ההימורים באילת, שכונתה מבצע "משמר המפרץ", שבמסגרתה פשטו מאות שוטרים בשנת 2004 על חמש ספינות קזינו גדולות, 19 חשודים בהימורים בלתי חוקיים, הלבנת הון ועבירות מס הובאו לחדרי החקירות, שם המתין להם לונדון יחד עם אנשי צוותו, והתוודע מקרוב לצ'רלי ופרנסואה (הג'ינג'י) אבוטבול. זו הייתה ההרשעה הראשונה של צ'רלי אבוטבול.

והייתה חקירה גדולה של זיוף דולרים. החוקרים ישבו קצת עם הנחקרים, שלא שיתפו פעולה, וויתרו. רק לונדון התעקש. לא עבד לפי הספר. בלילה באה אליו ראש המפלג ושאלה אותו מה קורה, אתה מסיים? והוא עוד לא התחיל. בשעה אחת בלילה הנחקר שלו מסר הודאה מפורטת. הראשונה והיחידה בתיק. בבוקר, כשהתברר מה קרה, נשמע ראש היאחב"ל משה מזרחי מסנן, בקולו מקפיא הדם, את המשפט הבא: "נו, מתברר שעשינו כאן רכש טוב עם הלונדון הזה".

הבריח את עזמי
היו מעשי רצח, כולל חקירות רצח בחו"ל, והיו תיקים רגישים, על חלק מהם אי אפשר לדבר גם היום, ואחרי התקופה האינטנסיבית והמוצלחת הזאת מונה לונדון לראש המפלג הביטחוני ביאחב"ל. גם שם הוא קצר הצלחה מסחררת, היה ממונה על כמעט כל התיקים הרגישים, הפוליטיים, הביטחוניים והנפיצים במדינה. הוא נחשב לאיש שהבריח לגלות את עזמי בשארה.

זה היה התיק הכי מסובך ורגיש שאפשר להעלות על הדעת. בשארה, עד אז, היתל בכל החוקרים ולעג לכל הניסיונות לקשור אותו לחיזבאללה או לפעילות חתרנית. הפעם, השב"כ עשה שיעורי בית והביא חומר מרשיע, נוקב וחד משמעי. ובכל זאת, אפשר היה לפספס את זה. המשימה הוטלה, כרגיל, על לונדון.

"לונדון לא בא כמו תרנגול לחקירה", אומר בכיר בשב"כ, "הוא בא מוכן, הוא עשה שיעורי בית, הוא פיתח שפה מצוינת עם חוקרי השב"כ, הוא ניהל את זה נכון, הבין את עוצמת החומר וניווט את בשארה לתוך המלכודת". הייתה בעיה לזמן את בשארה לחקירה. הוא היה שועל ותיק ולא ענה לטלפונים מהמשטרה. התחמק. שיחק בחתול ועכבר עם החוקרים, כשהוא החתול. גם עוזריו היו מתחמקים. עד שלונדון התקשר לטארק, עוזרו של בשארה, ואמר "שלום, מדבר ירון לונדון, אני מחפש את עזמי".

העוזר מסר את ההודעה לבוס שלו, שמיד חזר לטלפון הסלולרי של לונדון. כששמע את קולו, אמר ח"כ בשארה ללונדון ש"אני מכיר את ירון לונדון, אתה לא ירון לונדון". אבל לונדון התעקש שהוא לונדון. יש ירון לונדון מהטלוויזיה, אמר לבשארה, ויש ירון לונדון מהמשטרה. אני השני. בשארה רתח. "אני אבוא לחקירה, אבל הדבר הראשון שאני אבדוק כשאגיע, הוא את השם האמיתי שלך".אמר ועשה.

כשנוכח לדעת שלחוקר שלו באמת קוראים ירון לונדון, נרגע. אבל הרוגע שלו לא נמשך זמן רב. החקירה הייתה מתוכננת היטב. במפגש הראשון, שנמשך כמה שעות, עשה לונדון את עצמו טמבל מוחלט. הוא נתן לבשארה חבל, ובשארה כרך את החבל סביב צווארו.

שיחק בחתול ועכבר עם החוקרים, בשארה צילום ארכיון: פלאש 90
כמו שעון שוויצרי
"התכוננו לחקירה הזו באינטנסיביות", משחזר מי שהיה ראש היאחב"ל, ניצב עמיחי שי, "עשינו סימולציות, דיונים, מה מותר ומה אסור, איך מובילים אותו לדרך ללא מוצא, איך סוגרים עליו בפינה. שיפליל את עצמו. עבדנו צמוד עם שני ראשי אגפים בשב"כ. זו הייתה מלאכת מחשבת. גם הטכניקה שונתה. במקום חוקר שישאל אותו שאלות ויקליד במחשב את התשובות, כנהוג בחקירה, שמנו שני חוקרים, את ירון לונדון, ואחד לידו שעסק בהקלדה. לא רצינו שזה יפגע בקצב של ירון, בזרימה של הקשר ביניהם".

