[תימרה]

בבתי הכלא בישראל מירגע שאדם נעצר ונאסר התנאים הלא אנושיים בה הם חיים,מעבר לעונש שהוא שלילת חירותו,הם רעבים אוכלים לחם עים תה,הקנטינה יקרה להחריד,על כול דבר ענישה ואפילו ענישה קולקטיבית,אין שיקום לכל אסיר,וברגע שבן מישפחה עציר או אסיר פשוט המישפחה בענישה לא רק חברתית גם בבתי הכלא שהם הולכים לבקר וליראות את יקירם,מקומות ההמתנה למישפחות זה משהוא לא סביר,בחוץ בכול תנאי מזג האוויר,וחדר ההמתנה עד לביקור האסיר,יושבים שם 20 מישפחות כשבכול מישפחה יכולים להינכס 3 בוגרים וילדים קטנים,בלי אוויר,,ולאחר גזר הדין מתחילה ההיתעעללות האמיתית באסיר כמובן,ובבני מישפחתו בלית ברירה,אני כבר לא מדברת על תהליך החקירה הלא ישר והאכזרי,על המישפט הלא הוגן,ואים אין כסף לעורך דין מהשורה הראשונה ומקבלים סנגור מהסנגוריה הציבורית אז בודאות הוא יחטוף עונש לא ריאלי,ואים המיתלונן הוא אדם מוכר אין מה לדבר כלל,זה מישחק מכור מראש,ויסוריו של האסיר לא תמו בכלא שם מתחילה המילחמה האמיתית על חיו,זה ליתפוס את מקומו ומיטתו,אים הם חולים קשה לקבל אקמול,ואים יותר גרוע מיכך צריך על כול בקשה קטנה לרוץ לבג'ץ שזה לא בחינם,וכול סוהר הוא אלוהים שיכול להעניש בשלילת טלפונים סיגריות צינוק ועוד,ואים מסיעים אותם לבתי מישפט הם מחכים במרתף בלי תנאים אנושיים ואים לוקחים אותם לבית מישפט העליון הנסיעה אורכת במיקרא הטוב בין יומיים לארבעה ימים שזה טיול שנתי מיכלא אחד למישנהוא כבולים בשרשראות ברזל שגם לכלב זה כואב,ועל המכות שאסירים מקבלים פשוט צריך ליראות כדי להאמין,זה מיקצת הדברים של החצר האחורית שלנו,שלשם אנחנו לא מביטים,כדי לעזור להם לחזור ולהיות אזרחים מין השורה אנו כחברה צריכים להושיט יד ולהישיר מבט וליזעוק את זעקתם שאסרו עליה להישמע,,