זה עבד כמו שעון שוויצרי. בחקירה הראשונה בשארה הגיע עם ביטחון עצמי עצום והתחפר בשקרים של עצמו. ירון עשה מעצמו חוקר שלא מבין כלום, היתמם, ובשארה, שלא ידע מה יש לנו ביד, פשוט תלה את עצמו. אחרי כמה ימים הוא זומן שוב, והפעם ירון הטיח בו את הכל. ראית איך האוויר יוצא מבשארה כמו מבלון מפונצ'ר. איך הביטחון מתרסק. הוא הזיע, הוא התנשם, היה נדמה לנו שעוד יחטוף שם התקף לב".

בשארה לא ידע שצוות רפואי, כולל רופא קרדיולוג, המתין בחדר הפיקוח בכל חקירותיו. החוקרים העריכו שהוא עלול ללקות בלבו כשיבין עד כמה הוא מסובך. אחרי החקירה השנייה הייתה כבר בשלות לעצור את בשארה, אבל לא היו עדיין האישורים הנדרשים, ולמשטרה ולשב"כ נדרש עוד זמן. שארה ניצל את המצב וברח.
עד היום, במשטרה מאמינים שאימתו של לונדון הבריחה את בשארה מישראל. אגב, איש לא מזיל דמעה על מנוסתו. משפט פוליטי נגד חבר כנסת היה יכול לסבך את ישראל.

"אתה יודע איך אתה נכנס למשפט כזה, ולא יודע איך תצא ממנו", אומר גורם ביטחוני שהיה מעורב בפרשה. מה שברור זה, שבשארה הבין שאם יישאר, קרוב לוודאי ימצא את עצמו בכלא. החומרים שהוצגו לו הוכיחו שקיים קשר הדוק עם אנשי חיזבאללה, שהוא עצמו הצהיר בחקירתו הראשונה שאסור לפגוש אנשים כמוהם. הוא גם קיבל כספים רבים באמצעות חלפנים במזרח ירושלים.

בחקירה השנייה, כשהבין שלונדון שיטה בו, איבד בשארה את שליטתו העצמית, כתמי זיעה קרה הופיעו על חולצתו והוא התקשה לחתום על פרוטוקול החקירה בסיומה. על פי החשדות, לא רק שהוא סייע לחיזבאללה לקבוע מטרות בישראל, הוא גם ייעץ לאן לירות ולאן לא ("אל תירו על הכפרים שלנו") וקיבל עבור מעלליו בצע כסף.

בסיומה של החקירה השנייה זכה ירון לונדון לתשואות רמות מהבכירים הרבים שישבו בחדר הקונטרול. שני ראשי האגפים בשב"כ היו מאושרים, בכירי המשטרה היו גאים, לונדון עשה את זה הכי טוב שאפשר, ניצל את אופקיו הרחבים כדי לנהל עם בשארה שיחות על פילוסופיה, ברומו של עולם, לסחוף אותו לתוך המערבולת שבסופו של דבר הטביעה אותו והבריחה אותו עד לבנון וקטאר.

"ירון היה אז ראש המפלג הביטחוני", אומר עמיחי שי, "את רוב החקירות שניהל אסור לפרסם בכלל, הוא תרם המון לביטחון המדינה, הוא הפך לכתובת עבור אנשי השב"כ והמוסד בתחום החקירות, הם למדו להעריך אותו מאוד. הוא עסק בהלבנת כספים עבור טרור, במימון טרור ובשלל חקירות רגישות ביותר. הוא קיבל תעודות הוקרה מהשב"כ והמוסד ותרם לשינוי הגישה הכללית שלהם מול המשטרה".

יוקרתו של לונדון בשב"כ הומחשה על ידי דברים חמים שאומרים עליו ראשי האגפים שנכחו בחקירת בשארה, וגם מיובל דיסקין עצמו, שהיה אז ראש השב"כ וכתב לבכירי המשטרה פתק פרגון נדיר אחרי שצפה בקלטות. "ראיתי לא מעט חוקרים של יחידות החקירה המיוחדות של המשטרה, ובעיני ירון לונדון הוא היותר איכותי שראיתי שם. גם בגישה, גם בחשיבה, גם בסגנון החקירה, ביסודיות, איש מקצוע מהמעלה הראשונה. עזיבתו היא הפסד גדול למשטרה", אומר דיסקין.

''ירון לונדון הוא היותר איכותי שראיתי שם'', יובל דיסקין צילום ארכיון: ראובן קסטרו
תורת המלך
היו תיקים רגישים גם במישור הפוליטי. "תורת המלך", למשל. "מעריב" חשף ב-2009 כי הרב יצחק שפירא, ראש ישיבת "עוד יוסף חי" הקיצונית ביצהר, ומי שנחשב לדומיננטי במיוחד בקרב נוער הגבעות, חיבר ספר בשם "תורת המלך" שמשמש למעשה כמדריך להלכות הריגת גויים (למי שמתלבט...).

הרב שפירא נחקר ביולי 2010. אחריו זומנו לחקירה רבנים בולטים נוספים כמו הרב דב ליאור, אבל סירבו להגיע. ביוני 2011 נעצר הרב ליאור במהלך דרמטי שעורר גל מחאה ברחבי הארץ. החקירה הוטלה על לונדון.

"סגלוביץ' לקח את הספר ונתן לי לקרוא אותו", מספר לונדון, "קראתי אותו פעמיים. אני לא יודע מי מלבדי קרא אותו, מי בכלל יכול לקרוא אותו במשטרה. הגעתי למסקנה שנכון, האווירה בספר לא נעימה, אבל אין כאן תיק פלילי. צריך להבין, זו התורה שלנו. מחברי הספר ציטטו מקורות. לא כתבו שום דבר מטעמם. רק מובאות וציטטות. והדברים האלה כתובים. מה לעשות, זו היהדות, כך היא לפעמים רואה את הדברים. כשאתה מביא עמדות של אחרים, אתה פטור מאחריות פלילית. הם עשו את זה מתוחכם ולא השאירו לנו מרחב פעולה. לא נתנו דעה אישית. ואמרתי את זה בישיבות במשטרה, ואמרתי את זה בפרקליטות, אבל לא רצו לשמוע".

הייתה אווירה ציבורית, היה עליהום, הציבור, התקשורת, כולם רצו דם, רצו כתבי אישום, ובכירי המשטרה והפרקליטות נסחפו עם הגל קדימה. חוות דעתו המקצועית של לונדון לא עצרה את ההסתערות.

"ישבה שם איזה מתמחה", מספר לונדון על הישיבות בפרקליטות, "אני מספר לה שזה מה שהרמב"ם כתב, אבל היא אין לה מושג מהרמב"ם, בשבילה הוא תמונה על שטר של כסף, אז היא אומרת שצריך להגיש כתבי אישום, ואני משתגע, הרי אין לה מושג על מה היא מדברת, לא חבל על כל האנרגיה והכסף?".

לא היה חבל. המשטרה הוציאה בסיפור הזה טונות של אנרגיה וכסף. דרשו מלונדון חקירה, והוא נתן להם חקירה. פשטו על יצהר, הפכו את היישוב, הוציאו צווי חיפוש, מעצרים, מבצעים מתוחכמים ללכידת הרבנים, כותרות בעיתונים, מה לא היה שם. בסוף, אחרי העבודה והמעצרים והרעש העצום והחיפושים, אחרי שלונדון אסף את כל החומר והביא אותו ליועץ המשפטי, הוחלט לסגור את התיק בלי אישום. הוא, הרי, אמר את זה בהתחלה.

"כשנפלה ההחלטה אני כבר לא הייתי שם", הוא מספר, אבל מראה לי את המסרונים הרבים שקיבל מהקצינים שנשארו מאחור. "צר לי, אחי היקר, צדקת בכל מילה בעניין תורת המלך", כתב אחד. "התיק נסגר, בדיוק כמו שאמרת", כתב שני. ולונדון משתגע. חבל , הוא אומר, "אם הייתה קצת יותר צניעות ולא הכל אגו, זה יכול היה להיראות אחרת. יש שם למישהו מושג על המקורות שלנו, על הגמרא, על המשנה, על התוספות?".

הרב יצחק שפירא וספר תורת המלך צילום: פלאש 90
הדחה מתחת לרדאר
במשך כל השנים הללו ביאחב"ל המשיך לונדון להיות הכתובת הראשית לכל מה שרגיש או נפיץ. האיומים באינטרנט על שי ניצן (לונדון הגיע למאיים ועצר אותו תוך יומיים), הפגיעה בעתיקות, סכסוכים בין חצרות חרדים, פרשת הרפז הבאושה. "סמכו עלי", אומר לונדון, "זכיתי להערכה גם מצד הנחקרים שלי, גם מצד הפקודים שלי וגם מצד הממונים עלי, גם בפרקליטות אהבו לעבוד איתי, כשקיבלו ממני תיק סגור, ידעו שהוא סגור בלי חוכמות".

על פרשת הרפז הוא לא אוהב לדבר. רגיש מדי. "סימנו לי בפרשה הזו", הוא אומר, "גבול גזרה הכי מצומצם שאפשר, רק לבדוק מי זייף את הלוגו, לא לזוז ימינה או שמאלה, לא לגמרי אהבתי את זה, אבל אלה היו ימי ערב מינוי רמטכ"ל, הם רצו לנקות שולחן מהר ואנחנו פיצחנו את הזיוף במהירות".

הרזומה של לונדון מכיל עוד אינספור פרשיות. מעשי רצח מתוחכמים של ישראלים בלוס אנג'לס, חקירת משפחת הפשע פריניאן בדרום, שם היה לונדון אחראי, יחד עם רפ"ק יהודה גולנד, לתרגיל עוקץ מתוחכם שנעשה לאחד המעורבים בעודו עצור (שוטר סמוי נתן לו �